botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

ערעור - מועדי ערעור על החלטות בית-הדין האזורי (תקנות 75-73 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנות 75-73 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"73. המועד להגשת ערעור בזכות
המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית-דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שבו הומצא למערער פסק-הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

74. המועד להגשת ערעור ברשות
(א) בקשת רשות לערער על החלטה של בית-דין אזורי תוגש תוך חמישה-עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו.
(ב) ניתנה רשות לערער, יהיה המועד להגשת הערעור על החלטת בית-הדין האזורי חמישה-עשר ימים מיום שניתנה הרשות, אם ניתנה בפני המערער, או חמישה-עשר ימים מהיום שבו הומצאה לו ההחלטה הנותנת את הרשות אם ניתנה שלא בפניו; לא הוגש כתב ערעור תוך חמישה-שר הימים יראו את בקשת הרשות לערער ככתב ערעור.



75. מועד להגשת ערעור ברשות לפי סעיפים 64א, 127לד ו- 00א לחוק הביטוח הלאומי
(א) בקשה לרשות לערער על פסק-דינו של בית-דין אזורי לפי סעיפים 64א, 127לד או 200א לחוק הביטוח הלאומי, תוגש תוך שלושים ימים מיום שניתן פסק-הדין, אם ניתן בפני המבקש, או מיום שהומצא לו, אם ניתן שלא בפניו.
(ב) ניתנה רשות לערער, יהיה המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית-דין אזורי בעניינים כאמור בתקנת-משנה (א), שלושים ימים מהיום שבו ניתנה הרשות, אם ניתנה בפני המערער, או שלושים ימים מהיום שבו הומצאה לו ההחלטה הנותנת רשות, אם ניתנה שלא בפניו; לא הוגש כתב ערעור תוך שלושים הימים יראו את בקשת הרשות לערער ככתב ערעור."

2. תקנה 73
בהתאם לתקנה 73 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית-דין אזורי הוא 30 ימים מיום שימוע פסק-הדין או מהיום שהומצא למערער פסק-הדין אם ניתן בהעדר הצדדים.

תקנה 125 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), מסמיכה את בית-הדין להאריך מועדים שנקבעו בתקנות.

הטעמים המיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות אינם מתוחמים ברשימה סגורה וכל מקרה יבחן על-פי נסיבותיו.

לעניין זה נקבעו על-ידי בית-המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על-ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחוייבת בה."

כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תירוץ והצדקה.

בית-הדין מייחס משקל למידת האיחור בהגשת הערעור, כאשר ככל שגדל האיחור, כך יקשה על המבקש להצדיקו.

הסכמתו של המשיב להארכת המועד להגשת הערעור, יכולה בנסיבות מסויימות להתגבש לטעם מיוחד להארכת המועד, אולם בנסיבות העניין ובשים לב לאיחור הניכר בהגשת הערעור אין בה די מאחר שלא הוגשה על-ידי המערער בקשה לבית-הדין להארכת המועד, שרק לו הסמכות להאריך מועד להגשת הליך ערעורי.

שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור, הוא סיכויי הליך הערעור, כאשר לעניין זה נקבע כי סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד {ע"ע 53741-06-15 המוסך הנכון בעמ נ' משה לוי, תק-אר 2015(4), 349 (2015)}.

ב- ע"ע 21671-10-14 {אפקסיארד בע"מ נ' ראובן יורצקי, תק-אר 2015(3), 1968 (2015)} קבע בית-הדין כי מהותו של הטעם המיוחד להאריך מועד להגשת ערעור הינו באי-צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו.

הסתמכותו של המשיב על הודעתו של בא-כוחו הקודם אודות המועד האחרון להגשת הערעור לא נפלה למחדל שנבע מנסיבות בלתי-צפויות או כאלה שלא היתה למשיב שליטה עליהן.
נוכח הוראותיה הקפדניות של תקנה 125 לתקנות בית-הדין, מצופה כי בעל דין המבקש לערער על פסק-דין, יוודא את מועד המסירה המדוייק של פסק-דין, ולא יסמוך על אמירה לאקונית של צד ג' כלשהו. עוד יצויין, כי מאחר ומזכירות בית-הדין שבתה יומיים בלבד במהלך חודש ספטמבר 2014, אין יסוד לטענות המבקש כי נבצר ממנו לבדוק את מועד המצאת פסק-הדין עקב ההשבתה.

