botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

סמכות שיפוט ותרופות (סעיף 10 לחוק)

סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 קובע, כי:

"10. סמכות שיפוט ותרופות (תיקונים: התשנ"ח (מס' 2), התשע"ג)
(א) לבית-הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי:
(1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין; ואולם בהליך אזרחי בשל פגיעה כאמור בסעיף 7, רשאי בית-הדין לעבודה לפסוק פיצוי שלא יעלה על 120,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק;
(2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית-הדין בחשבון, בין-היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים. הוראות סעיף-קטן זה כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.
(ב) הסכום הנקוב בסעיף-קטן (א)(1) יעודכן ב- 1 בינואר של כל שנה (בסעיף זה: "יום העדכון"), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי והודעה על הסכום המעודכן תפורסם ברשומות; לעניין סעיף-קטן זה:
"מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"המדד החדש" - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון;
"המדד הבסיסי" - מדד חודש אוגוסט 2013".

ב- בג"ץ 1758/11 {אורית גורן ואח' נ' הום סנטר בע"מ ואח', תק-על 2012(2), 3169 (2012)} קבע בית-הדין, כי הבדל משמעותי הקיים בין חוק שכר שווה לבין חוק שוויון הזדמנויות נעוץ בסעדים שקבע המחוקק בגין הפרת כל אחד מהחוקים.

חוק שכר שווה אינו קובע סנקציה פלילית בשל הפרתו וסעיף 8(א) לחוק שוויון זכויות בעבודה מגביל את תקופת הזמן המרבית שבגינה יכולה העובדת שהופלתה בשכרה לתבוע הפרשי שכר לתקופה של 24 חודשים.

לעומת-זאת, במקרה של הפרת הוראת איסור ההפליה בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות רשאי בית-הדין לעבודה, בהתאם לסעיף 10(א)(1) לחוק שוויון הזדמנויות, לפסוק לזכות העובד פיצוי ללא הוכחת נזק "בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

לפיצוי זה יש מטבע הדברים פן הרתעתי וחינוכי, שאינו קיים בפיצוי לפי חוק שכר שווה. מכוח סעיף 10(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות, בית-הדין לעבודה אף רשאי בתנאים מסויימים "ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שפסיקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת".

כמו-כן, בהתאם להוראת סעיף 15(א) לחוק שוויון הזדמנויות ניתן להטיל על מעביד המפר את הוראת סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות סנקציה פלילית, כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ב- ע"ע 11313-10-13 {מרכז הבשר ירושלים בע"מ ואח' נ' מיכל שלום, תק-אר 2013(4), 443 (2013)} בבואו לפסוק למשיבה סעדים בגין פיטוריה בניגוד לחוק השוויון, דחה בית-הדין את טענת המבקשת לפיה אין להתייחס לנזק הממוני שנגרם למשיבה כתוצאה מפיטוריה שלא כדין, שכן לא פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים.
בקשר לכך נקבע, כי בית-הדין הארצי קבע בעניין יישום פתרונות שבמקרים בהם עובדות פוטרו לאחר תקופת עבודה קצרה של היריונן אין מניעה מלפסוק פיצוי בגין נזק ממוני. יחד-עם-זאת נקבע, בהסתמך על ההלכה הפסוקה בעניין נאמן ייעוץ וכן ארביב שלעיל, כי גזירת היקף הפיצוי תיעשה בהתאם לחומרת ההפליה ובכלל זה, השאלה אם ביסוד הפיטורים עמדו גם שיקולים עניינים, בנוסף לשיקול המפלה.

בהתאם לכך, ובשים לב לעדותו של מר עובד לפיה הוא "היה צריך להיות משוגע" לפטר פקידת הזמנות בתקופה שלפני פסח, קבע בית-הדין, כי לולא השיקול של ההיריון, המשיבה היתה ממשיכה לעבוד לפחות חודשיים נוספים ועל-כן יש לפצותה בגין הנזקים הממוניים שנגרמו לה. אשר לבסיס השכר, קיבל בית-הדין את טענת המשיבה לפיה סוכם בין הצדדים ששכרה של המשיבה יעמוד על 5,000 ש"ח, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתלוש השכר לחודש דצמבר 2010. לפיכך, בגין הנזק הממוני נפסק למשיבה פיצוי בסך 11,250 ש"ח, אם כי בסיפת פסק-הדין נרשם 11,500 ש"ח.

בכל הנוגע לתביעה לפיצוי שאינו ממוני, עוגמת נפש ופיצוי שאינו תלוי בנזק לפי סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה נקבע שיש להתחשב בכלל נסיבות העניין, לרבות העובדה שפיטורי המשיבה התבססו גם על שיקול ענייני, ולרבות הפיצויים שנפסקו בגין נזקי המשיבה {הממוני ולא ממוני}. לפיכך, בית-הדין פסק למשיבה פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 9,000 ש"ח, וכן פיצוי שאינו תלוי בנזק בסך 15,000 ש"ח.

