botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

דן יחיד, פסק-דין על יסוד כתב התביעה, מחיקת כתב טענות על-הסף, דחיה על-הסף (תקנות 45-42 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. כללי
תקנות 45-42 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"42. בקשה לדן יחיד
(א) בקשת בעל דין שתובענה תידון לפני השופט כדן יחיד, תהיה בכתב ומנומקת; הבקשה תוגש בעת הגשת התובענה או כתב ההגנה או במועד אחר, אך לפני שנקבע מותב בית-הדין.
(ב) השופט רשאי לדחות את הבקשה על אתר או לצוות שהעתקים ממנה יומצאו לבעלי הדין האחרים; מי שקיבל העתק בקשה כאמור רשאי להגיש תשובה מנומקת בכתב, תוך שבעה ימים או תוך מועד ארוך יותר שקבע השופט בצו כאמור; השופט רשאי להחליט בבקשה על יסוד טענות שבכתב בלבד.

43. פסק-דין על יסוד כתב התביעה
(א) נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, או נתבע שנדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב הגנה שהגיש ולא ביצע אותה במועד או במועד שהאריך השופט או הרשם, רשאי בית-הדין או הרשם לתת פסק-דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד, זולת אם היה בית-הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק-הדין.
(ב) פסק-דין כאמור בתקנת-משנה (א), ניתן להוצאה לפועל בלא שתיפגע זכותו של התובע להמשיך בתובענה נגד הנתבעים האחרים.

44. מחיקת כתב טענות על-הסף
בית-הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על-הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילה;
(2) מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני;
(3) בעל הדין נדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועד.

45. דחיה על-הסף
(א) בית-הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על-הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית-דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל-פיו סבור בית-הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
(ב) החליט בית-הדין לדחות את התובענה בנוגע לנתבע שביקש זאת, רשאי הוא להורות בדבר ההוצאות - הן של הבקשה והן של התובענה עצמה - ככל שייראה לו.
(ג) לא ייעתר בית-הדין לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את העניין לבית-משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי-המשפט")."

2. תקנה 43
תקנה 43(א) לתקנות בית-הדין (סדרי דין) קובעת כי הסמכות ליתן פסק-דין על יסוד כתב התביעה יעשה בה שימוש זולת אם היה בית-הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק-הדין.

ביחס לתקנה 43(א) לתקנות כבר נפסק כי קודם מתן פסק-הדין על יסוד כתב התביעה על בית-הדין לבחון עד כמה מבוססת עילת התביעה {ע"ע (ארצי) 1206/01 ויקטוריה גליקמן נ' חוה שטינפלד, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.05.02); בר"ע 51494-04-15 אורן קרוצי נ' מ.ב.ד. טורס בע"מ, תק-אר 2015(4), 857 (2015)}.

ב- בר"ע 6391-08-10 {קמלוט הסעדה בע"מ נ' בן שימול שלומי, תק-אר 2010(3), 418 (2010)} בית-הדין הארצי קבע כי נכון קבע בית-הדין האזורי בפסק-דינו כי לפי הוראת תקנה 43 לתקנות, לבית-הדין נתון שיקול-דעת אם להיעתר לבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה, כאשר בנסיבות המקרה, משהוחזר לבית-הדין אישור המסירה בציון "לא ידוע", אין למצוא טעות משפטית בהחלטת הרשמת בדחותה את הבקשה למתן פסק-דין, וזאת אף אם כתבי בי דין קודמים הומצאו קודם לכן לאותה כתובת.

3. תקנה 44
תקנה 44 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת כי בית-הדין יכול להורות על סילוקה על-הסף של תביעה, כאשר הכתב אינו מראה עילה.

כתב בית-דין אינו מראה עילה, בנסיבות בהן הוחסרה בכתב התביעה עובדה מהותית או כאשר העובדות על-פי כתב התביעה אינן מולידות לתובע זכות על-פי הדין.

מתן סעד של מחיקת תביעה על-הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה {ע"א 6313/01 עזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(1), 567 (2001)}.

אשר-על-כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על-הסף היא כתב התביעה שהוגש על-ידי התובע, כאשר על בית-הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו {בר"ע 62249-12-14 נייט אפ ישראל סייס בעמ ח.פ. 512955055 נ' אושיק אביב, תק-אר 2015(1), 1850 (2015)}.

משמשתכנע בית-הדין שאין כתב התביעה מראה עילת תביעה וכי מדובר בתביעה קנטרנית, הרי בתוקף סמכותו של בית-הדין על-פי תקנה 44 לתקנות להורות על מחיקה על-הסף של כתב התביעה {חב"ר (ת"א) 34815-06-15 ועד היישוב מושב אחיעזר נ' שירותי בריאות כללית, תק-עב 2015(4), 11615 (2015)}.

