botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

כתב הגנה וכתבי טענות אחרים (תקנות 36-27 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנות 36-27 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"27. הגשת כתב הגנה
(א) נתבע רשאי להגיש כתב הגנה, והוא חייב לעשות זאת אם נדרש לכך בהוראת שופט או רשם בתוקף סמכותו לפי סעיף 18(ד)(6) לחוק.
(ב) ניתנה הוראה כאמור בתקנת-משנה (א) שלא בפני הנתבע, תומצא לו ההוראה לפי טופס 5.

28. המועד להגשת כתב הגנה
כתב הגנה יוגש תוך שלושים ימים מהיום שניתנה ההוראה, אם ניתנה בנוכחות הנתבע, או שלושים ימים מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בנוכחותו; שופט או רשם רשאי להאריך את המועד להגשת כתב הגנה, ובמקרה זה רשאי הוא לחייב את הנתבע בהוצאות, אם יראה זאת לנכון, וכן רשאי הוא לקצר את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו.

29. כתב הגנה - תוכן וצורה
(א) כתב הגנה יכלול תגובה לכל טענה שנתעוררה בכתב התביעה, ולא די בהכחשה סתמית אלא צריך המגיש להרצות טענתו במפורש.
(ב) כתב הגנה יוגש באותו מספר עותקים שמגישים בו כתב תביעה; הנתבע רשאי לרשום בכתב הגנה, או ברשימה שיצרף לכתב הגנה, מהם המסמכים שעליהם הוא נסמך בהגנתו, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו; כל מסמך שנרשם בכתב הגנה, או ברשימה שצורפה אליו, יצורף העתקו או תצלומו אם הוא ברשות הנתבע, ואם איננו ברשותו - יצויין בידי מי הוא נמצא לפי מיטב ידיעתו של הנתבע.
(ג) בכתב הגנה יציין הנתבע את מספר זהותו, את שם נציגו, או שהוא טוען לעצמו, ואת מענו להמצאת כתבי בי-דין, שיהיה אחד מאלה:
(1) מקום מגוריו של הנתבע כשהוא טוען לעצמו;
(2) משרד עורך-דינו של הנתבע אם עורך-דין מייצג אותו;
(3) מקום מושבו של ארגון העובדים או ארגון המעבידים - אם הנתבע מיוצג על-ידי מי שהארגון קבע לו לפי סעיף 34 לחוק או לפי כל חוק אחר;
(4) מקום מגוריו או מקום עסקו של מי שנתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין לפי תקנה 478 לתקנות סדר הדין האזרחי כאמור בתקנה 129(3).

30. שתיקה כהודאה
(א) כל טענת עובדה בכתב התביעה שלא הוכחשה בכתב ההגנה, במפורש או מכללא, או שלא נאמר עליה כי אין מודים בה, רואים אותה כטענה שמודים בה, זולת אם נטענה נגד פסול-דין, אך בית-הדין רשאי, לפי שיקול-דעתו, לדרוש שעובדות כאמור יוכחו שלא על דרך ההודאה האמורה.
(ב) על אף האמור בתקנת-משנה (א), אין צורך בהכחשה, או בתגובה בכתב הגנה, לעניין שיעור דמי הנזק או סכום הפיצוי המגיע על-פי כל עילה, ולעולם רואים אותם כשנויים במחלוקת, זולת אם הודו בהם במפורש.
(ג) היה בית-הדין סבור כי טענת עובדה, שהוכחשה בכתב ההגנה או שלא הודו בה, מן הראוי היה שיודו בה, רשאי הוא ליתן כל צו שייראה לו צודק בעניין הוצאות יתרות שנגרמו עקב ההכחשה או אי-ההודאה.

31. המצאת כתב הגנה
הוגש כתב הגנה, יומצא עותק אחד ממנו, עם כל מצורפיו, לכל אחד מבעלי הדין האחרים.

