botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

חישוב שכר עבודה (סעיף 13 לחוק)

1. הדין
סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"13. חישוב שכר עבודה (תיקון התשס"ח)
שר העבודה באישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות, דרך-כלל או לסוגים, את המרכיבים של שכר העבודה הכולל שיובאו בחשבון שכר העבודה לעניין פיצויי פיטורים, את שיטת חישוב השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים ואת ההפסקות שחלו בעבודה בנסיבות האמורות בפסקאות (1) - למעט שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים - (5), (7) או (9) לסעיף 2 שלא יבואו במניין לקביעת סכום הפיצויים; בהתקנת תקנות אלה יתחשב שר העבודה בהוראות לעניין זה שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים שהתקנות נוגעות להם."

2. כללי
סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים מפנה לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

בתקנות אלה, בהן נעסוק בהמשך, נקבעו רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה, לדוגמה, תוספת רכב {ע"ב (יר') 2169/05 י' נ' נ' סייטק בע"מ, תק-עב 2007(4), 6073 (2007)}, כאשר תוספת שעות נוספות ב- ע"ב (ת"א) 300038/98 מכבי דניאל נ' דנאל (אדיר יהושוע) בע"מ ואח', תק-עב 2002(3), 2015 (2002)} איננה כלולה בין רכיבים אלה.

גילום זקופות {על-פי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, ועל-פי הפסיקה}, לא ניתן להכליל במסגרת החישוב של השכר הקובע לפיצויי פיטורים, היות ורכיב זה אינו נחשב כשכר {תע"א (יר') 1042/10 סעדיה דקל נ' איזוטסט בע"מ, תק-עב 2014(3), 7075 (2014)}.

3. חישוב הפיצויים כשהשכר הופחת זמנית - סעיף 13א לחוק פיצויי פיטורים
סעיף 13א לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"13א. חישוב הפיצויים כשהשכר הופחת זמנית (תיקון התשמ"ו)
נקבע בהסכם קיבוצי כי שכרם של העובדים יופחת זמנית או לתקופה מסויימת בלבד שנקבעה בו, לעומת השכר שהיו זכאים לו אילולא כן יראו לעניין חישוב הפיצויים של עובד שההסכם חל עליו, כאילו שכרו לא הופחת; לעניין זה, "הסכם קיבוצי" - לרבות הסדר קיבוצי."

על-פי סעיף זה, במקרה ונקבע בהסכם קיבוצי כי שכרו של העובד יופחת זמנית או יופחת לתקופה מסויימת, ייראו לעניין תשלום הפיצויים את השכר שהיה טרם ההפחתה, כאילו השכר לא הופחת.

4. חישוב הפיצויים לפי שכר מינימום - סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים
סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"13ב. חישוב הפיצויים לפי שכר מינימום (תיקון התשנ"ו)
על-אף הוראות סעיף 13, לא יפחת שכר העבודה שיובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים, משיעור שכר המינימום כהגדרתו בסעיף 1 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, לפי היקף המשרה."
חוק שכר מינימום, מגן על עובדים המשתכרים פחות מן התעריף שנקבע בחוק שכר מינימום.

בנוגע לפיצויי פיטורים, מקבלים העובדים הגנה בסעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, לפיו לא יפחת שכר העבודה שיובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים משכר המינימום {דב"ע 9-390/97 סטרפלאסט תעשיות (1967) נ' מוסטפא נזאל, תק-אר 98(2), 89 (1998)}.

ב- תב"ע (נצ') נז/3-116 {כאמלה פארס (אלעוד) נ' תעשיות נעל, תק-עב 97(3), 96 (1997)} קבע בית-הדין כי התיקון לחוק פיצויי פיטורים בדבר תשלום פיצויי פיטורים על-פי שכר המינימום נכנס לתוקפו לאחר התפטרותה של התובעת.

על-כן גם אם מגיעים לתובעת פיצויי פיטורים, אין לחשבם לפי שכר המינימום, אך בכל מקרה יש לחשב את תקופת העבודה רק מחודש אוגוסט 1989.

שכר המינימום היומי בעת התפטרותה של התובעת היה בסך 71.41 ש"ח {לפי שכר מינימום חודשי בסך 1,785.37 ש"ח, מחולק ב- 25}, כך שהתובעת, ששכרה חושב על-פי שכר יומי בסך 71.44 ₪, השתכרה מעל לשכר המינימום.

על-כן, אין בית-הדין נדרש להיזקק למחלוקת בדבר חלות הוראת חוק פיצויי פיטורים בדבר חישוב פיצויי הפיטורים לפי שכר המינימום {במאמר מוסגר יוער כי אילו היה בית-הדין מוצא שהתובעת השתכרה שכר נמוך משכר המינימום הוא היה מחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים על-פי שכר המינימום גם לפני תיקונו של החוק בתשנ"ו, וגם ללא הוראת סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, אלא אם היה מוכח לבית-הדין הסכם קיבוצי החל על הצדדים הקובע שלצורך פיצויי פיטורים יובא בחשבון שכר אחר, בתעריף הנמוך משכר המינימום}.

ב- תב"ע (ת"א-יפו) נד/3-390 {שמחה כהן נ' אהרון, תק-עב 97(1), 798 (1997)} קבע בית-הדין כי חישוב פיצויי הפיטורים צריך להיעשות על-פי המשכורת החודשית האחרונה בפועל, שעמדה כאמור על סך של 1,094 ש"ח נכון ליום 30.09.93.

סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים קבע כי שכר העבודה שיובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים לא יפחת, משיעור שכר המינימום כהגדרתו בסעיף 1 לחוק שכר מינימום, לפי היקף המשרה.

אולם, מדובר בתיקון משנת התשנ"ו, וקודם לאותה שנה החישוב על-פי החוק הרלוונטי הוא של 'שכר חודש אחד לכל שנת עבודה כעובד במשכורת אצל אותו מעביד' {סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים}.

אשר-על-כן, בעת הפיטורים וצמיחת עילת התביעה הנוכחית, חישוב הפיצויים צריך היה להעשות על-פי המשכורת בפועל, ולא על-פי משכורת רעיונית, כפי שהדבר נעשה לאחר שינויי החקיקה בסעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים {ס"ח 1553, התשנ"ו עמוד 20 (28.12.95)}.

ב- דב"ע נו/3-282 {ח'אטר נ' סלטקס טקסטיל (1994) בע"מ, תק-אר 96(3), 813 (1996)} קבע בית-הדין כי אין ללמוד מהתיקון לחוק פיצויי פיטורים דבר לעניין הנ"ל.

סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים מפנה להגדרת שכר מינימום שבסעיף 1 לחוק; סעיף 3 לחוק, נשוא דיוננו, דן בחישוב השכר לעניין שכר מינימום. על מטרתו של התיקון נאמר בהצעת החוק (הצ"ח 2434):

"מוצע להבטיח בחקיקה שמעסיקים המפירים את החוק ומשלמים לעובדיהם סכום נמוך משכר מינימום ישלמו לאותם עובדים פיצויי פיטורים על בסיס שכר קובע שלא יפחת משכר המינימום על-פי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, שזו הגדרתו."

5. חישוב הפיצויים לפי תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים)
5.1 רכיב השכר - תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים
5.1.1 כללי
תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), קובעת כי:

"1. רכיבי השכר
(א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר עבודה לעניין תקנות אלה הם:
(1) שכר יסוד;
(2) תוספת ותק;
(3) תוספת יוקר המחיה;
(4) תוספת משפחה.
(ב) נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.
(ג) היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת-משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות."

כפי שנראה להלן, מסקירת פסיקת בתי-הדין, הלכה היא שלצורך בחינתו של רכיב מסויים ששולם לעובד, הקובע הוא לא השם שניתן לרכיב זה, אלא, מהותו {ראה גם דב"ע מב/3-44 גולדברג נ' עיריית בת ים, פד"ע יג 338; דב"ע מב/3-36 מקורות נ' קריב, פד"ע יד 3; דב"ע מג/2-4 ההסתדרות הכללית ואח' נ' מדינת ישראל, פד"ע טז 169; דב"ע מח/3-3 נחושתן נ' מדינת ישראל, פד"ע יט 435; דב"ע מט/3-141 בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439}.

5.1.2 דמי הבראה
ב- תב"ע (ב"ש) נו/3-181 {טופר נינה נ' החברה למפעלי חינוך, תק-עב 97(3), 822 (1997)} קבע בית-הדין כי התובעת פירטה בתצהירה את אופן חישוב השכר לצורך קביעת פיצויי פיטורים להם היא זכאית.

מעיון בתצהירה עלה, כי אכן כחלק מהשכר חישבה התובעת גם דמי הבראה בסך 225 ש"ח לחודש וכן את החלק היחסי לשנה של רכיב ביגוד בסך של 95.83 ש"ח.

צדק בא-כוח הנתבעת שאין לחשב כחלק מהשכר לעניין קביעת פיצויי הפיטורים רכיבים אלה וזאת בהתאם לסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים ולתקנות שנקבעו מכוחו.

אשר-על-כן קבע בית-הדין כי המשכורת לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינה בסך של 6,262 ש"ח וסך פיצויי פיטורים להם זכאית היתה התובעת הינו 64,496 ש"ח.

5.1.3 "פרמיה", בונוס, עמלה
המייחד "פרמיה" משכר עבודה רגיל הוא שה"פרמיה" משתלמת בעד חריגה כלשהי מהעבודה הרגילה, חריגה שכאשר היא קיימת, מתוגמל העובד ב"פרמיה" וכאשר היא לא קיימת, ה"פרמיה" אינה משולמת.

ב- תב"ע (נצ') נה/35-267 {עזרא עמר נ' א.ש. צבעים לרכב בע"מ, תק-עב 95(3), 83 (1995)} קבע בית-הדין כי בעניין הנדון, כאשר כל כולה של עבודתו של התובע היתה מכירות, לא ניתן לקבל את טענתה של הנתבעת שהתגמול בגין המכירות היה בגין "פרמיה" בלבד.

אמנם, כשהמכירות היו בשיעור גבוה יותר, היה רכיב ה"פרמיה"" בשיעור גבוה יותר, אך אין לראות בכך תגמול בדרך של "פרמיה"" אלא משמעות הדבר היא שהשכר, בחלקו, היה משולם לפי "כמות תוצרת" או "בחלק מהפדיון" כמשמעות מונחים אלה בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים.

דרך זו של תשלום שכר, כאשר יש רכיב אחד קבוע שאינו תלוי במכירות ורכיב שני הנחשב לרכיב קבלני, המשתנה על-פי המכירות, מקובל ביותר אצל אנשי מכירות, ואין בעובדה שהרכיב הקבלני כונה בשם "פרמיה" כדי להוציאו מכלל השכר הרגיל.

אשר-על-כן בית-הדין קבע כי התובע היה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים על מלוא שכרו, הן הרכיב שכונה בשם "שכר יסוד", עליו אכן שולמו פיצויי פיטורים, והן הרכיב הקבלני שכונה בשם "פרמיה", רכיב שאת הפיצויים המגיעים בגינו יש לשלם בהתאם להוראות תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים.

ב- ע"ב (ב"ש) 2265/06 {שמואל יעיש נ' פרידנזון שירותים לוגיסטיים הובלה פרוייקטים בתעשיה, תק-עב 2007(3), 2794 (2007)} קבע בית-הדין כי הנטל להוכיח שהתוספת מהווה חלק ממשכורתו הקובעת של התובע, מוטל על התובע, אך עם-זאת, אין בעובדה שהתוספת מכונה בכותרת "תוספת" כדי להכריע בשאלה האם היא מהווה חלק מהשכר הקובע, אם לאו.

המבחן בו השתמשו בתי-הדין הינו מבחן ההתניה, כלומר, האם התשלום שניתן לעובד היה מותנה בתנאי או במצג כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב חדל התשלום {דב"ע מב/3-44 רות גולדברג נ' עיריית בת ים, פד"ע יג 338}.

ב- ע"ב (חי') 2387/02 {סטלקול אורית נ' איגמי כוח-אדם והשקעות בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 432 (2008)} קבע בית-הדין כי בכל הנוגע לרכיב "בונוס בית-משפט" עיון בתלושי השכר של כלל התובעות וטופסי 106 שהופקו להן, העלה כי החל מחודש 11/97 שולם לכל התובעות רכיב זה, העולה כדי 10% לערך מגובה שכר היסוד, באופן קבוע.

משכך הם פני הדברים והואיל ומדובר ברכיב קבוע המשולם מדי חודש בחודשו לקבוצת הקלדניות שבנדון, הרי שבמסגרת שכר היסוד הנכלל במשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים, יש לקחת בחשבון גם רכיב זה {ראה תקנה 1(ב) לתקנות פיצויי פיטורים}.
ב- ע"ב (ת"א) 4050/04 {שירי אלון ואח' נ' חברת טוטוקרד בע"מ, תק-עב 2007(3), 9522 (2007)} קבע בית-הדין כי תוספת שמשתלמת כחלק מהפדיון, דומה במהותה ל-"עמלה" והינה חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים {ע"ע (ארצי) 300048/98 סימן נ' הסתור בע"מ, תק-אר 2002(1), 382 (26.03.02)}.

לעומת-זאת, "פרמיה" שהינה תשלום המותנה בקיומו של תנאי הינה בגדר תוספת ואין להביאה בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

על תקנה 9 בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) נאמר כי היא מכוונת, בין השאר, למצב שבו עיקר שכרו של עובד משולם כעמלת תפוקה אישית {ע"ע (ארצי) 300327/98 אטקה בע"מ נ' רטר, פד"ע לט 49 (2002}.

בעניין אטקה קיבל העובד תוספות שהיו מותנות בהישגים של כלל עובדי המפעל ותוספות שהיו מותנות בהישגי עובדי הסניף.

עוד נקבע בעניין אטקה כי במקרה שבו התוספת לא מבוססת על תפוקה אישית מדובר למעשה ב"פרמיה" ולא ב- "עמלה" במובן הרגיל של המילה, והלכה היא שבונוס או "פרמיה" אמיתית אינם מהווים רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

עוד נפסק, כי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), מכוונת למצב שבו עיקר השכר הינו עמלה, ואילו בעניין אטקה הפרמיות היו תמיד חלקיות ולא עיקריות.

במקרה הנדון היתה קיימת בהסכם העבודה, הגדרה של התנאים לבונוסים, כאשר התנאי ל- "בונוס הראשוני" הוא מכירה של סוכני השטח מעבר לרמה הבסיסית המוגדרת.
בנוסף, התנאי ל- "בונוס השימור" הוא כי המנוי ישאר כזה לאחר שלושה חודשים ראשונים וכי המנוי נעשה על-ידי מי מסוכני השטח.

"בונוס מנכ"ל" מותנה בהיקף מכירות חודשי של מנויים על-ידי סוכני השטח, כאשר "בונוס עמידה ביעדים" תלוי בעמידה ביעד מכירות חודשי ו- "בונוס שמירה על התקציב" תלוי בעמידה בתקציב ההוצאות.

במקרה הנדון היה מדובר בפרמיות המשולמות בהתקיים תנאי, ואין מדובר בשכר המשולם כחלק מהפדיון.

לא-זו-אף-זו, עיון בדפי ההתחשבנויות העלה כי מדובר בסכומים משתנים, ויש חודשים אשר חלק מהתוספות לא השתלמו כלל, כלומר, דובר בחלק מתוך השכר בלבד ולא עיקר השכר.

אם לא די באלה הרי שחישוב הבונוס נעשה לפי תפוקת אנשי המכירות, ואין מדובר בתפוקה אישית, ומשכך, אין מדובר בעמלה כי אם ב"פרמיה" אמיתית שאין להביאה בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

ב- ע"ב (חי') 3302/01 {יוסף נזיר נ' פלאח עפיף ואח', תק-עב 2006(1), 10232 (2006)} קבע בית-הדין כי "פרמיה" או "בונוס" אינן מילות קסם שתהפוכנה משכורת רגילה לתוספת שאינה חלק מן השכר.

על-מנת להתחיל להידרש לשאלה האם יש לראות ברכיב מסויים בבחינת שכר רגיל או תוספת שאינה נכללת בשכר הרגיל, יש להראות ממה הורכבה התוספת, בגין מה ניתנה וכפעל יוצא מכך כיצד חושבה.

בעניין הנדון, לא הראו הנתבעים ולא החלו להראות ממה הורכבו ה"פרמיה" או הבונוס, בגין מה ניתנו ולא כל שכן כיצד חושבו.

בנסיבות אלו, לא השתכנע בית-הדין כי קבלת ה"פרמיה" או הבונוס היתה כרוכה בתנאי מסויים או כללי כלשהו, או שגובהם היה תלוי בכמות העבודה שבוצעה.

למעשה, לא היתה מחלוקת בין הצדדים, מאחר והיה מדובר בשני רכיבים אשר שולמו מדי חודש בסכום קבוע עד שהופחת שיעורם, ואף אז המשיכו להשתלם בסכום קבוע בשיעור החדש.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי התובע עמד בנטל להראות שאותם תשלומים שכונו "פרמיה" ובונוס בתלושי השכר שלו, היוו תשלום בגין עבודתו הרגילה, ואשר-על-כן היוו חלק משכרו הרגיל של התובע.

5.1.4 הוצאות נסיעה
תשלומים בגין הוצאות נסיעה אינם "שכר יסוד" ואינם נמנים עם התוספות כמפורט בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), ולכן אין להביאם בחשבון לעניין חישוב פיצויי הפיטורים {דב"ע נב/3-12 התזמורת הקאמרית הישראלית נ' סמדר שזר, פד"ע יב 355; ע"ב (יר') 1510/06 אזולאי שאול נ' עיריית ירושלים, תק-עב 2008(2), 8384 (2008)}.

ב- ע"ב (ת"א) 7384/05 {רבני ניקול נ' מרכז משען בע"מ, תק-עב 2007(4), 2721 (2007)} החליט בית-הדין כי לא מקובלת עליו טענת התובעת כי יש לראות בשכרה הממוצע כאמור, כשכר קובע לשם חישוב פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

לפי בית-הדין במקרה זה דובר בשכר ברוטו, אשר הכיל בחובו רכיבים שאינם בין רכיבי השכר שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים על-פי תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), כגון הוצאות נסיעה.

ב- ע"ב (ת"א) 11079/06 {אריה ינקוביץ נ' חברת חניוני הצלחה בע"מ, תק-עב 2007(3), 7024 (2007)} בית-הדין קבע כי אשר לגובה השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים, מקובלת עליו טענתה של הנתבעת לפיה, אין להביא בגדר שכר זה את התשלום עבור שעות נוספות ואת התשלום בגין דמי נסיעות וזאת, בהתאם לתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

זאת משלא הוכח כי התשלומים בגין שעות נוספות ובגין דמי נסיעות הינם כינוי פיקטיבי שאינו משקף החזר הוצאות נסיעה ועבודה בשעות נוספות בפועל.

ב- ע"ב (ב"ש) 5572/04 {דאון יורם ואח' נ' מכללת הנגב על-שם פ' ספיר, תק-עב 2006(4), 4947 (2006)} קבע בית-הדין כי לא היתה מחלוקת כי התובעים קיבלו באופן קבוע תשלום עבור ביטול זמן בגין נסיעות לעבודה וחזרה אך ורק כאשר בוצעו נסיעות בפועל.

אך עם-זאת, לא היה מדובר בשעות עבודה בפועל וגם לא בתוספת מוסווית לשכר העבודה ומשאין רכיב זה נכלל במסגרת אחד מרכיבי השכר האחרים המנויים בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), רכיב זה לא נכלל בשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

5.1.5 "משכורת 13"
ב- ע"ב (ת"א) 9723/05 {שכנר מירה נ' עולם הביטחון (חבושה) בע"מ, תק-עב 2008(1), 5035 (2008)} התובעת סמכה את תביעתה להפרשי פיצויי פיטורים על היותה של משכורת 13 חלק משכר עבודתה.

הלכה פסוקה היא כי משכורת 13 היא אמנם מרכיב שכר העבודה הכולל, אך אין למצוא מרכיב זה בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), ועל-כן אין להביא בחשבון לעניין פיצויי פיטורים {דב"ע לב/21-3 שמואל מרגלית נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פד"ע ד 7; דב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ נ' גואנה יחיאל, פד"ע כז 436}.

ניתן להגיע למסקנה זו גם משנקבע כי מדובר בתשלום ששולם בגין פעולה נוספת אשר פסקה ולאחר-מכן שולם כבונוס בגין הצטיינות, ופסק גם כן.

כך או כך, לא מדובר בשכר יסוד כעולה מתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

5.1.6 שעות נוספות
ב- ע"ב (ת"א) 8495/04 {מרי - נלי פפיסמדוב נ' ד"ר הראל ין (יאן), תק-עב 2008(1), 1633 (2008)} קבע בית-הדין כי השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים איננו כולל שעות נוספות {ע"ב (חי') 2408/01 ג'וזפין זייתון נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב חיפה, תק-עב 2005(1), 5458 (2005)}.

ב- ע"ב (ת"א) 976/03 {היגרי יצחק נ' חברי ועד העובדים, המועצה הדתית רחובות ואח', תק-עב 2007(2), 8480 (2007)} קבע בית-הדין כי לעניין גמול שעות נוספות ברור כי תשלומים בגין עבודה בשעות נוספות, המותנים בעצם עבודה בשעות שמעבר למשרה הרגילה, אינם תשלומים שיש לכלול אותם במסגרת השכר הקובע לפיצויי פיטורים, אלא אם הוכח אחרת.

5.1.7 תוספת השתתפות באירועים
ב- ד"מ (ת"א) 4212/07 {בורצב אנדרי נ' שישקו קייטרינג בע"מ, תק-עב 2007(4), 10887 (2007)} באת-כח הנתבעת הפנתה לתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), וטענה כי השכר שיש לקחת בחשבון, לאור האמור בתקנה, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, הינו שכר הבסיס של התובע בלבד, כאשר לגרסתה, הסכומים שקיבל התובע עבור השתתפות באירועים היוו תוספת מותנית, שניתנה לו שלא באופן אוטומטי אלא אך ורק בגין השתתפות בפועל באירועים שונים.

בית-הדין קבע כי צדקה באת-כח הנתבעת, כי אין לקחת בחשבון, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, "תוספות" שונות שניתנו לתובע, אלא אם צויינו במפורש בתקנות פיצויי פיטורים.

עם-זאת כבר נקבע בעבר בבית-הדין הארצי, כי החשיבות אינה לכינוי שנתנו הצדדים לרכיב השכר, אלא למהותו, כאשר ההבחנה בין שכר רגיל לבין תוספת אינה תמיד ברורה, אך ההגדרה שנקבעה בפסיקת בית-הדין הארצי, לפיה בודקים את טיבו של רכיב השכר העומד לדיון היא המקובלת.

אשר-על-כן, אם רכיב השכר מותנה בתנאי או בגורם מיוחד ותלוי בכך שמי שבו מדובר מתקיים בו אותו תנאי או גורם, הרי מדובר ב- "תוספת" לשכר, להבדיל מ-"שכר רגיל {ע"ע 440/05 ד"ר לודמילה לייבזון נ' מדינת ישראל, תק-אר 2007(1), 628 (2007)}.

במקרה הנדון, עלה מעדותו של התובע כי הנתבעת היתה חברת קייטרינג, וכי עבודתו במסגרתה היתה הכנת המזון לאירועים השונים באופן יומיומי, כאשר במחצית מהחודש לערך, נכללה גם השתתפותו בפועל באירועים, כטבח או כשף אחראי.

עלה אשר-על-כן כי עבודתו הרגילה של התובע, כחלק מרכזי משגרת עבודתו, כללה גם השתתפות באירועים, כאשר הדרך אותה בחרו הצדדים לחשב את שכרו הרגיל היתה שכר בסיס בצירוף סכום מוגדר עבור כל אירוע.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע כי התשלום הנוסף עבור כל אירוע לא היה בגדר "תוספת" המותנית בתנאי מיוחד או בגורם מיוחד, אלא דרך לחישוב שכרו של התובע עבור עבודתו הרגילה, בדומה לעובד מכירות המקבל שכר בסיס בצירוף עמלות {ע"ע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.03.02)}.
בית-הדין לא סבר כי עצם ההשתתפות באירוע היתה בגדר "תנאי" בהקשר זה, שכן באותו אופן גם שכר עבודה רגיל ניתן בתנאי שהעובד מופיע לעבודתו.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לא סבר אף כי ניתן להתייחס לכך כאל תוספת שכר עבור עבודה נוספת המבוצעת בפועל, כמו תורנויות למשל, שכן מדובר כאמור, בחלק מרכזי משגרת עבודתו של התובע ומתפקידו הרגיל.

קביעה אחרת תפגע בתכליתו של חוק פיצויי פיטורים ותמנע מהתובע זכות סוציאלית בסיסית {פיצויי פיטורים} על חלק מרכזי משכרו.

5.1.8 הוצאות טלפון
ב- ע"ב (ב"ש) 2982/05 {מנדלוביץ מריוס נ' ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ, תק-עב 2007(4), 1650 (2007)} קבע בית-הדין לעניין הוצאות טלפון כי מדובר ברכיב שאינו כלול ברכיבים הקבועים בתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

בית-הדין הוסיף וציין כי התובע לא השכיל להוכיח, כי הסך של 85 ש"ח ששולם לו מידי חודש בחודשו בגין "טלפון נייד", הינו רכיב שיש לראותו כחלק מהשכר הקובע אף כי שולם בסכום קבוע.

התובע לא פירט בכתבי טענותיו כי יש לכלול את התוספת בגין שימוש בטלפון נייד כחלק מהשכר הקובע, כאשר במקרה זה, נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח טענה זו.

התובע שתק בסוגיה זו בכתבי טענותיו, כאשר רק בחקירתו הנגדית ציין, כי מדובר באחזקת טלפון.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אף מעדותו של התובע ניתן להסיק, כי אכן מדובר בהחזר הוצאות בגין שימוש בטלפון נייד לצרכי עבודתו.

5.1.9 תוספת ביגוד
ב- ע"ב (ב"ש) 3007/05 {גואטה שושנה נ' ארגון נשי חרות בישראל, תק-עב 2007(3), 6573 (2007)} נדונה סוגיית תוספת הביגוד.

במקרה הנדון התובעת טענה, כי התוספת ששולמה לה ואשר כונתה תוספת ביגוד, שולמה מידי חודש בחודשו בסך של 127 ש"ח, וזאת למרות העובדה שלא נדרשה לקנות ביגוד כתנאי לתשלום זה.

הנתבעת טענה בעניין זה {באמצעות חשבת שכרה}, כי תוספת ביגוד מהווה תשלום בגין החזר הוצאות כמו גם החזרי הנסיעות והוצאות הטלפון וכי במידה ואינה רוכשת ביגוד אין היא זכאית להחזר בגינו, ואשר-על-כן לטענתה, אין לקחתו בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים.

לא הוכח בפני בית-הדין, כי תשלום תוספת הביגוד הותנה בתנאי ו/או דרישה לרכישת ביגוד לצורכי עבודה וזאת למרות טענת חשבת השכר בעדותה בפנינו.

נוסף-על-זאת, גם לא הוכח כי התובעת נדרשה להמציא קבלות בגין רכישת הביגוד.

זאת ועוד, מעדותה של החשבת עלה כי תוספת הביגוד משולמת בהתאם לאחוז המשרה של העובד.

סיכומו-של-דבר, אם מדובר בהחזר הוצאות, הרי שאין לקשור זאת בהיקף המשרה והוצאות הביגוד זהות בין אם העובד מתייצב לעבודה בהיקף של 6 שעות או 4 שעות או 8 שעות ביום, ואם בתוספת שכל כולה תלויה בהיקף המשרה מדובר ואין נדרשים להצגת הוכחות בגין ההוצאה, הרי שהיא באה בחשבון השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים.

5.1.10 הוצאות רכב
ב- ע"ב (ת"א) 8132/02 {אודיס תעשיית אביזרי השקיה בע"מ נ' דוד חימוב, תק-עב 2007(3), 10168 (2007)} קבע בית-הדין כי הרכיבים שכונו בתלושי שכרו של התובע כהחזר עבור הוצאות רכב וטלפון שולמו לתובע באופן קבוע ומבלי שהותנו בהתמלא תנאי כלשהו.

בנסיבות אלה קבע בית-הדין כי יש לראותם כחלק משכר היסוד לצורך חישוב פיצוי פיטורים.

על-כן נקבע כי, התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך 32,083 ש"ח, בקיזוז הסכומים שהופרשו על-ידי התובעת עבורו בקרן מבטחים. וחלף הודעה מוקדמת בסך 5,500 ש"ח.

ב- ע"ב (יר') 3275/04 {מיכל מלכיאל נ' טיוטו י.מ.מ בע"מ שאיבת בטון, תק-עב 2007(1), 6700 (2007)} קבע בית-הדין כי אין ספק שהחזר הוצאות דלק אינו נכלל ברכיבים המפורטים במקרה הנדון.

בפסיקת בתי-הדין לעבודה פותחו במשך השנים מבחנים שנועדו לקבוע האם תשלום מסויים הינו תוספת או שמדובר בחלק מן השכר.

המבחן המרכזי בעניין זה הוא "מבחן התנאי" או "הגורם", ולפיו תשלום המותנה בתנאי או בגורם ממשי ייחשב כתוספת, ואילו תשלום שאינו מותנה בתנאי כלשהו ייחשב כחלק מהמשכורת הקובעת {ע"ע 300312/97 יעקב נחמני נ' עיריית באר-שבע, תק-אר 2000(3), 617 (2000); בג"צ 6080/94 ניסן גפני נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(4), 308 (1997); בג"צ 5572/92 יעקב זכאי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(3), 602 (1993)}.

בעניין הנדון קיבלה התובעת תשלום שהינו למעשה החזר הוצאות דלק, כאשר התשלום היה מותנה בכך שהתשלום שולם אך ורק עבור הוצאות דלק, ואם לא צרכה התובעת דלק עד לסכום של 700 ש"ח שולם לה רק הסכום שצרכה.

כמו-כן היה על התובעת למלא דלק אך ורק בתחנת הדלק שבמושב אורה.

הנה-כי-כן, למרות טענתה של התובעת כי תשלום צריכת הדלק לא היה תלוי בנוכחות במקום העבודה, וכי היתה רשאית למלא דלק בהיותה בחופשה, אישרה התובעת כי על-אף תקופת עבודתה הארוכה, מעולם לא מילאה דלק בתקופת חופשה.

טענת התובעת כי סוכם בין הצדדים על "פיצול שכרה", כלומר כי התשלום עבור הוצאות הדלק יהווה חלק משכרה, לא הוכחה.

בהקשר זה נפסק כי נטל השכנוע כי תשלום מסויים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה הוא על העובד {דב"ע מט/3-141 סלים בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439}.

מנהל הנתבעת העיד כי מדובר בהחזר הוצאות דלק, וכי תשלום זה שולם גם לעובדים אחרים.

התובעת לא סתרה גרסה זו.

התובעת הוסיפה כי שולם עבור הוצאות הנסיעה תשלום הגבוה בהרבה מהתשלום הקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי בעניין החזר הוצאות נסיעה.

גובה הסכומים העיד כי הסכום של 700 ש"ח מהווה חלק מהשכר, וזאת כאשר אכן דובר בסכום גבוה, אך למסקנת בית-הדין, התשלום היה מותנה בשני תנאים ולא היה בכך כדי להטות את הכף.
יתר-על-כן, מנהל הנתבעת הסביר כי רצה לעודד את עובדיו להשתמש ברכבם, ובכך להימנע מארגון הסעות למפעל הממוקם במושב אורה.

5.1.11 דמי ניהול ששולמו כתוספת קבועה לשכר
ב- ע"ב (יר') 2245/02 {הר נוי פנחס נ' מודיעין אזרחי בע"מ, תק-עב 2006(1), 2454 (2006)} קבע בית-הדין כי מן המקובץ עלה, כי דמי הניהול שולמו כתוספת קבועה לשכר, מעת שקיבל התובע את תפקיד האחראי משמרת.

כמו-כן, אופי התפקיד העיד על היותו קבוע וכי סביר להניח שתפקיד של סידור עבודה והכנת דו"חות הינו תפקיד שמבוצע באופן שוטף ולא אקראי, וכי אופי התפקיד חייב את התובע לבצעו בקביעות.

גם במקרה הזה, הנתבעת רשמה בתלוש המשכורת את תוספת דמי הניהול בכותרות שונות, על-מנת להפחית את השכר הקובע.

תקנה 1(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), קובעת כי תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית אשר נכללת בשכר עבודה, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.

בעניין הנדון, תוספת הניהול הינה תוספת מקצועית בגין עבודות ניהול שביצע התובע באופן שוטף, אולם, תוספת זו הותנתה בביצוע עבודת הניהול בפועל.

ב- ע"ע 300312/97 {יעקב נחמני ואח' נ' עיריית באר-שבע, פד"ע לו 251}, עלתה השאלה כיצד להתייחס לתוספות שונות שקיבלו העובדים למשכורת, והאם הן חלק מהשכר הקובע.

בית-הדין, בדעת הרוב, קבע כי יש להבחין בין הסיבה או העילה למתן התוספת, לבין התנאים לנתינתה, כאשר במקרה הנוכחי הסיבה או העילה למתן חלק מהתוספות היתה תוספת מטלות או שינויין, אך מתן התוספת לא היה, למעשה, מותנה בתנאי כלשהו כי מאותה עת שנוספה המטלה, היא היתה לחלק בלתי-נפרד מהעבודה הרגילה של המערערים, ולא היתה מותנית בתנאי.

לגבי השאלה האם רכיב שכר הוא תוספת אמיתית נקבע כי התשובה לשאלה זו תינתן על-פי הבחינה האם רכיב השכר הנדון מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר מתקיים בו אותו תנאי או גורם {דב"ע נז/59-4 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' מדינת ישראל, פד"ע לא 166, 179; ע"ע 1240/01 עורך-דין גרא קורן - קרן קיימת לישראל, עבודה ארצי לג(1), 36 (14.01.03)}.

אשר-על-כן, השאלה אשר יש להכריע בה היא האם תוספת הניהול שקיבל התובע היתה מותנית בתנאי כלשהו.

בית-הדין קבע שכן, מאחר והתוספת הותנתה בביצוע עבודת הניהול, הכנת דו"חות, שמירה על הנשק בסופי שבוע והכנת סידור העבודה, וכתוצאה מאופי התפקיד, עלה כי התובע נדרש לבצע תפקיד זה באופן קבוע, אולם התשלום היה מותנה בביצוע בפועל.

עוד יצויין, כי בעוד שתוספת הנסיעות היתה פיקטיבית וניתנה לתובע אף-על-פי שלא נזקק למעשה להוצאות נסיעה לעבודה, הרי שהתוספת בגין עבודת הניהול היתה מותנית בביצוע תוספת מטלות, כמפורט, ולכן נקבע כי אינה צריכה להיכלל בשכר הקובע.

5.1.12 תוספת משמרות
ב- ע"ב (ת"א) 3833/02 {איגור רודוי נ' יש-מן שרותי כוח-אדם בע"מ, תק-עב 2005(4), 8220 (2005)} קבע בית-הדין כי גם שעל-פי תלושי השכר משכורתו של התובע גבוהה בהרבה מהסך של 3,266 ש"ח, הרי שההפרש נבע מתוספת המשמרות, וזאת כאשר נפסק כבר בעבר כי תוספת משמרות אינה חלק מהשכר הרגיל, אף אם היא מהווה את עיקר הכנסתו של העובד.
ב- ד"מ (ב"ש) 2498/02 {לאור עדי נ' אינטל אלקטרוניקה בע"מ, תק-עב 2002(4), 199 (2002)} קבע בית-הדין כי בעניין הנדון אין "תוספת המשמרות" נכללת במסגרת שכר היסוד ואין היא מנויה ברשימת התוספות אשר מנויות בתקנה והמובאות בחשבון השכר לצורך תשלום פיצוי פיטורים.

בפסק-הדין בעניין זכרון חממי, נפסק כי אין לכלול "תוספת משמרות" לעובד אשר דרך קבע הוצב במשמרת שניה במשך כל תקופת העסקתו בשירות המעביד, כ- 19 שנים, בשכר הרגיל של אותו עובד {דב"ע מח/153-3 עיריית תל-אביב-יפו נ' זכרון חממי, פד"ע כ 232}.

בשולי הדברים יאמר כי אין מקום לטענת התובע לחישוב השכר לצורך פיצויי פיטורים על בסיס השכר החודשי הממוצע ל- 12 החודשים שקדמו לפיטורים מכוח תקנה 9 לתקנות אשר עניינה קביעת השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים שעה שמדובר "בשכר קבלני".

סיכומו-של-דבר, "תוספת המשמרות" איננה משולמת בגין ביצוע העבודה, אלא באה לפצות את העובד בגין העבודה במשמרות.

בנסיבות אלו התקבלה בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על-הסף, בהעדר עילה משאין בסיס בדין לכלול את רכיב "תוספת המשמרות" בבסיס השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים לתובע.

5.1.13 "שעות נוספות גלובליות"
ב- ע"ב (ת"א) 7186/02 {מרדכי האוזר נ' מבטח סימון סוכנויות ביטוח בע"מ, תק-עב 2005(1), 3363 (2005)} דן בית-הדין בפן המשפטי לשאלת "השעות הנוספות הגלובליות".

התובע טען כי יש לראות את התשלום בגין "שעות נוספות גלובליות" כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו.

שכר ששולם לעובד על עבודה שביצע בפועל מעבר לשעות העבודה הרגילות, מותנה במצב ובתנאים מסויימים, ואשר-על-כן, הוא אינו צריך להיות מובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי הפיטורים.

בעניין מד"א לישראל נ' אורי שטרן, בית-הדין הארצי קבע כי הרכיבים שבאים בחשבון שכר עבודה לעניין חישוב פיצויי פיטורים נקבעו בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) ולא כלול ביניהם רכיב של שעות עבודה נוספות.

יש לזכור כי מכוח סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים לא כל השכר מהווה בסיס לחישוב פיצויי פיטורים, אלא אך ורק הרכיבים שנקבעו בתקנות, לא כולל שעות עבודה נוספות ואין לראות כאילו הן נכללות בשכר היסוד {דב"ע נג/84-3 מד"א לישראל נ' אורי שטרן, סעיף 7א לפסק-הדין (30.08.94)}.

לעניין גורלו של תשלום בעבור שעות נוספות גלובליות לצורך חישוב זכויותיו של עובד, קבע בית-הדין הארצי כי משנקבע שהתשלום בעד השעות הנוספות, ששולם גלובלית, ניתן בעד ביצוע עבודה בשעות נוספות בפועל ולא כחלק מוסווה של שכר היסוד, די בכך כדי להוציא את הסכום ששולם לעובד מגדר חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו {דב"ע נו/258-3 גדעון לוי נ' תעשיות רכב בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.01.97), סעיף 4 לפסק-הדין; דב"ע נה/108-3 גדעון הדרי נ' אלקן בע"מ ואח' (לא פורסם), סעיף 11 לפסק-הדין}.

בחזרה לעניין הנדון, בית-הדין ראה כי סוכם עם התובע, כי תנאי עבודתו במועד קבלתו בחברה החדשה, הלוא היא הנתבעת, יהיו זהים לתנאי העבודה שהיו לו ב-"סימון את ויזל".

אשר-על-כן, בית-הדין למד כתוצאה מכך, כי אם בתלוש המשכורת של חודש דצמבר 1999 שניתן לתובע עוד בתקופת עבודתו ב- "סימון את ויזל", פדיון החופשה ניתן לתובע על-סמך משכורת ברוטו של 25,000 ש"ח, הרי שאותם תנאי שכר של התובע אמורים להמשיך להתקיים כמוסכם גם בנתבעת, ובכללם תשלום קבוע על סך 1,600 ש"ח שניתן לתובע כגמול "שעות נוספות גלובליות".

בית-הדין קיבל את טענתו של התובע וראה בתשלום בגין "שעות נוספות גלובליות" כחלק מהשכר הקובע לחישוב זכויותיו של התובע.

5.1.14 "תוספת טיפים"
ב- ב"ל (יר') 1090/99 {מעלוף אלכסנדר נ' הכנסיה האנגלית האפסקופלית, תק-עב 2003(3), 664 (2003)} דן בית-הדין לעניין סוגיית "תוספת טיפים" לעניין פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי הסכומים שקיבלו עובדי הנתבעת כ-"תוספת טיפים", המהווים 10% מתשלומי הלקוחות ושחולקו שווה בשווה בין העובדים, היו סכומים משתנים, ואין הם חלק משכר היסוד.

כמו-כן בית-הדין החליט כי אין הם בגדר התוספות הקבועות בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), וכי יש לציין שסכומים אלו אף לא צויינו בדו"חות השכר שקיבלו עובדי הנתבעת.

5.1.15 "תוספת בת זוג"
ב- תב"ע (נצ') נה/3-95 {אברהים סלימאן נ' קל בניין בע"מ, תק-עב 97(3), 32 (1997)} קבע בית-הדין לעניין תוספת בת זוג, כי אין בית-הדין רואה צורך להכריע בשאלה אם הרכיב "תוספת בת זוג" היה חלק משכרו הרגיל של התובע, שכן, כך או כך, דינו של רכיב זה להיכלל בחישוב פיצויי הפיטורים, בהתאם לתקנה 1(א)(4) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

5.1.16 הפרשה לקופת גמל או ביטוח מנהלים
ב- תב"ע (נצ') נד/2-32 {משה צביק נ' קיבוץ עמיעד, תק-עב 97(2), 202 (1997)} דן בית-הדין בעניין הפרשה לקופת גמל או ביטוח מנהלים.

התובע טען כי לצורך חישוב הפיצויים יש להביא בחשבון גם את ההפרשה, על-חשבון הנתבעת, לביטוח המנהלים {כלומר שיעור נוסף של 7% מעבר לשכרו האחרון של התובע}.

בית-הדין לא קיבל טענה זו, לאור הוראת תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) אשר אינה כוללת את רכיב ההפרשות לקופות גמל {או ביטוח מנהלים} כרכיב שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב הפיצויים.

5.2 שכר משרה אחת - תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים
תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"1א. שכר משרה אחת (תיקון התשכ"ח(2))
לעניין חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על-פי תקנות אלה ממעביד פלוני, יובא בחשבון שכר העבודה שהשתלם לעובד על-ידי אותו מעביד בעד משרה אחת בלבד כמקובל באותה עבודה."

ב- ע"ב (נצ') 2311/05 {סימון אזוביב נ' מלונות כנרת בע"מ, תק-עב 2007(1), 4327 (2007)} קבע בית-הדין כי בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים יחושב על-פי ההוראות שבהסכם הקיבוצי החל על הצדדים {תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים}, כאשר לעניין חישוב פיצויי הפיטורים יובא בחשבון שכר העבודה שהשתלם לעובד על-ידי אותו מעביד בעד משרה אחת בלבד כמקובל באותה עבודה {תקנה 1א' לתקנות פיצויי פיטורים}.

ב- ע"ב (יר') 1587/01 {קופל עירון נ' נציבות שירות המדינה, תק-עב 2005(3), 5475 (2005)} קבע בית-הדין כי במשך שנות עבודתו של התובע במשרד החינוך, התובע צבר זכויות שכר הנגזרות מתגמולי השתלמות דרגה, ותק וגמולי תואר ובשנים בהם עבד כמרצה בבית-ספר למנהל, עבודתו במשרד החינוך היתה בהיקף שנע בין 130% ל-140% משרה.

בהיקף העולה על 140% בממוצע שנתי לא רשאי עובד הוראה לעבוד ואולם עבד בהיקף משרה מעל 100% זכאי לתשלום דמי הבראה ודמי ביגוד עבור 100% משרה בלבד וכך גם הזכות לפיצויי פיטורים לפי תקנה 1א לתקנות פיצויי פיטורים {תקנה שלגביה יושם-אל-לב, הותקנה תוך חריגה מסמכות על-כן אינה מחייבת (מ' גולדברג דיני עבודה, כרך שני, פרק 32, עמ' 44)}.

ב- ע"ב (ת"א) 912684/99 {בלקין דמיטרי נ' נ.י.א, תק-עב 2003(1), 84 (2003)} קבע בית-הדין כי אין יסוד לטענת הנתבעת, מאחר ובהתאם לתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) פיצויי פיטורים משולמים על מרכיבי שכר אלה: שכר יסוד; תוספת ותק; תוספת יוקר המחיה; תוספת משפחה.

אשר-על-כן, פיצויי פיטורים אינם משולמים על מרכיב תוספת משמרות ששולמה לתובע בעד עבודה במשמרות לילה.

יחד-עם-זאת, אין משמעות הדבר התעלמות מוחלטת מהשכר ששולם לתובע בעד עבודה במשמרת לילה, כאשר התובע עבד למעלה ממחצית החודש במשמרת לילה.

בהתאם לפסיקה, בחישוב פיצויי הפיטורים יש להביא בחשבון את השכר ששולם לתובע בעד שעות העבודה במשמרת לילה, אולם יש להעמיד את השכר בעד אותן שעות על גובה שכר העבודה הרגיל, בנטרול התוספת ששולמה לתובע בעד עבודה במשמרת לילה {דב"ע מז/3-60 ליפשיץ נ' בית-מרגוע מעלה החמישה, פד"ע יט 169, 174; דב"ע נג/31-3 יוסף אלדור נ' המרכז הרפואי שערי צדק, עבודה ארצי כו(2), 189}.

ב- ע"ב (יר') 300833/97 {ארנה פנחס נ' בית-החולים הכללי משגב לדך, תק-עב 2001(2), 1162 (2001)} קבע בית-הדין כי לגבי החזר הוצאות טלפון ונסיעות הם אינם "שכר יסוד" ואינם נמנים על התוספות כמפורט בתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים {חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים} ולכן אין להביאם בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים {דב"ע נב/3-12 התזמורת הקאמרית הישראלית נ' סמדר שזר, פד"ע יב 355}.

5.3 חישוב השכר לפי הסכם קיבוצי - תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדקלמן:

"2. חישוב השכר לפי הסכם קיבוצי (תיקונים: התשכ"ז, התשכ"ח, התשל"ג(2))
השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים יחושב על-פי ההוראות שבהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובאין הסכם כזה על-פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף, ובלבד שבעד התקופה שלאחר ט"ז בטבת התשכ"ד (1 בינואר 1964) יהיה החישוב האמור לפי שכרו של העובד ערב פיטוריו (להלן: "שכר אחרון"), ובעד יתרת התקופה - לפי 80 אחוז לפחות מהשכר האחרון."

ב- ע"ב (נצ') 1974/01 {ויטושקין אנדרי נ' חרט הגליל בע"מ, תק-עב 2003(4), 3212 (2003)} קבע בית-הדין כי לעניין השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים, בהתאם לתקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים יחושב על-פי הוראות שבהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד.

בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים אין הוראה ספציפית לעניין השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים, ובהתאם להוראות הכללים שבתקנות ולהלכה הפסוקה, יש להביא בחשבון את השכר האחרון של העובד, ללא תוספות מותנות שאינן חלק מהשכר הרגיל.

ב- ע"ב (ת"א) 913385/99 {סעאתי יעקב נ' פיקניק בע"מ ייצור סלטים מירקות ודגים, תק-עב 2003(4), 6589 (2003)} קבע בית-הדין כי אין מחלוקת שהתובע היה עובד במשכורת ועל-כן יש במקרה זה חלה תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) הקובעת כי פיצויי פיטורים ישולמו לעובד על-פי שכרו האחרון.

שכרו האחרון של התובע טרם יצא לחופשת מחלה היה 5,197 ₪, ואשר-על-כן המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויים הינה בסך 5,200 ש"ח.

ב- ע"ב (יר') 2147/00 {דב ניימן נ' קולבי גלגל, תק-עב 2002(3), 697 (2002)} דן בית-הדין בחישוב פיצויי הפיטורים לעניין השכר האחרון, כאשר התובע טען כי שכרו האחרון צריך להיות 5,676 ש"ח ואשר-על-כן יש לחשב את פיצויי הפיטורים על-פי שכר זה.

תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) קובעת כי פיצויי הפיטורים ייחשבו לפי השכר האחרון.

מדובר בשכר אחרון בפועל, ולא בשכר שהיה צריך להשתלם.

שכרו האחרון של התובע היה 4,676 ₪, ועל-כן, קבע בית-הדין כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על-פי שכר זה.

ב- תב"ע (יר') נד/3-482 {עמוס סון נ' תדיראן בע"מ, תק-עב 98(2), 1369 (1998)} קבע בית-הדין כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה שהתשלום להחזקת רכב הינו תשלום פיקטיבי, ולכן דין התביעה בעניין זה להידחות.

בנוסף קבע בית-הדין כי זה גם הדין לעניין דמי כביסה ותוספת קשר שכולם היו תשלומים מותנים בקיום תנאים כלשהם.

עוד הוסיף בית-הדין, כי באשר למשכורת 13, היא אינה מופיעה בתקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) ועל-כן אינה חלק מן השכר הקובע לצורך חישוב שיעור פיצויי הפיטורים.

ב- ע"ב (ת"א) 5106/06 {דיסלר יוסף נ' מ.א.י.ה. שיווק סוליות (1992) בע"מ, תק-עב 2007(3), 7609 (2007)} קבע בית-הדין כי לאחר שקבע כי לא נפל כל פגם בחישוב השכר על-ידי הנתבעת, הרי שפיצויי הפיטורים יחושבו לפי שכרו של העובד ערב פיטוריו לפי שכרו האחרון, וזאת בהתאם לתקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

עוד הוסיף בית-הדין כי משחושבו פיצויי הפיטורים על בסיס שכרו האחרון של התובע {ברוטו} לא היה מקום לפסוק לו הפרשים בגין רכיב זה.

ב- ע"ב (חי') 1462/04 {מאיר לוזון נ' ניקוי הגליל 91 בע"מ, תק-עב 2007(2), 9210 (2007)} קבע בית-הדין שהכלל הוא, כי השכר הקובע, לצורך חישוב פיצויי פיטורים של עובד, הוא השכר האחרון ערב פיטוריו תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

לכלל קיימים חריגים, ובהם: תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), הקובעת דרך חישוב "שכר קבלני" ונאמר בה, כי עובד המשתכר על-פי כמות התוצרת - כדוגמת לוזון, שעיקר שכרו נגזר מעמלות מכירה וגביה, יראו את "שכרו האחרון" כממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים.

עוד הוסיף בית-הדין כי קיימת הוראה אשר נמצאת בתקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים, הקובעת, כי עובד אשר חלה הפחתה בשכרו האחרון, יראו כשכר אחרון שלו את שכרו ערב ההפחתה.

5.4 אישור על קיום הסכם קיבוצי - תקנה 3 לתקנות פיצויי פיטורים
תקנה 3 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"3. אישור על קיום הסכם קיבוצי
אישור של הממונה הראשי על יחסי עבודה כי הסכם קיבוצי פלוני חל על מעביד ועובד או על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף, יהיה ראיה מכרעת לעניין תקנה 2."

5.5 תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים
תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"4. חישוב השכר כשאין הסכם קיבוצי (תיקונים: התשכ"ז, התשכ"ח, התשל"ג(2))
השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, יהיה:
(1) בעד התקופה שלאחר ט"ז בטבת התשכ"ד (1 בינואר 1964) - שכרו האחרון של העובד;
(2) בעד יתרת התקופה - שכר העבודה הממוצע של העובד, בלי תוספת יוקר המחיה, כשהוא מחושב לכל התקופה שבעדה מגיעים הפיצויים, בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר הממוצע האמור בשיעור לפיו חושבה תוספת יוקר המחיה בשכרו האחרון, אך בשום מקרה לא פחות מ- 80 אחוז מהשכר האחרון."

ב- ע"ב (ת"א) 4456/04 {והב גדעון נ' א.פ.א. מוצרי מתכת בע"מ, תק-עב 2008(3), 8244 (2008)} קבע בית-הדין כי הכלל הוא שהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא שכרו האחרון של העובד, כפי שנקבע בתקנה 4(1) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

אך עם-זאת נפסק כי כאשר יש שינוי יסודי בתנאי ההעסקה יחושבו פיצויי הפיטורים בנפרד לכל אחת מתקופות ההעסקה {דב"ע שן/3-107 מנפאור בע"מ נ' צפריר גוטמן, פד"ע כב 138}.

בעניין הנדון אין ספק כי החל מחודש 12/00, עם הוספת רכיב ה-"בונוס" למשכורתו, חל שינוי יסודי בתנאי העסקתו של התובע, שכן שכרו הועלה בסכום שהיווה כמחצית ממשכורתו הקודמת.

לאור השינוי המשמעותי שחל בשכרו של התובע בחודש 12/00, היה מקום לחשב את פיצויי הפיטורים בנפרד לגבי התקופה שקדמה לשינוי זה והתקופה שלאחריה, כאשר רק בתקופה שלאחר השינוי וכפי שפורט במקרה הנדון, היה צריך לכלול בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים את רכיב ה-"בונוס" אשר שולם לתובע באופן קבוע.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בגין התקופה מחודש 12/00 ועד לסיום העסקתו בנתבעת, בהתאם לשכרו הקובע בתקופה זו, בסך של 21,587 ש"ח.

ב- ד"מ (חי') 658/06 {דנן יהודה נ' מתנ"ס הדר חיפה (ע"ר), תק-עב 2008(2), 4804 (2008)} קבע בית-הדין כי תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) קובעת, כי השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי יהיה שכרו האחרון של העובד.

ב- ע"ב (נצ') 2554/03 {חורייה טובאסי ואח' נ' סטרפלאסט תעשיות בע"מ, תק-עב 2008(2), 2485 (2008)} קבע בית-הדין כי חישוב הפיצויים לעובד בשכר, הוא כמו חישוב שנערך לעובד במשכורת, לפי תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) וזאת על בסיס השכר שקיבל העובד בחודש האחרון ערב פיטוריו.

יחד-עם-זאת כבר נקבע בפסיקה כי כאשר היקף עבודתו של העובד משתנה ויחד עימו השכר, כמו בתביעה שבמקרה הנדון, הרי שחישוב הפיצויים לפי השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכרו של העובד במהלך תקופת עבודתו ועל-כן יש להיזקק, מכוח היקש, לשיטת הממוצע הנהוגה לפי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים העוסקת ב-"שכר קבלני" {דב"ע נז/57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) נ'שלומית פרץ, עבודה ארצי כז(1), 26}.

בית-הדין הוסיף כי לשיטה זו השכר האחרון הוא השכר הממוצע בשנים-עשר החודשים שקדמו לפיטוריו.

ב- ע"ב (חי') 508/05 {בן עמי נאור נ' השמירה בע"מ, תק-עב 2007(3), 6650 (2007)} התובע חישב את פיצויי הפיטורים לפי שכר קובע של 4,185 ש"ח {186 שעות x 22.5 ש"ח לשעה} כפול מספר חודשי עבודתו בסך 41 חודשים.

אלא, ששיטה זו לחישוב הפיצויים אינה מתאימה לנסיבות המקרה, ואינה מתיישבת עם הוראות חוק פיצויי פיטורים ותקנות פיצויי פיטורים.

בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), ככלל, מחושבים פיצויי הפיטורים לפי השכר האחרון {תקנה 1(4)}.

אך, בעניינו של התובע, בהתחשב בכך שמספר שעות עבודתו השתנה מחודש לחודש, והשינויים בשנה האחרונה לעבודתו היו גדולים, ומשקיבל התובע את שכרו לפי בסיס של שעה, משמע שהיה "עובד בשכר" כמשמעותו לפי סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, ובמצב שכזה, חישוב הפיצויים לפי השכר האחרון לא יהיה נכון.

הדרך הנכונה לחישוב פיצויי הפיטורים היא לפי שכרו הממוצע של התובע, ב- 12 החודשים שקדמו למועד הפסקת העבודה {מינואר 2004 ועד דצמבר 2004}, בהתחשב בשעות עבודתו בפועל בתקופה האמורה, נמצא כי השכר הממוצע הינו השכר עבור 10 משמרות של 12 שעות בתעריף 22.11 לשעה, סה"כ 2,653 ש"ח לצורך חישוב הפיצויים.

אשר-על-כן, במקרה הנדון מצא בית-הדין כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 9176 ש"ח לפי 41.5 חודשי עבודה.

ב- ד"מ (נצ') 3092/04 {גילסבר לודמילה נ' או.אר.אס משאבי שאבי אנוש בע"מ, תק-עב 2006(1), 5128 (2006)} קבע בית-הדין כי הלכה פסוקה היא שתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) אינן מבחינות לעניין השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים, בין "עובד במשכורת" ל- "עובד בשכר", כאשר ככלל מחושבים הפיצויים, גם לגבי "עובד בשכר", לפי השכר האחרון {תקנה 4(1) לתקנות}.

עם-זאת, כאשר היקף עבודתו של העובד משתנה, ויחד עמו השכר, חישוב הפיצויים לפי השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכרו של העובד במהלך תקופת העבודה, ובמקרה כזה יהיה זה נכון לחשב את הפיצויים לפי שכרו הממוצע של העובד.

5.6 תשלום תוספת יוקר - תקנה 5 לתקנות פיצויי פיטורים
תקנה 5 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"5. תשלום תוספת יוקר (תיקונים: התשל"ג(2), התשל"ח, התשמ"ז)
(א) על-אף האמור בתקנות 2 ו- 4, היתה הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על-פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד ובמילוי תנאי במשך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום, יכלול השכר האחרון את תוספת היוקר שהיתה חלה לגבי העובד ביום מילוי התנאי האמור או ביום תום התקופה האמורה, לפי העניין, אילו המשיך לעבוד.
(ב) נדחה מועד תשלום פיצויי הפיטורים מכוח הוראה של חיקוק, למועד שלאחר הפסקת יחסי עובד ומעביד, יכלול השכר האחרון את תוספת היוקר שהיתה חלה לגבי העובד, במועד תשלום פיצויי הפיטורים שנקבע באותו חיקוק, אילו המשיך לעבוד."

ב- בג"צ 608/88 {אהוד פינקלשטיין נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2), 395 (1989)} קבע בית-המשפט כי אם חלה ירידה בערך הכסף בין מועד הפיטורים לבין מועד תשלום פיצוי הפיטורים כדין, נערך שיערוך סכום פיצויי הפיטורים על-פי משכורת העובד ביום התשלום {ראה תקנה 5(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים)}.

להסדר זה ישנה חשיבות כפולה בעניין הנדון:

ראשית, הוא מצביע על מגמתה של החקיקה בעניינים דומים, המבקשת לתת לעובד, המקבל כדין סכום חד-פעמי במועד המאוחר מיום סיום יחסי העובדה את שווי הכסף בערכים ריאליים.

שנית, קיים קשר הדוק בין פיצויי הפיטורים לבין המענק אשר מהווה, במובן מסויים, מעין תחליף לפיצויי פיטורים, להם העובד אינו זכאי בשל הקיצבה שהוא מקבל {ראה סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים}.

בנוסף, אם פיצויי הפיטורים משתלמים בערכים "ריאליים", טבעי הוא כי גם המענק, הבא להחליפם ישולם בערכים "ריאליים".

5.7 חישוב פיצויים בחופשה ללא תשלום - תקנה 5א לתקנות פיצויי פיטורים
תקנה 5א לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"5א. חישוב פיצויים בחופשה ללא תשלום (תיקון התשמ"א)
לעניין חישוב פיצויי פיטורים לעובד שהיה בחופשה ללא תשלום יהיה השכר האחרון:
(1) בחופשה ללא תשלום מכוח הוראה של דין - השכר שהיה משתלם לו ערב פיטוריו אילו עבד אצל אותו מעביד;
(2) בכל מקרה אחר - השכר שהשתלם לו ערב יציאתו לחופשה ללא תשלום בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר האמור בשיעור שהיה מתווסף לשכרו האמור אילו עבד אצל אותו מעביד ערב פיטוריו."

ב- ע"ב (ב"ש) 2129/04 {יצחק גבריאל נ' טיירו נעים בע"מ, תק-עב 2006(1), 775 (2006)} קבע בית-הדין כי מתלושי השכר שצורפו לתצהיר הנתבעת, עלה כי שכרו האחרון של התובע עמד על סך של 5,570 ₪, וזאת מאחר והתובע עבד אצל הנתבעת מ-11/92 ועד ל-04/02 {מועד יציאתו לחופשה ללא תשלום}, כלומר 9.5 שנים.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי אין לכלול את תקופת החופשה ללא התשלום בחישוב הפיצויים.

5.8 שינוי בשכר אחרון - תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים
תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"6. שינוי בשכר אחרון
חל בשכרו האחרון של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור."

ב- ע"ב (ב"ש) 1513/06 {נציף בדר נ' שפיר נ' מושב עובדים של הפועל המזרחי, תק-עב 2007(4), 3978 (2007)} קבע בית-הדין כי בחישוב ממוצע שכרו של התובע אין לקחת בחשבון את תקופת העבודה האחרונה בה פחת היקף המשרה מהשיעור הרגיל באופן ניכר וזאת כאמור שלא באשמתו של התובע {ראה גם הוראות תקנות 8-6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים)}.

ב- ע"ב (ת"א) 2796/05 {ברקוביץ אלדד נ' המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות המורים, תק-עב 2006(3), 9508 (2006)}. בית-הדין קבע כי העיקרון הבסיסי בחוק פיצויי פיטורים ובתקנות שהותקנו לפיו הוא שסכום הפיצויים מחושב על בסיס שכרו האחרון של העובד בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק.

עיקרון זה יפה גם שעה שהעובד עולה בסולם התפקידים, עובר מתפקיד לתפקיד וכתוצאה מכך גם עולה שכרו.

סטיה מהעיקרון מתבצעת רק במקרה בו במהלך תקופת העסקתו של העובד חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו או שינוי בלתי-רגיל בשכר {זאת על-פי העולה מתקנות 8-6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים)}, מהוראות סעיף 13א לחוק פיצויי פיטורים, ומההלכות שנקבעו בפסיקה, המתאימות למקרים שונים לשינויים במתכונת העסקה.

ב- ע"ב (ת"א) 4597/04 {אאורליה מאטאי נ' חנוך שלומוביץ ואח', תק-עב 2006(3), 5296 (2006)} קבע בית-הדין כי לא היתה מחלוקת שעם סיום עבודת התובעת עקב פטירת המנוחה התובעת היתה זכאית לפיצויי פיטורים {סעיף 4 לחוק פיצויי פיטורים}.

אך עם-זאת, סבר בית-הדין כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לה לפי שכר קובע של 800 דולר ארה"ב, בהתחשב בכך שהשכר של 1,000 דולר שולם לה רק בששת השבועות האחרונים לחיי המנוחה ונוכח השינוי בהיקף העבודה עקב מצבה הרפואי של המנוחה {סעיף 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים)}.

ב- ד"מ (נצ') 2262/05 {אברהם רחל נ' משה ניצן, תק-עב 2006(2), 2430 (2006)} החליט בית-הדין כי בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים הוא שכרו האחרון של העובד, כאשר אם חל בשכרו האחרון של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור {תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים}.

ב- ע"ב (ת"א) 1720/02 {סיגלית גילאור נ' אל גני את טיקולסקי בע"מ, תק-עב 2005(4), 6756 (2005)} קבע בית-הדין כי לפי תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) במצב שבו חל בשכרו האחרון של העובד שינוי זמני יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.

הוראת תקנה זו מתייחסת לשינוי בשכר ערב פיטורי העובד בלבד, כאשר השינוי יכול להיות הן בהגדלת שכר והן בהקטנתו ועליו להיות בעל אופי זמני.

עוד הוסיף בית-הדין כי הזמניות מעידה על העדר קביעות בשינוי אפילו אם יש שינוי "זמני" הנמשך פרק זמן ארוך {דב"ע לד/47-3 גאולה כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם}.

במקרים שבהם הופחת שכר העובד שלא כתוצאה ממעבר לעבודה חלקית, קובעת תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) שאם חלה הפחתה בשכרו של עובד, אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יראו בשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה.

מכאן שבמקרה של מעבר לעבודה חלקית, תחולק התקופה לזו שלפני ההפחתה שבה יראו כשכרו האחרון של העובד את השכר שקיבל ערב ההפחתה ולתקופה שלאחר ההפחתה שבה, יראו בשכר אחרון את השכר ערב הפיטורים.

ב- ע"ב (ת"א) 912537/99 {פרידמן יעקב נ' חברה מרכזית לפיתוח השומרון בע"מ, תק-עב 2003(2), 4227 (2003)} קבע בית-הדין כי תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) קובעת כי במקרה שחל בשכרו של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.

כלומר, על-פי תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים, יש להתעלם משינוי זמני שחל בשכרו של העובד (הן בהגדלה והן בהפחתה), להבדיל משינוי קבוע בשכרו של העובד.
5.9 עבודה חלקית - תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים
תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"7. עבודה חלקית
עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו."

ב- ע"ב (ת"א) 912537/99 {פרידמן יעקב נ' חברה מרכזית לפיתוח השומרון בע"מ, תק-עב 2003(2), 4227 (2003)} קבע בית-הדין כי תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים, קובעת שבמקרה שעובד עבר מעבודה מלאה לעבודה חלקית או להיפך, יש לחשב את שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה באופן יחסי לחלקיות משרתו.

הכוונה, שבמקרה הנדון, דובר בשינוי מהותי במתכונת עבודתו של העובד {משרה מלאה לעומת משרה חלקית}, ולכן יש לחשב את פיצויי הפיטורים בעד כל תקופת עבודה בנפרד.

ב- ד"מ (חי') 658/06 {דנן יהודה נ' מתנ"ס הדר חיפה (ע"ר), תק-עב 2008(2), 4804 (2008)} ציין בית-הדין כי סעיף 12(א) לחוק פיצויי פיטורים, קובע כי שיעור הפיצויים הוא שכר חודש אחד לכל שנת עבודה בעובד במשכורת אצל מעביד, או באותו מקום עבודה.

התקנה הרלוונטית לעניין הנדון היא תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), שעניינה בשינוי היקף המשרה של העובד.

בעניין הנדון, לא היה חולק כי התובע לא השתכר בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או לפי כמות התוצרת, ועל-כן, קיימת חובה לפנות ל תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), וזאת על-מנת לעמוד על קובע משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

ב- ע"ב (ת"א) 2581/04 {קטיה שקולניקוב נ' אסכולה גרפיק דיזיין בע"מ (נובמבר-דצמבר 1991 בע"מ) (בפירוק) ואח', תק-עב 2008(1), 5642 (2008)} קבע בית-הדין כי במהלך תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעות היו שינויים בהיקף העסקתה, ואשר-על-כן, יש לערוך את חישוב הפיצויים לגבי כל תקופה בנפרד, על-פי תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

ב- ע"ב (ב"ש) 2366/06 {אהרון אילין נ' איגוד מורים עולים (ע"ר), תק-עב 2007(2), 5529 (2007)} קבע בית-הדין כי במקרה הנדון, הנתבעת ערכה את חישוביה על בסיס שעות העבודה הכוללות אותן עבד התובע על בסיס השכר הגבוה ביותר שקיבל, תוך חישוב החלק ה- 12 משכרו לכל שנה בנפרד.

הנתבעת שילמה לתובע בהתאם לחישוביה אשר תאמו את הוראות תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), ועל-כן קבע בית-הדין כי דין תביעת התובע להפרשי פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו השניה - להידחות.

ב- ע"ב (ב"ש) 1034/05 {אבי לוגסי נ' חברת אביסרור משה ובניו בע"מ, תק-עב 2007(1), 245 (2007)} קבע בית-הדין כי לאחר שעיין בטענות הצדדים, סבר בית-הדין כי הצדק עם התובע בכל הנוגע לחישוב השכר הקובע לכל התקופה על בסיס השכר האחרון.

בית-הדין ציין כי הוראות חוק פיצויי פיטורים מורות כי השכר הקובע הינו השכר האחרון למעט במקרה בו חלה הפחתה עקב שינוי בהיקף המשרה {תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים)}.
בית-הדין סיכם ואמר כי כאשר לא הצביעו הצדדים על כל שינוי מהותי בעבודתו של התובע בין שתי התקופות, הן בתפקידו הן בהיקף משרתו, חל העיקרון לפיו, השכר האחרון {טרם ההפחתה}, הוא השכר הקובע לעניין חישוב פיצויי הפיטורים.

ב- ד"מ (ב"ש) 2009/05 {עינב דוד נ' דסקו פורמינג בע"מ ואח', תק-עב 2005(4), 4292 (2005)} קבע בית-הדין כי בהתאם לתקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים להתפטרות שרואים אותה כפיטורים) השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים לתובעת צריך להיעשות בהתאם לחלקיות משרתה בהתחשב בכל אחת מתקופות העבודה בשירות הנתבעת, על בסיס שכרה ערב הפיטורים.

מקום שצורת ההעסקה השתנתה באופן יסודי, הדרך הנכונה לחשוב פיצויי הפיטורים היא בגין כל אחת מתקופות ההעסקה בנפרד {דב"ע שן/107-3 מנפאואר בע"מ נ' צפריר גוטרמן, פד"ע כב 138}.

5.10 הפחתת שכר - תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים
תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"8. הפחתת שכר
חלה הפחתה בשכרו של עובד אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון יראו כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה."

ב- ע"ב (ת"א) 912537/99 פרידמן יעקב נ' חברה מרכזית לפיתוח השומרון בע"מ, תק-עב 2003(2), 4227 (2003)} קבע בית-הדין כי תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת כי במקרה שחלה הפחתה בשכרו של העובד, אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יש לראות כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה.
יצויין, כי המצב הרגיל הוא ששכרו של העובד עולה במהלך תקופת עבודתו.

תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים מתייחסת למצב בלתי-רגיל, בו חלה הפחתה בשכרו של העובד, וקובעת כי במקרה כזה פיצויי הפיטורים בעד התקופה שקדמה להפחתה יחושבו על בסיס השכר האחרון ללא ההפחתה.

ב- ע"ב (ב"ש) 1034/05 {אבי לוגסי נ' חברת אביסרור משה ובניו בע"מ, תק-עב 2007(1), 245 (2007)} התובע טען כי השכר עמד על שיעור של 22,670 ש"ח, ואילו הנתבעת טענה כי יש לחשב על-פי השכר האחרון אשר עמד על סך של 21,000 ש"ח (נכון לחודש 07/03}.

בית-הדין קבע כי בעניין זה חלות הוראות תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) הקובעות כי במידה וחלה הפחתה בשכרו של עובד, אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יראו כשכר האחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה.

כפי שעלה בבירור מהוראות תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), אין מקום לפיצול התקופה כאשר השכר עלה ואילו כאשר השכר הופחת, ויש להבחין בין שתי התקופות על-מנת לא לפגוע בזכויות שצבר העובד עת השתכר שכר גבוה יותר ועל-מנת למנוע מצבים בהם יפחיתו מעבידים את השכר האחרון על-מנת לשלם פיצויי פיטורים מופחתים.

סיכומו-של-דבר, בעניין הנדון קבע בית-הדין כי משעמד שכרו החודשי של התובע בשנת 99 על הסך של 22,670 ש"ח והנתבעת הפחיתה אותו באופן חד-צדדי בחודש 01/00, הרי שבכל הנוגע לתקופה שעד לחודש 12/99, יש לחשב את הפיצוי על בסיס השכר של 22,670 ש"ח.

ב- ע"ב (ת"א) 2123/02 {נעימה יוסף ואח' נ' מלון מקסים חוף נתניה בע"מ, תק-עב 2005(3), 6967 (2005)} קבע בית-הדין כי הכוונה בתקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) היא למקרים בהם הופחת שכר העובד שלא כתוצאה ממעבר לעבודה חלקית.

במצב מעין זה תחולק התקופה לזו שלפני ההפחתה ולתקופה שלאחר ההפחתה שבה יראו כשכר אחרון את השכר ערב פיטוריו {מ' גולדברג דיני עבודה, כרך שני, שער עשירי, פרק 32, עמ' 48}.

דברים אלה תופסים גם לחישוב פיצויי הפיטורים בנסיבות העניין הנדון.

ב- ע"ב (ת"א) 301653/98 {רות ברגר נ' החברה למימון תעשיות בע"מ, תק-עב 2004(4), 5839 (2004)} התובעת טענה כי על-פי תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) זכאית התובעת לכך שפיצויי הפיטורים מתקופת תחילת עבודתה ועד למועד ההפחתה יהיו לפי משכורתה ערב ההפחתה.

הנתבעת טענה כי תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) אינה ישימה במקרה זה, והרלוונטית היא תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) שעניינה שינוי זמני בשכר, אשר קבעה כי אם חל בשכרו של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.

בית-הדין קבע כי ספק אם תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) חלה ישירות במקרה הנדון, שכן על-אף שהשכר היה מותנה בתפקיד, ספק אם ניתן לקבוע כי התפקיד עצמו היה "זמני" במובן התקנה.

בד-בבד, בהיקש מתקנות 6, 7 ו- 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התוצאה היא כי השכר הקובע של התובעת עבור תקופת כהונתה כמנכ"ל הוא השכר שהתובעת השתכרה כמנכ"ל ואילו השכר הקובע עבור יתר התקופות הוא השכר האחרון.

אשר-על-כן דחה בית-הדין את טענת התובעת.

ב- ד"מ (ת"א) 6118/01 {פולק אריקה נ' תנופה שרותי, תק-עב 2003(1), 77 (2003)} קבע בית-הדין באשר לטענתה של התובעת, כי שכרה הופחת לאחר המעבר לחברת או.אר.אס, כי תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) קובעת כי אם חלה הפחתה בשכרו האחרון של העובד, אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יש לחשב את פיצויי הפיטורים בעד התקופה שלפני הפחתת השכר על בסיס השכר האחרון ערב הפחתת השכר.

אשר-על-כן, ככל שעבודתה של התובעת הגיעה לסיומה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים, המעביד האחרון שיפטרה יהיה חייב לשלם לה פיצויי פיטורים בעד תקופת עבודתה בנתבעת על-פי שכרה האחרון אצל הנתבעת.

ב- ע"ב (ת"א) 301680/95 {יפים סבינקין נ' רמי חרושת מרצפות בע"מ, תק-עב 2001(4), 3043 (2001)} קבע בית-הדין כי משניתן לתובע מכתב פיטורים, וגרסתו נמצאה אמינה, קבע בית-הדין כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים וקבע כי השכר הקובע לצורך חישובם הוא הסכום הנתבע על ידו, שכן על-פי תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) אין לראות בשכר אחרון שהופחת, כשכר קובע לחישוב הפיצויים.

5.11 שכר קבלני - תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים
תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"9. שכר קבלני
היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים."

ב- ע"ב (חי') 1359/07 {שפיגל אופיר נ' יאיר כחל מיצוב תקשורתי ולובינג בע"מ, תק-עב 2008(3), 6428 (2008)} קבע בית-הדין כי בעניין הנדון יש לחשב את פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע בגין כל אחת מתקופות העסקתו.

לאור העובדה כי במהלך כל תקופת העסקתו שולם שכרו של התובע, חלקו או כולו, כחלק מהפדיון, הרי שצודקת הנתבעת בטענתה, כי יש להחיל במקרה דנן את הוראת תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), ולחשב את שכרו של התובע בכל תקופת העסקה כשכר ממוצע של שנים-עשר החודשים האחרונים.

ב-ע"ע 300048/98 {עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.04.02)}, נקבע לעניין תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), כי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים יוצאת מנקודת הנחה, שאפשרי ששכרו של עובד, או חלקו, ישולם בעד עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת.

במקרים שכאלה, יראו את השכר האחרון כשכר הממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים.

בהקשר זה מן הראוי לציין, כי אפשרי שכל שכרו של עובד ישתלם בדרך הקבועה בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

בסופו-של-יום, בית-הדין קבע כי החישוב לתקנות פיצויי פיטורים יעשה על בסיס ממוצע העמלות ב- 12 חודשי עבודתו של המערער טרם פיטוריו.

ב- ע"ב (ת"א) 10990/05 {אבי בן שבת נ' צומת ספרים בע"מ ואח', תק-עב 2008(3), 2795 (2008)} קבע בית-הדין כי על-פי הפסיקה, פרמיות המשולמות על בסיס אחוזים ממחזור המכירות או מן הרווחים הן חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים.

אשר-על-כן, יש לראות את הפרמיות שקיבל התובע ואשר השתנו מדי חודש בחודשו כתוספת המשתלמת בחלק מהפדיון, או כמות התוצרת, ומכאן שיש לכלול את אותן פרמיות בבסיס השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת לפי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

יודגש כי גם על-פי הפסיקה שציין המעביד בסיכומיו {ע"א 67/06 גימלשטיין נ' יזמקו בע"מ, תק-אר 2008(2), 208 (2008)} נקבע כי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון.

יתרה-מכך, עוד הובהר באותו פסק-דין כי אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ- "מחזור", כלומר מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ- "רווחים", כלומר סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות.

ואכן, על-פי תקנה זו העמלות ששולמו לתובע נחשבו לחלק ממחזור המכירות ועל-כן כלולות הן מחלק משכרו לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

זאת לעומת בונוס אישי, המשולם בעד ביצוע יעד אישי של מכירה שאינו מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים {דב"ע לד/3-68 ארגמן - מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ נ' ישעיהו קורניצקי, פד"ע ו 103 ו- דב"ע מט/141-3 סלים בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439} או בונוס המותנה ברווחי המעביד שגם הוא אינו חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים {דב"ע נד/101-3 עמנואל נ' שופרסל בע"מ, פד"ע כא 241}.

סיכומו-של-דבר, בהתאם לתקנות ולהלכה הפסוקה לצורך חישוב זכאות התובע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, היה צורך לכלול גם את רכיב הפרמיות כחלק משכרו הקובע ואשר-על-כן, קבע בית-הדין כי התובע זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך 15,112.5 ש"ח.

ב- ע"ב (ת"א) 7679/04 {ג'ון פרדריק הנדריי ואח' נ' טכנומאן בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 4843 (2008)} התובעים חישבו את פיצויי הפיטורים על בסיס עבודה במשרה מלאה (186 שעות), כאשר מנגד, טענו הנתבעות כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס ממוצע שעות עבודתם של התובעים ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו, משום שמדובר בעובדים שעתיים.

נכונה טענת הנתבעות שבהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), ופסיקת בית-הדין הארצי, כי חישוב השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים יעשה לפי ממוצע השעות ב- 12 חודשי העבודה האחרונים {כאשר בממוצע השעות יש לקחת בחשבון רק את השעות הרגילות בהן עבדו התובעים}.

ב- ע"ב (חי') 805/02 {נצרי אלחאג' נ' סולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ, תק-עב 2008(2), 4874 (2008)} קבע בית-הדין כי במקרה הנדון, התובעים היו עובדים יומיים, ומכאן שהיקף עבודתם משתנה מידי חודש.

מה גם שתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) אינה נוגעת במפורש לעובד יומי, וניתן ליישמה גם בעניין הנדון {דב"ע נו/91-3, נו/93-3 לבנה פילוסוף נ' ב' שור ושות' מהנדסים ויועצים, פד"ע לג 49, 58-57}.

לפיכך, נבחן כמה ימים בממוצע עבד כל אחד מהתובעים ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו, וזאת נכפיל בשכר היומי האחרון ונקבל את המשכורת הממוצעת בשנים-עשר החודשים האחרונים לעבודת כל תובע.

ב- ד"מ (ת"א) 9366/06 {וקנין יורם נ' חברת שמואל זילבר בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 7326 (2008)} קבע בית-הדין כי מעיון בתלושי השכר עלה כי שכרו של התובע השתנה מחודש לחודש, בהתאם לשעות עבודתו {על-פי שכר שעתי רגיל של 35.35 ₪}.

משכך, יש לערוך את חישוב פיצויי הפיטורים של התובע על-פי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו לפי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), אך למעט התקופה שלאחר שתי תאונות העבודה בהן נפגע במהלך חודש מאי 2006, שבה חלה הפחתה בשכרו, על-פי תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

ב- ע"ע 76/06 {מרדכי גימלשטיין נ' יזמקו בע"מ, תק-אר 2008(2), 208 (2008)} קבע בית-הדין כי על-פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) ככל ששכרו של העובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים-עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים.

כלומר, תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון, כאשר לעניין זה יש צורך להבהיר כי אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ- "מחזור", כלומר, מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ- "רווחים", כלומר סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות.

ואכן, על-פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) העמלות ששולמו למערער על-פי הסכם העבודה היו חלק משכרו לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

ב- ע"ב (ת"א) 9909/02 {אמסלם אורנה נ' ל.ש שרלוט בע"מ, תק-עב 2008(1), 9192 (2008)} קבע בית-הדין כי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) יוצאת מנקודת הנחה, כי יתכן ששכרו של עובד, או חלקו, ישולם בעד עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת.

במקרים מעין אלה, יראו את השכר הקובע כשכר הממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים.

ב- ע"ב (ת"א) 8502/02 {מאיר תורג'מן נ' ישראל וטרין ואח', תק-עב 2007(3), 7160 (2007)} התובע טען שלצד שכרו הוא היה זכאי לעמלות והוא ביקש לראות בהן חלק משכרו הקובע לחישוב זכויותיו.

הנתבעים טענו כי יש להבדיל בין "שכר המשתלם כחלק מהפדיון" במובן תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) לבין "תוספת" או "תמריץ" המחושבים על-פי קריטריונים שונים.

עוד הוסיפו הנתבעים כי הזכאות לעמלות לא היתה מכלל המכירות, כי אם מעסקאות עם "לקוחות חדשים" ואשר-על-כן המדובר בתשלום שהוא בגדר תמריץ בגין גיוס לקוחות חדשים כלומר, תשלום המותנה בתנאי.

בית-הדין לא קיבל את עמדת הנתבעים בנושא זה מאחר ואף אם מדובר בעמלה שהשתלמה כמעין תמריץ למכירה ללקוחות חדשים, עדיין מדובר בעמלה, שסוייגה ללקוחות חדשים, וזאת כאשר מדובר בתוספת המשתלמת בחלק מהפדיון, או כמות התוצרת.

אשר-על-כן יש לכלול את העמלה בבסיס השכר לצורך פיצויי פיטורים על-פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

ב- ע"ב (ת"א) 344/03 {יורם כהן נ' אשד גשר בע"מ ואח', תק-עב 2007(3), 8275 (2007)} קבע בית-הדין שעל-פי ההלכה הפסוקה, עובד ששכרו משתלם בחלקו על-פי מרכיב קבוע ובחלקו האחר על-פי מחזור המכירות או הרווחים, יחושבו פיצויי הפיטורים על-פי השכר בשני המרכיבים {ע"ע 170/03 יוסי עזרא נ' יהב, פרוייקטים ומחשוב בע"מ, תק-אר 2004(4), 80 (2004)} על-פי דרך החישוב שנקבעה בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

ב- ע"ב (ת"א) 5398/05 {צחי ליבק נ' חברת טוטוקרד בע"מ, תק-עב 2007(2), 3700 (2007)} קבע בית-הדין כי בנוגע לגובה פיצויי הפיטורים, עובד ששכרו משתלם בחלקו על-פי שכר קבוע ובחלקו על בסיס עמלות המחושבות על-פי מחזור המכירות או הרווחים, יחושבו פיצויי הפיטורים על-פי השכר בשני המרכיבים, וזאת בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

ב- ע"ב (ת"א) 1338/02 {ריקי וסרמן נ' אי. סי. אי. טלקום בע"מ, תק-עב 2005(4), 6164 (2005)} קבע בית-הדין כי נטל הראיה שהתשלום "עמלות מכירה" הוא חלק מהשכר לעניין תשלום פיצויי פיטורים מוטל על התובעת.

עיון באחד הנספחים לתצהיר התובעת 1, העלה ספק אם אכן מדובר בשכר המשתלם בחלק מהפדיון, כאמור בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), ולא בתמריץ המחושב על בסיס קריטריונים שונים, המהווה "תוספת" לשכר.

בית-הדין קבע כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי התשלום "עמלות מכירה" היווה במהותו "שכר יסוד".

ב- ע"ב (יר') 1986/01 {אסקין יצחק נ' תנובה, מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית, תק-עב 2003(4), 7561 (2003)} קבע בית-הדין כי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), קובעת את הרכיבים של שכר העבודה שילקחו בחשבון שכר העבודה לעניין פיצויי הפיטורים, במקרה שאינו מתאים לעריכת חישוב לפי תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).

תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) נועדה להסדיר מצב שבו עיקר שכרו של העובד משולם כעמלות תפוקה אישיות כאשר במקרה הנדון עיקר שכרו של התובע, שהיה למעשה סוכן מכירות, הורכב מהעמלות שנגזרו מהיקף מכירותיו, כאשר היתה עמלת בסיס, שאף היא עלתה על שכר הבסיס, שהתובע השתכר {שכר הבסיס היה נמוך ולפי מה שעלה מן מהעדויות הוא עמד על שכר המינימום}.

זהו, איפוא, החלק המרכזי של שכרו, כאשר התמורה שקיבל התובע בעבור עבודתו נגזרה, איפוא, מהמכירות שמכר, כמקובל בתפקיד מעין זה, של סוכן מכירות, ונועדה לתמרץ אותו להשיג השגים טובים יותר.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין קבע כי יש לקחת בחשבון את ממוצע העמלות ב- 12 חודשי עבודתו האחרונים ועליהם יש להוסיף את שכר הבסיס, כאשר בדרך זו נקט גם בית-הדין הארצי, כמו גם בית-הדין האזורי {דב"ע ע"ע 30048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, עבודה ועוד, ארצי לג(62), 31, ובפרט סעיף 12 והאיזכורים שם}.