כספים משוריינים (סעיף 26 לחוק)

1. הדין
סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"26. סכומים משוריינים (תיקונים: התשל"ג, התשנ"ח, התשע"ד (מס' 2))
(א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה:
(1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה, לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה;
(2) אינם חלק מנכסי המעסיק במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו.
(ב) הוראות סעיף זה יחולו גם לגבי ריבית והפרשי הצמדה שנוספו על סכומים כאמור."

2. כללי
הרציונל לאיסור עיקול כספי הפיצויים הינו להבטיח את הביטחון הסוציאלי של העובד ושל בני משפחתו ולהגן על כספים שמגיעים לעובד, וזאת על-מנת שבעת ההתגבשות של זכאותו לכספים אלה, לא יעמוד בפני שוקת שבורה {בש"א (נצ') 3837/06 אליהו מרלי נ' מאג'ד אבו ראס, תק-של 2006(3), 9055 (2006)}.

בדברי ההסבר להצעת חוק פיצויי פיטורים {הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 3), ה"ח 1043, 165} נאמר כי נוצר מצב בלתי-נסבל שבו פועל אשר עבד עשרות שנים במפעל, והניח שהפרשות המעביד לקופות מיועדות לו, נמצא סובל כפליים, וזאת כאשר המפעל שבו עבד פשט את הרגל וכספים שלכאורה שייכים לו הוחזרו בפועל למעביד {או לכונס הנכסים שתפס את מקומו}.

הצעת חוק זו באה לסתום את הפרצה האמורה ולאסור על החזרתם או העברתם של כספים אשר הופקדו למטרת פיצויי פיטורים כל עוד לא סופקו תביעותיהם של העובדים לפיצויי פיטורים.

מאידך, נאמר גם במהלך הדיון בהצעת חוק פיצויי פיטורים כי כספים שמופקדים בקרנות הפנסיה או בקופות הגמל, אלה כספים שנועדו להבטיח גם את בני המשפחה, אם חס וחלילה העובד נקרא לבית עולמו, לכן אין מקום לאפשר לנושים רגילים, אנשים שהוא חייב להם כספים מכל סיבה שהיא, שיטילו עיקול דווקא על כספי הפנסיה. הם יותר חשובים מכספי הפיצויים {דברי ח"כ יוסי כ"ץ, דברי הכנסת, חוברת לו, עמ' 7600}.

לכאורה, על-פי לשון סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, הכספים שהופקדו בקופת הגמל לזכות העובד שייכים למעביד ואין לעובד זכות בהם {ע"ע 309/03 סימון לוי נ' קרן מרכזית לפיצויי פיטורים בע"מ ואח', תק-אר 2004(4), 129 (2004)}.

לכאורה, על-פי לשון סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים לא ניתן להטיל עיקול על כספים אלו.

יחד-עם-זאת, הפסיקה חלוקה בשאלה האם מטרת הסעיף היא להגן על כספים מפני המעביד ונושיו בלבד או שמא נועד גם להגנה מפני נושיו של העובד, וממילא מונעת באופן מוחלט עיקול הכספים, יהא אשר יהא המבקש, יהא אשר יהא הטעם, ויהא אשר יהא המועד.
ב- בר"ע 1378/97 {עסאם נ' בנק הפועלים, תק-מח 98(2), 548 (1998)} בית-המשפט תמך בגישה הראשונה וקבע כי הוא סבור כי סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועד להגן על כספים שהפקיד המעביד למטרת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים, מפני נושיו של המעביד, ולחסום את הדרך בפניהם מלשים ידיהם על כספים אלה, והוא לא נועד להגן על העובדים מנושיהם הם, ולכן סעיף זה לא חל על המקרה הנדון, והעיקול שנעשה על כספי המבקש היה כדין.

בית-המשפט במקרה זה תמך קביעתו בדברי גולדברג והאוזמן בספרם שם נכתב כי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים כל כולו, נועד לשמר את כספי הפיצויים לזכות העובד, והאמור בו מתייחס לאיסור החזרתם למעבידו ולשעבודם או עיקולים בגין חוב של המעביד.

בנוסף, הסעיף קובע כי אין לראות בכספי פיצויי הפיטורים שהופקדו כאמור, חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, כלומר שעה שהמעביד חב כספים, לא יכולו נושיו, בין באמצעות המפרק ובין ישירות, ליהנות מכספים אלה משום שהם יועדו לתשלום פיצויי הפיטורים ולא לכל מטרה אחרת" {גולדברג והאוזמן, דיני עבודה (מרץ 1995), 46}.

לעומת-זאת, ב- ב"ש (חי') 1090/96 {ירון אורון נ' אסתר אורון, תק-מח 96(3), 1128 (1996) וב- בר"ע (ב"ש) 736/04 {לוסקי נ' דקר, פ"מ סד(א), 500 (05.06.05) ו- בר"ע (יר') 3024/01 {צדוק עזר נ' בנק המזרחי, תק-מח 2002(2), 3210 (2002)} הובאה גישה אחרת לפיה אין להטיל עיקול על כספי גמלה בין אם מדובר בנושי המעביד ובין אם מדובר בנושי העובד, וזאת מתוך התייחסות לניסוחו המפורש של סעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים.

ב- ע"ב (ת"א) 4666/05 {ערן רוקח נ' ברן טלקום בע"מ, תק-עב 2008(3), 7107 (2008)} קבע בית-הדין כי יש לדחות את תביעתו של התובע, מאחר ולא הוכיח את המקור לזכאותו הנטענת לכספי פיצויי הפיטורים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים, וגם לא הוכיח את הטענה לפיה כספי פיצויי הפיטורים שנצברו בפוליסה הם מסוג הכספים שאינם ניתנים להחזרה למעביד, על-אף שהתפטר, וזאת מכוח סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.

