פתיחת תובענה (תקנות 14-8 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))

1. הדין
תקנות 14-8 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעות כדלקמן:

"8. מסירת כתב תביעה
תובענה תיפתח במסירת כתב תביעה לבית-הדין בשלושה עותקים בשביל בית-הדין ובמספר עותקים נוסף כמספר הנתבעים.

8א. סייג לקבלת כתב בי-דין (תיקון התשע"ג)
(א) לא יקובל כתב בי-דין לרישום אם לא צויין בראשו מספר זהותו של מגיש כתב בי-הדין.
(ב) על אף האמור בתקנת-משנה (א), לא היה לבעל דין מספר זהות, יציין זאת בראש כתב בי-הדין ויפרט את הטעמים לכך; ראה מזכיר ראשי או מי שהוא הסמיכו כי אין לבעל דין מספר זהות, יאשר את קבלת כתב בי-הדין לרישום.
(ג) הרואה את עצמו נפגע מאי-קבלתו לרישום של כתב בי-דין לרישום, רשאי, בתוך עשרה ימים ממועד קבלת ההודעה על אי-הקבלה לרישום, לבקש כי העניין יועבר לעיונו ולהכרעתו של שופט או רשם; לא הגיש בקשה כאמור, יראוהו כמי שאינו מתנגד לאי-קבלת כתב בי-הדין לרישום.

9. פרטי כתב תביעה (תיקון התשע"ג (מס' 2))
אלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה:
(1) ציון בית-הדין שהתובענה מוגשת לו;
(2) שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של התובע, ומען להמצאת כתבי בי-דין;
(3) שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של הנתבע, במידה שניתן לבררם;
(3א) העובדה שהתובע או הנתבע הוא פסול-דין או קטין, אם הדבר הוא כך, או שהוא תאגיד, ובמקרה זה - גם הצורה שבה התאגד;
(4) העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה;
(5) העובדות המראות שבית-הדין מוסמך לדון בתובענה;
(6) הסעד המבוקש לרבות פיצויי הלנה והפרשי ריבית והצמדה והוצאות משפט;
(7) שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי העניין; היתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער.

10. מען להמצאת כתבי בי-דין
המען להמצאת האמור בתקנה 9(2) יהיה:
(1) מקום מגוריו של התובע - אם הוא טוען לעצמו;
(2) משרד עורך-דינו של התובע - אם עורך-דין מייצג אותו;
(3) משרדו של ארגון עובדים או של ארגון מעבידים - אם התובע מיוצג על-ידי מי שהארגון קבע לו לפי סעיף 34 לחוק או אם התובענה הוגשה בידי ארגון עובדים על-פי חוק אחר;
(4) מקום מגוריו או מקום עסקו של מי שנתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין לפי תקנה 478 לתקנות סדר הדין האזרחי כאמור בתקנה 129(3);
(5) כאשר המדינה היא המעביד, יהיה המען להמצאת כתבי בי-דין פרקליט המחוז שבו נמצא מקום מושבו של בית-הדין האזורי הדן בהליך; היה בית-הדין המוסמך לדון בהליך בית-הדין הארצי - פרקליט המדינה.

11. רשימת מסמכים
(א) התובע ירשום בכתב התביעה או ברשימה המצורפת אליה, מה הם המסמכים שעליהם הוא נסמך בתביעתו, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו.
(ב) מסמך שרשם התובע כאמור בתקנת-משנה (א) והוא ברשותו, יצרף העתק או תצלום שלו לכתב התביעה; אם איננו ברשותו - יציין בידי מי הוא נמצא לפי מיטב ידיעתו.

12. טפסי הזמנה {התוספת אינה מופיעה במהדורה זו}
(א) הוגשה תובענה לבית-דין אזורי, תומצא מטעם בית-הדין לכל נתבע הזמנה לדין חתומה ביד הרשם או פקיד של בית-הדין האזורי, יחד עם עותק של כתב התביעה.
(ב) ההזמנה לדין כאמור בתקנת-משנה (א) תהיה ערוכה על-פי טופס 1.

13. טפסי תובענות שכר, פיצויי פיטורים וקצבה
(א) תובענה לתשלום שכר תהיה לפי טופס 2.
(ב) תובענה לתשלום פיצויי פיטורים תהיה לפי טופס 3.
(ג) תובענה לתשלום קצבה תהיה לפי טופס 4.

14. תובענה על-פי חוק הביטוח הלאומי (תיקון התשנ"ב)
בכתב תביעה שעילתו בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968 (להלןף "חוק הביטוח הלאומי") או בחוק אחר שהמוסד לביטוח לאומי פועל על-פיו, יצויין מספר זהותו של התובע ויצורפו לו העתקי כל החלטות המוסד לביטוח לאומי שבגינן מוגשת התובענה."

2. תקנה 8
תקנה 8 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת את דרך פתיחת התביעה והיא בהגשתה, היינו במסירת כתב תביעה לבית-הדין.

חוק ההתיישנות, נוקט אף הוא במונחים הנוגעים ל"הגשת התובענה" תוך שחישוב תקופת ההתיישנות והפסקת מירוץ ההתיישנות, נמדד אף הוא בהתאם למועד הגשתה של התביעה לבית-המשפט, ולא המועד מסירתה לנתבע {ה"מ 95/74 עמליה חברה לספנות בע"מ נ' מגדל בניין חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כח(2), 108 (1974)}.

