פנקס שכר ותלוש שכר (סעיף 24 לחוק)

1. הדין
סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"24. פנקס שכר ותלוש שכר (תיקונים: התשס"ח, התשע"ד)
(א) מעסיק חייב לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר; בחוק זה:
"פנקס שכר" - פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם;
"תלוש שכר" - רישום נתונים מתוך פנקס השכר, המפרט את פרטי השכר ששולם לעובד.
(ב) פרטי השכר בפנקס השכר ובתלוש השכר יכללו את הפרטים המנויים בתוספת.
(ג) הרישום בפנקס השכר ומסירת תלוש השכר לעובד ייעשו לא יאוחר מהיום הקובע.
(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו על יחיד לגבי עובדו שאותו הוא מעסיק שלא במסגרת עסקו או משלח ידו, זולת אם שר התעשיה המסחר והתעסוקה, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, קבע אחרת לגבי סוגי מעסיקים או עובדים כאמור ובתנאים ובדרך שקבע.
(ה) שר התעשיה המסחר והתעסוקה רשאי, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם לדעת השר יציגים ונוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת:
(1) לשנות, בצו, את התוספת;
(2) לקבוע דרכי מסירה מיוחדות של תלושי שכר, לסוגי מעסיקים או עובדים."

"תוספת 11
(תיקונים: התשס"ח, התשע"א, התשע"ד) סעיף 24(ב))
פרטי השכר ששולם לעובד

"1. פרטים לגבי העובד והמעסיק:
(1) שם משפחה ושם פרטי של העובד ומספר הזיהוי שלו;
(2) שם המעסיק, מספר הזיהוי שלו או מספר התאגיד, ומען מקום העבודה או עסקו של המעסיק.

2.
(א) תאריך תחילת ההעסקה.
(ב) ותק מצטבר אצל המעסיק או במקום העבודה, לפי הגבוה.

3. לגבי עובד במשכורת - היקף המשרה; לגבי עובד בשכר - הבסיס שלפיו משולם השכר; לגבי עובד ששכר עבודתו נקבע לפי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו - גם דירוג העובד ודרגתו.

4. תקופת התשלום
(1) התקופה הקלנדרית שבעדה שולם השכר;
(2) מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם השכר;
(3) מספר ימי העבודה שבהם עבד העובד בפועל בתקופה שבעדה שולם השכר;
(4) מספר שעות העבודה בפועל של העובד בתקופה שבעדה שולם השכר; אם העובד נמנה עם עובדים כאמור בסעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, יש לציין זאת במפורש;
(5) מספר ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום ויתרת ימי החופשה;
(6) מספר ימי המחלה שנוצלו בתקופת התשלום ויתרת תקופת המחלה הצבורה; אם העובד מבוטח על-ידי מעסיקו בביטוח דמי מחלה לפי סעיף 8 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, אין חובה לציין את יתרת תקופת המחלה הצבורה.

5. השכר ששולם לעובד:
(1) ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה רגילה;
(2) השכר הרגיל;
(3) תשלומים אחרים, נוסף על השכר הרגיל, לרבות גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, פריון עבודה, דמי הבראה, דמי חופשה, דמי מחלה, תשלום על חשבון תגמול למשרת במילואים ויתרת תגמול כאמור, וכיוצא באלה; יש לפרט לגבי תשלומים כאמור בפסקה זו את סוג התשלום, את מספר היחידות שעבורן שולם - אם הוא משולם לפי יחידות, ואת סכום התשלום;
(4) סך כל השכר והתשלומים האחרים החייבים במס הכנסה, וכן הסכום המצטבר שלהם בשנת המס;
(5) סך כל השכר והתשלומים האחרים החייבים בדמי ביטוח לאומי, וכן הסכום המצטבר שלהם בשנת המס;
(6) סך כל השכר והתשלומים האחרים המובאים בחשבון לעניין זכויות פנסיוניות או זכויות סוציאליות אחרות, שיפורט לפי סוג הזכויות שלגביהן הוא מובא בחשבון;
שולם תשלום מהתשלומים המפורטים בפרט זה בעד תקופה שאינה התקופה האמורה בפרט 4(1), יש לציין לגבי אותו תשלום את התקופה שבעדה שולם.

6. הניכויים:
(1) ניכוי מס הכנסה;
(2) ניכוי דמי ביטוח לאומי;
(3) ניכוי דמי ביטוח בריאות;
(4) ניכוי לקופת גמל, שיפורט לפי הקופה שאליה הניכוי מיועד וסכומו;
(5) כל ניכוי אחר, שיפורט לפי סוג הניכוי וסכומו;
(6) סך כל הניכויים.

7.
תשלומי המעסיק עבור תנאים סוציאליים לעובד, שאינם משולמים ישירות לעובד ואינם מנוכים משכר העובד, לרבות הפרשות המעסיק לקופת גמל.

8. פרטי הפירעון
(1) הסכום הכולל (ברוטו) המגיע לעובד במועד התשלום;
(2) הסכום בפועל (נטו) לתשלום;
(3) דרך תשלום השכר; לעניין שכר המשולם שלא במישרין, בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק, יש לציין את הגורם שבאמצעותו משולם השכר, ואם התשלום נעשה באמצעות חשבון בנק, לרבות חברת הדואר - מספר החשבון ופרטי הבנק.

9.
שכר מינימום לחודש ושכר מינימום לשעה, לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, המעודכנים לתקופת התשלום; ואולם, לגבי עובד שטרם מלאו לו 18 שנים יש לציין בתלוש השכר את שכר המינימום כאמור שנקבע לפי סעיף 16 לחוק האמור, בהתאם לגילו של העובד."

חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 קובע כי:

"1. חובת מעסיק (תיקונים: התשס"ט, התשע"ד, התשע"ה)
מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן: "נער") - לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה: "הודעה על תנאי עבודה").

2. תוכן ההודעה על תנאי עבודה (תיקונים: התשס"ח, התשס"ח (מס' 2), התשע"א, התשע"ד, התשע"ה)
(א) פירוט תנאי העבודה של העובד בהודעה על תנאי עבודה יהיה בענינים אלה:
(1) זהות המעסיק וזהות העובד;
(2) תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה - תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעסיק;
(3) תיאור עיקרי התפקיד;
(4) ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד;
(5) סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ואולם אם נקבע שכר עבודתו על-פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו - דירוג העובד ודרגתו;
(6) אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד, לפי העניין;
(7) יום המנוחה השבועי של העובד;
(8) סוגי תשלומים של המעסיק ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעסיק מעביר בפועל את התשלומים האמורים, ואולם אם התחיל מעסיק להעביר בפועל את התשלומים לאחר מסירת ההודעה, ימסור על כך הודעה נפרדת לעובד;
(9) לגבי מעסיק שהוא או שארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, המסדיר את תנאי העבודה של העובד - שם ארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם והמען לפניה אליו.
(10) לגבי מעסיק שהוא צד לחוזה לביצוע עבודה או למתן שירותים או לגבי מעסיק שהוא קבלן כוח אדם שהוא צד לחוזה עם מעסיק בפועל, והחוזה האמור כולל הוראות לעניין תנאי עבודה של עובדו של המעסיק - תנאי העבודה כאמור, כמפורט בפסקאות (1) עד (9), וכל פרט נוסף שנקבע לפי סעיף-קטן (ג)(1) וכן תנאים הנוגעים לסיום יחסי עבודה; לעניין זה, "קבלן כוח אדם", "מעסיק בפועל" - כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
(ב) בנוסח ההודעה על תנאי עבודה יצויין כי אין באמור בה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או חוזה אחר הנוגע לתנאי עבודתו.
(ג) שר התעשיה המסחר והתעסוקה (בחוק זה: "השר") רשאי, לאחר התייעצות עם ארגון עובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים יציגים של מעבידים שלדעת השר הם נוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע:
(1) פרטים נוספים שיש לכלול בהודעה על תנאי עבודה;
(2) סוגי מעסיקים שיהיו פטורים מהחובה לעניין הודעה על תנאי עבודה על-פי חוק זה, באופן מלא או חלקי.
(ד) נמסר לעובד הסכם עבודה בכתב שנכללו בו כל העניינים האמורים לפי סעיפים-קטנים (א) עד (ג), במועדים האמורים בסעיף 1, יהיה בכך משום מילוי חובתו של המעסיק לפי סעיף 1.

3. הודעה על שינוי (תיקונים: התשס"ח (מס' 2), התשס"ט, התשע"ד)
חל שינוי בתנאי העבודה של העובד כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2, ימסור המעסיק הודעה על כך לעובד בתוך שלושים ימים, ואם היה העובד נער - בתוך שבעה ימים, מהיום שנודע לו על השינוי; לעניין זה, "שינוי" - למעט אלה:
(1) שינוי הנובע משינוי בדין;
(2) עדכון מכוח הדין או מכוח הסכם של תשלומים שהוא חייב לגביהם בהודעה לפי סעיף 2(א)(5);
(3) שינוי המופיע בתלוש השכר של העובד; לעניין זה "תלוש שכר" - כמשמעותו בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

3א. מסירת הודעות למועמד לעבודה (תיקון התשע"ה)
(א) מעסיק ימסור למועמד לעבודה המשתתף בהליכי מיון לעבודה הודעה בכתב על:
(1) התקדמות הליכי המיון לעבודה; הודעה כאמור תימסר אחת לחודשיים לפחות מיום תחילת השתתפות המועמד בהליכי המיון;
(2) אי-קבלתו לעבודה של המועמד; הודעה כאמור תימסר לא יאוחר מ- 14 ימים מהיום שבו אדם אחר התקבל לעבודה שלגביה נערכו הליכי המיון.
(ב) הודעות לפי סעיף-קטן (א) יכללו, בין השאר, את אלה:
(1) שם המעסיק ושם המועמד לעבודה;
(2) מועד תחילת הליכי המיון לעבודה, וזהות הגורם שעורך את הליכי המיון - אם אינו המעסיק;
(3) התפקיד או המשרה שלגביהם נערכים הליכי המיון;
(4) שמו של שולח ההודעה מטעם המעסיק ותפקידו.
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על מועמד לעבודה:
(1) בעבודה שתקופת העבודה בה אינה עולה על שלושים ימים;
(2) בעבודה בענף ההסעדה;
(3) בעבודה אצל מעסיק המעסיק לא יותר מ- 25 עובדים.
(ד) השר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי עבודות או מקומות עבודה שהוראות סעיף 3א לא יחולו לגביהם.
(ה) בסעיף זה:
"הודעה" - לרבות הודעה באמצעי אלקטרוני או אמצעי טכנולוגי אחר;
"הליכי מיון לעבודה" - ריאיון או בחינה.

4. עונשין (תיקון התשע"ד)
הפר מעסיק את חובתו לפי סעיפים 1, 3 או 10, דינו - הקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.