32. הגשת כתב הגנה בתובענות לשכר עבודה, פיצויי פיטורים וקצבה
(א) כתב הגנה בתובענה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים או קצבה יהיה:
(1) בתובענה לתשלום שכר עבודה - לפי טופס 6;
(2) בתובענה לתשלום פיצויי פיטורים - לפי טופס 7;
(3) בתובענה לתשלום קצבה - לפי טופס 8.
(ב) טפסים 6, 7 או 8, לפי העניין, יומצאו לנתבע יחד עם כתב התביעה.

33. הגשת כתב הגנה בתובענות על-פי חוק הביטוח הלאומי (תיקון התשנ"ב)
בתובענה המוגשת על-פי חוק הביטוח הלאומי או בחוק אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל על-פיו, יוגש כתב הגנה, על אף האמור בתקנה 27(א), תוך שלושים ימים מיום שנמסר למוסד העתק מכתב התביעה.

34. רשות הנתבע לקיזוז ולתביעה שכנגד
נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע או להגיש אותן בתביעה שכנגד, בין אם הן על נזק ממון ובין אם לאו; כוחם של קיזוז או תביעה שכנגד ככוח תובענה שכנגד, ובית-הדין יוכל ליתן בהם פסק-דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד, ובלבד שהעילה לתובענה שכנגד היא בתחום סמכותו של בית-הדין.

35. תשובה לתביעה שכנגד
תובע שהוגשה נגדו תביעה שכנגד, רשאי להגיש כתב תשובה; על כתב תשובה לתביעה שכנגד יחולו ההוראות החלות על כתב הגנה.


36. בקשה למחוק או להפריד דיון בתביעה שכנגד
העלה נתבע תביעה שכנגד, רשאי בית-הדין, על-פי בקשת תובע או ללא בקשה כזאת, להורות על מחיקת התביעה שכנגד או להורות על הפרדת הדיון, אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד יחד עם התביעה המקורית אלא בדרך של תובענה נפרדת."

2. תקנה 27
לפי תקנה 27 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), נתבע בבית-הדין לעבודה אינו חייב להגיש כתב הגנה, אלא, אם נדרש לכך בהוראת שופט או רשם.

לפיכך, כדי לבקש פסק-דין "בהעדר הגנה" יש להציג אישור מסירה, המצביע על כך שנתבע קיבל, כדין, דרישה להגשת כתב הגנה ולא עמד במועד שנקצב לשם כך, ואין להסתפק בעובדה שנמסר כתב התביעה, בלבד.

כאשר עולה מהרישומים בתיק האלקטרוני, כי קיבל הנתבע מסמך "דרישה להגשת כתב הגנה", ובו אמירה מפורשת, שעליו להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מיום שהומצאה לו הדרישה הנ"ל, עם העתק כתב התביעה, וכן אזהרה, כי אם לא יגיש כתב הגנה ניתן יהיה לתת פסק-דין לזכות התובע, על יסוד כתב התביעה בלבד, הרי משחלפו 30 הימים וכתב הגנה לא הוגש ייעתר בית-המשפט לבקשה למן פסק-דין {סע"ש (חי') 30841-12-14 אריה אלוני נ' גיא בן סאמון, תק-עב 2015(1), 13170 (2015)}.

3. תקנה 29
ב- סע"ש (יר') 12128-01-13 {סרנדח דיאלא טוויל נ' רחל דנינו, תק-עב 2013(3), 2433 (2013)} קבע בית-הדין כי אשר לבקשה לגופה, תקנה 29(ג) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) מורה, בין היתר, כי בכתב הגנה יציין הנתבע את מספר זהותו.

אשר-על-כן קבע בית-הדין על הנתבעת להמציא לבית-הדין ולתובעת את מספר תעודת הזהות שלה ועליה לעשות כן בתוך 7 ימים, כאשר עד למועד האמור יתוקן גם תצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת באופן שיכלול את מספר תעודת הזהות שלה.

אשר למענה של הנתבעת, על-פי תקנה 29 לתקנות נדרש נתבע להמציא מען להמצאת כתבי בי-דין וזה הומצא בדמות מענו של בא-כוחה, אשר-על-כן, בית-הדין לא מצא לנכון לדרוש מהנתבעת להמציא פרט זה, על אף שלא ברור מדוע לא תעשה כן מרצונה.

אשר לבקשה להמצאת עותק מתעודת הזהות בית-הדין גרס כי דין חלקה זה של הבקשה להידחות, משיש בה כדי לפגוע בפרטיותה של הנתבעת מעבר לדרוש.

עוד ציין בית-הדין כי תעודת הזהות כוללת פרטים אישיים שונים שאינם מעניינה של התובעת ואינם נוגעים ליריעת המחלוקת בין הצדדים, כאשר לא למותר לציין, כי שלב הגביה, ככל שיהיה כזה, אינו מעניינו של הליך זה.

ב- תע"א (יר') 3006-09 {אלעד נוי נ' חברת מיקוד בע"מ, תק-עב 2012(4), 1125 (2012)} קבע בית-הדין כי על-פי תקנה 29 לתקנות על כתב הגנה לכלול תגובה לכל טענה שנתעוררה בכתב התביעה, ולא די בהכחשה סתמית אלא צריך המגיש להרצות טענתו במפורש.

עוד יצויינו בהקשר זה גם תקנות 86-85 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובמיוחד הוראת תקנה 86 האוסרת על טיעון על דרך ההתחמקות.

כללי טיעון אלה, אשר יסודם, בין היתר, בעקרון תום-הלב, צריכים לחול אף בבית-הדין לעבודה.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי משטען התובע כי שני העמודים שצירף לכתב התביעה מהווים חלק מחוזה ההתקשרות של הנתבעת עם המדינה לגבי מקום עבודתו של התובע, מוטל היה על הנתבעת להתייחס במפורש לשאלה אם שני עמודים אלה אכן מהווים חלק מחוזה ההתקשרות של הנתבעת עם המדינה, או שלא.

הנתבעת הסתפקה בהכחשה גורפת של האמור בסעיף 2 לכתב התביעה ובטענה הכללית שהתובע קיבל מלוא שכר עבודתו כדין ובהתאם למוסכם עימו ועל-כן אין לקבל טענתה.

ב- ס"ע 20892-12-10 {אלון דרמן נ' אריה הרי הראל, תק-עב 2012(2), 14589 (2012)} קבע בית-הדין כי באורכו הרב, של כתב ההגנה, יש כדי להכביד את הדיון בתיק אך לא ניתן לומר כי כתב ההגנה נעדר התייחסות פרטנית לכתב התביעה.

אשר-על-כן, לא מצא בית-הדין לנכון להורות על תיקונו של כתב ההגנה וזאת בעיקר בשים לב לצורך לקידום ההליך לשלב ההוכחות.

יצויין כי בית-הדין רשאי להתעלם מטיעון ארוך ומיותר, המלווה בהאשמות הדדיות שאין הצדקה להעלותן {ראה יצחק לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה (2011), 12}.

אשר-על-כן, בית-הדין דחה את הבקשה בהתחשב בכך כי רק במשורה ייעתר בית-הדין למחיקת כתב הגנה, או חלקים ממנו, ואף כי תיקון כתב הגנה לפי דרישת צד שכנגד דורש כי יתקיים מחדל מהותי מצד הנתבעים, אשר לא נמצא בעניין הנדון.

ב- דמ"ר (חי') 3006-02-09 {חלמי ג'ורבאן נ' געפר אברהים חרבאוי, תק-עב 2009(3), 7525 (2009)} קבע בית-הדין כי הכתובת אותה נקב הנתבע בכתב הגנתו הינה המען להמצאת כתבי בי-דין וזאת לפי תקנה 29(ג)(1) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

הנתבע נדרש לקבל לידיו דואר רשום הנשלח אליו על-ידי מזכירות בית-הדין, כאשר אי-דרישת כתבי בי-דין הנשלחים לנתבע בדואר רשום אינה פוגעת בתוקף המצאתם ורואים אותם כאילו הומצאו כדין לנתבע לפי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי.
אשר-על-כן, יש לראות בנתבע כמי שהומצאו לו הזימון לדיון על-פי דין.

