botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הליכי ביניים להבהרת כתב טענות (תקנה 46 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנה 46 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן:

"46. פרטים נוספים, גילוי ועיון במסמכים, שאלונים
(א) בית-הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.
(ב) בית-הדין או הרשם רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ליתן לבקשת בעל דין צו למסירת שאלון לבעל דין אחר, אם היה סבור שיש בכך כדי לאפשר לבית-הדין להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.
(ג) בהחליטו בבקשה כאמור בתקנת-משנה (א) או (ב), ישקול בית-הדין או הרשם, כל הצעה שתבוא מצד בעל דין למסור פרטים או להודות בעובדות או להראות או להמציא מסמכים.
(ד) לא קיים בעל דין צו שניתן על-פי תקנת-משנה (א) או (ב), רשאי בית-הדין או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו או למחוק את כתב טענותיו."

2. גילוי מסמכים
הליכי גילוי מסמכים משרתים את האינטרס של בירור האמת ושל ניהול ההליך המשפטי ב"קלפים גלויים".

לפיכך, אשר למתן צו לגילוי מסמכים כללי השאלה המרכזית שאותה יש לבחון היא האם יש בגילוי המסמכים הכללי כדי לקדם דיון יעיל ולחסוך בהוצאות, כאמור בתקנה 46(א) לתקנות.

ככלל, יש בחיוב צדדים בהגשת תצהיר גילוי מסמכים כללי כדי לקדם את ההליך, ולכן בהליכים לפני בתי-הדין לעבודה שבהם מיוצגים הצדדים על-ידי עורכי-דין נהוג ומקובל להורות כך {בר"ע 46517-09-15 Utkham Sathan נ' אשכולות כוח אדם בעמ, תק-אר 2015(4), 570 (2015)}.

הכלל הוא, שהחלטה שעניינה מתן צו לגילוי מסמכים כמו גם היקף הגילוי, נתונה לשיקול-דעתה של הערכאה בפניה מתנהל ההליך, וערכאת הערעור אינה מתערבת ככלל בשיקול-דעתו של בית-הדין האזורי בעניין זה, אך עם-זאת יש נסיבות בהן יש מקום להתערב בשיקול-דעתו של בית-הדין האזורי, מאחר שהמסמכים המבוקשים עשויים להיות רלוונטיים להכרעה בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים.

תקנה 46(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קובעת כי בית-הדין או הרשם רשאי ליתן צו לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.

תכליתה המרכזית של תקנה זו היא להביא לחשיפת האמת ולעשיית צדק בהליך השיפוטי, כמו גם לייעול הדיון מעצם ניהולו "בקלפים גלויים" {ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.09.10)}.

ב- סע"ש (ב"ש) 19944-12-14 {סבטלנה ליבנסון נ' הראל תעשיות רהיטים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.11.15)} בית-הדין קבע כי שעה שהתובעת בחרה לאזכר בכתב תביעתה את התרשומת, והיות והתובעת לא הציגה כל עילה לחיסיון, הרי ששומה עליה לאפשר לנתבעת לעיין בה.

דברים אלה מקבלים משנה-תוקף לאור העובדה שמדובר במסמך רלוונטי ביותר לחלק ניכר מראשי הנזק הנתבעים.

אין לקבל את עמדת התובעת לפיה אין עליה חובה לספק ראיות לנתבעת, כאשר אין על התובעת חובה כאמור, אולם שעה שהתובעת עצמה בחרה להסתמך על התרשומת ולאזכר אותה בכתב תביעה, קמה לנתבעת הזכות לעיין בה.

הדבר עולה בקנה אחד גם עם יחסי האמון שבבסיס יחסי העבודה {ע"ע 19213-07-10 מוחמד ראשד חמאמדה - דורון עובד ניהול ושיווק פרויקטים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.11.10)}.

מקום בו מבקש בעל דין צו לגילוי ועיון במסמכים, השאלה שצריכה לעמוד לנגד עיני בית-הדין, בראש ובראשונה, היא מידת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש, לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת {ע"ע 494/06 מדינת ישראל - נציבות המים נ' קלרק אבנצ'יק, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.07); בר"ע 10154-07-15 גרין ויז'ן מערכות בע"מ נ' ולדימיר ויינשטיין, תק-אר 2015(3), 1613 (2015)}.

תכליתה המרכזית של תקנה זו הינה להביא לחשיפת האמת ולעשיית צדק בהליך השיפוטי, כמו גם לייעול הדיון על-ידי ניהולו בקלפים גלויים.

בהתחשב בתכלית זו, נקודת המוצא הינה גילוי מירבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלבנטי למחלוקת {בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' עוז, פ"ד סב(4), 167 (2008)} תוך עריכת איזון בין הצורך בגילוי לבין אינטרסים אחרים שעשויים להיות מעורבים.

בעניין זה נפסק כי כנגד עקרון הגילוי ניצבים ערכים של יעילות הדיון, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים, ובכללם הגנה על פרטיותם.
האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה {ע"ע 482/05 שלומי משיח נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.12.05)}.

המבחן שנקבע בפסיקה לדיון בבקשה לגילוי מסמכים הוא מבחן כפול:

ראשית, מבחן הרלבנטיות על שני היבטיו, האם קיימת "זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי" המהווה את ההיבט הצר, ומהי מידת תרומת הגילוי לקיומו של דיון יעיל בהתחשב בכלל נסיבות ההליך המהווה את ההיבט הרחב {ע"ע 494/06 מדינת ישראל, נציבות המים - קלרק אבנצ'יק, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.07)}.

שנית, האם קיימים אינטרסים נגדיים המצדיקים למנוע את הגילוי או לצמצמו, דוגמת הכבדה על הצד שכנגד, קיומו של חיסיון או פגיעה בפרטיות תוך עריכת האיזון המתאים לנסיבותיו של כל מקרה {רע"א 9322/07Gerber Products Company נ' רנדי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.10.08)}.

בעניין מכתשים נאמר עוד ביחס לעריכת האיזון הנדרש בין האינטרסים השונים בבקשה לגילוי מסמכים, כי מלאכת האיזון בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לגילוי ועיון תעשה על-פי אמות-מידה של מידתיות, וזאת בהתייחס למבחן הרלבנטיות ותוך בחינה פרטנית של טיב החומר שגילויו מתבקש, היקפו, שיעור הפגיעה בפרטיות ומקורו של המידע.

כן ינתן משקל לחשיבות המסמכים המבוקשים לצורך גילוי האמת ומתן הזדמנות לתובע להוכיח את תביעתו, לרבות השאלה האם קיימת דרך חלופית להוכיח את עילת התביעה, כאשר בכל הנוגע לזכות לפרטיות של בעל דין, יש להעדיף, ככלל, את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב"קלפים פתוחים" {ע"ע 9795-01-12 גלובוס רשת בתי קולנוע בע"מ נ' מאיר מוסרי, תק-אר 2012(1), 925 (2012)}.

מקום בו נקבע כי ישנה רלוונטיות {על-פי שני המבחנים הנדונים} לגילוי המסמכים שהתבקשו, תיבחן האפשרות לחלופות אחרות לגילוי לשם צמצום מירבי של הפגיעה בפרטיות, וזאת, אם על דרך של זימון עדים נוספים לדיון, אם על דרך של מחיקת פרטים מזהים, אם על-ידי חיוב המעסיק - במקרים המתאימים - בהגשת תצהיר המרכז את הנתונים הרלוונטיים, ללא פרטים אישיים, כתחליף למסמכים ואם בדרכים אחרות לרבות צמצום סוג המסמכים שגילויים התבקש, היקפם, וכדומה {בר"ע 25244-06-14 יסמין מילר נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, תק-אר 2014(3), 100 (2014)}.

ב- בר"ע 3339-01-15 {hagos sohorom נ' ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ, תק-אר 2015(1), 190 (2015)} קבע בית-הדין כי הליכי גילוי מסמכים מתבצעים בבתי-הדין לעבודה בהתאם להוראת תקנה 46 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, אשר, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, אינם קובעים נוסח להליכי גילוי המסמכים, אלא משאירים זאת לשיקול-דעתו של בית-הדין, כאמור בסעיף-קטן (ג) לתקנה:

"בהחליטו בבקשה כאמור בתקנת-משנה (א) או (ב), ישקול בית-הדין או הרשם, כל הצעה שתבוא מצד בעל דין..."

בנסיבות העניין כפי שעלה מן הבקשה והצרופות לה, יש טעם לדרישת בית-הדין מן המבקשים לציין מפורשות, בהשאלה מהסיפא לתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו.

אשר-על-כן, בית-הדין דחה את הבקשה וקבע כי על המערערים לבצע את החלטת בית-הדין כלשונה ולפרט הנוסח בתצהיריהם, לתמיכה בטענתם כי לא קיבלו מעולם כל תלושים יתר על שצרפו לתצהירי גילוי המסמכים מטעמם.