5. סמכות שיפוט ותרופות (תיקונים: התשע"א, התשע"ד)
(א) לבית-הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה והוא רשאי:
(1) לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין;
(2) ליתן צו עשה לתיקון ההפרה.
(ב) (1) מצא בית-הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן: "פיצויים לדוגמה").
(2) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 15,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית-הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר; הסכום הנקוב בפסקה זו יעודכן ב- 1 בינואר בכל שנה (בפסקה זו: "יום העדכון"), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לעניין זה:
"מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"המדד החדש" - המדד שפורסם לאחרונה לפני יום העדכון;
"המדד הבסיסי" - המדד שפורסם בחודש יולי 2011.
(3) אין בהוראות סעיף-קטן זה כדי לגרוע מזכותו של עובד לפיצויים או לכל סעד אחר לפי כל דין בשל אותה הפרה; ואולם בית-הדין לא יפסוק פיצויים לפי סעיף-קטן זה בתובענה ייצוגית כמשמעותה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
(4) בבואו לפסוק פיצויים לדוגמה למעסיק בשל הפרת הוראות סעיפים 1 או 3 כאמור בפסקה (1), רשאי בית-הדין לעבודה להתחשב בכך שהמעסיק הורשע בשל אותו מעשה ובקנס שנגזר עליו, או בכך שהוטל על המעסיק, בשל אותו מעשה, קנס מינהלי לפי חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (בסעיף זה: "חוק העבירות המינהליות").
(5) בבואו להטיל קנס על מעסיק שהורשע בעבירה לפי סעיף 4, רשאי בית-משפט או בית-דין לעבודה להתחשב בכך שנפסקו נגד המעסיק, בפסק-דין סופי, פיצויים לדוגמה לפי סעיף-קטן זה, בשל המעשה שבשלו הורשע כאמור.
(6) בבוא מפקח שמונה לפי חוק העבירות המינהליות להטיל קנס מינהלי בשל עבירה לפי סעיף 4, או בבוא תובע מוסמך כמשמעותו בסעיף 8א לחוק האמור לדון בבקשה לביטול קנס מינהלי שהוטל כאמור, רשאי הוא להתחשב בכך שנפסקו נגד המעסיק, בפסק-דין סופי, פיצויים לדוגמה לפי סעיף-קטן זה, בשל המעשה שבשלו מוטל עליו קנס מינהלי.

5א. נטל ההוכחה בהעדר הודעה (תיקונים: התשע"א, התשע"ד)
בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971.
6. שמירת זכויות (תיקון התשע"ה)
הוראות חוק זה באות להוסיף על זכותו של עובד או מועמד לעבודה לקבלת מידע מכוח דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה.

7. דין המדינה (תיקון התשע"ד)
לעניין חוק זה דין המדינה כדין כל מעסיק אחר.

8. תיקון חוק בית-הדין לעבודה - מס' 34
בחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בתוספת השניה, בסופה יבוא "חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002".

9. סייג לתחולת החוק (תיקון התשס"ט)
הוראות חוק זה לא יחולו לגבי עובד שתקופת עבודתו אינה עולה על שלושים ימים, ואם היה העובד נער - אינה עולה על שבעה ימים.

10. תחולה על עובד שהחל את עבודתו לפני יום התחילה (תיקון התשע"ד)
חובות המעסיק לפי חוק זה, לגבי עובד שהתחיל את עבודתו אצלו לפני תחילתו של חוק זה, יחולו עליו בשינויים אלה:
(1) החובה כאמור בסעיף 1 תחול בשינוי זה: במקום "מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו" יבוא "מהיום שהעובד דרש זאת ממנו בכתב".
(2) החובה כאמור בסעיף 3 תחול עליו ואולם לגבי עובד שלא דרש מהמעסיק הודעה כאמור בפסקה (1), יקראו את סעיף 3 כך: במקום "כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2" יבוא "בפרט מהפרטים המנויים בסעיף 2".

11. ביצוע ותקנות (תיקון התשע"א)
השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו לרבות בדבר צורת ההודעה לפי סעיפים 2 ו- 3 ואופן מסירתה.

12. תחילה
(א) תחילתו של חוק זה, למעט סעיף 4, שלושה חודשים ממועד פרסומו (להלן: "יום התחילה").
(ב) תחילתו של סעיף 4, שלושה חודשים מיום התחילה."

תקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה), התשס"ב-2002 קובעות:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 2(ג) ו- 11 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 (להלן: "החוק"), לאחר התיעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים יציגים של מעבידים, שלדעתי הם נוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, הריני מתקין תקנות אלה:

1. צורת ההודעה
(א) הודעה בדבר פירוט תנאי העבודה לפי סעיף 2 לחוק, תיערך לפי טופס 1 שבתוספת.
(ב) הודעה נפרדת על תנאים סוציאליים, כאמור בסיפה של פסקה (8), בסעיף 2(א) לחוק, תיערך לפי טופס 2 שבתוספת.
(ג) הודעה על שינוי בתנאי העבודה לפי סעיף 3 לחוק, תיערך לפי טופס 3 שבתוספת.

