אחריות נושא משרה בתאגיד (סעיף 26 לחוק)

1. הדין
סעיף 26 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"26. אחריות נושא משרה בתאגיד (תיקונים: התשכ"ט, התשס"ה, התשס"ח)
(א) (בוטל).
(ב) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף 25ב בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - מחצית הקנס הקבוע לאותה עבירה.
(ג) נעברה עבירה לפי סעיף 25ב בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו האמורה בסעיף-קטן (ב), אלא-אם-כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה.
(ד) בסעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה."

2. האם במקרה הנדון המעסיק עבר עבירה של נושא משרה בהקשר לאי-מסירת תלושי שכר לעובד?
ב- ס"ע (ב"ש) 47874-04-14 {עאישה חאלד נ' להב פיתוח ונוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.06.2015)} נדונה סוגיית אחריות נושא משרה בתאגיד לעניין עבירות לפי סעיף 25ב לחוק הגנת השכר.
במקרה הנדון התובע טען כי מדי חודש קיבל את שכרו במזומן אולם מעולם לא קיבל תלושי שכר.

התובע הפנה להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר ולפיהן חייב מעביד למסור לכל אחד מעובדיו תלוש שכר, כאשר בנוסף התובע הפנה גם להוראות סעיף 26א(3) לחוק הגנת השכר הקובע את הסנקציה בה יכול בית-הדין לנקוט ולחייב את המעסיק בסכום של עד כ- 5,000 ₪ בגין כל תלוש שכר שלא נמסר לתובע.

לפיכך, תבע התובע סכום של 5,000₪ פיצוי בגין אי-מסירת תלושי שכר.

המעסיק העיד כי הקפיד על מסירת תלושים בידי התובע וכי התובע קיבל את תלושי השכר במהלך כל השנה.

במקרה הנדון בית-הדין לא קיבל את גרסת התובע שלפיה במהלך כל תקופת העבודה לא נמסרו לו תלושי השכר וכי התלושים נמסרו לו רק לאחר תום תקופת העבודה בחודש פברואר 2014.

בית-הדין דחה את התביעה בגין רכיב זה מאחר ובית-הדין לא מצא מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין אי-מסירת תלושי שכר, כאשר מעדויות הצדדים אשר הובאו לפני בית-הדין נוצר הרושם כי תלושי השכר עמדו לרשות התובע על-פי בקשתו ובנסיבות אלה ובשים לב לכך כי גרסת התובע שלפיה לא קיבל תלושי שכר במהלך כל תקופת העבודה לא היתה מהימנה על בית-הדין.

3. האם יש לייחס אחריות משרה לנתבע אל מול חובה של הנתבעת כלפי התובע?
ב- ס"ע (ת"א) 40899-04-13 {BEREKET GEBREHIWOT נ' אספרסו בר גן העיר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.03.15)} נדונה הסוגיה האם יש לייחס אחריות משרה לנתבע אל מול חובה של הנתבעת כלפי התובע.

התביעה הנדונה, עניינה תביעה כספית-אזרחית, בעוד שהחוקים דלעיל מטילים אחריות על נושא משרה בתאגיד שעבר עבירה פלילית.

התובע טען כי לא קיבל תלושי שכר, כאשר תלושי השכר שקיבל התובע מהקבלן היו פיקטיביים ולא משקפים את המציאות.

הנתבעים טענו כי התובע קיבל את כל שכרו וזכויותיו מחברות כוח האדם וחתם על מסמך שמאשר זאת.

בית-הדין קבע כי הנתבע, כמנהל הנתבעת, הפר אחריותו כנושא משרה בתאגיד על-פי סעיף 26 לחוק הגנת השכר וכן הפר לכאורה את סעיף 21 לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם.

במישור הפלילי על-פי חוקים אלו לנושא משרה אחריות אישית, כאשר ככלל אין מקום לגזור גזירה שווה בין עוולה אזרחית לבין עבירה פלילית.

אף-על-פי-כן, בית-הדין סבר שלמרות שמדובר בהליך אזרחי, מן הדין ומן הצדק להטיל אחריות אישית על מנהל הנתבעת, אשר ביצע פעולות אלו, וזאת כאשר ניכר כי התנהלות הנתבעת 1 היתה תוצאה של החלטות אשר קיבל הנתבע ועל כן מן הראוי כי ישא בתוצאות אשר נבעו ממעשיו.

לכן זהו המקרה בו יש לייחס את חובות החברה באופן מוגבל לנושא משרה בחברה.

הדבר דומה לנושה שאינו רשאי לנקוט בהליכים נגד ערב מוגן אלא לאחר שניתן פסק-דין כנגד החייב העיקרי ולאחר שמוצו כל ההליכים כנגד החייב העיקרי.

כך בעניין הנדון, קבע בית-הדין כי הנתבע יהיה ערב לחובה של הנתבעת כלפי התובע ורק אם הנתבעת לא תשלם את חובה כלפי התובע, יחוייב הנתבע אישית בחובה של הנתבעת 1.

4. נדונה הסוגיה האם מגיע לתובע פיצוי ובמקביל קנס למעסיק, בגין אי-עריכת תלושי שכר בהתאם לחוק הגנת השכר על-ידי המעסיק?
ב- סע"ש (ת"א) 56169-06-13 {חיים בלקין נ' צדוק טרשי (צדוק מיקל צבי), פורסם באתר האינטרנט נבו (05.06.15)} נדונה הסוגיה האם מגיע לתובע פיצוי ובמקביל קנס למעסיק, בגין אי-עריכת תלושי שכר בהתאם לחוק הגנת השכר על-ידי המעסיק.

התובע טען כי תלושי השכר שניתנו בגין תקופת עבודתו באולמי דניאל היו פיקטיביים ולא שיקפו את שעות עבודתו בפועל, כאשר בנוסף, לא צויינו בתלושי השכר פירוט הזכויות הקוגנטיות שהיו אמורות להיות משולמות במהלך התקופה.

בהתאם לכך, טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר.

הנתבעת לא התייחסה לטענתו של התובע ולא הכחישה אותה, ובסיכומיה התייחסה הנתבעת אך לטענת התובע כי לא קיבל תלושי שכר במהלך תקופת עבודתו בחאן הדקל, וטענה כי רכיב תביעה זה כלל לא מתייחס אל הנתבעת אלא לחברת חאן הדקל ולכן יש לדחותו.

בית-הדין קבע כי לפי סעיף 26(ב) לחוק הגנת השכר, בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, בה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע שכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך כל שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה.
בית-הדין קבע כי מאחר והנתבעת לא הגישה דיווחי נוכחות של התובע ואף לא דיווחי שעות דיווחים חלקיים, דין טענתה של הנתבעת בהקשר זה להידחות מכל וכל.

בדומה, גם דין טענת הנתבעת כי נהגה לזרוק את דיווחי הנוכחות לאחר שהתובע היה מקבל משכורת להידחות מאחר ולא נוצר על בית-הדין הרושם כי היתה אמינה, ומכל מקום אינה עומדת בדרישות הדין.

עוד הוסיף בית-הדין כי הנתבעת בחרה שלא להציג את מלוא תלושי השכר של התובע לתקופת עבודתו אלא להסתמך על תלושי השכר אותם צירף התובע לתביעתו, אף שתלושי שכר אלו היו חלקיים בלבד ללא התייחסות למלוא תקופת עבודתו.

בית-הדין קבע כי יש לקבל את התביעה לאחר ששקל את העובדה כי הנתבעת, לרבות הנתבע 1, לא מסרה כל הצדק סביר להתנהלותה, ובית-הדין התרשם מאופן התנהלותה של הנתבעת כלפי התובע במהלך כל תקופת עבודתו כי התנהלותה בוצעה ביודעין ובמכוון.

מהתנהלותה הכוללת של הנתבעת נוצר לבית-הדין הרושם כי היה מדובר בניסיון להקשות על התובע לעמוד על זכויותיו, כאשר בנוסף, דובר במקרה בו התנהלותה הפסולה של הנתבעת היוותה מכשול ממשי בפני התובע לממש את זכויותיו בתקופת עבודתו.

בית-הדין פסק לתובע פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין אי-עריכת תלושי שכר בהתאם לחוק הגנת השכר.

5. התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר, בטענה כי לאורך תקופת ההתקשרות לא מסרה הנתבעת לתובעים, תלושי שכר כמתחייב בחוק הגנת השכר
ב- סע"ש (ב"ש) 42294-03-13 {GEBRETS ADIK MEKONEN נ' פארק אירועים אחוזת טל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.06.15)}

התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר, בטענה כי לאורך תקופת ההתקשרות לא מסרה הנתבעת לתובעים, תלושי שכר כמתחייב בחוק הגנת השכר.

הנתבעת טענה כי מסרה לתובעים תלושי שכר בזמן אמת ולפיכך התביעה לפיצוי על-פי סעיף 26 לחוק הגנת השכר, נעדרת עילה.

בית-הדין ציין כי בתיקון 24 לחוק הגנת השכר נקבע כי, אם מצא בית-הדין לעבודה כי המעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק {פיצויים לדוגמה}, וזאת בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד כאמור.

סעיף 26א(ב)(3), קובע פיצויים בסכום שלא יעלה על 5,000 ₪.

בכתבי התביעה טענו התובעים כי הנתבעת נמנעה מלתת תלושי שכר כמתחייב בחוק הגנת השכר, ובעקבות כך ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בשל אי-מתן תלושי שכר.

בתצהירים שהגישו התובעים, עלתה טענה כללית ולא מפורטת לעניין אי-מתן תלושי שכר, כאשר מנגד, בפועל הונפקו תלושי שכר עבור התובעים והטענה לפיה לא ניתנה לתובעים תלושי שכר הוכחשה בתצהיר שהגישה הנתבעת.
בית-הדין קבע כי בפועל הונפקו תלושי שכר לעובדים ואשר-על-כן, אין בידם לקבל את גרסתם של התובעים, לפיה לא ניתנו להם תלושי שכר בזמן אמת, במהלך תקופת העסקתם בנתבעת.

סיכומו-של-דבר, דחה בית-הדין את התביעה לפיצוי בגין אי-מתן תלושי שכר.

6. האם הנתבעת פעלה בהתאם בעניין העברת תלושי המשכורת לתובע?
ב- סע"ש (חי') 26501-03-13 {יואל לוי נ' אקסודוס די.אר. בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.08.14)} נדונה הסוגיה האם הנתבעת פעלה בהתאם בעניין העברת תלושי המשכורת לתובע.

התובע טען כי הנתבעת נמנעה מלמסור לו, על אף פניותיו, את תלושי השכר לחודשים יוני עד אוקטובר 2012 במועד הקובע, ורק ביום 10.12.12 בפגישה שנערכה עם הנתבעת, קיבל חלק מתלושי השכר האמורים למעט התלוש לחודש אוקטובר 2012, אותו לא קיבל אף במועד הגשת התביעה.

הנתבעת טענה כי לעניין אי-מסירת תלושי השכר, טעותה נעשתה בתום-לב ועקב חוסר הבנה וייעוץ לקוי.

בית-הדין מצא כי הנתבעת לא פעלה מתוך רצון לפגוע בזכויותיו של התובע או לגרוע מהן, אלא מתוך התרשלות, וזאת כאשר מהרגע בו קיבלה את דרישתו של התובע להעביר את תלושי השכר, פעלה על-מנת להעבירם אולם נדרש לה זמן מה בשל היותה בצרפת, ובשל המרחק בין משרדו של מנהל החשבונות למשרדה של הנתבעת.

נוסף על-זאת, מנהלת הנתבעת לא העבירה את תלושי השכר בזמן הקובע וכן לא פעלה להעברת התלושים במהירות האפשרית, כאשר יכלה להסתייע בבעלה להעברת תלושי השכר כפי שנסתייעה בו לצורך העברת המשכורות לעובדים.

בית-הדין הוסיף וקבע גם כי טענתה של הנתבעת לפיה התובע כבר קיבל את תלושי שכר בעבר וכל שביקש כעת זה העתקים, דינה להידחות, שכן לא טענה זאת בכתב הגנתה ובתצהירה ואף לא הביאה מסמכים לתמיכה בטענה זו.

יתרה-מזו, גם לאחר שעמדה הנתבעת על טעותה, והעבירה את תלושי השכר לתובע, עדיין החסירה את תלוש השכר לחודש 10/12, אותו לא מסרה עד ליום הגשת כתב התביעה.

בית-הדין הבהיר כי הוא מגנה בכל תוקף את מעשיה של הנתבעת, ורואה חשיבות רבה במסירת תלושי השכר במועדם, כחלק מזכותו הבסיסית של העובד, אך כאשר מטרת הפיצוי הוא עונשי, וכאשר הנתבעת עמדה על טעותה, ופעלה למיצוי זכויותיהם של עובדיה, התחשב בית-הדין בנתבעת וקבע כי יש על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין אי-מסירת תלושי שכר במועד.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אחריות נושא משרה בתאגיד (סעיף 26 לחוק)