botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

המדינה כמעסיק (סעיף 30 לחוק)

1. הדין
סעיף 30 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"30. המדינה כמעסיק (תיקון התשע"ד (מס' 2))
(א) לעניין חוק זה דין המדינה בתור מעסיק כדין כל מעסיק אחר.
(ב) לגבי הנמנה עם חיל המשטרה או שירות בתי-הסוהר, לרבות סוהר נוסף זמני:
(1) לא יחולו סעיפים 2(6), 8 ו- 17;
(2) סעיף 3 לא יחול על פיטורים לפי סעיף 9 לפקודת המשטרה ולפי סעיף 16 לפקודת בתי-הסוהר, 1946;
(3) אין רואים שינוי בתנאי עבודה כהרעה מוחשית בתנאי עבודה כאמור בסעיף 11 אם השינוי נעשה מכוח סמכות לפי פקודת המשטרה, פקודת בתי הסוהר, 1946, תקנות לפיהן, כללי השירות במשטרה או כללי השירות בבתי הסוהר;
(4) במקום הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד שמדובר בו בסעיף 16, רואים כאילו מדובר בו בכללי השירות במשטרה או בכללי השירות בבתי-הסוהר, לפי העניין."

2. כללי
ב- תב"ע (ב"ש) נה/3-293 {אלעזר אליהו נ' מדינת ישראל, תק-עב 98(2), 1353 (1998)} קבע בית-הדין כי על-פי הוראת פקודת הקבע הזכאות לקבלת פיצויי פיטורים היא בהתאם להוראות חוק פיצויי פיטורים, וזאת בכפוף לקביעה כי בנסיבות בהן פוטר העובד לא יהא זכאי לפיצויים כלל או לפיצויים חלקיים בלבד.

סמכות שלילת הפיצויים היא בידי המפקח, כאשר בפקודת הקבע נקבע, כי איש משטרה שפוטר עקב מעשה שעשה תוך תקופת שירותו והוא נחשד, הואשם, או הורשע בגינו בעבירה פלילית או משמעתית, אם יש במעשה, לדעת ראש אכ"א משום קלון או משום פגיעה חמורה בחובותיו כאיש משטרה, הוא לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים.

סעיף 30(ב) לחוק פיצויי פיטורים, מפרט, בין-היתר, כי גם לגבי הנמנה עם חיל המשטרה או שירות בתי-הסוהר לרבות סוהר נוסף זמני לא יחולו סעיפים 2(6), 8 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים.

יוזכר כי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים מפרט כי בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית-הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע, וזאת כאשר בדונו בעניין זה יונחה בית-הדין לעבודה על-פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.

במקרה הנדון, חלות הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים לפיו בית-הדין מצווה ליישם את הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, וכן נדונים תנאי השירות שפורטו בהוראות פקודת הקבע של המשטרה.

במקרה זה, עולה שאלת היקף הפיקוח של בתי-הדין על החלטות הגופים המוסמכים ונפסק ב- דב"ע מו/3-100 {תדיראן בע"מ נ' תעיזי, פד"ע יז 378}, לעניין סוגיית פיטורי העובד, כי שעה שבית-הדין בוחן פיטורי עובד שעניינו נבחן בוועדה משותפת הפועלת מכוח הסכם קיבוצי, אינו מוגבל רק לבדוק אם הסמכות שבידה לבצע את הפיטורים, פעלה לפי כללי הצדק, אלא בית-הדין רשאי, בין-היתר, גם לבחון אם הסמכות פרשה כהלכה את הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים.

ככלל, לבית-הדין לעבודה יש את סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולת גופים הפועלים מכוח הסכמים קיבוציים, ואם ימצא כי אכן פעלו בגדר סמכותם, הוא לא יתערב בהחלטתם {דב"ע לא/2-3 סבינה הירש נ' "רקפת", מפעלי פיתוח בע"מ, פד"ע ג 60}.

אשר-על-כן, נותר לבית-הדין לבחון האם העבירות בגינם הורשע התובע הינן עילה לגיטימית לשלילת פיצויי הפיטורים לאור הוראות פקודת הקבע.

עיון בכתב האישום מביא למסקנה, כי התובע הואשם ב- 15 אישומים שונים שעניינם, בין-היתר, גניבה, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, שימוש לרעה בכוח המשרה, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לצורך ביצוע העבירה.

התובע הודה באישומים הנ"ל והורשע על-פי הודאתו. שיקול זה לרבות מתן משקל, כי מדובר בשוטר, הינו ללא ספק שיקול אשר יש להביאו בחשבון והמפורט בפקודת הקבע מבין העילות לגיבוש המלצת הוועדה באשר לשלילת הפיצויים או חלקם.

הוועדה נתנה משקל לעובדה זו, כאשר בד-בבד, הביא למסקנה, כי דובר בעבירות שיש בהן משום קלון ופגיעה חמורה בחובותיו של העובד כאיש משטרה.

אשר-על-כן, גם לגופו של עניין, ובמתן משקל לנימוקים נוספים על-ידי הוועדה, בית-הדין לא מצא כל מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולא מצא כל מקום לרבות בסיס עובדתי או משפטי אחר בגינו יש להענות לתביעת התובע.

