חוק עבודת נשים - הפרשות לקופת גמל בחופשת לידה ובשמירת היריון (סעיף 7א לחוק עבודת נשים)

1. הדין
ראה סעיף 7א לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 שצוטט בשלמותו בתחילת בשער זה.

תקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל), התשס"ח-2008 {ייקראו להלן: "תקנות עבודת נשים"} קובעים כדלקמן:

"1. הגדרות
בתקנות אלה:
"עובד במשכורת" - עובד שעיקר גמול עבודתו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר;
"עובד בשכר" - עובד שאינו עובד במשכורת;
"שכר העבודה":
(1) לגבי עובד או עובדת בשכר: שכר העבודה הממוצע של שכר העובדת או העובד בששת החודשים שבהם עבדו העובדת או העובד בפועל אצל מעבידם, שקדמו לתקופה שבעדה זכאים לדמי לידה, או לתקופה שבעדה זכאית העובדת לגמלה לשמירת היריון;
(2) לגבי עובד או עובדת במשכורת: שכר העבודה החודשי או שכר העבודה המשתלם בעד תקופה העולה על חודש.

2. תשלומים שנהג המעביד בלבד לשלם לקופת גמל
נהג מעביד בלבד לשלם תשלומים לקופת גמל, ימשיך לשלם תשלומים כאמור במועדים ולפי הכללים החלים עליו, בשיעורים ולפי שכר העבודה כאילו הוסיפו העובדת או העובד לעבוד בתקופה שבעדה הם זכאים לדמי לידה או כתקופה שבעדה העובדת זכאית לגמלה לשמירת היריון, לפי העניין.

3. תשלומים לקופת גמל בתקופה שבה העובדת זכאית לגמלה לשמירת היריון
(א) נהגו הן המעביד והן העובדת לשלם תשלומים לקופת גמל - ישלם המעביד את התשלומים החלים עליו כאמור בתקופה שבה העובדת זכאית לגמלה לשמירת היריון, ויעביר לקופת הגמל את תשלומי העובדת באותה תקופה, לא יאוחר מ- 7 ימי עבודה מהיום שבו הפקידה העובדת את התשלומים החלים עליה אצלו.
(ב) העובדת תפקיד, בתקופה שבה היא זכאית לגמלה לשמירת ההיריון, את התשלומים החלים עליה אצל מעבידה, בכל חודש, לא יאוחר מהיום הקובע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; ואולם אין בהפקדת תשלומי העובדת אצל המעביד במועד מאוחר יותר כדי לגרוע מחובתו של המעביד לשלם את התשלומים החלים עליו ולהעביר את התשלומים החלים על העובדת לקופת הגמל, כאמור בתקנת-משנה (א).

4. תשלומים לקופת גמל בתקופה שבה העובדת או העובד זכאים לחופשת לידה
(א) נהגו הן המעביד והן העובדת או העובד לשלם תשלומים לקופת גמל - ישלם המעביד את התשלומים החלים עליו כאמור בתקופה שהם זכאים לדמי לידה, ויעביר לקופת הגמל את תשלומי העובדת או העובד באותה תקופה.
(ב) לגבי תשלומים החלים על העובדת או העובד:
(1) המעביד ינכה, ככל הניתן, מהשכר האחרון שישלם לעובדת או לעובד לפני יציאתם לחופשת לידה, סכום שלא יעלה על שיעורי התשלומים לקופת גמל החלים על העובדת או העובד בעד שני חודשי עבודה, וזאת נוסף על ניכוי התשלום לקופת גמל החל על העובדת או העובד בעבור החודש שבעדו משתלם השכר האמור;
(2) את יתרת התשלומים החלים על עובדת או עובד בתקופת חופשת הלידה אשר לא נוכו כאמור בפסקה (1), ישלמו העובדת או העובד באמצעות מקדמות על חשבון שכר עבודה שישלם להם המעביד לצורך זה; בפסקה זו, "מקדמות על חשבון שכר עבודה" - כמשמעותן בסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
(ג) המעביד ישלם את התשלומים החלים עליו, בכל חודש, במהלך התקופה שבעדה זכאים העובדת או העובד לדמי לידה ויעביר לקופת הגמל את תשלומי העובדת או העובד באותה תקופה במועדים שבהם היה משלם את התשלומים האמורים אילולא חופשת הלידה.