התשובה היא כי על-פי תקנה 6 לתקנות בית-הדין, תובענה מוגשת על-ידי מסירת כתב תביעה לבית-המשפט.

ב- ס"ע (ת"א) 35057-12-14 {SUKTAM SUNEE נ' בן משה יחיא, תק-עב 2014(4), 19864 (2014)} קבע בית-הדין כי המסמך, כפי שהוגש, אינו ממלא אחר דרישת תקנות 8 ו- 9 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את הבקשה כל עוד לא יוגש כתב תביעה כדין, הבקשה למתן תוקף של פסק-דין להסכם שבין הצדדים.

3. תקנה 9 - כללי
תקנה 9 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת כי על כתב התביעה להכיל, בין היתר, את העובדות אשר מהוות את עילת התובענה, ומתי היא נולדה.

על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, על-מנת שלא יהיה ספק בידי הנתבע, מפני מה עליו להתגונן.

כאשר מנסח הפרקליט את כתב התביעה, חייב הפרקליט לשוות לנגד עיניו מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה, ועל-פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה, וזאת כאשר אותן העובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב התביעה {יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, 140, 383 - 393 (מהדורה שביעית 1995)}.

משלא הוגשה תביעה ואין כל סכסוך בין הצדדים, שכן הגיעו להסכמות מחוץ לכתלי בית-הדין, אין על בית-הדין להידרש לבקשה להסכם פשרה.

אין זה מתפקידו של בית-הדין לתת תוקף להסכמים שנערכו בין צדדים מבלי שתלויה ועומדת ביניהם תביעה.

תפקיד בית-הדין הינו להכריע בסכסוכים בין הצדדים ואין הוא משמש כחותמת גומי לאישור הסכמים בין צדדים {פ"ה (חי') 28797-05-13 פ.א. פדידה הסעות וטיולים בע"מ נ' ישראל בן עזרא, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.05.13)}.

על-פי תקנות בתי-המשפט (גישור) בקשה למתן תוקף של פסק-דין להסדר גישור לפי סעיף 79ג(ח) לחוק {בלי שהוגשה תביעה} תוגש בדרך של המרצת פתיחה בידי הצדדים לסכסוך שחתמו על הסדר הגישור או מי מהם, בבקשה יפורטו עובדות הסכסוך ופרטי הסדר הגישור, ויצורפו לה הסדר גישור, ההסכם שנחתם בין הצדדים לסכסוך לבין המגשר ותצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה, כאשר ללא שעומדים בפני בית-המשפט מכלול נתונים אלו, אין בידו להפעיל שיקול-דעת באישור ההסכם.

דין "תביעה" שהוגשה כ"תביעה לאישור הסכם פשרה" ואינה מכילה כלל את עילת התביעה, העובדות המקימות אותה והסעד המבוקש, כנדרש בתקנה 9 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) להימחק {פ"ה (חי') 28797-05-13 פ.א. פדידה הסעות וטיולים בע"מ נ' ישראל בן עזרא, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.05.13); ראה לעניין זה גם, ס"ע (ת"א) 430-06-13 HINPHET נ' דורון חביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.06.13)}, שם בית-הדין קבע כי כתב התביעה אינו עונה על דרישות תקנה 9 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), ולכן אין לראות בו כתובענה.

כתב תביעה שהוגש אינו ממלא אחר דרישת תקנה 9 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), כל עוד לא ימלא המבקש אחר דרישות תקנה 10 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) במלואן, ויצרף תצהיר כנדרש {ס"ע (ת"א) 12856-04-13 {ANATAO BUNLANG נ' עבדול חי פתחי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.13)}.

3.1 האם התביעה מפורטת דיה כדי לדון בה?
ב- ס"ע (חי') 41700-09-12 {א.מ.ס.ש. ניהול בע"מ נ' ציון כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.12.12)} נדונה הסוגיה האם התביעה מפורטת דיה כדי לדון בה.

המבקשת טענה כי אין מקום לדון בתביעה שעה שלא מפורטות בה העובדות המקימות לכאורה את העילות, ונדרשים סכומי כסף באופן סתמי ללא כל פירוט, מה גם שלכתב התביעה מצורף רק העתק תלונה שהוגשה למשטרת ישראל ותו לא.

המשיב טען בתגובתו כי כתב התביעה מפורט דיו ואין צורך בכל פירוט נוסף.

בית-הדין קבע כי ככלל, על תובע המבקש להגיש תובענה, לפרט את כל הרכיבים הכספיים המדוייקים אותם הוא תובע, ולציין את העובדות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה, כמתחייב במפורש מהוראת תקנה 9 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

במקרה הנדון, לא ניתן לומר כי צויינו באופן מלא העובדות המקימות את העילה, ובכללן מספר השעות הנוספות, השכר בגין כל שעה נוספת שכזו או בגין כל משמרת.

בית-הדין לא מצא כי התקיימה מניעה כלשהי לפרט את העובדות השונות או לצרף את המסמכים השונים הרלוונטים.
עוד יצויין בהקשר זה כי בתי-המשפט בכלל, ובתי-הדין לעבודה בפרט, יעדיפו להכריע בהליך הבא בפניהם לגופו של עניין על-פני סילוקה של התביעה.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי אין מקום לנקוט בסעד של סילוק על-הסף שהינו סעד מרחיק לכת בנסיבות העניין כאן שעה שניתן לתקן את המעוות על דרך של תיקון כתב התביעה.

