פיטורים ללא פיצויים מכוח הסכם קיבוצי (סעיף 16 לחוק)

1. הדין
סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"16. פיטורים ללא פיצויים מכוח הסכם קיבוצי (תיקון התשע"ד (מס' 2))
לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל-פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד - ובאין הסכם כזה, על-פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד."

2. כללי
חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 יצר מסגרת מוגדרת של הזכאות לפיצויי הפיטורים, לשלילתם ולדרכי שלילתם.

הכלל בהקשר זה קובע, כי עצם הפיטורים מחייבים מעביד לשלם לעובד שפוטר פיצויי פיטורים וכי שלילתם או הפחתתם של הפיצויים יכול שתבוא רק מכוח סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים {דב"ע מב/3-73 רחל ג'רבי נ' מרגלית טוכשניידר, פד"ע יד 16; דב"ע נד/3-19 פרחי השרון סדרס חיים בע"מ נ' יוסף גאנם, פד"ע כח 46}.

לעניין שלילת פיצויי הפיטורים יש לבדוק את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, חומרת הנזק שנגרם למעביד, ההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים, משך תקופת העבודה, טיב הקשר בין הצדדים במהלך השנים, מידת האמון והאמינות שהתקיימה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל, תוך הבאה בחשבון של העובדה שפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור {ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, תק-אר 2001(2), 2225 (2001)}.

במקרה והעובד פוטר לאחר שנת עבודה, הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים, אלא אם יעמוד המעביד בנטל להוכיח כי מוצדק לשלול אותם, כאמור לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים {ע"ב (ת"א) 7149/04 בסיה בע"מ נ' גדי בר, תק-עב 2008(3), 9346 (2008); דב"ע מט/3-104 נתור, איחוד סוכני נסיעות נ' גילה פרט, פד"ע כא 387}.

שלילת פיצויי פיטורים איננה זרה למשפט העבודה, כאשר סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים מאפשרים לשלול פיצויים פיטורים מעובד, באופן מלא או חלקי כאשר אם פוטר בנסיבות, שעל-פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד, ובאין הסכם כזה, על-פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד {כאמור בסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים}.

ובנוסף, מצב זה עשוי לקרות אם קבע בית-הדין האזורי לעבודה שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע {כאמור בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים}.

הרציונאל העומד מאחורי חקיקת סעיפים אלו, הוא הרצון להרתיע עובדים מפני מעילה באמון מעבידיהם והצורך המוסרי להעניש עובדים שסרחו באופן חמור, באמצעות שלילת הפיצויים.

כך, למשל, שלילת רכיב הפיצויים במלואו מהווה סנקציה חמורה, אשר פוגעת קשה בעובד, אולם גניבת עובד ממעבידו מהווה מעשה חמור ביותר, לאור האמון הרב אשר המעביד נותן בעובד ובמיוחד בעובד אשר כספי המעביד מופקדים בידיו {ת"א (חי') 4908/05 גנון שמעון נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל ואח', תק-של 2008(1), 30356 (2008); דב"ע לה/3-50 חברת מלון המלך שאול נ' אסתר לוי, פד"ע כה 29}.

ב- ע"ע 659/08 {טוליפ תעשיות הנדסה בעמ נ' אלכסנדר פסחוביץ, תק-אר 2009(4), 497 (2009)} נדונה המסגרת הנורמטיבית בהקשר של סמכותו של בית-הדין לעבודה לפסוק פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, כאשר היא מכילה את הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם, בכפוף לתנאים המיוחדים שבסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים.

ככלל, הפיטורים עצמם הם עונש לעובד גם אם שולמו לו פיצויי פיטורים, ועל-כן , שלילת פיצויי פיטורים ושלילת הודעה מוקדמת ייעשו במשורה ובמקרים הקיצוניים ביותר כגבול עליון לסמכות הענישה. שלילת פיצויי פיטורים ושיעורה מסורה בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית-הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק.

כאשר מועלית על-ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית-הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהווים עילה לשלילת פיצויי הפיטורים.

על השיקולים לחומרה ולקולא בהפעלת הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, ועל האיזון הנדרש להיעשות ביניהם, לאור תכלית החוק ונסיבות המקרה הנדון, עמד בית-הדין בעניין צ'רניאקוב שלהלן, תוך שציין כי השיקולים לחומרה הם עקב חומרת המעשים בגינם פוטר העובד והנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים תקופת עבודתו אצל המעסיק.