5. חובת מסירת הודעה לעובדת או לעובד
מעביד ימסור לעובדת או לעובד, הודעה בדבר ההוראות שבתקנות אלה, לפי הטופס שבתוספת, במועדים אלה:
(1) לעובדת - בתוך זמן סביר מיום שנודע לו על דבר הריונה של העובדת;
(2) לעובד - בתוך זמן סביר מיום שהעובד הודיע למעביד כי בכוונתו לצאת לחופשת לידה.

6. שמירת זכויות
תקנות אלה באות להוסיף על זכויותיהם של עובדת או עובד מכוח דין, הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג ולא לגרוע מהן.

7. ביטול
תקנות עבודת נשים (הבטחת פנסיה), התשנ"א-1991 (להלן: "תקנות הבטחת פנסיה") - בטלות.

8. תחילה
תחילתן של תקנות אלה החל ב- 1 בחודש שלאחר פרסומן (להלן: "יום התחילה").

9. תחולה
(א) תקנות אלה יחולו על עובדת שזכאותה לגמלה לשמירת היריון החלה ביום התחילה ואילך ועל עובדת או עובד שזכאותם לדמי לידה החלה ביום התחילה ואילך.
(ב) על אף האמור בתקנה 6 ובתקנת-משנה (א), עובדת או עובד שזכאותם לדמי לידה החלה ערב תחילתן של תקנות אלה, ימשיכו המעביד והעובדת או העובד, לפי העניין, לשלם תשלומים להבטחת הפנסיה כאילו המשיכו תקנות הבטחת פנסיה לחול ביום האמור ולאחריו."

התוספת (תקנה 4) הושמטה ממהדורה זו

2. תשלומים לקופת גמל גם לתקופה בה משולמים דמי לידה וגמלה לשמירת היריון - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ד"מ (חי') 11664-06-14 {שירן עזריאל נ' נוח ושות' חברת עורכי-דין, תק-עב 2015(2), 17998 (2015) הנתבעת שילמה לתובעת הפרשים לתקופה שעד לתום חופשת הלידה הראשונה בלבד.

התובעת החלה את עבודתה אצל הנתבעת, חברת עורכי-דין, ביום 15.11.11. בחודש נובמבר 2012 יצאה התובעת לשמירת היריון וביום 11.01.13 ילדה את בנה הראשון. במהלך חופשת הלידה נכנסה התובעת להיריון פעם נוספת.

חופשת הלידה אמורה היתה להסתיים בתאריך 11.04.13. אין חולק כי התובעת לא שבה בפועל לעבודתה בסיום חופשת הלידה. לתובעת אושרה שמירת היריון מיום 30.08.13 וביום 18.12.13 התובעת ילדה את בנה השני. ביום 30.03.14 הודיעה התובעת לנתבעת על התפטרותה לצורך הטיפול בילד.

בית-הדין קבע, כי סוכם על חופשת לידה של 6 חודשים ובהמשך על חופשה ללא תשלום עד לחודש ספטמבר 2013 עת היתה התובעת אמורה לחזור לעבודה.

כמו-כן הוכח כי לתובעת אישור רפואי על שמירת היריון מיום 30.08.13 ועל-כן, לא חזרה התובעת בפועל לעבודתה, ומועד ניתוק יחסי עובד-מעביד הוא עם התפטרותה בתום חופשת הלידה השניה ביום 30.03.14.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לא היה חולק שהתובעת זכאית להפרשות פנסיוניות מכוח צו ההרחבה הכללי במשק, בחלוף 6 חודשים מתחילת עבודתה.

הנתבעת שילמה לתובעת הפרשים בסך 1424 ש"ח לתקופה שעד לתום חופשת הלידה הראשונה בלבד, ולפי שיעור הפרשה של 4.16%. על-פי צו ההרחבה, שיעור זה נכון לשנת 2012 ואולם בשנת 2013 עמד שיעור ההפרשה על 5%. בשנת 2014 שיעור ההפרשה עלה ל- 6%.

לפיכך קבע בית-הדין, כי לפי סעיף 7א(א) לחוק עבודת נשים, על המעסיק להמשיך לשלם תשלומים לקופת גמל גם לתקופה בה משולמים דמי לידה וגמלה לשמירת היריון. אשר-על-כן, ועל-פי שכר התובעת, זכאית היתה התובעת לתשלומי גמל כדלקמן:

מחודש מאי 2002 ועד דצמבר 2012 לפי 4.16%. בתקופה זו שכרה היה 22,785 ש"ח ולפיכך ההפרשה לתקופה זו הינה 948 ש"ח.

לתקופה ינואר 2013 ועד אפריל 2013 ו- ספטמבר 2013 עד דצמבר 2013 לפי 5% ולפי שכר ממוצע {שכר קובע} 3485.8 ההפרשות הן בסך 1394 ש"ח.

לתקופה ינואר 2014 עד מרץ 2014 לפי 6% ולפי שכר ממוצע, ההפרשות הן בסך 627 ש"ח.

3. העובדת טענה שהמעסיקה לא ביצעה הפרשות פנסיוניות בתקופת חופשת הלידה ובניגוד לדין - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ד"מ (חי') 14147-09-14 {סמדר מימון נ' דרור כנף תפעול ושירותים בע"מ, תק-עב 2015(2), 15682 (2015)} נדונו סוגיות הנוגעות להפרשים ברכיבי פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, פנסיה ודמי הבראה בהתייחס לתקופת העבודה והיקף המשרה.

התובעת, הועסקה אצל הנתבעת, דרור כנף תפעול ושירותים בביצוע עבודות ניקיון החל מחודש יוני 2006. העובדת הועסקה בשכר שעתי, ובמתכונת עבודה של 5 ימים בשבוע.

העובדת טענה, וטענתה זו לא נסתרה, כי היא יצאה לחופשת לידה ביום 31.10.12, ילדה את בתה ביום 23.11.12, וביום 10.02.13 הודיעה למעסיקה כי היא מתפטרת כדי לטפל בילדה.

העובדת טענה כי הועסקה בהיקף משרה מלאה, ובהתאם לכך יש לחשב את זכויותיה. מנגד, טענה המעסיקה כי היקף המשרה עומד על 80%.

בית-הדין קבע, כי בשנה האחרונה לעבודתה עמד היקף המשרה של התובעת על 87.4%. כמו-כן העובדת התפטרה בתום חופשת הלידה בהתאם להודעתה מיום 10.02.13, כדי לטפל בילדה, ובנסיבות אלה היא זכאית לפיצויי פיטורים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי העובדת טענה שהמעסיקה לא ביצעה הפרשות פנסיוניות בתקופת חופשת הלידה ובניגוד לדין, וכי העובדת זכאית לפיצוי חלף הפרשות המעסיק לקופת גמל בשיעור 6% לתקופה של 98 ימים ובסך כולל של 786 ש"ח.

לטענת המעסיקה, החובה לבצע הפרשות פנסיוניות במהלך חופשת הלידה מותנית בביצוע הפרשות על-ידי העובדת, וכי בנסיבות המקרה כאן העובדת לא ביצעה הפרשות ולא נוכה משכרה בגין הפרשות אלה במהלך חופשת הלידה או לפניה. בית-הדין קבע, כי טענה זו של המעסיקה אין לקבל.

בית-הדין קבע, כי בהתאם לסעיף 7א לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, ותקנה 4(ג) לתקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל), התשס"ח-2008, היה על המעסיקה לדאוג להמשך ההפרשות לביטוח הפנסיוני, גם במהלך תקופת חופשת הלידה {במקביל לחיובה של העובדת לשלם את חלקה}.

בהתחשב בכך שלא נטען ולא הוכח כי המעסיקה ביצעה את אותו ניכוי לצורך העברת חלק העובדת טרם יציאתה לחופשת לידה, או כי היתה מניעה להעביר את חלק העובדת כמקדמה על חשבון זכויות, על אף חובתה של המעסיקה לעשות כן בהתאם לדין - אין מקום לפטור את המעסיקה מתשלום הפרשות המעסיקה לקופת הגמל עבור תקופת חופשת הלידה אך ורק בשל אי-העברת חלקה של התובעת. המעסיקה לא חלקה על תחשיב העובדת באשר להפרשות הפנסיוניות, ולכן נקבע, כי יש לקבל את התביעה ברכיב זה במלואה.