ב- ס"ע (ת"א) 19943-10-11 {הדס סילברינג שמש נ' הנתבעות, תק-עב 2015(3), 18042 (2015)} קבע בית-הדין, כי בשים לב לפרק הזמן בו סילברינג שמש עבדה, כאשר על-פי הנפסק בעניין פלוני, "במרכיב הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין טמון ממילא שיקול-דעת שאינו קשור לנזק הממון ממש", עניין זה ימצא ביטוי בשיעור הנזק שיפסק לפי סעיף 10(א) לחוק השוויון.

בתשובה לטענת החברה, כי העובדת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק, הזכיר בית-הדין, כי על-פי הפסיקה, הנטל בעניין זה מוטל על המעסיק {ע"ע (ארצי) 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ נ' פניבלוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.01.09); ע"ע (ארצי) 345/06 טסטה נ' אטיס אלקטרוניקה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.09.09)}. משלא הובאו ראיות בנושא זה, לא הוכח מהו הסכום שיש לנכות מהסכומים שנפסקו לזכות העובדת.

בהתייחס לפיצוי הראוי בגין נזק שאינו ממוני, קבע בית-הדין, כי לפי סעיף 10(א) לחוק השוויון, בנסיבות שהוכחו, כאשר אף לשיטתה של החברה, לאחר שהעובדת לא הצליחה בתפקיד אליו נשכרה, לא היתה מניעה להמשיך ולהעסיק אותה בתפקיד אחר וכאשר הפיטורים באו לעולם ימים ספורים לפני שהעובדת השלימה שישה חודשי עבודה, בשל הרצון להתחמק מתחולת החוק, זהו המקרה הראוי לפסיקת פיצויים בשיעור שנתבע, 50,000 ש"ח.

בהקשר זה, קבע בית-הדין, כי ראוי להדגיש את החומרה שבפיטורים בניגוד לעקרונות השוויון, תוך הפליה מגדרית וניסיון לעקוף את הוראות החוק המגנות על ציבור ראוי להגנה. כמו-כן נלקחה בחשבון העובדה, כי למרות הטענות בהתייחס לאיכות עבודתה של סילברינג שמש, החברה היתה מוכנה להמשיך ולהעסיקה בתפקידים אחרים ותוך ניתוק יחסי עובד ומעביד, עמדה המנוגדת לחלוטין לעמדתה בהליך, לפיה רק איכות עבודתה היתה הנימוק לפיטוריה.

בית-הדין קבע, כי אין מקום לחייב באופן אישי את רקנאטי בחובות החברה, הגם שהוראות הדין הופרו. לא כל הפרה של הדין מהווה כשלעצמה עילה להרמת מסך {ע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק נ' ש. אלברט עבודות ציבוריות שירותי ניקיון אחזקה ופיקוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.12)}. מעבר לטענות כלליות בדבר הפרת הדין, אין ראיות, כי פעולותיה של רקנאטי נועדו להתחמק מתחולת הדין וניכר מהעדויות שנשמעו, כי פעלה כמנהלת החברה ואין מקום להבחין בין פעולותיה ובין פעולות החברה.

ב- סע"ש (ב"ש) 48309-09-13 {נטליה סולומונוב נ' אלקטרולוקס חשמל (1998) בע"מ, תק-עב 2015(3), 16832 (2015)} התובעת תבעה פיצוי בגין הפסד השתכרות עד הלידה ואחריה וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 100,000 ש"ח בהתבסס על הוראות סעיף 9ז לחוק עבודת נשים או לחילופין על בסיס סעיף 10א לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה או בגין חוסר תום-הלב וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת.

בית-הדין הבהיר, כי ראשית, הפיצוי המתייחס להפסדי שכר מכוח חוק עבודת נשים אינו רלוונטי לנתבעת, באשר החוק מתייחס למצב של פיטורים ולא אי-קבלה לעבודה. פיצוי זה ניתן לתבוע מהנתבעת 1, אך בסיכומיה התובעת דרשה זאת רק מהנתבעת ועל-כן לא ניתן לפסקו.

סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה נותן בידי בית-הדין סמכות לפסוק פיצויים בגין הפרת הוראות החוק וזאת אף אם לא הוכח נזק ממון, כל זאת בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין. מטרת סעיף זה היא, בין-היתר, עונשית והרתעתית.

בנסיבות העניין משהחוק בא להזהיר מפני חומרת האפליה ולהבטיח הגנה משפטית באמצעות פסיקת פיצויים אפקטיבית ולא סמלית, פסק בית-הדין לתובעת פיצוי בסך של 50,000 ש"ח וכן פיצוי נוסף בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעת עקב התנהגותה של הנתבעת בסך 20,000 ש"ח.

החברה טענה, כי התנהלות התובעת, הגשת תלונה ותביעה בחוסר עילה גרמו לה הוצאות משפט רבות ואובדן זמן עבודה. החברה כימתה את שווי עבודת צוות החברה בסך כולל של 22,000 ש"ח; שווי שעות עבודת מנהל הרשת - 15,000 ש"ח; הוצאות משפטיות - 11,000 ש"ח; וסכום בגין פגיעה בתדמית - סך הכול 70,000 ש"ח. החברה בקשה לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק לטובת התובעת.

בית-הדין דחה את טענת החברה וקבע, כי לא הובאה ראשית ראיה לנזק שנטען על-ידי החברה ובנוסף לכך נפל פגם בהתנהלות החברה שמכוחו מוצדקת היתה הגשת התביעה.