4. תקנה 30
הכלל "שתיקה כהודאה דמיא" נכון לגבי טענות בכתב תביעה, כך שנתבע שלא הכחיש טענה שנטענה בכתב תביעה נחשב כמודה באותה טענה.

היפוכו-של-דבר אינו נכון לגבי טענות עובדתיות המועלות בכתב הגנה לפי תקנה 30(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), כאשר תקנה 61 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, גורסת כי העובדות המהותיות שבכתב ההגנה ייראו כמוכחשות אף אם התובע לא הגיש כתב תשובה {ע"ב (יר') 1558/09 פאוור עדינה נ' עמותת שחייני י-ם הפועל ירושלים שחיה, תק-עב 2010(1), 3476 (2010)}.

ב- סע"ש (ת"א) 33813-02-13 {טאלב צואן נ' ש' לבנון חברה לעבודות והשקעות בע"מ, תק-עב 2015(4), 3645 (2015)} בית-הדין קבע כי לאחר בחינת כתבי הטענות, הראיות וטענות הצדדים, החליט לקבל את עמדת התובע, וזאת לאחר שטען התובע שהנתבעת הינה "חברה לעבודה וחשמל", כאשר מעיון בכתב ההגנה עלה שהנתבעת לא התייחסה כלל לסעיף זה שבכתב התביעה, אף שטרחה והתייחסה בהכחשתה לשאר סעיפי התביעה.

אשר-על-כן, גרס בית-הדין כי זה מוביל למסקנה העובדתית שהנתבעת הינה אכן חברה לעבודות בנייה, שכן בהתאם להוראת תקנה 30(3) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), שכותרתה "שתיקה כהודאה", כל טענת עובדה בכתב התביעה שלא הוכחשה בכתב ההגנה, במפורש או מכללא, או שלא נאמר עליה כי אין מודים בה, רואים אותה כטענה שמודים בה.

ב- דמ"ר (יר') 54815-09-11 {דוד גני נ' סולאר פרופיט ישראל בע"מ, תק-עב 2012(1), 10341 (2012)} בית-הדין קבע מכוח תקנה 30 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), כי יש לראות בנתבעת כמי שהודתה בטענה, וזאת לאור העובדה שהנתבעת לא הודתה ולא הכחישה את טענותיו של התובע בעניין הנדון.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי התובע זכאי לשכר עבודה בגין חודש מאי 2011, בסך 1,000 ₪.

5. תקנה 34
תקנה 34 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קובעת כי נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע או להגיש אותן בתביעה שכנגד, בין אם הן על נזק ממון ובין אם לאו.

כוחם של קיזוז או תביעה שכנגד ככוח תובענה שכנגד, ובית-הדין יוכל לתת בהם פסק-דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד, ובלבד שהעילה לתובענה שכנגד היא בתחום סמכותו של בית-הדין.

התקנות נוקטת בלשון "רשאי" כאשר לא מדובר בחובה.

עוד הוסיפה הפסיקה כי בבסיס הגשת תביעה שכנגד נעוצים שיקולי נוחות כגון: מניעת דיון כפול, מניעת הוצאות מיותרות.

הגשת תביעה שכנגד היא עניין שבסדרי הדין ובלאו-הכי קיימת בידי הנתבע אפשרות, וזכות בחירה, להגיש תביעה בלתי-תלויה במשפט נפרד {ע"א 217/55 ליאו קניגסהופר - ליגה להטבת השמיעה, אגודה לפי החוק העותמאני, תל אביב, פ"ד יא 171 (1957); סע"ש (ת"א) 42970-07-15 ציון גל טל מובילים 2005 בעמ נ' סרגיי פרלין, תק-עב 2015(4), 6264 (2015)}.

תקנה 34 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת כי נתבע הטוען לזכות כנגד התובע, רשאי לטעון טענת קיזוז במסגרת כתב ההגנה או להגיש בגינה תביעה שכנגד, וזאת כאשר לא נקבע בתקנות מועד להגשת תביעה שכנגד.
ככלל, תביעה שכנגד תתברר ביחד עם התביעה העיקרית על-מנת למנוע את הטרדת בית-הדין והצדדים בריבוי הליכים אשר משותפות להם קביעות עובדתיות.