4. העיריה הפסיקה להעביר לקרן הפנסיה של התובעת את התשלומים על שמה - הלנת שכר - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (ת"א) 50622-07-11 {יעל בן בשט נ' עיריית לוד, תק-עב 2015(2), 9653 (2015)} נדונה, תביעתה של עובדת לשעבר בעיריית לוד לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים מכוח חוק עבודת נשים, הלנת שכר עבודה וזכויות נוספות.
התובעת עבדה בעיריית לוד מחודש אפריל 2009 בתפקיד עובדת רווחה במחלקת הרווחה של העיריה בתחום ילדים בסיכון. התובעת התקבלה לעבודה ללא מכרז והיא הועסקה על-פי הסכמי העסקה לתקופה בלתי-צמיתה.

ביום 16.11.10 ילדה התובעת את בנה השלישי ויצאה לחופשת לידה. בסיומה של חופשת הלידה בתשלום, החליטה התובעת להאריך את חופשת הלידה בשלושה חודשים נוספים ולפיכך שלחה הודעה על יציאתה לחופשה ללא תשלום והודיעה על חזרתה לעבודה ביום 22.05.2011.

ביום 22.05.11 חזרה התובעת לעבודה. מנהלת אגף הרווחה בעיריה פנתה לתובעת וביקשה ממנה להסדיר את חוזה העבודה שלה באגף כוח-האדם בעיריה. כשפנתה התובעת לאגף כוח-האדם, נתבקשה היא לחתום על הסכם העסקה זמני למשך 3 חודשים. התובעת התנגדה לחתום על הסכם העסקה בטענה שהוא מרע את תנאי העסקתה.

התובעת המשיכה בעבודתה מבלי שחתמה על הסכם ההעסקה ולא קיבלה את שכרה לחודש מאי 2011 ואף לא לחודש יוני 2011. ביום 27.07.11 עזבה התובעת את מקום העבודה ולמחרת הגישה את תביעתה לבית-הדין לרבות בקשה לסעד זמני לקבל את שכרה, בקשה שנמחקה בשל עיסוקה בהלנת שכר.

בית-הדין קבע, כי העובדה שעם שובה של התובעת מחופשת לידה נדרשה היא לחדש את הסכם ההעסקה שלה - לא היה בה כשלעצמה כדי להוות הפתעה, חידוש או שינוי מהותי בתנאי העסקתה.

כמו-כן, בית-הדין לא קיבל את טענת התובעת, כי הנתבעים הפרו את חובתם בהתאם להוראת חוק עבודת נשים הואיל וביטלו את הסכם עבודתה במהלך חופשת הלידה שלה וביקשו לשנות את תנאי העסקתה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים.

באשר לטענת התובעת, כי בחודש ינואר 2011 הפסיקה העיריה להעביר לקרן הפנסיה את התשלומים על שמה, קבע בית-הדין, כי על העיריה להסדיר את תשלום חלק המעסיק ברכיב הפנסיה שלא שולם עבור התובעת בנוגע לחודשים החל מחודש ינואר 2011 ועד לסיום העסקתה של התובעת, זאת בתנאי שמדובר בחודשים בהם עבדה התובעת או היתה בחופשת לידה כדין.

5. הנתבעת לא העבירה הפרשות פנסיוניות בגין חופשת הלידה של התובעת - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (חי') 26031-07-11 {ולא תומא נ' דליה בכר, תק-עב 2014(3), 18812 (2014)} התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היעדר הפרשות לפנסיה, פדיון חופש, דמי חגים ודמי הבראה.

הנתבעת היא הבעלים של מספרת דליה בעכו.

לטענת התובעת, היא התפטרה לאחר שדרישתה לחופשה בחג הפסחא, לא נענתה. לטענתה, בתחילת חודש אפריל 2011 היא פנתה לנתבעת בעל-פה בבקשה לאשר לה חופשה בחג הפסחא שחל בתאריכים 26-24 לאפריל. לאחר שהנתבעת התעלמה מהבקשה ולא נתנה לה תשובה היא פנתה אליה שוב ביום 21.04.11 וביום 22.04.11 ואולם הנתבעת סרבה לאשר את החופשה.

לפיכך, ביום 23.04.11 היא שלחה לנתבעת מכתב באמצעות בא-כוחה המודיע על הפסקת עבודתה בנתבעת. לטענתה, בנסיבות אלו, חל סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, והיא זכאית לפיצויי פיטורים "בדין מפוטר".