ב- ע"ע 114/05 {מקורות חברת מים בע"מ נ' אשר לוי ו - 4 אח' ואח', תק-אר 2005(2), 338 (2005)} נקבע לעניין גילוי דו"ח ביקורת כי מקום בו מבקש מי מהצדדים צו לגילוי ולעיון במסמכים, השאלה הראשונה שעל בית-הדין לשים נגד עיניו, היא, אם המסמך שגילויו מתבקש רלוונטי לצורך הכרעה בשאלות במחלוקת.

אם התשובה לשאלה זו חיובית היא על בית-הדין ליתן את הצו המבוקש, להורות על גילוי המסמך ואף לאפשר עיון בו, אלא-אם-כן עומדת לצד שכנגד טענת חסיון.

בצד הוראות החוק המעגנות את החובה לגלות מסמכים במהלך הליך משפטי ניתן למצוא הוראות בדין הקובעות כי מסמכים מסויימים לא יהיו קבילים בהליך משפטי.

על היחס שבין חובת גילוי מסמכים במסגרת הליכים מקדמיים ובין אי-קבילותם של מסמכים אלה עמד בית-המשפט העליון עוד בשנת 1995 בפסק-הדין בעניין הנרי אזולאי בו נקבע כי על אף אי-קבילותם של מסמכי ביקורת פנימית, יש לאפשר גילוי ועיון במסמכים אלה {רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח' פ"ד מט(4), 54 (1995)}.

אי קבילותו של מסמך כראיה אינו מונע גילויו של המסמך {ה"מ 121/58 קרן קיימת לישראל בע"מ נ' כץ, פ"ד יב 1472 (1958)}.

אי-קבילות נועד למנוע מבית-המשפט מלבסס ממצא על אותה ראיה, כאשר במקביל אי-גילוי בשל חסיון נועד למנוע מבעל דין מלעיין במסמך.

לעיתים יש ערך רב לצד לעיין במסמך, גם אם אין הוא רשאי להגישו בשל אי-קבילותו, ועל-כן, הגישה המקובלת היא, כי אי-קבילותו של מסמך אין בו, כשלעצמו, כדי לחסנו בפני גילוי {ראה: 13 Halsbury's Laws Of England, 4th ed. (1975) 34-35; Matthews And Malex, Discovery (1992) 94)}.

עדיין עומדת השאלה במקומה, אם אין לפרש את הוראת החוק בעניין אי-הקבילות באופן שמשתמע ממנה גם חסיון בפני עיון, כאשר לשם מתן תשובה לשאלה זו יש לפנות לתכלית המונחת ביסוד הוראת סעיף 10 לחוק הביקורת.

בדין קבע בית-הדין האזורי כי אי-קבילותם של מסמכי הביקורת אינה מונעת גילויים ועיון בהם {ראה עת"מ (יר') 452/02 חברת החדשות הישראלית בע"מ - משרד התחבורה, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.05.04)}.

אין מחלוקת, שדו"ח הביקורת הפנימית אינו יכול לשמש ראייה בכל הליך משפטי, אך אין בכך כדי לקבוע שאין הוא רלוונטי למנוע את גילויו בהליך למתן צו לגילוי מסמכים.

עצם המחלוקת בין הצדדים הופכת אותו לרלוונטי, כל עוד לא יעשה בו שימוש שאינו מנוגד להוראות החוק.

בית-הדין דלערעור דחה את הערעור כאשר לא קיבל את הטענה כי לא היה מקום לתת את הצו המבוקש בטרם החל שלב ההוכחות, כיוון שגילוי דו"ח הביקורת הפנימית היה אחד מהסעדים העיקריים בכתב התביעה.

אף כי הבקשה למתן צו לגילוי דו"ח הביקורת הפנימית נתבעה כסעד בכתב התביעה, אין בכך כדי לגרוע מן האפשרות לבקש את גילוי הדו"ח האמור במסגרת הליכים מקדמיים של גילוי מסמכים בבירור עילות התביעה האחרות.

3. פרטים נוספים
תקנה 46(א) לתקנות קובעת כי בית-הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעלי דין אף לגילוי ולעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.

כמו במקרה של גילוי המסמכים, בקשה לחיוב צד בהמצאת פרטים נוספים לנטען בכתבי הטענות לא טעונה תצהיר או מאמצים לגילוי כלשהו, וזאת כאשר תכליתם של הפרטים הנוספים היא לצמצם את הפלוגתות ככל האפשר ולמקד את חילוקי-הדעות.

אשר-על-כן, המבחן לצורך במתן הפרטים הנוספים הוא, בעיקרו-של-דבר, האם החיוב בנתינתם יביא לקיום דיון יעיל וחיסכון בהוצאות.

