תחולת דינים אחרים (סעיף 11 לחוק)

1. הדין
סעיף 11 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 קובע כדלקמן:

"11. תחולת דינים אחרים (תיקון התשל"ז)
עובד הזכאי לתשלום על-פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות, למעט תשלום בעד נכות, גימלה לפי פרק ג'2 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968, או פיצויים מכוח פקודת הנזיקין (נוסח חדש), לא יהיה זכאי לדמי מחלה על-פי חוק זה לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק שאין העובד זכאי לתשלום בעדה עקב המחלה."

2. כללי
הוראת סעיף 11 לחוק דמי מחלה, מקימה מחסום מפני תשלום כפל גמלאות לעובד הזכאי לתשלום בעד אי-כושר לעבודה בשל מצב בריאותי, הן מכוח חוק דמי מחלה והן מכוח חיקוק אחר. הוראת הסעיף מוגבלת ל"כל חיקוק", למעט זכאות לתשלום בעד נכות, גמלת דמי תאונה, ופיצויים מכוח פקודת הנזיקין. {ע"ע 31298-12-14 ש.ל.ה. - שירותי רפואה בע"מ נ' ד"ר דורון קרתי, תק-אר 2015(1), 680 (2015)}.

כאשר עובד מקבל תשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי בגין תקופת אי-כושר הוא אינו זכאי לתשלום דמי מחלה בהתאם להוראות חוק דמי מחלה.

בית-הדין הארצי קבע, כי הסיבה לכך שעובד הזכאי לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי אינו זכאי לדמי מחלה עבור אותה תקופה, היא מכיוון שמדובר בגמלה מחליפת הכנסה {ע"ע 1370/02 מהא מועדי נ' המועצה המקומית מג'אר, תק-אר 2006(1), 17 (2006)}:

"אשר לזכאותה של המערערת לדמי מחלה בגין התקופה שהוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתקופת אי-כושר יש ליתן הדעת לכך שדמי מחלה הם תחליף הכנסה.

התכלית היא שבתקופת מחלה לא תפגע רמת חייו של העובד. דין דמי המחלה שמשלם המעביד לעובד דינו כדין שכר לכל דבר (דב"ע לח/0-146 המוסד לביטוח לאומי - לבנה נוביקוב, פד"ע י, 271). בעניין מתוק פריג'ה (דב"ע מז/3-95 מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות - מתוק פריג'ה, פד"ע יט, 159, 162) עמד בית-דין זה על תכלית דמי מחלה כתשלום סוציאלי מובהק שנועד לאפשר קיום לעובד ובני משפחתו שעה שנבצר ממנו לעבוד עקב מחלה. תשלום דמי מחלה תכליתו להבטיח הכנסה במזומנים לעת הפסקת ההכנסה כתוצאה מאי-יכולת לעבוד עקב מצב תחלואתי (דב"ע מח/3-61 נטלי רייזמן - תלם מחשבים, פד"ע כ, 41, 44). הוא הדין בתכלית דמי הפגיעה. גם אלו הם תחליף הכנסה. אין מקום לתשלום כפול בגין אותה תקופה. על-כן לא זכאית המערערת לדמי מחלה בגין התקופה בה קיבלה דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי."
{ס"ע (ת"א) 6122-01-12 יצחק אוסטרובקה נ' אברהם בלק, תק-עב 2015(2), 4530 (2015)}

3. הואיל ומדובר באירוע של תאונת דרכים, ולאור סעיף 11 לחוק דמי מחלה, אין התובע זכאי לדמי מחלה - התביעה נדחתה
ב- ד"מ (ב"ש) 386-09-12 {סמיר טראבין נ' ברנס ניקוי חול וצביעה תעשייתית בע"מ, תק-עב 2013(2), 12287 (2013)} התובע טען, כי הוא זכאי לדמי מחלה בגין התקופה שמיום 15.04.12 ועד ליום 17.07.12, ולפיכך היה על הנתבעת לשלם לו 90 ימי מחלה.
הנתבעת טענה, כי התובע לא העביר אליה את אישורי המחלה אשר צירף לכתב התביעה. בנוסף טענה הנתבעת, כי הואיל ומדובר באירוע של תאונת דרכים, ולאור סעיף 11 לחוק דמי מחלה, אין התובע זכאי לדמי מחלה כלל {אלא לפיצויים מחברת הביטוח}.