ב- ע"ב (ת"א) 1686/08 {איפרגן מיכל נ' אליעזר זהבי, רואה-חשבון ואח', תק-עב 2008(2), 1409 (2008)} קבע בית-הדין כי שעה שהעובד טען לזכאות לפיצויי פיטורים, הרי שלאור הוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, סכום פיצויי הפיטורים שבפוליסת ביטוח מנהלים, מובטח ולא ניתן להחזירו למעביד עד לבירור סוגיה זו.

ב- בר"ע (חי') 1378/97 {עויסאת עסאם נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 98(2), 548 (1998)} קבע בית-המשפט כי במקרה הנדון, הוסף סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים בשנת 1973, כלומר מדובר בתוספת מאוחרת, שלא נכללה בחוק המקורי, וברור שבאה להסיר מכשלה מסויימת.

עיון בהצעת פיצויי פיטורים {תיקון מס' 3} ה"ח 1043, בעמ' 165, מראה כי בדברי ההסבר מתואר אותו מכשול שהחוק בא להסיר. כלומר, מטרת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים הוא למנוע מצב שכספים מופקדים יעוקלו על-ידי נושים של המעביד ובכך לא יוותרו כספים לשלם לעובדים כשיסיימו את עבודתם אצלו.

לא-זו-אף-זו, לו רצה המחוקק להגן על הכספים מפני עיקול מצד נושי העובד {עיקול שאינו אפשרי כאשר הכספים מופקדים, שאז הכסף עדין אינו מגיע לעובד, שזכאי לכספים רק עם פיטוריו}, היה קובע שפיצויי פיטורים באשר הם מוגנים מעיקול.

עוד סבר בית-המשפט כי סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועד להגן על כספים שהפקיד המעביד למטרת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים, מפני נושיו של המעביד, ולחסום את הדרך בפניהם מלשים ידיהם על כספים אלה, והוא לא נועד להגן על העובדים מנושיהם הם, ולכן סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים לא חל על המקרה הנדון, והעיקול שנעשה על כספי המבקש היה כדין.
יש לציין כי במקרה הנדון, היה מדובר בכספים אשר לא היו מופקדים יותר בקופת גמל אלא הועברו לרשותו של המעביד, ומכאן, ניתן היה להטיל עיקול על כספים אלה וזאת מאחר וכל כוונת המחוקק היתה למנוע כל אפשרות של הנושים של המעביד לשים את ידם על הכספים הנ"ל, שכאמור שייכים לעובד, מה שאין כך כאשר מדובר בכספים שהוצאו כבר מקופת הגמל והועברו לחשבונו של המעביד.

אשר-על-כן, בית-המשפט דחה את הערעור.

ב- תב"ע (נצ') נד/3-60 {ישראל שלו נ' אי. אי. אס. בע"מ, תק-עב 97(3), 221 (1997)} הנתבעת טענה לקיזוז, וכי אין סיבה שלא לקזז את סכומי התביעות שהתקבלו, זה מזה.

עוד טענה הנתבעת, כי כתוצאה מכך, יהיה צורך להפחית את הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובע, כפי שנפסק.

הקיזוז האמור לא התייחס לחלק התביעה הנוגע לשחרור הכספים מחברת הביטוח, שכן בית-הדין סבר כי סכומים אלה מוגנים מקיזוז, לאור הוראת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, שכן אף שהתובע סיים את עבודתו בלא זכאות לפיצויי פיטורים, הרי שהסכום המופקד בחברת הביטוח יועד גם לביטוח קיצבה {בסיפא לסעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים}.

ב- תב"ע (ת"א) נג/6-327 {תפזול תעשיות נ' קופה מרכזית, תק-עב 93(1), 913 (1993)} קבע בית-הדין כי כבר היתה לבית-הדין הזדמנות בהחלטה שניתנה בתיק מז/6-92 {סולכביש חברה לעבודות כבישים ופיתוח בע"מ נ' קופת הפיצויים שליד בנק דיסקונט לישראל ואח'} להתייחס למכלול השאלות שהועלו בזמנו ואשר אותן העלה בחלקן בא-כוח המבקשת במקרה הנדון, בטרם נדחתה הבקשה דאז לשחרר עודפי כספים למבקשת סולכביש בע"מ.

לעניין עודפים שנצטברו בקופת פיצויים מכספים שהופקדו על-ידי המעביד, הנוהג הוא, כי טרם הפכה הצעת החוק לחוק, להענות לבקשות מעסיקים, בנסיבות מוצדקות, לאחר קבלת עמדת והסכמת נציגות העובדים, לשחרר לזכותם סכומים כמבוקש, בכפוף לכך שבקופה לא יוותר סכום הנמוך מחבות פיצויי הפיטורים המלאה ליום הבקשה בתוספת של 20% מעל המחוייבות בפועל, וזאת להבטחת תשלומם בעת הצורך של פיצויי פיטורים.

זאת, גם אם אין הדבר עולה בקנה אחד, בלשון נקיה, עם הוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים. אולם לפנים משורת הדין, בנסיבות המתאימות כפי שיפורט, נענות בקשות מסוג זה, המוגשות מעת לעת.

רוב הבקשות בהליך 6, כפי שפורטה בהחלטת סולכביש, הם מסוג שונה, בדרך-כלל של מעבידים שסגרו מיוזמתם, להבדיל מפירוק או פשיטת רגל, את עסקם ושילמו לעובדיהם את כל פיצויי הפיטורים המגיעים להם, אך עדיין נדרשים על-ידי קופות הפיצויים להמציא החלטה מטעם בית-הדין.

הבקשה הנדונה היא אחרת ושונה, כמובן, ולגביה מתייחסת הצעת חוק פיצויי פיטורים מנובמבר 1987, עליה השתית בין השאר בא-כוח המבקשת את טיעוניו.

אולם עדיין אין מדובר בחוק פיצויי פיטורים, כאשר שנים לא מעטות חלפו מאז אותה ההצעה, כאשר ברור כי המצב החוקי, המתחייב מכוח סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, שריר וקיים לכל דבר ועניין.

אם בית-הדין נוהג לפנים משורת הדין, בנסיבות המתאימות, להורות לשחרר מעבר למרווח ביטחון כנ"ל, עדיין אין פירושו של דבר שיש חובה לעשות כן, אלא ההפך הוא הנכון, הבקשה אם בכלל מסורה לשיקול-דעתו של בית-הדין וכפי שהובהר בהחלטה הראשונית בבקשה זו, לא זה המקרה בו יש להיענות לבקשה.

טענתו העיקרית של בא-כוח המבקשת היתה כי כספים עודפים העולים על חבותה החוקית לתשלום פיצויי פיטורים של המבקשת אינם כספים שנועדו לתשלום פיצויי פיטורים ואשר-על-כן אין הם נכללים בגדר הסכומים אליהם מתייחס סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.

מן הראוי להוסיף ולבאר, כי לעניין שיעור פיצויי הפיטורים של עובדי המבקשת, בהמשך להגדרתו של בא-כוח המבקשת בדבר כספים עודפים שעולים על חבותה החוקית לתשלום פיצויי פיטורים, מן הראוי להזכיר ולהעיר כי שיעור הפיצויים לפי סעיף 12 לחוק פיצויי הפיטורים, כמתחייב מסעיף 31 לחוק פיצויי פיטורים, עלול או עשוי לטמון בחובו גם את האפשרות של זכויות עודפות לרבות נוהג, לעניין זה.

סיכומו-של-דבר, לשון חוק פיצויי פיטורים של כוונת המחוקק לפחות נכון להיום, כמו גם הפרקטיקה הנוהגת אינם מאפשרים להיעתר לבקשה הנדונה לעיל.

3. האם סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים מעניק הגנה לכספי קצבה?
ב- רע"א (ת"א) 46081-03-13 {בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אריה בן-ארי, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.09.13)} בית-המשפט המחוזי קבע כי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים מעניק הגנה לכספי קצבה.

כאשר באשר להיקף ההגנה שיש לתת מפני נושי עובד, קבעה ערכאה דלמטה כי על-פי פסיקת בית-המשפט המחוזי ההגנה לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיצויים תהיה חלקית, בכך שעד שלא הגיע מועד לזכאות משיכת הכספים לא ניתן למשכם אלא רק לרשום עיקול ומרגע שהזכאות גמלה ההגנה מוסרת לחלוטין וניתן להורות על משיכת הכספים.

המבקש טען כי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים עליו הסתמך בית-המשפט דלמטה בהחלטתו כמעניק הגנה לכספי הקצבה אינו חל בעניין הנדון, משום שהמשיב אינו שכיר.
כמו-כן טען המבקש שזכותו של המשיב לקבלת הכספים הנ"ל התגבשה ושגם מטעם זה לא חלה ההגנה.

בית-המשפט המחוזי החליט לדחות את בקשת רשות הערעור לאחר שעיין בבר"ע על נספחיה, בהחלטות, בתגובות המשיבים לבר"ע ובתשובה לתגובת המשיבה 2, וזאת מאחר וסבר כי בין אם חל בעניין הנדון סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים ובין אם לא, בית-המשפט לא מצא לנכון להתערב בתוצאה אליה הגיעה הערכאה דלמטה ולפיה אין היא מתערבת בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל.

עוד יצויין כי המבקש צמצם את המחלוקת בבר"ע שהגיש על החלטת כבוד הרשמת {שהעניקה הגנה לכספי המשיב בשלב זה} להיקף ההגנה בלבד ולא טען שאין הגנה על כספי הקצבה.

4. האם במקרה הנדון זכאי המבקש למשוך את הכספים והאם ניתן לעקלם?
ב- רע"א (חי') 55814-02-12 {סעיד גביש נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.10.12)} בית-המשפט המחוזי קבע כי כאשר מוטל עיקול, ידו של המעקל כידו של בעל החשבון, וגם הוא יכול להחליט על מימושה של הקרן, כפי שיכול המבקש.

אין הנושים חייבים לחכות לפירעון חובותיהם עד אשר יחליט החייב לצאת להשתלמות. בשלב זה ניתן למשוך את הכספים לכל מטרה, כולל תשלום חובותיו של המבקש.

כספי ההשתלמות הינם בגדר נכס החייב, שאינו מוגן מעיקול לפי סעיף 50(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל {בר"ע 2662/04 גל קור נ' קרן מקפת, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.08)}.
עוד הוסיף בית-המשפט המחוזי, כי עם התגבשות הזכאות למימוש הכספים על-ידי החייב, יש לאפשר לנושיו לעקלם.

המבקש טען, כי הזכאות לכספי ההשתלמות התגבשה עם פרישתו מהעבודה, ועל-כן חל עליהם סעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים.

בית-המשפט המחוזי הוסיף בפסיקתו כי כפי שנוכחנו לראות, הזכאות למשיכת הכספים כבר התגבשה, למרות שהמבקש לא פרש מעבודתו, ואין לכך קשר לפרישתו.

הפסיקה אליה הפנה המבקש אמנם קובעת כי אין לעקל כספי גמלה לטובת נושי עובד או מעביד, כאשר מדובר בכספים אשר טרם נתגבשה הזכאות לקבלם, אך בעניין הנדון, כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי, זכאי המבקש למשוך את הכספים וניתן לעקלם.