מקום שבו טוען נתבע להעדר יחסי עובד-מעסיק עם תובע תוך שהוא טוען כי גורמים אחרים היו מעסיקי העובד, הרי שעל פני הדברים יש טעם בבקשת העובד לקבל "פרטים נוספים" לגבי אותם גורמים אחרים שאליהם מפנה הנתבע. שכן, לאחר שיתקבלו הפרטים הנוספים ביחס לטענת הנתבע יוכל התובע, בין היתר, לשקול את צירוף אותם גורמים אחרים להליך וזאת כדי להוביל להכרעה שלמה ויעילה במחלוקת, וכן יוכלו הצדדים לחדד את הפלוגתאות, ובכלל זה הפלוגתה הנוגעת למהות היחסים שבין התובע לבין הגורמים האחרים.

עוד יצויין כי במסגרת מתן פרטים נוספים לא נדרש בעל דין שאליו מופנית הבקשה לערוך "מחקר" עובדתי עבור משנהו המבקש, אך ודאי שהוא צריך לפרט את טענתו העובדתית עד כמה שידיעתו לגבי מהות טענתו משגת ועד כמה שדרוש הדבר להבהרת טענתו בכתב הטענות {בר"ע 46517-09-15 Utkham Sathan נ' אשכולות כוח אדם בעמ, תק-אר 2015(4), 570 (2015)}.

4. שאלון
תקנה 46(ב) לתקנות קובעת כי לשם מתן צו למענה על שאלון נדרשים טעמים מיוחדים שנרשמו, כאשר למשמעות התקנה נקבע בעניין בן עזרא כי השימוש בהליך ביניים של שאלון צריך שיהיה נדיר ושרק בנסיבות יוצאות דופן ינתן.

בעניין קרוגליאק נפסק כי אין להפעיל סמכות זו כעניין שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים המצדיקים זאת, וכאשר האמצעים הדיוניים האחרים אינם מאפשרים בירור תקין של ההליך.

הפסיקה האמורה אינה בגדר רשימה סגורה, כאשר בעניין רובנוב התייחסה כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה למתן צו מענה לשאלון במקרים של תביעות אפליה, שבהן, מטבע הדברים, נדרש לתובע מידע "רוחבי" שלא בהכרח ניתן לו ביטוי במסמכים קיימים, ולכן נדרש לעיתים לייצר מסמך מתאים בדמות מענה על שאלון.

עניין רובנוב קבע כי לא ניתן להתעלם מהקושי בהוכחתן של תביעות בגין אפליה, ומכך שלעיתים יתקיים בתביעות מסוג זה "טעם מיוחד" כנדרש לצורך מתן צו למסירת שאלון.

השיקולים הרלוונטיים שהוזכרו בפסיקה בהקשר זה הינם המידה בה עומדים בפני המבקש אמצעים חלופיים להוכחת טענותיו, מידת נגישותו למידע הדרוש להוכחת תביעתו, מהות האפליה בה מדובר והמידה בה היא עומדת בניגוד לערכי יסוד, המקור הנורמטיבי האוסר על קיומה של האפליה בה מדובר, ככל שקיים כזה, מידת הפגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים כתוצאה מהענות לבקשה וסוג המעסיק בו מדובר ובאיזו מידה מוטלת עליו חובה למסור מידע לפי דין {ראו גם (ת"א) 380/03 רוני טיטו - בנק לאומי לישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.06.03)}.

ניתן להעלות על הדעת "טעמים מיוחדים" נוספים, כגון מסקנה כי קבלת המידע בדרך של שאלון תביא ליעילות רבה יותר של הדיון, לחיסכון בעדויות ובהוצאות.

יש לזכור כי מענה על שאלון הוא כלי דיוני, ואין לפרש את תקנה 46(ב) לתקנות באופן שירוקן מתוכן את האפשרות לעשות שימוש בכלי דיוני זה.

יתרה-מכן, מענה על שאלון מחייב "טעמים מיוחדים", ויש להיזהר מפני מצב שבו השאלון ומחלוקות בקשר אליו יגרמו לסרבול הדיון ולעיכובו {בר"ע 59112-05-15 גליל מיקרוגלים ישראל (2003) בעמ נ' אורית מיארה-קטן, תק-אר 2015(4), 274 (2015)}.

ב- בר"ע 26271-12-14 {מרינה רובנוב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-אר 2015(1), 186(2015)} קבע בית-הדין כי במקרה זה, הבקשה לשאלון הוגשה באופן כוללני וגורף, בלא לנמק כל אחת מהשאלות ומידת הרלוונטיות שלה להליך, ובלא להצביע על "טעמים מיוחדים" כדרישת הדין, ועל-כן צדק בית-הדין האזורי בדחותו את הבקשה בדרך בה הוגשה.