סיכומו-של-דבר, קבע בית-הדין כי המשיב יגיש כתב תביעה מתוקן ומפורט, בו יצויינו העובדות המקימות את עילות התביעה ופירוט של חישובם, ואליו יצרף את המסמכים המהותיים הקיימים ברשותו, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה הנ"ל.

4. תקנה 9(2)
תקנה 9(2) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 קובעת כי כתב תביעה יכיל בין היתר "מען להמצאת כתבי בי-דין".

בהתאם לתקנות 9(2) לתקנות, על התובע לציין בכתב התביעה הן את מקום מגוריו והן את המען למסירת כתבי בית-דין, ועל-כן, לא ניתן להסתפק במענו של בא-כוח התובע {ראה, ס"ע (ת"א) 24994-03-14GEBREYOHANS GEBRELLEBANUS נ' משה אביר, תק-עב 2015(4), 9 (2015)}.

בהתאם לפסיקת בית-הדין הארצי, אי-ציון כתובת מגורים, בארץ או בחו"ל, מהווה נימוק לחיוב תובע בהפקדת ערובה, כאשר בעניין הנדון התובע לא ציין כלל את כתובתו בכתב התביעה או במסגרת התגובה {בש"א (ארצי) 338/05 הרב שלמה בניזרי ואח' נ' rudarska Rosita stefanova, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.06.05)}.

5. תקנה 9(4) ושינוי חזית
כתב תביעה אמור לפרט את העובדות הבסיסיות המלמדות על עילת התביעה וזאת לפי תקנה 9(4) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) כאשר לצורך כך לא די ב"כותרות" גרידא.

על-מנת שנתבע יוכל להתגונן כדבעי מפני תביעה המוגשת כנגדו יש צורך כי כתב התביעה יכלול פירוט ממצה וענייני של עילות התביעה, באופן החורג מניסוח סתמי וכוללני {ע"ע (ארצי) 220/03 אילן ארגס נ' רשות הנמלים בישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.02.06)}.

יש להבחין בין "העובדות המהוות עילת התובענה" {תקנה 9(4) לתקנות} שאותן יש לכלול בכתב התביעה, לבין ראיות לאותן עובדות {בר"ע 31128-07-14 מינג דיאק נ' מתימופ מרכז התעשיה הישראלית למחקר ופיתוח, תק-אר 2014(3), 1106(2014)}.

כתב התביעה צריך להכיל, כמפורט בתקנה 9(4) לתקנות את העובדות המהוות את עילת התובענה ומתי נולדה, ובהתאם לתקנה 9(6) לתקנות את הסעד המבוקש ושוויו של נושא התובענה ככל שניתן לאמוד אותו.

חשוב להפנות להבחנה בין המושג "עילה" המציין מערכת עובדות המזכה בסעד משפטי, לבין המושג "עילה" במשמעות של זכות או סעד.

נקבע כי בעוד שאסור לבית-המשפט לפסוק על-סמך עילה שונה במשמעות הראשונה של המילה כפי שהוזכרה, רשאי הוא לפסוק על-סמך עילה שונה במשמעות השניה אם מערכת העובדות שבכתב התביעה מגלה זאת.

נפסק כבר כי זכאי תובע לקבל סעד המבוקש על-ידו אם העובדות שבכתב התביעה מגלות עילה משפטית המוכרת על-ידי הדין ואין מחלוקת מהי אותה עילה משפטית, ואיזו היא, או אם אותה עילה נטענה במילים מפורשות על-ידי התובע או שלא.

במילים אחרות, אם התובע מבקש סעד פלוני על-סמך נימוק משפטי מסויים ובית-המשפט מוצא את תביעתו צודקת, לאור אותן העובדות הכלולות בכתב התביעה, אך מנימוק משפטי אחר רשאי הוא לקבל את התביעה, ואין זה בבחינת פסיקה על יסוד עילה אחרת {ע"א 767/77 בן חיים נ' כהן, פ"ד לד(1), 564 (1979)}.

בנוסף, אם העובדה לא נטענה כלל על-ידי התובע, ולא שימשה מעולם עילה לתביעתו, אין בית-המשפט רשאי לגלותה ביוזמת עצמו, מתוך חומר הדיון, ואין הוא יכול לסמוך עליה את פסק-הדין.

אם אלה יהיו פני הדברים, ייצא הנתבע מקופח בסדרי ההגנה שלו, שכן, אין לצפות ממנו כי יחזה מראש, או יכחיש מראש את העובדות העתידיות להתגלות במהלך הדיון, ונמצא הוא מפסיד, כמודה שלא מדעת, על-סמך עובדות שלא היתה לו כלל אפשרות או שהות להכחישן {ע"א 767/77 בן חיים נ' כהן פ"ד לד(1), 564 (1979)}.

הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון, אולם, כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית-המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה {ע"א 9803/01 תחנת שירות רמת גן בע"מ ואח' נ' סונול ישראל ואח', פ"ד נח(3), 105 (2004)}.

הקביעה מתי מדובר בעובדה מהותית שראוי לכלול אותה בכתב התביעה, ומתי ניתן להעלות עובדות כרקע ו/או ביסוס ו/או הבהרה בחומר הראיות מבלי שנכללו בתביעה במסגרת חומר הראיות תגזר בהתאם למכלול נסיבותיו של מקרה נתון.