לפי הוראת סעיף 30(ב)(4) וסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, השיקולים שעמדו בפני הוועדה שהמליצה לשלול פיצויי הפיטורים מאת התובע, היו שיקולים כדין, כלומר, השיקולים שפורטו בהוראת פקודת הקבע שצוטטה לעיל.

סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים מחייב את יישומן של הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, כאשר במקרה הנדון הוראות פקודת הקבע שהינן חלק מתנאי השירות של התובע.
סיכומו-של-דבר, דחה בית-הדין את התביעה.

3. איזהו הסעיף החולק על מי שנמנה עם חיל המשטרה לצורך פיצויי פיטורים?
ב- ס"ע (יר') 27617-02-11 {מיכאל אלמסי נ' משטרת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.05.13)} צויין כי סעיף 30(ב)(4) לחוק פיצויי פיטורים קובע שלגבי מי שנמנה עם חיל המשטרה או שירות בתי הסוהר לרבות סוהר נוסף זמני, חל עליו במקום הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד בסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, רואים כאילו מדובר בו בכללי השירות במשטרה או בכללי השירות בבתי הסוהר, לפי העניין.

לאור הוראות אלו יש ליישם בנסיבות המקרה הנוכחי את כללי המשטרה, כאשר מה שרלוונטי לעניין הנדון היא פקודת מט"אר מספר 07.08.03 העוסקת במתן פיצויי פיטורים לשוטר שפוטר בשל עבירה.

"1. הגדרות
(1) שוטר החשוד בביצוע עבירה - שוטר שפוטר בשל היותו חשוד בעבירה שיש בה קלון, או שוטר שפוטר בשל היותו חשוד בעבירה שיש בביצועה פגיעה חמורה בחובותיו כשוטר.
"חשוד" בין שטרם הוגש נגדו כתב אישום, ובין שהוא נאשם שהוגש נגדו כתב אישום.
(2) שוטר שהורשע - שוטר שפוטר בשל הרשעתו בעבירה שיש בה קלון או שוטר שפוטר בשל הרשעתו בעבירה שיש בביצועה פגיעה חמורה בחובותיו כשוטר...
2. שוטר שפוטר בשל עבירה אינו זכאי לפיצויי פיטורים - הכלל והחריג לכלל.
(א) שוטר שפוטר בשל עבירה, אינו זכאי לפיצויי פיטורין.
(ב) על אף האמור בסעיף א, שוטר יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור חלקי ובמקרים מיוחדים, שוטר יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור מלא, אם החליט על כך המפקח הכללי, כאמור בסעיף 8.
3. החלטת ביניים - פיצויי פיטורים לשוטר שהוא חשוד או נאשם "שוטר שפוטר בשל עבירה, שהוא שוטר החשוד בביצוע עבירה, כאמור בסעיף 1א(1) ושירת קודם לפיטוריו שלוש שנים לפחות - יחליט המפקח הכללי, תוך 30 יום ממועד הפיטורים, אם לשלם לשוטר שפוטר פיצויי פיטורים, בשיעור שלא יעלה על 50% מן הסכום של הפיצויים להם היה זכאי, אלמלא פוטר בנסיבות אלה". מכאן ששוטר שפוטר בשל עבירה אינו זכאי לפיצויי פיטורים."

בית-הדין דחה את עיקר תביעתו של התובע בדבר השאלה של שלילת פיצויי הפיטורים, מאחר ושוטר שפוטר בשל עבירה אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

4. האם ניתן לפי סעיף 30(ב)(4) לחוק פיצויי פיטורים, לשלול פיצויי פיטורים במשטרה מכוח כללי השירות הנקבעים בה?
ב- ס"ע (ת"א) 3266-12-10 {מקסים אלפסי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.04.13)} נדונה הסוגיה לעניין התובע, ששירת במשטרת ישראל משנת 95' ועד לפיטוריו בשנת 10', לאחר שהוגש נגדו כתב אישום משמעתי בנוגע לביצוע התמחות במשפטים ללא קבלת היתר, ולאחר שניתן גזר דין בעניינו במסגרת הליך משמעתי.

התובע בתביעתו לבית-הדין לעבודה טען כי הוא זכאי לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בשיעור 25% בשל החלטת מפכ"ל המשטרה לשלול ממנו 75% מפיצויי הפיטורים, נוכח האירועים נשוא ההליך המשמעתי.

לפי סעיף 30(ב)(4) לחוק פיצויי פיטורים, ניתן לשלול פיצויי פיטורים במשטרה מכוח כללי השירות הנקבעים בה, כאשר בכללי השירות של המשטרה נקבעה פקודה מיוחדת שעניינה "פיצויי פיטורים לשוטר שפוטר בשל עבירה".

הנתבעת פעלה בהתאם לנדרש בפקודת "פיצויי פיטורים לשוטר שפוטר בשל עבירה", בכל הנוגע לפן הפרוצדוראלי והמהותי.