4. תקנה 45 - כללי
בהתאם להלכה הפסוקה, נוהגים בתי-הדין לעבודה זהירות יתרה בעניין של סילוק על-הסף.

הכלל הוא כי למעט מקרים חריגים, יעדיף בית-הדין את בירור התובענה לגופה {ראו עב"ל 530/07 ורה עבדאללה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (10.12.08); דב"ע נב/ 217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כ"ז 3, 14; ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2), 668, 671 (1986); בר"ע 25974-03-13 החברה המרכזית להפצת משקאות קלים בע"מ נ' מלמוט מקסים, תק-אר 2013(1), 816 (2013)}.

על-פי ההלכה הפסוקה, סעד של סילוק על-הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד.

ככלל, בית-הדין יעדיף את בירור התובענה ופתרון המחלוקת לגופה על פני סילוקה על-הסף, וזאת על-מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית {ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2), 668, 671 (1986); בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד כח(1), 372 (1974); בר"ע 1241/01 (ארצי) סורג'ון נ' דהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.05.01); בר"ע (ארצי) 1317/01 הוצאת תעבורה וסקרים בע"מ ואח' נ' אגם, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.07.01); בר"ע 21055-02-13 דן דרורי נ' THONGDAENG KAEWSUPHO, תק-אר 2013(1), 452 (2013)}.

5. תקנה 45 - דחיה על-הסף - השתק פלוגתא
על-פי תקנה 45(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), בית-הדין רשאי בכל עת לדחות על-הסף תובענה נגד נתבע, בין היתר, מן הטעם של "מעשה בית-דין".

מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה.

במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם "נבלעה" בפסק-הדין אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד, וכן, אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אז אומרים שקם מחסום המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת {ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2), 561 (1968)}.

שני טעמים עיקריים לכלל זה:

הראשון - מניעת הטרדתו של בעל דין להתדיין שוב בעניין שכבר נדון והוכרע; השני - מניעת העמסת-יתר על מערכת המשפט לקיים התדיינויות נוספות בעניינים שכבר הוכרעו {ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ, פ"ד נה(4), 18 (2001)}.

המבחן שעל-פיו מוכרעת שאלת קיומו של השתק עילה הוא מבחן זהות העילה, להבדיל ממבחן זהות הסעד, וכדי לקבוע אם קיימת זהות בין מערכות העובדות בשני ההליכים יש לבחון את כתבי-התביעה, ולעניין זה אין חייבת להיות זהות מוחלטת ביניהם, אלא השאלה היא אם היה בידי התובע לרכז בתובענה הראשונה את כל טענותיו הנוגעות למעשה הנטען {ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' שרייבר, פ"ד מז(2), 441 (1993)}.

המונח "עילת תביעה" לעניין "מעשה בית-דין" שונה ממובנו של מונח זה לעניין פסיקה בתובענה כאשר מבחן זהות העילה לעניין טענת מעשה בית-דין רחב הוא, והעיקרון של מעשה בית-דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת.

אין לדקדק במרכיבים משניים, ויש לראות את העיקר, התשתית הבסיסית של העילה {ע"א 8/83 גורדון ואח' נ' כפר מונאש ואח', פ"ד לח(4) 797, 801);דב"ע (ארצי) נד/3-227 דורית מרגי - אוניברסיטת בן גוריון, פד"ע כח 403, 409 (1995); ע"ע 16350-11-11 עזבון המנוח א א זל נ' ביליק פליקס תעשיות מתכת בעמ, תק-אר 2015(4), 645(2015)}.

זאת ועוד, ככלל, אין מקום לטענה גורפת שלפיה כל פסק-דין הנותן תוקף לפשרה שאליה הגיעו הצדדים, אינו מהווה מעשה בית-דין.

יש לבחון כל פשרה לגופה, תוך בירור הנסיבות וכוונת הצדדים כפי שהיא מצטיירת מתוך הסכם הפשרה ופרוטוקול הדיון שקדם לו {ראו לעניין פשרה כמעשה בית-דין, נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי (מהדורה ראשונה, 1991), 337-335; {בר"ע 27220-08-13 שמואל דונרשטיין נ' עץ כרמיאל כרמיאל בע"מ, תק-אר 2013(4), 1777 (2013)}.

6. תקנה 45(א)3 "כל נימוק אחר..."
ב- בר"ע 45623-01-15 {סופרבוס הסעים ותיור בע"מ נ' GUBSA SHISAY, תק-אר 2015(1), 1570 (2015)} ציין בית-הדין הארצי את החלטתו של בית-הדין קמא לדחות את בקשת הדחיה, בנימוקים כי טענות המבקשת בבקשתה לדחיה על-הסף הינה למעשה טענות העוסקות בזיהוי המעסיק.

טענת המבקשת כי אין יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ובשל כך אין לבית-הדין סמכות עניינית לדון בתביעה, הינה טענה המצריכה הוכחה.

