ניכויים משכר עבודה (סעיף 25 לחוק)

1. הדין
סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"25. ניכויים משכר עבודה (תיקונים: התשי"ט, התשכ"ד, התשכ"ה התשכ"ח, התש"ם, התשע"ד)
(א) לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:
(1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על-פי חיקוק;
(2) תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו;
(3) דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על-פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לוועד העובדים במפעל;
(3א) תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על-פי פיסקה (3) המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלום התוספת;
(3ב) דמי טיפול מקצועי ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, שיש לנכותם על-פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם לפי פיסקה זו;
(4) סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על-פי חיקוק;
(5) תשלומים שוטפים לקופות גמל ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלומם;
(6) חוב על-פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;
(7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים - חלות על היתרה הוראות פיסקה (6).
(ב) על אף האמור בסעיף-קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות."

תקנות הגנת השכר (מקסימום דמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשמ"ח-1988 קובעות:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

"1. מקסימום דמי טיפול מקצועי-ארגוני (תיקונים: התשמ"ט, התשמ"ט (מס' 2), התש"ן (מס' 2), התשנ"א, התשנ"א (מס' 2), התשנ"ב, התשנ"ב (מס' 2), התשנ"ג, התשנ"ג (מס' 2), (מס' 3), התשנ"ד, התשנ"ד (מס' 2), התשנ"ה, התשנ"ה (מס' 2), התשנ"ז, התשנ"ח, התשנ"ח (מס' 2), התשנ"ט, התשנ"ט (מס' 2), התשס"א)
דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם משכרו של עובד לפי סעיף 25(א)(3ב) לחוק לא יעלו על השיעורים כדלקמן:
(א) 0.8% משכרו של העובד עד שכר מקסימלי של 4,740 שקלים חדשים לחודש;
(ב) 1.0% משכרו של העובד העולה על 2,090 שקלים חדשים לחודש עד לשכר מקסימלי של 13,130 שקלים חדשים לחודש.

2. עדכון
סכומי השכר המקסימליים הנקובים בתקנה 1 ישתנו על-פי שיעורי התנודות בשכר הממוצע כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"); תחילתו של כל שינוי כאמור תהיה ב"יום העדכון" כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי. השינוי הראשון יהיה ביום העדכון כאמור שיחול לראשונה לאחר תחילתן של תקנות אלה.

3. פרסום
שר העבודה והרווחה יפרסם ברשומות את סכומי השכר המקסימלי הנקובים בתקנה 1 כפי שישתנו עקב השינויים בשכר הממוצע כאמור בתקנה 2; סכום ששונה כאמור רשאי השר לעגלו עד עשרת השקלים הקרובים.

4. ביטול
תקנות הגנת השכר (קביעת מקסימום דמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשל"ד-1974 - בטלות.

5. תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום י"ב באדר התשמ"ח (1 במרס 1988)."

2. קיזוז יתרת חוב
ב- ע"ע 33791-11-10 {נובכוב מיכאל נ' ר-צ פלסט בע"מ, תק-אר 2012(2), 742 (2012)} בית-הדין קבע כי בהתייחס לטענה שהחברה לא היתה רשאית לנכות את סכום הפיצוי בעד אי-מתן הודעה מוקדמת מפיצויי הפיטורים, בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.

בהתאם לפסיקה, כוונת המילים 'יתרת חוב ולרבות מקדמות' היא לסכום קצוב ומוכח או בלתי-שנוי במחלוקת {דב"ע (ארצי) נד/101 - 3 יעקב עמנואל נ' שופר סל בע"מ, פד"ע כח, 241 (1995)}.

במקרה הנדון, דובר בניכוי חוב בסכום קצוב בשיעור ידוע, כלומר סכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת, ולא בניכוי סכום לא קצוב בגין נזק ששיעורו לא הוכח, שאותו אכן אסור למעביד לנכות חד-צדדית מהשכר או מפיצויי הפיטורים המגיעים לעובד.