2. פרטים נוספים
בהודעה לעובד לפי סעיפים 1 ו- 3 לחוק, ייכללו גם פרטים אלה:
(1) הבסיס שלפיו משולם השכר: משכורת חודשית, שכר שעה, שכר יום, שכר שבוע, שכר תוצרת או שכר קיבולת;
(2) תשלום בשווה כסף לפי סעיף 3 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אם הוסכם על דרך תשלום זו; ולעניין תשלום בשווה כסף בשיעור קבוע - גם שיעור התשלום.

3. פטור לסוגי מעבידים
מעביד של עובד זר, אשר נתן לעובד הזר חוזה עבודה בהתאם לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 יהיה פטור ממתן ההודעה האמורה בסעיף 2 לחוק, וזאת מבלי לגרוע משאר חובותיו על-פי החוק."

2. כללי
ב- ע"ע 6204-07-11 {אודר הנדסה ובניין בע"מ נ' סטנילה צ'יפריאן, תק-אר 2014(4), 1862 (2014)} קבע בית-הדין בהתאם לפסיקה, ובהעדר הוראה ספציפית שבחוק המונעת זאת, כי מעסיק רשאי לכלול בשכר תשלום כולל בגין רכיבים סוציאליים שונים, בלא לפרט בנפרד בתלוש השכר את מהות הרכיב. מנגד, נוכח החובה שעוגנה בסעיף 24 לחוק הגנת השכר לנהל פנקס שכר, על-מנת לאפשר לעובד לעמוד על שכר היסוד המשולם בגין עבודתו ולממש את זכאותו לתשלום זכויות סוציאליות, נדרשת בהתאם לפסיקה הסכמה ברורה ומפורשת של הצדדים להכללת רכיבים המשולמים בגין זכויות סוציאליות במסגרת השכר הכולל. עוד נפסק, כי משלא הוכחה הסכמה שכזו, יש לראות את הסכומים אותם מבקש המעסיק לייחס לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי כחלק משכר היסוד.

תכליתה של הדרישה שעניינה הסכמה מפורשת של העובד להכללת זכויות סוציאליות בשכר הכולל קיבלה משנה תוקף בעניינם של העובדים הזרים, כמי שאינם מצויים באורחות הארץ ומנהגיה ומתקשים מטבע הדברים בשל טעם זה, לעקוב אחר הזכויות המגיעות להם ואופן מימושן בפועל.

בהתאם לפסיקה, תלושי השכר ככלל, מהווים ראיה לכאורה לנתונים המפורטים בהם {עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ נ' סלוצקי שי (25.11.08)}.
3. נטל ההוכחה
ב- ע"ע 1160-05-11 {אלעד כהן נ' בוריס יעקובוב, תק-אר 2013(2), 775 (2013)}
בית-הדין הארצי קבע בהתאם לפסיקה, כי נטל הראיה מוטל על המשיב, כאשר בהתאם לפסיקה, גם טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, הפרת מחוייבות המעסיק לערוך רישום מפורט ומדוייק של שעות העבודה המבוצעות על-ידי עובדיו, למסור לעובד פירוט שכר ולהעלות על הכתב את תנאי עבודתו בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), מעבירה אל המעסיק את נטל הראיה להוכיח את היקף משרתו של העובד {ע"ע 52949-05-10 ליליה וולצ'ק נ' ש. אלברט עבודות ציבוריות שירותי ניקיון אחזקה ופיקוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.12)}.

עוד נפסק כי הפרת מחוייבות המעסיק לערוך רישום מפורט ומדוייק של שעות העבודה המבוצעות על-ידי עובדיו ואי-הצגת פנקס שעות עבודה מסודר על ידו, מובילה להגמשת נטל הראיה המוטל על העובד בכל הנוגע להוכחת היקפן המדוייק של השעות הנוספות שביצע, ובמקרים המתאימים גם להעברת הנטל למעסיק בקשר לכך {ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.11.08); ע"ע 184/09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.12.11); ע"ע (ארצי) 211/10 ארקדי נדצקי נ' שמירה וביטחון הצפון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.05.12)}.

בהקשר זה צויין כי בהתאם לפסיקה, תובע אשר טוען כי עבד במתכונת עבודה קבועה, שכללה שעות נוספות, והביא ראשית ראיה לכך, נדרש להוכיח מתכונת עבודה כללית, ואינו חייב בהוכחה מדוייקת של שעות עבודתו {עד"מ 19/06 מנשה מואס נ' אייל חדד, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.01.07)}.

4. חוק הודעה לעובד
ב- ע"פ 14802-03-14 {א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-אר 2015(2), 152 (2015)} צויין כי סעיף 1 לחוק הודעה לעובד קובע כי:
"מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן: "נער") - לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה: "הודעה על תנאי עבודה")."

סעיף 1 לחוק הודעה לעובד חל על עובד שהחל לעבוד אצל מעסיקו לאחר יום תחילת חוק הודעה לעובד {21.06.02}, כאשר לגבי עובד שהחל לעבוד אצל מעסיקו לפני יום תחילת החוק, נקבע בסעיף 10 לחוק הודעה לעובד כי חובת מתן הודעה לעובד כאמור תהא שלושים ימים מיום שהעובד דרש בכתב הודעה על תנאי עבודתו.

סעיף 3 לחוק הודעה לעובד מטיל על המעביד את החובה לתת לעובד, לרבות מי שהתחיל לעבוד אצלו לפני יום תחילת חוק הודעה לעובד, הודעה בכתב על שינוי בתנאי העבודה.

הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו היא לא עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום-לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה, כאשר בין תכליותיה יש ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו, וזאת על-מנת לייתר אי-הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים.

הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק.

כך, לדוגמה הפרת חוק הודעה לעובד עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה, ובנוסף, עצם הפרת חוק הודעה לעובד אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך.
מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי-פסיקת פיצוי כספי בגין הפרת חוק הודעה לעובד {ע"ע (ארצי) 154-10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.11)}.

סעיף 2 לחוק הודעה לעובד קובע מהם העניינים שלגביהם יחול הפירוט בהודעה לעובד וזאת כאשר מסמיך סעיף זה את השר לקבוע פרטים נוספים שיכללו בהודעה לעובד.

סעיף 11 לחוק הודעה לעובד מסמיך את השר להתקין תקנות בקשר לביצועו של החוק לרבות בדבר צורת ההודעה לפי סעיפים 2 ו- 3 ואופן מסירתה.

בהמשך, תקנות אלה הותקנו בנוסחם כתקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה), ונקבעו בהן פרטים נוספים שעל ההודעה לעובד לכלול וכן נקבעה צורתה של ההודעה לעובד, כאשר לא נקבעו כללים לגבי אופן מסירתה.

סעיף 4 לחוק הודעה לעובד קובע כי אם הפר מעסיק את חובתו לפי סעיפים 1, 3 או 10 לחוק הודעה לעובד, דינו הוא הקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, כאשר עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה {ראה גם ע"פ (ארצי) 50155-08-10 חברת השמירה בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.11.12)}.

5. האם המעביד הוכיח את תשלום השכר או האם זכאית התובעת לפיצוי בגין הלנת שכרה?
{ראה: ד"מ (חי') 57227-03-15 זרקה כץ מרינה נ' דה כהן בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.05.15) שפורסם לעיל}

6. האם במקרה הנדון הופר סעיף 24 לחוק הגנת השכר באשר לתובעת?
ב- ד"מ (חי') 28588-07-14 {שיר לובטון נ' אמיליאנו רצ'קובסקי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.15)} לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי השכר עבור חודש 11/13 לא שולם, וכי לא נמסרו תלושי שכר במהלך תקופת עבודתה והודעה על תנאי עבודה.

