הפחתת פיצוי (סעיף 18 לחוק)

1. הדין
סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"18. הפחתת פיצוי (תיקונים: התשכ"ד, התשכ"ט (מס' 2), התשע"ד)
בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי-דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית-הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו."

2. כללי
ב- ע"ע 3354-10-10 {יעקב מדאעי נ' אס.די.אר. שריון יבוא ושיווק בע"מ, תק-אר 2012(2), 1078 (2012)} בית-הדין קבע כי חוק הגנת השכר קובע את המועדים לתשלום שכרו של עובד וקובע סנקציה חמורה במקרה של אי-תשלום במועד.

בית-הדין פסק כי תכליתם של פיצויי ההלנה היא לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות חוק הגנת השכר {ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן, (2005); סטיב אדלר "פיצויי הלנה - חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה ו' 5, 20-21 (1996)} וכן להעניק פיצוי לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד.

יחד-עם-זאת, סעיף 18 לחוק הגנת השכר מאפשר שיקול-דעת לבית-הדין לצורך הפחתת פיצויי ההלנה או ביטולם אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי-דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית-הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו.

אף בפסיקה נקבע כי לבית-הדין שיקול-דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה ולהפחתתם {ע"ע 300215/98 דומוס תעשיות רהיטים בע"מ נ' מירב בן הלל (2000); ע"ע 394/99 המפד"ל נ' תאופיק אגבריה, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.03); ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ נ' מונטסנוט איילין אייל, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.11.05)}.

באשר לאופן הפעלת שיקול-הדעת, הוצע לקבוע איזון נאות בין זכויות העובד והמעביד אשר יכלול, בין-היתר, את תכלית חוק הגנת השכר, את הצורך בהרתעת מעסיקים, את הפגיעה והנזקים הנגרמים לעובד כתוצאה מאי-קבלת שכרו במועד, אך גם את הנזקים אשר עלולים להיגרם לקניינו של המעסיק {ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.11.00)}.

3. תכלית החוק ודרך הפעלת שיקול-דעת בית-המשפט
ב- ע"ע 56846-05-12 {ג'י.אי.אס גלובל אנוירמנטל סולושנס בעמ נ' רמי אפללו, תק-אר 2015(1), 1154 (2015)} בית-הדין הארצי קבע כי באשר לתכלית, פיצויי ההלנה נועדו לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות חוק הגנת השכר.

תכלית נוספת היא מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים.

בנוגע לאופן הפעלת שיקול-הדעת: סעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר מקנים לבית-הדין שיקול-דעת להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה.

על-פי הפסיקה כיום מוקנה לבית-הדין שיקול-דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם.

באשר לדרך הפעלת שיקול-הדעת נפסק כי יש לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית חוק הגנת השכר, את הצורך בהרתעת מעסיקים, את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו, את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי-קבלת שכר במועד עבור עבודתו, את החשש כי אי-קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד, ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים, לרבות לעובדים אחרים של המעסיק עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם.

בית-הדין קבע כי במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום-ליבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה {דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה כל שכרו של העובד} ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות.

4. האם במקרה הנדון היה על בית-הדין לאזן בין זכותו של המשיב לכספים המגיעים לו לתקופת עבודתו ולפירות הסכם הפשרה עליו חתם, לבין מצבו של המערער אליו נקלע שלא ברצונו לצורך קביעת פיצויי ההלנה?
ב- ע"ע (ארצי) 525/05 {חיים בן זאב נ' איתי גלבוע, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.12.05)} נדונה סוגיה בה המערער נקלע לקשיים כלכליים בתקופה בה חתם על הסכם פשרה בינו לבין המשיב.

בית-הדין הארצי מצא, שאלמלא העיקולים שהוטלו עליו, היה מכבד את התחייבותו על-פי ההסכם.

הסנקציה שקבעו הצדדים הינה בלתי-סבירה על פניה, כאשר דובר בסנקציה מרחיקת לכת שאינה מאוזנת ואינה עומדת ביחס סביר לנזק שנגרם למשיב, כתוצאה מן ההפרה, אותו ניתן היה לצפות בעת חתימת ההסכם.

פיצויי הלנה מלאים הם פיצויים עונשיים בשיעורים גבוהים במיוחד ובית-הדין שבידו הסמכות לפסוק אותם לא ממהר להפעילם במלוא עוצמתם. קל וחומר כשמדובר בפיצויי הלנה מלאים על בסיס סכום חיוב ששיעורו כמעט כפול מסכום החיוב המקורי המוסכם.

בית-הדין הארצי קבע כי באיזון בין הערך של מתן תוקף להסכם שנעשה בין הצדדים לבין הערך של שמירה על איזון, מידתיות וסבירות בבחינת סנקציה הקבועה בהסכם.

בית-הדין הארצי סבר שיש לאזן נכונה גם בין זכותו של המשיב לכספים המגיעים לו לתקופת עבודתו ולפירות הסכם הפשרה עליו חתם, לבין מצבו של המערער אליו נקלע שלא ברצונו.

אשר-על-כן, בית-הדין פסק כי סכום החיוב על-פי הסכם הפשרה יעמוד על הסכום המוגדל שנקבע בו {22,479 ₪}, ובמקביל ביטל את החיוב בפיצויי הלנה.

5. מה יקבע בית-הדין בנוגע לפיצויי ההלנה במאזן השיקולים בבואו לאזן בין שיקולי העובד אל מול המעסיק?
ב- ע"ע (ארצי) 1242/04 {עיריית לוד נ' 937 עובדי עיריית לוד ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (09.09.04)} בחן בית-הדין את השאלה האם בנסיבות העניין ניתן לפטור את העיריה מתשלום מלוא פיצויי הלנת שכר.

זאת, מכוח החריג שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר, לפיו ניתן להפחית את שיעור פיצויי הלנת שכר או לבטלם גם בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה.
במסגרת שיקוליו לקביעת שיעורם של פיצויי ההלנה, נתן בית-הדין האזורי דעתו למצבה הכלכלי של העיריה בכלל ועל המעמסה הכלכלית הכבדה שבהטלת פיצויי הלנה מלאים והחשש לקריסת העיריה ושיתוק פעילותה בשל כך בפרט.

מנגד, עמדה לנגד עיני בית-הדין תוצאתה הכבדה של הלנת השכר על העובדים והחומרה שבהלנת השכר במגזר הציבורי. במיוחד כן, כאשר רשויות השלטון בנוסף על היותן מעסיק לכל דבר חייבות בנאמנות לציבור ועליהן לשמש דוגמה ומופת.

בסיכומו-של-דבר פסיקתו של בית-הדין היתה כי הנתבעת תישא בתשלום פיצויי הלנת שכר בשיעור 60% מפיצויי ההלנה הקבועים בחוק הגנת השכר, ולחוב שנפסק בגין אי-תשלום המשכורות יווספו פיצויי הלנת שכר בשיעור 60% מיום בו היתה צריכה להשתלם המשכורת ועד ליום 17.02.04, ופיצויי הלנה מלאים מיום 17.02.04 ועד למועד התשלום בפועל.

6. האם היה מקום להפחית את פיצויי ההלנה לאפס במקרה הנדון?
ב- ע"ע 200017/96 {שמואל בלומנטל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.05.00)} בית-הדין קבע כי חלק מהתביעה לפיצוי הלנת שכר התיישן ועל כן דחה את התביעה לגבי חלק זה.

לגבי החלק השני של התביעה, שלא התיישן, החליט בית-הדין קמא, כי היתה טעות כנה והפחית את פיצויי ההלנה לאפס, וזאת מכוח סעיף 18 לחוק הגנת השכר.

7. האם פסיקת פיצויי הלנה ושיעורם נתונה לשיקול-דעת בית-הדין גם כאשר לא מועלות טענות על-ידי המעסיק בעניין זה?
ב- ד"מ (חי') 28588-07-14 {אייל צורף נ' אמיליאנו רצ'קובסקי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.15)} בית-הדין קבע כי הלכה היא שפסיקת פיצויי הלנה ושיעורם נתונה לשיקול-דעת בית-הדין, וזאת גם כאשר לא מועלות טענות על-ידי המעסיק בעניין זה, וכאשר לכאורה לא מתקיימות נסיבות להפחתת פיצויי הלנה לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר.

במקרה הנדון, לאחר שקילת מכלול נסיבות המקרה ובהתחשב בעיקרון המידתיות, בית-הדין קבע כי יש להעמיד את פיצויי ההלנה על סך 3,200 ₪ שהם 100% משיעור השכר הנתבע, וזאת בנוסף להפרשי הצמדה וריבית מיום שבו היתה העובדת זכאית לשכר ועד התשלום המלא בפועל.

8. האם היה מקום להפחית את פיצוי ההלנה כתוצאה מתום-לב או טעות בלתי-נשלטת על-ידי המעביד?
ב- סע"ש (ב"ש) 45962-04-14 {ראובן וידל נ' פאני'ס (נון סטופ) אופנה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.08.15)} בית-הדין קבע כי סעיף 18 לחוק הגנת השכר, קובע שבית-הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטל אותו במקרה שהשתכנע שההלנה היתה בתום-לב ומתוך טעות בלתי-נשלטת על-ידי המעביד, או אם השכר לא שולם בגין חילוקי-דעות בין המעביד לעובד על עצם זכאות העובד לתשלום וזאת בתנאי שהסכום הכספי שלא היה במחלוקת בין הצדדים שולם במועד.

אם בית-הדין השתכנע בנסיבות התביעה שלפניו שהמעביד הלין שכר מינימום של עובד הוא רשאי לקבוע שיעורי פיצוי מוגדלים בהרבה לעומת הלנת שכר רגיל.

לבית-הדין שיקול-דעת אם להפחית פיצויי הלנה, כאשר את שיקול-דעתו זה הוא מפעיל על-פי אמות המידה החלות על בית-משפט, תוך התחשבות בנסיבות, בתום-לבם של הצדדים ובתכלית החקיקה {ע"ע (ארצי) 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.11.00)}.

אשר-על-כן, בית-הדין לא קיבל את טענת הנתבעת כי חרף מאמציה התובע סרב לתשלום משכורתו האחרונה.

בית-הדין קבע פיצויי הלנה שאנו מעמידים אותם על סך של 7,000 ש"ח.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הפחתת פיצוי (סעיף 18 לחוק)