ב- ע"ע 1079/04 {מרכולית כוכב בע"מ נ' עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, תק-אר 2006(2), 156 (2006)} נדונה הסוגיה האם ניתן לקזז משכרו של המנוח, כאשר לעניין זכאות המנוח לשכר הודה מר כהן בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי נמנע לטענתו מלשלם למנוח שכר לחודש מרץ ושכר עבור שלושה ימי עבודה בחודש אפריל מאחר והחליט לקזז את המשכורות כנגד הגניבות אותן ביצע המנוח, כל זאת כאשר לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי המנוח עבד בתקופה זו.

בית-הדין האזורי הפנה לסעיף 25(7)(ב) לחוק הגנת השכר, הקובע כי מעביד רשאי לנכות משכרו האחרון של עובד בסיום יחסי העבודה כל יתרת חוב של העובד כלפי מעבידו.

הלכה היא כי יתרת חוב של העובד הינה רק סכום קצוב ומוכח אשר אינו שנוי במחלוקת {דב"ע לט/14-11 מרטון-שפילמן, פד"ע כו,יא; דב"ע נד/ 101-3 יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ, פד"ע כח, 241, 258}.

בערעור העלתה המערערת טענה לפיה, משנקבע כי המנוח נעדר שעה ביום מעבודתו כדי להאכיל את אמו יש לקזז משכרו של המנוח סכום קצוב של שכר בגובה 6 שעות שבועיות וכן יש לקזז משכרו שכר שקיבל המנוח ביתר עבור שעות בן לא עבד, כאשר בפועל עבד פחות ממכסת השעות השבועיות הקבועה בחוק שעות עבודה ומנוחה, ובצו ההרחבה.

טענה זו של המערערת היתה טענת קיזוז חדשה אשר לא נדונה בבית-הדין האזורי והועלתה רק בשלב הערעור.

בית-דין זה נוהג בגישה מקלה ומאפשר להעלות בערעור טענות משפטיות חדשות אם הן מבוססות בחומר הראיות שהיה לפני הערכאה הדיונית {דב"ע נא/ 12-3 אדירים, חברה לבניין - שבתאי, פד"ע כג 192, 193}.

בעניין הנדון לא הוכח שהמנוח קיבל שכר ביתר, כאשר העובדה שהמנוח עבד פחות ממכסת השעות הקבועה בחוק ובצו ההרחבה לשבוע עבודה מלא אינה משליכה על כך ששולם למנוח בתקופת עבודתו שכר ביתר.

טענה כזו לא הוכחה על-ידי המערערת בעיקר משמדובר בעובד ששולם לו שכר לפי ערך של שעה, לפי מספר השעות בו עבד, כאשר בנוסף, לפי טופסי 101 שהוצגו מטעם המערערת בבית-הדין האזורי ובפני בית-הדין הארצי שולם למנוח שכר לפי 184 שעות עבודה חודשיות, לפי חלקיות משרה של 100%.

לפי טופסי 101 עבד המערער 46 שעות שבועיות, יותר ממכסת השעות השבועיות הנדרשות בחוק שעות עבודה ומנוחה ובצו ההרחבה למשרה מלאה.

חישובה זה של המערערת בטופסי 101 לא עלה בקנה אחד עם טענות המערערת לעניין מסגרת שעות העבודה של 48.5 שעות שבועיות ולא תאם את השעות בן הוכח על-פי עדויות עדי המערערת כי המנוח עבד בפועל.

בית-הדין הארצי קבע כי לאור סתירה זו, אין להסיק מטופסי 101 בלבד כי בתקופת עבודתו שולם למנוח שכר ביתר בכל התקופה בה התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.
אך בד-בבד, משהוכח כי המנוח יצא בכל יום להאכיל את אמו, קבע בית-הדין כי יש לשלם לו את משכורות מרץ ואפריל לפי חישוב השעות שהוכח כי עבד בפועל, כלומר, לפי חישוב של 42.5 שעות שבועיות.

ב- ע"ע 1362/02 {בית חולים בלומנטל בע"מ נ' צבי שמילוביץ, תק-אר 2004(2), 22 (2004)} בית-הדין הארצי לא קיבל את דברי המערערת כי הכספים שנוכו משכרו של המשיב קוזזו כדין על-ידו וזאת מהטעם כי המערערת היתה זכאית לנכות חוב כאמור על-פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה {סעיף 25(6) לחוק הגנת השכר} וזה לא התקיים.