5. מהו גורלם של סכומים שנצברו ומופקדים בחברת הביטוח, שהם חלף פיצויי פיטורים והופקדו בתכנית פנסיה מקיפה על-שמו של המערער?
ב- פר"ק (חי') 9450-09-12 {אחים זאיד תחזוקה מתכת וצנרת בע"מ נ' רו"ח יצחק קרמין בתפקידו כנאמן בהסדר נושים של החברה, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.01.13)}

המערער טען בכל הנוגע לסכומים שנצברו ומופקדים בחברת הביטוח {ללא הכחשה על כך} שכספים אלה, שהם חלף פיצויי פיטורים, הופקדו בתכנית פנסיה מקיפה על-שמו וכי נוכח הוראת סעיף 26(א)(2) לחוק פיצויי פיטורים, סכומים המופקדים כך אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פשיטת רגל או פירוק, ולכן על הנאמן לאפשר את שחרור הכספים האלה לטובתו של המערער.

הנאמן ענה בתשובה לטענה זו, שלפי סעיף 26(א)(1) לחוק האיסור על העברה, שעבוד או עיקול של כספים אלה אינו חל במקום שהעובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, ובקשר לכך הוסיף הנאמן וטען כי המערער אכן חדל לעבוד בנסיבות כאלה, ולכן אין לראות בסכומים המופקדים בחברת הביטוח סכומים המופקדים לטובתו של המערער, כי אם חלק מנכסיה של החברה.

בית-המשפט המחוזי לא קיבל את טענת הנאמן, כי שלא כטענת הנאמן, הסכומים אשר הופקדו בחברת הביטוח נועדו להבטיח את העובד, וכי תכלית חוק פיצויי פיטורים, היא להגן על כספי פיצויי הפיטורים, וכספים אחרים כמפורט בסעיף, המגיעים לעובד.

עוד הוסיף בית-המשפט המחוזי, כי העובד מוגן מפני עיקול על פיצויי פיטורים מכל גורם שהוא.

אין הבחנה בין נושה לנושה, כאשר ההיבט הסוציאלי בעל משקל רב, ובמצב זה העובד אמור לקבל מענק של ממש וחוק פיצויי פיטורים אינו מסכים שסכום זה לא יועבר אליו, כאשר חשוב לציין כי מענק זה אינו עוד תשלום משכורת והוא אמור לסכם את תקופת היחסים בין המעביד והעובד.

פיצויי הפיטורים משוחררים בנקודת זמן מסויימת, אך הכסף משקף קו ארוך של עמל ויגיע כפיים {ראה בר"ע (ב"ש) 736/04 יעקב לוסקי נ' מרדכי דקר, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.06.05)}.

בית-המשפט המחוזי קבע כי בהעדר ראיה לסתור, המערער הוא הזכאי לכספים המופקדים ועל הנאמן, אשר טען לשלילת הזכות, חובת הראיה.

6. האם הוראת סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועדה להגן על סכומים מופקדים מפני נושי המעביד, ולא מפני נושי העובד?
ב- רע"א (חי') 16517-05-11 {מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' חמוד גאסר סלימאן, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.08.11)} בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור, מהטעמים שהבקשה היתה הליך ערעור שני ולכאורה די היה בנימוק זה כדי לדחותה, אלא שגם המשיב לא חלק על כך שהיא עוררה שאלה בעלת חשיבות עקרונית, אשר חרגה מעניינם המיידי של הצדדים ולכן ראוי היה לשקול אותה לגופה.

ההוראה המונעת את העיקול מצויה בסעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים, המורה כי סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויים פיטורים, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21 לחוק פיצויי פיטורים, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה אינם ניתנים לעיקול.

טענת המשיב היתה כי הוראת סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועדה להגן על סכומים מופקדים מפני נושי המעביד, ולא מפני נושי העובד נדחתה.

אצל המחבר ד' בר-אופיר, בספרו הוצאה לפועל - הליכים והלכות ניתן להסיק מסקנה נוספת והיא שבית-המשפט קמא טעה גם כאשר קבע שהסכומים הם ברי עיקול מפני שהחייב יכול למשוך אותם ולהעבירם לשימושו.

בכך התעלם בית-המשפט קמא מתכלית הפקדתם של הסכומים אצל המבקשת והיא הבטחת גמלה שתגיע לו לעתיד לבוא.

כפי שציין בר אופיר, יתכן שבעתיד, כאשר תתגבש זכותו של החייב לקבלת גמלה מן המבקשת ניתן יהיה לעקל את הסכום שיגיע לו באותה עת, אולם ברור שתכלית חקיקתו של סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים היא למנוע התרחשות כזו כבר עכשיו.

צויין כי הסתמכותו של המשיב על פסק-הדין ב- ר"ע (מחוזי חי') 1378/97 {עסאם עויסאת נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.98)} איננה יכולה להועיל לו, מאחר ועיון באותו פסק-דין לימד שבצד הבעת דעתו של בית-המשפט באשר לפרשנות הראויה לסעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים, הוא ראה לציין שבאותו עניין היה מדובר בכספי פיצויי פיטורים שלא היו מופקדים בקופת גמל, אלא הוחזרו ממנה לידי המעביד.

בית-המשפט המחוזי ראה כספים אלה כנכס השייך לעובד הזכאי להם, ולכן הוא דחה את הערעור.

אשר לפרשנות סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים, נראה שבית-המשפט נקט באותו עניין בגישה הפרשנית שלפיה ההגנה היא רק מפני נושי המעביד, גישה אשר במקרה הנדון אינה מקובלת על בית-משפט זה.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק-הדין התבטל ועמו התבטלה גם החלטת רשם ההוצאה לפועל.

7. למי ישנה העדיפות בזכויות על כספים בקופת גמל שטרם מומשה בפועל?
ב- פש"ר (ת"א) 4789-12-09 {שלומית (רענן) נשר נ' מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.02.12)} נקבע כי סעיף 147 לחוק הירושה הינו דין ספציפי, אשר פועל באורח דומה לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, ואף מיועד לתכלית דומה.