ועדת הפיצויים כונסה כנדרש, החומר הרלוונטי הועבר אליה ועל בסיסו הגישה הוועדה המלצה שנמסרה למפכ"ל לצורך החלטה, בהתאם לכלל אמות-המידה לפי סעיף 7 לפקודת "פיצויי פיטורים לשוטר שפוטר בשל עבירה".

לתובע נמסר מראש מידע בדבר ההליך, הוא זומן לשימוע שתועד בפרוטוקול ובסופו-של-יום שינה המפכ"ל את החלטתו וקיבל את המלצת הוועדה לאחר שבחן בשנית את עניינו של התובע בהתאם לפרמטרים הנדרשים בהתאם לפקודה.

ההחלטה אף עלתה בקנה אחד עם חומרת העבירה ועם נסיבותיה ועם עמדת בית-הדין למשמעת.

התובע יצא להתמחות ללא אישור ופעל כך במשך שנה, כאשר כמו-כן, הטעה את לשכת עורכי-הדין בנוגע לאישור שניתן לו לחופשה ללא תשלום.

בית-הדין קבע כי עצם ההחלטה לשלול 25% מפיצויי הפיטורים העלתה את הסברה כי בהחלטה נעשו האיזונים הראויים על מול הוותק של התובע, מצבו האישי, התפקידים הקשים שביצע, עמדת הממונים עליו והיותו מפרנס עיקרי שעצם הפיטורים מהווים עונש בפני עצמו, אל מול חומרת מעשיו.

בית-הדין הוסיף כי לא הוכח כי הנתבעת הפלתה את התובע אל מול עובדים אחרים שביצעו עבירות משמעת דומות ולא נשללו מהם פיצויי הפיטורים.

בית-הדין סיכם, כי נוכח מעשי התובע, ומשיש להרתיע עובדים בכלל ועובדי ציבור בפרט, מאופן התנהלות זה של ביצוע מעשה ללא קבלת אישור תוך הטעיית צדדים שלישיים בנדון, ובהתחשב באיזון הוגן בין זכויות המעביד לזכויות העובד, אין מקום לתשלום מלוא פיצויי הפיטורים, ומשכך החלטת הנתבעת היתה סבירה ושקולה תוך שהיא משכללת את כל אמות-המידה הנדרשות ותוך שהיא פועלת בהתאם לכללים נשוא הפקודה, ואין מקום להתערב בה.

סיכומו-של-דבר, בית-הדין פסק כי אין מקום להתערב בהחלטת מפכ"ל המשטרה לשלול מהתובע, שפוטר מעבודתו במשטרה לאחר הרשעתו בהליך משמעתי, 75% מפיצויי הפיטורים, בהיותה החלטה סבירה ומידתית, שניתנה לאחר שכלל השיקולים הרלבנטיים נלקחו בחשבון ויושמו כנדרש ובהתאם לדין.

5. כיצד יש ליישם בנסיבות המקרה את הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים ובמקרה הנוכחי את כללי המשטרה לפי סעיף 30(ב)(4) לחוק פיצויי פיטורים?
ב- ע"א (חי') 4030-04 {טיצר פוול בנימין נ' מדינת ישראל המשרד לבטחון פנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.11.08)} במקרה הנדון התובע פוטר מהמשטרה ביום 09.12.03 בעקבות החקירה הפלילית שנוהלה נגדו כאשר נחשד בביצוע עבירות פליליות חמורות שכללו עבירות סמים, זיוף, מרמה והונאה.

סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי עובד לא יהיה זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין אם פוטר בנסיבות שעל-פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד, ובאין הסכם כזה, על-פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף, מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.

לאור הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים יש ליישם בנסיבות המקרה את הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים ובמקרה הנוכחי את כללי המשטרה לפי סעיף 30(ב)(4) לחוק פיצויי פיטורים.

על-פי סעיפים 16 ו- 30 (ב)(4) לחוק פיצויי פיטורים, ובהתאם לכללי המשטרה הנחיה פנימית 07.08.03 העוסקת במתן פיצויי פיטורים לשוטר שפוטר בשל עבירה קובעת כלל, כי שוטר שפוטר בשל עבירה אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

החריג לכלל נקבע בהנחיה 2.ב לכללי המשטרה, כי בנסיבות מסויימות ישקול המפכ"ל ויחליט האם לשלם פיצויים חלקיים או מלאים לשוטר שפוטר בשל עבירה וזאת בהתאם למקרה ולנסיבותיו.

מדובר במקרה הנ"ל בחריג לכלל, הנותן שיקול-דעת מלא למפכ"ל, לאחר שהמפכ"ל מקבל את המלצת הוועדה לפיצויי פיטורים.

ראוי לציין כי הפיצויים הסופיים שניתנו לתובע משקפים את האיזון הראוי בין חומרת המעשים שביצע לבין נסיבותיו האישיות ותיפקודו במשטרה, כשבסופו-של-דבר נסיבותיו של התובע הן שהכריעו את הכף לטובתו שהתבטא במתן מרבית כספי הפיצויים.

אשר-על-כן, בית-הדין דחה את כל טענות התובע כלפי הוועדה לענייני פיצויי פיטורים.