בית-הדין קבע, כי אין מחלוקת שלמרות שהנתבעת סרבה לאשר לתובעת להיעדר ביום הראשון של חג הפסחא, התובעת עשתה דין לעצמה ולא התייצבה לעבודה. מנגד, הנתבעת לא פיטרה את התובעת ולא נקטה כלפיה בצעדים משמעתיים בגין ההיעדרות, אלא יחלה לחזרתה לעבודה. נקבע, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התקיימו בה תנאי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ולפיכך היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

באשר לטענת התובעת, כי היא זכאית לפיצוי בגין אי-ביצוע הפרשות פנסיוניות בשיעור של 6% משכר המינימום עבור משרה מלאה וזאת עבור כל תקופת העבודה. טענה הנתבעת, כי היא החלה לבצע הפרשות פנסיוניות לטובת התובעת החל מחודש פברואר 2011. הנתבעת הודתה בכך שהתובעת היתה זכאית להפרשות פנסיוניות החל מהחודש השביעי לעבודתה, כך שהיא היתה זכאית להפרשות פנסיוניות החל מחודש נובמבר 2009 ובניכוי התקופה בה שהתה התובעת בחופשת לידה בחודשים אוקטובר 2010 ועד ינואר 2011 {כולל}.

בית-הדין קבע, כי בהתאם לצו ההרחבה לפנסית חובה, התובעת זכאית לביטוח פנסיוני החל מהחודש השביעי לעבודתה, כלומר החל מחודש נובמבר 2009.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לפי סעיף 7א לחוק עבודת נשים, והתקנות שהותקנו בעטיו תקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל), חובת המעביד לבצע הפרשות פנסיוניות בגין חופשת הלידה חלה בכפוף להעברת חלק העובדת על-ידה. עם-זאת, לנוכח העובדה שהנתבעת לא ביצעה את ההפרשות לפנסיה טרם יציאתה של התובעת לחופשת הלידה, על אף חובתה לעשות כן, לא ניתן לפטור את הנתבעת מהתשלום עבור תקופת חופשת הלידה אך ורק בשל אי-העברת חלקה של התובעת.

6. הפרשות לקופת גמל בעת חופשת לידה - הנתבעת לא הפרישה לקופת הגמל של התובעת עת היא היתה בחופשת לידה - הפרה של חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 - התביעה התקבלה
ב- עב' (ת"א) 7617/07 {סמדר מקרו נ' עיריית לוד, תק-עב 2010(1), 2368 (2010)} נדונה תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, פיצוי בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, פדיון חופשה, קצובת ביגוד, דמי הבראה, הפרשי שכר, פיצוי בגין הפרת זכות השימוע, עוגמת נפש ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין וכן לתשלום הפרשות לקופת גמל.

התובעת, בעלת תואר ראשון בחינוך וסוציולוגיה, הועסקה כרכזת בתוכנית הביתית ליוצאי אתיופיה ובוכרה. התובעת עבדה עם יוצאי אתיופיה. התובעת החלה את עבודתה כרכזת בתוכנית בחודש דצמבר 2004 והעסקתה עד ליום 13.07.05 היתה באמצעות עמותת פש"ר. החל מיום 14.07.05 ועד לפיטוריה של התובעת ביום 31.07.06 הועסקה האחרונה באמצעות הנתבעת.

בהסכם העבודה של התובעת נכתב כי הנתבעת תהיה רשאית להפסיק את עבודתה בכל עת על-ידי מתן הודעה מוקדמת או על-ידי תשלום משכורת חודשית אחת, לפי בחירתה של הנתבעת.

ביום 26.04.06 ילדה התובעת בן ויצאה לחופשת לידה שהסתיימה ביום 16.07.06. עת שהתובעת היתה בחופשת לידה, הודיעו לה האחראית על התוכנית וכן מנהלת צוות העבודה הקהילתית בנתבעת כי בכוונת הנתבעת לשלוח לה וליתר עובדי התוכנית מכתב פיטורים. התובעת ציינה בתגובה כי קיימת מניעה חוקית לפטר אותה באותו מועד.

כשבועיים לאחר תום חופשת הלידה של התובעת {ביום 30.07.06} קיבלה התובעת מכתב פיטורים הנושא תאריך 03.07.06.

בית-הדין קבע, כי הנתבעת הפרה את הוראת חוק עבודת נשים וכי התובעת זכאית לפיצוי עקב הפרה זו. העובדה שהנתבעת כלל לא שקלה את המגבלה שבחוק ואת העובדה שהתובעת בעת פיטוריה היתה מצויה בעיצומה של התקופה המוגנת - מהווה הפרה של הוראות החוק.