ההודעות שפורסמו בתקשורת בקשר לשביתה אינן פוטרות את המשיב מבירור היכן ומתי בדיוק חלה השביתה וממלא לא היה מקום להסתמך עליהן כבסיס לפטור מהגשת הערעור במועד. בא-כוח המשיב לא היה צריך לסמוך על "אמירה מפי השמועה" לגבי המועד האחרון להגשת הערעור, והיה עליו לבחון זאת בעצמו.

עם-זאת, בית-הדין ציין כי מהתצהירים שצורפו לתגובת המשיב, ניתן להבחין כי בא-כוח המשיב לא שקט על שמריו וממועד העברת התיק לטיפולו שקד על הכנת הערעור שהוגש לבסוף באיחור של מספר ימים.

שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור, הוא סיכויי הליך הערעור.

לעניין זה נקבע כי סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד.

אשר-על-כן, נוכח כלל השיקולים האמורים, בהצטרפם יחד, בית-הדין סבר כי מתקיימים בעניין הנדון טעמים מיוחדים המצדיקים להיעתר לבקשת המשיב להארכת מועד ולדחות איפוא את הבקשה לסילוק על-הסף.

2.1 האם עמדה המשיבה במועדים לצורך הגשת ערעור?
ב- ע"ע (ארצי) 65374-06-15 לשכת המסחר תל אביב נ' מיטראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.09.15)} נדונה השאלה האם זכאית המשיבה לעמוד על ערעורה או שמה אין לה זכות ערעור.

המבקשת טענה כי יש למחוק את הערעור על-הסף, כאשר היא טענה שאין למשיבה זכות ערעור על החלטת בית-הדין קמא מיום 05.05.15 שכן מדובר בערעור על "החלטה אחרת" של בית-הדין האזורי, והמועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת חלף. כמו-כן טענה המבקשת כי המשיבה כלל לא הגישה בקשה להארכת המועד להגשת בר"ע וממילא בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד, אין לבקשה כזו סיכויים להתקבל.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי עומדת לה זכות ערעור על החלטת בית-הדין קמא מיום 05.05.15 שכן מדובר בהחלטה המסיימת את ההליך המשפטי בין הצדדים.

עוד טענה המשיבה כי ממילא החלטת בית-הדין מושא הערעור לא נמסרה לה, ונודע לה על קיומה רק ביום 01.06.15.

בית-הדין הארצי קבע כי מדובר בהחלטה המסיימת באופן סופי את המחלוקת בין הצדדים וככזו הערעור עליה בזכות, אך עם-זאת הערעור הוגש באיחור ניכר של 26 ימים.

עם-זאת הוסיף בית-הדין הארצי כי בכל מקרה יש להכריע לפי מכלול נסיבות העניין, תוך עריכת איזון האינטרסים בין הצדדים.

בית-הדין ציין כי מעיון בהודעת הערעור ברור כי המשיבה מלינה שלא נפסקו לזכותה הוצאות משפט ושכר-טרחת עו"ד וכפועל יוצא סיכויי הערעור נמוכים שכן אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות על-ידי הערכאה הדיונית והדבר ייעשה במקרים חריגים בלבד.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין סילק את ערעור המשיבה על-הסף.

3. תקנה 74
ב- בר"ע 2853-06-15 {ניימן עבודות חשמל ובקרה בע"מ נ' ולדימיר שישקין, תק-אר 2015(4), 43 (2015)} צויין כי המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

בקשת רשות לערער על החלטה של בית-דין אזורי תוגש תוך חמישה-עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו.

בית-הדין קבע כי הבר"ע הוגשה לבית-הדין הארצי באיחור של יום אחד.

הפסיקה קבעה כי אין רשימה סגורה של טעמים העולים לכדי "טעם מיוחד" להארכת מועד, לא ניתן בעניין זה לגבש נוסחה קבועה וכל מקרה יבחן לגופו.

בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון גם טעות שבדין יכולה לשמש טעות אופרטיבית לצורך הארכת מועד, אך לשם כך על בעל הדין להצביע על מקור הטעות ועל ניסיון בדיקה של ממש, אשר לא עלה יפה.

נפסק כי הטעות תוכר כטעם מיוחד רק אם אינה טעות מובנת מאליה או טעות הניתנת לגילוי על-ידי בדיקה שגרתית.

במקרה הנדון במועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור, הבקשה הוגשה לבית-הדין לעבודה, אולם לערכאה אחרת.

בית-הדין קבע כי נראה על פניו כי היה מדובר בטעות בתום-לב, וזאת לאחר שטענותיה של המבקשת בעניין זה נתמכו בתצהיר שלא נסתר ויש בנימוקים שהוצגו די כדי להקים טעם מיוחד להארכת המועד.

בית-הדין הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין, יש בהגשת הבר"ע לבית-הדין האזורי בתוך המועד להגשת בר"ע כדי להקים טעם מיוחד להארכת המועד, ובשל כך לא מצא צורך להמשיך לדון בסיכויי הערעור.

עם-זאת, משום שהלכה פסוקה היא כי שיקול מרכזי באשר להארכת המועד להגשת הליך הוא סיכויי המבקש לזכות בהליך, בית-הדין התייחס גם לעניין זה כאשר הגיע למסקנה כי על פניו נראה כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי שולמו למשיב 5,212 ₪ ביתר לאחר הגשת כתב ההגנה, ונראה כי היה מקום שבית-הדין קמא יתן את דעתו לעניין זה.

על-כן, קבע בית-הדין כי לכל הפחות בנושא זה סיכויי הערעור מצדיקים להיעתר לבקשה להארכת המועד.

בסופו-של-דבר, בהתקיים טעם מיוחד להארכת המועד, קיבל בית-הדין את בקשת המבקשת להארכת מועד לערעור.

ב- בר"ע 11261-06-15 {יונה לי אמיר נ' נחמיה זרחוביץ, תק-אר 2015(3), 473 (2015)} בית-הדין פסק כי כלל הוא, שאיחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תירוץ והצדקה {ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.07.01)}.

הלכה היא כי גישתו הסלחנית של בית-הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו {דב"ע (ארצי) נג/ 9-59 אליעזר גת נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552, 557)}.

בית-הדין סבר במקרה זה כי יש לדחות הבקשה להארכת מועד.

בדרך-כלל, מכירים בתי-המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו, ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור {זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, תל אביב, 1995), 895 - 896; בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.02.99)}.

כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה:

האחד, עובדת קיומה של המחלה.

השני, השפעת המחלה על תפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד.

רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד {ב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ ואח' נ' מדינת הילדים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.11.86)}.

במקרה הנדון, הואיל ובפי בא-כוח המבקשת טענות עובדתיות לגבי מצבם הבריאותי של הוריו עליו אין מסמכים בכתב, היעדרו של תצהיר יפעל לחובתו.

בנוסף, המבקשת לא הבהירה מדוע לא הוגשה על ידה בקשה להארכת מועד מבעוד מועד.

טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו סיכויי בקשת רשות הערעור, המהווים שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור {בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.08.05)}.
ולמעשה "הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית-הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור" {דב"ע (ארצי) שלום כהן נ' מדינת ישראל, משרד התקשורת, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.02.97)}.

בית-הדין קבע כי מעיון בבקשה לרשות ערעור, בפסק בית-הדין האזורי ובהחלטת הרשמת נראה כי סיכויי הבקשה לרשות ערעור אינם גבוהים.

טענות המבקשת בבקשה לרשות ערעור כוונו כנגד קביעת בית-הדין האזורי בעניין פסיקת ההוצאות, ובקביעות מסוג זה ממאנת ערכאת הערעור להתערב ובהעדר טעמים מיוחדים, לא סבר בית-הדין כי יש מקום להאריך המועד להגשת בקשה לרשות ערעור בעניינם.

סיכומו-של-דבר, משלא הובא טעם מיוחד להארכת מועד ובשים לב לסיכויי בקשת רשות הערעור הנמוכים, הגיע בית-הדין לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

4. תקנה 75
ב- בר"ע 22763-03-15 {המוסד לביטוח לאומי נ' דוד עמיר, תק-אר 2015(2), 555 (2015)}

על פסק-דין שניתן לפי סעיפים 64א, 127לד או 200א לחוק הביטוח הלאומי ניתן לערער על-ידי הגשת בקשת רשות ערעור.

המועד להגשת ערעור על החלטה של בית-דין אזורי נקבע בתקנה 75(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין):

"בקשה לרשות לערער על פסק-דינו של בית-דין אזורי לפי סעיפים 64א, 127לד או 200א לחוק הביטוח הלאומי, תוגש תוך שלושים ימים מיום שניתן פסק-הדין, אם ניתן בפני המבקש, או מיום שהומצא לו, אם ניתן שלא בפניו."

סמכות בית-הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), הקובעת כי:

"מועד או זמן שקבע בית-הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול-דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

הטעמים המיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות אינם מתוחמים ברשימה סגורה וכל מקרה יבחן על-פי נסיבותיו.

מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו.

מלבד אמירה לאקונית לפיה בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור עקב טעות משרדית בתום-לב, המבקש לא פירט את סיבת המחדל.

על-כן, לא ניתן להתחקות אחר הסיבה לאיחור וכפעול יוצא לא ניתן לקבוע כי התגבש טעם מיוחד להארכת המועד.

עם-זאת, על אף מחדלי המבקש, בהתאם לפסיקה, שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור, הוא סיכויי הליך הערעור.

לעניין זה נקבע כי סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד.

עיון בבקשת רשות הערעור שצורפה לבקשה להארכת מועד ובפסק-דינו של בית-הדין האזורי העלתה כי בקשת רשות הערעור העלתה סוגיה הקשורה בפרשנות הבסיס הנורמטיבי ל"ניכוי מצב קודם" ועריכת "חשבון עובר ושב" על-ידי הוועדות הרפואיות בבואן לקבוע את דרגת נכותו של נפגע הנובעת מן העבודה מכוח הוראות סעיפים 118 ו- 120 לחוק הביטוח הלאומי.

בכלל זה מתעוררת השאלה, האם בנסיבותיו של המקרה הנדון, היתה הוועדה הרפואית מוסמכת לנכות משיעור הנכות שנקבעה למשיב אחוזי נכות כתוצאה ממחלה ניוונית שסבל ממנה המשיב עובר לתאונה חרף דיווח על הגבלת תנועה.

בית-הדין סבר כי מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הצלחת בקשת רשות הערעור, סיכוייה אינם משוללי יסוד {ראה: עב"ל 19817-08-11 יונס סואעד נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.03.12)}.

נקבע כי בסמכות הוועדה הרפואית ואף מחובתה, לפי הוראות סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, לקבוע באיזו מידה נובעת הנכות מן העבודה.

עוד נקבע שם כי יכול שחלק מהנכות תהיה תוצאה ישירה של הפגיעה בעבודה וחלקה תהא כתוצאה מגורמים שאינם קשורים לעבודה.

בעניין הנדון הוועדה קבעה על יסוד תיעוד רפואי ובדיקת MRI כי חלקה של הנכות נובע ממחלה ניוונית שאינה קשורה לתאונת העבודה וקביעתה בעניין זה, על פניו, מצויה בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה.

לפיכך, מצא בית-הדין כי ראוי שסוגיה זו תעלה על שולחנה של ערכאת הערעור לבחינה נוספת.

סיכומו-של-דבר, הבקשה התקבלה והמועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך בזאת, עד למועד הגשתה בפועל.