הרכב בית-דין אזורי (סעיף 18 לחוק)

1. הדין
סעיף 18 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"18. הרכב בית-דין אזורי (תיקונים: התש"ם, התשמ"ה (מס' 2), התשע"ב (מס' 5), התשע"ד)
(א) בית-דין אזורי ידון בשלושה, שהם השופט - והוא יהיה אב בית-הדין - ושני נציגי ציבור, האחד מנציגי העובדים והאחד מנציגי המעסיקים.
(ב) על-אף הוראות סעיף-קטן (א), בהתקיים האמור בפסקאות (1) או (2), ידון בית-הדין האזורי לפני השופט כדן יחיד, בכפוף לאמור באותן פסקאות:
(1) בהליך המנוי בתוספת השלישית; ואולם רשאי נשיא בית-דין אזורי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסויים, כי הדיון בו יתקיים בהרכב כאמור בסעיף-קטן (א);
(2) אם שופט של בית-דין אזורי החליט על כך בהחלטה מנומקת, על-פי בקשת אחד הצדדים, ולאחר שנתן לצדדים האחרים בהליך הזדמנות להשמיע את דבריהם בפניו; ואולם לא יחליט שופט של בית-דין אזורי כאמור, בעניין תובענה לפי סעיף 24(א)(2) או (4).
(ג) ההחלטה בדבר הרכב בית-הדין תינתן לפני שנקבע מותב בית-הדין, ואין אחריה ולא כלום.
(ג1) (בוטל).
(ד) בהליכים שבית-הדין דן בהם בשלושה, יהיו לשופט לבדו הסמכויות המנויות בתוספת הרביעית.
(ה) השרים, בהתייעצות עם נשיא בית-הדין הארצי ועם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת השרים הם יציגים ונוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאים, בצו, לשנות את התוספת השלישית, ובלבד שלא תכלול הליכים לפי סעיף 24(א)(2) או (4).
(ו) שר המשפטים, בהתייעצות עם נשיא בית-הדין הארצי ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת הרביעית.
(ז) בצו כאמור בסעיפים-קטנים (ה) או (ו) ניתן לקבוע כי השינוי האמור בצו יחול גם לעניין הליכים תלויים ועומדים."

התוספת הרביעית לחוק הנ"ל קובעת כדלקמן:

"תוספת רביעית (סעיפים 18(ד) ו- (ו) ו- 20(ב))
(1) לבדוק אם כתבי הטענות ערוכים כדין;
(2) להתיר תיקון כתבי טענות או להורות על כך;

(3) לערוך רשימת הפלוגתאות;
(4) לקבוע את שלבי הדיון בתובענה ואת הסדר שבו יתבררו שאלות שבעובדה ושבמשפט;
(5) ליתן צווים לעיקול נכסים או לעיכוב יציאה מן הארץ;
(6) ליתן פסק-דין במעמד צד אחד בתובענה שנתבע אינו מתגונן בה או ליתן החלטה במעמד צד אחד בבקשה שמשיב אינו משיב לה, כנגד אותו נתבע או משיב, למעט בהליך של סכסוך קיבוצי, וכן לבטל פסק-דין או החלטה שניתנו כאמור;
(7) ליתן פסק-דין במעמד צד אחד למחיקת תובענה או בקשה כשהתובע או המבקש אינו מתייצב לדיון, למעט בהליך של סכסוך קיבוצי;
(8) למחוק תובענה או בקשה, על-פי בקשת התובע או המבקש;
(9) ליתן פסק-דין בנוסח מוסכם אם הסכימו בעלי הדין למתן פסק-דין כאמור, אף אם הסכימו בעלי הדין לגופו של עניין בלבד ולא על סכום הוצאות המשפט, וכן ליתן, לבקשת בעלי הדין, תוקף של פסק-דין להסדר פשרה שעשו ביניהם;
(10) להאריך, מטעמים מיוחדים שיירשמו, מועד או זמן שנקבע בחיקוק או להאריך מועד שקבע בית-הדין או רשם, לעשיית דבר שבסדר דין או שבנוהג;
(11) להעביר הליך לבית-דין אחר, אם מצא שאין הוא יכול לדון בו מחמת שאינו בסמכותו המקומית;
(12) לדון ולהחליט בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק-דין, למעט בהליך של סכסוך קיבוצי;
(13) להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה כדי לפשט את הדיון או להקל עליו;
(14) לדון ולהחליט בבקשות שהוגשו עד לתחילת שלב ההוכחות בהליך, בעניינים שאינם מנויים בתוספת זו, למעט בהליך של סכסוך קיבוצי ובבקשות לדחיה על-הסף;
(15) נוסף על האמור בפרט (5), לדון ולהחליט בבקשות למתן סעד זמני, עד לתחילת שלב ההוכחות בדיון בבקשה למתן סעד זמני, למעט בהליך של סכסוך קיבוצי;
(16) להפעיל סמכות או למלא תפקיד הנתונים לרשם בית-דין לפי סעיף 27(א), ושאינם מנויים בפרטים (1) עד (15)."

