botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

רשות לערער (תקנות 86-80 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנות 86-80 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"80. רשות מסוייגת לערעור
בית-דין הנותן רשות לערער רשאי לפרש את הבעיה שעליה ניתנה הרשות לערער, ומשעשה כן לא יטען המערער בבעיה שלא פורשה; אולם אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכותו של בית-הדין הארצי לפי תקנות 94 ו- 110.

81. אין ערעור על רשות לערער
החלטה המרשה לערער אינה ניתנת לערעור.

82. הגשת בקשת רשות לערער - כהגשת ערעור
הוגשה בקשה לרשות לערער לבית-הדין הארצי, רשאי בית-הדין לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, אם הסכימו לכך בעלי הדין לערעור, ואף ללא הסכמת בעל דין לאחר שניתנה לו הזדמנות להביע התנגדותו ונראה לבית-הדין שלא תיפגע זכותו כבעל דין; החליט בית-הדין כאמור, לא יחולו תקנות 85, 86(א), 87, 88, 97 ו- 99 עד 105.

83. הפיכת בקשת רשות לערער לכתב ערעור
הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית-הדין שלערעור וראה בית-הדין כי הבקשה הוגשה בטעות משום שלמערער היתה זכות ערעור, רשאי בית-הדין להחליט לדון בבקשה כבכתב ערעור, בתנאים שיקבע; ההחלטה לא תינתן אלא לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להביע התנגדותו לכך; החליט בית-הדין כאמור, לא יחולו תקנות 87 ו- 97.

84. השגה על החלטה אחרת
לא ערער בעל דין על החלטה אחרת והיא ניתנת לערעור ברשות בלבד, אין בכך כדי לפגוע בזכותו להשיג על אותה החלטה בבואו לערער על פסק-הדין במשפט; האמור בתקנה זו לא יחול על החלטה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

85. מסמכים שיצורפו לבקשת רשות לערער
(א) לבקשת רשות לערער המוגשת לבית-הדין הארצי יצורפו העתקים של החלטות בית-הדין האזורי באותו עניין, כשהם מאושרים בידי המזכיר הראשי או פקיד של בית-הדין האזורי, או בידי עורך-דין או היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו; אך רשאי בית-הדין לדון בבקשה אף אם לא צורפו העתקים כאמור.
(ב) הבקשה תוגש בכתב במספר עותקים מספיק לבית-הדין ולמשיבים, ותפרט בצורה תמציתית את הנימוקים שעליהם סומך המבקש את בקשתו.
(ג) החליט בית-הדין לאחר שעיין בבקשה שאין היא מצריכה תשובה - ידחנה מיד; החליט שהיא מצריכה תשובה, תומצא הבקשה למשיב ועליו להגיש את תשובתו בצורה תמציתית תוך חמישה-עשר ימים מיום ההמצאה, או במועד מוקדם יותר שקבע לכך בית-הדין, ובערעורים לפי סעיפים 64א, 127לד ו- 200א לחוק הביטוח הלאומי - תוך שלושים ימים מיום ההמצאה.

86. החלטת בית-הדין הארצי
(א) בתום התקופה לפי תקנה 85(ג) או לפניו - אם נתקבלה תשובת המשיב - יחליט בית-הדין אחת מאלה:
(1) לדחות את הבקשה;
(2) ליתן רשות ערעור אם דרך-כלל ואם לגבי בעיה מסויימת כאמור בתקנה 80;
(3) להורות על הגשת טענות נוספות בעל-פה.
(ב) החלטת בית-הדין תומצא לבעלי הדין אם ניתנה שלא בפניהם ואין צורך להשמיעה אלא-אם-כן הורה על כך בית-הדין."

2. תקנה 81
ב- ע"ר 68497-12-14 {ליאון צימבלרו נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2015(2), 1644(2015)} קבע בית-הדיןכי בהתאם לתקנה 81 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), {להלן: התקנות} החלטת המרשה לערער אינה ניתנת לערעור.

אשר-על-כן, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית-הדין הארצי בתיק בר"ע 40861-12-12.

לא ניתן להגיש שני הליכי ערעור על אותו פסק-דין. הליך הערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה בתיק ב"ל 15038-10-11 מוצה והסתיים בהחלטת השופט רבינוביץ בתיק בר"ע 40861-12-12, ולא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור נוספת על פסק-הדין של בית-הדין האזורי בחיפה.

לפיכך, לא היה מקום לקבוע דיון בתיק בר"ע 25724-11-13, וצדק הרשם בהחלטתו כי אין לפתוח מחדש את תיק בר"ע 25724-11-13.

כפועל יוצא יש לדחות גם את הבקשה להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטתו של הרשם מיום 25.03.14.

השיקול המרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי הוא סיכויי הערעור, כאשר, כאמור, צדק הרשם בהחלטתו, ואין סיכוי לערעור על החלטתו.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין דחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של רשם בית-הדין מיום 25.03.14.

3. תקנה 82
ב- בר"ע 11741-03-15 {המוסד לביטוח לאומי נ' חגית חסקלביץ, תק-אר 2015(4), 955 (2015)} התבקשו הצדדים להודיע על עמדתם לעניין דיון בבקשה על יסוד הטיעונים בכתב כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות, וזאת בהתאם להוראת תקנה 82 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

הצדדים לא הודיעו על עמדתם בשאלה בדבר דיון בבקשה כבערעור, ולאחר שניתנה לצדדים אפשרות להביע עמדתם בשאלה זו, עיין בית-הדין בכלל החומר שנפרש לפניו במסגרת הבקשה והתגובה שניתנה, ובהתאם לסמכות הנתונה לו לפי הוראת תקנה 82 לתקנות בית-הדין, החליט בית-הדין לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב- בר"ע 51494-04-15{אורן קרוצי נ' מ.ב.ד. טורס בע"מ, תק-אר 2015(4), 857 (2015)} לאחר שהושלם תשלום האגרה על-ידי המבקש, נתבקשה תגובת המשיבה לבקשות המבקש לבקשת רשות הערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, ובכלל זאת לאפשרות כי בית-הדין ידון בבקשה כבערעור לפי תקנה 82 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

המשיבה טענה בתגובתה כי דין הבקשה להידחות, וזאת לאחר שפירטה בהרחבה את השתלשלות ניהול ההליך בפני בית-הדין האזורי, וטענה כי המבקש ניסה כל העת להתחמק מלבצע את החובות שהוטלו עליו על-ידי בית-הדין האזורי, בטענות שונות.

המשיבה ביקשה כי ככל שבית-דין זה ימצא לנכון לקבל את הבקשה, יחוייב המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בניהול ההליך. כן ביקשה המשיבה כי לא יבוטל צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגד המבקש, משום שלטענתה קיים חשש כי המבקש ימלט מן הארץ. המשיבה בתגובתה לא התייחסה לאפשרות כי בית-הדין ידון בבקשה כבערעור לפי תקנה 82 לתקנות.
בית-הדין הגיע לכלל מסקנה שאין בכך כדי לפגוע בזכותה כבעלת דין, ומשכך קבע בית-הדין כי בקשת רשות הערעור תידון כערעור.

4. תקנה 83
ב- בר"ע 49780-04-15 {האגודה לבריאות הציבור נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, תק-אר 2015(3), 74 (2015)} נדונה השאלה האם ההשגה על ההחלטה טעונה רשות או שמא למבקשת קיימת לגביה זכות ערעור.

המבקשת והמשיבים 2 סברו כי נתונה למבקשת זכות הערעור, המשיבה 1 סבורה כי ההשגה טעונה רשות.

בית-הדין קבע לאחר עיון בעמדות הצדדים, כי הוא סבור שלמבקשת נתונה זכות הערעור.

בית-הדין הבהיר כי מדובר בהחלטה בה התקבלה בקשה לסילוק על-הסף ומשכך הסתיים ההליך בתובענה מושא הסילוק על-הסף.

עוד ציין בית-הדין כי ככל שלמבקשת הזכות להשיג על החלטה זו ואין טענה של מי מהצדדים כי אין לה זכות שכזו, הרי שהאפשרות להשיג על ההחלטה שסיימה את ההליך מושא בקשת הסילוק אינה טעונה רשות ונתונה למבקשת בזכות.

אשר-על-כן, הוא בית-הדין לאור האמור ולאור תקנה 83 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), על הפיכת בקשת רשות הערעור לערעור.

5. תקנה 84
ב- סע"ש (ת"א) 22736-11-12 {שרון אילון נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, תק-עב 2013(3), 17544 (2013)} צויין כי משניתנה החלטה שיפוטית, קיימות שתי דרכים להשיג עליה, בדרך של הגשת בקשה לרשות ערעור תוך 15 ימים מיום מתן ההחלטה או בדרך של לערער על פסק-הדין הסופי, על-פי תקנה 84 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

המבקשת לא נקטה באפשרות הראשונה שעמדה בפניה, ולא היה מקום ליצירת הליך חדש שיאפשר לה לתקן את מחדלה {בש"א (ת"א) 2039/01 עפרה פרידמן נ' נעמת, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.05.01)}.

במקרה הנדון, ביקש המערער מבית-דין קמא לעיין מחדש בבקשתו לגילוי ועיון במסמכים, וזאת, לטענתו, לאור מידע חדש שהגיע לידיו מפי חברתה של המשיבה, כאמור בתצהירה אשר צורף לבקשת המערער, אשר לא היה בידיו ולא יכול היה להיות בידיו בעת הגשת הבקשה הראשונה.

המערער ביקש לשכנע את בית-דין קמא, כי הראיה החדשה מעידה על הנחיצות שבגילוי המסמכים מושא הבקשה לגילוי ועיון במסמכים.

בנסיבות אלה, היה על בית-הדין קמא לבחון האם אכן מדובר בראיה חדשה או בשינוי נסיבות, ואם-כן, האם יש בהן כדי להביא לשינוי ההחלטה לדחות את הבקשה לגילוי ועיון במסמכים, ולתת החלטה מנומקת המתייחסת לטענות המערער.

בבד-בבד, אין באמור כדי לקבוע שבעל דין יכול להגיש בקשות חוזרות ונשנות בעניינים שנדונו כבר על-ידי בית-הדין, וכי כל אימת שתוגש בקשה "משופרת ומשודרגת" בעניין בקשה שנדחתה, ידון בה בית-הדין מחדש.

על-מנת שבית-הדין ידון מחדש בבקשה שניתנה בה החלטה נדרש בעל הדין להוכיח שינוי נסיבות או קיומן של ראיות חדשות, אשר לא היו בידיו והוא לא היה יכול להשיגן בשקידה סבירה במועד הגשת הבקשה שנדחתה.

ב- בג"צ 2203/15 {מגשימים - מושב שיתופי של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי - נצרת, תק-על 2015(2), 1425 (2015)} בג"צ קבע כי הלכה פסוקה היא, שבית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית-הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו בהחלטות בית-הדין מוגבלת למקרים חריגים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים:

בהחלטת בית-הדין נתגלתה טעות משפטית מהותית, ובנסיבות העניין הצדק מחייב התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק {בג"צ 524/84 חטיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1), 673, 693 (1986); בג"ץ 50/89 יודייקין נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מד(1), 387, 394 (1990)}.

התנאי השני הנזכר מתייחס בדרך-כלל למקרים בהם החלטת בית-הדין מעוררת סוגיה עקרונית כללית, בתחום יחסי העבודה או בכלל {בג"ץ 585/86 שריירמן נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2), 393, 397 (1987); בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2), 395, 408 (1989)}.
בג"צ הגיע למסקנה כי העתירה שלפניו אינה עונה על אף אחד מהתנאים האמורים, ועל-כן אין מקום שבית-משפט זה ייזקק לה.

עוד צויין כי גם לגופם-של-דברים אין העתירה מצביעה על פגם שנפל בהחלטת בית-הדין הארצי, מאחר והמוקד בפסק-דינו של בית-הדין הארצי הוא העדר מעמד לעותרת.

ערעור העותרת לבית-הדין הארצי, ובעקבותיו העתירה, לא היה מכוון נגד החלטת בית-הדין שלא לצרף את העותרת להליך, אלא היה מדובר בערעור לגוף פסק-דינו של בית-הדין האזורי אשר דחה את התביעה מחמת התיישנות, וזאת אף שהעותרת לא היתה צד לפסק-הדין, ותוך שהעותרת שמה עצמה בנעלי המשיב עוד טרם שהוכרה כבאה בנעליו.

אשר-על-כן, היה די בכך לדחיית העתירה, מבלי להידרש לשאלות אחרות שעוררה העותרת.

סיכומו-של-דבר, העתירה נדחתה על-הסף.

ב- סע"ש (יר') 59114-09-14 {רביחה עבד אל לטיף נ' אלהודא אלעילמהי אלחייריה עמותה, תק-עב 2015(3), 14658 (2015)} קבע בית-הדין כי דרך המלך לחלוק על החלטת בית-הדין היא ב- בר"ע וכזו לא הוגשה.

אשר-על-כן גם אופן הגשת הבקשה כבקשה לעיון חוזר לוקה ועל בית-הדין היה לדחות אותה.

הפרוצדורה של "בקשה לעיון חוזר" אינה מוכרת בהליכים אזרחיים והיא אינה קבועה בתקנות.

בית-הדין לעבודה רשאי לבחור לו דרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק, אולם זה לא המקרה המדובר.

אם בית-הדין היה מקבל את עמדת המבקשת זה היה מביא לכפל דיונים והמשמעות היתה שבית-הדין ידון פעמיים בבקשה, כאשר פעם אחת בבקשה שנוסחה לפי מיטב הבנתו של בעל הדין ובפעם השניה, בתשובה לנימוקים שהובאו בהחלטתה שאינה לרוחו.

בנוסף, הדבר אינו מתיישב עם העקרונות הפרוצדוראליים לפיהם קיימת ערכאת ערעור אחת בלבד בבתי-הדין לעבודה {כשמדובר בהחלטות של שופט בית-הדין} וקבלת עמדת המבקשת תגרום למעשה ל"יצירת" ערכאה חדשה ונוספת לערכאת הערעור.

משניתנה החלטה שיפוטית, קיימות שתי דרכים להשיג עליה, האחת היא הגשת בקשה לרשות ערעור תוך 15 ימים מיום מתן ההחלטה והשניה היא לערער כחלק מנימוקי הערעור על פסק-הדין הסופי, על-פי תקנה 84 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

המבקשת לא נקטה באפשרות הראשונה שעמדה בפניה, ולא היה מקום ליצירת הליך חדש שיאפשר לה לתקן את מחדלה.

עוד צויין, כי גם בנימוקי הבקשה לא צויין כל נימוק המצדיק חריגה מהכלל או התייחסות שונה למקרה זה, בניגוד לכלל ההחלטות הניתנות מבית-הדין.

מכל הטעמים הללו, בית-הדין דחה את הבקשה לדון מחדש במחיקת הנתבע 2 מההליך.