כן גם יש לקחת בחשיבות את מעמדו ותפקידו של העובד בחברה ואת מידת האמון הנובעת ממנו, כאשר הפרת האמון מועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמו בעל חשיבות גבוהה.

עוד הוסיף בית-הדין כי יש לשקול לחומרה כאשר השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר משפיעים יותר במצב כזה על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה.

בית-הדין ציין גם את השיקולים להקלה בענישה, כאשר בית-הדין יתחשב באופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד, משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא, עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחיה.

כן גם יש לקחת מבחינת בית-הדין, את נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו.

סיכומו-של-דבר, ככלל לא יתערב בית-דין שלערעור בשיקולי הערכאה הדיונית אם ובכלל ועד כמה יופחתו פיצויי פיטורים בשל עבירות משמעת, למעט מקרים חריגים בהם נמצאה טעות קיצונית בשיעור גבוה מדי של ההפחתה, או בשיעור נמוך מאד או שלא נעשתה הפחתה כלל.

ב- ע"ע (ארצי) 214/06 {אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.05.07)} נסיבות המקרה חייבו את החמרת הסנקציה.

המשיב הודה בפני הממונים עליו, ללא לחץ ומרצונו החופשי, במעשיו הפסולים, לחומרת המעשים להם היה מודע בעת ביצועם כמו גם בעת שנדונה תביעתו בפני בית-הדין.

המשיב הודה בכך כי שימש בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, למרות זאת הפר את האמון שניתן בו, עשה שימוש בתכנות שהן רכוש החברה, התקין אותן בבתי אנשים פרטיים "ללא אישור רישוי", שלא בידיעת החברה ומבלי שקיבל הסכמתה לכך.

בהתנהגותו זו, מעל המשיב בתפקידו, ומעל באימון המוגבר בו הוא מחוייב כלפי החברה, בהיותו ממלא תפקיד אמון.

בנסיבות אלה, צדקה החברה כאשר פיטרה את המשיב מעבודתו, בין אם על דרך קבלת "התפטרותו" ובין בכך שסירבה להמשיך ולהעסיקו בשירותה.

בית-הדין בהחלטתו, התחשב בנסיבותיו האישיות של העובד, כפי שבאו לידי ביטוי בפסיקתו של בית-הדין האזורי, למצבו הכלכלי הקשה, לתקופת עבודתו בת שש השנים בחברה, ולכך שפוטר מעבודתו בחברה, תוך שלילת תמורת הודעה מוקדמת.

במסגרת האיזונים אשר בית-הדין עשה במקרה זה, נטתה הכף לחומרה, באופן שפיצויי הפיטורים המגיעים למשיב יופחתו בשיעור של 80%, ויועמדו על 20% בלבד.

החמרת הדין עם המשיב בשלילת החלק הארי שמסכום פיצויי הפיטורים, בנוסף לפיטוריו, אף מחזיקה עמה את המסר לכלל העובדים באשר לחובת הנאמנות ההדדית שביחסי העבודה, והסנקציה מכוח הדין, לה צפוי עובד השולח ידו ברכוש המעסיק.

3. נטל ההוכחה ומעשים פליליים
מעביד הטוען כי בנסיבות פיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם, חייב להביא טענתו זאת במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים או לבקש את בית-הדין להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים {ד"מ (ת"א) 5451/06 רובין יגאל נ' גושן שירותי ביטחון פרטיים ומסחריים בע"מ, תק-עב 2007(3), 6846 (2007)}.

אין לדרוש מהעובד שהוא יוכיח כי לא התקיימו התנאים לשלילת זכותו {דב"ע ל/3-6 שמואלי ואח' נ' שרייר, פד"ע א 69}.

לפיכך, נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבע-המעביד כי בנסיבות יש לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם.

מקורה של זכותו של מעביד לשלול פיצויי פיטורים המגיעים לעובד על-פי חוק פיצויי פיטורים או להפחית מהם, מצויה בסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, ועל הטוען לקיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויים או הפחתתם מוטלת החובה להוכיח טענתו {ע"ב (ת"א) 4880/04 שאול ורנר נ' EURICA MARKETING S.R.L (BUCHAREST,ROMANIA) ואח', תק-עב 2005(4), 8177 (2005); דב"ע לג/3-8 טוטנאור בע"מ נ' לפידות, פד"ע ד 321}.

מעשה גניבה ומרמה הוכרו בפסיקה כנסיבה להפחתת פיצויי פיטורים {ד"מ (יר') 2180/02 לבאן גאלב נ' יניב חניונים, תק-עב 2003(3), 223 (2003)}.

וזאת כאשר הנטל להוכיח שעובד גנב או מעל בתפקידו, מוטל על כתפי המעביד הטוען למעילה או לגניבה { דב"ע נה/3-60 אנואר חמיד נ' יעקב הלמן, עבודה ארצי כח(2), 197; דב"ע ל/3-6 אליהו שמואלי ויעקב פורר נ' שושנה שרייר, פד"ע א 69; דב"ע תש"ן/3-119 עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי, פד"ע כב 303}.

זאת ועוד, מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה {דב"ע לו/3-1 יגאל הלמן נ' יוסף וישנגרד, עבודה ארצי ט(2), 131}.

מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשים פליליים במסגרת הליך אזרחי, הינה חובת ראיה מוגברת וכבדה מהרגיל, אך קלה מזו המשמשת בהליך הפלילי.

ככל שהמעשה הנטען חמור יותר, "משקלן הסגולי" של הראיות יהיה צריך להיות כבד יותר על-מנת לעמוד במידת ההוכחה, אולם מידת ההוכחה כשלעצמה אינה משתנה.

ובמילים אחרות, בנוגע למידת ההוכחה הנדרשת, נשאלה השאלה האם יש להסתפק במידת ההוכחה הנדרשת בדין האזרחי, כלומר, מאזן ההסתברויות, או שמא מאחר שמדובר במעשה פלילי, נדרשת מידת הוכחה הנדרשת בדין הפלילי, כלומר, הוכחה מעבר לכל ספק.

בית-הדין הארצי בחר בדרך ביניים הגורסת כי מעביד הטוען שיש לשלול מן העובד את פיצויי פיטורים שלהם הוא זכאי בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה.

מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי במסגרת הליך אזרחי, היא מוגברת וכבדה ממידת ההוכחה הרגילה, הנדרשת בהליך אזרחי רגיל שהיא הטיית מאזן ההסתברויות, הגם שאינה מגיעה כדי זו הנדרשת בהליך פלילי רגיל, של "מעל לכל ספק סביר".

מעילה באמונו של מעביד, ובוודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר שכן, הם פוגעים באושיות יחסי העבודה, כאשר לעומת-זאת, עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו ולכן, הנטל על המעביד להוכיח זאת.

כך, לדוגמה, ב- ד"מ (יר') 6040/07 {מחמוד אבו רמוז נ' לב גן (1991) בע"מ, תק-עב 2008(3), 8678 (2008)} קבע בית-הדין כי לאור משקלם המצטבר של הדברים, שוכנע בית-הדין כי הנתבעת הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת כי התובע אכן היה מעורב במעשה הגניבה.

בית-הדין במקרה זה לא הסכים עם הטענה שיש לדחות את הטענה כי מדובר בראיות נסיבתיות בלבד, שכן כפי שכבר צויין, טענה זו לא זכתה לביסוס מינימאלי.

בשים-לב לחומרת המעשה והשלכותיו האפשריות על הנתבעת, כמי שמופקדת על שמירת הרכבים שבטיפולה, וכמי שאמון הלקוח מקים את הבסיס לפעילותה הכלכלית, ולנוכח תקופת עבודתו הקצרה של התובע, היה מקום בנסיבות העניין לשלול מן התובע את פיצויי הפיטורים במלואם ואת דמי ההודעה המוקדמת.

ב- ע"ב (ב"ש) 1839/99 {אלקשעלה סמי נ' הגביע מוצרי, תק-עב 2002(3), 272 (2002)} קבע בית-הדין כי נטל הראיה מוטל על הנתבעת להוכחת טענתה, כי נסיבות המקרה הנדון מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם.

במקרה הנדון, כפי שעלה מהראיות שנשמעו וצוטטו בסיכום טענות התובע, לא הוכחו בראיה מוגברת טענות הנתבעת בדבר החשדות כלפי התובע והנתבעת לא טענה ולא השכילה להוכיח כל עילה לעניין סעיף 16 ו/או 17 לחוק פיצויי פיטורים, אשר בגינה יש לשלול ו/או להפחית תשלום פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע כי די בכך כדי לקבוע, שבנסיבות אלה התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין פיטוריו מאחר והנתבעת לא התייחסה לסוגיה זו בסיכום טענותיה.

4. פיטורים ללא פיצויים מכוח הסכם קיבוצי - סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים
ב- תב"ע (ב"ש) נד/3-239 {שלמה אבוטבול נ' אור און בע"מ, תק-עב 96(2), 1297 (1996)} קבע בית-הדין כי במקרה הנדון לא הופנה בית-הדין לכל הסכם קבוצי החל על הנתבעת אולם בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים בית-הדין מונחה, בבואו לפסוק באשר לזכאות עובד לקבלת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, על-פי הוראות ההסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף.
ב- תב"ע (ב"ש) נא/35-358 {בכר חיים נ' ת.א.מ אילת בע"מ, תק-עב 92(3), 87 (1992)} קבע בית-הדין כי יש לראות את התובע כמי שהתפטר או כמי שפוטר עקב הפרת משמעת האמורה מצדיקה אי-תשלום פיצויי פיטורים על-פי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, ולאור סעיף 53 לתקנון העבודה, המהווה הסכם קיבוצי כללי בין התאחדות התעשיינים ובין ההסתדרות הכללית, המנחה את בית-הדין לעניין הפעלת סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים.

ב- תב"ע (נצ') נו/35-340 {עארף סולימאני נ' מניה רוזמן, תק-עב 97(2), 348 (1997)} קבע בית-הדין כי לא הוכח כי התקנון אליו הפנה בא-כוח הנתבעת אכן חל על הצדדים או על המספר הגדול ביותר של המועסקים בענף החקלאות בישראל {לפי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים}.

אולם גם אם היה מוכח שאכן כך, הרי שלא כלומר קובעים כלל שניתן היה לפטר את התובע תוך שלילת פיצויי הפיטורים, שכן לצורך כך היה צריך לקבוע שהתובע גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה, ואילו בית-הדין קבע, שהתובע לא עשה אחת מאלה.

ב- תב"ע (ב"ש) נד/3-229 {ג'יהאד שחאתית נ' בית ר.י., תק-עב 98(2), 754 (1998)} קבע בית-הדין כי על-פי הוראת סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, בית-הדין רשאי לשלול או להפחית פיצויי פיטורים אלא במסגרת הסעיפים 16 ו- 17 לחוק הנ"ל {דב"ע מט/3-104 נתור, איחוד סוכני נסיעות נ' גילה פרט, פד"ע כא 387} ואין לקבל את הטענה, כי רק במקרים שאין לפעול מכוח הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, על בית-הדין מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, ורק במקרים שאמנם קיים הסכם קיבוצי אך הסכם זה אינו עונה על כל המצבים, יבוא במקומו "תקנון העבודה" וישלים מכוח הוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.

הכלל הוא כי הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד הן התופסות והן הממצות.

על-פי הוראות סעיף 16 לחוק פיצויים כאשר לא הוכח כי קיים הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד, בית-הדין יהיה מונחה על-פי ההסכם הקיבוצי החל על מספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף.

במקרה הנדון, אף אם לא הוכח, כי ההסכם הקיבוצי הכללי חל על יחסי העבודה שבין הצדדים, הרי מדובר בהסכם קיבוצי כללי שבאותו ענף עבודה.

פיטורים בנסיבות שההסכם הקיבוצי האמור בסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים אינו קובע, כי ישולמו בגינם רק פיצויים חלקיים או שלא ישולמו פיצויים כלל מחייבים לשלם את מלוא הפיצויים {דב"ע לו/3-2 מיכל חלפון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)}.

רק מקום בו קיים הסכם קיבוצי, אך אין לו כל זיקה לענייני משמעת והענשה, יש להתייחס אליו כאל הסכם בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי {דב"ע מז/3-4 שרה שלפי ואח' נ' אגד, פד"ע יט 49}.

הסוגיה כיצד ינהג בית-הדין, בבואו לדון בסוגיית שלילת פיצויי פיטורים, מקום שבהסכם הקיבוצי החל על הצדדים או במקום שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף, אין התייחסות לסוגיית שלילת פיצויי הפיטורים, נדונה והוכרעה על-ידי בית-הדין, כאשר זה פסק כי משהתברר שההסכם הקיבוצי המיוחד לא ענה על הנדרש מהסכם קיבוצי לעניין סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, באים לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, ודרכו ל- "תקנון העבודה", המהווה את ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה {דב"ע מא/3-73 המועצה המקומית גזר נ' מרים מורג, עיריית רחובות, פד"ע יג 9, 15}.

הכלל הוא שבפיטורים משלמים פיצויי פיטורים, אלא אם נקבע בהסכם הקיבוצי אחרת {דב"ע לא/3-16 התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' גיורא שמיר, פד"ע ג 211}.

מעביד הטוען, כי בנסיבות פיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם, חייב להביא טענתו זו במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים או לבקש את בית-הדין להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, ואין לדרוש מן העובד שהוא יוכיח, כי לא נתקיימו תנאים לשלילת זכותו {דב"ע תשן/3-119 עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי, פד"ע כב 303}.

במקרה הנדון, כאשר אין כל הוראה בהוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף, לרבות בצו ההרחבה המתייחסת לסוגיית שלילת פיצויי הפיטורים, אלא הוראות ההסכם מתייחסות לעצם הפיטורים בנסיבות מסויימות, יש לפנות להוראות "תקנון העבודה".

עיון בהוראות התקנון הביא למסקנה, כי הפרת משמעת חמורה הינה, בין-היתר, הפרה החוזרת על עצמה ובכך יש לראות החמרת הפרת המשמעת.

כן יש לתת את הדעת, כי כל ההאשמות החמורות שבגינן ניתן לשלול הן פיצויי פיטורים והן תמורת הודעה מוקדמת הינן עבירות ביניהן נמצאות עבירות בגין "גניבה" "מעילה" או "חבלה" במהלך התקין של העבודה ועד לעבירה פלילית חמורה.

מאידך, מפורט גם בתקנון כי כאשר עובד אינו מציית להוראות ההנהלה בקשר לעבודה, הרי הסנקציה החמורה ביותר תהיה פיטוריו מהעבודה ללא הודעה מוקדמת ואי-תשלום פיצויי פיטורים.

ובנוסף מפורט גם בתקנון כי כאשר נעדר עובד מעבודתו ללא רשות ובלי סיבה סבירה, אין לשלול במקרה זה זכות כלשהי הנובעת מפיטוריו בעילה זו.

אשר-על-כן, בית-הדין הגיע למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי יש לשלול מאת התובע מלוא זכויותיו בגין פיטוריו בנסיבות המקרה הנדון.

בית-הדין הוסיף כי אין להטיל על התובע את העונש החמור ביותר המפורט בתקנון העבודה, כאשר ההפך הוא הנכון, התובע פוטר מעבודתו ודי בעצם הפיטורים עצמם כדי להוות עונש בגין התנהגותו.

עוד ציין בית-הדין, כי דובר בהתנהגות חד-פעמית, אולם התובע פוטר בסופו-של-דבר ובגין פיטוריו בנסיבות שהוכחו בפני בית-הדין יש לזכותו במלוא זכויותיו, כלומר, בתמורת הודעה מוקדמת ובפיצויי פיטורים.

ב- תב"ע (יר') 3/3122897 {אסמעיל שוויקי נ' דוד ימין, תק-עב 2000(3), 255 (2000)} קבע בית-הדין כי על-פי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, עובד אינו זכאי לפצויי פטורים, או לפיצויים חלקיים בלבד מקום בו פוטר בנסיבות שעל-פי ההסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או פיצויים חלקיים ובאין הסכם כזה, על-פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו בענף.

במקרה הנדון לא הציגה הנתבעת כל הסכם קיבוצי החל בינה לבין עובדיה בעניין נסיבות המצדיקות שלילה או הפחתת פצויי פיטורים.

ואולם על-פי פרק י"ב סעיף 1(ד)(3)(1) להסכם הקיבוצי בענף הבניה והעבודות הציבוריות פטור המעביד מכל תשלום בקשר לעבודת העובד במידה והוכחה אשמתו של העובד בגין גניבה.

כבר נפסק על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה כי במקרה של גניבה, יש להחמיר עם עובד עד כדי הטלת העונש המירבי.

עוד הוסיף בית-הדין כי יש גם להתחשב לעניין זה במעמדו של התובע ובנסיבות בהן נעברה העבידה.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי יש לשלול מהתובע את מלוא פיצויי הפיטורים בשל מעשה הגניבה.

ב- ע"ב (ת"א) 912684/99 {בלקין דמיטרי נ' נ.י.א, תק-עב 2003(1), 84 (2003)} קבע בית-הדין כי בסיכומי טענות הנתבעת עלה כי אין מחלוקת שעל הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, אשר מכוחו הותקן תקנון העבודה לתעשיית המתכת, וכי צדק בא-כוח התובע כי אין לקבל טענה זו.

הטענה כי על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת וכי מכוח הוראותיו של הסכם זה לא זכאי התובע לפיצויי פיטורים הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים, ולא נטענה ולא הוכחה בשלבים המוקדמים יותר בהליך.

יחד-עם-זאת, בהתאם לפסקה השניה של סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, כאשר לא חל על הצדדים הסכם קיבוצי, יש לבחון את זכאותו של העובד לפיצויי פיטורים על-פי הוראות ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף.

אשר-על-כן, הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת הן שינחו את בית-הדין בנושא זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת.

ב- ד"מ (יר') 5846/07 {מיכאל סוקולסקי נ' טווס שמירה אבטחה ושירותי ניקיון בע"מ, תק-עב 2008(2), 7409 (2008)} קבע בית-הדין כי אמנם בענף השמירה קיים הסכם קיבוצי שנערך ונחתם ב- 1972 {מ' פסטרנק הסכמים קיבוצים כרך ראשון} אולם לא הובאה בפני בית-הדין כל ראיה כי הסכם זה חל על הנתבעת, ולפיכך, יש לנהוג על-פי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.

5. האם העובד זכאי לפיצויי פיטורים במקרה שהמעביד טען שלא פיטר את העובד?
ב- ס"ע (ת"א) 30156-02-12 {ניר סעאת נ' דניאל את מייקל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.02.13)} נדונה השאלה האם העובד זכאי לפיצויי פיטורים במקרה שהמעביד טען שלא פיטר את העובד.

הנתבעת טענה כי אם ייקבע שהתובע פוטר הרי שיש לשלול את זכאותו לפיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים.

בית-הדין ציין כי מוטב שטענה זו לא היתה נטענה כלל ומשנטענה דינה להידחות על-הסף, שכן הלכה היא שכאשר מעביד טוען שלא פיטר את העובד לא תישמע מפיו טענה לפיה פוטר העובד בנסיבות שיש בהן כדי לשלול את הזכאות לפיצויים.

במקרה הנדון, העיד מנהל הנתבעת באופן מפורש שלא פיטר את התובע ולכן קבע בית-הדין כי אין הנתבעת יכולה להשמע בטענה כי יש לשלול את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, ולכן דחה את טענותיה.

6. האם היתה זכאית הנתבעת לשלול מהתובע את מלוא פיצויי הפיטורים להם היה זכאי?
ב- סע"ש (ת"א) 20093-06-13 {חיים צ'רניקובסקי נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.08.15)} נדונה השאלה האם היתה זכאית הנתבעת לשלול מהתובע את מלוא פיצויי הפיטורים להם היה זכאי.

סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל-פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד- ובאין הסכם כזה, על-פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.

הלכה פסוקה היא כי שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר {ע"ע (ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.10.02)} שכן הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש {דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים רים בע"מ נ' נסים יוסף, פד"ע ב' 225, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.71)}.

התכליות שבשלילת פיצויי הפיטורים הן להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע, ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים.

בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו מהתנהלותו הפסולה של העובד {ע"ע (ארצי) 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) נ' צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.10.06)}.

במקרה הנדון, בית-הדין לא קיבל את טענת הנתבעת כי היתה זכאית לשלול מהתובע את מלוא פיצויי הפיטורים להם היה זכאי וכי התובע זכאי לתשלום של חלק מפיצויי הפיטורים המוגדלים.

יצויין כי בכל הקשור לטענה של גניבה כמו גם עבירה פלילית אחרת, ההלכה היא כי יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו מעבר למאזן ההסתברות {ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ נ' עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.04.06)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פיטורים ללא פיצויים מכוח הסכם קיבוצי (סעיף 16 לחוק)