כך גם לו היתה מוגשת תביעה באופן נפרד, ניתן היה לאחד את הדיון {סע"ש (ת"א) 12614-03-14 פאדי בליה נ' סטארי נייט בע"מ, תק-עב 2015(3), 5198 (2015)}.

ב- ס"ע (חי') 33944-05-13 {עלאא ג'ארחי, נ' ר. רשת שרותי הנדסה בע"מ, תק-עב 2015(3), 16328 (2015)} קבע בית-הדין לאחר ששקל את טענות הצדדים כי אין לדון בטענת הקיזוז, וזאת לאחר שטענה זו נטענה רק בסיכומים מטעם המעסיקה, בעוד בכתב ההגנה לא צויין כי מתבקש קיזוז של הסכומים.

בית-הדין הארצי קבע בפסיקה כי זכות הקיזוז הקבועה בתקנה 34 לתקנות היא טענת הגנה מהותית שיש להעלותה בכתב ההגנה באופן מפורש ומפורט {ע"ע 52/07 מובילי מים 1994 בע"מ נ' יוסף פיסל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.04.07)}.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי די בכך כדי להביא לכדי דחיית הטענה שהועלתה בסיכומי המעסיקה הנחשבת בגדר הרחבת חזית אסורה.

לא-זו-אף-זו, בעניין הנדון יש לקבוע שטענת הקיזוז לא הוכחה גם לגופה ויש לדחותה גם מסיבה זו.

ב- סע"ש (ת"א) 25953-12-14 {ד"ר שלמה כהן ושות' - משרדי עורכי-דין נ' אמירה מנגלוס, תק-עב 2015(3), 8301 (2015)} לטענת התובעים {הנתבעים שכנגד} מי שאינו נתבע בהליך העיקרי, אינו יכול להגיש תביעה שכנגד וכי בהתאם לתקנה 34 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) אלא רק מי שהוא נתבע בהליך, רשאי להגיש תביעה שכנגד.

עוד טענו התובעים כי המסכת העובדתית בעניין התובעות שכנגד 6 ו- 7, שונה מהמסכת העובדתית של יתר התובעים שכנגד, כי נסיבות עזיבת העבודה הן שונות וכן נסיבות העבודה עצמה הן שונות.

התובעים טענו כי צירוף תובעות שכנגד 6 ו- 7 לא נועדה אלא להכפיש את התובעים {הנתבעים שכנגד}.

התובעים שכנגד טענו כי לבית-הדין יש שיקול-דעת, לעיתים, להתיר הגשת תביעה שכנגד על-ידי מי שאינו בעל דין בהליך העיקרי.

בית-הדין קבע בהתאם לתקנה 34 לתקנות בית-הדין, כי ניתן להגיש תביעה שכנגד מי שהוא נתבע בהליך העיקרי כאשר התובעות שכנגד 6 ו- 7 אינן נתבעות בהליך העיקרי.

אשר-על-כן, קיבל בית-הדין את הבקשה של התובעים {הנתבעים שכנגד} והורה על מחיקת תובעות שכנגד 6 ו- 7 מכתב התביעה שכנגד.

ב- ד"מ (חי') 35132-06-14 {ולדימיר שישקין נ' ניימן עבודות חשמל ובקרה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.05.15)} קבע בית-הדין כי בכתב ההגנה כלל לא הועלתה טענת קיזוז, ולא צויין מהו הסכום שיש לקזז, כאשר די בכך כדי להביא לדחיית הטענה שהועלתה מטעם הנתבעים, שכן זכות הקיזוז הקבועה בתקנה 34 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), היא טענת הגנה מהותית שיש להעלותה בכתב ההגנה באופן מפורש ומפורט {ע"ע 52/07 מובילי מים 1994 בע"מ נ' יוסף פיסל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.04.07)}.

ב- סע"ש (חי') 15850-06-14 {ערסאן אקחש נ' תורג'מן עבודות שיש בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.12.14)} בית-הדין הבהיר כי תקנה 34 לתקנות עוסקת ב"תביעה שכנגד" המוגשת כחלק מכתב ההגנה בתיק, ועל-כן ככל שהוגשה תובענה שכנגד בנפרד מכתב ההגנה, היה מקום להגישה בהליך נפרד ולבקש לאחד את הדיון בה עם כתב התביעה בהליך זה, כפי שאכן נעשה בפועל בסופו-של-דבר.
בנוגע לשיקולים בעניין שמיעת התביעה והתובענה שכנגד במאוחד קבע בית-הדין לאחר בחינת התובענה שכנגד לגופה, כי עולה שאמנם הטענות המועלות בה, הן אותן טענות שהועלו במסגרת טענות הקיזוז שנכללו בכתב ההגנה, התשתית העובדתית שביסודה היא אותה תשתית עובדתית כנטען בטענות הקיזוז, ואף הסעדים שהתבקשו בה, הם אותם סעדים נשוא טענות הקיזוז בצירוף הסעד לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

כפועל יוצא מכך, השאלות שיידונו בשני ההליכים הן אותן שאלות, והעדים שיישמעו הם אותם עדים.

לא היתה מניעה להגשת התובענה שכנגד כתביעה שכנגד במסגרת כתב ההגנה, כאשר ניתן לשים לב לכך במיוחד שעה שבדיעבד התברר כי אכן מדובר באותן טענות שהועלו במסגרת טענות הקיזוז בכתב ההגנה ולא ניתן כל הסבר מדוע הוגשה התובענה שכנגד בשלב מאוחר יותר ובסמוך כל-כך למועד הדיון.

בית-הדין הוסיף כי אילו הוגשה התובענה שכנגד כתביעה שכנגד כמצוות תקנה 34 לתקנות, מן הסתם היה די והותר זמן לתובע להגיש כתב תשובה לתביעה שכנגד עד למועד הדיון המוקדם וניתן היה למצות את הבירור הן של התביעה והן של התביעה שכנגד במסגרת הדיון המוקדם מיום 08.12.14.

סיכומו-של-דבר, השאלה אם בעקבות מחדלה זה של הנתבעת יידרש דיון מוקדם נוסף או לא תלויה אם טענות כתב התשובה של התובע יחייבו קיום דיון מוקדם נוסף במעמד הצדדים או שמא בית-הדין יוכל לקבוע את הפלוגתאות בתובענה שכנגד בעצמו ללא צורך בזימון הצדדים לדיון מוקדם נוסף, כאשר ככל שלא יהיה צורך בזימון הצדדים לדיון מוקדם נוסף, לא ייגרם לתובע כל נזק שיצדיק חיוב הנתבעת בהוצאות.

5.1 האם העלאת טענת קיזוז מונעת הגשת תביעה שכנגד?
ב- סע"ש (ת"א) 19185-04-13 {RUEANGTAWI SURACHAI נ' מור אריזת פירות, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.07.13)} נדונה הסוגיה האם העלאת טענת קיזוז מונעת הגשת תביעה שכנגד.

המבקש טען כי טענת קיזוז היא טענת הגנה, בעוד המשיבים טענו כי העלאת טענת קיזוז אינה מונעת הגשת תביעה שכנגד.

במקרה הנדון, בית-הדין קבע כי בהתאם לתקנה 34 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), רשאי נתבע לטעון טענות קיזוז במסגרת כתב ההגנה וכן להגיש תביעה שכנגד אם מדובר בעילת תביעה המצויה בסמכותו של בית-הדין.

אשר-על-כן, אין בהעלאת טענות קיזוז במסגרת כתב ההגנה כדי לשלול את זכותו של נתבע להגיש תביעה שכנגד בגין טענות הקיזוז הנטענות.

בית-הדין הוסיף כי קיימת נפקות משפטית שונה לטענות קיזוז ולכתב תביעה שכנגד, שכן הקיזוז מוגבל לסכום התביעה שיוכח על-ידי המבקש ואילו כתב תביעה שכנגד הוא הליך עצמאי ואין הוא תלוי בתוצאות כתב התביעה שהגיש המבקש.

סיכומו-של-דבר, לא מצא בית-הדין כי יש להורות על מחיקת כתב התביעה שכנגד.

5.2 האם רשאי נתבע להעלות טענות קיזוז אף אם אין הן מצויות בסמכותו העניינית של בית-הדין?
ב- ס"ע (ת"א) 21309-05-11 {עו"ד עטרה שינברגר נ' ענת רבקה בן זאב, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.04.12)} נדונה השאלה האם רשאי נתבע להעלות טענות קיזוז אף אם אין הן מצויות בסמכותו העניינית של בית-הדין.

הנתבעת טענה בבקשה כי לאחר הגשת כתב ההגנה נתגלו לה עובדות חדשות שלא פורטו בכתב ההגנה.
במסגרת התשובה לתגובת התובעת טענה הנתבעת כי לבית-הדין סמכות לדון בכל הטענות שנטענו בטיוטת כתב ההגנה המתוקן מן הטעם שבהתאם לתקנה 34 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), רשאי נתבע להעלות טענות קיזוז אף אם אין הן מצויות בסמכותו העניינית של בית-הדין.

עוד טענה הנתבעת כי טענותיה לא נטענו בעלמא אלא מדובר בטענות שכומתו במסגרת טיוטת כתב ההגנה המתוקן וכי לבית-הדין הסמכות לקזזן מסכום התביעה.

התובעת טענה בתגובה לבקשה כי יש לדחות את הבקשה לתיקון כתב ההגנה, שכן הטענות אותן מבקשת הנתבעת להוסיף לכתב ההגנה הן טענות בדבר רשלנות לכאורה מצד הנתבעת, עילות שכלל אינן מצויות בסמכותו של בית-הדין.

בית-הדין קבע כי במקרה הנדון, הנוסח של כתב ההגנה המתוקן אינו מעמיד את הפלוגתאות האמיתיות שבין הצדדים לדיון, שכן צדקה התובעת כי הנתבעת כלל לא ביקשה במסגרת כתב ההגנה המתוקן לקזז את הנזקים שלכאורה נגרמו לה כתוצאה מרשלנותה של התובעת.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין, טיוטת כתב ההגנה המתוקן לא העמידה כלל את הפלוגתאות האמיתיות שבין הצדדים לדיון ואין מקום להתיר את תיקון כתב ההגנה אך ורק לצורך פירוט טענות כנגד התובעת מבלי שתהיה פלוגתא בעניין זה הדרושה להכרעה.

עוד ציין בית-הדין כי טענת קיזוז יש לציין במפורש בכתב ההגנה וכי אם הטענה אינה נטענת בכתב ההגנה אזי בית-הדין לא יעתר לקיזוז אף אם הוא הופיע בפלוגתאות שנוסחו במהלך הדיונים בתיק.

במקרה הנדון, לא נטענה במפורש הטענה כי יש לקזז את הנזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהתרשלותה של התובעת בטיפול בתיק הפש"ר ולכן לא ניתן להתיר את תיקון כתב ההגנה בהתאם לנוסח של טיוטת כתב ההגנה המתוקן.

בהתאם להוראות תקנה 34 לתקנות בית-הדין אין כל מגבלת סמכות בכל הנוגע לטענות קיזוז המועלות במסגרת כתבי הטענות וזאת בניגוד לטענות המועלות במסגרת כתב תביעה שכנגד.

6. תקנה 35
תקנה 35 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), עליה ביקש התובע להסתמך, מורה כי תובע שהוגשה נגדו תביעה שכנגד רשאי להגיש כתב תשובה במענה לה, ועל כתב התשובה יחולו ההוראות החלות על כתב ההגנה, הא ותו לא.

פרוצדורה לפיה רשאי בעל דין להגיש, ביחד עם כתב הגנה שכנגד לתביעה שכנגד, גם כתב תביעה שכנגד, אינה קיימת {ק"ג (ת"א) 6846-07 {בנימין בילסקי נ' עיריית ראש העין ואח', תק-עב 2012(4), 9724 (22.12.12)}.

יצויין, כי גם תקנות סדר הדין האזרחי, אינן מאפשרות לתובע להגיש, ללא קבלת רשות מבית-המשפט, כתב תביעה שכנגד ביחד עם כתב הגנה לכתב תביעה שכנגד.

קבלת עמדת התובע תוביל לתוצאה תיאורטית בלתי-אפשרית, לפיה לשני בעלי הדין, התובע והנתבע, תעמוד זכות קנויה להגיש כתבי תביעה שכנגד, כל אחד במענה לכתב הטענות של רעהו, עד לאין קץ.

זאת ועוד, קבלת עמדת התובע תוביל לתוצאה בלתי-אפשרית ובלתי-קיימת בסדרי הדין, לפיה בפני בית-הדין תונח גם תביעה עיקרית וגם תביעה שכנגד לתביעה שכנגד, שהוגשו שתיהן על-ידי אותו בעל דין (במקרה הזה התובע) ואת שתיהן יצטרך בית-הדין לברר במקביל.

מבחינה מהותית, התובע מבקש באמצעות כתב התביעה שכנגד לתביעה שכנגד שהגיש לתקן את כתב תביעתו, כאשר זה מה שביקש לעשות במסגרת בקשתו המקורית לתיקון כתב התביעה, בקשה אשר נדחתה מחמת מעשה בית-דין ובשל התיישנות.

אין הגיון לאפשר לו "מסלול עוקף" לבקשתו { בנימין בילסקי נ' עיריית ראש העין ואח', תק-עב 2012(4), 9724 (22.12.12)}.

7. תקנה 36
תקנות 34 ו- 36 לתקנות בית-הדין (סדרי דין) קובעות כי בהליך בו הוגשה תביעה שכנגד נותן בית-הדין את פסק-דינו הן בתביעה המקורית והן בתביעה שכנגד, כאשר יחד-עם-זאת בית-הדין מוסמך להורות על הפרדת הדיון, אם מצא שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד יחד עם התביעה המקורית אלא בדרך של תובענה נפרדת.

ב- בש"א (ת"א) 7832/05 {גד בנדש נ' ברלה פתרונות תכנה בע"מ, תק-עב 2006(1), 3879 (2006)} הבהיר בית-הדין כי על-פי ההלכה הפסוקה ככלל, תביעה שכנגד מתבררת יחד עם התביעה שהגיש התובע נגד הנתבע {י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 284}.

המכנה המשותף שבין תובענה ותביעה שכנגד הוא זהות בעל הדין, והדיון המשותף בשני ההליכים נועד למנוע ריבוי הליכים בין בעלי הדין, ואך אין מן ההכרח שהתביעה והתביעה שכנגד יהיו נוגעות לאותו עניין או יהיו תולדה מאותה העסקה {דב"ע נז/58-3 מדינת ישראל נ' אורי ארמוני, עבודה ארצי כרך ל(2), 59; דב"ע נה/79-3 חיים עמר נ' רמות שפירא, מרכז חינוכי, פד"ע כח 54}.

זוסמן כתב בספרו כי הפרדת הדיונים תיעשה כאשר צירוף התביעה שכנגד אל התובענה העיקרית עלול להשהות או לסבך את הדיון {י' זוסמן, 406}.

על-פי ההלכה הנוהגת מקום שאפשר לרפא פגם פרוצדורלי על-ידי תיקון כתבי טענות תוך כדי חיוב צד בהוצאות, בית-הדין יעדיף לחייב צד בהוצאות על פני מחיקת התביעה.

ב- בש"א (חי') 1546/06 {גיא שלמוני נ' יובל סגל, תק-עב 2006(4), 3449 (2006)} החליט בית-הדין לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 36 לתקנות, ולהורות למחוק מהתביעה שכנגד גם את סעיפים 8 ו- 9, אשר אין זה מן הראוי לפסוק בהם יחד עם התביעה המקורית.