בית-הדין הגיע למסקנה כי הנתבעים עשו מאמץ לטשטש את שאלת זהות המעסיק, בין השאר באי-מסירת תלושי שכר ואי-מסירת הודעה לעובד בדבר תנאי העבודה.

בית-הדין הוסיף כי אין מחלוקת שבמהלך שני חודשי העבודה לא הופקו תלושי שכר, וזאת בניגוד להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר, וזאת מאחר והנתבעים לא נתנו כל הסבר מדוע לא הופקו תלושי שכר לעובדת, על אף שלעובדת אחרת הופק תלוש שכר לחודש 11/13.

בית-הדין הבהיר כי סעיף 24 לחוק הגנת השכר קובע את חובתו של המעסיק לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר, כאשר על פנקס השכר ועל תלוש השכר לכלול את הפרטים הקבועים בתוספת לחוק הגנת השכר, לרבות ציון מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם השכר.

לאחר שהנתבעים לא הציגו רישומי נוכחות, פנקס שעות עבודה, פנקס שכר או תלוש שכר לחודש 11/13, הרי שלא עמדו בחובת ההוכחה להראות כי העובדת לא עמדה לרשות העבודה במהלך השעות להן היא טענה במהלך חודש 11/13.

בית-הדין קבע כי לאור העובדות הוא מקבל את תביעת העובדת באשר לשכר חודש 11/13 כאשר העמיד את פיצויי ההלנה על סך 3,200 ₪ שהם 100% משיעור השכר הנתבע, וזאת בנוסף להפרשי הצמדה וריבית מיום שבו היתה העובדת זכאית לשכר ועד התשלום המלא בפועל.

7. האם קיבל התובע תלושי שכר במהלך חודשי עבודתו, ואם לא האם הגיע לו פיצוי בשל כך?
ב- ס"ע (ב"ש) 47874-04-14 {עאישה חאלד נ' להב פיתוח ונוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.06.2015)} נדונה הסוגיה האם קיבל התובע תלושי שכר במהלך חודשי עבודתו ואם לא האם הגיע לו פיצוי בשל כך.

התובע טען כי מידי חודש קיבל את שכרו במזומן אולם מעולם לא קיבל תלושי שכר.

התובע הפנה להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר ולפיהן חייב מעביד למסור לכל אחד מעובדיו תלוש שכר.

התובע הפנה גם להוראות סעיף 26א(3) לחוק הגנת השכר הקובע את הסנקציה בה יכול בית-הדין לנקוט ולחייב את המעסיק בסכום של עד כ- 5,000 ₪ בגין כל תלוש שכר שלא נמסר לתובע.

אשר-על-כן, תבע התובע סכום של 5,000₪ פיצוי בגין אי-מסירת תלושי שכר.

המעסיק העיד כי הקפיד על מסירת תלושים בידי התובע וכי התובע קיבל את תלושי השכר במהלך כל השנה. המעסיק הוסיף כי התובע היה זקוק לשלושה תלושים גם על-מנת לפתוח חשבון בנק, כך שהתובע ראה את התלושים במהלך כל הזמן וידע מהו שכר.

בית-הדין לא קיבל את גרסת התובע שלפיה במהלך כל תקופת העבודה לא נמסרו לו תלושי השכר וכי התלושים נמסרו לו רק לאחר תום תקופת העבודה בחודש פברואר 2014.
בית-הדין קבע כי על סמך עדויות הצדדים אשר הובאו לפניו, התרשם כי תלושי השכר עמדו לרשות התובע על-פי בקשתו ובנסיבות אלה ובשים לב לכך כי גרסת התובע שלפיה לא קיבל תלושי שכר במהלך כל תקופת העבודה לא היתה מהימנה, לא היה בעיני בית-הדין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין אי-מסירת תלושי שכר ועל כן דחה בית-הדין את התביעה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פנקס שכר ותלוש שכר (סעיף 24 לחוק)