botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

שעות עבודה - שינוי לפי הסכם קולקטיבי (סעיף 5 לחוק)

1. הדין
סעיף 5 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 קובע כדלקמן:

"5. שינוי לפי הסכם קולקטיבי (תיקון התשנ"ג)
(א) אישר שר העבודה הסכם קולקטיבי, שבו נקבע יום עבודה ארוך משמונה שעות עבודה או שבוע עבודה ארוך מארבעים וחמש שעות, דינם של יום עבודה ושבוע עבודה כאלה כדין יום עבודה ושבוע עבודה לפי הסעיפים 2 ו- 3.
שר העבודה לא יתן אישור על-פי סעיף-קטן זה, אלא אם:
(1) נוכח שבגלל הנסיבות המיוחדות אין לקיים יום עבודה כקבוע בסעיף 2 או שבוע עבודה כקבוע בסעיף 3;
(2) המספר הממוצע של שעות העבודה לתקופה שנקבעה בהסכם הקולקטיבי אינו עולה על עשר ליום וארבעים וחמש לשבוע.
(ב) אישר שר העבודה הסכם קולקטיבי, שבו נקבע לאחד הימים בשבוע יום עבודה שלא למעלה מחמש שעות עבודה ולשני ימים בשבוע יום עבודה שלא למעלה מתשע שעות עבודה, דינם של ימי עבודה כאלה כדין יום עבודה לפי סעיף 2."

2. כללי
בסעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה שבו מתמקד עיקר עניינה של העתירה, נקבעו שני תנאים לשינוי בהסדר החוקי שהצדדים לחוזה עבודה עשויים ליזום:

האחד, כי השינוי עוגן בהסכם קיבוצי {בלשון הסעיף: "הסכם קולקטיבי"}; והשני, כי ההסכם אושר על-ידי שר העבודה. יצויין, כי תיקון החוק בתשנ"ג, אשר שינה את הגדרתו של "שבוע עבודה", תיקן {כפועל-יוצא משינוי ההגדרה} גם את הוראת סעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה. להלן הוראת סעיף 5(א) בנוסחה המקורי {השינויים הנובעים מתיקון החוק בתשנ"ג יובאו בסוגריים}:

"שינוי לפי הסכם קולקטיבי 5(א) אישר שר העבודה הסכם קולקטיבי, שבו נקבע יום עבודה ארוך משמונה שעות עבודה או שבוע עבודה ארוך מארבעים ושבע שעות (בנוסח המתוקן נאמר: 'מארבעים וחמש שעות' - א' מ') דינם של יום עבודה ושבוע עבודה כאלה כדין יום עבודה ושבוע עבודה לפי הסעיפים 2 ו- 3.
שר העבודה לא יתן אישור על-פי סעיף-קטן זה, אלא אם:
(1) נוכח שבגלל הנסיבות המיוחדות אין לקיים יום עבודה כקבוע בסעיף 2 או שבוע עבודה כקבוע בסעיף 3;
(2) המספר הממוצע של שעות העבודה לתקופה שנקבעה בהסכם הקולקטיבי אינו עולה על עשר ליום וארבעים ושבע (בנוסח המתוקן נאמר: 'וארבעים וחמש' - א' מ') לשבוע."

את הוראת סעיף 5(א) יש לקרוא, לא רק ביחד עם הוראותיהם של סעיפים 2 ו-3, אלא גם עם הוראותיהם של סעיפים 6, 16, ו- 26(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה. ככלל, "העבדת עובד בשעות נוספות אסורה" {סעיף 6 רישא לחוק שעות עבודה ומנוחה}; והעסקה בשעות נוספות בניגוד לחוק, כמו גם העסקה בשעות אסורות אחרות {כבימי המנוחה כשאין היתר לעשות כן}, מהווה עבירה {ראה סעיף 26(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה}. אך, בין שההעבדה מותרת ובין שהיא אסורה, זכאי העובד, בגין עבודתו בשעות נוספות, לגמול שעות נוספות, בשיעורים הקבועים בסעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. הסכמת העובד לעבוד שעות נוספות ללא גמול אינה פוטרת את המעביד מחיובו לשלם לעובד גמול, כמצוות סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

ו"שעות נוספות", כעיקר הגדרתן בסעיף 1, הן "שעות העבודה העודפות - על התחום שנקבע ליום עבודה בסעיף 2 ...", או "על התחום שנקבע לשבוע עבודה בסעיף 3..." {בג"צ 2933/94 רשות שדות התעופה נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(3), 837 (1996)}.