הגנה על עובד (סעיף 28א לחוק)

1. הדין
סעיף 28א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"28א. הגנה על עובד (תיקונים: התשס"ב, התשע"ד)
לא יפגע מעסיק בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, ולא יפטרו מהעבודה, מחמת תביעה שהגיש העובד או ארגון העובדים כאמור בסעיף 28(ב), בתום-לב, לתשלום שכר מולן או לפיצוי הלנת שכר, או מחמת שסייע העובד בתום-לב לעובד אחר או לארגון העובדים, בקשר לתביעה כאמור."

2. כללי
ב- ע"ע 13652-10-13 {ARAGAWI AMELESET נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ, תק-אר 2014(4), 791 (2014)} בית-הדין הארצי פסק כי הלכה היא שלמעשה אותו פיצוי שכונה "פיצוי מיוחד", הוא פיצוי בגין חוסר תום-לב.

פסיקת פיצוי מיוחד מסורה לסמכותו של בית-הדין לעבודה ומדובר באחד מהסעדים שניתן לתבוע בגין הפרת חוזה העבודה.

במקרה זה קבע בית-הדין הארצי, כי גם מבלי להדרש לכלל טענות העובדת, די בקביעה העובדתית של בית-הדין האזורי, שלפיה העובדת, כמו גם יתר חברי קבוצת העובדים, פוטרה בשל פנייתה, יחד עם יתר חברי הקבוצה, ל"קו לעובד", נוכח חוסר הנכונות של גמא להכיר בוותק של העובדים בתקופת העבודה במלון באמצעות שיא - כדי להקים לעובדת עילה לפיצוי בגין חוסר תום-לב בפיטורים.
פיטורים שנעשים כתגובה לפעולות עובד לבחינת זכויותיו על-פי משפט העבודה המגן, ובמטרה להרתיעו מלבחון את זכויותיו ולעמוד עליהן הם פיטורים בחוסר תום-לב המצדיקים פסיקת פיצוי, כאשר האמור בסעיף 28א לחוק הגנת השכר, הוא מקרה פרטי של עקרון זה.

ב- ע"ע 3354-10-10 {יעקב מדאעי נ' אס.די.אר. שריון יבוא ושיווק בע"מ, תק-אר 2012(2), 1078 (2012)} צויין כי עיון בסעיף 28א לחוק הגנת השכר מעלה כי על-מנת לחסות תחת ההגנה הקבועה בסעיף זה נדרש העובד להגיש תביעה בתום-לב, לתשלום שכר מולן או לפיצוי הלנת שכר.

נקבע בפסיקה כי פיטוריו של עובד כסנקציה על כך שהגיש תביעה כנגד מעסיקו פסולים ואף נגועים בהפרת זכות הגישה לערכאות ובפגיעה מהותית בה וכמוה כפגיעה בזכות לשוויון ולחופש התארגנות של העובדים {ע"ע 1503/02 עופר יחיאלי נ' חברת השמירה בע"מ, פד"ע מ 529, 534 (2004)}.

3. האם החלטה בדבר פיטורים לאלתר המסתמכת על העלאת דרישה לגיטימית לתשלום זכות מזכויות מגן מנוגדת לדין, ומצדיקה פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני?
ב- ס"ע (חי') 48708-09-13 {אנואר מריסאת נ' הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.08.15)} נדונה הסוגיה האם החלטה בדבר פיטורים לאלתר המסתמכת על העלאת דרישה לגיטימית לתשלום זכות מזכויות מגן מנוגדת לדין, ומצדיקה פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.

התובע הועסק על-ידי הנתבעת תקופה בת 5.5 שנים כנהג וכמפעיל שופל במחצבה.

בעקבות דרישת העובד באמצעות בא-כוחו שולמו לעובד עם משכורת חודש 06/13 סך 19,719 ₪ כנגד דרישתו בנוגע להפרשים בגין הוצאות נסיעה, וזאת בסכום קרוב לסכום דרישת בא-כוחו ולאחר שלא שולמו דמי נסיעה לאורך תקופת העבודה בת כחמש וחצי שנים.

התובע טען כי מנהל הנתבעת קרא לו למשרדו ואמר לו מפורשות כי לא יאפשר מצב בו עובד שתבע את מקום העבודה ימשיך לעבוד במקום וכי על העובד להודיע אם הוא עומד על דרישתו.

התובע טען כי לאחר שהודיע כי הוא עומד על דרישתו הכספית השתנה היחס כלפיו, כפי שהתבטא בפיטוריו שלא אחרו לבוא.

הנתבעת טענה כי לאחר התפתחות עניינים זו התובע נטש את עמדתו טרם שעת סיום המשמרת, ולאחר שהתובע פנה אליו כדי לשוחח עמו על תנאי שכרו דרש ממנו לחזור לעבודתו, ומשלא שעה לדרישתו, הודיע לו מנהל הנתבעת כי הוא מושעה.

עוד הוסיף ותאר מנהל הנתבעת, כי למרות הוראותיו והודעתו כי הינו מושעה, אמר לו העובד כי בכוונתו לבוא למחרת לעבודה.

התביעה דנה בזכאות התובע לזכויות שונות במועד סיום עבודתו, חלקן על יסוד צו ההרחבה בענף הבניה, וזאת בנוסף לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, כאשר במוקד עתר התובע לחיוב הנתבעת בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין על יסוד טענתו כי הרקע לפיטוריו הוא דרישתו הכספית מהנתבעת לתשלום דמי נסיעה.

בית-הדין האזורי קבע באשר לנסיבות סיום העבודה, כי הוכח שלדרישתו הכספית של התובע לתשלום דמי נסיעה היה חלק בהחלטת הנתבעת על סיום העסקתו.

זאת בנוסף לאירוע בודד בעבודה של עזיבת העבודה כחצי שעה טרם המועד הקבוע לסיומה והתייצבות לעבודה רגילה למחרת בבוקר למרות דברי המנהל כי התובע מושעה, ולתחושת הממונים על עבודתו כי תנאי העבודה לא היו לרוחו.
בית-הדין הארצי קבע כי החלטה בדבר פיטורים לאלתר לאחר תקופת השעיה בת חודש ימים, המסתמכת בין השאר על העלאת דרישה לגיטימית לתשלום זכות מזכויות מגן מנוגדת לדין והיא בגדר התנהלות שלא בתום-לב מצד הנתבעת, המצדיקה פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 10,000 ₪, כפי שתבע התובע.

בקביעת סכום הפיצוי נלקח בחשבון בין השאר אופי ההפרה, תקופת העבודה וגובה השכר.

4. האם פוטר העובד בשל העובדה שהגיש תביעה לתשלום זכויותיו לרבות סירובו להצעת המשיבה כי ימחק את תביעתו, והאם ניתן לפסוק אכיפה במקרה שהדין עם התובע?
ב- סע"ש (ת"א) 32247-10-13 {וליד קאסם נ' סלטי שמיר 2006 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.11.13)} התובע עתר למתן צו הקובע כי פיטוריו נעשו בניגוד לדין ועל כן בטלים מעיקרם, וכי יש להורות על החזרתו לעבודה כפי שהיה המצב ערב פיטוריו.

התובע טען כי הסיבה היחידה לפיטוריו היא העובדה שהגיש תביעה לתשלום זכויותיו לרבות סירובו להצעת המשיבה כי ימחק את תביעתו, כאשר זאת, בניגוד להוראת סעיף 28א לחוק הגנת השכר, האוסרת על מעסיק לפטר עובד מחמת תביעה שהגיש בתום-לב לתשלום שכר עבודה מולן או לפיצויי הלנת שכר.

עוד ציין התובע כי פיטוריו נעשו תוך הפרת זכותו היסודית לגישה לערכאות, ומדובר אפוא בפיטורים אסורים המצדיקים אכיפת יחסי עבודה.

הנתבעת טענה כי אין במקרה הנדון תחולה לסעיף 28א לחוק הגנת השכר, וזאת מאחר ותנאי לתחולת הסעיף הוא הגשת התביעה בתום-לב, ואילו התובע נהג בחוסר תום-לב מובהק ובחוסר הגינות בעת שנמנע מלפנות לנתבעת טרם הגשת התביעה והעדיף לפתוח כנגדה בהליך משפטי בעודו מועסק על ידה.

בנוסף, לפי הנתבעת אין לקבל את תביעתו של התובע מאחר ותביעתו לא היתה לשכר עבודה מולן או לפיצויי הלנת שכר כלשון הסעיף אלא לזכויות אחרות שאינן חוסות תחת הגנתו.

הנתבעת סיכמה, כי פיטורי התובע לא נעשו על-מנת לנקום בו על הגשת תביעתו, אלא נבעו מחוסר אפשרותה של הנתבעת לנהל את מפעלה כשהתובע ועובדים נוספים מנהלים נגדה תביעות במקביל לעבודתם.

מדובר במצב בו יחסי האמון נסדקים בצורה בוטה ובהנפת חרב על ראשה של הנתבעת.

בית-הדין קבע כי משהתובע הגיש תביעה לקבלת דמי חגים, דמי חופשה, דמי חגים, גמול שעות נוספות והפרשות לפנסיה, הרי שתביעתו חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 28א לחוק הגנת השכר.

בית-הדין הוסיף כי לא סבר כי אי-פנייתו של התובע לנתבעת טרם הגשת התביעה מצדיק לשלול ממנו את ההגנה המוקנית לו ולכל עובד מכוח סעיף 28א לחוק הגנת השכר, ולא מצא באי פנייתו המוקדמת לנתבעת כמובילה למסקנה שתביעתו הוגשה בחוסר בתום-לב, למרות כי היה ראוי יותר כי התובע יפנה אל הנתבעת בטרם הגשת תביעה לבית-הדין, ובכך יאפשר לה להתמודד עם בקשותיו וטענותיו שלא במסגרת הליך משפטי.

מכאן, בית-הדין קבע כי הכשרת פיטורים של עובד רק מן הטעם שהגיש תביעה כנגד מעסיקתו, וזאת גם אם נפל פגם כלשהו בהתנהלותו, אסורה על-פי דין, פוגעת בזכות החוקתית של גישה לערכאות ותרתיע עובדים מלפנות למימוש זכויותיהם הבסיסיות.

בפסיקה נקבע כי פיטוריו של עובד כסנקציה על כך שהגיש תביעה כנגד מעסיקו פסולים ואסורים מכול וכול, כאשר פיטורים שכאלה נגועים בהפרת זכות היסוד של המתדיין למיצוי הדין בערכאות ובפגיעה מהותית בה וכמוה כפגיעה בזכות לשוויון ולחופש התארגנות של העובדים.

לא בכדי מורה סעיף 28א לחוק הגנת השכר כי לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, ולא יפטרו מהעבודה, מחמת תביעה שהגיש העובד או ארגון העובדים.

הוראה זו מגלמת את עקרונות היסוד, ויש להעמידה, גם אם מועד חקיקתה הוא לאחר פיטוריו של המערער {ע"ע 1503/02 יחיאלי נ' חברת השמירה בע"מ, פד"ע מ' 529, 535-534}.

במקרה הנדון ביקש התובע כסעד, סעד של אכיפה, כאשר סעד האכיפה על-פי ההלכה הפסוקה, הוא סעד שבשיקול-דעת במסגרתו בית-הדין ייתן דעתו לסעד הראוי להינתן הנדרש בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתיעשה מלאכת האיזון והמידתיות.

בין-היתר, אך לא רק, יידרש בית-הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו, סוג המשרה בה מדובר, השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין {ע"ע 1123/01 כל ישראל חברים נ' צויזנר, פד"ע לו 438}.

בית-הדין הבהיר כי ככלל, דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין היא פסיקת פיצויים, אך ייתכנו מקרים חריגים בהם יורה בית-הדין לעבודה על מתן סעד של אכיפת יחסי עבודה.

בין-היתר ייעשה כך כל אימת שמעשה הפיטורים פוגע בזכות יסוד חוקתית {ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת ואח' נ' ד"ר חליל עבוד, פד"ע לה, 440; עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה, 145 (2000)}.

בעניין הנדון, קבע בית-הדין כי פיטוריו של התובע פוגעים בזכות הגישה לערכאות, והגנה אפקטיבית על זכות זו מחייבת את ביטול הפיטורים והחזרתו לעבודה.

כאשר הגיע בית-הדין למסקנה זו, נתן את הדעת גם לטענת הנתבעת בדבר ההשפעה שתהיה להחזרת המבקש לעבודה על מרקם יחסי העבודה במפעל, ובפרט בשעה שכבר הוגשו תביעות דומות על-ידי עובדים נוספים.

יחד-עם-זאת, מן הטעמים שפורטו לעיל בית-הדין קבע כי אין בטענה זו כדי להוות הצדקה לאי-אכיפת יחסי העבודה, וכי ניתן למרות ההתנהלות עד כה, להחזיר את הצדדים אל עבודה סדירה.

5. האם התקיים התנאי לתחולת ההגנה בסעיף 28א לחוק הגנת השכר, והוא כי התביעה הוגשה בתום-לב?
ב- סע"ש (יר') 8960-06-13 {אליעזר רואס נ' אלגד פיצה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.06.13)} נדונה הסוגיה האם התקיים התנאי לתחולת ההגנה בסעיף 28א לחוק הגנת השכר, והוא כי התביעה הוגשה בתום-לב.

המבקש טען כי פיטוריו נעשו בשל כך שתבע את זכויותיו לפי חוקי המגן ובשל כך שהיה בדעתו לסייע לעובדים אחרים במשיבה לעמוד על זכויותיהם.

פיטוריו העלו חשש כבד כי המשיבה מנסה להפוך את המבקש לדוגמה עבור עובדים אחרים שמתלבטים אם לדרוש את זכויותיהם.
עוד הוסיף המבקש כי פיטורי המבקש לאלתר, מבלי שהחברה אפשרה לו לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, מוכיחים כי מטרת הפיטורים היתה הרחקתו ממקום עבודתו וניתוק הקשר בינו לבין עמיתיו בעבודה.

לפיכך, בנסיבות אלה, פיטוריו הם בניגוד להוראות סעיף 28א לחוק הגנת השכר, האוסרים פיטורי עובד בשל תביעה שהגיש ל"שכר מולן" או מחמת סיוע שהגיש לעובד אחר בתום-לב בקשר לתביעה כאמור.

המשיבה טענה כי המבקש פוטר מטעמים הנעוצים ביחסי האנוש הגרועים שלו וכי לאחר שהוא דחה מספר הזדמנויות שניתנו לו על-ידי המשיבה לשיפור ולתיקון דרכיו, מאסה המשיבה בהתנהלותו הפסולה של המבקש והיא החליטה לפטרו.

בית-הדין הבהיר כי תנאי לתחולת ההגנה בסעיף 28א לחוק הגנת השכר הוא כי התביעה מוגשת "בתום-לב".

בעניין הנדון, התעורר ספק ממשי לגבי תום-הלב של המבקש מאחר והמבקש הציג דרישה כספית בגובה 14,000 ₪, מבלי שהצביע בדרישתו מדוע הזכויות שטען להן מגיעות לכדי סכום זה.

עיינו בתשובת המשיבה לבקשה, ונחה דעתנו כי הסכומים שבאופן ריאלי עשויים להגיע למבקש הם בסדר גודל נמוך בהרבה.

המשיבה הודתה בכך שקיים חוב לתובע בגין דמי הבראה, אשר המשיבה התכוונה לשלמו בחודשי הקיץ, כמקובל, כאשר לעניין יתר הרכיבים, הסכומים שלכאורה עלולה היתה המשיבה לחוב בהם, בהתאם לפירוט שבתשובת המשיבה לבקשה, הם בסדרי גודל של כ- 1,500 ₪ נוספים.

הצגת ציפיה לתשלום הזכויות שהמבקש דרש לעצמו לכלל עובדי הסניף רטרואקטיבית, תוך ציון כוונתו לסייע לכל עובד שיפנה אליו כדי לעזור לו לקבל את המגיע לו כדין, במסגרת מכתב דרישה לקבלת זכויותיו, העלה חשש שהמבקש עשה שימוש פסול בעניינם של חבריו לעבודה לטובתו האישית, שכן השתמע מכך איום על המשיבה כי אם לא תיענה לדרישתו הוא יסייע ליתר העובדים במימוש זכויותיהם.

בית-הדין הבהיר כי סיוע לעובד אחר לממש זכויותיו ודאי אינו פסול, והגנת סעיף 28א לחוק הגנת השכר פרושה גם על כך, אלא שעובד שכורך את עניינו האישי באיום לסיוע כזה, פוגם בתום-הלב שביסוד דרישתו.

אף לו היה ניתן להניח כי הצגת דרישות המבקש ל"שכר מולן" היו "בתום-לב", הרי שלכאורה שוכנע בית-הדין כי פיטוריו אינם "מחמת" שהגיש תביעה בשל רכיבים אלה.

בית-הדין בחן, במידה שהדבר מתאפשר במסגרת הליך זמני, את טענת המשיבה כי סיבת הפיטורים אינה בשל הצגת דרישות לתשלום זכויות כי אם בשל התנהגותו של המבקש, ונחה דעתו כי קיים בסיס בראיות לטענה זו.

מכלול התנהלותו של המבקש ביחסי העבודה שלו עם המשיבה הצביע על חירות שהוא נטל לעצמו לפנות בביטויים פוגעים ובוטים כלפי הממונים עליו ולהציג דרישות חסרות בסיס {כמו דרישה ששימוע יבוצע בידי מנכ"ל הרשת} ועל העדר הבנה של מקומו בארגון {למשל, יומרתו לסייע להנהלת הרשת לתקן ליקויים בתשלום זכויות העובדים}.

אשר-על-כן, בית-הדין דחה את התביעה לעניין רכיב זה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הגנה על עובד (סעיף 28א לחוק)