botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

טענת פסלות לישב בדין (תקנות 112א-112ג לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנות 112א-112ג לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"112א. סייג לתחולתן של התקנות (תיקונים: התשנ"ב, התשס"ד)
(א) בקשה ששופט, רשם או נציג ציבור יפסול עצמו מלישב בדין לפי סעיף 39א לחוק (להלן: "טענת פסלות"), וערעור על החלטה בבקשה כאמור או בבקשה להיתר ייצוג לפי אותו סעיף, לא יוגשו אלא בהתאם להוראות פרק זה, על אף כל הוראה אחרת בעניין הגשת בקשות או ערעורים בתקנות אלה.
(ב) הוראות אחרות בתקנות אלה יחולו לעניין טענת פסלות במידה שאינן סותרות הוראות פרק זה ובשינויים המחוייבים לפי העניין.

112ב. מועד לטענת פסלות (תיקון התשנ"ב)
בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון אותה טענה בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר-מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות.

112ג. ערעור על החלטה (תיקונים: התשנ"ב, התשס"ד, התשע"א)
(א) בעל דין שבדעתו לערער על החלטה בעניין טענות פסלות או בעניין היתר ייצוג יודיע על כך לבית-הדין, ומשהודיע כך, יימשך המשפט, זולת אם החליט השופט המותב או הרשם, לפי העניין, מנימוקים שיירשמו, שיש להפסיקו.
(ב) הערעור יוגש בכתב בשלושה עותקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הודעה לבעל הדין ההחלטה בבקשה; בערעור יפורטו כל נימוקי ההתנגדות להחלטה ויצורף לו תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; בו ביום ימציא המערער עותק מהערעור על מצורפיו, במישרין, לכל אחד מבעלי הדין; היו בעלי דין אחדים מיוצגים בידי עורך-דין אחד, די בהמצאת עותק אחד בשביל כל בעלי הדין המיוצגים כאמור.
(ג) נשיא בית-הדין הארצי לעבודה או מי שדן בערעור רשאי להורות לבקשת המערער בכתב הערעור, על הפסקת המשפט עד להחלטה בערעור.
(ד) כל בעל דין אחר רשאי להשיב לערעור; תשובת בעל דין תוגש בכתב בשלושה עותקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור, יפורטו בה כל נימוקיו ויצורף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; לא הוגשה תשובה בתוך עשרה ימים כאמור, רשאי בית-הדין להחליט בערעור לאלתר על יסוד הטענות בכתב שבפניו.
(ה) מי שדן בערעור רשאי, מטעמים מיוחדים, ליתן, לבקשת בעל דין בכתב ערעור או בכתב תשובה, הזדמנות לטעון טענות נוספות בכתב או בעל-פה, וכן לבקש מהשופט, הרשם או נציג הציבור אשר על החלטתו הוגש ערעור להעיר את הערותיו.
(ו) הוחלט בערעור להעביר את הדיון בתובענה לשופט אחר או לרשם אחר או להחליף את נציג הציבור באחר, רשאי השופט או הרשם או המותב, לפי העניין, לדון בה מן השלב שאליו הגיע השופט הקודם או מכל שלב אחר שייראה לו נכון וצודק בנסיבות העניין."

2. כללי
הלכה היא כי טענת פסלות תיטען בהזדמנות הראשונה. תקנה 112ב לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), קובעת כי טענה זו יש לטעון בתחילת הדיון ולפני כל טענה אחרת, כאשר אם לא היה באפשרותו לטעון אותה טענה בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר-מכן ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות.

אל לו לשופט לעמוד מן הצד ובכך לאפשר קיומן של הליכי סרק המאריכים את הדיון שלא לצורך. על השופט להיות מעורב בדיון באופן רצוף ודינמי, בשים לב להתרחשויות שבפניו {ע"א 3145/97 חמודה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.97)}.

ייחודו של ההליך שקבע המחוקק לבקשת פסלות, כמו גם הרף הגבוה שנקבע בפסיקה לשם העמדת עילת פסלות, מבטאים את החומרה הגלומה בפסילתו של שופט מליישב בדין, כאשר החומרה נובעת מהתפיסה הבסיסית לפיה תפקידו של השופט הוא לדון במה שבא לפניו, ואין מדובר בזכות הנתונה בידיו, אלא בחובתו המקצועית כשופט, כאשר זו חובה שעליו למלא גם אם מבחינת נוחיותו האישית היה הוא מוכן לפרוש מן הדין {ע"פ 1182/99 הורביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 49 (2000); ע"א 3753/01 שינבויים נ' נעמי גרינצוויג, תק-על 2001(2), 355 (2001)}.

יש להימנע ממקרים של השתחררות בלתי-ראויה של שופט מדיון, שכן השתחררות כזו עלולה לפגוע פגיעה של ממש בהליכי המשפט ובאמון הציבור תוך הכבדה שלא לצורך על המערכת השיפוטית {ע"פ 1164/97 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1), 229, 232-231; מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", ספר גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז), 87, 110-109); ס"ע (יר') 52501-12-11 אלמוג יוסף וונונו נ' עמותת משמחים, תק-עב 2014(3), 20806 (2014)}.

המסגרת המשפטית לאורה נבחנת פסלות שופט מלשבת בדין, מוסדרת בסעיף 77א לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), בסעיף 39א לחוק בית-הדין לעבודה, ובתקנות 112 א-ג לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), כאשר כמו-כן, נושא המניעה מלשבת בדין הוסדר אף בחוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין) (תיקוני חקיקה).

ההלכה הנוהגת בעניין פסלות שופט, הן בבתי-הדין לעבודה ובן בבתי-המשפט, היא כי לא בנקל יורה בית-הדין על פסלות שופט, לא כל שכן על פסילת מותב שלם של בית-הדין.

על הטוען לפסלות לשכנע את בית-הדין, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים או לידיעה משוחדת וכי דעתו של המותב "ננעלה", כך שלא יוכל לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי ולתת החלטה עניינית.

יש להראות, כי מבחינה אובייקטיבית מכלול הנסיבות מצביע על חשש ממשי למשוא פנים {ע"א 899/95 שמואל ברזל עו"ד נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו והוא ובתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה (בפירוק), פ"ד מט(1), 854 (1995); עא"ח 1033/02 אהרון חבשוש נ' רפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (03.10.02); עא"ח 1016/00 קעטבי אבנר נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 2001)}.

התבטאות שופט במהלך המשפט אשר מעוררת בבעל דין חשש כי יש בו בליבו דיעה קדומה נגד בעל הדין, אינה מצדיקה את פסילתו של השופט אלא במקרה קיצוני ביותר {ע"ע 10/99 גיבור לוקש נ' הטכניון מוסד טכנולוגי, פד"ע לב (1999), 180 (14.02.99), סעיף 8}.

לשם פסילת נושא תפקיד שיפוטי יש להוכיח כי מתקיימת דעה קדומה וכי אין סיכוי כי דעה זו תשתנה במהלך הדיון בהליך {תע"א (יר') 2302/00 פנחס מורגנשטיין נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-עב 2012(1), 13604 (2012)}.

ההשגה על החלטות דיוניות אינה בדרך של הגשת בקשת פסלות, כי בהחלטות דיוניות, כשלעצמן אין די כדי לבסס עילת פסלות, בין אם מדובר בהחלטה יחידה ובין אם מדובר בסדרת החלטות כאשר הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת ערעור ובקשת רשות ערעור, על-פי סדרי הדין, ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות.

גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין {עפ"ס 11092-05-11 שלום כפר נופש בע"מ נ' מאור מזרחי, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.06.11); עפ"ס 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ נ' אבנר מאירי, תק-אר 2012(1), 1846 (2012)}.

חזקה היא כי השופט היושב בדין "הוא מקצועי ומיומן ובידו לבחון העניינים ללא משוא פנים" וכבר נפסק כי המבחן לפסילת שופט הוא מבחן אובייקטיבי וכי קיומו של חשש או חשד בלבד, אין די בהם כדי להביא לפסילה של שופט.

ב- עפ"ס (ארצי) 48316-12-12 {אמה גרימברג נ' טרומדיה טכנולוגיות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.10.13)} בית-הדין הארצי קבע כי נקודת המוצא הינה כי ככל שבית-הדין האזורי דוחה בקשה לפסלות שופט או מותב ובכוונת בעל דין בהליך לערער על ההחלטה, ימשיך בית-הדין ניהול ובירור התובענה, למעט מקרים חריגים בהם קיימים "נימוקים שיירשמו".

בנסיבות המקרה שלפניי לא נמצא טעם המצדיק הפסקת הדיון בתובענה בשל טענת פסלות, וממילא לא יבוא בגדר המקרים החריגים, כאמור.

3. תקנה 112ב
תקנה 112ב לתקנות בית-הדין לעבודה מורה כי בעל דין יטען לפסלות בתחילת הדיון בתובענה, ולחלופין מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות.

כלל נקוט הוא כי מבחינת מועד העלאתה של טענת פסלות, על הטענה להיות צמודה לעילה בעטיה היא מועלית, ואין לצבור טענות מסוג זה כדי להעלות אותן במרוכז במועד שהוא נוח מבחינה כלשהי.

עוד נפסק כי מקום בו בעל דין אינו מעלה טענת פסלות מיד לאחר שנודעה לו, בייחוד במצב דברים בו לפתחו של השופט מצויה בקשה תלויה ועומדת, יש לראותו כמי שויתר על זכותו לטעון לפסלות השופט.

