חוב לקופת גמל כשכר מולן (סעיף 19א לחוק)

1. הדין
סעיף 19א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"19א. חוב לקופת גמל כשכר מולן (תיקונים: התשל"ג, התשל"ו, התשמ"א, התשמ"ה, התשע"ד)
(א) יראו כשכר מולן גם סכום שמעסיק חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעסיק חייב לנכותו משכר העובד, ובלבד שהסכום אשר חייב המעסיק לנכות לא שולם לקופה תוך 21 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו היה עליו לנכות, או שהסכום שהמעסיק נתחייב לשלמו שלא בדרך ניכוי לא שולם תוך 21 ימים מהיום שבו היו רואים כמולן את השכר שלגביו קיימת החבות; והוא בין שהשכר הולן ובין שלא הולן.
(ב) פיצוי הלנת השכר לפי סעיף זה יהיה:
(1) לגבי סכום שהמעסיק חייב לנכות משכר העובד - לפי סעיף 17;
(2) לגבי סכום שמעסיק חייב במישרין לקופת הגמל (להלן: "החוב") - הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה שלגביו קיימות החבות לקופת הגמל עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של החוב והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולם החוב; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.
(ג) קופת גמל תנהל לכל עובד המבוטח בה כרטיס אישי ובו הפרטים שנקבעו בתקנות; מעסיק ימסור לקופת גמל פרטים לגבי עובדו, כפי שיקבע שר העבודה בתקנות.
(ד) סכום שמעסיק חייב לקופת גמל כאמור בסעיף-קטן (א), יראו לעניין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו.
(ה) עברו שישה חודשים מהמועד שנקבע בסעיף-קטן (א) ובטרם שולם החוב בשל העובד, קרה לו מקרה המזכה אותו או את חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל, רשאית היא לתבוע מהמעסיק סכום השווה לסכום ששילמה לעובד או לחליפו או שהיא עתידה לשלמו ואת השווי הכספי של השירות בעין שניתן או שהיא עתידה לתת לעובד או לחליפו, בניכוי כל סכום שהיה משתלם בשל אותו מקרה לעובד או לחליפו, או למעסיק, או לשניהם, בין סכום חד-פעמי ובין סכומים עתידיים, אילו עזב העובד את קופת הגמל ביום שקרה המקרה המזכה כאמור.
(ו) היוון תשלומים עתידיים או שווים הכספי של שירותים בעין עתידיים לעניין סעיפים-קטנים (ה) ו- (י) יחושב באותה דרך שבה מחשבים היוון קיצבאות וערכן הכספי של גימלאות בעין מכוח סעיף 185 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968, בשינויים המחוייבים.
(ז) בית-הדין האזורי לעבודה רשאי להפחית תשלום שמעסיק חייב לקופת גמל בחזקת שיפוי כאמור בסעיף-קטן (ה) אם ראה נסיבות המצדיקות לעשות כן.
(ח) עברו שישה חודשים מהמועד שנקבע בסעיף-קטן (א) ולא שולם חובו של המעסיק לקופת הגמל כאמור בסעיף-קטן (א), רשאית קופת הגמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם העתק למעסיק, ומשעברו ששה חדשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו לגבי אותו חוב הוראות סעיף-קטן (ד) אם קבע בית-הדין האזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל.
(ט) נוצרה הזכאות לתשלום או לשירות בעין מקופת גמל לעובד או לחליפו בתקופה שבין המועד שנקבע בסעיף-קטן (א) לבין תום ששת החודשים הנוספים מיום מסירת ההודעה כאמור בסעיף-קטן (ח), לא תהא קופת הגמל זכאית להשתחרר מחבותה על-פי סעיף-קטן (ד) אף אם הפיגור חל שלא עקב רשלנות הקופה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות אותה.
(י) (1) עובד שחל עליו הסכם קיבוצי כללי או צו הרחבה כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, המחייב מעסיק לשלם בעדו סכום לקופת גמל, כאמור בסעיף-קטן (א), והמעסיק לא מסר לקופת גמל פרטים שנקבעו בתקנות לגבי העובד ולא שילם סכום כלשהו בשל העובד, לא יחולו על העובד סעיפים-קטנים (ד) עד (ט), ואולם מששולם חובו של המעסיק בשל העובד לקופת גמל כאמור תוך שלוש שנים מהמועד האמור בסעיף-קטן (א) ולפני שאירע מקרה המזכה את העובד או חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל - יראו לעניין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם החוב במועד.
(2) שילמה קופת הגמל לעובד או לחליפו תשלום או העניקה לו שירות בעין מכוח פסקה (1) תוך שנה מיום ששולם חובו של המעסיק כאמור, רשאי בית-הדין האזורי לעבודה לחייב את המעסיק לשפות את קופת הגמל בשל כך אם ראה נסיבות המצדיקות לעשות כן.
(יא) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות דרכי מסירת הודעות או פרטים לעניין סעיף זה ודרכי הוכחת מסירתם לנמען."

תקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), התשל"ו-1976 קובעות לאמור:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 19א ו- 31 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אני מתקין תקנות אלה:

1. פרטים שעל מעביד למסור (תיקון התשל"ז)
(א) מעביד ימסור לקופת גמל הפרטים כלהלן לגבי עובדו בהודעה בחתימת ידו שתישלח בדואר רשום:
(1) השם המלא של המעביד, צורת ההתארגנות או מספר הזהות, לפי העניין;
(2) מען המעביד;
(3) שם פרטי ושם משפחה של העובד;
(4) מען העובד;
(5) מספר זהות של העובד;
(6) תאריך תחילת העבודה וסיומה;
(7) מספר ימי העבודה בתקופת הדו"ח;
(8) סוג מקצועי או הדרגה של העובד;
(9) שעות העבודה של העובד;
(10) שכר העבודה ששולם בתקופת העבודה;
(11) סכום חלקו של המעביד בתשלום לקופת הגמל;
(12) סכום חלקו של העובד בתשלום לקופת הגמל;
(13) האם מבוטח העובד גם בקופת גמל אחרת.
(ב) מעביד ימסור לקופת הגמל הודעה לגבי כל שינוי שחל באחת מפיסקאות (2), (3), (4), (10) ו- (13) לתקנת-משנה (א) מיד עם היוודע לו על השינוי.

2. פרטים בכרטיס אישי
קופת הגמל תכלול בכרטיס האישי לכל עובד המבוטח בה את הפרטים שמסר המעביד כאמור בתקנה 1.

3. דרכי מסירת הודעות ופרטים
(א) קופת גמל תודיע על פיגור בתשלום ועל תקופת הפיגור במכתב בדואר רשום לעובד; העתק מן ההודעה תשלח הקופה בדואר רשום למעבידו.
(ב) ההודעה לפי תקנת-משנה (א) תביא לידיעת העובד והמעביד כי זכויותיו של העובד בקופת הגמל עלולות להפגע באם החוב של המעביד לא ישולם תוך שישה חודשים מיום מסירת ההודעה.

4. הוכחה על מסירה
אישור למשלוח בדואר רשום עם העתק מההודעה, יראו אותם כהוכחה לכאורה על מסירת ההודעה לנמען.

5. תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום א' בניסן התשל"ו (1 באפריל 1976).

6. השם
לתקנות אלה ייקרא "תקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), התשל"ו-1976"."

2. כללי
ב- ע"ע 600034/97 {מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' יוסף גלאור, תק-אר 2005(1), 145 (2005)} צויין כי סעיף 19א לחוק הגנת השכר עניינו חוב לקופת גמל כשכר מולן.

תכלית הסעיף אשר באה לידי ביטוי בדברי ההסבר לתיקונים שבוצעו בו, הסבירה כי המציאות מלמדת שמעבידים נמנעים מלהעביר את כספי הניכויים, אשר מנוכים משכר העובדים, ואף חלקם שלהם לקופת גמל, כאשר המפסיד היחידי בעניין זה הוא העובד, שכן תקנוני הקופות בדרך-כלל כוללים סעיף המבטל את חבותן של הקופות לעובד אם הכספים הללו לא הועברו במועד.

בהתאם למצב הסטאטוטורי הקיים ישנו צורך בשתי דרישות על-מנת לראות חוב לקופת גמל כשכר מולן, כאשר הדרישה האחת היא כי תקנון הקופה יכיר בשמירת זכויות העובד, אף אם לא שולמו כספי הניכויים על-ידי המעביד, והדרישה השניה היא, כי אמנם תהיה הלנת שכר.

ברור מכאן כי הקופות רובן ככולן אינן כוללות בתקנוניהן הוראה כנדרש על-פי חוק הגנת השכר.