טענות בדבר זהות המעסיק, הינן טענות הנוגעות ללב המחלוקת העובדתית והמשפטית נשוא התביעה ודרושות בירור וליבון.

מטעם זה, צירוף נתבעים או דיון בזהות הנתבעים הכרחי, על-מנת לאפשר הכרעה ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתביעה.

בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של סילוק על-הסף הינו סעד קיצוני, המוענק בבתי-הדין לעבודה במקרים חריגים בלבד, ובית-הדין יעדיף תמיד את בירור המחלוקת לגופה.

כך גם במקרה הנדון.

בקשת רשות הערעור דנן הוגשה על-ידי המבקשת במקביל להגשת בקשת תיקון טעות לבית-הדין קמא, ו"למען הזהירות בלבד" כלשונה של המבקשת.

בבקשה תקפה המבקשת את החלטת בית-הדין קמא הן בשל העובדה כי ניתנה מבלי שנתקבלה תגובת המשיב 2, ומבלי שניתנה למבקשת ההזדמנות להשיב לטענות המשיב 1, הן לגופה, והן את חיובה בהוצאות.

בית-הדין דלערעור קבע לאחר שעיין בבקשה על נספחיה, בהחלטה מושא הבקשה, ובתיק בית-הדין האזורי, כי דין הבקשה להדחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

לפי תקנות 45-44 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), בית-הדין רשאי לדחות תביעה על-הסף בכל עת ואף ביוזמתו, כך שלמעשה לא חרג בית-הדין קמא מהסמכות המסורה לו, ולא נפל פגם מהותי בהחלטתו זו.

7. האם במקרה הנדון יש לסלק את התביעה על-הסף?
ב- סע"ש (חי') 10507-05-15 {עזר אוחיון נ' כור מתכת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.10.15)} נדונה הסוגיה האם יש לסלק את התביעה על-הסף.

הנתבעת אשר היא המבקשת בערכאה זו טענה כי יש לסלק את התביעה על-הסף, כאשר בין היתר, התובע סירב לכל אורך התקופה לעבור להיות עובד מן המניין בעלות שכר נמוכה יותר ובמקביל נהנה התובע {המשיב בערכאה זו} מהטבות כעצמאי וזכויות שהוא תבע כ"עובד" מהוות סעדים סותרים בנסיבות העניין.

התובע {המשיב בערכאה זו} טען כי אין לסלק על-הסף את התביעה, תוך שהפנה להלכות הפסיקתיות לפיהן בתי-המשפט נותנים סעד של סילוק התביעה במסורה וכי מדובר בסעד הניתן בלית ברירה {דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518)}.

עוד טען התובע {המשיב בערכאה זו} כי הבקשה התיימרה להתבסס על טענות עובדתיות כחלק מרכזי מהבקשה, כאשר לא צורפו לה כל מסמכים, ולפיכך אין לקבל את הבקשה ולסלק התביעה בלא לנהל הליך הוכחות כדין.

בית-הדין סבר כי דין הבקשה להדחות על-פי תקנות 44 ו- 45 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), מאחר והפסיקה קובעת כי הסעד של מחיקה או דחיה על-הסף של הליך אזרחי הוא סעד מרחיק לכת, ועל-כן יש לנהוג לגביו זהירות יתרה ולהפעילו רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו {דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3}.

סיכומו-של-דבר, בהתאם להלכה הפסוקה יש להשתמש בסעד של סילוק על-הסף רק במקרים חריגים, וכאשר ברור כי התובע אינו יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו.

8. האם מוסמך בית-דין לדחות על-הסף תובענה מן הטעם של מעשה בית-דין?
ב- חב"ר (ת"א) 13409-10-15 {שי אלבילייה נ' מכבי שרותי בריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.10.15)} נדונה הסוגיה האם מוסמך בית-הדין לדחות על-הסף תובענה מן הטעם של מעשה בית-דין.

המבקש פנה לבית-הדין בבקשה דחופה למתן צו ביניים במעמד צד אחד בו התבקש בית-הדין להורות למשיבה ליתן למבקש טיפול רפואי בתנאים של אשפוז מלא, וכן צו קבוע המורה למשיבה לטפל במבקש בתנאי אשפוז.

המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי התנהל הליך בבית-משפט השלום בעניינו של המבקש ובו הוכרע כי המבקש אינו זקוק לאשפוז.

בית-הדין קבע כי על-פי תקנה 45(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), מוסמך בית-הדין לדחות על-הסף תובענה מן הטעם של מעשה בית-דין, כאשר הכלל של השתק עקב מעשה בית-דין איננו כלל טכני פורמאלי אלא הוא כלל שימושי, המיועד למנוע הטרדת בעל דין יריב על-ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק, כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר {ע"א 253/84 ספיר נ' ספיר, פ"ד מב(3), 14, 19 (1988); דב"ע נד/108-3 גחלת גמול חיסכון לחינוך בע"מ נ' דבורה חבקין, עבודה ארצי, כרך כז(1), 234}.