כמו-כן, אין חולק כי במהלך עבודתה של התובעת היה על הנתבעת להפריש עבור התובעת הפרשות לגמל בשיעור 5% וכן לנכות משכרה של התובעת הפרשות בשיעור 5% ולהעבירן לקופת הגמל.

על הנתבעת היה לעשות כן בגין תקופת עבודתה של התובעת אצלה מיום 14.07.05 ועד לתום התקופה המוגנת ביום 01.09.06, כשבמהלך תקופת חופשת הלידה היה על הנתבעת להפריש את חלקה בדמי הגמולים בכפוף להעברת סכום על-ידי התובעת.

בית-הדין קבע, כי לא הוצגו ראיות המלמדות על-כך שהנתבעת יידעה את התובעת באשר לכלל זה ומשכך, העובדה שהתובעת לא הפרישה את חלקה לקופת הגמל אינה פוטרת את הנתבעת מתשלום הסכום בגין חופשת הלידה.

לאור זאת, נקבע, כי על הנתבעת להעביר לקופת הגמל הפרשות בגין 13.5 חודשי עבודה {חלק המעסיק} וזאת, בגין תקופת עבודתה של התובעת. כמו-כן, היה על הנתבעת להעביר לקופת הגמל הפרשות בגין 10.5 חודשי עבודה {חלק העובד}.

7. הפרשות לקופת גמל בתקופת חופשת הלידה וכן 60 יום לאחר חופשת הלידה - התביעה התקבלה בחלקה - תביעתה הנגדית של הנתבעת התקבלה בחלקה
ב- עב' (יר') 2961/07 {גרשון תמימה נ' מרכוס איתמר, תק-עב 2009(4), 1075 (2009)} נדונה תביעת התובעת נגד מעסיקתה לשעבר, מרכז לחקר התקשורת עמותה רשומה לתשלום שכר {לתקופה שלפני לידתה ולאחר חופשת הלידה בה שהתה}, הודעה מוקדמת, הפרשות לקופת גמל, פיצויי פיטורים, דמי הבראה פיצוי עבור איחור בתשלום דמי הלידה ופיצוי בגין עוגמת נפש.

בנוסף, נדונה גם תביעתה שכנגד של הנתבעת להחזר סכום של 44,845 ש"ח בגין שכר ששולם לטענתה לתובעת ביתר וכן סכומי כסף שנאלצה לשאת בתשלומם, עקב התנהלות התובעת והעובדה כי התובעת הטעתה אותה תוך שימוש שלא כדין בתפקידה.

התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת כמנהלת משרד ביום 01.11.05. ממועד תחילת עבודתה כאמור ועד ליום 31.05.06 סוכם בין הצדדים כי התובעת תעבוד במשרה מלאה ותשתכר סך של 11,000 ש"ח ברוטו. מחודש יוני 2006, בהתאם לבקשתה של התובעת סוכם בין הצדדים כי התובעת תעבוד בהיקף של חצי משרה ותשתכר סך של 5,500 ש"ח ברוטו בתוספת דמי נסיעה.

התובעת ילדה ביום 05.07.07 ושהתה בחופשת לידה. בסמוך לאחר הלידה, החלו להתעורר המחלוקות בין הצדדים שהביאו להגשת התביעות נשוא תיק זה. מחלוקות אלה מקורן באי-תשלום שכרה של התובעת לחודש יוני 2007 {החודש האחרון לעבודתה של התובעת לפני הלידה ובכלל}, דרישתה לתשלום השכר ומייל נושא תאריך 11.07.07 ששלח לה מנהל הנתבעת ממנו נודע לה, כי לנתבעת טענות בהתייחס להתנהלותה במהלך תקופת עבודתה הנובעות מהחסרת שעות עבודה עליהן לא דיווחה וקבלת שכר ביתר, כתוצאה מכך.

בית-הדין קבע, כי על אף שלא נעשה מעשה פורמאלי של פיטורים, ניתוח הארועים, המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ועדויות הצדדים מעלים כי עבודתה של התובעת הופסקה שלא כדין. כמו-כן, לנתבעת אסור היה להשעות את התובעת מהעבודה, ולהפסיק לשלם להן את שכרה מבלי שביקשה לכך היתר מהשר בתקופת ההגבלה הקבועה בחוק עבודת נשים, קרי, 60 יום לאחר חזרתה מחופשת הלידה.