הוצע לשנות מצב זה ולקבוע כי המעביד אשר לא שילם את חלקו לקופת הגמל - תוטל עליו הסנקציה של ריבית מצטברת, ואם לא שילם את הניכויים שניכה משכרו של העובד, יראו בזאת הלנת שכר ותוטל עליו הסנקציה הקבועה בחוק הגנת השכר בדבר תשלום פיצוי הלנה {הצ"ח 1080, 12.07.1973, עמודים 417 - 418}.

עוד צויין כי ההוראות שהוצעו, היו על-מנת להבטיח את זכויותיהם של עובדים אשר מעבידיהם לא שילמו את חובם לקופת גמל.

על הקופה יהיה לשלם גמלאות לעובד או חליפו אף אם לא שילם המעביד את חובו לקופת הגמל, אולם הוראות אלה לא יחולו אם קופת הגמל לא ידעה כלל על קיום חיובו של המעביד על-פי צו הרחבה או הסכם קיבוצי כללי {הצ"ח 1201, (21.07.75), 430)}.

בנוסף, ב- ע"ע 1137/02 {יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (19.01.03)} וב- ע"ע 1147/02 {מבטחים נ' יוליוס אדיב ואח'} נאמר כי זכויותיו של העובד כלפי הקופה נגזרות לא רק ממעמדו כעמית בקופה אלא גם ממנגנוני ההגנה שנקבעו בחוק עצמו.

בעניין זה קבע המחוקק מנגנוני הגנה על העובד לבל ייפגע ממצב בו המעביד אינו עומד בהתחייבויותיו כלפי הקופה.

הוראת המפתח בעניין זה קבועה בסעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר, כאשר זכויותיו של עובד בקופת גמל מובטחות גם אם המעביד נמנע מלשלם את חובו לקופת הגמל.

זוהי הוראה מיוחדת אשר נועדה, במובהק, להגן על זכויות העובד ולמנוע מצב בו יפול קורבן להפרת הסכם מצד המעביד כלפי קופת הגמל או לסכסוך שבין השניים.
בד-בבד, קופת הגמל אשר לא מקבלת את תשלומי המעביד להבטחת זכויות עובדיו, אינה נושאת על חשבונה במחדלי המעביד לאורך זמן, ובידה להשתחרר מחובתה כלפי העובד בתנאים מסויימים.

לעניין זה קובע סעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר שלושה תנאים מגולמים בהוראה זו אשר רק בהתקיימות כולם כאחד, משוחררת קופת הגמל מעולה של הוראת סעיף 19א(ד) לחוק בדבר אחריותה כלפי העובד, כאשר האחד הוא חלוף הזמן, כאשר הכוונה היא שקופת הגמל אינה משתחררת מאחריותה כלפי העובד לפני חלוף שנה תמימה מיום שהמעביד חדל לשלם את חובו לקופת הגמל.

השני הוא הודעת הקופה לעובד לאחר חלוף 6 חודשים ראשונים מאז נמנע המעביד מלשלם את חובו לקופת הגמל.

השלישי, הוא קביעה של בית-הדין לעבודה כי הפיגור בגביית החוב אינו נעוץ ברשלנות קופת הגמל או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות שחרור קופת הגמל מהתחייבויותיה כלפי העובד.

עצם נקיטת הליך אינה מספקת, אלא על קופת הגמל להצטייד בפסיקה שיפוטית ישירה ומפורשת של בית-הדין לעבודה כי הפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל.

הקופה תמשיך ותשא באחריות לזכויותיו של העובד כאשר אין פסיקה שכזו מאת בית-הדין לעבודה, כמתחייב מהוראות סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר.

ב- ע"ע 600030/97 {משה פורת נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-אר 99(2), 146 (1999)} נדון ההיבט המשפטי של הפסקת הפרמיות ל"ירדניה" על-ידי "קורפיל" בסוף חודש יוני 1984, כאשר בסעיף-קטן 19א(ד) לחוק הגנת השכר נקבע כי סכום שמעביד חייב לקופת גמל, יראו אותו לעניין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו.

השתחררותה של קופת גמל מחבותה, במקרים של פיגור בתשלום מאת המעביד, התאפשרה בסעיף-קטן 19א(ח) לחוק הגנת השכר, בו נקבע כי:

"עברו שישה חודשים מהמועד שנקבע בסעיף-קטן (א) ולא שולם חובו של המעביד לקופת הגמל כאמור בסעיף-קטן (א), רשאית קופת גמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם העתק למעביד, ומשעברו ששה חדשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו לגבי אותו חוב הוראות סעיף-קטן (ד) אם קבע בית-הדין האזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל."