בית-הדין קבע, כי התובע נפצע בתאונת דרכים ומשכך, זכאי הוא לפיצוי על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 {ייקרא להלן: "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים"} מחברת הביטוח או מקרנית. על-פי הוראות סעיף 11 לחוק הפיצויים לנפגיע תאונות דרכים, אין המעביד חייב בתשלום ימי מחלה לתקופה זו ולפיכך, תביעת התובע ברכיב זה, נדחתה.

במקרה אחר, ב- ס"ע (ב"ש) 48142-12-10 {מיכאל לוי נ' דשא עוז בע"מ, תק-עב 2012(2), 10911 (2012)} בית-הדין קבע, כי במהלך שנת 2008 הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי במסגרתה ביקש תשלום דמי פגיעה על תקופת ההעדרות השניה.

התביעה לתשלום דמי פגיעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות. מההחלטה עלה, כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונת העבודה מחודש נובמבר 2006 אך דחה את התביעה לתשלום דמי פגיעה מהנימוק, כי דמי פגיעה משולמים במסגרת חוק הביטוח הלאומי בעד תקופת אי-כושר שלא תעלה על שלושה-עשר שבועות ממחרת ליום הפגיעה.

לכן, משלא הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה המתייחסת לתקופת ההעדרות הראשונה לא שילם המוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה על תקופת העדרות זו. עם-זאת, קבע בית-הדין, כי משהכיר המוסד לביטוח לאומי בתאונה מחודש נובמבר 2006 ומשאין מחלוקת, כי התובע נעדר מהעבודה על רקע סיבה רפואית בעקבות אותה תאונה, היה התובע זכאי לפיצוי על תקופת ההעדרות הראשונה במסגרת חוק הביטוח הלאומי.
לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי משהיה התובע זכאי לפיצוי על תקופת ההעדרות הראשונה במסגרת חוק הביטוח הלאומי, אין התובע זכאי לתשלום דמי מחלה ממעבידו על אותה העדרות וזאת מכוח הוראות סעיף 11 לחוק דמי מחלה, הקובעות, כי עובד הזכאי לתשלום דמי מחלה על-פי כל חיקוק אחר בעד תקופת אי-כושר מטעמי בריאות, לא יהיה זכאי לתשלום עבור תקופת המחלה מכוח אותו חוק.

לא כך ביחס לתקופת ההעדרות השניה, אשר לגביה, קבע בית-הדין, כי התובע לא זכאי לפיצוי {על אף שמדובר בהעדרות על רקע פגיעה בעבודה} במסגרת הוראות חוק הביטוח הלאומי. לפיכך, קבע בית-הדין, כי על הנתבע לשלם לתובע דמי מחלה עבור תקופת ההעדרות השניה שנמשכה מיום 09.03.08 ועד ליום 28.03.08, על בסיס שכר קובע של 8,000 ש"ח בחודש ברוטו לפחות.

עוד הוסיף בית-הדין, כי דמי המחלה להם זכאי התובע מכוח הוראות חוק דמי המחלה, על תקופת ההעדרות השניה, עולים על הסכום הנתבע במסגרת התביעה לתשלום דמי מחלה {משמדובר בתקופת העדרות של עשרים יום על בסיס שכר של 8,000 ש"ח} ולפיכך בית-הדין פסק לתובע את הסכום הנתבע בסך של 2,727 ש"ח.

4. אין זכאות לתשלום דמי מחלה בגין פיגוע חבלני - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ד"מ (ב"ש) 2225/05 {מלקה אירית ואח' נ' שמירה וביטחון בע"מ, תק-עב 2006(2), 8074 (2006)} נדונה תביעה לתשלום דמי מחלה, לתקופת העדרות מהעבודה כתוצאה מהפיגוע החבלני במעבר הגבול בקרני. פיגוע אשר ארע במקום העבודה ובמהלך העבודה ועונה להגדרת פגיעת איבה על-פי חוק התגמולים לנפגעי תאונות איבה, התש"ל-1970.

בית-הדין קבע, כי בנסיבות הללו אין התובעת 1 זכאית לתשלום דמי מחלה המתייחסת לתקופת אי-הכושר שהיא תוצאה של פעולת האיבה, מכוח סעיף 11 לחוק דמי מחלה. סעיף הקובע, כי עובד הזכאי "בתשלום על-פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות... לא יהיה זכאי לדמי מחלה על-פי חוק זה...". לאור האמור, תביעתה של התובעת 1 לתשלום דמי מחלה שהיא בעד תקופת המחלה שמיום 07.02.05 ועד 27.03.05, נדחתה.

בשונה מהתובעת 1 תביעתה של התובעת 2 לתשלום דמי מחלה התייחסה לשתי תקופות. התקופה הראשונה מיום ה- 30.11.04 ועד ל- 17.12.04; והתקופה השניה מיום ה- 06.02.05 ועד ל- 12.02.05.