בית-הדין הארצי הוסיף כי גם אם זכות ה"קיזוז" גוברת על זכות העיקול של צדדים שלישיים, לא ניתן במקרה שלפנינו לקבוע כי ה"קיזוז" נעשה כדין.

תנאי לקיזוז חיוב כספי הוא כי הנושה ישלח הודעת קיזוז לחייב {סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי).

במקרה הנדון לא הוצגה כל הודעת קיזוז שנשלחה על-ידי בית החולים למשיב, כאשר ההודעה ששלח המנהל המיוחד של בית החולים לבית-המשפט המחוזי בתגובה להטלת צווי העיקול, אינה יכולה להיחשב הודעת קיזוז, שכן, כאמור, לא נשלחה למשיב כי אם לבית-המשפט המחוזי.

לא-זו-אף-זו, מחומר הראיות שהוצג בבית-הדין האזורי עלה כי בית החולים בתשובה לפניותיו של המשיב הודיע למשיב כי ניכה כספים משכרו לצורך העברתם ללשכה להוצאה לפועל.

בית-הדין הארצי דחה את ערעור המערערת וסבר כי בנסיבות אלו, כאשר בית החולים יצר מצג כוזב בפני המשיב לפיו מועברים הכספים ללשכה להוצאה לפועל מנוע הוא מלטעון לאחר מעשה כי כספים אלו קוזזו כדין משכרו, ויש להשיב את הכספים למשיב, כפי שפסק בית-הדין האזורי.

3. האם ניכוי של הטבה שניתנה לפי רצון המעסיק מהווה ניכוי אסור לפי הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר?
ב- ד"מ (חי') 6758-09-14 {נועם אסא נ' ב.ל.ה. בדיקות ללא הרס בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.04.15)} נדונה סוגיית דיווחי הנוכחות של התובע ושל הנתבעת לגבי שעות עבודתו של העובד, וזאת כאשר הדיווחים לא היו זהים.

התובע העיד כי הדיווח אותו צרף כנספח לכתב התביעה מולא על-ידו מדי יום ובתום החודש הועבר למשרדי המעסיקה, וזאת כאשר העובד צירף את כלל דיווחי הנוכחות שבוצעו על-ידו לכתב התביעה.

הנתבעת ציינה כי דיווחי הנוכחת לחודשים 05/14 ו- 06/14 שצורפו לבקשה לביטול פסק-דין מולאו על-ידי מזכירת הנתבעת לאחר שהוגשו דיווחים של העובד, וכי התובע לא הוחתם על דו"ח הנוכחות שהוכן על-ידי מזכירת הנתבעת.

בית-הדין קבע כי ניכוי של הטבה שניתנה לפי רצון הנתבעת מהווה ניכוי אסור לפי הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר.

אשר-על-כן, סיכם בית-הדין וקבע כי באי-ציונו של הניכוי בתלוש השכר ופירוט בדבר סוג הניכוי וסכומו, וזאת בניגוד לדין, יש כדי להוסיף ולפגום בגרסת הנתבעת כי מדובר בניכוי שבוצע כדין.

בית-הדין קבע כי לאחר שקיבל את גרסת התובע בדבר השכר המוסכם ושעות העבודה המזכות בתשלום שכר, ולאחר שדחה את גרסת הנתבעת בדבר ההצדקה לניכוי משכרו של העובד, יש לקבל את התביעה להפרשי שכר ובמלואה, בסך 4,106 ₪.
4. האם בדין ניכתה הנתבעת משכרו האחרון של העובד סכומים בגין הודעה מוקדמת ובגין השתלמות?
ב- ס"ע (חי') 24056-03-14 {פנחס עוזיאל נ' טרקפאר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.03.15)} הנתבעת ניכתה משכרו האחרון של התובע לחודש 12/13 סך של 7,300 ₪ בגין הודעה מוקדמת, וסכום נוסף של 2,500 ₪ בגין השתלמות.

התובע טען כי הודיע על התפטרותו לאחר שהנתבעת הפרה חובותיו כלפיו בהעברת ההפרשות הפנסיוניות לקופת הביטוח באיחור ניכר.

התובע טען כי בשל כך, הודיע למעסיקה באמצעות פקס שנשלח ביום 11.12.13 כי בכוונתו להתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ובהתאם להודעה זו תסתיים העסקתו ביום 31.12.13.

עוד הוסיפה הנתבעת, כי באשר לניכוי על סך 2500 ₪ התובע אישר כי במידה ותופסק עבודתו בחברת טרקפאר בע"מ "יקוזז הקורס משכרי/ מכל סכום המגיע לי".

בית-הדין קבע כי בשאלת הניכוי בשל השתלמות יש לקבל את עמדת העובד, וזאת כאשר בטופס ההשתתפות לא נרשם הסכום בו יחוייב העובד במקרה שלה הפסקת עבודתו.

בנוסף, לא צויין בטופס האם קיימת מגבלת זמנים כלשהיא על התחייבות זו כך שמשתמע ממנה כי ללא קשר לתקופת העבודה ההתחייבות לניכוי תעמוד לנצח.

בית-הדין קבע כי ניכוי כפי שהיה במקרה של העובד אינו עומד בתנאי סעיף 25 לחוק הגנת השכר.

אמנם, המעסיקה הציגה התחייבות בכתב, אלא שבהעדר ציון של סכום ההתחייבות על גבי הטופס, מוטל על המעסיקה להוכיח מהי יתרת החוב.
אשר-על-כן, בנסיבות המקרה כאן, בטופס ההשתלמות עליו חתם התובע לא צוינה עלות ההכשרה, ולפיכך קבע בית-הדין כי אין מדובר בסכום חוב קצוב.

הנתבעת לא עמדה בנטל להראות מהו סכום החוב, שכן מלבד טופס ההשתתפות לא צרפה לתצהיר העד מטעמה כל מסמך שיכול להצביע על עלות אותה השתלמות.

סיכומו-של-דבר, ניכוי הסך של 2,500 ₪ משכר חודש 12/13 בוצע שלא כדין, ובית-הדין הורה על חיוב המעסיקה בסכום זה {ראה גם ד"מ (חי') 40486-03-14 רוני כהן נ' בן - בטחון (1989) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.07.14)}.

לעניין הניכוי בגין אי-מסירת הודעת מוקדמת להתפטרות בסך 7,300 ₪, כאשר התביעה נדחתה ובדין בוצע הניכוי על-ידי הנתבעת משלא הוכח שהעובד הודיע על התפטרותו כדין.

5. האם ניתן לקזז סכום אשר מתייחס לחוב עתידי שטרם נוצר?
ב- ד"מ (ב"ש) 20243-02-14 {germay mirag נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.10.14)} בית-הדין קבע כי מטענות הנתבעת עלה כי הסכום שהיא מבקשת לקזז מתייחס לחוב עתידי שטרם נוצר.

בית-הדין החליט כי די בכך בכדי לדחות טענות הנתבעת בסוגיה זו, מאחר והנתבעת הודתה כי שומת מס הכנסה המתייחסת לשנים הרלוונטיות לתקופת העסקתו של התובע טרם התקבלה לידן ומכאן כי החוב שקיזזו מבוקש, טרם התגבש {ראה גם ד"מ (ב"ש) 30584-03-14 ADAM abdalla נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.10.14)}.

6. האם הניכוי שנעשה נוגד את הוראות 25(א) לחוק הגנת השכר?
ב- סע"ש (ת"א) 14847-10-14 {נטליה דכין נ' בית בלב בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.11.14)} המבקשת טענה כי הניכוי שנעשה משכר חודש 09/14 נוגד את הוראות סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, אשר קבע כי לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים המהווים חוב על-פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה.

המבקשת טענה כי היא לא הסכימה לקיזוז משכרה בסך 5,008.75 ₪, המהווה יותר מרבע משכרה באותו חודש, ובהתאם לכך, מדובר בניכוי שאינו כדין.

המשיבה טענה כי עניינה של בקשת השבת תשלום עודף (באופן חלקי) בסך 5,008.75 ₪ ששולם למבקשת במהלך חודשים מרץ-מאי 2014 היא מחמת טעות, בגין שעות בהן לא עבדה בפועל {שעות העדרות} והמבקשת לא זכאית לתשלום בגינן.

המשיבה הוסיפה וטענה כי במסגרת שינוי שיטת התגמול החל מחודש אוגוסט 2012, שעות העדרות לאחר תורנות, המהוות למעשה שעות מנוחה חלופיות לשעות התורנות, לא מזכות בתשלום שכר.

בית-הדין קבע כי קיימת אפשרות לראות את התשלום שנעשה למבקשת בחודשים הקודמים כ"מקדמה", שלא עלתה על שלושה חודשים של שכר, שלגביה לא התקיימה המגבלה הנטענת של "רבע משכר העבודה" ובהתאם עמדה בדרישות סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר.

עוד הוסיף בית-הדין כי קשה לומר שהתקיימו בשלב זה ראיות לכאורה לזכאות המבקשת.

אשר-על-כן, נוכח האמור לעיל, בהעדר קיום של התנאים המצטברים של ראיות לכאורה לזכאות לסעד המבוקש ומאזן הנוחות, בית-הדין דחה את בקשת המבקשת לצו זמני כנגד ניכוי השכר בחודש ספטמבר 2014.

7. האם היו המשיבים רשאים לערוך את החשבון הסופי ולקזז משכר עבודתם של השחקנים בחודשים אפריל-מאי 2014?
ב- ס"ק (ב"ש) 56356-05-14 {הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף נ' מועדון כדורגל אשקלון 2005, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.07.14)} המבקשת טענה כי חודש אפריל לא היה החודש האחרון לעבודה ועל כן לה היתה תחולה להוראות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר ומכל מקום משלא נערך חשבון מידי חודש בחודשו, היה לראות במשיבים כמי שוויתרו על זכותם לקיזוז ימי ההעדרות מהשכר.

המשיבים טענו כי לא מסרו כל תגובה לטענת הקיזוז שנעשה בחודש אפריל 2014 אך טענו כי מעולם לא ויתרו על זכות הקיזוז ומשביקשו לערכו בחודש דצמבר 2013, נתבקשו על-ידי בכירי השחקנים לדחות את הקיזוז למשכורות המשולמות בתום העונה.

הוראות סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר קובעות מהם הניכויים המותרים משכר עבודה והתנאים הם, כי על הסכום להיות קצוב ומוכח או בלתי-שנוי במחלוקת {דב"ע נד/3-201 יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ, פד"ע כח 241}.

בהתאם להוראות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.

פסיקת בתי-הדין קובעת כי גם ניכויים המותרים מכח סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, צריך שיהיו בגדר חוב קצוב ומוכח בלבד אשר עובד התחייב לשלמו למעביד ולא חוב בלתי-קצוב אשר המעביד תובעו והעובד מכחישו {דב"ע שנ/ 119-3 חב' עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן-עמי, פד"ע כב' 303}.
בית-הדין קבע כי באשר לקיזוז בחודש אפריל 2014, אין יסוד לטענת המבקשת, וזאת כאשר הוראות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר דנות בקיזוז מהשכר האחרון ועל-פיו ניתן לקזז בשלב זה כל יתרת חוב לרבות מקדמות ששולמו לעובד.

אלא שגם הוראות סעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר מתירות קיזוז מהשכר השוטף בגין מקדמות ששולמו על חשבון שכר העבודה.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי היה ושולם לשחקן שכר עבודה חודשי מלא, רשאים היו המשיבים לערוך התחשבנות בין מידי חודש, בין מידי תקופה (כל עוד לא קיזזו מהשכר סכום העולה על 25% משכר העבודה, לפי סעיף 25(א)(6) - (7) לחוק הגנת השכר, בתום ההתקשרות בין הצדדים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ניכויים משכר עבודה (סעיף 25 לחוק)