לכן, התוצאה מכל האמור הינה כי סיום יחסי העבודה בין הצדדים נעשה ביוזמת הנתבעת ובשל התנהלות אסורה של הנתבעת אשר מזכה את התובעת בשכר עבודה של חודשיים מאז שובה לעבודה מחופשת לידה, בפיצויי פיטורים ובחלף הודעה מוקדמת.

בנוסף לכך קבע בית-הדין, כי בהתאם לסעיף 7א לחוק עבודת נשים, על הנתבעת היה לשלם לתובעת תשלומים לקופת גמל במהלך חופשת הלידה בה שהתה. הנתבעת לא הפרישה את התשלומים כאמור, והדבר אף עוגן במוסכמות שנוסחו בהסכמת הצדדים.

עם-זאת, שעה שנקבע שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים, שיעור ההפרשה שעל הנתבעת להעביר לקופה בה מבוטחת התובעת או לשלם לידיה הוא בשיעור של 5% ולא בשיעור של 13.3% {הכולל את רכיב הפיצויים}.

לאור האמור, קבע בית-הדין, כי על הנתבעת היה להפריש לזכות התובעת הפרשות לקופת הגמל בשיעור של 5% בגין 5 חודשים וחצי {תקופת חופשת הלידה וכן 60 יום לאחר חזרתה מחופשת הלידה} בסך של 275 ש"ח לחודש ובסה"כ 1,512.5 ש"ח נטו. עם-זאת, משנקבע כי התובעת זכאית לחלף הודעה מוקדמת ויחסי העבודה הסתיימו ביום 23.12.07, אין היא זכאית להפרשות לקופת הגמל בגין תקופת ההודעה המוקדמת.

8. אי-הפרשה לקרן פנסיה - התביעה התקבלה {אך בית-הדין לא בחן את זכאותה של התובעת לפיצוי כלשהו בגין התקופה בה שהתה בחופשת לידה ובשמירת היריון}
ב- עב' (נצ') 1218/07 {שרית נחום נ' פנחס אסולין, תק-עב 2009(2), 6001 (2009)} נדונה תביעה לפיצויי פיטורים, לדמי הבראה, לפדיון חופשה ולפיצוי בגין אי-הפרשה לקרן פנסיה.

התובעת החלה את עבודתה בשירות הנתבע בחודש ספטמבר 1998 עד שהתפטרה מעבודתה ביום 07.02.07 לשם הטיפול בתינוק שנולד לה.

אין חולק שבמהלך תקופת עבודתה של התובעת היא יצאה לחופשות לא קצרות, בין שמדובר בחופשת לידה ובין שמדובר בחופשה לצורך שמירת היריון.

בית-הדין קבע, כי טענותיו של הנתבע בסיכומים, ככל שהן מתייחסות לצידוק בדבר יציאתה של התובעת לצורך שמירת היריון, מהוות הרחבת חזית אסורה, שכן בכתב ההגנה הנתבע הגדיר את תקופות ההיעדרויות כ"שמירת היריון" ו-"חופשת לידה" מבלי להטיל דופי כלשהו בעניין זה.

הספקות שהטיל הנתבע בסיכומיו בדבר הסיבה שבגינה נעדרה התובעת, היו צריכים לבוא לידי ביטוי בכתב ההגנה או לפחות בתצהירו של הנתבע.

לאור האמור לעיל , קבע בית-הדין, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.

עוד טענה התובעת כי הנתבע היה חייב לשלם לה דמי הבראה גם בגין התקופה בה שהתה בשמירת היריון ובחופשת לידה.

לעומת-זאת, ביקש הנתבע שלא לחייב אותו מאחר ולשיטתו אין להכיר בתקופת ההיעדרות הראשונה כשמירת היריון ומשכך יש לקבוע כי התקופה לצורך צבירת זכויות הוותק של התובעת מסתיימת לאחר 7 שנים, קרי בחודש אוגוסט 2005.

התובעת הפנתה, לסעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים וטענה כי בהתחשב בעובדה שמ- 01.01.06 לא קיבלה תשלום כלשהו בגין דמי הבראה ועל-כן היא זכאית לתשלום בגין 7 ימי הבראה.