באשר לתקופת המחלה הראשונה, זו איננה קשורה לאירוע בעבודה או לפעולת איבה כלשהי. כן סיפרה התובעת 2 בעדותה, כי את אישורי המחלה המתייחסים לחודשים נובמבר-דצמבר 2004 העבירה לנתבעת, עוד בתקופת עבודתה.

כאמור הנתבעת בחרה שלא להביא עדים מטעמה ובנסיבות הללו, קבע בית-הדין, כי יש לקבל את גרסתה של התובעת 2 ביחס להעדרותה מפאת מחלה בחודשים נובמבר-דצמבר 2004.

כמו-כן, לא הוצג בפני בית-הדין חישוב חילופי לחישוב שהציגה התובעת 2 בכתב התביעה ביחס לשיעורם של דמי המחלה להם היא זכאית לתקופה שמיום 30.11.04 ועד 17.12.04. בנסיבות הללו, בית-הדין קבע, כי יש לקבל את התביעה לתשלום דמי מחלה ביחס לתקופה האמורה ובהתאם, על הנתבעת לשלם לתובעת 2 דמי מחלה בסכום של 2,025 ש"ח.

התביעה לתשלום דמי מחלה אותם ביקשה הנתבעת 2 בשל העדרותה עקב מחלה מהתאריך 06.02.05 ועד ה- 12.02.05, העדרות שהיא תוצאה מהפיגוע החבלני במעבר קרני, נדחתה מהטעם שפורט ביחס לתביעת התובעת 1 לדמי מחלה.

5. הנתבעת העלתה טענותיה לשלילת תשלום דמי מחלה לתובע ללא בסיס עובדתי כלשהו - התביעה התקבלה
ב- ע"ב (חי') 589/02 {גוטליב דוד נ' אשוח שירותי מיזוג אויר בע"מ, תק-עב 2004(4), 2639 (2004)} הנתבעת טענה, כי התובע עשה דין לעצמו ולטובתו האישית והעדרויותיו התכופות גרמו נזק לחברה, הנתבעת חזרה על טענותיה גם לאחר שנוכחה לדעת שהתובע לא מתעתע בה אלא נעדר מהעבודה עקב מחלתו.

במכתב ששלחה לתובע, הודתה הנתבעת שהביאו לידיעתה את דבר מחלתו אמנם באיחור אבל כששלחה את המכתב כבר היתה מודעת לעובדות, ועדיין המשיכה באותו הקו ולא משה ממנו אפילו לא בשלב הסיכומים.

למרות הודאת הנתבעת בכתב, שהובא לידיעתה דבר מחלתו של התובע בטרם תגובת התובע, וגם לאחר קבלת מכתב תשובה לחששותיה, המשיכה הנתבעת וחזרה על טיעוניה כי: "התובע לא מצא לנכון להודיע לבעלי המניות על סיבת העדרותו".

עוד טענה הנתבעת, כי התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין הפגיעה אשר אירעה לו ביום 01.01.00 וקיבל תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה זו.

בית-הדין קבע, כי לתובע נקבעה דרגת נכות צמיתה 100% החל מיום 02.01.00, ולאור האמור לעיל התובע השכיל להוכיח תביעתו בעילה זו בגיבוי מסמכים רפואיים המעידים על מחלתו ואילו הנתבעת העלתה טענותיה לשלילת תשלום דמי מחלה לתובע ללא בסיס עובדתי כלשהו.

על-כן, קבע בית-הדין, כי על הנתבעת לשלם לתובע 90 ימי מחלה, על-פי החוק, ובסך-הכל, כ- 40,020 ש"ח.

6. התובע היה זכאי לתשלום עבור ימי אי-הכושר מהמבטח ולכן לא היה זכאי לקבל תשלום מהמעסיק - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ד"מ (ת"א) 3880/04 {אינדם מאיר נ' קל אוטו תחבורה בע"מ, תק-עב 2004(4), 1287 (2004)} התובע נפגע בתאונת דרכים ובעקבות זאת המציא תעודות אי-כושר והוא דרש מהמעביד תשלום תמורתם.

התובע, הגיש תביעה לפיצויים לחברת ביטוח ותביעתו הסתיימה בהסדר, משכך, קבע בית-הדין, כי התובע היה זכאי לתשלום עבור ימי אי-הכושר מהמבטח. ולכן, התביעה בגין עילה זו נדחתה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תחולת דינים אחרים (סעיף 11 לחוק)