סמכויות רשם (סעיף 27 לחוק)

1. הדין
סעיף 27 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"27. סמכויות הרשם (תיקונים: התשל"א, התשל"ג, התשל"ה, התש"ם, התשמ"א, התשנ"ב, התשע"ב (מס' 5), התשע"ד)
(א) סמכויותיו ותפקידיו של הרשם וערעור על החלטותיו יהיו בהתאם לסעיפים 86, 87, 88, 89, 90(1) עד 90(11), 91, 95, 96, 98, 99, 100, 101, 102, 103, 105א ו-105ג לחוק בתי-המשפט, בתיאומים ובשינויים המחוייבים לפי העניין.
(ב) (1) בנוסף לאמור בסעיף-קטן (א) תהיה גם לרשם הסמכות הנתונה לבית-דין אזורי בתובענות לשכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, בתובענות לקצבה כמשמעותה בחוק האמור, למעט תובענות שענינן עצם הזכאות לקצבה, וכן בכל תובענה כספית אחרת שבין עובד למעסיקו שעניינה הזכויות שהעובד זכאי להן עקב עבודתו, לפי חוק, הסכם קיבוצי, או לפי צו הרחבה כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, המנויים בתוספת החמישית, ובלבד שסכום התובענה אינו עולה על 50,000 שקלים חדשים, והחלטת בית-הדין האזורי בערעור על החלטת הרשם לפי סעיף-קטן זה תהיה נתונה לערעור נוסף ברשות לפני בית-הדין הארצי בשאלה משפטית; הרשות יכול שתינתן בגוף החלטת בית-הדין האזורי או מאת נשיא בית-הדין הארצי או סגנו.
(2) רשם בית-דין אזורי רשאי לתת צו המחייב מעסיק למסור לעובד מסמכים שחובה על מעסיק להנפיק על-פי חוק.
(ב1) שר המשפטים ושר התעשיה, המסחר והתעסוקה, בהתייעצות עם נשיא בית-הדין הארצי, עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת השרים הם יציגים ונוגעים בדבר ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאים בצו להגדיל את הסכום הנקוב בסעיף-קטן (ב); תובענה לשכר עבודה או לקצבה או תובענה כספית אחרת כמשמעותה בסעיף-קטן (ב) שהגדלת הסכום כאמור הוסיפה לסמכותו של רשם וערב תחילתו של הצו היתה תלויה ועומדת לפני בית-דין אזורי לעבודה, ולא החלו בשמיעת עדים, רשאי שופט של בית-הדין להעבירה לדיון לפני רשם.
(ב2) תובענה לשכר עבודה הכוללת פיצוי הלנת שכר כמשמעותו בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, וכן תובענה לקצבה הכוללת פיצוי הלנת קצבה כמשמעותו בסעיף 16(ג) לחוק האמור יראו לעניין הסכום הנקוב בסעיף-קטן (ב) כאילו לא כלול בה פיצוי כאמור.
(ב3) שר המשפטים רשאי, בצו, בהסכמת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות עם נשיא בית-הדין הארצי ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת החמישית.
(ג) שר המשפטים רשאי, לאחר התייעצות עם שר התעשיה, המסחר והתעסוקה, לקבוע בתקנות סמכויות ששופט בית-דין אזורי יהיה רשאי להעביר לרשם. תקנות המסמיכות רשם לעשות כל דבר שבסדרי דין ונוהג טעונות את אישורה של ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת."

2. כללי
ב- ע"ר 38025-09-15 {מסארווה ראפת נ' איזוליט - מונופורם איטום (1985) בע"מ, תק-אר 2015(4), 490 (2015)} קבע בית-הדין, כי הדיון בתביעתו של המערער היה בסמכות רשמת בית-הדין בהתאם לסעיף 27(ב)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 והתוספת החמישית לחוק, שלפיהם מוסמך רשם בית-הדין לדון בתביעה לפיצויי פיטורים על-פי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ובלבד שסכום התביעה אינו עולה על 50,000 ש"ח.
בהתאם לסעיף 27(ב)(1) סיפא לחוק בית-הדין לעבודה, הערעור על פסק-דינה של הרשמת הוא בסמכות מותב בית-הדין האזורי.

בית-הדין הבהיר, כי בשנת 2014, סכום התביעה המירבי בדיון מהיר עמד על-סך של 26,900 ש"ח, כך שאין מדובר בתביעה שנדונה בהליך מהיר על-פי סעיף 31 לחוק בית-הדין לעבודה, אלא כאמור בתביעה בסמכות רשם על-פי סעיף 27(ב)(1) לחוק בית-הדין לעבודה.

3. ערעור על החלטת רשם
כאשר מדובר בפסק-דין שניתן בערעור על פסק-דין של רשם, מוגבלת ההתערבות לשאלה משפטית בלבד {סעיף 27(ב)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969; ע"ע 28597-03-11 דבוש נורית נ' מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע"מ, תק-אר 2015(1), 1192 (2015)}.

סעיף 27(ב)(1) לחוק בית-הדין לעבודה דן בסמכותו של הרשם, בנוסף לסמכותו לפי סעיף 27(א) לחוק בית-הדין לעבודה. משכך הם פני הדברים ולאור ההלכה בעניין דב"ע נו/3-153 {אילנה בן עזרא נ' מדינת ישראל/משרד התעשיה והמסחר, פד"ע ל"א, 501}, עולה, כי הערכאה המוסמכת לדון בערעור שבנדון על פסק-דין של רשם מכוח סעיף 27(ב)(1) לחוק בית-הדין לעבודה, הוא בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, ולא בית-הדין הארצי לעבודה {ע"ע 1075-05-13 המאפה של שי חורב בעמ נ' מיכאל מור, תק-אר 2013(2), 901 (2013)}.

בפסיקתו של בית-המשפט העליון נקבע, כי יש לפרש את סעיף 90 לחוק בתי-המשפט כמקנה לרשם סמכות רחבה, שאינה מוגבלת לנושאים המפורטים בסעיף 90 לחוק בתי-המשפט.

נקבע, כי הרשם מוסמך להורות על הגשת עיקרי טיעון בהליך פלילי ומשמעתי, על-אף העדר הסדר חקיקתי הקובע חובה להגיש עיקרי טיעון, וללא שהוגשה בקשה בעניין, מכוח סמכותו הטבועה:

"יפה עשה הרשם שהורה על הגשת עיקרי טיעון בענייננו. הוראת סעיף 90 לחוק בתי-המשפט אינה חלה בענייננו כלשונה, כיוון שלא היתה בפני הרשם "בקשה" להורות על עיקרי טיעון, אך רוחה של הוראה זו שורה עלינו בעניין היקף סמכותו הטבועה של הרשם".

ב- ב"ש 4638/05 {לשכת עורכי-הדין בישראל נ' ברי בל, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.07.05)}, נקבע כי רשם רשאי להורות על הוצאת מסמך מתיק המוצגים:

"סעיף 90 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 מקנה לרשם של בית-משפט סמכות "לדון ולהחליט ולהורות ככל שיראה לנכון בבקשות בכל עניין הנוגע לניהולו של ההליך..". בהמשכו, מונה הסעיף שורה של עניינים, על דרך ריבויים במסגרת העיקרון הכללי האמור.

במסגרת העיקרון הכללי כאמור נפסק, כי סעיף 90 לחוק בתי-המשפט מסמיך רשם של בית-משפט להורות על מחיקת קטעים מתוך סיכומים מקום בו יש עילה לכך {ראה החלטת כב' המשנה לנשיא השופט ש' לוין ב- בש"א 2742/00 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.08.00)}.

ברוח דומה נפסק, כי הוראה זו מסמיכה רשם להורות על הוצאת מסמכים שצורפו, שלא כדין, לתיק מוצגים בערעור {ראה החלטת כב' הרשם ש' צור ב- ב"ש 153/86 צביח נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2), 345 (1986)}.

בעניין צביח הנ"ל צויין, בהקשר זה, כי המילה "לרבות" ברישא לסעיף 90 האמור "... באה ללמד על הנטיה להרחיב את סמכות הרשם ולא לצמצמה לעניינים המנויים באותו סעיף במפורש"... הבקשה שבפניי, שעניינה בהוצאת מסמך אשר צורף לסיכומים, נוגעת במישרין לניהולו של ההליך, ועל יסוד זה, נתונה לרשם של בית-המשפט הסמכות להידרש לה."
{ע"א 2000/01 ז' בן בסט דוד נ' רהב עין דר עו"ד נאמנה פשט"ר על נכסי דוד והדסה, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.08.04; 14.01.02)}.

עוד נקבע, כי סעיף 90 לחוק בתי-המשפט מסמיך רשם להורות על מחיקת קטעים מתוך סיכומים מקום בו יש עילה לכך {ע"א 908/01 א' יכין יצוא (תוצרת חקלאית טריה) בע"מ נ' tengelman warenhandelsgellscha (2002), פורסם באתר האינטרנט נבו (03.01.02)}.

יש לראות בקביעה, כי הערעור הוגש באיחור כ"עניין הנוגע לניהולו של ההליך", ולפיכך לרשם בית-הדין סמכות לדון בו, מכוח סעיף 90 רישא לחוק בתי-המשפט, החל בבית-הדין לעבודה מכוח סעיף 27(א) לחוק בית-הדין לעבודה.

אמנם, תוצאת ההחלטה המקבלת את הטענה, כי הערעור הוגש באיחור היא מחיקתו על-הסף של הערעור, אולם אין מדובר במחיקת ההליך מחמת עילה מהותית המצויה בסמכות מותב בית-הדין, אלא מחמת אי-קיום הוראות תקנות סדר הדין בדבר המועד להגשת ערעור.

מהותית, החלטה על מחיקת הליך מחמת האיחור בהגשתו כמוה כהחלטה שלא לקבל לרישום את ההליך עקב האיחור בהגשתו, אלא שההחלטה ניתנת בדיעבד לאחר קבלתו לרישום של הערעור עקב טעות. קביעה שלא לקבל הליך לרישום היא "עניין הנוגע לניהולו של הליך" המצוי בסמכותו של רשם על-פי סעיף 90 לחוק בתי-המשפט.

על-פי תקנה 5(7) לתקנות בתי-המשפט (מחלקה לניתוב תיקים בבתי-המשפט ובבתי-הדין לעבודה), התשס"ב-2002, מזכיר משפטי, שהוא עורך-דין המפעיל את המחלקה לניתוב תיקים, מוסמך:

"(7) להורות כי לא יקובל לרישום כתב בי דין שתקנות סדר הדין אינן מתקיימות בו; הורה המזכיר המשפטי כי אין לקבל כתב בי דין לרישום, יציין את נימוקיו ואת תאריך דחיית הכתב לרישום, ויחולו הוראות תקנה 7 על מי שטוען שיש לקבל את הכתב לרישום;"

סמכות המזכיר המשפטי על-פי תקנות המנ"ת שלא לקבל לרישום כתב בית-דין שתקנות סדר הדין אינן מתקיימות בו מחזקת את המסקנה, כי קביעה שהערעור הוגש באיחור היא "עניין הנוגע לניהולו של הליך" המצוי בסמכות רשם, שכן סמכויות מזכיר משפטי על-פי תקנות המנ"ת הן סמכויות שנועדו לייעל את ניהול ההליך.

בהקשר זה יש לציין גם כי על-פי סעיף 103 לחוק בתי-המשפט "כל מקום שנאמר בדין, כי מעשה פלוני או דבר פלוני אפשר שייעשה בידי פקיד שימנה לכך בית-המשפט, רשאי הרשם לעשותו".

מעבר לכך, אין זה סביר, כי למזכיר משפטי תוקנה סמכות שאינה מוקנית לרשם בית-הדין.

זאת ועוד. על-פי סעיף 90(3) לחוק בתי-המשפט רשם מוסמך להורות על "הארכת המועד להגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור". סמכות זו מקנה לרשם גם את הסמכות לקבוע אם הליך ערעורי הוגש במועד ונדרשת הארכת מועד להגשתו.
לפי הפרקטיקה הנהוגה זה שנים רבות הן בבית-המשפט העליון והן בבית-דין זה, בקשות של בעלי דין לקבוע, כי הליך ערעורי הוגש במועד או בקשות לסילוק על-הסף של הליך ערעור בשל איחור בהגשתו נדונות על-ידי רשם, וגם מטעם זה אין לקבל את הטענה בדבר העדר סמכות הרשמת לדון בבקשה {השווה: בש"פ 2202/09 נוה גיתאי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.06.09); ראה גם: ע"ר 30202-11-12 אריה סילברמן נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, תק-אר 2013(2), 1326 (2013)}.

ב- ע"ע 29367-11-12 {כ.י.ד ערוץ הקניות בעמ נ' רוני בן גל, תק-אר 2013(1), 860 (2013)} קבע בית-הדין, כי יש להבחין בין שניים: מחד, המחלוקת המשפטית שנפלה בין הצדדים בשאלת האפשרות לערער על פסק-דין של בית-הדין האזורי בערעור על רשם, במסגרת הערעור בפני בית-הדין הארצי, על התיק העיקרי.

מאידך, הסעד האופרטיבי המבוקש על-ידי המשיב, היינו מחיקת סעיפים מכתב הערעור, על-הסף.

בית-הדין קבע, כי מבחינה משפטית הדין הוא עם המשיב, ואולם ככל שהדברים נוגעים למחיקתם של הסעיפים עצמם מכתב הערעור, אין להיענות למבוקש.

באשר למחלוקת המשפטית שנפלה בין הצדדים, קבע בית-הדין, כי שני הצדדים הפנו לפסקי-דין שדנו בסוגיה שבנדון, בהקשר לתקיפת "החלטה אחרת" של בית-משפט, אך לא עלה בידם להפנות לפסיקה מפורשת הדנה בנסיבות בהן "ההחלטה האחרת" מתייחסת להחלטה אחרת של רשם, ואשר התשובה לגביה מצויה בהוראות הדין המפורשות החלות בבית-הדין.

הנה-כי-כן, המחוקק קבע שני מסלולים לתקוף את הכרעותיו של בית-הדין האזורי בפני בית-הדין הארצי: האחד, בהגשת ערעור בזכות על פסק-דינו של בית-הדין האזורי, והשני, בהגשת ערעור ברשות על החלטה אחרת של בית-הדין האזורי.

עוד הוסיף בית-הדין, כי פסק-דין של רשם של בית-הדין האזורי {למעט ערעור בתביעת שכר עבודה או בתביעה לקצבה, שאינו רלוונטי לענייננו} ניתן לערעור בזכות לבית-הדין הארצי לעבודה.

במובחן מהחלטה אחרת של בית-דין אזורי הנתונה לערעור ברשות בלבד, ערעור על החלטה אחרת של רשם בית-דין אזורי הוא בזכות, אך זאת לאותה ערכאה בה הוא מכהן, היינו בית-הדין האזורי.

בענייננו, ערער המשיב בזכות על החלטת הרשמת, שהיא החלטה אחרת, לבית-הדין האזורי.

בית-הדין האזורי במותב, בתיק נפרד, דן בערעור לגופו ונתן בו פסק-דין. על פסק-דין זה של מותב בית-הדין האזורי, ניתן היה לערער לבית-הדין הארצי, בכפוף לקבלת רשות לכך, אך המערערת ביכרה שלא לפנות בבקשה לקבלת רשות כאמור, ובכך הפך פסק-דינו של בית-הדין האזורי לחלוט.

בניגוד לסברת המערערת, פסק-דין זה {במובחן מהחלטה אחרת שהיתה ניתנת במסגרת ההליך גופו} אינו ניתן לערעור במסגרת פסק-הדין הסופי.

ביטוי מפורש לכך מצוי בתקנה 84 לתקנות בית-הדין לעבודה, אשר קובעת כאמור, כי ניתן לערער על החלטה אחרת במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי בתיק, ולא על פסק-דין שנתן בית-הדין האזורי בערעור על החלטה אחרת של רשם בית-הדין האזורי.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בכל הכבוד למחלוקת הפרשנית שנפלה בין הצדדים, לא ניתן להתעלם ממילותיו המפורשות של המחוקק. כאשר קבע המחוקק בתקנה 84 לתקנות בית-הדין לעבודה, כי אי-הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת אין בה כדי לפגוע בזכותו של בעל דין להשיג על אותה החלטה בבואו לערער על פסק-הדין הסופי בתיק, לא ניתן לקרוא לתוך אותה ההוראה מסקנה דוגמת זו אליה מכוונת המערערת, ולפיה ניתן יהיה במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי לערער גם על החלטה אחרת שלגביה כבר הוגש ערעור בזכות, התקיים בירור "ערעורי" וניתן פסק-דין של בית-הדין האזורי.

משהתקיים "בירור ערעורי" בזכות בפני בית-הדין האזורי, והוכרעה הסוגיה שעמדה לדיון לגופה, מהווה הכרעה זו "סוף פסוק" ואין מקום לפתוח בשנית דיון באותה שאלה שהוכרעה והפכה לחלוטה.

תרופתה היחידה של המערערת אם לא השלימה עם פסק-דינו של בית-הדין האזורי, היתה להגיש בקשת רשות לבית-הדין הארצי על אותו פסק-דין, אך משביכרה שלא לעשות כן הפך פסק-הדין לחלוט.

אי-לכך ולאור כל המבואר לעיל, קבע בית-הדין, כי אין לקבל את סברת המערערת ולפיה ניתן לערער על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בערעור על החלטה אחרת של רשם בית-הדין האזורי, במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי בתיק. הבקשה למחיקת סעיפים התקבלה באופן חלקי בלבד.

4. מחיקת תובענה מחמת חוסר מעש
ב- ע"ע 42054-10-12 {נימר עז סולימאן נ' ש.ח.ף. שידרוג חומרים פלסטיים בע"מ, תק-אר 2014(4), 199 (2014)} קבע בית-הדין, כי דין הבקשה להתקבל מהנימוקים המפורטים להלן:

ראשית, אמנם בהתאם לסעיף 88 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 החל בבית-הדין לעבודה מכוח סעיף 27(א) לחוק בתי-הדין לעבודה, מוסמך רשם בית-הדין להורות על מחיקת תובענה מחוסר מעש ובהתאם לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. דינו של צד שלא הגיש סיכומים כדינו של בעל דין שלא התייצב לדיון בערעור ובית-הדין רשאי להורות על מחיקת הערעור אם המערער לא התייצב לדיון בערעורו, אולם בית-הדין רשאי להשיב ערעור שנמחק בתנאים שיראה לקבוע בדבר תשלום הוצאות או בעניינים אחרים.

שנית, בין אם הערעור נמחק מכוח סעיף 88 לחוק בתי-המשפט או מכוח התקנות, כאשר בית-דין בא להכריע בבקשה לביטול פסק-דין כאמור עליו ליתן דעתו בעיקר, בין היתר, לשיקולים הללו: סיכויי קבלת עמדת המבקש, ובמקרה שלפנינו, סיכויי קבלת הערעור; הסיבה בגללה לא התייצב המבקש; האם ניתן לתקן את הפגיעה שנגרמה לבעל הדין שכנגד, ולאינטרס הציבורי לייעול מערכת המשפט, בשל אי-התייצבות בעל הדין.

בית-הדין קבע, כי הנימוקים שהוצגו על-ידי המבקש בהסבריו מדוע לא הגיש את סיכומיו במועד {שלא נתמכו בתצהיר} ולאחר-מכן הנימוקים לשיהוי בהגשת הסיכומים {אשר נתמכו בתצהיר מזכירת בא-כוח המבקש} מעוררים תמיהה ולכל הפחות מצביעים על תהליכי עבודה בלתי-תקינים במשרד בא-כוח המבקש. עם-זאת, בהעדר ראיות לסתור, לא ניתן לדחות את הטענות שנתמכו, ולו חלקית, בתצהיר.

יתרה-מכך, לאחר עיון בפסק-הדין של בית-הדין האזורי ובהודעת הערעור, קבע בית-הדין, כי הוא מקבל את טענות המבקש, כי סיכויי הערעור אינם משוללי יסוד. אמנם חלק מטענות המבקש בערעור מכוונות כנגד קביעות עובדתיות של בית-הדין קמא שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן, אולם טענותיו בנוגע למשקל שיש לייחס לתצהיר שהוגש מטעם המשיבה ולזכאותו לזכויות המבקש בין היתר מכוח צו ההרחבה בענף הפלסטיקה ראויות לבחינה נוספת על-ידי ערכאת הערעור.

אין חולק שכנגד זכותו של המבקש להשמיע את טענותיו בערעור, עומדת זכותה של המשיבה לסופיות ההתדיינות בעניינה וזאת בתוך פרק זמן סביר. אי-קיום החלטות שיפוטיות במועדן גורם להתארכות ההליכים המשפטיים, לעינוי דין לצדדים להליך, בזבוז זמן שיפוטי ומינהלי רב ואף פגיעה באינטרס הציבורי להתייעלות מערכת המשפט.

עם-זאת, ניתן לתקן את הפגיעה שנגרמה למשיבה ולאינטרס הציבורי לייעול מערכת המשפט בפסיקת הוצאות של ממש ובנסיבות המקרה המיוחדות שלפנינו אף בהתניית ביטול פסק-הדין בתשלומם.

עוד הוסיף בית-הדין, כי באיזון הכולל בין זכות המבקש להשמיע את טענותיו לבין זכותה של המשיבה לסופיות הדיון, יש להעדיף בנסיבות המקרה שלפנינו את זכותו של המבקש ליומו בערכאת הערעור תוך איזון זכויות המשיבה והפגיעה באינטרס הציבורי בפסיקת הוצאות כאמור.

בפני בית-הדין, לא היה אישור על מסירת פסק-הדין לידי המבקש ועל-כן לא היה ניתן לקבוע, כי בקשתו לביטול פסק-הדין הוגשה באיחור כפי שטענה המשיבה ואף אם הבקשה הוגשה באיחור, על פניו יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה נוכח סיכויי הערעור.

נוכח האמור, קבע בית-הדין, כי בנסיבות העניין יש מקום לקבל את הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה והוצאות לטובת אוצר המדינה. הבקשה לביטול פסק-הדין התקבלה.

5. אין להביא למצב בו רשם בית-הדין נותן הכרעה ראשונית בהליך בדבר קיומם של יחסי עבודה, בעוד פסק-הדין המשלים יינתן על-ידי גורם שיפוטי אחר - הבקשה נדחתה
ב- ד"מ (חי') 37174-02-15 {סורוקה אנסטסיה נ' אורית מור יוסף, תק-עב 2015(4), 3665 (2015)} התובעת ביקשה, כי ההליך יתברר בשני שלבים, כך שראשית יכריע בית-הדין בשאלה אם בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד ומעסיק, ולאחר שתינתן הכרעה בשאלה זו, תינתן לנתבעת שהות על-מנת להגיש תביעה שכנגד בעילות הראויות להתברר בבית-הדין האזורי לעבודה.

בית-הדין קבע, כי אין מקום לפצל את הדיון בהליך זה כך שתתברר קודם שאלת עצם קיומם של יחסי עובד ומעסיק, אלא שיש לשמוע את ההליך כולו כמקשה אחת.

שמיעת ההליך כולו על כלל הטענות הכרוכות בו בהתאם לכתבי הטענות הקיימים בתיק, תהיה נכונה ויעילה יותר בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שמדובר בתביעה שהוגשה בהליך דיון מהיר, בהתחשב בסכום התביעה, ובהתחשב בכך שחישוב הסעדים הנובעים מההכרעה בדבר קיומם של יחסי עבודה אינו כרוך בשאלות מורכבות.

פיצול הדיון לשני שלבים על-מנת לאפשר לנתבעת להגיש תביעה שכנגד אם ייקבע, כי מתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים, יהיה בו כדי לסרבל את ההליך, בהתחשב בכך שבהליך זה, על-פי כתבי הטענות הקיימים, ניתנת סמכות לרשם בית-הדין האזורי לדון ולהכריע בהליך, בעוד שבתביעה שכנגד של מעסיק {אם וכאשר תוגש} לא תהיה לרשם בית-הדין האזורי סמכות לדון {סעיף 27(ב)(1) לחוק בית-הדין לעבודה}. אין להביא למצב בו רשם בית-הדין נותן הכרעה ראשונית בהליך בדבר קיומם של יחסי עבודה, בעוד פסק-הדין המשלים יינתן על-ידי גורם שיפוטי אחר.

6. רשם בית-הדין האזורי לעבודה מוסמך לדון בכל תובענה כספית של עובד כלפי מעסיקו, ובלבד שסכומה הכולל של התביעה לא יעלה על 50,000 ש"ח - הבקשה נדחתה
ב- ס"ע (חי') 42470-10-14 {דיגיטל לייבלס בע"מ נ' מקסים פין, תק-עב 2015(1), 23418 (2015)} הנתבעת טענה, כי לרשם בית-הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בתובענה מאחר שראשי התביעה הנתבעים מכוח צו ההרחבה בענף הדפוס, אינם מעילות התביעה המצויות בסמכות הרשם לפי התוספת החמישית לחוק בית-הדין לעבודה.

בתגובתו, התנגד התובע לבקשה וטען, כי הסמכות לדון בחלות צווי הרחבה נתונה למותב המוסמך לדון בתביעה, בהתאם לסכומה הכולל. נטען עוד, כי התוספת החמישית עוסקת בזכויות מגן ולא בצווי הרחבה.

בית-הדין בדחותו את הבקשה קבע, כי רשם בית-הדין האזורי לעבודה מוסמך לדון בכל תובענה כספית של עובד כלפי מעסיקו, כאשר מקורה של עילת התביעה יכול להיות אחד החוקים שצויינו בתוספת החמישית לחוק, צו הרחבה או הסכם קיבוצי, ובלבד שסכומה הכולל של התביעה לא יעלה על 50,000 ש"ח.

עוד הוסיף בית-הדין, כי מהתוספת החמישית אין להסיק את המסקנה העולה מהבקשה. לא מדובר ברשימה סגורה של חיקוקים אשר רק לגביהם יש לרשם בית-הדין לעבודה סמכות. כך, למשל, ברי שלרשם יש סמכות לדון בעצם שאלת קיומם של יחסי עובד ומעסיק.

מכל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי הרשם מוסמך לדון בתובענה שלפני בית-הדין. לפיכך, הבקשה נדחתה.

7. צו המחייב מעסיק למסור לעובד מסמכים - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (חי') 55648-12-13 {נג'יב כיאל נ' מאהל טאהא, תק-עב 2014(4), 851 (2014)} קבע בית-הדין, כי בהתאם להוראת סעיף 27(ב)(2) לחוק בית-הדין לעבודה, הקובעת, כי "רשם בית-דין אזורי רשאי לתת צו המחייב מעסיק למסור לעובד מסמכים שחובה על מעסיק להנפיק על-פי חוק", הוא מורה לנתבע למסור לתובע, בתוך 30 ימים מעת שיומצא לו פסק-דין זה, תלושי שכר לחודשים מאי, יוני ויולי 2013.

8. העובדה שתובענות הוגשו בכתב תביעה מאוחד, אין בה כדי לשנות מסמכותו של רשם בית-הדין לעבודה - נדחה על-הסף
ב- ע"ר (ת"א) 30231-07-13 {יערה אורן נ' רשות שדות התעופה בישראל, תק-עב 2014(3), 7806 (2014) נדון ערעור על פסק-דינה של כב' הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי, במסגרתו נדחו על-הסף תביעותיהן של המערערות בשל התיישנות.

בית-הדין קבע, כי בענייננו, מדובר בפסק-דין של הרשמת אשר ניתן במסגרת הליך של דיון מהיר. לפיכך, צדקה באת-כוח המשיבה בטענתה, כי הערעור לבית-דין זה, מצריך ראשית קבלת רשות מבית-הדין הארצי.

בשולי הדברים ציין בית-הדין, כי אין לקבל את הטענה שהרשמת נעדרת סמכות לדון בתובענות נוכח סכומן הכולל של התביעות.

העובדה שתובענות הוגשו בכתב תביעה מאוחד, או לחלופין הוגשו כתבי תביעה נפרדים אולם הדיון בהם אוחד לשם ייעול ההליך, אינה בה כדי לשנות מסמכותו של רשם בית-הדין לעבודה. מדובר בענייננו בשתיים-עשרה תביעות נפרדות ולא בתובענה אחת.

לכן אין מקום לבחון את סכומן הכולל של התובענות. בית-הדין הארצי נדרש לשאלה זו וקבע כי יש מקום לבחון את סכומה של כל תובענה בנפרד {בר"ע 10846-12-13 גביש שחם פיתוח ובניה בע"מ נ' יגאל סרף, תק-עב 2013(4), 18979 (2013)}.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי המסקנה המתבקשת היא שיש להורות על מחיקתו על-הסף של הערעור הנוכחי {ראה גם מקרה נוסף בו אוחד הדין בשתי התביעות: ס"ע (חי') 56733-11-11 עניין גביש שחם הנ"ל}.

9. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תביעה שאינה מנויה על הסעדים שבסמכות רשם בית-הדין
ב- ס"ע (חי') 20254-02-13 {גיא שלג נ' קיבוץ שער העמקים, תק-עב 2013(3), 2416 (2013)} קבע בית-הדין, כי מאחר ועניינה של תביעה זו הינו בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תביעה שאינה מנויה על הסעדים שבסמכות רשם בית-הדין {סעיף 27 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 והתוספת החמישית לו}, תשנה מזכירות בית-הדין את סיווג התיק לסע"ש.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סמכויות רשם (סעיף 27 לחוק)