2. מותב חסר
על בית-הדין להקפיד, שהקובע את המותב הוא זה שיחליט על ההרכב של דן יחיד ושהחלטתו תהיה מנומקת כדרישת החוק. על החלטה כזו להינתן לפני התחלת הדיון, ואין אחריה ולא כלום {סעיף 18(ג) לחוק בית-הדין לעבודה}. אולם אם ההחלטה ניתנה לא על-ידי מי שקובע את המותב ואיננה מנומקת, אין מניעה לתקוף אותה.

יש להבחין בין חוסר סמכות מהותית, כאשר אין לערכאת השיפוט, שלפניה מובא עניין לדיון, כל סמכות על-פי החוק לטפל ולדון בו, לבין מקרה, שבו יש לערכאה השיפוטית סמכות התלויה בהסכמה או בהחלטה כלשהיא.

העדר סמכות מהסוג השני, להבדיל מחוסר סמכות מהותית, ניתן לריפוי, למשל, על-ידי ויתור מצד בעל הדין. ואכן נרפאה ההחלטה הפגומה על-ידי התנהגות העותר ובא-כוחו, כאמור {בג"צ 279/84 פלדי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לט(3), 103, 107 (1984); עב"ל 1412/02 פורדה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)}.

בית-הדין קבע, כי הגם שראוי היה לעגן את הנסיבות שנוצרו בהחלטה בכתב, לא נפל פגם באפשרות של הצדדים להזדמנות הוגנת להציג את גרסתם {רע"א 4198/10 איבגני נ' גבאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}. עוד הוסיף בית-הדין, כי יש מקום שנשיאת בית-הדין הארצי תשוב ותפנה את תשומת-לבם של השופטים בבתי-הדין ככל הנחוץ להוראת הדין בה עסקינן {בג"צ 3641/13 אלפונס מכלוף נ' בית-הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ואח', תק-על 2013(2), 8103 (2013)}.

ב- ע"ע 12139-10-11 {כיף-ים בע"מ נ' כלפון גיא, תק-אר 2012(1), 1782 (2012)} קבע בית-הדין, כי התקנות מכירות איפוא בשלבי הדיון השונים, ובהם תחילת הדרך. בשלבים מקדמיים נהוג, כי שופט יקיים דיון לבדו ללא נציגי ציבור וזאת במטרה לקדם את ההליכים, לבחון הצעות לפשרה, ובמידת הצורך לקבוע את התיק לשלב הבא בו ישמע התיק בפני מותב {ראה סעיף 18(ד) לחוק בית-הדין לעבודה}.

מכאן, כי בשלב המקדמי, רשאי שופט ליתן פסק-דין במעמד צד אחד, ללא צורך בנציגי ציבור. אשר-על-כן, לבית-הדין היתה סמכות ליתן פסק-דין הן מההיבט של הסמכות המקומית והן מבחינת ההרכב.

ב- עס"ק 1001/00 {עמותת גמלאי בנק ישראל נ' בנק ישראל, תק-אר 2000(2), 417 (2000)} קבע בית-הדין, כי על-פי הוראות סעיפים 18(א) ו- (ב) לחוק בית-הדין לעבודה, בית-הדין האזורי ידון במותב של שלושה. אולם, "יכול שהשופט יהיה דן יחיד, אם שופט של בית-דין אזורי החליט על כך בהחלטה מנומקת, על-פי בקשת אחד הצדדים. הוראה זו לא תחול בתובענה לפי סעיף 24(א)(2)", דהיינו בסכסוך קיבוצי.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לא אחת הודגשה בפסיקה חשיבות קיום הדיון במותב מלא הכולל נציגי ציבור, קל וחומר בדיון בסיכסוך קיבוצי {ראה למשל דב"ע נו/2-2 לוג'יק בע"מ נ' וולשטיין ואח', פד"ע כט 566; ע"ע 306/99 ישקר בע"מ נ' אוזיק, לה(2000),467, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.04.00)}.

במקרה דומה, נפסק, לגבי דיון בסכסוך קיבוצי בו נקבעו הפלוגתאות והוחלט על סיכומים בכתב, כי "הסיכומים בכתב באים כתחליף לסיכומים בעל-פה... לפיכך, שעה שהוגשו סיכומים בכתב מבלי שקדמה לכך הגשת ראיות, על מותב מלא ליתן את פסק-הדין" {דב"ע נד/4-20 מועצת פועלי נתניה נ' טמפו, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.04.95)}.

משמדובר בענייננו בהליך קיבוצי, בו נתן השופט, ללא שיתוף נציגי הציבור, החלטת ביניים שאינה דיונית, ראויה להתקבל טענת בא-כוח המערערים לבטלות מעיקרא של החלטתו הדוחה את בקשת הצירוף.

ב- דב"ע מט/48-44 {שאול עוקיש ואח' נ' מדינת ישראל, תק-אר 89(4), 67 (1989)} נאמרו בעניין זה על-ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן הדברים הבאים:

"אין ממש בתקיפתו של העותר את הדיון בבית-הדין האזורי בשל כך שהתנהל לפני דן יחיד. בפתח הדיונים הוגשה על-ידי המוסד בקשה לנהל את המשפט לפני דן יחיד, והוחלט כמבוקש. העותר לא הוזמן לדיון בבקשה, ההחלטה ניתנה ללא חתימה הניתנת לזיהוי וללא הנמקה, ובכך יש משום אי-תקינות, אולם העותר לא תקף החלטה זו, אף-על-פי שהוא עצמו עורך-דין והיה מיוצג על-ידי עורך-דין אחר; לא-זו-אף-זו, העותר ובא-כוחו הופיעו לכל הישיבות שהתנהלו לפני דן יחיד ולא העלו כל טענה נגד ההרכב 'החסר', אלא בשלב מאוחר ביותר.

במצב דברים זה לא יישמע העותר בטענתו, התוקפת את היות המותב 'חסר', מה עוד שבית-דין אזורי מוסמך לדון בהרכב של דן יחיד, על-פי סעיף 18(ב) לחוק בית-הדין, ואין מדובר כאן בהרכב חסר סמכות מעיקרא."

3. מותב בהליכי ביניים
ב- בר"ע 40788-09-13 {הסתדרות העובדים הלאומית נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ, תק-אר 2013(4), 38 (2013)} קבע בית-הדין, כי לפי סעיף 18(א) לחוק בית-הדין לעבודה, בית-הדין האזורי יידון במותב של שלושה.

אולם, בהתאם לסעיף 18(ד) לחוק בית-הדין לעבודה ופרט 15 לתוספת הרביעית לחוק, לשופט לבדו סמכות "לדון ולהחליט בבקשות למתן סעד זמני, עד לתחילת שלב ההוכחות בדיון בבקשה למתן סעד זמני, למעט בהליך של סכסוך קיבוצי".

לפיכך, כיוון שהבקשה לסעד ארעי היא במסגרת סכסוך קיבוצי, החלטה בה היתה צריכה להינתן על-ידי המותב כולו ולא על-ידי אב בית-הדין לבדה. משכך, קבע בית-הדין, כי החלטת בית-הדין האזורי בטלה וחסרת תוקף, ויש להחזיר את הדיון בבקשה לבית-הדין האזורי על-מנת שידון בה במותב מלא כנדרש בחוק {עס"ק 1001/00 עמותת גמלאי בנק ישראל נ' בנק ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.06.00)}.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי הערעור מתקבל כך שהתיק יוחזר לבית-הדין האזורי על-מנת שבקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני למניעת פיטוריו של מר שי קרמר תידון על-ידי מותב מלא.

4. פיצול הדיון
פיצול דיון ייעשה רק במקרים חריגים, בהם יעילות הדיון המפוצל עולה על יעילות הדיון המאוחד. פיצול הדיון מאריך ומסרבל בדרך-כלל את ההליך ופוגע ביעילותו. יחד-עם-זאת, לערכאה הדיונית שיקול-הדעת לקבוע את סדרי הדיון בתובענה {ראה סעיף 18(ד)(4) לחוק בית-הדין לעבודה; סע"ש (ת"א) 8400-09-14 עודד ערמוני נ' דיוינטוורקס בע"מ, תק-עב 2014(4), 19635 (2014)}.

ב- סע"ש (ת"א) 22057-12-12 {עו"ד יעל סנאי נ' עו"ד רון פסקא ואח', תק-עב 2015(2), 12385 (2015)} נדחתה בקשה לקביעת שלבי הדיון.

הנתבעים ביקשו להורות על קביעת שלבי הדיון בתובענה. הנתבעים טענו, כי קביעת שלבי הדיון כך שראשית תתברר השאלה האם התובעת פוטרה או התפטרה תייעל את הדיון בצורה ממשית, תחסוך העדת עדים רבים והמצאת מסמכים רבים ותחסוך זמן שיפוטי יקר, בעוד שלטענת התובעת פיצול הדיון יוביל דווקא לסרבול ההליך.

למעשה עסקינן בבקשה לפיצול הדיון כך שראשית תתברר שאלת נסיבות סיום יחסי העבודה ולאחר-מכן יתבררו יתר הפלוגתאות.

בית-הדין קבע, כי מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים בהם יש לפצל את הדיון.

עוד הוסיף בית-הדין, כי "דרך המלך" בשמיעת תובענות היא שמיעת ההליך כולו כמקשה אחת בכל השאלות השנויות במחלוקת ואין להורות על פיצול הדיון אלא במקרים חריגים בלבד ורק שעה שברור שפיצול הדיון יביא לייעול משמעותי בשמיעת ההליך {דב"ע לז/3-101 טויטו נ' מגן דוד אדום, פד"ע ט 238; ע"ע 23/99 נתן יונתן נ' ספריית הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.12.99); ע"ע 1210/02 אמיר ביברינג נ' אל על נתיבי אוויר לישראל, פד"ע לח 115}.

הלכה פסוקה זו חלה ביתר שאת מקום בו פיצול הדיון עלול לגרום לכפל עדויות ולגרום לכך שעדים רבים יידרשו להעיד פעם אחת בנוגע לנסיבות סיום העסקת העובדת ופעם שניה, יחזרו להעיד בשאלות הנוספות העומדות במחלוקת אשר אינן קשורות לשאלת הפיטורים או ההתפטרות.

בית-הדין קבע, כי הנתבעים לא הוכיחו כיצד פיצול הדיון באופן המבוקש יביא לייעול הדיון, כשמעיון במסמכי התיק עלה, כי ראוי שכל תביעות התובעת תתבררנה בכריכה אחת על-מנת שלא להאריך את משך ההתדיינות בתיק.

בית-הדין, לא מצא כל הצדקה לכך שהעדים בתיק דנן יידרשו להעיד פעמיים, פעם אחת בשאלה האם התובעת פוטרה או התפטרה ופעם שניה בעניין זכאות התובעת לזכויות הנתבעות על ידה, שאלת ההתנכלות בשל טיפולי הפוריות ושאר השאלות הטעונות הכרעה.

המחלוקת בעניין נסיבות סיום העסקתה של התובעת הינה מחלוקת אחת מיני רבות אשר דורשות הכרעה, ובית-הדין לא ראה כל סיבה לדון בה בנפרד מיתר השאלות שהועלו במסגרת התביעה, כשאף אם תתקבל הכרעה לפיה התובעת לא פוטרה מעבודתה, עדיין יידרש בית-הדין לדון בטענות הנוספות שהועלו.

פיצול הדיון במקרה דנן כך שקודם ידון בית-הדין בנסיבות סיום העסקת התובעת, לא יגשים, איפוא, את התכליות העומדות בבסיסו של כלי דיוני זה והוא רק יגרום לסרבול ההליך ולכפל עדויות.

לאור האמור, קבע בית-הדין, כי אין מקום להורות על קביעת שלבי הדיון כך שראשית תתברר השאלה האם התובעת פוטרה או התפטרה ונקבע, כי הדיון יתקיים בכל הטענות שהועלו במאוחד על-מנת להכריע בכולן ולשים סוף פסוק לכלל המחלוקות בין הצדדים.

משכך, הבקשה לקביעת שלבי הדיון, נדחתה.

5. בעל דין שלא העלה במהלך ההתדיינות בהליך טענה בעניין העדר נציג ציבור או פגם אחר במותב או באופן ניהול הדיון, מנוע מלהעלות טענה בעניין זה בשלב הערעור - הערעור נדחה
ב- בר"ע 36122-02-13 {ע.מי.ש.ב. שרותים בע"מ נ' מתיקו אבסנט, תק-אר 2013(2), 1111 (2013)} קבע בית-הדין, כי בהתאם לסעיף 18(א) לחוק בית-הדין לעבודה, הכלל הוא שבהליכים אזרחיים "בית-דין אזורי ידון בשלושה שהם השופט - והוא יהיה אב בית-דין - ושני נציגי ציבור, האחד מנציגי העובדים והאחר מנציגי מעבידים".

לכלל זה שלושה חריגים:

האחד, על-פי סעיף 18(ב)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, בסוגי ההליכים המנויים בתוספת השלישית לחוק יידון בית-הדין האזורי בשופט כדן יחיד.

השני, על-פי סעיף 18(ב)(2) לחוק בית-הדין לעבודה, ידון בית-הדין האזורי בשופט כדן יחיד, אם שופט של בית-דין אזורי החליט על-כך בהחלטה מנומקת על-פי בקשת אחד הצדדים, ולאחר שנתן לצדדים האחרים בהליך הזדמנות להשמיע את דבריהם בפניו.

השלישי, על-פי סעיף 22 לחוק בית-הדין לעבודה, החל במקרה של העדר נציג ציבור, שלפיו "נציג ציבור שהוזמן ולא בא, רשאי בית-הדין, מנימוקים שיירשמו, לקיים את הדיון ללא השתתפותו, והוא רשאי, בשים לב לשלב שבו מצוי הדיון, להורות על הפסקת השתתפותו של אותו נציג ציבור באותו הליך ולקבוע, כי יש להמשיך את ההליך עם נציג ציבור אחר".

עוד הוסיף בית-הדין, כי הוראת החוק הקובעת, כי בית-הדין רשאי להחליט על דיון בהרכב בחסר כל אימת שנציג ציבור הוזמן ולא הופיע נועדה "לאפשר דיון בתביעות, מבלי לדחותן, וזאת על-מנת למנוע את בזבוז זמנו של בית-הדין של הצדדים ושל העדים" {דב"ע (ארצי) מח/42-0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471 (1988)}.

בית-הדין הקדים ואמר, כי צודק בא-כוח החברה בטענתו, כי מן הראוי היה שבית-הדין יודיע לצדדים בפתח הדיון, כי לא זומן המותב בפניו התנהל הדיון הראשון, שכאמור לא שמע עדויות, וישמע את עמדתם בנוגע לשינוי המותב, ויתן מראש ולא בדיעבד את החלטתו לקיים דיון בהשתתפות נציגת ציבור עובדים אחרת, ובמותב חסר ללא השתתפות נציג ציבור מעבידים.

אולם, השאלה אשר עמדה להכרעה אינה כיצד על בית-הדין היה לנהוג מלכתחילה, אלא האם הפגם שנפל בהתנהלות בית-הדין האזורי הוא כזה המצדיק ביטול ההליך שהתקיים לפניו, ושמיעת הראיות מחדש על-ידי מותב אחר.

בית-הדין קבע, כי "יש להבחין בין חוסר סמכות מהותית, כאשר אין לערכאת השיפוט, שלפניה מובא עניין לדיון, כל סמכות על-פי החוק לטפל ולדון בו, לבין מקרה, שבו יש לערכאה השיפוטית סמכות התלויה בהסכמה או בהחלטה כלשהי. העדר סמכות מהסוג השני, להבדיל מחוסר סמכות מהותית, ניתן לריפוי, למשל על-ידי ויתור מצד בעל הדין" {בג"צ 279/84 פלדי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לט(3), 103 (1985)}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי גם אם נפל פגם העולה כדי אי-תקינות, אין בו כדי להצדיק את ביטול ההליך בדיעבד, אם לא הועלתה במהלך ההתדיינות בהליך טענה כנגד אופן ניהול ההליך.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי בעל דין שלא העלה במהלך ההתדיינות בהליך טענה בעניין העדר נציג ציבור או פגם אחר במותב או באופן ניהול הדיון, מנוע מלהעלות טענה בעניין זה בשלב הערעור {עב"ל (ארצי) 12579-06-12 אלפונס מכלוף נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.02.13); ע"ע (ארצי) 487/05 אבו שראר חאלד נ' שרון אשקלון 1998 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.06); ע"ע (ארצי) 524/05 מוחמד מחמוס מנסור נ' עיריית טירה, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.11.05); דב"ע (ארצי) מ"ז/143-3 דפוס אבוקה בע"מ נ' יפה, פד"ע יט 192 (1987); י' לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה (מהדורת 2011), פרק 7, 14}.

בית-הדין קבע, כי לנוכח העובדה שבדיון הראשון לא נשמעו עדויות אלא התקיים דיון לפשרה בלבד, רשאי היה בית-הדין האזורי להורות על-פי סעיף 22 לחוק בית-הדין לעבודה, כי בדיון השני בהליך, דיון ההוכחות, ישתתפו נציגי ציבור אחרים מאלה שהשתתפו בדיון הראשון, וכי הדיון יתקיים ללא השתתפות נציג ציבור מעבידים.

לפיכך, בהתאם לעניין פלדי, לבית-הדין האזורי היתה סמכות לקיים את הדיון השני במותב בהשתתפות השופטת ונציגת הציבור גב' שמש, בכפוף לשמיעת עמדת הצדדים בעניין שינוי המותב ולמתן החלטה מתאימה בראשית הדיון.

עוד הוסיף בית-הדין, כי גם אם ניתן לקבל את טענת בא-כוח החברה, כי עקב חוסר היכרות אישית עם נציגי הציבור ופער הזמנים בין הדיון הראשון לבין הדיון השני לא יכול היה לדעת, כי הוחלפו נציגי הציבור, הרי שאין לקבל את טענתו, כי לא יכול היה לדעת, כי בית-הדין מקיים את הדיון במותב חסר, בהשתתפות נציג ציבור אחד, שכן מצב הדברים בו התקיים הדיון בפני שופט ונציג ציבור אחד להבדיל משני נציגי ציבור הוא גלוי לעין.

כמו-כן, עיון בפרוטוקול הדיון השני העלה, כי בא-כוח החברה לא העלה כל טענה לעניין קיום הדיון במותב חסר.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אכן, בניגוד למקרים שנדונו בפסיקה, בא-כוח החברה העלה את הטענה בדבר פגם שנפל במותב לפני מתן פסק-הדין, ולא בשלב הערעור. למרות האמור, קבע בית-הדין, כי במקרה זה יש להחיל את הפסיקה שלפיה בעל דין שלא העלה טענה לעניין פגם במותב במהלך ההתדיינות מנוע מלהעלות טענה זו בדיעבד.

כאמור, בבית-הדין האזורי ביקשה החברה לפסול את המותב, מהטעם שגילה דעתו באשר לתוצאות ההליך. לפיכך, נוכח גישתה של החברה באשר לעמדת בית-הדין בהליך {שאינה בהכרח משקפת את המציאות}, במהות דומה בקשתה של החברה לשמיעת הראיות בפני מותב אחר לבקשתו של בעל דין, לפסול את ההליך בשל פגם במותב לאחר מתן פסק-הדין, ומטעם זה אין להיעתר לבקשתה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי החברה בחרה שלא לערער על החלטת בית-הדין האזורי שלא לפסול עצמו מלדון בהליך. אין לאפשר לבעל דין לעקוף הגשת ערעור פסלות באמצעות הגשת בקשה לפסול את המותב בשל עילה אחרת.

בית-הדין הדגיש, כי בדיון הראשון לא נשמעו עדויות, כך שלא נוצר מצב בו חלק מהעדויות נשמעו בפני מותב אחד, וחלק מהעדויות נשמעו בפני מותב אחר. מטעם זה, קבע בית-הדין, כי חילופי המותב לא פגעו בזכויות החברה. למותר לציין, כי לאחר שמיעת עדויות, ככלל ולמעט במקרים חריגים ביותר, כגון מקרה בו נפטר נציג ציבור או נבצר ממנו להמשיך להשתתף במותב, אין לשנות את המותב.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי יש לדחות מכל וכל את טענתה של החברה כי מותב בית-הדין היה מותב "לא מאוזן" בשל העובדה שהשתתף במותב נציג ציבור עובדים בלבד.

נציג ציבור, בהיותו חלק ממותב בית-הדין, דן בכל מקרה לגופו, בהתחשב בנסיבותיו של המקרה ובראיות ובעדויות שהובאו בפני בית-הדין, ואין לייחס לו עמדה מוקדמת בשל היותו נציג עובדים או נציג מעבידים.

למען-הסר-ספק הודגש והובהר, כי הדרך הראויה היתה לקבל את עמדת הצדדים בנוגע לשינוי המותב בפתח הדיון, ולקבל החלטה בעניין זה ובעניין שמיעת הדיון בפני מותב חסר לפני שמיעת עדויות הצדדים.

אולם כאמור, הפגם שנפל אינו מצדיק את פסילת ההליך וקביעה, כי ההליך יישמע מחדש. לפיכך, הבקשה נדחתה.

במקרה אחר, ב- עב"ל 12579-06-12 {אלפונס מכלוף נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2013(1), 562 (2013)} בית-הדין קבע, כי מלשון החוק עולה, כי הדיון בפני בית-הדין האזורי ייעשה ככלל במותב תלתא. זאת, אלא אם שופט בית-הדין האזורי החליט אחרת, בהחלטה מנומקת ועל-פי בקשת אחד הצדדים.

אפשרות נוספת, כי דיון יתקיים שלא בפני מותב תלתא תיתכן נוכח הוראת סעיף 22 לחוק בית-הדין לעבודה אשר קובע כי "נציג ציבור שהוזמן ולא בא, רשאי בית-הדין, מנימוקים שיירשמו, לקיים את הדיון ללא השתתפותו, והוא רשאי, בשים לב לשלב שבו מצוי הדיון, להורות על הפסקת השתתפותו של אותו נציג ציבור באותו הליך ולקבוע, כי יש להמשיך את ההליך עם נציג ציבור אחר".

לדיון קדם המשפט לא הוזמנו נציגי ציבור. בפתח הפרוטוקול הודיעו הצדדים כי "משמתברר שלא הוזמנו נציגי ציבור, אין לנו התנגדות שהתיק יידון בפני דן יחיד". אלא שבית-הדין לא החליט, לפי סעיף 18(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, כי התובענה תתברר בפני דן יחיד. נהפוך הוא, בתום הדיון הורה בית-הדין, כי "המזכירות תזמן מותב לדיון".

ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה שלא בנוכחות נציגי הציבור, זאת על-אף ששמותיהם מופיעים בכותרת הפרוטוקול. מכאן למדים, כי נציגי הציבור שהוזמנו לאותו יום לא התייצבו. ישיבת ההוכחות השניה, במסגרתה נחקר עד ההגנה האחרון, האח, התקיימה ביום 03.05.12 ואליה התייצבו נציגי הציבור. בגמר אותה ישיבה סיכמו הצדדים את טענותיהם.

לשלמות התמונה ציין בית-הדין, כי ביום 27.03.12 התקיים דיון שלפי כותרת הפרוטוקול התקיים בפני "דן יחיד". הסיבה לכותרת זו לא מתבררת מתוך הפרוטוקול, שכן וכפי שצויין לעיל לא ניתנה החלטה על קיום הדיון בדן יחיד. יתרה-מזאת, לאור תקנה 42 לתקנות בית-הדין לעבודה, חלף עבר השלב בו ניתן היה לקבל החלטה שכזו. כך או כך, הדיון מיום 27.03.12 לא היה דיון במסגרת התיק העיקרי, אלא במסגרת דיון בבקשת המוסד לביטוח לאומי לביטול הסעד הזמני שניתן. לפיכך, לכל היותר, אם נפל פגם, הוא נפל בהרכב שדן בסעד הזמני ולא בהרכב שדן בתיק העיקרי.

עוד הוסיף בית-הדין, כי מששני נציגי הציבור לא התייצבו לדיון הראשון היה רשאי בית-הדין להחליט, כי הדיון יתקיים בהעדרם, ומשאלה התייצבו לדיון ההוכחות השני, הרי שהיה על בית-הדין להמשיך את הדיון עימם, ובכלל זה לשתפם במתן פסק-הדין. לאור האמור, לא נפל כל פגם בהרכב בית-הדין שנתן את פסק-הדין. המותב שנתן את פסק-הדין היה המותב שהיה מוסמך לעשות כן.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בית-הדין האזורי לא כלל בגוף פרוטוקול הדיון מיום 25.03.12 החלטה על קיום הדיון בהעדר נציגי הציבור שהוזמנו. אכן נדרש ומן הראוי שהחלטה כזו תינתן בתחילת הדיון, אולם בנסיבות המקרה הנדון אין בכך כדי להצדיק הצהרה על בטלות או ביטול פסק-הדין.

לענייננו ניתן להקיש מהנפסק בעניין פלדי {בג"צ 279/84 מנחם פלדי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לט(3), 103 (1985); ראה גם ע"ע (ארצי) 487/05 אבו שראר חאלד נ' שרון אשקלון 1998 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.03.06)}. שם נדון מקרה בו מבוטח ביקש לבטל פסק-דין שניתן בדן יחיד לאחר שההחלטה על ניהול ההליך בדן יחיד התקבלה לבקשת המוסד לביטוח לאומי, ללא שמיעת המבוטח, ללא הנמקה ומבלי שניתן לזהות את החותם על ההחלטה. נקבע, כי הפגמים עליהם הצביע המבוטח עלו כדי אי-תקינות, אך אין בהם כדי להצדיק את בטלות פסק-הדין משהמבוטח ובא-כוחו לא העלו במהלך ההליך כל טענה כנגד אופן ניהול ההליך.

לפיכך, אף אם המצב היה, כי התקיים דיון במותב תלתא למרות החלטה מקורית על דן יחיד, לא היה בכך כדי להוביל לבטלות פסק-הדין, זאת בהעדר כל טענה של המערער או בא-כוחו בעניין זה, לא בדיון ולא בסמוך אליו.

בפרשת איבגי {רע"א 4198/10 חיים איבגני נ' רחל תהילה גבאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.12.12)} נדון מקרה בו בית-הדין הרבני פסק, בהסכמת הצדדים, כבורר, זאת חרף ההלכה בעניין סימה אמיר {בג"צ 8638/03 סימה אמיר נ' בית-הדין הרבני הגדול, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.04.06)} ולפיה בית-דין רבני נעדר סמכות לעשות כן. אחד הצדדים ביקש לקבוע, כי פסק-הדין בטל, ובקשתו נדחתה. בין היתר, שב בית-המשפט העליון ונקבע, מפי כב' השופט דנציגר, כי:

"סבורני, כי גישת המחוקק בחוק הבוררות, לפיה חוסר סמכות אינה מובילה אוטומטית לבטלות של פסק-בוררות שניתן לגופו של עניין, עולה בקנה אחד עם המגמה שהשתרשה בפסיקתו של בית-משפט זה בנוגע לטענות חוסר סמכות עניינית שנטענות בדיעבד בבתי-המשפט, אשר תחילתה בפסק-הדין ב- ע"א 1049/94 (דור אנרגיה (1998) בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ(5), 820, 829 (1997)).

בעניין דור אנרגיה - שניתן כעשרים שנים לאחר שניתן פסק-הדין בעניין מרציאנו - נקבע, כי ככל שהתקיים דיון מלא וענייני בערכאה הדיונית שבמהלכו ניתנה לשני הצדדים הזדמנות מלאה להשמיע טענותיהם, וכאשר הדיון הסתיים בפסק-דין לגופו של עניין, לא תתקבל בדרך-כלל טענת חוסר סמכות עניינית שנטענת לראשונה בערכאת הערעור.

בית-משפט זה חזר על קביעה זו במספר הזדמנויות נוספות והדגיש, כי מעבר לשיקולים מעשיים של יעילות דיונית מבוססת קביעה זו על עקרונות של מניעות, תום-לב דיוני ומניעת שימוש לרעה בהליכי משפט... במילים אחרות, גם כאשר עסקינן במערכת בתי-המשפט הרגילים לא תתקבל, בדרך-כלל, טענת חוסר סמכות עניינית שנטענת לאחר שהסתיים הליך משפטי ענייני ומלא בערכאה הדיונית, ובוודאי שאין לומר שפסק-דין שניתן בחוסר סמכות עניינית דינו בטלות קטגורית.

זאת-ואף-זאת. בפסיקתו של בית-משפט זה נקבע, כי עקרונות של מניעות, השתק וחוסר תום-לב ישמשו בנסיבות מסויימות כסייג לטענת חוסר סמכות, כאשר זו לא נטענה "בזמן אמת" אלא רק בדיעבד במסגרת בקשת ביטול פסק-בוררות.

בעל דין שמוצא עצמו במסגרת בוררות לפני בורר שלשיטתו אינו בעל סמכות להכריע או חורג מסמכותו צריך להתריע ולעמוד על טענת חוסר הסמכות מוקדם ככל הניתן, ולא לשמור אותה באמתחתו לשימוש אופורטוניסטי בעתיד ככל שההליך יסתיים באופן שאינו מיטיב עימו. בעל דין ששותק ואינו מוחה ואף משתף פעולה ומתדיין לפני הבורר יוצר מצג בדבר הסכמתו להרחבת סמכותו של הבורר, והצד השני מסתמך על מצג זה ומשנה מצבו לרעה. לפיכך, טענת חוסר סמכות שנטענת לאחר שהליך הבוררות התנהל במלואו והסתיים בפסק-בוררות שניתן לגופו של עניין לא תתקבל, ככלל, אף אם אכן היתה חריגה מסמכות..."

דברים שנאמרו שם בסוגיה זו כוחם יפה לענייננו.

לאור האמור, קבע בית-הדין, כי אין עילה לביטול פסק-הדין מחמת פגם בהרכבו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הרכב בית-דין אזורי (סעיף 18 לחוק)