בית-הדין קבע, כי ההנמקה שניתנה לעניין דחיית טענותיו של הנתבע בכל הקשור להיעדרויות התובעת בתקופת שמירת ההיריון ותקופת חופשת הלידה לעניין פיצויי פיטורים תקפה גם לעניין דמי ההבראה מאחר וזכות זו תלויה במישרין בוותק.

לפיכך, בהתחשב בתקופה בה שהתה התובעת בשמירת היריון ובעובדה שדין טענותיה של הנתבע בעניין זה להידחות, בית-הדין קיבל את התביעה וקבע כי התובעת זכאית ליתרת דמי הבראה.

באשר להפרשות לקרן הפנסיה, בית-הדין קבע, כי התובעת עתרה בכתב התביעה לחיוב הנתבע בתשלום סך של 23,653 ש"ח כפיצוי בגין אי-הפרשה לפנסיה תוך התעלמות מהביטוח שהיה לתובעת ושהשתקף בתלושי השכר. על- פי הוראות סעיף 7א לחוק עבודת נשים, ישנה חובה בדין המוטלת על המעביד והנתבע להמשיך ולשלם לקופת הגמל, בגין התקופה בה שהתה התובעת בחופשת לידה ושמירת היריון כל עוד התובעת משלמת את חלקה.

מאחר ולא נטען בפני בית-הדין כי התובעת שילמה את חלקה לחברת הביטוח {או ניסתה לשלם}, בית-הדין נמנע מלבחון את זכאותה לפיצוי כלשהו בגין התקופה בה שהתה כאמור בחופשת לידה ובשמירת היריון.

9. הפרשות לפנסיה בגין עבודה נוספת בעת שירות מילואים - התביעה התקבלה
ב- ס"ק (ת"א) 44/03 {ההסתדרות הרפואית בישראל ואח' נ' מדינת ישראל, תק-עב 2005(3), 2873 (2005)} נדונה סוגיית זכאותם של רופאים בשירות המדינה, היוצאים לשירות מילואים, להמשך הפרשות דמי תגמולים לקופות הגמל.

בעניין זה הגישו המבקשים בקשת צו לדיון בסכסוך קיבוצי, בו עתרו "לפסק-דין הצהרתי הקובע כי על-פי הוראות חוק הביטוח הלאומי, המשיבה חייבת להמשיך ולהפריש עבור הרופאים עובדי המדינה את הסכומים הקבועים בהסכמים הקיבוציים לקופות הגמל, גם בעת שירות במילואים.

לטענת התובעים, בחודש אפריל 2002 או בסמוך, לאחר מבצע "חומת מגן" התברר למבקשים כי בעת צאתו של רופא לשרת במילואים, הוא נהנה מהמשך ביטוח פנסיוני בקרן פנסיה ומהמשך תשלומים לקרן השתלמות, אך אינו נהנה מהמשך תשלום דמי תגמולים לקופת הגמל "אסיף" ולקופת הגמל לקצבה בשילוח.

הועלתה טענה, לפיה יש להתחשב בכך שהמעביד אינו מקבל שיפוי מהמל"ל בגין כספים שהוא מפריש לפנסיה, ולכן יש לפרש את הוראות סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי, בפרשנות מצמצמת.

בית-הדין לא קיבל טענה זו, ונימק שכמו לעובדת בחופשת לידה, גם לעובד במילואים באה המדינה וקובעת לגביו נורמות מחייבות, אף אם אין המדינה או זרוע מזרועותיה נושאת בנטל התשלום.

בית-הדין קבע, כי אי-הפרשה לפנסיה בגין עבודה נוספת, בתקופת שירות מילואים, מהווה פגיעה במבוטח. ההפרשה לפנסיה מהווה חלק מהביטחון הסוציאלי שלו. שעה שאינו זכאי להפרשות לפנסיה בגין עבודה נוספת בעת שירות מילואים, בהכרח נפגעות זכויותיו.

כמו-כן נקבע, כי סעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי מחייב הפרשת כספים על-ידי המעביד, לקרנות בשילוח ולקופת הגמל אסיף, בגין עבודה נוספת, גם בתקופת שרותו של הרופא במילואים. בית-הדין הבהיר כי קביעה זו התייחסה לסקטור הרופאים בלבד.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוק עבודת נשים - הפרשות לקופת גמל בחופשת לידה ובשמירת היריון (סעיף 7א לחוק עבודת נשים)