botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

ערעור שכנגד (תקנות 100-99 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנות 100-99 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"99. ערעור שכנגד טעון הודעה
היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית-דין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית-הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים.

100. אי-הגשת הודעה
אי-הגשת הודעה אין בה כשלעצמה כדי לגרוע מהסמכויות הנתונות לבית-הדין שלערעור לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, אך יכולה היא לשמש סיבה, לפי שיקול-דעתו של בית-הדין, לדחיית הדיון בערעור או לצו מיוחד להוצאות."

2. תקנה 99
בפסיקת בית-הדין לעבודה נקבע, בעקבות פסיקת בית-המשפט העליון, כי הכלל הוא שערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי, כלומר, רק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק-הדין של בית-הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המשיב לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד.

בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק-הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן, לא ידון בית-הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד {ע"ע 64351-09-14 נצר מוזיקה בעמ נ' מעיין עובד, תק-אר 2015(2), 1787 (2015)}.

תקנה 99 לתקנות בית-הדין קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד והמועד לכך, כאשר אם היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית-הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית-הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98 לתקנות בית-הדין, אולם לא יאוחר מאשר חמישה-עשר ימים לפני התחלה הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים.

חשוב להבהיר כי אין הכוונה כי ניתן להגיש ערעור שכנגד בתוך עשרה ימים ממועד קבלת הודעת הערעור או עד לחמישה ימים טרם הדיון בערעור אלא המדובר בשני תנאים מצטברים:

עד עשרה ימים לאחר קבלת הודעת הערעור אך לא יאוחר מחמישה ימים טרם קיום הדיון בערעור.

על עורך-דין הממציא לחברו כתב בי-דין באמצעות הדואר להמציאו בדואר רשום עם אישור מסירה ועליו לציין על גבי הכתב המוגש לבית-הדין את תאריך המסירה.

אשר-על-כן, משמודה המבקשת כי הודעת הערעור נשלחה בדואר רגיל, ולא הציגה אסמכתא כמצוות התקנות למועד המסירה, אין לקבל את טענותיה לעניין חזקת המסירה {ע"ע 29231-05-15 ח'מיס עביר נ' עמותת בית הספר הבפטיסטי בנצרת, תק-אר 2015(4), 376 (2015)}.


2.1 האם יש בטענות המבקשים כדי להצדיק הארכת מועד?
ב- ע"ע (ארצי) 61488-01-15 {OKBAMIKAEL GERGISH נ' אליאס עראף, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.02.2015)} נדונה הסוגיה האם יש בטענות המבקשים כדי להצדיק הארכת מועד.

במקרה הנדון הוגשה מטעם המבקשים בקשה להארכת המועד להגשת ערעור מטעמם, כאשר במסגרת הבקשה, טענו המבקשים כי בין הצדדים הושגה הסכמה להארכת המועד להגשת הערעור ולאחר שהמבקשים פירטו למשיבים את טענות הערעור מטעמם, חזרו בהם המשיבים מהסכמתם.

המבקשים טענו כי הם התלבטו אם להגיש ערעור מטעמם והחליטו שכל עוד לא יוגש ערעור מטעם המשיבים, הם לא יגישו ערעור.

המשיבים סברו כי מן הראוי שישמעו טענותיהם וזאת במיוחד בשים לב ל"מעמדם הזמני" על המבקשים בארץ.

בית-הדין הארצי קבע כי עומדת למערער הזכות להגשת ערעור שכנגד מכוח תקנה 99 לתקנות בית-הדין, להבדיל מערעור עצמאי.

תקנה 99 לתקנות בית-הדין מקנה הארכת מועד למשיבים להגשת ערעור, באותו עניין, על פסק-דין, על אף שבחרו בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור.

במקרה זה, על אף שהמבקשים לא פעלו כדבעי, קיומו של ערעור תלוי ועומד וכן סיכויי הערעור, יש בהם כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

על פניו, טענות המבקשים, הן בבחינת "תמונת ראי" לטענות המשיבים בערעורם וראוי כי הטענות יידונו עד תום.
אילו המבקשים היו מכתירים את בקשתם כבקשה "להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד" הרי שנוכח מועד הגשתה, ולמהות הערעור שכנגד היא היתה מתקבלת אף מבלי להעבירה לתגובת הצד השני להליך על יסוד ההלכה לפיה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, המוגשת בתוך המועד להגשת הערעור עולה לכדי טעם מיוחד להארכת המועד, ואשר-על-כן, קיבל בית-הדין הארצי את הבקשה.