פרשנותו של סעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר נדונה ב- דב"ע נו/6-10 {איילון חברה לביטוח בע"מ - אנוך ערן, פד"ע לב 629 (1997)} ובו צויין כי בהתאם לסעיף-קטן (ח) חייבת קופת הגמל ליידע את העובד בדבר קיומו של החוב ולהבהיר לו כי זכויותיו עלולות להפגע כתוצאה מכך.

לאחר הודעה זו ניתנה לעובד תקופת בת 6 חודשים בטרם יפגעו זכויותיו. בתקופה זו ביכולתו של העובד לפעול אצל המעביד לשם תשלום החוב, הן במישור האינדיבידואלי והן באמצעות נציגות העובדים.

כך או כך, ניתנת לו תקופה ארוכה ומספקת להסדרת העניין, אך המחוקק לא מוכן להעביר את האחריות לפתחו של העובד בלבד, כאשר על קופת הגמל הוטל הנטל לפעול להגנתו של העובד, שהרי עליה להראות, לפי הסעיף, כי הפיגור בגביית החוב לא נגרם עקב רשלנותה.

בעת מילוי נטל זה בתוכן יש להתחשב בכך, שלעובד עצמו ניתנה הודעה ברורה ושהות מספיקה לפעול להסדרת העניין, כאשר גם מטעם זה, יש לפרש את הנטל המוטל על הקופה בצמצום, לפי סעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר.

ב- ע"ע 600030/97 {משה פורת נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.04.99)} המערער טען כי על-פי סעיף 19א לחוק הגנת השכר, על קופת הגמל להמשיך ולשאת בעצמה בהפרשות המעביד שלא שולמו, כל עוד היא לא מסרה הודעה כדין לעובד אודות הפסקת התשלום על-ידי המעביד ולא הגישה תביעה נגד המעביד.

בית-הדין הארצי קבע כי בעניין הנדון לא הוכח כי נתמלאו הוראות סעיף 19א לחוק הגנת השכר, כאשר גם המערער הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי לא "ירדניה" ולא "מנורה" שלחו לו הודעות כי הסכומים אשר יש להפקידם, לא הופקדו."

טענת המשיבה בנושא זה היתה כי בית-הדין האזורי קבע כממצא עובדתי כי "ירדניה" הודיעה למעבידתו של המערער וכן למערער, ביום 18.12.84, לאחר מספר התראות קודמות, כי הפוליסה נהפכה למסולקת, ועל כן, טענת המערער כי לא ננקטה הדרך כאמור בסעיף 19א לחוק הגנת השכר, סתרה את הקביעה העובדתית של בית-הדין האזורי, וזאת כאשר בית-הדין האזורי בחן את חובות "מנורה" על-פי הפוליסה שהועברה אליה כפוליסה מסולקת.

עוד צויין במקרה הנדון כי בסעיף-קטן 19א(ד) לחוק הגנת השכר נקבע כי סכום שמעביד חייב לקופת גמל, יראו לעניין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו.

במקרה הנדון, בית-הדין קבע, כי על-פי קו המדיניות של המחוקק בנושא זה, היה עליו להגיע למסקנה כי העברת הפוליסות של המערער מ"ירדניה" ל"מנורה", כפי שהיו בתאריך 30.06.85, לא שיחררה את "מנורה" ממחוייבויות חוקיות, שעניינן הגנה על זכויות מבוטחים בביטחון הסוציאלי.
אשר-על-כן, למערער התקיימה עילת תביעה כלפי "מנורה", כמי שקיבלה את חיוביה של "ירדניה" על-פי סעיף 4.2 ל"הסכם הסידור", וזאת כאשר מקורה של עילה זו הוא בסעיף 19א לחוק הגנת השכר, ובמיוחד הסעיפים 19א(ד) ו- (ח) {חבות ודרכי השתחררות מחבות של קופת גמל}, וכן מקורה בתקנות 30(א) ו-47 לתקנות מס הכנסה {כללים לאישור וניהול קופות גמל}, סייגים למתן הלוואה לעמית מעביד וכן לשעבוד פוליסה {ראה גם סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי)}.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי תביעתו של המערער על-פי עילת התביעה, ראויה להתברר בבית-הדין האזורי, ושם ינתן לגביה פסק-דין לגופה של התביעה ולאור טענות ההגנה של "מנורה", לפיכך, החליט בית-הדין הארצי לקבל את ערעורו של המערער בערעור הנדון.

3. האם הנתבע הפריש עבור התובעת כספים לקופת הפנסיה בתקופת עבודתה?
ב- סע"ש (יר') 48617-12-12 {נירה דוידוף נ' משה יוסף, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.08.15)} התובעת טענה כי הנתבע לא הפריש עבורה כספים לקופת הפנסיה בכל תקופת עבודתה אלא בחלקה בלבד.

התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבע החל להפריש כספים החל מחודש 02/11 בלבד, זאת על אף שהחלה לעבוד אצלנו כבר מחודש 11/09, וכמו-כן טענה התובעת כי הנתבע לא הפריש כספים לקופת הפנסיה בשלושת חודשי עבודתה האחרונים של התובעת בשנת 2012 וכי הנתבע הפריש בכל חודש בשנת 2011 סך קבוע של 300 ₪ ללא קשר לשכר התובעת.

לפיכך, טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבע לשלם לה את יתרת ההפרשות לפנסיה בסך כולל של 1,916 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר החל מהמועד בו היה על הנתבע להעביר הכספים לקופת הפנסיה ועד לתשלום בפועל.
הנתבע טען כי העביר את מלוא הסכומים ואף יותר מכך, לקופת הגמל.

בית-הדין קבע כי הנתבע לא השכיל להוכיח טענתו זו ומעדותו עלה כי אכן לא הופרשו לתובעת מלוא הכספים לקופת הפנסיה וכאשר נשאל מה הסיבה לאי-ההפרשות השיב כי לא זכר אם היתה סיבה, או לא.

בד-בבד, העיד הנתבע כי הטעם למחדל בחלקו נעוץ בתקלה בקופת הגמל של התובעת ולכן התובעת אינה זכאית בגין הכספים שלא הופרשו בשל התקלה בקופת הגמל.

בית-הדין סיכם כי לא הוכחה בפניו התקלה הנטענת בקופת הגמל, כאשר בתלושי השכר לא היה זכר להפרשות פנסיוניות והנתבע לא ידע להסביר את פשר הדבר.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הנתבע לא הציג גרסה או תחשיב נגדי לסכום התביעה הנטען על-ידי התובעת, ובסיכומיו הנתבע כלל לא התייחס לתביעה בגין רכיב זה ומכאן כי זנח טענותיו בנוגע רכיב זה, ולפי טעם זה בלבד דין טענותיו באשר לרכיב זה נדחו.

אשר-על-כן ומבלי להידרש לטענות נוספות בעניין זה, קיבל בית-הדין את גרסת התובעת שלא נסתרה, לפיה לא הועברו כספי הפנסיה כנדרש על-פי דין וכי על הנתבע לשלם לה סך של 1,916 ש"ח, בגין הפרשות לקופת הפנסיה.

בית-הדין קבע כי הנתבע יעביר סך 1,916 ₪ לתובעת בגין רכיב זה, בצירוף פיצוי הלנת שכר מהמועד בו היה עליו להעביר כספים אלו ועד למועד התשלום בפועל, וזאת בהתאם לסעיף 19א לחוק הגנת השכר.

4. האם במקרה הנדון תביעת התובע לחסר בהפרשות התיישנה וטענת התובע כי לא ידע על החסר בהפרשות נדחתה, בהעדר התקיימות תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות?
ב- סע"ש (חי') 54751-12-14 {זוהיר יחייה נ' עיריית בקה אל גרבייה, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.06.15)} בית-הדין קבע כי כאשר תביעה לפיצוי בגין אי-ביצוע הפרשות פנסיוניות מופנית כנגד המעסיק {להבדיל מתביעה נגד קרן הפנסיה}, המועד לתחילת תקופת ההתיישנות הוא המועד שבו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות, ולפיכך בנסיבות המקרה הנדון, תביעת התובע לחסר בהפרשות התיישנה וטענת התובע כי לא ידע על החסר בהפרשות נדחתה, בהעדר התקיימות תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

התובע, מורה במקצועו, עבד בנתבעת 1 החל משנת 1994 ועד לבחירתו כראש מועצה בשנת 2003.

בתביעה זו התובע עתר לפיצוי כספי בגין אי-ביצוע הפרשות לפנסיה עבור חודשים בהם עבד כמורה ועד לבחירתו כראש מועצה. דובר בבקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי חמור ומעשה בית-דין.

בית-הדין קיבל את הבקשה, כאשר דחה את התביעה מחמת התיישנות, ופסק כי דחיה על הסף מחמת התיישנות דורשת זהירות רבה, וזאת כאשר מצד אחד, על בית-המשפט לתת משקל לזכות החוקתית של התובע, שהיא זכות הגישה לערכאות.

מצד שני על בית-המשפט לשקול את התכלית שבבסיס מוסד ההתיישנות, ואת הנזק הראייתי שנגרם לנתבע בחלוף השנים, אינטרס הנתבע לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו בכל זמן נתון, ההנחה שתובע אשר "ישן על זכויותיו" תקופה ארוכה זנח או ויתר או מחל על תביעתו, הקדשת משאבי השיפוט לעניינים שבהווה ולא להשחתת זמן בגין עניינים שאבד עליהם הקלח והשפעה של סדרי ההתיישנות על צדדים שלישיים.

בנוגע לטענת התובע כי לא ידע על החסר בהפרשות, עד לשנה האחרונה שקדמה להגשת התביעה בה החל במגעים ליציאה לפנסיה, בעניין זה קובע סעיף 8 לחוק ההתיישנות את כלל הגילוי המאוחר ולפיו כאשר נעלמו מעיני התובע עובדות מהותיות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות עם גילוי העובדות.

המבחן להתקיימות סעיף 8 לחוק ההתיישנות הוא מבחן אובייקטיבי, כלומר, נבחנת הידיעה בפועל והידיעה בכוח של התובע לפי מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר והאמצעים הסבירים, תוך התחשבות בנסיבות העניין, להבדיל מתכונותיו ונסיבותיו האישיות של התובע.

על התובע להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו ממנו; הדבר נבע מסיבות שלא היו תלויות בתובע ושגם בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן.

בנסיבות המקרה התובע ידע על אי-ביצוע הפרשות לפנסיה בתקופה הרלבנטית ולא נהג בזהירות סבירה ולפיכך לא התקיים הדרוש לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות לצורך הארכת תקופת ההתיישנות להגשת תביעה בגין אי-ביצוע הפרשות פנסיוניות.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, ולאור מסקנה זו, לא נדונו טענות הנתבעת 1 בדבר שיהוי ומעשה בית-דין.

5. האם הנתבעת העבירה לתובעת תשלומים עבור התקופה הרלוונטית לתביעה?
ב- ק"ג (נצ') 1877-09-14 {ק.ל.ע חברה לניהול קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ נ' מועצה מקומית מגאר, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.01.15)} התובעת טענה, כי הגישה את התביעה בשל אי-העברת תשלומים בהתאם לסעיף 19א לחוק הגנת השכר, וכי רק לאחר הגשת התביעה העבירה הנתבעת לתובעת מסמכים חלקיים הנוגעים לכספים שהועברו לתובעת בגין עובדי הנתבעת.

הנתבעת טענה, כי שילמה את החוב הנטען בכתב התביעה טרם זה הוגש, כך שהגשת התביעה היתה משוללת כל יסוד.

עוד הוסיפה הנתבעת כי הסכום אשר הנתבעת הסכימה לשלם בסך של 6,707 ₪ אינו נוגע לתקופה הרלוונטית לתביעה והסכמתה נובעת מרצונה לחסוך בהתדיינות משפטית עתידית נוספת בין הצדדים.

בית-הדין קבע כי מהנספחים אשר צורפו לכתב ההגנה עלה בבירור כי הנתבעת העבירה לתובעת תשלומים עבור חלק מהתקופה הרלוונטית לתביעה רק לאחר הגשתה ביום 01.09.14, ובטרם הגשת התביעה אכן הועברו תשלומים מסויימים, אם כי באיחור, כך שלא היה מקום לקבל את טענת הנתבעת לפיה לא היה מקום להגשת התביעה כלל.

בנוסף, קבע בית-הדין כי לא היה מקום לקבל את טענת הנתבעת לפיה הסכום אשר הסכימה לשלם, כאמור בהודעתה מיום 18.01.15, אינו נוגע לתקופה הרלוונטית לתביעה, וזאת לפי מה שעלה מהנספח אשר צורף לסיכומיה.

עם-זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה לפיה כתב התביעה הוגש, על פניו, מבלי שנלקחו בחשבון סכומים אשר שולמו על-ידי הנתבעת לתובעת עובר להגשתו.

אשר-על-כן, פסק בית-הדין לאחר ששקל את מכלול השיקולים הרלבנטיים בהתאם להלכה הפסוקה, כי יש על הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,707 ₪ בצירוף ריבית פיגורים בשיעור הריבית בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל {תקנה 22 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל)} החל מיום 07.12.14 ועד ליום התשלום בפועל.

6. האם התשלומים הנדונים לקרן ההשתלמות הינם בגדר תשלומי מעסיק, חרף הדרך בה הוצגו בתלושי השכר?
ב- ת"פ (חי') 12776-08-13 {מדינת ישראל נ' מוטי הוניג הנדסה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.10.14)} נקבע בין הצדדים כי החל ממשכורת חודש אוגוסט 2008 תפריש החברה לטובת העובד קרן השתלמות הבסיס להפרשה 75% מהשכר.

עד חודש 12/09 בוצעו התשלומים לקרן ההשתלמות כסדרם ואילו בין החודשים 1/10 ועד 8/10{כולל} לא העבירה הנאשמת כל תשלום לקרן ההשתלמות עבור העובד.

בית-הדין קיבל את האבחנה שערך בא-כוח הנאשמים בין סוגיית השכר המולן לקופת גמל, אשר נדונה בסעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר לבין סוגיית הניכוי מהשכר, הנדונה בסעיף 25ב(ג) לחוק הגנת השכר.

בעוד שסעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר קובע מפורשות כי שכר מולן הוא כל סכום שלא הגיע במועד לקופת הגמל בין שהסכום מגיע ממנו מהמעסיק, במישרין ובין שהמעסיק חייב לנכותו משכר העובד, הרי שסעיף 25ב(ג) לחוק הגנת השכר עוסק אך ורק במעסיק שניכה סכומים משכרו של עובד ולא העבירם למי שלו יועדו הסכומים ואינו עוסק בתשלומי מעסיק.

בית-הדין קבע בהתבסס על הסכם ההעסקה בין הצדדים, כי התשלומים הנדונים לקרן ההשתלמות הינם בגדר תשלומי מעסיק, חרף הדרך בה הוצגו בתלושי השכר, ועל כן אין מדובר בניכויים מהשכר לפי סעיף 25 לחוק הגנת השכר.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי יש לזכות הנאשמת ואת הנאשם 2.
7. האם היתה התובעת זכאית לפיצוי הלנה בגין אי-הפרשת כספים לביטוח פנסיוני?
ב- סע"ש (חי') 1702-07-12 {ליזט עמית נ' נופש חלומי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.05.15)} נדונה הסוגיה האם היתה התובעת זכאית לפיצוי הלנה בגין אי-הפרשת כספים לביטוח פנסיוני.

התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבעת לא הפרישה עבורה סכומים כלשהם לקרן פנסיה.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת, וטענה כי לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד וכי התובעת לא זכאית לסכומים הכספיים הנתבעים על ידה.

בית-הדין קבע כי כעובדת שכירה, זכאית היתה התובעת כי הנתבעת תפריש עבורה כספים לקרן פנסיה בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.

לא התקיימה מחלוקת כי הנתבעת לא הפרישה עבור התובעת כספים כלשהם לביטוח פנסיוני, ומשכך, זכאית התובעת לפיצוי בגובה חלק המעסיק לתגמולים שהיה על הנתבעת להפריש עבורה החל מיום 01.01.08.

הפיצוי יחושב על-פי השכר השנתי של התובעת, בכל אחת מהשנים 2008 -2009 בהן זכאית היא לפיצוי, בהתאם לנתוני השכר שננקבו בחוות-הדעת.

סיכומו-של-דבר בית-הדין קבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגובה 1,239 ש"ח בגין אי-הפרשת כספים לביטוח פנסיוני, כאשר סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מ- 15.06.09.

עוד הוסיף בית-הדין כיהתובעת אינה זכאית לפיצויי הלנה בגין רכיב זה, זאת מאחר והזכאות לפיצויי הלנה מוקנית רק לקופת הגמל כאשר זו תובעת חוב של מעביד כלפיה לפי סעיפים 19א ו- 28(א)(2) לחוק הגנת השכר {דב"ע (ארצי) נו/5-62 תע"ש - תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449 (1996), פסקה 12 לפסק-הדין}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוב לקופת גמל כשכר מולן (סעיף 19א לחוק)