בסעיף זה הביע המחוקק כוונה מפורשת להעדיף את המוטב בנכס ספציפי ומיוחד הן על פני היורשים הרגילים, והן על-פני נושים אפשריים של העזבון, וזאת על-ידי הוצאה מפורשת של הנכס מכלל מצבת נכסי העזבון.

זאת, ממש כשם שהדין מוציא פיצויי פיטורים ממצבת נכסיו של מעביד, היה והמעביד מסובך בחובות או נקלע לחדלות פרעון.

8. האם יש לפרש את סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, כקובע כי אין לעקל פיצויים פיטורים כלל?
ב- בר"ע (יר') 863/09 {בן חמו מרדכי נ' פלאפון תקשורת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.04.09)} בית-המשפט המחוזי דחה בקשה נוספת לביטול העיקול מאחר והרציונל בבסיס סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, הוא להגן על העובד מפני נושי המעביד ולא לפטור אותו מעיקול שהוטל על-ידי נושיו.

המבקש טען כי יש לפרש את סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, כקובע כי אין לעקל פיצויים פיטורים כלל, בין אם הם נמצאים בידי המעביד ובין אם הם נמצאים בקופת הגמל בה חבר העובד, נוכח לשון החוק ותכליתו הסוציאלית, {כפי שנקבע ב- בר"ע (מחוזי ב"ש) 736/04 לוסקי נ' דקר, פ"מ תשס"ד(א), 500 (05.06.05)}.

המשיב 2 טען מנגד כי כספי הפיצויים הועברו זה מכבר ללשכת ההוצאה לפועל ולא היו מצויים עוד בידי המעבידה, וזאת כאשר הוסיף גם שהפסיקה אינה תמימת דעים לגבי האפשרות להטיל עיקול על כספים המגיעים לעובד כפיצויי פיטורים.

הרציונל העומד בבסיס סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים הוא הגנה על העובד מפני נושיו של המעביד, דבר העולה בקנה אחד גם עם לשון חוק פיצויי פיטורים.

בעניין הנדון, סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים, שכותרתו "סכומים משוריינים", קבע כי סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21 לחוק פיצויי פיטורים, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה, אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול.

עוד נקבע כי הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שחדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה.

סכומים אלה גם אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו, וזאת כאשר סעיפים 14, 20 ו- 21 לחוק פיצויי פיטורים עוסקים בכספי פיצויי פיטורים שהופקדו בקופות גמל או בקרנות.

אילו רצה המחוקק להגן על הכספים מפני עיקול מצד נושי העובד, היה קובע שפיצויי פיטורים באשר הם מוגנים מעיקול {דוד בר אופיר, בספרו הוצאה לפועל - הליכים והלכות ב- 646(ב)(1) (מהדורה שישית, 2008)}.

אף כי אין מדובר בהלכה מחייבת, גישה זו התקבלה לא אחת בפסיקת הערכאות הדיוניות {בר"ע (מחוזי ת"א) 1920/01 ראובן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-מח 2002(3), 68649 (2002)}.

עוד יצויין, כי משזכותו של המבקש לקבלת הכספים התגבשה, אין קושי רעיוני בעיקול הכספים, אשר-על-כן דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה.

9. האם סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועד להגן על כספים שהפקיד המעביד למטרת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים, מפני נושיו של המעביד?
ב- בר"ע (ת"א) 2662/04 {גל קור המרכז המקצועי למיזוג אויר בע"מ נ' קרן מקפת - מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.08)} המערערת הגישה תביעה כנגד עובד שלה לשעבר בגין גניבה.

לאחר קבלת פסק-דין ביקשה לעקל כספים וזכויות של הנתבע אצל המשיבה.

ראש ההוצל"פ קיבל את עמדת המשיבה וסירב לעקל את הכספים לאור סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, האוסר הטלת עיקול על כספים המיועדים לפיצויי פיטורים.

בית-המשפט דחה את הערעור וקבע כי פרשנות תכליתית של החוק מביאה לכלל מסקנה כי ראוי שתינתן הגנה מוחלטת מפני עיקול הכספים על-ידי נושי המעביד, באופן שיפגע בזכות העובד לקבל את פיצויי הפיטורים וקצבת הפנסיה המגיעה לו.

יחד-עם-זאת, באשר לעיקול כספים על-ידי נושי העובד עצמו, יש לתת הגנה יחסית.

בית-המשפט המחוזי קבע כי במקום שבו טרם נתגבשו זכויות החייב בכספים, כלומר בטרם הגיע המועד שבו זכאי החייב למשוך כספים מקופת הגמל, יש להגן על העובד ולדאוג כי כספים אלה ישרתו אותו בהגיעו לפנסיה כשיגיע המועד לכך ויהיו מוגנים מפני עיקול על-ידי נושיו.

אך עם-זאת, כשזכותו של החייב נתגבשה וגמלה, אין מדובר עוד בכספי פנסיה הראויים להגנה והחייב יכול לממש את הכספים שנצברו לזכותו.

לא היתה מחלוקת שעם קבלת הכספים לידיו, זכאים יהיו נושי העובד לעקל את הכספים ולהיפרע מהם.

משהכספים נותרו בקרן רק משום שטרם נעשתה הפעולה הטכנית של משיכתם על-ידי החייב, אין בכך כדי לאפשר לחייב להשתחרר מתשלום חובותיו לנושיו, וניתן להטיל עיקול על הכספים.

בית-המשפט המחוזי קבע כי במקרה הנדון, במועד הטלת העיקול על-ידי המערערת טרם התגבשה זכות החייב בכספים בקרן הקצבה, ולפיכך בדין קבע ראש ההוצאה לפועל כי הכספים אינם ניתנים לעיקול.