ב- סע"ש (חי') 56821-07-13 רוני חלבי נ' בני עוזר (1987) בע"מ, תק-עב 2015(1), 15231 (2015)} ציין בית-הדין כי בהתאם לתקנה 9 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) כתב תביעה יכיל את העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה.

התובע חייב לציין את העובדות, שעליהן הוא מתכוון להסתמך כדי לבסס את עילת תביעתו.

האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא-אם-כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא {ע"א 759/76 צביה, רמי ומשה פז נ' יצחק נוימן, פ"ד לא(2), 169 (1977)}.

בית-הדין שוכנע כי מה שנאמר בתצהירו של התובע, עלה מפורשות מכתב התביעה ולא היווה הרחבת חזית אסורה.

דובר במסמכים הרלוונטיים להליך ולבירור המחלוקות בין הצדדים בסוגיות שהתעוררו בתיק.

בנסיבות אלו, לתובע לא נוצר כל יתרון, ולנתבעת לא נגרם כל נזק, ושכל שכן לא נגרם כל נזק שסעד כספי לא יוכל לפצות בגינו.

ב- ס"ע (ת"א) 13838-07-10 {תלמה מגד נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-עב 2015(4), 10384 (2015)} קבע בית-הדין כי לאחר שעיין בטענות הצדדים סבר בית-הדין כי הצדק עם הנתבעות והסביר כי הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון, אולם כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בימ"ש והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה {ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.02.04)}.

אשר-על-כן, כאשר מדובר בטענות עובדתיות שונות ממה שכתוב בכתב התביעה, וכל עוד לא תוקן כתב התביעה, יראה בית-הדין בשינוי עובדתי משום שינוי חזית.
לפי תקנה 9(4) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), על התובעת היה לפרט בכתב התביעה את: "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה", וזאת כאשר במקרה הנדון ציינה התובעת בכתב התביעה כי לא הועברו לה מלוא הסכומים להם היא היתה זכאית, אך בתצהירה העלתה טענה חדשה, אשר לא צויינה בכתב התביעה, לפיה תנאי הפוליסה אינם תואמים את שסוכם וכי היא נוצרה על בסיס מסמכים מזוייפים וכן תיקנה התובעת את הסכום שתבעה.

התובעת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה, זאת על אף שהנתבעות התנגדו פעמים רבות לשינוי החזית ועל אף שבית-הדין הבהיר כי לא יאפשר שינוי חזית וכי ההכרעה בתביעה תיעשה על בסיס כתב התביעה בלבד.

התובעת טענה בסיכומיה כי רק לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם איילון היא התוודעה למעשי התרמית של הנתבעות ואולם, לא נתנה כל טעם מדוע היא בחרה לעשות דין לעצמה ותחת הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, בחרה להמשיך ולנהל את תביעתה החדשה מבלי לקבל רשות לכך.

אשר-על-כן, בית-הדין הגיע לכלל מסקנה כי אין להתיר את שינוי החזית שבוצע על-ידי התובעת.

ב- ד"מ (חי') 33753-02-14 {צליל גור נ' שני נשר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.07.14)} בית-הדין קבע כי עד שלא תבהיר התובעת מהן העובדות הדרושות לקיומה של עילת תביעה, הוא לא יוכל לדון בבקשה לתיקון כתב התביעה.

6. תקנה 9(5)
ב- סע"ש (חי') 21355-10-14 {עבדאללה בארוד נ' כרם שוורץ בע"מ, תק-עב 2015(1), 4707 (2015)} צויין בכתב התביעה כי לבית-הדין הסמכות המקומית והעניינית לדון בהליך, מכוח מהותה ומקום עבודתו של התובע, אך לא צויינו {לפי תקנה 9(5) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין)} מהן העובדות המראות שבית-הדין האזורי בחיפה קנה סמכות מקומית לדון בתביעה.

בכותרת לכתב התביעה צויין כי מקום מושבה של הנתבעת הוא במושב בית הלל, אך בכתב התביעה לא צויין מה מקום ביצוע העבודה שהיא העבודה נשוא התביעה.

ב- ס"ע (חי') 56414-12-14 {עבדאללה אחמד צאדק נ' פ.צ. שיקום מחצבות הצפון בע"מ, תק-עב 2015(1), 4753 (2015)} קבע בית-הדין כי עיון בכתב התביעה העלה כי לא צויינו בו העובדות המקימות לבית-הדין סמכות מקומית לדון בתביעה (תקנה 9(5) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

בית-הדין קבע כי תוך 14 ימים יש על התובע להגיש הודעה ובה יפרט את העובדות המקימות לבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה סמכות מקומית לדון בתביעה.

6.1 האם קמה לבית-הדין סמכות מקומית לדון בתביעה?
ב- ס"ע (חי') 45862-06-14 {י.ג. ראם עבודות צבע בע"מ נ' גאבר סאלח, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.11.14)} המבקשת {הנתבעת בהליך הקודם בין הצדדים} טענה כי בכתב התביעה לא צויינו, ובניגוד להוראת תקנה 9(5) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), מהן העובדות המראות שבית-הדין מוסמך לדון בתובענה.

בית-הדין ציין כי בפסיקה בית-הדין הארצי קבע כי הביטוי "מקום העבודה" מקפל בתוכו לא רק את מקום העבודה במובן הצר, שעשוי לחפוף את החלופה האחרת של מקום ביצוע העבודה, אלא גם את מובנו הרחב, כלומר את מרכז מפעלו של המעביד או כמקום שבו מצוי משרדו הרשום {ע"ע 143/09 עניין נומיקוב}.

בית-הדין קבע אם-כן, כי לאור העובדה המוסכמת לפיה משרדה הרשום של המבקשת בהליך שלפני מצוי ביישוב אום אל פחם, כלומר, באזור שיפוטו של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, די בכך כדי לקבוע כי בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה קונה סמכות מקומית לדון בהליך.
אשר-על-כן, בית-הדין דחה את הבקשה לסילוק על-הסף אשר ביקשה המבקשת {הנתבעת בהליך הקודם} בטענת חוסר סמכות מקומית.

7. תקנה 9(7)
תקנה 9(7) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת כי על כתב תביעה להכיל את "שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי העניין; היתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום לפי המשוער".

הלכה פסוקה היא כי על התובע החובה להגיש מלוא תביעתו הכספית כשהיא מכומתת, חרף הקושי היחסי או הטרחה העשויים להתעורר בכימות התביעה וכל עוד לא הוכח כי הכימות נבצר {בר"ע (ארצי) 722/08 מנחם יהב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.03.09)}.

על מטרת הדרישה לכמת את כתב התביעה עמד בית-הדין הארצי לעבודה ב- ע"ע 74/06 {רשות השידור נ' משה אסולין, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.09.06)} שם נפסק, כי המטרה העיקרית של דרישת הכימות הינה להטיל חסם על תובענות מוגזמות וכן הצורך של הנתבע להתגונן בפני תביעה כאשר כתב התביעה אינו מפרט סעדים ממוניים קונקרטיים הנסמכים על זכות מהותית מוגדרת.

אין לשחרר את תובעת מחובת הכימות ועליה לכמת את תביעתה ולשלם אגרת משפט בהתאם.

בנוסף, הנתבעת רשאית וזכאית לדעת מה הם רכיבי התביעה הנתבעים ממנה ולא להתגונן בפני תביעה ל"זכויות סוציאליות" שלא ידוע מהן ומה סכומן.

הנתבעת זכאית להכין את הגנתה בצורה סדורה ומלאה לאחר שתדע מה מכלול רכיבי התביעה.
אין זה ראוי לחייב את הנתבעת לחשב את הסכומים המגיעים לתובעת, ככל שמגיעים, מבלי שנעשה כימות על-ידי התובעת.

עוד יצויין, כי אי-כימות התביעה עלול להוביל לסרבול מיותר בניהול ההליכים ובסופו-של-יום לפגוע דווקא בתובעת כאשר בשלב בראשון תינתן פסיקה הנוגעת לסעד ההצהרתי בלבד וככל שהסעד יתקבל, יחל דיון נוסף בסעדים הכספיים.

ב- פ"ה (יר') 3664-08-15{חזי צוריאל נ' אגודת מגן דוד אדום, תק-עב 2015(4), 4001 (2015)} לאחר הגשת התביעה ניתנה החלטת בית-הדין לפיה נדרש התובע לנמק מדוע לא תימחק התביעה בשל אי-כימות הסעדים המבוקשים בה.

התובע הגיש תגובתו להחלטה בה טען כי ההלכה הינה שאין אלא צורך בהיתר לפיצול סעדים במקרה של פסק-דין הצהרתי כשמדובר בסעד שיש לו צעד משלים נוסף בלבד כהשלמה אופרטיבית לסעד ההצהרתי.

התובע טען כי הנתונים הנדרשים לכימות תביעותיו הם בידי הנתבעת בלבד, כי הגיש לנתבעת טיוטת כתב תביעתו לפני שהגישה לבית-הדין אך הנתבעת לא הגיבה לכך, וכי רק לאחר שהנתבעת תגלה מסמכים תוך כדי ההליך ניתן יהיה לכמת את התביעה ולשלם אגרה בהתאם, כי הנתבעת היא גוף ציבורי ועל-כן מתן סעד הצהרתי במחלוקות העקרוניות העולות מכתב התביעה עשוי לפתור את המחלוקות ללא צורך בהתדיינות נוספת.

התובע כימת את תביעתו בסך 300,000 ₪ תוך שציין כי הוא מעוניין לשמור על זכויותיו לתקן את תביעתו על-פי הנתונים שיתקבלו בהמשך ההליך.

סמוך לאחר הגשת תגובת התובע הגישה הנתבעת בקשה זו לסילוק התובענה על-הסף, בה טענה כי יש לסלק את התביעה על-הסף בשל כך שהיא מהווה מסווה לתביעה כספית בלתי-מכומתת ובשל אי-קיום הוראת תקנה 9 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), המחייבת כימות שווי כל רכיב מרכיבי התביעה וכן בשל אי-תשלום אגרה בהתאם לשווי האמיתי של התובענה.

הנתבעת הדגישה כי טענת התובע להעדר מידע אינה מכשירה הגשת תובענה לסעדים הצהרתיים בלבד.

בית-הדין קיבל את עמדת הנתבעת, הנתמכת בפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, כי אין לדון בתביעת התובע כפי שהוגשה, אך בד-בבד, קבע בית-הדין כי אין למחוק כתב טענות כאשר ניתן להצילו על-ידי תיקונו.

אשר-על-כן, בית-הדין החליט להורות על הליך גילוי מסמכים, באופן שהתובע יהיה רשאי לפנות לנתבעת בדרישה לגילוי מסמכים אשר לטענתו נדרשים לו לשם כימות תביעותיו השונות.

7.1 האם כאשר לא קבע התובע את סכום התביעה ניתן לקבוע אותו תוך כדי הדיון?
ב- צ"ח (ב"ש) 28462-09-12 {רות חזקיה נ' עיריית אשדוד מנהל חינוך, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.12.12)} התובעת הגישה ביום 06.12.12 תביעה לצו עשה וסעדים כספיים.

בסעיף 144 לכתב התביעה ביקשה התובעת לחייב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה עמה ובגין עוגמת נפש, אולם התובעת לא כימתה את תביעתה זו.

הוראות תקנה 9 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קובעות את הפרטים שיכיל כתב תביעה כולל שוויו של נושא התובענה ככל שאפשר לקבעו לפי העניין, היתה התביעה לסכום שיגיע לאחר בירור חשבונו שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער.
בית-הדין קבע כי הלכה פסוקה היא, כי אין להרשות לתובע לקבוע את סכום התביעה תוך כדי הדיון {בדומה להסדר החוקי הקיים בבית-המשפט לפיצויים בשל נזקי גוף} ועליו לכמת את התביעה עם הגשתה {דב"ע מח/183-3 שוורץ אריה נ' מדינת ישראל, פד"ע כ' עמ' 240, 241; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי נ' הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כז 3, 14}.

עוד הוסיף בית-הדין כי אין כל מניעה שהתובעת תקבע את סכום תביעתה בסעיף 144 לכתב התביעה.

אשר-על-כן קבע בית-הדין כי תכמת התובעת את תביעתה בסעיף 144 לכתב התביעה, כאשר רק לאחר-מכן הדיון ימשיך.

8. תקנה 9 ותביעה ייצוגית
על-פי הוראות סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006:

"(א) בית-המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום-לב..."

בניגוד לכתב התביעה עצמו, כמצוות תקנה 9(4) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) אשר עליו לכלול את "העובדות המהוות עילת התובענה ואימתי נולדה", ואינו מצריך היזקקות מפורשת לעילות התביעה, הרי שביחס לבקשה לאישור, נדרש לא רק פירוט עובדתי אלא אף פירוט משפטי כאמור בתקנה 2 לתקנות תובענות יצוגיות:

"(א) בבקשה לאישור יפרט בעל הדין את טיעוניו, כולל אסמכתאות, לרבות בעניינים האלה:
(1)...
(2)... העובדות המקימות את עילת התביעה האישית של המבקש והוראות הדין המקימות לו את עילת התביעה...
...
(5) העובדות המקימות את עילת התביעה של הקבוצה, הוראות הדין המקימות את עילת התביעה לקבוצה והנימוקים שעל-פיהם באה עילת התביעה בגדרו של הפרט בתוספת השניה המפורט בפסקה (1)."

על-פי הוראות תקנה 19(א) לתקנות תובענות יצוגיות:

"בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה יצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחייבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון."

אשר-על-כן, מוחלות על הבקשה לתיקון הוראות תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי {ת"צ (יר') 13586-09-13 {נדרה עובדיה נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ, תק-עב 2015(2), 11808 (2015)}.

9. תקנה 11
החובה הנזכרת בתקנה 11 לתקנות בית-הדין (סדרי דין) היא להזכיר ולצרף רק את המסמכים המהווים חלק מעובדות כתב התביעה, להבדיל ממסמכים שהם ראיה לעובדות הנטענות.

עוד יצויין כי החובה לפרט את המסמכים עליהם נסמך התובע אינה חופפת את שלב גילוי המסמכים {בר"ע (ארצי) 30362-02-14 זהבית תבל נ' גטר טק בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.03.14); סע"ש (ת"א) 19302-04-14 HAILE TSOGAY נ' האופה מבגדד מאפים (2010) בע"מ, תק-עב 2014(3), 12771 (2014)}.

על מי שטוען לפי סעיף 11(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), לפיו מסמך איננו ברשותו, יש עליו לציין בידי מי הוא נמצא לפי מיטב ידיעתו {בש"א (ת"א) 4088/02 מנולייף - מנורה חברה ישראלית לביטוח חיים נ' יהונתן בנימין בורגן, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.01.03)}.

מלשון התקנה עולה במפורש שעל התובע לצרף לכתב תביעתו רשימת מסמכים והעתקי מסמכים שבידיו, כפי שנתבקש.

בהתאם לפסיקה המסמכים אותם יש לצרף הם המסמכים המהותיים עליהם מבסס התובע את עילת התביעה, ולא כל ראיה שייתן שתוגש בהליך.

למען הסר ספק, אין הדבר בא במקום תצהיר גילוי מסמכים והליכי גילוי ועיון במסמכים שמקומם אכן לאחר הגשת כתבי טענות {סע"ש (יר') 31312-06-15 בהאא חלו נ' מושב בקעות, תק-עב 2015(4), 6716 (2015)}.

ב- ע"ע 283/07 {יוסימשה נ' רשות העתיקות - מוזיאון רוקפלר, תק-אר 2007(4), 874 (24.12.2007)} קבע בית-הדין כי לפי תקנה 11 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) שכותרתה "צירוף מסמכים" ירשום התובע בכתב התביעה או ברשימה המצורפת אליה, מה הם המסמכים שעליהם הוא נסמך בתביעתו, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו, עליו לצרף העתק או תצלום של המסמך לכתב התביעה, ואם איננו ברשותו יציין בידי מי הוא נמצא לפי מיטב ידיעתו.

הוראה זו חלה, בהתאמה, גם על המסמכים עליהם נסמך הנתבע בהגנתו, ועל צירופם לכתב ההגנה, כך מורה אף תקנה 75(א) לתקנות סדר הדין האזרחי כאשר המבחן לקיומו של מסמך מהותי שיש לצרפו לכתב טענות, דומה למבחן בעניין עובדה מהותית שיש לפרטה בכתב טענות באשר הוא הופך להיות חלק בלתי-נפרד מהם.

בין אם המסמכים צורפו לכתב התביעה כמסמך מהותי, ובין אם כל מטרתם לשמש, בבוא העת, ראיה בהליך מטעם התביעה, כל עוד לא הבשילו לכלל ראיה בהליך המשפטי, אין הם אלא בגדר פוטנציאל בלבד להפוך לראיה.

משצורף מסמך לכתב התביעה, רשאי בית-המשפט לעיין בו גם לפני התחלת הדיון, וזאת כדי לקבוע אם כתב התביעה מגלה עילה, ופעמים גם למטרות אחרות.

ב- סע"ש (ת"א) 29517-06-15 {ISMAIL ALI SALICH נ' אשל ניקיון ואחזקה בע"מ, תק-עב 2015(3), 19723 (2015)} קבע בית-הדין כי בפני בקשת הנתבעות 1 ו- 2 להורות לתובע לפעול בהתאם לתקנה 11 לתקנות.

עוד הוסיף בית-הדין כי התובע יגיש רשימה של מסמכים עליהם נסמכת תביעתו, כלומר, מסמכים המהווים חלק מהעובדות מושא כתב התביעה, כאשר גילוי ועיון הדדי במסמכים, יבוצע בתצהיר ערוך כדין.

ב- סע"ש (נצ') 48852-07-14 {דרכיה בע"מ נ' דיב פרח, תק-עב 2014(3), 18202 (2014)} קבע בית-הדין כי ניתן לראות את המשיב כמי שעמד בדרישות תקנה 11 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), אשר קובעת כי התובע ירשום בכתב התביעה או ברשימה המצורפת אליה, מה הם המסמכים שעליהם הוא נסמך בתביעתו, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו.

תקנה זו מורה לתובע לצרף רשימה המפרטת את המסמכים עליהם הוא נסמך והיא אינה מחייבת כי כתב התביעה עצמו יסמוך כל טענה וטענה על מסמך מסויים, או ישייך כל טענה למסמכים אותם הוא מצרף, וכל שנדרש תובע הוא להעמיד בפני הנתבע את המסמכים עליהם מתבססת תביעתו.

במקרה הנדון יש במסמכים שצורפו לכתב התביעה כדי להבהיר למבקשת את טענותיו של המשיב וכדי לאפשר לה להציג את הגנתה.

מכוח תקנה 11 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי-דין), היה על המשיב לצרף את המסמכים המהווים חלק מהעובדות הנטענות בתביעה, ומאחר ועילות התביעה עוסקות בחישוב השכר הקובע לצורך פיצויי הפיטורים וזכאותו לפדיון חופשה וגובה ההפרשות לפיצויים ולתגמולים, הרי שיש במסמכים שצורפו לכתב התביעה כדי לתמוך בכל עילות התביעה, וזאת כמובן מבלי לקבוע דבר בנוגע לנכונות טענותיו או חישוביו של המשיב.

בית-הדין הדגיש, כי המבקשת לא הצביעה על מסמך מסויים אשר היה על המשיב להציג או לציין במסגרת כתב התביעה, או שהיא סבורה כי הוא מצוי בידו של המשיב.

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את הבקשה מאחר וסבר כי המשיב פעל בהתאם להוראות תקנה 11 לתקנות.

9.1 האם המשיבה צירפה לכתב התביעה את מלוא המסמכים המצויים בידיה, בהתאם לתקנה 11 לתקנות בית-הדין?
ב- ס"ע (ת"א) 26167-04-14 {מגן .י. חברה ארצית לאחזקה ושרותי ניקיון (2000) בע"מ נ' LAUWAM WELDU, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.07.14)} דובר על בקשת המבקשת {להלן: "הנתבעת"} להורות למשיבה {להלן: "התובעת"} לצרף לכתב התביעה את מלוא המסמכים המצויים בידיה, בהתאם לתקנה 11 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

בית-הדין ציין כי הבקשה היתה כללית ולקונית, כאשר הנתבעת לא דרשה כי יצורפו לכתב התביעה מסמכים ספציפיים, אלא דרשה כי יצורפו מלוא המסמכים המצויים בידיה של התובעת, בהתאם לתקנה 11 לתקנות.

מתגובת התובעת עלה כי לטענתה המסמכים הקיימים בידיה היו בבחינת ראיות, שנועדו להוכיח את טענותיה ואלה יגולו בבוא העת, במסגרת הליך גילוי מסמכים.

בית-הדין קבע כי בהנחה שאכן אין בידי הנתבעת מסמכים, זולת כאלה שהם בבחינת ראיות, להבדיל ממסמכים המהווים חלק מעובדות התביעה לפי מה שעלה מהתגובה, הרי שאין להורות לתובעת לצרף מסמכים אלה לכתב התביעה.

לא-זו-אף-זו, ככל שבית-הדין סבר כי חפצה הנתבעת לדעת באילו מסמכים תוכיח התובעת את תביעתה, תרופתה הינה לפנות בהליך של גילוי מסמכים, כמפורט בתקנות {ראה דברי כב השופט זוסמן ב- ע״א 127/60 "שרונה״ מושב עובדים בע״מ נגד שמואל וציפורה שיינברג, פ"ד י"ד 2191 (30.11.60)} ועל-כן בית-הדין דחה את הבקשה.

10. תקנה 14
ב- עב"ל 1634-07-11 {שלמה שקד נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', תק-אר 2012(4), 535 (2012)} בית-הדין הארצי ציין כי המערער נדרש על-ידי בית-הדין האזורי להמציא את מכתב הדחיה של המוסד, אשר דחה את תביעתו להכיר בו כנפגע בעבודה.

המערער לא צירף לכתב התביעה את מכתב הדחיה כנדרש בתקנה 14 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) ממנו ניתן היה להבין על מה נסבה תביעתו, וכמו-כן לא המציא את מכתב הדחיה לבית-הדין האזורי, למרות שנדרש להמציאו לאחר הגשת התביעה.
בית-הדין האזורי מחק את התביעה, הן משום שהמערער לא המציא את מכתב הדחיה, ממנו ניתן היה להבין כנגד איזו החלטה של המוסד משיג המערער בתביעתו זו, והן משום שהתביעות כנגד המוסד וכנגד המשיבים 2 ו- 3, אינן יכולות להתנהל יחד.

אשר-על-כן, בנסיבות אלה, בית-הדין הארצי לא מצא כי נפלה טעות בהחלטתו של בית-הדין האזורי למחוק את התביעה.

מחיקת התביעה בנסיבות אלה אינה מונעת מהמערער להגיש תביעה חדשה.

כמו-כן, תביעתו של המערער כנגד המשיבים 2 ו- 3 כפי שהוגשה, לא יכולה להתנהל בכפיפה אחת עם תביעתו נגד המוסד להכרה בו כנפגע עבודה, על-כן בית-הדין הארצי דחה את הערעור.

ב- ב"ל (חי') 6725-05-11 {שמעיה דוד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2012(2), 6193 (2012)} התובע לא צירף מכתבי דחיה על-ידי המוסד לביטוח לאומי לכתב התביעה שהוגש לבית-הדין.

הנתבע טען כי מכתבי הדחיה הנוספים לא צורפו לכתב התביעה כדרישת תקנה 14 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין).

הנתבע טען לפיכך, כי אין מקום לדון במסגרת תביעה זו במכתבי הדחיה הנוספים.

השאלה שבית-הדין התלבט לגביה היתה האם העובדה כי מכתבי הדחיה הנוספים לא צורפו לתביעה כדרישת סעיף 14 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) תביא לחסימת דרכו של התובע מלהוכיח טענותיו בעניין זה, כאשר ברור כי גם בפנייתו לסיוע המשפטי וגם בפנייתו לבית-הדין ציין הוא את החוב שנוצר לחובתו, לטענתו שלא כדין.
בית-הדין ציין כי מטרת הדיון הינה להגיע לחקר האמת, תוך מתן הזדמנות נאותה לכל צד להוכיח את טענותיו (דב"ע נה/ 04/122 ורה מנחמוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.05.95)}.

בית-הדין הוסיף כי משטען התובע כנגד שלילת הגימלה/החוב נשוא מכתבי הדחיה הנוספים הן בפנייתו לסיוע והן בתביעתו, ומשאין בפי הנתבע טענה כי לא קיימים כלל מכתבי דחיה נוספים כאמור, אין בעובדה שאלה לא צורפו לתביעה כדי לחסום דרכו של התובע מלטעון כנגדם, מה גם שלנתבע תינתן מלוא האפשרות להביא ראיותיו לעניין שלילת הגימלה והיווצרות החוב.

בנוגע לטענה כי היה על מכתבי הדחיה להיות מצורפים לתביעה כמצוות תקנה 14 לתקנות בית-הדין ציין כי תקנה 128 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת כי אי-קיום תקנות אלה,או כל נוהג הקיים אותה שעה אינו פוסל שום הליך, אלא-אם-כן הורה כך בית-הדין, אך מותר לבטל הליך, כולו או מקצתו, כהליך שאינו כראוי או לתקנו או לנהוג בו בדרך אחרת, כפי שייראה לבית-הדין, והוא הדין לגבי הרשם בהליכים שבפניו.

פגם פרוצדורלי כלשהו אינו גורם לביטול אוטומטי של ההליך, כאשר על בית-הדין להפעיל את שיקול-דעתו תוך עריכת איזון האינטרסים המתנגשים והנזק שייגרם לצדדים אם יבוטל ההליך או יישאר בתוקף על אף הפגם הפרוצדורלי.

בית-הדין קבע כי בנסיבות האמורות, גם אם לא צורפו מכתבי הדחיה לכתב התביעה אולם עניינם הוזכר שם, יש לאפשר לתובע להעלות השגותיו כנגדם במסגרת התביעה ואין בפגם פרוצדוראלי זה לחסום התובע מהעלאת טענותיו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פתיחת תובענה (תקנות 14-8 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין))