תשלומים - דמי החופשה (סעיף 10 לחוק)

1. הדין
סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 קובע כדלקמן:

"10. דמי החופשה (תיקונים: התשכ"ז, התשע"ד (מס' 2))
(א) המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.
(ב) השכר הרגיל לעניין סעיף זה הוא:
(1) לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו - שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד;
(2) לגבי עובד בשכר - שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי-עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.
(ג) שכר עבודה לעניין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על-ידי המעסיק בעד שעות-העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לעניין זה על-ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעד החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה."

2. כללי
ב- ע"ע 44382-04-13 {יוסף מנצור נ' גז חיש בע"מ, תק-אר 2015(2), 738 (2015)} דובר על ערעור לגבי סכום שחישב בית-הדין האזורי כפדיון חופשה שנתית, כאשר המערער חישב את דמי החופשה תוך יישום הוראותיו של חוק חופשה שנתית, כפי הבנתו ותוך שהוא חולק על החישוב שערך בית-הדין האזורי לפי חישוב שטען המערער שצריך לחשבו לפי נוסחה הקיימת בחוק חופשה שנתית.

תעריף יום חופשה כאשר העובד נחשב ל"עובד בשכר" כמשמעו בחוק חופשה שנתית, כלומר מי ששכרו אינו משתלם על בסיס של חודש, כלומר, דמי החופשה או פדיון החופשה שלהם הוא זכאי, הם המכפלה של מספר ימי החופשה שלהם הוא זכאי ב"שכר העבודה היומי הממוצע".

שכר העבודה היומי הממוצע מוגדר בסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, כשכר העבודה המהווה סכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים, כאשר אם היו ברבע השנה חודשי עבודה לא מלאים, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

חלוקת שכר העבודה הרבעוני במספר שונה מ- 90 יגרום לכך ששכר העבודה היומי הממוצע ואורך החופשה המחושבת לפי "ימי לוח" לא יעמדו על בסיס שווה, ולכן לא ניתן יהיה להכפילם זה בזה.

חשוב לציין בהקשר זה את לשון סעיפים 3(ב) ו- (ג) לחוק חופשה שנתית בכל הנוגע למספר ימי העבודה הנדרשים על-מנת שעובד יהיה זכאי לאורך החופשה המקסימאלי מאחר וסעיפים 3(ב) ו- (ג) לחוק חופשה שנתית קובעים כי אורך חופשה מלא יינתן למי שהשלים בשנה 200 או 240 ימי עבודה, כאשר יישום מכסה זו כפשוטה יוצר קושי במקרה של עובדים המועסקים במשרה חלקית.

במקרה אחר, השכר שנקבע לצורך חישוב יום חופשה לא כלל דמי הנסיעות בערך יום חופשה והרכיב "בונוס", אשר שולם לתובע מדי חודש בחודשו, מהווה חלק מ"השכר הרגיל" ששולם לתובע, לפי סעיף 10(א) וסעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית {ס"ע (חי') 34892-03-12 מחמד עוויסאת נ' משה אדרי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.04.15)}.

3. פרשת ברנע
ב- ע"ע (ארצי) 1089/02 {יוסף ברנע נ' "בזק" נ' החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.10.04)} נדונה השאלה האם נהוג לקבל דמי כוננות גם בזמן חופשה שנתית.

חישוב "ערך שעה" הוא הבסיס לחישוב גמול שעות נוספות ולחישוב דמי חופשה {סעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית}.

על-פי סעיף 10(ב)(1) לחוק חופשה שנתית, שכר העבודה הרגיל לעניין חישוב דמי החופשה לגבי עובד חודשי, הוא שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן בו הוא נמצא בחופשה, אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד.

על-פי חומר הראיות, עובדים כמערער נהגו לקבל את דמי הכוננות גם בזמן חופשתם השנתית, ובאשר-על-כן, יש לכלול את דמי הכוננות גם בפדיון ימי החופשה השנתית שמקורם בחוק חופשה שנתית, אך לא בפדיון ימי חופשה שמקורם בהסכם, העולים על מכסת ימי החופשה, שזכאי להם המערער מכוח חוק חופשה שנתית.

על-פי סעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית, "שכר רגיל" הוא שכר המשתלם עבור שעות העבודה הרגילות, ואילו הנכונות לכוננות הייתה מעבר לשעות אלה, אך מאחר ועובדתית שולמו דמי הכוננות למערער גם בזמן החופשה השנתית, יוצר נתון זה את הזכות לתשלומם גם בפדיון החופשה.

4. האם זכאים המערערים לכלול את רכיב הפרמיה בחישוב ערך שעה לגמול השעות הנוספות ופדיון החופשה?
ב- (ע"ע (ארצי) 156/09 {קמיל ישראל ואח' נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.12.11)} נדונה השאלה האם זכאים המערערים לכלול את רכיב הפרמיה בחישוב ערך שעה לגמול השעות הנוספות ופדיון החופשה.

המערערים ביקשו לכלול את רכיב הפרמיה ששולם להם בחישוב ערך שעה לגמול השעות הנוספות ופדיון החופשה לו היו זכאים.

לידתו של רכיב הפרמיה היתה בהסכם קיבוצי מיום 15.08.94 כאשר לפי הקבוע בהסכם הקיבוצי, תוספת הפרמיה לא תהווה בכל מקרה "שכר לכל דבר ועניין".

כמו-כן נקבע בהסכם כי תוספת זו לא תהווה מרכיב לפנסיה, לקרן השתלמות, לקופת כלל, חישוב ערך שעה, לחישוב תוספת אחוזית.

בית-הדין פנה לבחון את נפקות ההוראה שבהסכם הקיבוצי שעל-פיה לא תחשב הפנסיה שכר לכל דבר ועניין כאשר ציין בקשר לכך כי פסיקתו של בית-דין זה בעיקר בנושא גמלאות קבעה כי מקום שהוסכם במפורש בהסכם קיבוצי כי תוספת מסויימת אינה מהווה חלק מן המשכורת, ניתנה להסכמה זו נפקות.

לגבי נסיבות המקרה הספציפי, ובהתייחס לקביעה המפורשת שבהסכם הקיבוצי לפיה התוספת לא תהווה בכל מקרה שכר לכל דבר ועניין ציין בית-הדין כי הדעת נותנת כי קביעה זו בהסכם הקיבוצי, נעשתה לאחר משא ומתן קיבוצי תוך ויתורים הדדיים שהטוב והרע שבו לעובדים כרוכים ואחוזים .

בית-הדין הוסיף כי במקרה הנדון העובדים קיבלו פרמיה, אך ויתרו על הכללתה בערך שעה, כאשר יתכן שאילו הפרמיה היתה נכללת בערך שעה יכול היה להיות שלא היתה ניתנת כלל, או היתה ניתנת בשיעור קטן יותר.

בנסיבותיו של המקרה הגיע בית-הדין למסקנה כי יש לתת תוקף להוראות ההסכם הקיבוצי בציינו כי לאור הסעיף המסייג הקיים בהסכם הקיבוצי שהפסיקה יחסה לו נפקות, ולאור הסכמי הפרישה של המערערים, בהם זכו להטבות מועדפות מעבר למה שהיו זכאים לו על-פי החוק חופשה שנתית, ולאור שתיקתם כל תקופת עבודתם ביחס לאי-הכללת הפרמיה בגמול השעות הנוספות, יהיה זה נכון לקבוע כי בנסיבות אלה, אין לכלול את הפרמיה בחישוב גמול השעות הנוספות.

בית-הדין לא קיבל את הערעור לעניין בקשת התובעים, כאשר הגיע למסקנה כי אין לכלול את הפרמיה בדמי החופשה ואף לא בפדיון ימי החופשה וזאת, לאור לשונו של סעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית, שבו מוגדר שכר עבודה לעניין חישוב דמי החופשה כתמורה המשולמת לעובד על-ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות להבדיל משעות נוספות.

בית-הדין הדגיש כי תחשיב הפרמיה מבוסס הן על שעות רגילות והן על שעות נוספות מדווחות, ובשל כך אינו יכול להוות חלק מן השכר הרגיל, לצורך חישוב דמי החופשה ועל-כן די בכך שחלק מהפרמיה מורכב משעות נוספות, כדי להוציאה מהגדרת "שכר רגיל".

עוד ציין בית-הדין, כי הגדרת "שכר רגיל" בחוק חופשה שנתית, שונה מהגדרתו בחוק שעות עבודה ומנוחה ולפיכך קבע בית-הדין כי אין לכלול את הפרמיה בבסיס חישוב פדיון החופשה.

עם-זאת, ברקע להתדיינות בבית-הדין האזורי בהליך הנדון עמדה גם פסיקתו של בית-הדין האזורי בבאר שבע בעניין יהודה יצחקי, בה התקבלה, על סמך הנפסק בפרשת ברנע, תביעת התובעים לכלול את תוספת הכוננות בערך השעה לעניין חישוב גמול שעות נוספות ולעניין פדיון החופשה {תע"א (ב"ש) 1173/09 יהודה יצחקי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.05.11)}.

5. האם יש לכלול דמי כוננות בחישוב דמי החופשה?
ב- עס"ק 26965-12-12 {מדינת ישראל נ' ההסתדרות הכללית החדשה, תק-אר 2015(1), 1484 (2015)} נדונה השאלה האם יש לכלול דמי כוננות בחישוב דמי חופשה.

בפרשת ברנע ציין בית-הדין כי בשונה מחוק שעות עבודה ומנוחה, "השכר הרגיל" לעניין דמי חופשה הוא שכר המשולם בעד שעות העבודה הרגילות.

כתוצאה מכך ובגלל אופיה של תוספת דמי הכוננות המשולמת עבור שעות שמעבר לשעות העבודה הרגילות, ולפי הוראת סעיף 10(ב) לחוק חופשה שנתית, אין חובה לכלול את דמי הכוננות בדמי החופשה.

עם-זאת, מאחר שבזק משלמת לעובדיה את התוספת בימי חופשתם, אף שאינה מחוייבת לעשות כן, קבע בית-הדין כי עליה לשלם את התוספת גם בפדיון חופשה, וזאת לאור הוראת סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, והכל אך בגין יתרת החופשה כפי שנותרה לזכות העובדים על-פי הוראת חוק חופשה שנתית.

בזק טענה כי עצם הקביעה בחוק בדבר הזהות בין התשלום בגין פדיון חופשה לתשלום בגין ימי החופשה מתייחסת אך ורק לאותם רכיבים אשר מלכתחילה חייב המעסיק לכלול בשכר המהווה בסיס לתשלום דמי החופשה.

זאת בהתאם לעיקרון לפיו כל האמור ביחס לפדיון חופשה חל ביחס לחופשה מכוח חוק חופשה שנתית, ועל-כן, כאשר מעסיק משלם לפנים משורת הדין תשלום כלשהו במהלך החופשה, אין בכך כדי ליצור חובת תשלום של אותו רכיב במסגרת פדיון החופשה.
הדברים חלו במשנה-תוקף כשדובר בדרישה המנוגדת לנהוג בבזק במשך שנים רבות, ואף בפסיקה כבר נקבע כי קיימים רכיבים בדמי חופשה שלא יכללו בפדיון החופשה {ע"ע (ארצי) 300370/97 זבדי נ' איי די איי טכנולוגיות בע"מ, פד"ע ל"ז(2002), 201, 208 (24.12.01)}.

ההסתדרות מצידה הסתמכה על הנקבע בפרשת ברנע כאשר בא-כוח ההסתדרות הבהיר בדיון שהתקיים לפני בית-הדין כי מוסכם עליו שיש הבחנה בין הזכות לחופשה מכוח חוק לבין זכות לחופשה מכוח הסכם.

אלא שעל-פי מה שהיה מקובל בבזק, עובד קיבל את דמי הכוננות בדמי החופשה כל עוד חופשתו לא עלתה על 30 ימים, וכעניין שבשגרה עובדים לא יצאו לחופשות ארוכות יותר.

מצב דברים זה לימד לדבריו על כך שהתשלום הוא חלק מן השכר לצורך חישוב דמי חופשה ופדיון חופשה.

בית-הדין קבע כי דין ערעורה של בזק להתקבל גם בחלק זה מאחר ובית-הדין עמד על כך שאין לקבל את טענת ההסתדרות המבקשת לקבוע כי דמי הכוננות הם בבחינת שכר רגיל, בהבחנה מתוספת, ואין מקום לשוב ולחזור על כך.

התשתית העובדתית לימדה כי תוספת דמי הכוננות שולמה לעובדים עבור זמינות לעבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות וכתוצאה מהגבלת תשלום התוספת לחופשה שאינה עולה על 30 ימים אף עלה כי אין מדובר בהכללת התוספת באופן גורף בתשלום דמי חופשה.

הכללת דמי הכוננות בחישוב דמי החופשה היתה בבחינת תשלום שהוא מעבר לקבוע בדין, ועל כך עמד בית-הדין גם בפרשת ברנע.

אשר-על-כן, שעה שמדובר בתשלום שהוא בבחינת תשלום מוסכם, מעבר לקבוע בדין, ומשהזכות לפדיון חופשה נתונה על הזכאות לחופשה בהתאם לקבוע בחוק חופשה שנתית, בהבחנה מחופשה הסכמית, במצב כזה אין לחייב את בזק לכלול את תשלום התוספת בפדיון החופשה המשולם על-פי חוק חופשה שנתית {דב"ע (ארצי) לז/3-14 יהושע חגי נ' פרי גן בע"מ פד"ע ז' 439, 444 (1976)}.

סיכומו-של-דבר, נקבע כי ערעור בזק וערעור המדינה מתקבלים, כאשר בהתאמה, תבוטלנה קביעות בית-הדין האזורי המחייבות את בזק לכלול תוספת דמי כוננות בחישוב גמול שעות נוספות ופדיון חופשה.

ערעור ההסתדרות על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בקשר להתיישנות תביעתה של בזק ולעניין המועדים לתשלום, וכן הערעור שכנגד שהגישה בזק בנושא ההתיישנות הפכו תיאורטיים ואין להיזקק להם ומאחר ודובר בסכסוך קיבוצי, לא נקבע צו להוצאות.

6. העברת מחלוקת לגבי חופשה שנתית לבוררות
ב- ע"ע (ארצי) 73/08 {יהלומי מסיקה צ'ינו ובניו בע"מ נ' עראקי יעל, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.09.09)} נדונה הסוגיה לעניין העברת מחלוקת לגבי חופשה שנתית לבוררות.

מחלוקת משמעותית בתביעה היא, האם שולם לעובדת "שכר" חודשי של 400$ במזומן. על שכר זה כרכיב קובע בחישוב פיצויי הפיטורים לא ניתן לוותר ולכן לא ניתן להעביר נושא זה לבוררות.

על-פי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית דמי החופשה הם בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד, אותו היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה, כאשר שכר העבודה הרגיל לפי סעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית הוא כל תמורה בכסף או בשווה כסף השתלמת לעובד על-ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות למעט הוצאות.
הסכום של 400$, אם אכן קיבלה אותו המשיבה, הוא לכאורה חלק מהשכר הרגיל המהווה את הבסיס לחישוב דמי החופשה, עליו לא ניתן לוותר, ולכן לא ניתן להעביר נושא זה לבוררות.

קיימת סיבה נוספת, מדוע אין להעביר את התביעה הקשורה ל - 400 $ הללו לבוררות, אם אכן שולם סכום זה מחוץ לתלוש השכר, יש בכך, לכאורה, חשד לתשלום תוך השתמטות ממס ותשלומי חובה אחרים, כאשר במקרה שכזה מדובר, לכאורה, בהסכם בלתי-חוקי שאין להעבירו לבוררות {סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית), פרק ד', סעיף 2 (1991)}.

בית-הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור ופסק כי לא ניתן להעביר לבוררות רכיבי תביעה הנוגעים לשכר העבודה. מסקנה זו מצדיקה לא להעביר לבוררות גם את סעיפי התביעה האחרים על-אף שאינם נוגעים למשפט העבודה המגן, מטעמי יעילות הדיון.

בית-הדין הארצי דחה ברוב דעות את הערעור ופסק כי החברה מבקשת לשקול מחדש את ההלכות המטילות מגבלות על העברת סכסוך לבוררות, תוך ציון המאפיינים המיוחדים של ענף היהלומים. ייתכן שיובא לפתחו של בית-דין זה מקרה בו תידון שאלת שינויי ההלכה. אולם סכסוך זה אינו המקרה המתאים לכך.

מסקנה זו מצדיקה שלא להעביר הסכסוך לבוררות גם את העניינים שאינם נוגעים למשפט העבודה המגן, בכדי למנוע פיצול הדיון.

סיכומו-של-דבר, שאין להעביר לבוררות את רכיבי התביעה הנוגעים לחופשה השנתית, כאשר מסקנה זו הצדיקה החלטה לא להעביר לבוררות גם את סעיפי התביעה האחרים, על-אף שאינם נוגעים למשפט העבודה המגן, וכל זאת כדי למנוע דיון מפוצל בין שתי רשויות שיפוטיות שונות, שלדעת בית-הדין הארצי פוגם ביעילות, גם אם יתר רכיבי התביעה הוא הרוב.

עוד יצויין שלכל כלל יש חריג ובעניין הנדון קיים סייג בחוק הבוררות עצמו לפיו אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים {סעיף 3 לחוק הבוררות}, כאשר סייג זה מיושם על בוררות ביחסי עבודה באופן שסכסוך הנוגע לזכויות "קוגנטיות", לאמור - זכויות שמקורן בחוק חופשה שנתית או בהסכמים קיבוציים שנועדו להגן על העובד ועליהן אין הוא רשאי לוותר, אינן נושא להסכם בין הצדדים ליחסי עבודה ומשום כך גם אינן יכולות להיות נושא לבוררות.

7. מהי דרך חישוב שכר העבודה היומי שיעמוד בבסיס חישוב תשלום דמי החופשה כולל העמלות שקיבל התובע?
ב- ע"ע 44355-01-12 {שמעון כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.10.14)} נדונה השאלה מהי דרך חישוב שכר העבודה היומי שיעמוד בבסיס חישוב תשלום דמי החופשה כולל העמלות שקיבל התובע.

התובע טען כי את חישוב דמי החופשה השנתית יש לעשות לפי העמלות ושכר היסוד שקיבל ברבע השנה האחרונה להעסקתו בהתאם לנוסחה בסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, כאשר לעניין רכיב העמלות טוען העובד לחילופין לצורת חישוב אחרת המביאה לסכום גבוה יותר של עמלות להן זכאי העובד בגין 12 חודשי העסקתו האחרונים {מפברואר 2000 ועד ינואר 2001}.

הנתבעת טענה בעיקר לעניין גובה העמלות ודרך חישובן.

בית-הדין הארצי פסק כי הגדרת שכר העבודה הרגיל כוללת כל תמורה בכסף או בשווה כסף המשתלמת לעובד על-ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות, למעט סכום המשתלם לכיסוי הוצאות מיוחדות, והיא כוללת בתוכה גם תשלום עמלה {עניין עובדיה}.

נפסק לא אחת בעבר כי השכר הרגיל לעניין חוק חופשה שנתית כולל כל תמורה עבור עבודה בשעות הרגילות ולפיכך יש לכלול את העמלות בשכר הרגיל גם לצורך חישוב דמי חופשה ופדיון חופשה.

אשר-על-כן, את פדיון החופשה שלו זכאי העובד, יש לחשב לפי שכרו כולל עמלות, שכן אלו היוו חלק משכרו הרגיל עבור עבודתו הרגילה.

עוד הוסיף בית-הדין הארצי, כי לא מצא שבית-הדין האזורי שגה בהחלטתו, וכי העמלה הממוצעת שחושבה לצורך תשלום דמי החופשה השנתית היא ממוצע העמלות בשנים-עשר החודשים האחרונים לעבודתו, בהתאם לחישוב הסופי של העמלות לשנת 2000, ובהסתמך על פרשנות הסכם העבודה.

במקרה נוסף המערער טען כי היה על בית-הדין לחשב את זכאותו בהתאם לעובד שעבד בחלק משנת העבודה בהתאם לסעיף 3 לחוק חופשה שנתית וכמו-כן יש לקחת בחשבון גם את גמול השעות הנוספות, באופן חישוב החופשה.

בית-הדין לא קיבל את טענת המערער, מקום בו בית-הדין האזורי קבע כי עבד משרה מלאה ועל-כן יש להתחשב בכך לצורך חישוב ימי החופשה כאילו עבד כל שנת העבודה.

כמו-כן לצורך חישוב ערך יום חופשה יש לקחת רק את שכר השעות הרגילות ללא התוספת בגין עבודה בשעות נוספות לפי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית {ע"ע (ארצי) 70-10 אלכסנדר איליאסייב נ' חברת איילת השחר בטחון (1993) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.13)}.

8. לפי איזה ערך זכאית לקבל התובעת את ימי חופשתה?
ב- סע"ש (חי') 1073-11-14 {מילנה לוי נ' תמנון טקסטיל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.06.15)} נדונה הסוגיה לפי איזה ערך זכאית לקבל התובעת את ימי חופשתה.

בית-הדין קבע כי בכל הנוגע לשנת 2011 מועד בו הועסקה התובעת לפי שעות, אשר היו חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם התובעת זכאית ל- 16 ימי חופשה בפועל לפי שווי של 210 ₪ ליום חופשה כטענת התובעת או האם כטענת הנתבעת התובעת היתה זכאית לחלק היחסי של ימי חופשה ביחס להיקף משרתה כשהם מוכפלים בשווי 210 ₪ ליום חופשה.

בית-הדין הסיק שאת החופשה שנתית לעובד שעתי, יש לחשב בהתאם להוראות סעיף 3(ב) ו- 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, כאשר עלה כי בגין שנה זו נותרה לזכות התובעת יתרה בסך 880 ₪ לפי חישוב בקירוב.

9. מהי המכפלה לפיה זכאי התובע ליום חופשה?
ב- ד"מ (ת"א) 32289-04-14 {חאמד סאמר נ' אביב טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.05.15)} נדונה השאלה מהי המכפלה לפיה זכאי התובע ליום חופשה.

התובע טען כי בתקופת עבודתו היה זכאי ל- 20 ימי חופשה בשכר בסך כולל של 3,405 ₪ וכי למעט תשלום חד-פעמי בסכום של 176 ₪ לא ניצל ולא קיבל ימי חופשה או את פדיונם, ולפיכך טוען התובע, כי הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 3,229 ₪.

בית-הדין בחן את זכאותו של התובע לפדיון חופשה בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית.

התובע נחשב לעובד בשכר, כמשמעותו של מושג זה בחוק חופשה שנתית, כלומר, מי ששכרו אינו משתלם על בסיס של חודש.

לפיכך, דמי החופשה או פדיון החופשה שלהם הוא זכאי הם המכפלה של שכר העבודה היומי הממוצע של התובע במספר ימי החופשה שלהם הוא זכאי.

שכר העבודה היומי הממוצע מוגדר בסעיף 10 (ב)(2) לחוק חופשה שנתית כסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים.

אם היו ברבע השנה כאמור חודשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

ימי החופשה שבהם נוקב סעיף 3 לחוק חופשה שנתית הם ימים בלוח השנה, וזו הסיבה שהשכר הרבעוני מחולק במספר 90, כאשר בעניין הנדון, שלושת חודשי ההעסקה המלאים ביותר בשנה שקדמה למועד סיום עבודתו של התובע הם שלושת חודשי העבודה האחרונים לעבודתו בתקופת הזמן של 08/11-06/11, ולפיכך שכר העבודה היומי הממוצע עומד על 128 ₪.

אשר-על-כן, התובע זכאי ל- 26.3 ימי חופשה על-פי חוק חופשה שנתית, בשווי של 128 ₪ ליום, ובסה"כ 3,366 ₪.

על סכום זה קיבל התובע תשלום עבור חופשה ופדיון חופשה בסך כולל של 631 ₪, ובסך הכל – 807 ₪ ולאור זאת, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 3,366 ₪, בניכוי 807 ₪ שקיבל, ובסה"כ ל- 2,559 ₪.

10. כיצד יש לחשב את השכר היומי הממוצע לצורך חישוב הזכאות לפדיון חופשה?
ב- ד"מ (חי') 14147-09-14 {סמדר מימון נ' דרור כנף תפעול ושירותים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.05.15)} נדונה הסוגיה כיצד יש לחשב את השכר היומי הממוצע לצורך חישוב הזכאות לפדיון חופשה.

בית-הדין קבע כי את השכר היומי הממוצע לצורך חישוב הזכאות לפדיון חופשה יש לחשב בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק חופשה שנתית שכן העובדת לא הועסקה בהיקף משרה מלאה.

השכר היומי הממוצע הוא סכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החודשים שקדמו לחופשה למספר תשעים.

החודשים המלאים ב- 12 החודשים האחרונים הם 04/12 - 06/12, בהם בוצעו ביחד 523.86 שעות {והשכר הנגזר מהם לפי שכר השעה האחרון הוא 12,111.64 ₪}, בחלוקה ל- 90, הרי שהשכר היומי הממוצע הוא 134.57 ₪.

19 ימי החופשה שנותרו לפדיון במכפלת השכר היומי הממוצע בסך 134.57 ₪ שווים לעובדת לפדיון חופשה שנתית בסך 2,556.83 ₪.

11. כמה ימי חופשה מגיעים לתובע מכח סעיף 10 לחוק חופשה שנתית כאשר עבד התובע בחלקיות משרה אצל הנתבעת?
ב- ד"מ (נצ') 24450-07-14 {ברק שביט נ' עמותת ספורט הפועל קריית שמונה, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.07.15)} נדונה השאלה כמה ימי חופשה מגיעים לתובע מכוח סעיף 10 לחוק חופשה שנתית כאשר עבד התובע בחלקיות משרה אצל הנתבעת.

במקרה הנדון לאחר בדיקת תלושי המשכורת של התובע, עלה כי התובע לא ניצל ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו.

הנתבעת גם לא הציגה רישומי נוכחות כלשהם מהם ניתן ללמוד כי התובע ניצל ימי חופשה, והכחשתה בהקשר זה היתה כללית בלבד.

התובע טען כי עבד שלושה ימים בשבוע, כלומר 12.99 ימים בחודש (3 ימים בשבוע * 4.33 שבועות בחודש).

הנתבעת לא חלקה על טענות התובע ולכן יש לראות את התובע כמי שעבד בהיקף משרה חלקי לפי הנדון.

בית-הדין ציין כי על בסיס המתווה של סעיף 3 לחוק חופשה שנתית האמור, יש לבדוק את זכאותו של התובע לימי חופשה בכל תקופת עבודתו כאשר בשנת 2013 עבד התובע שלושה חודשים, כלומר 38.97 ימים {3* 12.99}, ולכן בגין תקופה זו זכאי היה התובע לשני ימי חופשה {38.97/240 * 14}.

בשנת 2014 עבד התובע שישה חודשים, כלומר 77.94 ימים {6* 12.99}, ולכן בגין תקופה זו זכאי היה התובע לארבעה ימי חופשה {77.94/240 * 14}.

בית-הדין קבע כי בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, המורה כי יש לחלק את שכר שלושת החודשים המלאים ביותר במספר 90, השכר היומי הינו 63.33 ₪ (1,900 ₪ * 3 חלקי 90). מכאן, שהתובע זכאי לפדיון חופשה בסך 380 ₪.

12. מהו ערך יום החופש להם זכאים התובעים כאשר חישוב ימי החופשה נעשה על בסיס קלנדרי ושבוע עבודה של 5 ימים?
ב- ס"ע (נצ') 61674-12-13 {חג'ו פדל נ' לאטי ייזום ובניה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.09.14)} נדונה השאלה מהו ערך יום החופש להם זכאים התובעים כאשר חישוב ימי החופשה נעשה על בסיס קלנדרי ושבוע עבודה של 5 ימים.

במקרה הנדון דובר על שני תובעים אשר תבעו את הנתבעת על פדיון חופשה אשר היא חבה להם, כאשר כל אחד מהתובעים מציג את הדרך אותה הוא חישב לזכאות הפדיון.
התובע 1 טען כי הנתבעת חייבת לו פדיון חופשה בגין 28 ימים, כאשר ערך יום חופשה הינו 220 ₪, ובסך הכל 6,160 ₪.

הנתבעת טענה כי הצטברו לזכות התובע 1 כמות של 19.09 ימי חופשה בלבד, וערך יום חופשה הינו 200 ₪, ולכן הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 3,818 ₪ בלבד.

החישוב שהציגה הנתבעת מתבסס על רישום צבירת ימי החופשה המופיע בתלושי השכר, לפיו צבר התובע 1 0.83 יום חופשה לכל חודש עבודה.

הצדדים לא התייחסו לשאלה האם שבוע העבודה אצל הנתבעת היה בן 5 ימים או 6 ימים, אך בתלושי השכר נרשם כי חודש עבודה הינו בן 22 ימים ובמרבית חודשי עבודתם, עבדו התובעים אף פחות מ- 22 ימים בחודש ולפיכך, חישוב החלק היחסי של ימי החופשה צריך להתבסס על זכאות של 10 ימי חופשה קלנדרים בשנה, ולכן יש לקבל את חישוב מניין ימי החופשה שערכה הנתבעת, שכן 10 ימי חופשה קלנדרים בשנה הינם 0.83 יום חופשה לכל חודש עבודה.

עוד יצויין, כי התובעים לא טענו כי חשבון החופשה שהופיע בתלושי השכר אינו נכון.

סעיף 10(2) לחוק חופשה שנתית קובע כי חישוב דמי החופשה של עובד בשכר נעשה על דרך של הכפלת שכר העבודה היומי הממוצע במספר ימי החופשה, כאשר שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים.

בעניין הנדון הואיל וחישוב ימי החופשה נעשה על בסיס קלנדרי ושבוע עבודה של 5 ימים, יש לחלק את שכר העבודה של התובע 1 בשלושת חודשי עבודתו האחרונים למספר 66 {22 ימי עבודה בחודש כפול 3 חודשים}.

בחודש מאי 2013 השתכר התובע 1 סך של 4,093 ₪, בחודש יוני 2013 השתכר סך של 6,238 ₪ ובחודש יולי 2013 השתכר סך של 4,103 ₪, ולכן שכרו בשלושת החודשים היה 14,434 ₪, ושכרו היומי לצורך חישוב דמי החופשה הינו 219 ₪.

אשר-על-כן, זכאי התובע 1 לפדיון חופשה בסך 4,181 ₪ {219 ₪ כפול כמות של 19.09 ימים}.

לגבי תובע 2, התובע טען כי הנתבעת חייבת לו פדיון חופשה בגין 36 ימים, כאשר ערך יום חופשה הינו 220 ₪, ובסך הכל 7,920 ₪.

הנתבעת טענה כי הצטברו לזכות התובע 2 סך 29.98 ימי חופשה בלבד, וערך יום חופשה הינו, לפי חישובה 200 ₪, ולכן הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 5,796 ₪ בלבד.

בית-הדין קבע לגבי עניינו של התובע 2, כי חישובה של הנתבעת נסמך על רישום צבירת החופשה אולם עיון בתלושי שכרו מגלה כי רישום ימי החופשה לא נעשה באופן עקבי לאורך כל תקופת עבודתו, כאשר הלכה למעשה, זכאי היה התובע 2 לצבור 0.83 ימי חופשה לכל חודש, ומאחר ועבד 38 חודשים לפי הרישום בתלושים, הרי שאמור היה לצבור 31.54 ימי חופשה.

זאת לאור חישוב כי בחודש אפריל 2011 ניצל התובע 2 שני ימי חופשה, ולכן נותרו לזכותו 29.54 ימי חופשה, ולצורך חישוב דמי החופשה של התובע 2 יש לקחת את סך השכר מחודש ינואר עד חודש מרץ 2013, שהם רבע השנה של העבודה המלאה ביותר בשנת עבודתו האחרונה, כאשר לפי חודשים אלו, השתכר התובע 2 סך של 15,237 ₪, ולכן ערך יום חופשה הינו 231 ₪ {לאחר חלוקת סך השכר בשלושת החודשים האמורים למספר 66}.

לפיכך בית-הדין קבע כי התובע 2 זכאי לפדיון חופשה בסך 6,824 ₪ {231 ₪ ליום כפול סך של 29.54 ימים}.

13. האם חלה טעות בחישוב פדיון החופשה ששולם לתובע?
ב- ד"מ (ת"א) 46291-06-13 {אופיר מרדכי נ' ביג מאמא הנציב בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.12.14)} נדונה השאלה האם חלה טעות בחישוב פדיון החופשה ששולם לתובע.

במקרה הנדון במועד סיום עבודתו, קיבל התובע פדיון 15 ימי חופשה בסך 2,871 ₪, בהתאם לתעריף של 185 ₪ ליום {תלוש השכר לחודש מרץ 2013} התובע ביקש הפרשים בגין פדיון חופשה, בסך 1,619.25 ₪.

התובע לא חלק על מכסת הימים ששולמו כפדיון חופשה, כאשר לטענת התובע חלה רק טעות בחישוב פדיון החופשה ששולם לו.

התובע ערך חישוב בהתאם לסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, כאשר בהתאם להוראת הסעיף בחר התובע שלושה חודשים בהם היה שכרו הגבוה ביותר במהלך השנה האחרונה, והם החודשים יוני, נובמבר דצמבר 2012.

סך הכל בחודשים אלה השתכר התובע 18,560 ₪, ואת סכום זה חילק התובע ב- 62 ימים, בעוד שבהתאם להוראות סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, יש לחלק במספר 90.

אשר-על-כן, בהתאם לחישוב הנכון, ערך יום חופשה של התובע היה 206.2 ₪, והתובע היה זכאי לפידיון חופשה בסך 3,093 ₪, ומכאן נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע הפרשים בגין פדיון חופשה בסך 222 ₪.

14. לפי איזה מתווה יש לחשב את תעריף יום חופשתה של התובעת?
ב- ד"מ (נצ') 42647-10-13 {גיתית אבן נ' תומר קובי, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.12.14)} נדונה השאלה לפי איזה מתווה יש לחשב את תעריף יום חופשתה של התובעת.

במקרה הנדון התובעת הייתה עובדת יומית והיקף משרתה לא היה מלא, כאשר סעיף 1 לחוק חופשה שנתית, קובע כי שנת עבודה הינה פרק זמן של שנים-עשר חודש, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה.

התובעת טענה כי זכאית היא לפדיון חופשה בסך 3,750 ₪, אולם בסיכומיה תיקנה התובעת את החישוב והעמידה את הסכום על סך של 483 ₪.

עוד הוסיפה התובעת כי על בסיס המתווה של סעיף 3 לחוק חופשה שנתית יש לבדוק את זכאותה של התובעת לימי חופשה במהלך כל אחת משנות עבודתה עבור הנתבע.

הנתבע לא טען התיישנות לגבי רכיב זה וחישב אף הוא את זכאותה של התובעת החל משנת 2009 ועד לשנת 2013.

חישוב דמי החופשה לגבי עובד יומי קבוע בסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, ולפיו הינם שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה, כאשר שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים.

כלומר, היו ברבע השנה הנדונה חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

בית-הדין קבע בעניינה של התובעת לצורך חישוב פדיון החופשה, כי שלושת החודשים המלאים ב- 12 חודשי עבודתה האחרונים היו חודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2012, בהם השתכרה התובעת שכר בסך 5520 ₪, שכר שכלל שכר יסוד בגין שעות רגילות ושכר רגיל בגין ימי חג ללא תוספת שכר.

לכן, שכרה היומי הממוצע של התובעת לצורך חישוב פדיון החופשה הינו בסך 61.33 ₪ {5,520 ₪ חלקי 90}, ומכאן שהייתה זכאית לפדיון חופשה בסך 1,963 ₪ {61.33 ₪ ליום כפול 32 ימים}, ובהפחתת הסכום שקיבלה על חשבון ימי חופשה בסך 1,864 ₪, נותר הנתבע חייב לתובעת הפרשי פדיון חופשה בסך 99 ₪.

עוד צויין, כי החישוב שהציג הנתבע בכתב הגנתו, ואליו הפנה בסיכומים, אינו חישוב נכון לעניין מניין ימי החופשה להם היתה זכאית התובעת, שכן חישוב זה מבוסס על אחוז משרה שחישובו לא הוסבר, וממילא סעיף 3 האמור לחוק חופשה שנתית אינו מתבסס על היקף משרה.

15. כיצד יש לחשב את פדיון חופשתו הצבורה של התובע כאשר הוא נחשב ל"עובד בשכר"?
ב- סע"ש (חי') 34283-11-12 {מיכאל בילנקי נ' א.פ. איב סחר והפצה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.15)} נדונה השאלה כיצד יש לחשב את פדיון חופשתו הצבורה של התובע כאשר הוא נחשב ל"עובד בשכר".
במקרה הנדון לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי במועד סיום העסקתו, התובע היה זכאי לפדיון חופשה צבורה של 1.75 ימים, כנקוב בתלוש השכר לחודש 07/12, אך עם-זאת, הצדדים היו חלוקים באשר לשוויו של יום החופשה.

התובע טען כי יש לחשב את פדיון חופשתו הצבורה לפי שכר המינימום ליום, 189.23 ₪.

הנתבעת טענה כי שווי פדיון יום חופשתו של התובע שווה 97 ₪.

בית-הדין קבע כי על-פי סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, כי התובע נחשב לעובד בשכר אשר זכאי לדמי חופשה שיחושבו לפי מכפלת ימי החופשה בשכרו היומי הממוצע, באופן הבא:

לגבי עובד בשכר נקבע כי שכר העבודה היומי הממוצע כפול מספר ימי החופשה, כאשר שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים.

אם היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה {התובע עבד בשלושת חודשי העסקתו האחרונים המלאים ביותר (אפריל - יוני 2012), במצטבר, 64 ימים (18 + 21 + 25)}, הכל לפי בחירת העובד.

שכרו לשלושת חודשי העסקתו האחרונים המלאים נקבע דרך חישוב מספר ימי העסקתו בחושים אלה בסך 64 ימים, כפול שכר המינימום היומי בסך 189 ₪ אשר שווה לסך של 12,111 ₪.

כאשר את סכום זה צריך לחלק במספר תשעים וכך יוצא שכר העבודה היומי הממוצע בסך 134 ₪ השווה לפדיון יום חופשה עבור התובע במקרה הנדון.
את הסכום שיצא לערך פדיון יום חופשה צריך להכפיל במספר ימי החופשה שנשארו לעובד, בסך 1.75 עליהם אין מחלוקת בין הצדדים וכך יוצא כי התובע זכאי לסך של 234 ₪ עבור פדיון ימי חופשה.

16. מהו תשלום ימי החופשה הנכון אשר התובעת זכאית לו מעצם הגדרתה כעובדת בשכר?
ב- סע"ש (חי') 42729-12-12 {טטיאנה קוונובסקי נ' בית אבות עדנה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.04.15)} נדונה השאלה מהו תשלום ימי החופשה הנכון אשר התובעת זכאית לו מעצם הגדרתה כעובדת בשכר.

הצדדים היו חלוקים לשאלת תשלומי ימי החופשה תוך כדי תקופת העבודה, כאשר עלה מתלושי השכר שהנתבעת שילמה לתובעת עבור יום חופשה, סכום שווה ערך ל- 6 שעות עבודה.

תשלום שכזה אינו כדין, שכן סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית מורה כי עובד בשכר כדוגמת התובעת, זכאי לדמי חופשה, שיחושבו לפי מכפלת ימי החופשה בשכרו היומי הממוצע, באופן הבא:

לגבי עובד בשכר, שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה כאשר שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים.

אם היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

בהתאם לסעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית, השכר הרגיל נחשב לכל תמורה כספית שמקבל העובד עבור עבודתו, למעט החזרי הוצאות.

בד-בבד, נוכח הוראת סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תקופת ההתיישנות לכל תביעה מכוחו של חוק זה הינה 3 שנים, ולפיכך, התובעת אינה יכולה לתבוע הפרשים בגין תשלומי דמי חופשה ששולמו לה לפני 12/09, כאשר בנוגע להפרשי דמי החופשה שהתובעת זכאית להם עבור חודש 12/09 ועד 03/12 {כולל}, קיבלה התובעת {למעט כפדיון}, 26 ימי חופשה בתשלום.

נקבע כי התשלום עבור ימים אלו היה בחסר, והתביעה להפרשי התשלומים האמורים, לא התיישנה במועד הגשת התביעה הנ"ל.

בית-הדין קבע כי סכום החופשה בכל חודש, נובע מסכום שלושת החודשים הרצופים בשנה החולפת, בהם היה סך השכר הגבוה ביותר ומנקודה זו קבע בית-הדין כי ערך יום חופשה הינו כערך יום פדיון שקבע, בסך 139.7 ₪.

בתקופה זו קיבלה התובעת סך של 3,244 ₪, עבור 26 ימים, אך לפי תעריף של 139.7 ₪ ליום, היה עליה לקבל 3,614 ₪, עבור אותם ימים, ולפיכך היא זכאית להפרש בסך 370 ₪.

בית-הדין קבע באשר לפדיון החופשה, כי גם כאן צדקה התובעת לגבי העניין שטענת הנתבעת כי יש לחשב את פדיון החופשה לפי 93% משרה, הינה שגויה, וזאת לאורו של סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, אשר צוטט לעיל, וקבע כי פדיון החופשה ישולם לפי ערך יום הנובע מ- 3 חודשים רצופים בשנה האחרונה, בהם היה שכרה הגבוה ביותר.

התובעת עבדה בשלושת חודשי העסקתה האחרונים המלאים ביותר {נובמבר 2011, דצמבר 2011 וינואר 2012}, במצטבר, 570.5 שעות ושכרה הסתכם ב- 12,574 ₪.
כהוראת סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית יש לחלק את סך שכרה האמור ב- 90, כך שערך יום חופשה לצורך פדיון שווה ל- 139.7 ₪.

בכל תקופת עבודתה היתה התובעת זכאית ל- 76.5 ימי חופשה קלנדרים והיא ניצלה בפועל 51.5 ימים, וההפרש הינו 25 ימים.

בתקופת הפדיון היתה התובעת זכאית ל- 48.5 ימי חופשה קלנדרים וניצלה בפועל 26, וההפרש הינו 22.5 ימים.

בנסיבות אלו, בית-הדין לא נדרש לטיעוני התובעת באשר לניצול רטרואקטיבי והיה מוכן לקבל כי 2.5 ימים מאלו שניצלה בתקופת הפדיון הינם על חשבון צבירה קודמת.

לפיכך, קבע בית-הדין כי התובעת זכאית לפדיון של 25 ימים בסך 3,492 ₪, מתוכם שולם לה סך של 179 ₪ כפדיון (03/12) ולכן הינה זכאית לתשלום נוסף בסך של 3,313 ₪.

סך התשלום לו זכאית התובעת בגין חופשה הינו איפוא, 3,683 ₪.

17. האם יש לחשב לתובע פדיון ימי חופשה על בסיס "השכר הישראלי" או שמא על בסיס השכר כפי ששולם לו בחו"ל?
ב- ס"ע (ת"א) 47438-03-12 {אהרון רוני בריזון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.01.15)} נדונה השאלה האם יש לחשב לתובע פדיון ימי חופשה על בסיס "השכר הישראלי" או שמא על בסיס השכר כפי ששולם לו בחו"ל.

במקרה הנדון, התובע טען כי את פדיון החופשה יש לשלם לפי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית על-פי השכר הרגיל.
הנתבעת טענה כי באשר לגובה השכר אשר על בסיסו יש לחשב את חודשי ההסתגלות ופדיון החופשה טענה הנתבעת כי הסכם העבודה של התובע קבע כי משכורתו תהיה על בסיס דרגה 44 בדירוג המח"ר.

עוד הוסיפה הנתבעת, כי תוספת חו"ל משולמת אך ורק בחו"ל ומטרתה להתאים את השכר לתנאי המחיה בחו"ל ומשכך, אין להביאה בחשבון.

בית-הדין קבע כי באשר לטענת התובע לפיה יש לחשב את הפיצוי בעבור ימי החופשה על בסיס סעיף 10 לחוק חופשה שנתית על-פי "השכר הרגיל", טענה זו לא נראית בעיניו, וזאת, בשים לב לכך שסעיף זה מתייחס לימי חופשה על-פי חוק חופשה שנתית ולא לימי חופשה שנקבעו בהסכם העבודה {חופשה חוזית}.

18. האם לצורך חישוב פדיון ימי חופשתו של התובע יש לחשב את כל תקופת הוותק שלו ובנוסף מהי האבחנה הנכונה למספר הימים אשר התובע עבד אצל הנתבעת בשנה נתונה?
ב- ס"ע (ת"א) 4593-01-12 {אבישי פרוינד נ' המרכז האקדמי רופין, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.10.14)} נדונה השאלה האם לצורך חישוב פדיון ימי חופשתו של התובע יש לחשב את כל תקופת הוותק שלו ובנוסף מהי האבחנה הנכונה למספר הימים אשר התובע עבד אצל הנתבעת בשנה נתונה.

התובע טען כי הנתבעת נהגה לשלם לו דמי חופשה על-פי ותק של עובד מתחיל, על-אף שצבר ותק של 16 שנה עם סיום עבודתו.

עוד הוסיף התובע כי יש לחשב בתקופת הוותק שלו גם את תקופת העסקתו ב"מדרשת רופין" החל מחודש 02/95.
התובע אף הוסיף טענה כי עבד יותר מ- 200 ימים בכל שנה, כאשר טען כי יש לקחת בחשבון בין-היתר את ימי הבחינות, הכנה לבחינות ובדיקת בחינות.

הנתבעת טענה כי העסקתו של התובע כמרצה מן החוץ הוסדרה בכל פעם לתקופה קצובה אשר הגיעה לקיצה בתום תקופה ההסכם ויתרה-מכך, התובע הועסק פחות מ- 200 ימים בכל שנה, ולפיכך ערכה את חישוב ימי חופשתו באופן יחסי.

הנתבעת העלתה טענת ההתיישנות, כאשר ביקשה בהגנתה לתביעה לפדיון חופשה לבחון את תקופת הזמן החלה מ- 02/08 בלבד.

בית-הדין קבע כי לעניין הוותק לחופשה, בהתאם להוראת סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, אורך החופשה נקבע בהתאם לתקופת העבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד, ולפיכך יש לראות בתקופת עבודתו של התובע במדרשת רופין, כחלק מתקופת עבודה המזכה בימי חופשה.

בית-הדין לא קיבל את טענת הנתבעת לפיה חוזה העסקתו של התובע נכרת בכל פעם לתקופה קצובה שהסתיימה עם סיום שנת הלימודים, וזאת מאחר והקשר בין התובע לנתבעת נמשך לאורך כל השנה, וחוזה ההתקשרות בין הצדדים התחדש מידי שנה.

בנסיבות העניין מדובר בתקופת העסקה רציפה אחת, ואין להכיר בהפסקת עבודה מלאכותית מידי שנה, בהתאם להסכם.

לאורך השנים התובע המשיך לעבוד במקום עבודה אחד והחל משנת 2002 אצל אותה מעסיקה, ולפיכך, בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, יש למנות את ימי החופשה המגיעים לו בהתאם לוותק עבודתו.

בנוגע לטענת הנתבעת כי התובע עבד פחות מ- 200 ימים בכל שנה אשר התובע הכחיש וטען כי יש לקחת בחשבון בין-היתר את ימי הבחינות, הכנה לבחינות ובדיקת בחינות, בית-הדין קבע כי טענת התובע כי עבד בימים נוספים, מלבד ימי הוראה המפורטים בדו"חות נוכחות, מוצאת תימוכין במסמכים שהציג, כגון דו"חות נסיעה שהעביר לנתבעת במהלך עבודתו, כאשר מצד שני הנתבעת לא הציגה דו"חות נוכחות או מסמכים אחרים המעידים על מספר ימי עבודתו של התובע בשנה ולאור זאת, טענתה כי התובע הועסק פחות מ-200 ימים בשנה לא הוכחה.

לעניין חישוב ימי החופשה להם זכאי התובע:
בהתאם לוותק של התובע, בגין כל אחת מ- 3 השנים האחרונות לעבודתו, התובע היה זכאי ל- 20 ימי חופשה בפועל, כאשר על-פי תלושי השכר, מידי שנה צבר התובע 10 ימי חופשה.

עובדה זו גם תמכה בגרסת התובע כי הועסק מעל 200 ימים בשנה, שכן לשיטת הנתבעת, לפיה מכסת ימי החופשה נקבעה בכל שנה מחדש {ללא צבירת ותק) מדובר במכסת ימי חופשה מלאה לעובד בשנה ראשונה {10 ימי עבודה שהם 14 ימי חופשה רציפים}.

בתלושי השכר ניתן לראות מעקב סדיר אחר צבירת ימי החופשה, על-פי שיטת הנתבעת לפיה זכאי התובע ל- 10 ימי חופשה בשנה.

נמצא כי התובע זכאי להפרש פדיון חופשה עבור ימי חופשה המגיעים לו על-פי הוותק שלו, מעבר ל- 10 ימים בשנה, ששולמו על-ידי הנתבעת.

אשר-על-כן, בקיזוז 10 ימי החופשה ששולמו לתובע מידי שנה, בגין 3 השנים האחרונות לעבודתו זכאי היה התובע ל- 30 ימי חופשה נוספים.

סיכומו-של-דבר, על-פי הוראת סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, שכרו היומי הממוצע של התובע ברבע השנה המלאה האחרונה לעבודתו עמד על 863 ₪, ולפיכך בהתאם לשארית ימי חופשתו אשר נשארו לפדיון, זכאי התובע ליתרת פדיון חופשה בסך 25,080 ₪.

19. האם יש להרשיע את הנאשמת בעבירה של אי-תשלום פדיון חופשה, עבירה לפי סעיפים 10 ו- 28(א)(2) לחוק חופשה שנתית?
ב- ת"פ (ב"ש) 28271-04-12 מדינת ישראל נ' תובל פרסונל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.07.13)} נדונה השאלה האם יש להרשיע את הנאשמת בעבירה של אי-תשלום פדיון חופשה, עבירה לפי סעיפים 10 ו- 28(א)(2) לחוק חופשה שנתית.

במקרה הנדון, במסגרת הסדר טיעון אשר נערך בין הצדדים, ביקשו הצדדים לפי סעיף 39 לחוק העונשין, כי בית-הדין ירשיע את הנאשמת ביחס לעובד שעבד אצל הנאשמת אשר זכויותיו הופרו.

הנאשמת הודתה בעבירה המתייחסת לעבירה על חוק חופשה שנתית ביחס לעובד אשר עבד אצלה כפי שפירטה המאשימה.

הנאשמת מסרה למאשימה התחייבות בכתב בכל הנוגע לנושאים המפורטים בהסדר הטיעון הן לעניין הימנעות מביצוע עבירה במשך 3 שנים ממועד גזר הדין והן לעניין תשלום הקנסות.

הנאשמת התחייבה לשלם את הקנס על-פי גזר הדין שייקבע, ולבצע כל שהוסכם בין הצדדים.

בית-הדין אישר את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וזאת לפי איזון שיש לעשות בין אכיפת חוק חופשה שנתית לבין העובדה שהנאשמת הודתה הן בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום והן בעבירה שצורפה לפי סעיף 39 לחוק העונשין.

בית-הדין השית על הנאשמת קנס בסך 20,000 ₪, כאשר יחד-עם-זאת, הנאשמת חוייבה לחתום על התחייבות לפי סעיף 72 לחוק העונשין בתוך 14 יום מקבלת גזר הדין ובמידה והנאשמת תעבור עבירה על חוק חופשה שנתית בתוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין יושת עליה הקנס המקסימלי הקבוע בחוק חופשה שנתית.

20. האם בחישוב ערך פדיון יום חופשה יש לכלול גמול נוסף ששולם לתובע בשכרו החודשי והאם במקרה זה זכאי התובע לימי חופשה?
ב- ס"ע (חי') 13500-01-12 {ד"ר בוריס אורלוב נ' שירותי בריאות כללית, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.11.14)} נדונה השאלה האם בחישוב ערך פדיון יום חופשה יש לכלול גמול נוסף ששולם לתובע בשכרו החודשי והאם במקרה זה זכאי התובע לימי חופשה.

התובע טען כי במועד סיום העסקתו עמדה לזכותו יתרת חופשה בלתי-מנוצלת של 26.42 ימים, תוך שהתובע נסמך על תלוש השכר לחודש 08/10 וכי שכרו לצורך חישוב פדיון החופשה אמור לכלול התחשבות בגמול ששולם בגין עבודת ניתוחי הקצ"ת.

עוד הוסיף התובע כי שהה בימי השתלמות אשר קוזזו כימי חופשה בעוד שלטענתו היו צריכים להיזקף על חשבון מכסת ימי ההשתלמות לרופא.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע ואת הסעדים להם הוא עתר.

בית-הדין קבע באשר לשכר שעל פיו יש לחשב את פדיון החופשה כי אין לכלול בו את הגמול ששולם לתובע בגין ניתוחי הקצ"ת.

במקרה הנדון, דובר בעבודה שבוצעה בשעות נוספות ועל-כן הגמול ששולם בעדה הוא תוספת המותנית בתנאי, וזאת כאשר השכר שעל פיו משולמים דמי חופשה, לרבות פדיון החופשה, הוא השכר שהיה משתלם לעובד בשעות הרגילות אילו עבד בזמן החופשה.

בית-הדין קבע כי אין לכלול בחובו שכר בגין עבודה בשעות נוספות על-פי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית.

בית-הדין קבע כי יש לדחות את הטענה כי עם סיום עבודתו נותרו לתובע 26.42 ימי חופשה לא מנוצלים מאחר ועיון בתלוש שכר של חודש 08/10, עליו נסמך התובע בתביעתו, מעלה כי לא נרשם בו שקיימת יתרת חופשה בלתי-מנוצלת של 26.42 ימים, כאשר תחת זאת, נרשם שם כי הניצול השנתי הוא 26.42 ימים, תוך שהתובע ניצל ביתר באותו חודש 0.42 ימי חופשה.

הנתבעת נתנה בתצהירה הסבר מפורט באשר לאופן חישוב יתרת ימי החופשה של התובע כאשר היא הסבירה כי משהתברר לנתבעת כי התובע מסיים את העסקתו אצלה, נדרשה זו לעדכן את מכסת ימי החופשה, שכן הנתונים בתלושי השכר התבססו על העסקה במשך שנה שלמה, דבר שלא היה נכון בנוגע לתובע בשנת 2010.

בנוסף, התובע ניצל בחודש אוגוסט 5.62 ימי חופשה וכל אלה הביאו לכך כי עם סיום עבודתו ניצל התובע ביתר 16.88 ימי חופשה, בגינם נוכה סכום משכרו, כאשר בתביעתו תבע התובע השבת ניכוי זה, אך בהמשך מחק רכיב תביעה זה.

בית-הדין הסיק שיש בכך כדי להצביע כי התובע הסכים לאופן חישוב ניצול ימי החופשה, כך שתביעתו לתשלום בגין 26.42 ימים כפדיון חופשה, אינה עולה בקנה אחד עם מחיקת רכיב הניכוי בגין החופשה, וזאת מאחר ובעדותו לא ידע התובע להסביר מדוע הוא סבור כי מגיע לו, עם סיום העסקתו, פדיון של ימי חופשה.

עוד הוסיף בית-הדין על מסקנה זו, כי על-אף שתלושי השכר של הנתבעת מפרטים כל חודש נתונים בדבר ניצולם של ימי חופשה, ועל-אף שהתובע אישר כי הוא יודע לאתר נתון זה בתלוש, לא הצביע התובע בעדותו ולו על חודש אחד שבו לטעמו לא היה מקום לרשום בתלוש השכר ניצול ימי חופשה כפי שנרשם בפועל.

לעניין הטענה כי שהה בימי השתלמות אשר קוזזו כימי חופשה בעוד שלטענתו היו צריכים להזקף על חשבון מכסת ימי ההשתלמות לרופא, התובע לא הביא ראיה כלשהי בנוגע להשתלמות שאושרה לו ואשר נזקפה כימי חופש במקום ימי השתלמות.

טענתו בעניין זה, היתה טענה בעלמה, מבלי שצורפה אסמכתא המצביעה כי מדובר היה בהשתלמות שאושרה כנדרש.

אשר-על-כן, בית-הדין דחה את התביעה, ופסק כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה בסך כולל של 2,000 ש"ח וכן יישא בשכר-טרחת באי-כוחה בסך כולל של 6,000 ש"ח, אשר ישולמו לידי הנתבעת תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק-הדין לתובע.

21. מהו ערך פדיון יום חופשה לנתבעת וכמה ימי חופשה זכאית לקבל בתקופת עבודתה אצל הנתבעת?
ב- סע"ש (ת"א) 20267-12-11 {אלינור כהן נ' אורן עזרא, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.07.14)} נדונה השאלה מהו ערך פדיון יום חופשה לנתבעת וכמה ימי חופשה זכאית לקבל על תקופת עבודה אצל הנתבעת.

במקרה הנדון לא היתה מחלוקת כי התובעת זכאית לפדיון ימי חופשה שנותרו לזכותה בסיום יחסי העבודה, אך הצדדים היו חלוקים ביניהם בדבר מספר ימי החופשה לה היתה זכאית התובעת, ואופן חישובם {ערך יום חופשה}.

התובעת טענה כי החישוב אשר היה נכון לערוך היה על-פי שכר חודשי של 6,000 ₪ וכי מגיעים לה 8 ימי חופשה.

הנתבע טען כי מגיעים לתובעת 4 ימי חופשה בלבד וכי טרם סיומה של תקופת ההודעה המוקדמת פנתה התובעת לנתבע בדרישה לקבל את המגיע לה בגין עבודתה, והנתבע הבטיח להכין לתובעת את הסכומים המגיעים לה, כאשר בהתאם לכך, הוכן לתובעת תלוש שכר בסך כולל {ברוטו} של 20,434.9 ₪ בגין פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ופדיון הבראה וכן הוכנו עבורה שיקים בתוספת הפרשי שכר בגין שתי משמרות אחרונות שביצעה התובעת בחודש 11/11 ולא נכללו בתלוש השכר מחמת טעות.

בית-הדין קבע כי על-פי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, יש לחשב את ערך יום החופשה המגיע לתובעת על-פי חלוקת הממוצע של שלושה חודשי עבודה בשנת העבודה האחרונה {רבע השנה המלאה ביותר} במספר 90.

שכרה החודשי הגבוה ביותר של התובעת {שכר יסוד+ בונוס} בשנת עבודתה האחרונה היה בחודשים יוני-אוגוסט 2011 {5,475 ₪, 5,495 ₪ ו- 6,846 ₪ בהתאמה}, ועל-כן ערך יום חופשה של התובעת עומד על 198 ₪ לאחר חישוב של שכרה המצטבר לחודשים אלו בסך 17,816 ₪ חלקי 90.

בנוגע למספר ימי החופשה טען הנתבע כי התובעת זכאית לפדיון 4 ימי חופשה, אולם לא ניתן ללמוד על צבירה כאמור מפנקס החופשה בתלושי השכר של התובעת.

אשר-על-כן, עקב העובדה כי הנטל להוכיח תשלום דמי החופשה או פדיונה מוטל על המעסיק החייב לנהל פנקס חופשה, זכאית התובעת לפדיון 8 ימי חופשה כנתבע על-ידה, בשיעור של 198 ₪ ליום, ובסה"כ סך של 1,584 ₪.

22. מהו פדיון יום חופשתו של התובע כאשר נקבע שהיו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים?
ב- ס"ע (ת"א) 25887-06-11 {שניר פאר נ' צדף ניהול מועדונים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.07.14)} נדונה הסוגיה מהו פדיון יום חופשתו של התובע כאשר נקבע שהיו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

לצורך החישוב נלקחו המשכורות בחודשים ינואר 2010 עד מרץ 2010, שעמדו על-פי הטבלה על ממוצע של 9,433 ₪, ולפיכך, השכר הרגיל לעניין ימי חופשה עמד על 314 ש"ח.

בית-הדין הבהיר כי בנוגע לשבוע העבודה של התובע, על-פי טבלה שצורפה, עבד התובע בממוצע 206 שעות בחודש ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו.

אשר-על-כן, בית-הדין קיבל את טענת התובע לפיה עבד שבוע עבודה בן שישה ימים, ולפיכך זכאי ל-12 ימי חופשה נטו בעבור שנת עבודתו הראשונה, ולשלושה ימים נוספים בעבור שלושת החודשים הנוספים, ובסה"כ 4,710 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 01.01.11.

23. האם יש לעשות את חישוב פדיון ימי החופשה לתובעת לפי גמול עבודתה אשר כולו או מקצתו משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו או האם לפי חישוב כעובדת בשכר?
ב- ס"ע (יר') 2406-05-11 {שולמית לוי נ' מתנ"ס מרכז קהילתי נהורה, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.08.12)} נדונה השאלה האם יש לעשות את חישוב פדיון ימי החופשה לתובעת לפי גמול עבודתה אשר כולו או מקצתו משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו או האם לפי חישוב כעובדת בשכר.

במקרה הנדון בית-הדין קבע את היקף משרתה של התובעת בשיעור מחצית לצורך חישוב זכויותיה לחופשה, ובכך אימץ בית-הדין את עדותה של התובעת, שלא נסתרה.

לגבי קביעת מספר ימי החופשה שהתובעת הייתה זכאית להם, חלה הוראת סעיף 3(ב) לחוק חופשה שנתית, שכן בהנחה שהתובעת עסקה בפעילות עבור הנתבעת שלשה ימים בשבוע {על-פי עדותה}, הרי שהקשר המשפטי בינה לבין הנתבעת התקיים פחות מ- 200 ימים בשנה {52 שבועות כפול 3 ימים =156 ימים}.

בהתאם לכך, קבע בית-הדין כי התובעת זכאית בגין שנת עבודה לחלק ה- 156/200 של 14 ימי חופשה, כלומר: 10.92 ימי חופשה.

הואיל וחלק של יום חופשה לא יבוא במניין על-פי הוראת סעיף 3(ב)(1) לחוק חופשה שנתית, היה צורך לזכות את התובעת ב- 10 ימי חופשה לשנת עבודה ובגין תקופת עבודתה היה צורך לזכותה בסך של 24 ימי חופשה, ובנוסף אין מחלוקת כי לא שולמו לתובעת דמי חופשה כלשהם, כך שמכורח הנסיבות מגיע לתובעת תשלום פדיון חופשה.

על-פי סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשלום פדיון חופשה נעשה בהתאם לכללים לפיהם משולמים דמי חופשה, כאמור בסעיף 10 לחוק חופשה שנתית.

סעיף 10(א) לחוק חופשה שנתית קובע כי יש לשלם בעד ימי חופשה סכום השווה לשכר הרגיל, כאשר על-פי סעיף 10(ב) לחוק חופשה שנתית, השכר הרגיל מוגדר באופן חלופי לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או מקצתו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו לבין עובד בשכר, המוגדר בסעיף 1 לחוק חופשה שנתית כעובד שגמול עבודתו, כולו או מקצתו, משתלם שלא על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו.

במקרה הנדון קיימת דרישה להחיל הגדרות שנועדו לחול על עובדים על מי שנקבעה כעובדת בדיעבד אך תשלום שכרה לא שולם על בסיס לפיו מקובל לשלם שכר לעובדים.

בית-הדין הסיק כי ההגדרה המתאימה לתובעת היא הגדרת "עובד, שגמול עבודתו, כולו או מקצתו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו", שכן התובעת קיבלה תשלומי שכר חודשיים בהתאם לחשבוניות שהיא הציגה.

אשר-על-כן, יחול בעניינה סעיף 10(ב)(1) לחוק חופשה שנתית לעניין שיעור פדיון החופשה המגיע לה, כלומר: שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה לעבודה.

סיכומו-של-דבר, יישום הוראה זו לגבי התובעת מצדיק תשלום לתובעת בשיעור שכר לפי החלק ה- 24/30 של שכרה החודשי, כלומר: 2,916 ₪.
24. מהו החישוב הנכון בשביל לקבוע את ערך פדיון החופשה היומי של התובע?
ב- ס"ע (חי') 29156-02-11 {מהנא כנעאן נ' חיים קדמאני, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.04.13)} נדונה השאלה מהו החישוב הנכון בשביל לקבוע את ערך פדיון החופשה היומי של התובע.

התובע עתר לתשלום הסך של 5,600 ₪ ולחילופין הסך של 4,200 ₪, בגין דמי חופשה או פדיונה לתקופת עבודתו נשוא התביעה.

הנתבעים טענו כי את שווי החופשה המגיע לתובע, יש לקזז מהסכומים ששולמו לתובע ביתר, במהלך תקופת עבודתו אצלם.

מעיון בדו"חות הנוכחות עלה כי בתקופה שהחל התובע מחודש 04/08 ועד לחודש 12/08 ועד בכלל, הועסק התובע במשך 117 ימים.

סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, קובע את זכאותו של עובד בשנת העבודה הראשונה שלו ל- 14 ימי חופשה קלנדאריים, סעיף 3(ג) דן בזכאות לימי חופשה בגין חלק-משנה ומכאן אנו יכולים לעשות את החישוב לכמה ימי חופשה מגיעים לתובע לפי חישוב של 14 כפול 117 חלקי 240 =6 ימי חופשה, אשר מכפלה מול תעריפם נעשה בהמשך.

סעיף 10(ב) לחוק חופשה שנתית, קובע את גובה השכר על-פיו יחושב שווי יום חופשה, כדלקמן:

כאשר לעניין השכר הרגיל לעניין סעיף זה הוא כאשר עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו, שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן הוא שכר העבודה אשר היה מקבל אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד.
ובמצב נוסף נקבע כי לגבי עובד בשכר, יש לעשות את החישוב שבו שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה, כאשר שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים, ואם היו ברבע השנה כאמור חודשי עבודה לא מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

ברבע השנה האחרונה לעבודת התובע היה חודש עבודה לא מלאה, ומכאן כי היה צריך לחשב את השכר היומי הממוצע שלו לפי רבע-השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים עשר החדשים שקדמו לחופשה, ובעניין הנדון, החודשים 05/08 עד 07/08 ועד בכלל, בהן השתכר התובע סך כולל של 15,675 ₪ הם הקובעים.

כתוצאה מכך, על-פי החישוב: 15,675 ₪ חלקי 90 = 174 ₪, שווי יום חופשה של התובע עומד על 174 ₪ ברוטו.

אשר-על-כן, התוצאה היא שבמועד סיום עבודתו, זכאי היה התובע לפדיון חופשה בסך כולל של 1,044 ₪ ברוטו לאחר חישוב של ערך יום חופשה 174 ₪ כפול מספר ימי החופשה (6).

25. האם יש לערוך את פדיון ימי החופשה על בסיס שכר יסוד בלבד, לא כולל רכיב העמלות?
דמ"ר (ת"א) 35913-06-11 {יניב עומר נ' ש. לרנר - יצור מוצרי אריזה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.10.13)} נדונה השאלה האם יש לערוך את פדיון ימי החופשה על בסיס שכר יסוד בלבד, לא כולל רכיב העמלות.

התובע טען כי פדיון החופשה שולם לתובע על בסיס שכר היסוד בלבד, לא כולל העמלות, כאשר לטענת התובע, לצורך חישוב פדיון החופשה יש לכלול בשכרו גם את רכיב העמלות.

עוד טען התובע כי בחודש 02/11 נגרע משכרו יום חופשה אחד שלא כדין.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי אין לראות בעמלות ששולמו לתובע כחלק משכרו לצורך חישוב פדיון החופשה של התובע.

בית-הדין קבע כי טענת התובע לפיה נגרע משכרו יום חופשה אחד שלא כדין לא הוכחה, כאשר ההסבר שמציג התובע בתצהירו בדבר ניכוי יום חופשה בגין יום בו עבד התובע בפועל, מתייחס לחודש 12/10 ולא לחודש 02/11, כפי שנטען על-ידו בכתבי הטענות ובסיכומים.

בית-הדין ציין כי מעיון בתלושי השכר של התובע עלה כי במסגרתם נערך רישום סדיר של ימי החופשה שנוצלו ושנותרו לזכות התובע, כאשר בנסיבות העניין הנתונים בדבר ניצול ימי חופשה כמפורט בתלושי השכר, לא נסתרו.

באשר לאופן חישוב פדיון החופשה, הנתבעת אישרה בסיכומיה {בניגוד למה שהיא טענה בכתב ההגנה} כי יש לראות בעמלות ששולמו לתובע כחלק משכרו לצורך חישוב פדיון החופשה והנתבעת הציגה תחשיב מטעמה לגבי יתרת פדיון החופשה שנותרה לזכות התובע.

התחשיב של התובע מתבסס על ממוצע העמלות שהיה על הנתבעת לשלם לו לשיטתו, בגין החודשים 01/11 -03/11 ולאור המסקנה כי התובע לא זכאי להפרשי עמלות בגין תקופת עבודתו, תחשיב זה אינו נכון ואינו משקף את שכרו האמיתי של התובע.

מאידך, תחשיב הנתבעת מתבסס על שיעור העמלות ששולמו לתובע בפועל בשלושת החודשים האחרונים לעבודתו, בהתאם להוראת סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית.
סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע על-אף שתחשיבה של הנתבעת הוצג לראשונה בסיכומים, כי יש להעדיפו על פני התחשיב של התובע, בהיותו מתיישב עם הוראות הדין, כאשר בהתאם לכך זכאי התובע להפרשי פדיון חופשה בסך של 9,444.5 ₪.

26. האם מגיעים לתובעת אשר הוגדרה בתקופת ההתקשרות כנותנת שירותים עצמאית, ימי חופשה ואם כן מה ערכם?
ס"ע (ת"א) 21700-11-11 {רוני תגור נ' עיריית לוד, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.03.15)} נדונה השאלה האם מגיעים לתובעת אשר הוגדרה בתקופת ההתקשרות כנותנת שירותים עצמאית, ימי חופשה ואם כן מה ערכם.

במקרה הנדון, התובעת טענה בתקופת ההתקשרות כנותנת שירותים עצמאית לא ניתנו ימי חופשה לתובעת המגיעים לה כעובדת.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בתקופה הרלוונטית התובעת סיפקה את שירותיה לנתבעת כנותנת שירותים עצמאית ולא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד.

עוד הוסיפה הנתבעת כי ככל שיקבע כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, התמורה ששולמה לה כ"עצמאית" היתה גבוהה בהרבה משכרו של עובד שכיר בתפקיד מקביל והנתבעת רשאית לקזז מהסכומים המגיעים לתובעת את הסכומים ששולמו לה ביתר במעמדה כ"עצמאית".

על-פי הסכמי ההתקשרות שהוצגו לתיק, התובעת עבדה 5 ימים בשבוע ובהתאם לכך בגין תקופת העסקה בת 3 שנים נמצאה התובעת זכאית ל- 30 ימי חופשה.

בהתאם לשכר החלופי של התובעת {57 ₪ לשעה על 120 שעות בחודש}, ועל-פי הוראת סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, שכרה היומי הממוצע של התובעת לצורך חישוב דמי חופשה עמד על 228 ₪, ובהתאם לכך זכאית התובעת לפדיון חופשה בסך של 6,840 ₪ וזאת לפי 228 ₪ ימי החופשה שלה בסך 30.

27. האם יש צורך לכלול את ממוצע העמלות של התובע לצורך קביעת פדיון יום חופשות מהנתבעת, ואם כן מהו החישוב הנכון לכך?
ב- ס"ע (ת"א) 47748-11-11 {יוסף בניש נ' הראל טכנולוגיות מידע בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.10.14)} נדונה השאלה האם יש צורך לכלול את ממוצע העמלות של התובע לצורך קביעת פדיון יום חופשות מהנתבעת, ואם כן מהו החישוב הנכון לכך.

במקרה הנדון לפי מה שעלה מתלושי השכר של התובע הוא קיבל מידי חודש זיכוי של 1.92 ימי חופשה, ומדי פעם ישנו רישום של ניצול חופשה.

לפי מה שעלה מתלוש השכר האחרון של התובע, בחודש האחרון לעבודתו עמדו לזכותו 60.73 ימי חופשה, ובמקביל, לא היתה מחלוקת כי בסיום עבודתו של התובע שולם לו פדיון חופשה של 60.73 ימי חופשה, בסכום כולל של 33,125 ₪.

התובע טען כי הוא זכאי לפדיון חופשה בסך של 112,400 ₪, שכן יש לכלול גם ממוצע עמלות בחישוב ערך יום חופשה.

אשר-על-כן, התובע תבע מכוח טענתו זו ובניכוי הסכום שקיבל כפדיון חופשה, יתרת חופשה בסך של 79,275 ₪.

הנתבעת טענה כי ממוצע העמלות ששולם לתובע במהלך השנה האחרונה לעבודתו עמד על סך של 16,043 ₪ .

בית-הדין דחה את טענת הנתבעת לפיה פדיון החופשה ששולם לתובע שולם לו ביתר, מאחר ועל-פי הפסיקה, תלוש השכר מהווה ראיה לנכונות המפורט בו, כולל ניצול ומאזן ימי החופשה {ראה ע"ע 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) נ' נגריית שירן בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.03.13)}.

יתרת החופשה המצויינת בתלושי השכר של התובע מהווה הודאה בדבר מספר ימי החופשה שעמדו לזכותו ואשר יש בה כדי לדחות טענת התיישנות {דב"ע נה/3-193 זומרפלד נ' מלון זוהר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.05.96)}.

עלה כי הנתבעת שילמה לתובע פדיון חופשה לפי שכר יומי בסך של 545.5 ₪ {לפי תחשיב של 33,125/60.73}, ומכאן, הנתבעת לא לקחה בחשבון את העמלות ששולמו לתובע במהלך עבודתו בקביעת שווי יום חופשה בתשלום פדיון החופשה אלא אך את שכר הבסיס בסך של 12,000 ₪.

על-פי הוראת סעיף 10 לחוק חופשה שנתית ועל-פי הפסיקה, לצורך חישוב זכאותו של עובד לפדיון חופשה, יש לקחת בחשבון גם תשלומי עמלות {ע"ע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.03.02)}.

בית-הדין ציין כי התובע טען כי בשנה האחרונה לעבודתו שולמו לו עמלות בממוצע חודשי של 17,122 ₪, אך עם-זאת, התובע לא הציג כל אישור או פירוט בנוגע לעמלות ששולמו לו במהלך עבודתו ולפיכך קבע בית-הדין כי ממוצע העמלות ששולם לתובע במהלך השנה האחרונה לעבודתו עמד על סך של 16,043 ₪ כגרסת הנתבעת.

בית-הדין קבע כי התובע זכאי לעמלות נוספות, שטרם שולמו לו, המסתכמות בסך של 115,000 ₪, כאשר עמלות אלו הן בגין עסקאות שביצע התובע בשנה האחרונה לעבודתו והן מתחלקות לממוצע חודשי בסך של 9,583 ₪, ומכאן שהתובע היה זכאי לעמלות בשנה האחרונה לעבודתו, בממוצע חודשי של 25,626 ₪ {16,043+ 9,583}.

אשר-על-כן, זכאי התובע ליתרת פדיון חופשה בסך של 70,739 ₪ {25,626/22 כפול 60.73 ₪}.

עוד יצויין, כי פדיון החופשה בסכום המצויין לעיל מתייחס גם לעסקאות שביצע התובע בתקופה האחרונה לעבודתו ושהתשלום בגינן מהלקוח התקבל אצל הנתבעת לאחר סיום תקופת עבודתו של התובע.

לפיכך, לאחר שנלקחו בחשבון המועדים השונים בהם התקבלו התשלומים השונים מהלקוח, בית-הדין קבע כי פדיון החופשה ישולם לתובע בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 01.12.11 ועד למועד התשלום בפועל.

28. מהו תעריף פדיון יום חופשה אשר צריך להיות משולם לעובד המשולם על בסיס חודשי, והאם במקרה זה זכאי התובע לפדיון ימי חופשה?
ב- ס"ע (ת"א) 8270-08-11 {חסן מסרי נ' ביסבו סוקולוב חולון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.08.13)} נדונו השאלות מהו תעריף פדיון יום חופשה אשר צריך להיות משולם לעובד המשולם על בסיס חודשי, והאם במקרה זה זכאי התובע לפדיון ימי חופשה.

התובע טען כי לא יצא לחופשה במהלך עבודתו ולכן הוא זכאי לתשלום פדיון חופשה בגין כל תקופת העבודה.

התובע תבע סכום של 10,000 ₪, אך לא ציין אם מדובר בסכום ברוטו או נטו.

הנתבעת טענה כי שילמה לתובע עבור ימי חופשה שהתובע ניצל בתקופת העבודה והפנתה לתלושי השכר.

עוד טענה הנתבעת, כי התובע לא פנה אל מנהל הנתבעת בבקשה לצבור את ימי החופשה להם הוא טען, כאשר בסיכומים ויתרה הנתבעת על טענתה בנוגע לאי-בקשת התובע לצבירת ימי חופשה.

בית-הדין התייחס לסכום הנתבע מאחר ולא צויין אם מדובר בסכום ברוטו או נטו כסכום ברוטו.

בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו ירשמו בין-היתר מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלומם.

נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה הוא על המעביד לפי ההלכה הפסוקה {כפי שנפסק בפרשת ציק ליפוט}, כאשר מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית.

בית-הדין קבע כי תלושי השכר שניתנו לתובע אינם משקפים את הסכומים ששולמו לו בתקופת העבודה, ובהיעדר הוכחה אחרת לימי חופשה שניצל התובע בתקופת עבודתו דחה את הטענה לפיה התובע קיבל תשלום בעד ימי חופשה שנטל בתקופת העבודה.

בהתאם לפסק-דין אנויה, העובד זכאי לפדיון חופשה בגין ארבע השנים האחרונות לעבודתו, מכיוון שבהתאם לסעיף 7 לחוק חופשה שנתית ניתן לצבור ימי חופשה לכל היותר בגין שלוש שנים בצירוף הימים שנצברו לזכותו של העובד בשנת העבודה השוטפת, ומשכך, התובע זכאי לפדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתו.

בהתאם לסעיף 3(א)(1) לחוק חופשה שנתית {הקשור לסעיף 10 לחוק חופשה שנתית}, התובע זכאי בעד כל אחת משנות עבודתו לחופשה של 14 ימים קלנדריים.

כלומר, התובע זכאי בגין תקופת עבודתו ל- 44.8 ימי חופשה {14 ימי חופשה לשנה בחישוב של שלוש שנים ועוד החלק היחסי של שנתו הרביעית בעבודה}.

שווי יום החופשה בהתאם לחוק חופשה שנתית לעובד שמשכורתו משולמת על בסיס חודשי הוא בסכום השווה לשכרו הרגיל.

אשר-על-כן, שווי יום קלנדרי של התובע הוא בסכום של 333 ₪ נטו {לפי חישוב של שכרו החודשי של התובע חלקי ימי החודש}.

סיכומו-של-דבר, קבע בית-הדין כי התובע זכאי לפדיון חופשה בסכום של 14,918.40 ₪ נטו {44.8 ימים כפול 333₪}, אך עם-זאת, משהתובע תבע סכום של 10,000 ₪ בלבד בית-הדין לא פסק לו סכום הגבוה מהסכום הנתבע.
לכן, בנסיבות העניין נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה בסכום של 10,000 ₪ ברוטו, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 09.07.11 ועד לתשלום בפועל.

29. כיצד יש לחשב את ערך פדיון החופשה היומי של התובעת, אשר נחשבת לעובדת בשכר, במקרה הנדון?
ב- ס"ע (נצ') 49165-11-11 {סופיה לוריה נ' מלון "כנען ספא" נ' קופת חולים מאוחדת, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.12.14)} נדונה השאלה כיצד יש לחשב את ערך פדיון החופשה היומי של התובעת, אשר נחשבת לעובדת בשכר, במקרה הנדון.

התובעת תבעה פדיון חופשה בגין 3 שנות עבודתה האחרונות, על בסיס שכר יומי בסך 335 ₪ ליום, והנחה שהיתה זכאית לחופשה בתשלום בגין 66 ימים ובסך הכל לסכום של 22,110 ₪.

הנתבעת טענה כי התובעת הייתה זכאית לפדיון 67.5 ימי חופשה, לפי ערך יום חופשה של 314 ₪, ואת התוצאה הכפילה ב- 49.11% משרה.

סעיף 10 לחוק חופשה שנתית קובע כי המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל, כאשר השכר הרגיל לעניין סעיף 10 לחוק חופשה שנתית זה הוא לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו, כאשר זהו שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד.

לגבי עובד בשכר שנחשב לשכר שעתי, שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים.

אם היו ברבע השנה כאמור חודשי עבודה לא מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

בית-הדין קבע כי בעניין הנדון, לא סופקו לו נתונים המאפשרים את קביעת השכר היומי הממוצע על בסיס רבע השנה האחרונה, והתובעת השתיתה חישוביה של שכר ממוצע שהיא חישבה על בסיס שנת העבודה האחרונה, והנתבעת לא הציגה נתונים אחרים.

אשר-על-כן, על בסיס השכר החודשי הממוצע שבית-הדין קבע, הוא חישב גם את השכר היומי, וזה כבר מכיל בחובו את "היקף המשרה", ולא היה מקום להכפיל את תוצאת החישוב באחוזי משרה כפי שעשתה הנתבעת.

בית-הדין הוסיף וקבע כי יש להכפיל, את השכר היומי, בסך של 67.5 ימי חופשה שהתובעת ביקשה {בהתאם לדין} לפדותם, והתוצאה היא שפדיון החופשה לו זכאית התובעת עומד על סך של 13,017 ₪.

30. כיצד יש לחשב את דמי פדיון חופשתם של התובעים כאשר היו ימים או פרקי זמן שהתובעים נחו מעבודתם הסדירה, ומשכורתם היתה תלויה בעמלות?
ב- ס"ע (יר') 47303-05-10 {יעקב אלקובי נ' בראנץ בייגלס חברות, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.07.13)} נדונה השאלה כיצד יש לחשב את דמי פדיון חופשתם של התובעים כאשר היו ימים או פרקי זמן שהתובעים נחו מעבודתם הסדירה, ומשכורתם היתה תלויה בעמלות.

התובעים טענו כי משך כל תקופת עבודתם אצל הנתבעת לא קיבלו חופשה בתשלום ואף לא קיבלו פדיון חופשה לאחר סיום עבודתם אצלה.
הנתבעת טענה כי התובעים שהו בחופשה בתשלום בפרקי זמן שונים וזאת כעולה מרישומי הנתבעת במה שטענה כי הם מהווים להיות פנקס חופשה של התובעים, ואשר עותק ממנו צורף לתצהיר גילוי המסמכים של הנתבעת.

בית-הדין ציין כי המדובר ברשימה בכתב יד לא חתומה, על דף נייר רגיל שאינו נושא כל זיהוי של הנתבעת ובוודאי שאינו עונה על הוראות תקנות חופשה שנתית {פנקס חופשה}.

בית-הדין קבע כי אין המדובר ברישומים אותנטיים ומכל מקום לא הוברר מדוע לא נוהלו תלושי שכר כמתבקש, כאשר יחד-עם-זאת, תמוה כי הנתבעת טענה כי התובעים היו 'עצמאיים' בשטח חופשיים לעשות כרצונם עד כדי השתלטות על מחלקת הקייטרינג, ומנגד דווקא ימי היעדרותם ידועים לנתבעת בדיוק מרשים.

זאת ועוד, אין בתלושי השכר של התובעים כל זכר לתשלום תמורת החופשה במועדים המצויינים.

המסקנה המתבקשת היא איפוא כי "פנקס החופשות" הוכן לצורכי התביעה בלבד ואינו משקף חופשה בפועל ובתשלום כדין.

גם אם קיימת ההנחה שבמהלך למעלה משלוש שנים היו ימים או פרקי זמן שהתובעים נחו מעבודתם הסדירה, הרי שאין בכך משום ניצול ימי חופשה שנתית בשכר שהרי משכורתם היתה תלויה בעמלות, כלומר בגביה של תשלומים בעד ארועים.

בית-הדין קבע שאין בין הבקשה לחופשה לחובת המעסיק לתת לעובדו חופשה שנתית בשכר, כאשר כללו של דבר הוא שהתובעים זכאים לפדיון דמי חופשה עבור כל תקופת העסקתם אשר יחושבו בהתאם להוראות סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה ולפיה יש להחיל הוראות אלה גם לגבי עובד שעמלתו היא שכרו {ע"ע (ארצי) 300352/98 נקאש נ' קי.בי. מערכות מתקדמות לניקוי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.06.00)}.

בהתאם זכאי התובע 1 לפדיון 45 ימי חופשה לפי החישוב הבא:
כדי להגיע לערך יום עבודה על פיו יחושב פדיון דמי חופשתו יש לקחת את 3 חודשי עבודתו הרצופים הפוריים ביותר {החודשים ינואר עד מרץ 2009} ויש לחלק אותם ב- 90, כך מחושב ערך יום עבודתו של התובע 1 בסך 200.9 ₪.

סכום זה יש להכפיל ב- 45 {ימי חופשתו המגיעים לו}, וזאת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.01.10 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בית-הדין ציין כי היה מודע לכך כי התובע 1 תבע 42 ימי חופשה בלבד, אולם הסכום שנתבע בגינם הוא גבוה מזה שבית-הדין פסק ועל-כן הוא לא עבר על הכלל לפיו אין לפסוק לתובע מעבר לתביעתו.

על-פי אותה שיטה זכאית התובעת 2 לפדיון ימי חופשה בסך 2,860 ₪, כאשר ערך יום עבודתה נקבע על סך של 144.2 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבת כחוק מיום 01.11.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בשים לב כי פדיון חופשה אינו בגדר "שכר מולן" כהגדרתו בחוק הגנת השכר ואינו נושא פיצויי הלנה.

31. האם יש לחשב את המענקים והבונוסים כחלק משכרה הרגיל של התובעת בהתאם לסעיף 10 לחוק חופשה שנתית?
ב- דמ"ש (נצ') 1977/09 {נינה דיקנסקי נ' וייס יוסי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.07.13)} נדונה השאלה האם יש לחשב את המענקים והבונוסים כחלק משכרה הרגיל של התובעת בהתאם לסעיף 10 לחוק חופשה שנתית.
התובעת טענה כי המענקים והבונוסים היו חלק משכרה הרגיל בהתאם לחוק חופשה שנתית, ומשלא כללו הנתבעים תשלומים אלו, הרי ששולמו לה ימי החופש או פדיונם, בחוסר.

התובעת העמידה רכיב זה של תביעתה, של הפרשי דמי פדיון חופשה, בעבור השנים 2007- 2009 על סכום של 2,799.57 ₪.

הנתבעים טענו, כי בהתאם להוראות הדין אין להביא בחשבון בשכר הרגיל את הבונוס כאשר הוא במהותו סוג של פרמיה המותנית בתנאי או גורם מיוחד, שלא ידוע מראש אם יתקיים אם לאו.

עוד טענו הנתבעים כי הנטל להוכיח כי הבונוס הינו חלק משכר היסוד, מוטל על כתפי התובעת אם כי היא לא עמדה בנטל זה, ומלבד חישובים שונים וטענות כלליות לא הוכיחה דבר.

סעיף 10(א) לחוק חופשה שנתית קובע את זכותו של העובד לתשלום דמי חופשה ולפיו: "המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה, בסכום השווה לשכרו הרגיל".

סעיף 10(ב)(1) לחוק חופשה שנתית, אשר הוא הרלוונטי לעניין הנדון, קובע את הגדרת "שכר רגיל" לעובד חודשי, כדלקמן: "לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו, שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד".

וסעיף 10(ג) קובע לעניינו של סעיף-קטן (ב) כי: "שכר עבודה לעניין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על-ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לעניין זה על-ידי שר העבודה.

עוד צויין, כי סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה, כאשר על-פי חומר הראיות, קיבלה התובעת, מדי חודש, שכר יסוד גלובאלי קבוע בסך של 15,000 ₪, ובכל רבעון קיבלה מענק בסך 3,750 ₪, כאשר מענקים אלו שולמו לתובעת באופן קבוע, ובשיעור אחיד {כפי שנראה בתלושי השכר של התובעת} בסך של 15,000 ₪, כאשר בהתאם לחוזה העסקתה של הבונוס הרבעוני היה מותנה ברווחיות החברה.

אשר-על-כן, ומשהגדרת שכר העבודה הרגיל כוללת "כל תמורה בכסף או בשווה כסף המשתלמת לעובד על-ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות" ומשפסק בית-הדין, לא אחת, כי הגדרת "השכר הרגיל" לעניין חוק חופשה שנתית ככולל כל תמורה עבור עבודה בשעות הרגילות, מביאה לתוצאה לפיה כולל השכר את כל התוספות שמעביד משלם לעובדו {בג"צ 148/71 בתי הזיקוק בחיפה בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד כו(1), 18 (1971); ע"ע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.03.02)}.

סיכומו-של-דבר, הואיל והמענק היה מותנה בעניין שלא היה קשור ישירות לפעילותה של התובעת, והיות ומדובר בחלק משכר אותו היתה מקבלת, באותו פרק זמן, אילו לא היתה יוצאת לחופשה, הרי שיש לראות במענק הרבעוני חלק מהשכר הרגיל של התובעת לצורך חישוב דמי חופשתה.

32. כיצד חישב בית-הדין את ערך יום חופשתו של התובע?
ב- ס"ע (חי') 54649-08-10 {הוארי אמיר נ' נפאע סועאד עלי נגריית שפרעם, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.07.13)} נדונה השאלה כיצד חישב בית-הדין את ערך יום חופשתו של התובע.

התובע טען כי הוא זכאי לתשלום פדיונם של 78 ימי חופשה, שצבר לטענתו במהלך שלושת השנים האחרונות להעסקתו, שהן לגרסתו השנים ה- 11 עד ה- 13 לוותקו בנגריה, בתעריף 212 ₪ ליום, כך שהתובע זכאי לשיטתו לפדיון חופשה בסך 16,536 ₪.
הנתבעים לא הציגו בפני בית-הדין פנקס חופשה ואף בחקירתם הודו כי לא ניהלו פנקס חופשה לתובע.

בהתאם, זכאי היה התובע לצבור בעת סיום עבודתו 84 ימי חופשה קלנדרים {24 ימים בעבור שנת 2007, 25 שנים בעבור שנת 2008, 26 ימים בעבור שנת 2009 ו- 9 ימים נוספים בהתאם לתקופת העבודה היחסית בשנת 2010}.

בהתאם לסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, 3 חודשי העבודה המלאים ביותר בשנה האחרונה לעבודתו היו ינואר עד מרץ 2010.

חלוקת סך שכרו בחודשים אלו ב- 90, מעלה כי ערך יום חופשה שווה 113 ₪, אי-לזאת ובהתאם לכך, קבע בית-הדין כי התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 9,492 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד סיום העבודה, 02.05.10 ועד מועד התשלום בפועל.

יצויין כי התובע טעה בתעריף אותו חישב המגיע לו ליום חופשה כאשר חישב סכום גבוה יותר מכפי שהגיע לו, כאשר אף נמצא גם שהתובע זכאי ליותר ימי חופשה מכפי שתבע, אולם הסכום שנתבע בגין ימי החופשה המגיעים לו היה גבוה מזה שבית-הדין פסק ועל-כן התובע לא עבר על הכלל לפיו אין לפסוק לתובע מעבר לתביעתו.

33. כיצד היה צריך לחשב את שכרו של התובע כאשר היה נחשב ל"עובד בשכר"?
ב- ס"ע (ת"א) 38347-04-10 {מחמוד אסמאעיל מחמד (אבו עראם) נ' אליהו שורי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.11.14)} נדונה השאלה כיצד היה צריך לחשב את שכרו של התובע כאשר היה נחשב ל"עובד בשכר".

התובע טען כי הוא זכאי לפדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתו, לתקופה של שבע שנים, כאשר כפי שפירט בכתב תביעתו, תקופת העבודה הרלוונטית היא בת 5 שנים ו- 9 חודשים {מינואר 2004 ועד ספטמבר 2009}.

הנתבע טען כי התובע קיבל דמי חופשה כדין, במסגרת ההפרשות ששילם מידי חודש בחודשו, בשיעור של 4% משכרו, וסכומים אלה שוחררו לזכותו של התובע בתום תקופת העסקתו.

בית-הדין קבע כי מאחר שלא הוצג פנקס חופשה והנתבע אף לא טען שהתובע קיבל חופשה בפועל, יש לקבוע כי התובע זכאי לפדיון חופשה בגין השנה האחרונה לעבודתו ושלוש השנים שקדמו לה, בניכוי הסכום ששוחרר לזכותו בפועל, בהתאם לחישוב אשר פורט בכתב התביעה.

בית-הדין קבע כי התובע היה נחשב לעובד בשכר שקיבל שכר מינימום יומי ועל-כן החישוב הנכון לפדיון החופשה הוא על-פי הוראות סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, כאשר בשנה האחרונה לעבודתו, שלושת החודשים בהם התובע עבד בהיקף מלא הם ינואר - מרץ 2009 {58 ימי עבודה}, את סכומם המצטבר יש לחלק ל- 90, ועל-כן שווי יום חופשה לתובע נקבע על סך של 133.46 ₪.

עוד הוסיף בית-הדין כי התובע הגביל את תביעתו לשלוש השנים האחרונות בצירוף השנה השוטפת ובגין תקופה זו הוא זכאי על-פי החוק לפדיון 57 ימי חופשה.

כלומר, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 7,607 ₪ {133.46 ₪ כפול 57 ימים, כאשר מסכום זה יש לנכות את הסכומים שהנתבע הפריש על חשבון חופשה לשירות התעסוקה.

בעניין זה לא הוצגה אסמכתא, אך כיוון שההפרשה ברכיב זה עומדת על 4% משכרו של התובע ונתוני השכר עלו מהדו"חות שצורפו, לא היתה מניעה לחשב את הסכום והוא עמד על 4,116 ₪, כלומר, הפרש פדיון החופשה לו התובע זכאי הוא 3,491 ₪.

34. כיצד יש לחשב את פדיון חופשתה של התובעת כאשר שוויו של יום חופשתה הוא של עובד ששכר עבודתו משולם על-פי שעות?
ב- ס"ע (ת"א) 36118-11-10 {ילנה גוליק נ' אוריון שרותי אחזקה ונקיון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.11.14)} נדונה השאלה כיצד יש לחשב את פדיון חופשתה של התובעת כאשר שוויו של יום חופשתה הוא של עובד ששכר עבודתו משולם על-פי שעות.

התובעת תבעה פדיון חופשה בסך 4,875 ₪, וזאת כאשר טענה בתצהירה לזכאות כוללת גבוהה יותר אולם אישרה כי שולם לה סכום מסויים כפדיון חופשה עם סיום עבודתה ולפיכך תבעה יתרת פדיון חופשה בסך של 2,649 ₪ {לפי חישוב של 16 ימים כפול 165.6 ₪ ליום}.

בהתאם להוראות סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, שוויו של יום חופשה של עובד ששכר עבודתו משולם על-פי שעות הוא חלוקת השכר ברבע השנה המלאה ביותר בתשעים ימים.

יצויין כי בחוק חופשה שנתית נקבעה הוראה מפורשת הקובעת מהו השכר לצורך חישוב דמי החופשה ופדיון החופשה, כאשר בסעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית נקבע כי שכר עבודה לעניין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על-ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לעניין זה על-ידי שר העבודה.

סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחוק משכר העבודה.

בית-הדין ציין כי על-פי ההלכה הפסוקה, לצורך חישוב פדיון חופשה שנתית, יובא בחשבון שכרו של העובד הכולל תוספות המשתלמות לעובד כחלק משכרו, למעט הוצאות מיוחדות {דב"ע ל/1-11 בתי הזיקוק חיפה בע"מ נ' הלל, פד"ע ב 155 (1971), אושר ב- בג"צ 148/71 בתי הזיקוק בחיפה בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד כו(1), 18 (1971); ע"ע (ארצי) 300048/98 סימן נ' הסתור בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.03.02)}.

אשר-על-כן, היה צורך לקחת בחשבון, לשם חישוב פדיון החופשה המגיע לתובעת את הרכיבים "משכורת", "תוספת מקום" "חדרנים נוס".

בעניין שלושת החודשים הרצופים שבהם השתכרה התובעת את השכר הגבוה ביותר, כולל רכיבים אלו, שכרה עמד על סך כולל של 13,525 ₪, כאשר אם סכום זה יחולק ב- 90 יהא שוויו של יום חופשה בסך של 150 ₪.

התובעת היתה זכאית לפדיון של 2,975 ₪ עבור חופשה, וזאת כתוצאה מתחשיב של 19.9 ימי חופשה בתקופת עבודתה {לפי חישוב של תקופת עבודתה (17 חודשים) חלקי חודשי השנה (12 חודשים) כפול מספר ימי החופשה המגיעים לה בשנה (14 ימי חופשה)} {19.9 ימי חופשה כפול 150 ₪ ליום}.

סיכומו-של-דבר, לתובעת שולם פדיון חופשה בסך של 2,649.6 ₪ ולפיכך זכאית היא ליתרת פדיון חופשה בסך של 325 ₪.

35. האם בחישוב דמי חופשתו של התובע היה על הנתבעת לקחת בחשבון רכיב "כלכלה"?
ב- ס"ע (חי') 48800-11-10 {איגור גייבסקי נ' מנפאואר ישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.06.13)} נדונה השאלה האם בחישוב דמי חופשתו של התובע היה על הנתבעת לקחת בחשבון רכיב "כלכלה".

במקרה הנדון לא היתה מחלוקת כי בתום כל אחת מתקופות עבודתו בנתבעת, שולם לתובע פדיון חופשה, במסגרת גמר חשבון.

התובע טען כי בחישוב דמי החופשה היה על הנתבעת לקחת בחשבון את רכיב ה"כלכלה", ובנוסף היא לא חישבה נכון את אורך החופשה שהגיעה לו, ולכן עליה לשלם לו הפרשים.

הנתבעת, לעומת-זאת, טענה, כי זכאותו של התובע לתשלום עבור חופשה מוצתה במסגרת התשלומים שקיבל כפדיון חופשה.

בית-הדין קיבל את עמדת הנתבעת לפיה זכאותו של התובע לתשלום עבור חופשה מוצתה במסגרת התשלומים שקיבל כפדיון חופשה.

חוק חופשה שנתית, קובע בסעיף 10 לחוק חופשה שנתית, כי דמי החופשה אותם חייב המעביד לשלם לעובד, בגין חופשה, הם סכום השווה לשכרו הרגיל של העובד, כאשר שכרו הרגיל של התובע כולל את התשלום עבור שעות העבודה הרגילות, בלבד, והתובע לא הציג כל תשתית משפטית להכללת תוספת "כלכלה" כחלק מהשכר הרגיל.

בית-הדין ציין, כי התובע העלה טענה, גם באשר לאופן בו חישבה הנתבעת את אורך החופשה שהגיעה לו, אולם, לאור קביעתו, בדבר אי-הכללת התשלום עבור "כלכלה" במסגרת השכר, לעניין דמי חופשה, על-פי תחשיבי התובע עצמו, לגבי אורך החופשה שלדעתו הגיעה לו ולגבי ערך יום חופשה ללא תוספת הכלכלה, לא מגיעים לו הפרשים כלשהם.

אשר-על-כן דחה בית-הדין את דין התביעה ברכיב "פדיון חופשה" לעניין רכיב הכלכלה.

36. מהו פדיון החופשה אשר הגיע לתובע בחודש בו יצא לשירות מילואים?
ב- ס"ע (יר') 52141-08-10 {אביעד לוי נ' מיקוד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.08.12)} נדונה השאלה מהו פדיון החופשה אשר הגיע לתובע בחודש בו יצא לשירות מילואים.

במקרה הנדון שולם לתובע פדיון חופשה בסך 800 ₪ בחודש 07/08, כאשר לאחר מכן התובע יצא למילואים ביום 28.12.08 והיה בשירות מילואים לפחות עד סוף חודש 12/08.

בחודש 12/08 נרשם בתלוש השכר של התובע בסך 1,207.98 ₪, כאשר בשים לב לשיעור משרתו של התובע, התובע היה זכאי בתקופת עבודתו ל- 14.4 ימי חופשה (12+6)*80%=14.4 {לפי חישוב של שבוע עבודה בן 6 ימים}.

על-פי סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, יש לחשב את "השכר הרגיל" של התובע לפי שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה, כאשר "שכר העבודה היומי הממוצע" הינו "הסכום היוצא מחילוק שכר רבע שנה שקדמה לחופשה למספר תשעים" ואם היו ברבע השנה כאמור חודשי עבודה לא מלאה יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החודשים שקדמו לחופשה, לפי בחירת העובד.

בשים לב להסכמת הצדדים בדבר היקף משרת התובע אשר היוותה 80%, אין מקום שלא לחשב את "שכר העבודה היומי הממוצע" של התובע בהתאם לתעריף השעתי עבור יום עבודה מלא של 8 שעות.

בהתאם לכך, התובע היה זכאי בתקופת עבודתו לתשלומי חופשה בסך 3,513 ₪ לפי חישוב של 30.50*8=244*14.4=3,513, כאשר לטענת התובע, אין לזקוף את התשלום בסך 1,207.98 מחודש 12/08 על חשבון דמי חופשה ששולמו לתובע, שכן לטענתו לא ייתכן שסכום זה שולם עבור חופשה אליה יצא התובע בפועל ויש להסיק כי מדובר בתשלום של "פדיון" חופשה במהלך תקופת העבודה, הנוגד את תכלית חוק חופשה שנתית ואשר מעביד המבצע אותו מסתכן בכפל תשלום {בהתאם להלכה ב- ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סביון (1981) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.12.06)}.

לעניין זה טען התובע כי בהתחשב ביציאתו למילואים ב- 28.12.08 ובימי עבודתו בפועל בחודש 12/08, לא ייתכן שהתשלום בעד חופשה בחודש 12/08 בסך 1,207.98 היה בגין חופשה.

בית-הדין לא קיבל את טענת התובע שכן מעבר לכך שקיימת מוסכמה לפיה תלושי השכר משקפים את התשלומים שקיבל התובע בפועל, מתלוש השכר של התובע לחודש 12/08 עלה שהתובע עבד 134 שעות בלבד.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי בארבעת הימים שנותרו בחודש 12/08 מיום יציאת התובע למילואים נותרו 32 שעות עבודה רגילות, ולפיכך לא היה בסיס לטענת התובע, כאשר בהתאם לכך, הגיע לתובע הפרש פדיון חופשה בסך 1,505 ₪ {3,513 ₪ פחות 2,007.98 ₪ =1,505 ₪}.

37. האם יש לכלול בחישוב שכרו היומי של התובע את רכיבי הנסיעות והאש"ל, לצורך פדיון חופשתו?
ב- ס"ע (ת"א) 34566-11-10 {טל דובדבני נ' יהלום שירותי שמירה, אבטחה והדרכה בינלאומיים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.11.12)} נדונה השאלה האם יש לכלול בחישוב שכרו היומי של התובע את רכיבי הנסיעות והאש"ל, לצורך פדיון חופשתו.

במקרה הנדון התובע עבד בפועל 130 ימים בתקופת עבודה בת 8 חודשים, ובהתאם להוראת סעיף 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית קבע בית-הדין כי התובע זכאי ל- 6 ימי חופשה.

שכרו היומי הממוצע של התובע, בהתאם להוראת סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית עמד על 180 ₪ כאשר התובע לא הועסק במשרה מלאה.

בית-הדין קבע כי אין לכלול בחישוב שכרו היומי את רכיבי הנסיעות והאש"ל, שכן, מדובר בתשלומים שאינם בגדר שכר עבודה.

אשר-על-כן, נקבע כי התובע זכאי היה לדמי חופשה בסך של 1,080 ₪, עבור כל תקופת העבודה, כאשר בחודשים 07/09 ו- 09/09 שולם לתובע סך כולל של 2,300 ₪ בגין חופשה, ולפיכך התובע לא היה זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב תביעה זה.

38. מהו גובה פדיון החופשה השנתית להם זכאים התובעים וכיצד יש לחשבו?
ב- ס"ע (ב"ש) 39649-09-10 {ליאור מויאל נ' אולמות היכל זינו בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.07.12)} נדונה השאלה מהו גובה פדיון החופשה השנתית להם זכאים התובעים וכיצד יש לחשבו.

התובעים טענו כי לא קיבלו במהלך עבודתם בנתבעת ובסיומה ימי חופשה בתשלום או את פדיונם, ולפיכך תבע התובע 1 פדיון חופשה שנתית בסך 2992 ₪ והתובע 2 תבע סך של 1652 ₪.

הנתבעת הודתה בכתב הגנתה כי לא שילמה לתובעים דמי חופשה או פדיונם עם סיום יחסי העבודה, כאשר בסיכום טענותיה הודתה כי התובע 1 זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך של 639 ₪ והתובע 2 בשיעור של 552 ₪.

התובעים הוגדרו כ"עובד בשכר" ולפיכך זכאים על-פי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, לתשלום דמי חופשה המחושב על בסיס "שכר עבודה יומי ממוצע, כפול במספר ימי החופשה".

שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק רבע השנה של העבודה המלאה ביותר בשניים עשר החודשים שקדמו לסיום עבודתם של התובעים במספר 90 וזאת לפי סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית.

בית-הדין קבע כי אין לקבל את חישובי התובעים כפי שפורטו בתביעתם, כאשר על-פי בסיס חישוב פדיון החופשה כפי שקיים בסעיף 10 לחוק חופשה שנתית, התובע 1 זכאי לפדיון חופשה שנתית בשיעור הנמוך מזה בו הודתה הנתבעת לפיכך, קבע בית-הדין כי התובע 1 זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך 639 ₪ והתובע 2 זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך 593 ₪.

39. האם ניתן לכלול שכר בגין שליחויות בדמי החופשה של התובע?
ב- תע"א (ת"א) 3551-10 {לירן עטר נ' ש. ניצן בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.01.13)} נדונה השאלה האם ניתן לכלול שכר בגין שליחויות בדמי החופשה של התובע.
התובע טען שדמי חופשה גולמו בתעריף בגין כל שליחות והדבר מנוגד לדין, כאשר בנוסף, יש לדחות טענת התיישנות שהיא טענה דיונית שלא הועלה בהזדמנות הראשונה.

בית-הדין קבע כי מאחר שהתובע עבד אצל הנתבעת שש שנים ושלושה חודשים, ולא נטענה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה, התובע זכאי ל- 95 ימי חופשה (סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית.

בית-הדין קבע כי אין חולק, גם לשיטתה של הנתבעת, כי לתובע לא שולם שכר כאשר נעדר מהעבודה {שהרי השכר שולם בגין שביצוע שליחויות בפועל, ולשיטתה של הנתבעת, התובע לא היה זכאי לשכר נוסף מאחר שהשכר בגין השליחויות כלל את דמי החופשה}, ולפיכך, אין לנכות מימי החופשה על-פי חוק חופשה שנתית, העדרויות של התובע מהעבודה.

אשר-על-כן, התובע תבע ברכיב זה 6,300 ₪, כאשר מתוך נתוני ההשתכרות אשר עלו מתלושי השכר ועל-פי סעיף 10(ב)(3) לחוק חופשה שנתית, נראה על פני הדברים כי התובע היה זכאי לסכום גבוה יותר, אך מאחר שאין לפסוק לתובע מעבר לתביעתו, התביעה ברכיב זה התקבלה במלואה.

40. האם זכאיות התובעות להשלמת פדיון חופשתם על-ידי הנתבעת?
ב- ס"ע (חי') 4865-02-10 {מריה פרילוצקי נ' מוריה ניקיון אחזקה ושמירה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.07.12)} נדונה השאלה האם זכאיות התובעות להשלמת פדיון חופשתם על-ידי הנתבעת.

על-פי ההלכה, במועד סיום עבודתו, זכאי עובד לפדיון חופשה שנצברה לזכותו בשלוש השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום עבודתו, בנוסף לשנת העבודה השוטפת {ע"ע 547/07 משה כהן נ' וילאם אנויה, הנ"ל}.

התובעות טענו כי מתלושי השכר עלה כי הן יצאו לחופשות שנתיות בתשלום מהלך תקופות עבודתן, אולם לטענתן התובעת 1 נותרה זכאית במועד סיום העסקתה לפדיון חופשה שנתית בסך 430 ₪ והתובעת 2 נותרה זכאית לסך 948 ₪ ברכיב זה.

הנתבעת טענה מנגד, בהסתמך על תלושי השכר של התובעות, לרבות בתלוש השכר האחרון לחודש 11/09, כי יתרת ימי החופשה של כל אחת מהתובעות עומדת על 0 ימים.

לפי מה שעלה מדו"חות הנוכחות, התובעות הועסקו 6 ימים בשבוע, ומשכך בהתאם לוותקן בעבודה, התובעת 1 היתה זכאית בעבור שלוש השנים האחרונות להעסקתה בנוסף לשנה השוטפת ל- 70 ימי חופשה בתשלום.

תחשיב דמי החופשה נקבע בסעיף 10 לחוק חופשה שנתית, ולפיו לעובד בשכר, כדוגמת התובעות, תשולם החופשה לפי שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה.

השנה של העבודה המלאה ביותר ב- 12 החודשים שקדמו לחופשה/לפדיון, מחולק ב-90.

במקרה הנדון, תלושי שכרה של התובעת 1 העידו כי חודשים 05 -07/09 היו החודשים בהם היתה עבודתה המלאה ביותר בשנת עבודתה האחרונה.

בחודשים אלו היה שכרה של התובעת 1 סך של 12,626 ₪ ובחלוקה ל- 90, ערך יום חופשתה הינו 140 ₪ {ובסה"כ זכאית ל- 9,800 ₪}.
בית-הדין קבע כי בהתאם לתלושי השכר בתקופת הזכאות האמורה {בשנים 2006 - 2009}, שולמו לתובעת 1 דמי חופשה בסך 10,681 ₪, ולפיכך אינה זכאית לפדיון חופשה שנתית מעבר למה ששולם לה.

באשר לתובעת 2, אף היא היתה זכאית במועד סיום העסקתה ל- 70 ימי חופשה בתשלום, כאשר בהתאם לסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, 3 החודשים הרצופים בהם בוצעה "העבודה המלאה ביותר" בשנת עבודתה האחרונה, הינם החודשים בין תקופת 08/09 - 10/09, כאשר ב- 3 החודשים הללו השתכרה התובעת 2 בסה"כ 12,460 ₪, ובחלוקה ל- 90, עולה כי יום חופשה הינו בשווי 138.5 ₪, ולפיכך התובעת 2 היתה זכאית בגין חופשתה השנתית לתשלום בסך 9,691 ₪.

סיכומו-של-דבר, בניכוי הסך של 8,731 ₪, שכעולה מתלושי השכר קיבלה התובעת 2 בגין דמי חופשה במהלך תקופת עבודתה משנת 2006 ועד למועד סיום עבודתה {לרבות פדיון חופשה ב- 11/09}, התובעת 2 נמצאה זכאית להשלמת פדיון חופשתה בסך של 960 ₪.

41. האם נפלה טעות בחישוב פדיון ימי חופשתו של התובע, ואם כן, כיצד יש לחשבם?
ב- ע"ב (ת"א) 52728-08-10 {רונן דדון נ' פאנץ' ליין אינטרטיינמנט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.08.12)} נדונה השאלה האם נפלה טעות בחישוב פדיון ימי חופשתו של התובע, ואם כן, כיצד יש לחשבם.

במקרה הנדון לא היתה מחלוקת כי במשכורתו האחרונה קיבל התובע פדיון ימי חופשה בסך 7,646.65 ₪ עבור 43 ימי חופשה {177.82 ₪ ליום}.

בית-הדין קבע כי בהתאם לסעיפים 10 ו- 13 לחוק חופשה שנתית, יש לחשב את השכר היומי הממוצע של התובע לצורך תשלום פדיון ימי חופשה על-ידי חילוק שכרו של התובע בשלושת החודשים האחרונים לעבודתו במספר 90.

בעניין הנדון, שכרו של התובע בחודשים דצמבר 2009 עד פברואר 2010 עמד על סך של 25,187 ₪, כך שהשכר היומי הממוצע נקבע להיות 279.8 ₪.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי בהתאם לשכר היומי הממוצע שחושב היה התובע זכאי לסך של 12,031.4 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, כאשר מאחר ושולמו לו 7,646.65 ₪, זכאי התובע להפרשים בסך 4,385 ₪.

42. לכמה ימי חופש זכאית התובעת ומהו החישוב אותו יש לערוך לגבי חישוב ערכם?
{ראה ב- ס"ע (חי') 16754-02-10 ד"ר חוה הפנר נ' עיריית חיפה המרכז הרפואי בני ציון, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.09.13) המצוטט בפרק ז' לעיל}

43. האם הנאשמים לא שילמו לעובד בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי חופשה, פדיון חופשה או תמורת חופשה העולים בגדר הרשעה פלילית?
ב- ת"פ (ת"א) 1140-10 {מדינת ישראל, משרד התמ"ת נ' ציון יקר, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.06.15)} נדונה השאלה האם הנאשמים לא שילמו לעובד בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי חופשה, פדיון חופשה או תמורת חופשה העולים בגדר הרשעה פלילית.

המאשימה טענה כי הנאשמת העסיקה את העובד נשוא כתב האישום מבלי שניהלה לגביו פנקס מאזן חופשה שנתית, בניגוד לחוק חופשה שנתית.

עוד הוסיפה המאשימה, כי הנאשמת לא שילמה לעובד בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי חופשה, פדיון חופשה או תמורת חופשה.

הנאשמים לא היו מוכנים להקראה, לכן בנסיבות אלה ניתנה החלטת בית-הדין לפיה יראו בדבריו של הנאשמים כמי שכופרים בעובדות כתב האישום.

בית-הדין ציין כי מתלוש השכר האחרון שהונפק לעובד לחודש 12/08 עלה כי לזכות העובד עמדה יתרת חופשה של 13.25 ימים, כאשר הוכח כי פדיון החופשה לא הועבר לידיו, ללא צידוק מספיק אלא במסגרת הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת הליך משפטי שניהלו.

לפיכך בית-הדין הרשיע את הנאשמת בעברה של אי-העברת פדיון חופשה, סעיפים 10, 11 ו- 28(א)(2) לחוק חופשה שנתית ואת הנאשם בעברה לפי סעיף 29 לחוק חופשה שנתית.

יתרה-מכך, הוכח כי הנאשמת לא פעלה בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית והתקנות על פיו ולא רשמה וניהלה פנקס חופשה שנתית ביחס לעובד שפרטיו מופיעים בכתב האישום.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בחקירתו על-ידי מפקח המאשימה, טען הנאשם כי הוא מנהל רישום ממוחשב, אלא שרישום כזה לא הוצג.

בית-הדין סיכם כי הנאשמים לא הציגו כל מסמך מטעמם אשר נטען כי הוא מהווה פנקס חופשות כדין ודי בכך בכדי לבסס את האישום כנגד הנאשמת בדבר אי-ניהול פנקס חופשות כנדרש בדין.

הנאשם המשמש כמנכ"ל ובעליה של הנאשמת לא סתר את החזקות הקבועות בחוק חופשה שנתית בגין אחריותו למחדליה של הנאשמת ועל-כן בית-הדין הרשיע אותו באחריותו כנושא משרה גם בגין עבירה זו.

44. האם יש לכלול רכיבים כגון הבראה, טלפון, ביגוד ואש"ל בשכר חודשי לצורך פדיון חופשה?
ב- ס"ע (חי') 21416-04-10 {עקילה חסון נ' חלבי סלמאן חברה להובלות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.09.14)} נדונה השאלה האם יש לכלול רכיבים כגון הבראה, טלפון, ביגוד ואש"ל בשכר חודשי לצורך פדיון חופשה.

בהתאם לסעיף 10 לחוק חופשה שנתית, בית-הדין קבע כי יש לשלם לתובעים את פדיון החופשה בהתאם לשכר העבודה הרגיל שהיו מקבלים, עבור שעות עבודתם הרגילות.

עיון בתלוש השכר המלא האחרון, מעלה כי פורטו בו רכיבים רבים ובכלל זה שכר יסוד, חופשה, הבראה, טלפון, ביגוד, אש"ל, חגים, שעות נוספות ותוספת מאמץ, כאשר הכל תוך כדי שמירה על סכום הנטו החודשי 5,000 ₪.

לצורך השוואה בית-הדין הפנה לתלוש מחודש אחר 04/07, שם אין תשלום עבור שעות נוספות ואולם תשלום בעבור תוספת מאמץ עמד על סך תשלום שני רכיבים אלו בתלוש 05/07.

עוד צויין, כי אין כל מניעה בדין לכלול רכיבים כגון הבראה, טלפון, ביגוד ואש"ל בשכר חודשי, ובלבד שאין בכך כדי לפגוע בזכותו של עובד לשכר מינימום על-פי חוק/ענפי, ומנגד אין מדובר בשכר עבור "שעות העבודה הרגילות", בית-הדין קבע כי אין להחשיב רכיבים אלו ברכיבי השכר לצורך פדיון חופשה.

בד-בבד, באשר לרכיבים שעות נוספות ותוספת מאמץ, הנתבעת לא הראתה כי מדובר ברכיבי שכר עבור עבודה שהיא מעבר לשעות העבודה הרגילות ואשר-על-כן, אין מדובר אלא בדרך להשלים את השכר החודשי לסכום הנטו החודשי המוסכם.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תשלומים - דמי החופשה (סעיף 10 לחוק)