בפרשת עסאם קבע כב' השופט ס' ג'ובראן כי תכלית סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים היא להגן על הכספים מפני נושי המעביד אך הסעיף לא נועד להגן על הכספים מפני נושי העובד.

גם בית-המשפט המחוזי במקרה הנדון סבר כי סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועד להגן על כספים שהפקיד המעביד למטרת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים, מפני נושיו של המעביד, ולחסום את הדרך בפניהם מלשים ידיהם על כספים אלה, והוא לא נועד להגן על העובדים מנושיהם הם, ולכן סעיף זה לא חל על המקרה הנדון, והעיקול שנעשה על כספי המבקש היה כדין {ראה ה"ח פיצויי פיטורים (תיקון מס' 3) תשל"ג-1973 עמוד 165}.

10. מי מהצדדים זכאי לקבל לידיו את כספי פיצויי הפיטורים המופקדים בחשבונו של המנוח בקרן הפנסיה מבטחים, האם אלו הם יורשיו של המנוח או שמא התובעת?
ב- ק"ג (ת"א) 29874-09-13 {כפר הנוער בן שמן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.08.2015)} קבע בית-הדין כי הן סעיף 14 והן סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים אינם מעניקים למעסיקים זכות קניינית בכספי הפיצויים המופקדים בקרן הפנסיה אלא להיפך, כאשר ברירת המחדל היא שכספי הפיצויים הם בבעלות העובד והבאים מכוחו בכפוף למספר תנאים מצטברים המעניקים למעסיק זכות למשיכת הכספים הללו בחזרה.

בית-הדין לעבודה נדרש לשאלה מי מהצדדים זכאי לקבל לידיו את כספי פיצויי הפיטורים המופקדים בחשבונו של המנוח בקרן הפנסיה מבטחים, האם אלו הם יורשיו של המנוח או שמא התובעת, כמעסיקתו לשעבר של המנוח אשר זכאית להשיב לידיה את כספי הפיצויים שהפקידה בחשבון המנוח בקרן הפנסיה במהלך תקופת עבודתו במסגרתה.

בית-הדין לעבודה דחה את התביעה ופסק כי עילת התביעה קמה עם פטירתו של המנוח, כמפורט בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כי כאשר נפטר עובד ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו.

הוראות התקנון המתייחסות לזכויות העמיתים בקרן פנסיה, גוברות על כל הסכם לבר תקנוני המעניק זכויות עודפות בניגוד לתקנון.

הנתבעת אינה רשאית לתת לתובעת זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, זאת מאחר ורק בדרך זו ישמרו מכלול העקרונות, לרבות עקרון השוויון, עקרון ההדדיות ועקרון השיתופיות אשר מנחים את שיטת הפנסיה האחידה בקרנות הפנסיה החברתיות.

הוראות התקנון, אינן מעניקות למעסיק זכות השבה או זכאות למשיכת הכספים, לרבות כספי פיצויי הפיטורים מקרן הפנסיה בגין עובד שנפטר.

שעה שמדובר בכספי פיצויי פיטורים המופקדים בחשבונו של המנוח בקופת גמל לקצבה, כאשר המנוח סיים עבודתו בתובעת בשל פטירתו ובנסיבות המקנות זכאות לפיצויי פיטורים, לא קמה לתובעת זכות למשיכת הכספים חזרה אליה.

התובעת ביקשה להחריג את תחולת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים מהעניין הנדון וטענה כי הוראותיו מקנות הגנה לעובד ולו בלבד ושהגנות אלה אינן חלות במקרה בו נפטר העובד.

בית-הדין סבר כי אין לקבל טענה זו מאחר ומטרת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים היא ברורה ועולה מנוסחו של חוק פיצויי פיטורים ומתכליתו להבטיח כי העובד {או שאיריו} יקבלו את פיצויי הפיטורים המגיעים לו שעה שיהיה זכאי להם, בין שעה שהמפעל "פעיל", אף אם נקלע לקשיים {ואז כספי פיצויי הפיטורים אינם ניתנים לעיקול}, ובין אם פשט המעסיק את הרגל או פורק, ואז אין הכספים שהופקדו כאמור מהווים חלק מכספי המעסיק, כלומר אין הם עוברים לידי הכונס או המפרק.

שני פסקי-הדין עליהן הסתמכה התובעת לא חרגו מתחולתו של סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים במות עובד אלא עסקו בזכותם של שאירי עובד שנפטר בכספי הפיצויים אל מול נושי העובד {דיון נב/74-9 דניאל שחר נ' עזבון המנוח שלום לחוביץ, פד"ע כד 213; ודיון נג/ 5-6 תפזול תעשיות כימיות בע"מ נ' הקופה המרכזית לפיצויים שליד בנק לאומי בע"מ, פד"ע כו(1), 244 (1993)}.

פסקי-דין אלה ניתנו כשסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים היה בנוסחו הקודם, טרם כניסתו של תיקון מספר 18 לחוק פיצויי פיטורים אשר החיל את ההגנות הקבועות בו גם על כספי פיצויי הפיטורים המופקדים בקופת גמל לקצבה.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין החליט לדחות את התביעה.

11. האם על התובע לקבל לידיו פיצוי בגין הפרשות שהיה על המעביד לבצע לקרן פנסיה בגין רכיב פיצויי פיטורים?
ב- סע"ש (חי') 5926-05-13 {Okbamikael Tsagay נ' אליאס עראף, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.12.14)} קבע בית-הדין כי גם שנסיבות סיום העסקתו של התובע לא אמורות לזכותו בפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, בית-הדין קיבל את תביעתו לקבל לידיו פיצוי בגין הפרשות שהיה על המעביד לבצע לקרן פנסיה בגין רכיב פיצויי פיטורים בתקופה בה הועסק אצל הנתבעים, כאשר דובר על הפרשות אשר בהתאם לאמור בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים לא היו חוזרות לידי הנתבעים.

התובע ביסס זכאות זו על הוראות צו ההרחבה בדבר ביטוח פנסיוני מקיף במשק, אולם בית-הדין מצא כי זהו אינו המקור הנורמטיבי הרלבנטי בעניינו של התובע.

בית-הדין מצא כי בעניינו של התובע יש להחיל את ההוראה המקבילה הקבועה בצו ההרחבה, שכבר הוסכם כי חל על יחסי העבודה בין התובע לנתבעים, כאשר על-פי צו ההרחבה, היה על הנתבעים להפריש לתובע בגין רכיב זה בשיעור של 6% משכרו.

בית-הדין מצא לנכון להעניק סעד זה לתובע, תוך ביסוסו על הוראות צו ההרחבה, אף שזה לא נתבקש מפורשות, זאת מאחר והעובדות ההכרחיות לצורך ההכרעה במקרה הנ"ל הובהרו לפי תחולת צו ההרחבה.

12. האם ישנה עילה שלא לשחרר למבקשת את כספי התגמולים?
ב- סע"ש (נצ') 8956-07-12 {רות אוחיון נ' מרכז קהילתי בטבריה ע"ש פירסט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.08.13)} קבע בית-הדין כי באשר לשחרור כספי התגמולים שנצברו במבטחים המשיב לא הראה עילה מדוע לא ישוחררו למבקשת כספי התגמולים.

בית-המשפט קבע כי מדובר בכספי פנסיה, שנחסכים לעת פרישה, ולפיכך, סירוב המבקש להעביר את המסמכים הדרושים לשחרורם אינו בדין.

אשר לטענה לפיה יש לעקל את הכספים המצויים במבטחים, ככל שהמשיב היה מעוניין לעקל את הכספים או לבקש סעד זמני אחר בקשר אליהם או בקשר לפיצויי הפיטורים , היה עליו להגיש בקשה מתאימה ונפרדת.
עוד נקבע בבית-הדין כי ככל שהמשיב מעוניין בסעד זמני, עיקול או בקשה אחרת ביחס לכספי התגמולים או ביחס לנכס אחר של המבקשת, עליו להגיש בקשה מתאימה לסעד זמני, לטעון ולהוכיח את היסודות הדרושים.

לא ניתן לבקש סעד זמני בלי לפרט טיעונים מתאימים, ללא הגשת תצהיר וללא ראיות מתאימות.

עוד הוסיף בית-הדין כי ככלל, כספי התגמולים, בהיותם כספים שהופרשו לקופת גמל לקצבה, הם בבחינת סכומים משוריינים, שאינם ניתנים לעיקול לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.

13. האם הנתבעת זכאית למשוך בחזרה את כספי הפיצויים לפי תנאים שנקבעו בין הצדדים בהסכם העבודה?
ב-ס"ע (ת"א) 20853-07-11 {מקסים סדובסקי נ' חברת ווישי ישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.09.13)} נדונה הסוגיה האם הנתבעת זכאית למשוך בחזרה את כספי הפיצויים לפי תנאים שנקבעו בין הצדדים בהסכם העבודה.

בעניין הנדון התובע חדל לעבוד בנסיבות שלא זיכו אותו בפיצויי פיטורים, שכן התפטר מעבודתו ובמקביל קבעו התובע והנתבעת בסעיף 6 להסכם העבודה שהסכום ניתן להחזרה למעביד.

נקבע בעבר בפסיקה, כי מטרת סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים, היא להבטיח כי העובד או שאיריו יקבלו את פיצויי הפיטורים המגיעים לו שעה שיהיה זכאי להם, וכי הכספים בקופה הם כספי המעביד, והם "משוריינים" למטרה ספציפית ומוגדרת {דב"ע נג/ 5-6 תפזול תעשיות כימיות בע"מ נ' הקופה המרכזית לפיצויים שליד בנק לאומי בע"מ, פד"ע כו(א), 244 (1993)}.

בסיכומיו ביקש התובע להסתמך על פסק-הדין ב- תע"א (ת"א) 11260/07 דן לייכטר נ' רשת כל שיטות גידור בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.08.11), אלא שבית-הדין קבע כי פסק-דין זה לא תמך בטענותיו של התובע, שכן באותו עניין נקבע במפורש כי על-פי תנאי ההעסקה של העובד שם, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בכל מקרה של סיום קשר העבודה למעט בנסיבות ספציפיות השוללות זכאות לפיצויים המנויות בחוזה.

מצב זה היה שונה עובדתית מהמקרה הנ"ל, שכן בסעיף 6 להסכם העבודה סוכם במפורש שהנתבעת תהיה זכאית למשוך בחזרה את כספי הפיצויים בתנאים האמורים בסעיף 6 להסכם העבודה, וכך גם הוסכם מעצם צירופו של האישור הכללי כנספח להסכם העבודה והפיכתו לחלק בלתי-נפרד מההסכם.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין דחה את התביעה ופסק כי כספי הפיצויים יוותרו בקרן הפנסיה עד לקיומו של "אירוע מזכה" כאמור באישור הכללי.

במקרה זה יהיה זכאי התובע לפנסיה {או שאריו אם נפטר} כולל רכיב פיצויי הפיטורים, כאשר במקרה וימשוך התובע כספים שלא בשל "אירוע מזכה", במצב שכזה יוחזרו כספי פיצויי הפיטורים המופקדים בקרן הפנסיה אל הנתבעת.

14. האם סכומים שהופרשו לביטוח שמטרתו קצבה, לא יוחזרו למעביד, גם במקרה של התפטרות העובד, במידה ולא נקבע כך בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי בין הצדדים?
ב- ס"ע (ת"א) 18642-06-11 {שרון מור נ' ג'י אנד בי מטענים, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.10.14)} נדונה הסוגיה האם סכומים שהופרשו לביטוח שמטרתו קצבה, לא יוחזרו למעביד, גם במקרה של התפטרות העובד, במידה ולא נקבע כך בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי בין הצדדים.

התובעת טענה בהתאם לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים כי סכומים שהופרשו לביטוח שמטרתו קצבה, לא יוחזרו למעביד, גם במקרה של התפטרות העובד, במידה ולא נקבע כך בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי בין הצדדים.

במקרה הנ"ל לא היתה תחולה להסכם קיבוצי ובין הצדדים לא היה הסכם המאפשר את החזרת הכספים בין כה וכה, ולפיכך, המעביד לא היה רשאי היה למשוך את כספי הפיצויים מקופת הקצבה.

התובעת טענה כי, במקרה הנדון לא מדובר בפוליסה הונית, שאז אין תחולה לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים כי אם למטרת קצבה ובמצב הזה, תנאי הפוליסה החלים במקרה הנדון לגרסת התובעת הם אלה של חברת "אררט", כאשר סעיף 17ג' לפוליסה מאפשר משיכת כספי הפיצויים על-ידי המעביד, אך זאת בכפוף להוראות חוק פיצויי פיטורים ולהסדר התחיקתי, זה ששונה כאמור עם חקיקת חוק הגמל בשנת 2005.

יתרה-מכך, תנאים כלליים של פוליסת ביטוח, אינם מהווים "הסכם אחר" בין עובד למעביד, כדרישת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.

הנתבעת טענה כי תנאי הפוליסה החלים במקרה דנן, הם תנאי הפוליסה הכלליים של חברת כלל, אלו שבאו במקום תנאי הפוליסה של חברת "אררט".

הנתבעת טענה כי סעיף 16ג' לפוליסה מאפשר לנתבעת לפדות את כספי הפיצויים במקרה של התפטרות המבוטח, כאשר מכל מקום, גם לפי סעיף 17ג' לתנאי הפוליסה של "אררט", יש לפרש את המילים "כפוף לחוק פיצויי פיטורים" כ"כפוף לזכאות לפיצויי פיטורים".

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי בהעדר הסכם קיבוצי או הסכם מפורש אחר בין הצדדים, הנתבעת לא היתה רשאית למשוך בחזרה את כספי הפוליסה אשר נצברו לזכות התובעת בפוליסה מסוג "מיטב" למטרת קצבה.
15. מה דינם של כספים שהתובע תבע לגביהם מתן סעד הצהרתי הקובע כי הכספים הצבורים על-שמו בקופת הגמל הם בבעלותו ולהורות על שחרורם לידיו?
ב- ס"ע (חי') 33281-08-10 {שמואל ברגר נ' מקורות חברת מים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.10.12)}. במקרה הנדון התברר לתובע כי צבורים כספים על-שמו ב"פסגות אופק גמל בע"מ" שרכשה את הפעילות בקופת הגמל "גדיש", אשר הופרשו לטובתו על-ידי הנתבעת בתקופת עבודתו.

הנתבעת סירבה לבקשת התובע לשחרור הכספים הצבורים על-שמו בקופת הגמל וביקשה לקבלם לידיה.

מכאן תבע התובע מתן סעד הצהרתי הקובע כי הכספים הצבורים על-שמו בקופת הגמל הם בבעלותו ולהורות על שחרורם לידיו.

בית-הדין לעבודה דחה את התביעה ופסק כי הוכח שהכספים הצבורים על-שם התובע בקופת הגמל הם כספי פיצויי פיטורים.

בית-הדין ציין כי סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים או סכומים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים אינן ניתנים להחזרה, להעברה, לשעבוד או לעיקול.

הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה.

מטרת סעיף 26(א) היא להבטיח כי העובד {או שאיריו} יקבלו את פיצויי הפיטורים המגיעים לו שעה שיהיה זכאי להם וכי הכספים בקופה הם כספי המעביד ו"משוריינים" למטרה מוגדרת.

לפי האמור, ונוכח ההסכם שנחתם בין הנתבעות בשנת 1974, הבעלות על הכספים היא של הנתבעת, ורק בהסכמתה מראש ובכתב של הנתבעת, תועבר הבעלות בכספים לתובע.

עוד פסק בית-הדין כי נסיבות סיום יחסי העבודה של פרישה לפנסיית נכות, אינן מזכות את התובע בתשלום פיצויי פיטורים וכי סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים אינו חל בעניינו.

עוד צויין, כי גם אם היה התובע מפסיק לעבוד אצל הנתבעת בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים, מלוא פיצויי הפיטורים שולמו לו עם פרישתו, ואין כל הצדקה להעברת כספי הפיצויים שנצברו, מעבר לשיעור פיצויי הפיטורים לו היה זכאי התובע.

הכספים הצבורים אמורים להיות חלק מפיצויי הפיטורים להם זכאי התובע ולא סכום נוסף מעבר להם, כאשר בנוסף, עמדת הממונה על השכר היא כי תשלום נוסף לתובע מעבר למה ששולם לו לפי הסכם הפרישה, מהווה תשלום כפול ולפיכך נחשב בגדר חריגת שכר.

כמו-כן, בהסכם הפרישה ויתר התובע על תביעות נוספות מעבר לסכומים ששולמו לו עם פרישתו בגין פיצויי פיטורים ותשלום תוספת שכר בשיעור 3%, כאשר בהסכם הפרישה צויין כי חתימת הצדדים על ההסכם מהווה גם חתימה על הסכם פשרה והודאת סילוק לפי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, לכן מה שנקבע בהסכם הפשרה חל גם על הכספים הצבורים בקופה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

כספים משוריינים (סעיף 26 לחוק)