ישנו חשש, כי בעל דין ימתין עם בקשת פסילה וישהה את הגשתה עד לבירור עמדתו של השופט בהליך או בפסק-הדין הסופי, ובכך ייפתח פתח למניפולציות שונות.

על-כן רשאי בית-הדין לסלק על-הסף טענת פסלות רק בשל כך שהועלתה באיחור {עפ"ס 34350-03-11 סמירנוב סרגיי נ' אמרז בע"מ אמגט פלסטיק, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.04.11); עפ"א 22/07 חברת זוהר ארטל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.12.07); עפ"ס 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בעמ נ' אבנר מאירי, תק-אר 2012(1), 1846 (2012)}.

4. תקנה 112ג
ב- עפ"ס 33522-10-13 {ורד גייטס נ' מינהל מקרקעי ישראל , תק-אר 2013(4), 1678 (2013)} קבע בית-הדין כי בחינת החלטתה של השופטת העלתה, כי צדקה השופטת בקביעתה כי הערעור על החלטתה, שהיא החלטה בבקשה לפסלות שופט, הוא ערעור בזכות, וכי יש להגישו בתוך 10 ימים, כקבוע בתקנה 112ג(ב) לתקנות.

הטענה בדבר טעות שנפלה בהחלטת בית-הדין האזורי בבקשה לסעד הזמני, ניתנת לבירור במסגרת בקשת רשות ערעור או ערעור, על-פי סדרי הדין הקבועים בתקנות.

ב- עפ"ס (ארצי) 1039-10-13 {איריס טהרני ולנטין נ' מינהל מקרקעי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.11.13)} בית-הדין קבע כי צדקה השופטת בערכאה דלמטה בקביעתה כי הערעור על החלטתה, שהיא החלטה בבקשה לפסלות שופט, הוא ערעור בזכות, וכי יש להגישו בתוך 10 ימים.

זאת, כקבוע בתקנה 112ג(ב) לתקנות, המורה כי הערעור על החלטה בעניין טענת פסלות יוגש בכתב בשלושה עותקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הודעה לבעל הדין ההחלטה בבקשה.

לגופו של עניין קבע בית-הדין הארצי כי ההלכה היא כי על-מנת שתקום עילה לפסילת שופט, מוטלת על בעל הדין חובה להצביע על קיומן של נסיבות אובייקטיביות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט וכי דעתו "ננעלה".

במקרה הנדון נבחנה גם טענת הפסלות באופן אובייקטיבי ואין די בתחושתם של בעל דין ובא-כוחו ובהשקפתם הסובייקטיבית כדי להביא לפסלות שופט.

סיכומו-של-דבר על יסוד הלכה זו, לא מצא בית-הדין הארצי כי מתקיימות בנסיבות המקרה הנ"ל נסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי לקיומו של משוא פנים מצד בית-הדין האזורי.

ב- עפ"ס (ארצי) 33182-05-13 {נורית וינוגרד נ' יד יצחק בן צבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.06.13)} בית-הדין הארצי קבע כי בעניין זה, המערערת לא הציגה ראיה לנסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי למשוא פנים, בהתנהלות השופטת בדיון ובהחלטותיה ולא הופרכה חזקת האובייקטיביות והמקצועיות של השופטת.

אשר-על-כן, לא התקיימו נסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי לקיומו של משוא פנים ונסיבות המקרה אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בחוות-דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות.

4.1 האם התקיים משוא פנים וצורך לפסול את המותב?
ב- עפ"ס (ארצי) 29880-05-13 {דן גולן נ' מדינת ישראל - משרד החוץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.06.13)} נדונה השאלה האם התקיים משוא פנים וצורך לפסול את המותב.
המערער טען כי דעתו של בית-הדין האזורי ננעלה באופן חד-משמעי, מגובש וסופי בשורה של שאלות משפטיות ועובדתיות, המצויות ועומדות במרכז ההתדיינות ובלב ליבה של התובענה.

כאשר על האמור הוסיף וטען כי אמירות בית-הדין, אלה שמצאו ביטויין בפרוטוקול ואלה שאינן מופיעות בפרוטוקול היו בגדר הבעת דעה נחרצת וחד-משמעית בעניין העומד ביסודו של התיק.

בית-הדין האזורי נמנע מרישום דברים רבים שאותם הוא עצמו אמר, וגם בכך חשש למשוא פנים ועילה לפסלותו של המותב, כאשר בנוסף החלטת בית-הדין שלא לפסול המותב על יסוד היכרות אישית בין נציגת ציבור לאשת התובע העלתה חשש נוסף למשוא פנים.

בית-הדין הארצי קבע כי בעניין הנדון המערער לא הציג ראיה לנסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי למשוא פנים בהתנהלות השופטת בדיון או בהחלטתה.

בית-הדין הארצי סיכם כי הבקשה איננה מבססת נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ולאור זאת, אין מתקיימות נסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי לקיומו של משוא פנים, ונסיבות המקרה אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בחוות-דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות.