התפטרות לרגל העתקת מגורים (סעיף 8 לחוק)

1. הדין
סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"8. התפטרות לרגל העתקת מגורים (תיקון התשמ"ח (מס' 2))
לעניין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו:
(1) לרגל נישואיו - לישוב בישראל בו היה גר בן זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת;
(2) ליישוב חקלאי - מיישוב שאינו חקלאי, או לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח, בתנאים שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת או מישוב שאינו עיר פיתוח כמשמעותה בחוק ערי ואזורי פיתוח, התשמ"ח-1988, לעיר פיתוח לעניין סעיף 9 לחוק האמור, ובלבד שהוכיח כי הוא תושב, כהגדרתו בחוק האמור בעיר הפיתוח; לעניין פסקה זו "יישוב חקלאי" - או "יישוב באזור פיתוח" - ישוב שנמנה עם סוגי ישובים שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, כיישובים חקלאיים או ישובים באזור פיתוח, הכל לפי העניין;
(3) מחמת סיבות אחרות שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, כסיבות המצדיקות את העתקת מקום מגוריו של העובד."

תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 {ייקרא להלן: "תקנות פיצויי פיטורים"} קובעת כדלקמן:

"12. התפטרות לרגל העתקת מגורים (תיקונים: התשכ"ה, התשכ"ו, התשל"א, התשל"ג, התשל"ה, התשל"ו, התשל"ט, התשמ"ב, התשמ"ב(2), התשמ"ד, התשמ"ה, התש"ן, התשנ"ח, התשס"א)
(א) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות, ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם. המרחקים לעניין תקנת-משנה זו יחושבו לפי המרחק שבין יישובים כמובא בפרסומי מרחקי דרך של מחלקת המדידות במשרד העבודה.
(ב) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (2) לסעיף 8 לחוק אם העובד גר לפחות שישה חודשים ביישוב חקלאי או ביישוב באזור פיתוח שאליו העתיק את מגוריו, בתקנת-משנה זו:
"יישוב חקלאי" - קיבוץ, מושב, או יישוב שמרבית תושביו הם חקלאים;
"יישוב באזור פיתוח" - אחד היישובים: אופקים, אילת, בית-שאן, בית-שמש, דימונה, חצור, ירוחם, כרמיאל, מגדל העמק, מדרשת שדה בוקר, מצפה רמון, מעלות תרשיחה, נתיבות, נצרת עילית, ערד, צפת, קריית גת, קריית מלאכי, קריית שמונה, שדרות, שלומי, יקנעם עילית, עכו, טבריה, עפולה, גילון, עצמון, יודפת, יעד, קורנית, שכניה, מורשת, מנוף, מרכז ספיר, יבניאל, כפר ורדים, הילה, מתת, אדר, עמקה, תרשים, כמון, מכמנים, ורד הגליל, ארשת, עדי, הררית, פרחי אביב, צורית, טל אל, כליל, קציר, מנחמיה, מטולה, מגדל, רמת ישי, ראש פינה, כנרת (המושבה), כפר תבור, יסוד המעלה, מסד, מצפה נטופה, חיספין, אשחר, הר חלוץ, יובלים, מעלה צביה, רקפת, חורפיש, מצפה הושעיה, גבעת אלה, גבעת אבני, אלון הגליל, אבטליון, שרשים.
(ג) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב העברה בתפקיד של בן זוגו המשרת בשירות צבאי על-פי התחייבות לשירות קבע, והמרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם; המרחקים לעניין תקנת-משנה זו יחושבו כאמור בתקנת-משנה (א).
(ד) רואים התפטרות של עובד כפיטורים לעניין פסקה (3) לסעיף 8 לחוק, אם העובד העתיק את מקום מגוריו למקום התנחלות או היאחזות שאישרו לעניין זה שר הביטחון ושר החקלאות וגר באותו מקום לפחות שישה חודשים רצופים.
(ה) רואים התפטרות של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב העברה בתפקיד של בן זוגו המשרת במשטרת ישראל או בשירות בתי-הסוהר, והמרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם; המרחקים לעניין תקנת-משנה זו יחושבו כאמור בתקנת-משנה (א).
(ו) רואים התפטרות של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוג היוצא לתקופה העולה על שישה חודשים לחוץ לארץ בשליחות המדינה, ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, קרן קיימת לישראל או קרן היסוד - המגבית המאוחדת לישראל, והמעביד סירב לאשר לעובד חופשה שלא בשכר לתקופת השליחות כאמור.
(ז) רואים התפטרות של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם התפטר מעבודתו עקב גירושיו והעתיק מקום מגוריו ליישוב בישראל המרוחק 40 ק"מ לפחות ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שגר ביישוב כאמור שישה חודשים לפחות; המרחקים לעניין תקנת-משנה זו יחושבו כאמור בתקנת-משנה (א).
(ח) רואים התפטרות של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוג העובד בשירות המדינה או גוף ציבורי אחר שאישרה לעניין זה הממשלה, ואשר היחידה שבה הועסק בן הזוג מועברת לירושלים על-פי החלטת הממשלה, והמרחק בין מקום מגוריו הקודם ובין ירושלים הוא 40 ק"מ לפחות.
(ט) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו העובר למקום עבודה אחר ולמקום מגורים אחר בישראל הנמצאים לפחות ארבעים קילומטרים ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שמקום מגוריו החדש של העובד רחוק יותר ממקום עבודתו ממקום מגוריו הקודם ושהעובד גר שישה חודשים לפחות במקום מגוריו החדש."

2. ההתפטרות - "לאחר" או "לפני" העתקת מקום המגורים?
כדי להיות זכאי לפיצויי פיטורים על-פי סעיף 8(1) או לפי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, אין צורך שההתפטרות תבוא דווקא לאחר העתקת מקום המגורים. די בכך שההתפטרות נובעת מהעתקת מקום המגורים.

עובד היודע שהוא עומד להעתיק את מקום מגוריו, ליישוב באזור פיתוח או עקב נישואין - ליישוב בו מתגורר בן זוגו, וכי לא יוכל להמשיך באופן סביר לעבוד באותו מקום עבודה, אינו מפסיד את זכויותיו מכוח חוק פיצויי פיטורים רק בשל כך שהתפטרותו באה לפני העתקת מקום המגורים ולא להיפך {דברי בית-הדין ב- תב"ע (נצ') נז/3-116 כאמלה פארס (אלעוד) נ' תעשיות נעל, תק-עב 97(3), 96 (1997)}.

3. "לרגל נישואיו" - סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים, תקנה 12(א) לתקנות פיצויי פיטורים
סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים יחד עם תקנה 12(א) לתקנות פיצויי הפיטורים קובעות מספר תנאים מצטברים, ונדגיש, כי במקרה ואחד התנאים המפורטים להלן לא מתקיים, לא תיווצר הזכות לקבל פיצויי פיטורים. שבהתקיימותם יהיה זכאי העובד לקבל פיצויי פיטורים. ואלה הם:
1. העתקת מקום המגורים למקום בישראל;

2. מקום המגורים החדש הוא מקום שבו התגורר בן הזוג טרם הנישואים;

3. המרחק בין מקומות המגורים הוא 40 ק"מ ומעלה;

4. המרחק ממקום המגורים החדש למקום העבודה גדל
ב- ד"מ (ת"א) 3478/05 {אלימלך חן נ' ג'יי.אר. בטחון בע"מ, תק-עב 2006(3), 144 (2006)} נדחתה תביעתו של תובע לקבל פיצויי פיטורים. התובע הועסק כמאבטח בחברת חשמל באשקלון. במקרה זה נדונה השאלה האם התובע זכאי לקבל פיצויי פיטורים מחמת התפטרותו בשל העתקת מקום מגוריו. בתקופת עבודתו של התובע, התובע התגורר באשקלון. בתעודת הנישואים רשומה כתובתם של התובע ואשתו באשקלון.

התובע טען, כי אחרי נישואיו עבר לגור בפתח תקווה לדירה מושכרת. בית-הדין קבע, כי התובע לא הודיע לנתבעת, כי עבר למקום מגורים חדש. זאת ועוד. בית-הדין קבע, כי לא מגיעים לתובע פיצויי פיטורים מחמת העובדה, כי התובע נישא כחצי שנה לאחר התפטרותו ולפיכך לא הוכח, כי ההתפטרות היתה לרגל נישואיו של התובע. בנוסף, לא הוכח לבית-הדין, כי בת זוגתו של התובע התגוררה בפתח-תקווה טרם הנישואים. נהפוך הוא. הוכח כי בת זוגתו התגוררה באשקלון בכל התקופות הרלוונטיות.

בית-הדין ציין, כי "מאחר והנתבעת היא חברה ארצית לשירותי אבטחה, ייתכן שניתן היה להציע לתובע עבודה באזור המרכז לו היה התובע טורח ומיידע את הנתבעת בדבר כוונתו להעתיק מגוריו עקב נישואיו, דבר שלא עשה".

ב- ד"מ (נצ') 4724/99 {עביר אבו ליל נ' המועצה המקומית עין, תק-עב 2001(1), 1653 (2001)} קבע בית-הדין, כי "בשל כך שאין מרחק של לפחות 40 ק"מ בין מקום המגורים החדש הנטען לבין עין מאהל, אין מקום לפסוק לתובעת פיצויי פיטורים על-פי סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963".

5. "יישוב חקלאי"/"יישוב באזור פיתוח" – סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים - כללי
לא במניע להעתיק את מקום המגורים מדובר בסעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, אלא, בסיבה להתפטרות מהעבודה מדובר בו. על-מנת שיקומו התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, צריך שיווצר מצב אשר בו העתקת מגורים מביאה לכך שהעובד לא יכול להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת ועל-כן, מתפטר הוא מעבודתו {דב"ע לב/3-8 שויקי נ' מדינת ישראל, פד"ע ג 347}.

אשר לחוסר היכולת להמשיך בעבודה הקודמת נפסק לא אחת, כי אין מדובר בהכרח באי-יכולת אבסולוטית, אלא, במצב בו אין זה סביר לדרוש מהעובד להמשיך לעבוד במקום שעבד למרות העתקת המגורים למקום אחר {ראה לדוגמה: דב"ע לד/3-18 אתא נ' ויגלר, פד"ע ה 234}.

אין די בהעתקה, כשלעצמה, של מקום המגורים כדי לזכות בפיצויי פיטורים ויש צורך להוכיח, כי במצב שנוצר אין זה סביר לדרוש מהעובד, כי ימשיך לעבוד במקום שעבד עובר להעתקת מקום המגורים.

דבר מיקומו של מקום העבודה החדש של העובד יכול וישקל לעניין הזכאות לפיצויים מכוח סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים אם יתברר שהמקום החדש סמוך למקום העבודה הקודם או מרוחק יותר או בעל גישה נוחה פחות מאשר מקום העבודה הקודם {דב"ע לו/3-89 הטיס גרינבאום נ' קמפ, פד"ע ח 141}.

מטרת החוק היתה לעודד את המעוניינים לעבור לאזור פיתוח על-ידי הבטחת פיצויי פיטורים באופן שלא יימנע מהם לעבור לאזור פיתוח מתוך חשש של הפסד הפיצויים. לו היתה בכוונת המחוקק לחייב מעביד בתשלום בכל מקרה של העתקת המגורים לאזור פיתוח, אף אם אין בכך השלכה על המשך עבודתו אצל המעביד, היה משמיט את המילה "עקב" {דברי בית-הדין ב- דב"ע לו/3-104 יהודה סרן נ' יפעת קבוצת פועלים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, עבודה ארצי ט(1), 321}.

תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים באה לקבוע מינימום של זמן למגורי העובד באזור פיתוח, כדי שיזכה בתשלום פיצויי פיטורים. תקנה זו לא באה לשלול את הצורך בקשר סיבתי בין ההתפטרות לבין העתקת מקום המגורים.

ב- דב"ע מח/3-159 {חיים שלום נ' מירון, סובל שור ושות', פד"ע כ 290} קבע בית-הדין, כי "כלל אחד, אשר לו יש ליתן את הדעת עת באים ליישם את הסעיף הוא שאותו מניע להתפטרות, אותו קשר סיבתי בין מצב הבריאות ובין ההתפטרות, יפעל למעשה במעמד ההתפטרות, ולא יהיה בבחינת אפשרות שלא פעלו מכוחה. לשון אחר, אין די בכך שבמצב בריאותו של העובד היה כדי להוות גורם סיבתי, או אחד הגורמים הסיבתיים להתפטרות, אלא שצריך, כי יהא ברור כי אותו גורם פעל למעשה".

דברים אלה של בית-הדין, בפרשת חיים שלום, יפים, בשינויים המחוייבים, גם לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים. כלומר, יש לבחון האם הגורם להתפטרות, אותו קשר סיבתי בין העתקת מקום המגורים לבין ההתפטרות הוא הגורם שהיה בפועל, המניע והמביא להתפטרות, וכל זאת במעמד ההתפטרות.

6. נטל ההוכחה
נטל ההוכחה, כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 8(2) לחוק מוטל על כתפי העובד-התובע {דב"ע מח/3-159 חיים שלום נ' מירון, סובל שור ושות', פד"ע כ 290}. סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים קובע מספר תנאים שעל התובע להוכיח. ואלה הם:

1. ההתפטרות באה עקב כוונה להתיישב ביישוב חקלאי או באזור פיתוח;
2. עצם העתקת מקום המגורים השפיעה על יכולתו של העובד להמשיך ולעבוד במקום עבודתם הקודם;

3. העובד התגורר באותו יישוב שישה חודשים לפחות.

כלומר, בהתקיים שני התנאים הראשונים, תקום הזכאות לפיצויי פיטורים רק לאחר תקופת מגורים מינימלית של שישה חודשים מיום ההתפטרות. תקופת מגורים מינימאלית זו, באה להבטיח, כי המעבר הוא אמיתי ואין המדובר במעבר חולף או ארעי {ראה גם תב"ע מא/3-329 מלכה אלינור נ' עיריית באר-שבע, פד"ע יג}.

בשלב הראשון, על העובד להוכיח, כי התפטר מעבודתו עקב כוונה להתיישב ביישוב חקלאי או באזור פיתוח. הכוונה תיבחן בנקודת הזמן שבה התפטר העובד. רק לאחר-מכן, בשלב השני, בית-הדין יבחן את יכולתו של העובד להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת למרות המעבר.

ונדגיש, כי גם אם יוכיח העובד את הכוונה ואת אי-היכולת כאמור לעיל, עדיין הזכאות לפיצויי פיטורים תקום רק לאחר תקופת מגורים מינימאלית של שישה חודשים.

7. "יישוב באזור פיתוח"
ב- בר"ע 280/03 {מוסדות חסידי באבוב בירושלים נ' ואדים ביסקו, תק-אר 2003(2), 1814 (2003)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-הדין לפיה נתקבלה תביעתו של המשיב לקבל פיצויי פיטורים עקב העתקת מקום מגוריו ל- "עיר פיתוח", עפולה.

בבית-הדין האזורי טענה המבקשת, כי המשיב התפטר לא בשל העתקת מקום מגוריו לעיר עפולה, אלא, בשל כך שבקשתו להעלאת שכר לא נענתה. בנוסף טענה המבקשת כי המשיב כלל לא העתיק את מקום מגוריו לעפולה.
בית-הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב וקבע, כי המשיב סיים את עבודתו במבקשת בסוף חודש נובמבר 1997 וכי העתיק את מגוריו לעפולה סמוך לאחר-מכן. עוד קבע בית-הדין האזורי, כי מתקיימים במשיב התנאים הקבועים בחוק לקבלת פיצויי פיטורים בעקבות התפטרות שבאה עם העתקת מקום מגורים לעיר פיתוח.

כב' השופט שמואל צור, בדחותו את הבקשה קבע, כי קביעותיו של בית-הדין האזורי הן עובדתיות, הן מבוססות על מהימנות העדים וכלל נסיבות העניין ולכן אין בבקשת רשות ערעור כל נימוק של ממש המצדיק דיון בערכאת ערעור.

ב- בר"ע 172/03 {עורך-דין הדר ויצמן נ' גוני חזן, תק-אר 2003(2), 179 (2003)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-הדין האזורי שקיבל את תביעת המשיבה לקבל פיצויי פיטורים. במקרה זה, המשיבה הפסיקה לעבוד אצל המבקש בכפר-סבא ועברה לגור באילת וזאת לאחר שמצאה מקום עבודה כמורה במקצועה באילת.

בדחותו את בקשת רשות ערעור קבע בית-הדין מפי כב' השופט שמואל צור כי:

"המשיבה עברה לעיר אילת שהיא עיר פיתוח. המעבר לאילת מנע מן המשיבה להמשיך לעבוד אצל המבקש ובשל הצורך לעבור לאילת התפטרה המשיבה ממקום עבודתה. המעבר לעיר אילת היה אמיתי. עצם העובדה שהמעבר לאילת נבע מצרכי פרנסה, אינו שולל את הזכות לפיצויי פיטורים שהרי סיבות פרנסה מביאות אנשים לשנות את מקום מגוריהם ומביאות עובדים לשנות את מקום עבודתם. גם אם המשיבה הודיעה על כוונתה להתפטר לפני שידעה שהיא עוברת לאילת אינה שוללת את זכאותה, שהרי המועד הקובע לבחינת הזכאות לפיצויי פיטורים הוא מועד סיום העבודה (מועד כניסת ההתפטרות לתוקף), ובמועד זה היה ברור שהמשיבה עוברת לגור באילת."

ב- ד"מ (ת"א) 358117/99 {דניאלס חיים נ' אחים עייני ניקוי שטיחים בע"מ, תק-עב 2002(3), 6641 (2002)} דחה בית-הדין את תביעתו של התובע מחמת העובדה, כי הוכח בפניו, כי סיבת ההתפטרות היתה סירובה של הנתבעת להיענות לבקשתו של התובע לתוספת שכר. יחד-עם-זאת, לא הובאה כל ראיה כי אכן התובע התגורר באילת.

ב- ע"ב (ת"א) 31792/98 {סער הרלי נ' מימד מתכת בע"מ, תק-עב 2001(3), 1335 (2001)} עסקינן בשאלה האם כטענת התובע, התפטר עקב העתקת מוגוריו לעיר אילת, נסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים, או שמא, כטענת הנתבעת אין קשר בין התפטרות התובע להעתקת מקום מגוריו.

בית-הדין קבע, כי "אין לראות בתובע כמי שהתפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים. התובע לא התפטר עקב העתקת מגוריו לאילת ואף לא התגורר באילת במחצית השנה שלאחר התפטרותו כדרישת התקנות, כפי שיפורט להלן. מהאמור עלה, כי בתובע לא התקיים הקשר הסיבתי בין העתקת מקום המגורים להתפטרות מהעבודה כנדרש בסעיף 8 לחוק".

עוד נקבע כי "לא רק שהמעבר הנטען לאילת לא היווה את הסיבה להתפטרות התובע, ולא התמלא תנאי ה-"עקב" שבסעיף, אלא שמעבר לאזור פיתוח על-מנת לזכות בפיצויים אינו מתיישב עם מטרת סעיף 8 לחוק כפי שפורשה ב-דב"ע לו/104-3 לעיל, וכעולה מדברי המחוקק".

ב- ד"מ (נצ') 4413/98 {צהאי פקדו נ' מ.א.ג. (1988) בע"מ, תק-עב 99(2), 59 (1999)} קבע בית-הדין מפי כב' השופט חיים ארמון:

"הזכות לפיצויי פיטורים עקב המעבר ליישוב באזור פיתוח
...9. מהאמור לעיל עולה כי אדם המתפטר מעבודתו עקב מעבר מחיפה למגדל העמק, זכאי לפיצויי פיטורים כאילו פוטר, אם הוא מתגורר במגדל העמק לפחות חצי שנה.

10. בעניינה של התובעת, קבענו כבר לעיל כי אנו מקבלים את גרסתה על כך שהיה קשר סיבתי בין עובדת העתקת מקום מגוריה מחיפה למגדל העמק, לבין התפטרותה.

נוסיף ונעיר כי על-פי ההלכה הפסוקה, אין צורך שהעתקת מקום המגורים תמנע לחלוטין את אפשרות המשך העבודה במקום הקודם, והמבחן הוא מבחן של סבירות - האם סביר שעובד ימשיך לעבוד באותו מקום עבודה לאחר העתקת מקום מגוריו. לדעתנו, לאור מהות עבודתה של התובעת (עבודת ניקיון בחברה לאספקת שירותי ניקיון), עבודה בלתי-מקצועית שאין בה אפשרויות רבות לקידום משמעותי ושניתן למצוא כמותה בכל מקום (כשם שניתן למצוא עובדים חלופיים ללא מאמץ רב), ובהתחשב בעובדה שבכל שנות עבודתה של התובעת היא עבדה בעיר מגוריה ובכך שהנתבעת לא הסדירה את עניין ההסעה לאחר העתקת מקום המגורים, נכון יהיה לקבוע שאין לדרוש מהתובעת להמשיך לעבוד בחיפה לאחר המעבר למגדל העמק).

כן נעיר שאין לקבל את טענת הנתבעת (כפי שהובעה במכתב מיום 27.02.98) על כך שיש משמעות לכך שהמרחק בין חיפה למגדל העמק איננו עולה על 40 ק"מ. התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים בגין מעבר ליישוב באזור פיתוח אינם דורשים מרחק מינימלי של 40 ק"מ...

11. התובעת מתגוררת במגדל העמק עד עצם היום הזה (או לפחות - עד הגשת התביעה ביום 27.10.98), כאשר התחילה להתגורר שם כבר בפברואר 1998, כך שהתקיים בה התנאי האמור בתקנות בעניין מגורים של לפחות שישה חודשים ביישוב שבאזור הפיתוח.

12. לאור האמור לעיל, הרי שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים."

ב- תב"ע (ב"ש) נה/3-476 {וקנין זאב נ' י.פ. מתכות יעקב, תק-עב 97(3), 321 (1997)} קבע בית-הדין מפי כב' השופטת י' הופמן:

"היישוב אופקים נכלל בהגדרה של "יישוב באזור פיתוח"...

4. במקרה שלפנינו התובע מודה במכתב ההתפטרות, כי התפטר הן בשל מערכת יחסי עבודה שהתדרדרה והן בגין המעבר לאופקים. כעולה מעדותו ומסכום טענותיה של נציגתו, התובע עבר לאופקים מכורח חיי משפחה ומציאת תנאי דיור זולים יותר, אשר אפשרו לו להתקיים ממשכורתו...

לגרסת התובע עזב את באר-שבע ועבר להתגורר באופקים בשל קשיים כלכליים, לא הוכח בפנינו, כי המעבר השפיע על יכולתו להמשיך ולעבוד אצל הנתבע.

לשיטתו של התובע גם ההתדרדרות ביחסי העבודה היתה סיבה להתפטרותו אך אין זו העילה הנטענת בפנינו לצורך זכאות לקבלת פיצויי פטורים.

שאלת המרחק אינה חלק מהעילה על-פי סעיף 2(8) לחוק, יחד-עם-זאת, יצויין, כי המרחק בין אופקים לבאר-שבע הינו מרחק של כ-20 ק"מ והתובע, לאחר התפטרותו המשיך לעבוד בחברה אשר מקום מושבה בבאר-שבע ועבד מטעמה באשקלון, מרחק 40 ק"מ ממקום מגוריו.

התובע מעיד, כי היתה לו הסעה למקום עבודתו החדש אך לא נטען על ידו, כי הסעה או אמצעי תחבורה או הוצאות נסיעה לא שולמו לו על-ידי הנתבע או היוו שיקול משיקוליו כאשר התפטר בגין המעבר לאופקים. כל הסיבות הנ"ל מביאות למסקנה, כי המעבר ליישוב באזור פיתוח היה בשל כורח כלכלי אך לא הוכח, כי המעבר הביא לכך שהעובד לא יכול היה להמשיך ולעבוד במקום עבודתו וכי נאלץ עקב המעבר להתפטר.

התובע לא השכיל להוכיח עילה זו העומדת בבסיס תביעתו ולפיכך דין תביעתו לפיצויי פטורים להידחות. באשר ליתרת תביעותיו אלה לא הוכחו בפנינו. על פניו עולה ממסמך נ/1, שלא נסתר, כי לתובע שולמו העלאות בשכר במשך תקופת עבודתו ואמנם העלאות בשכר שעה אינן בהכרח כוללות אף העלאות בגין תוספות יוקר, אולם התובע לא השכיל להוכיח, כי תוספות היוקר לא שולמו לו במשך כל תקופת עבודתו.

כן לא השכיל להוכיח שאר תביעותיו הכספיות, ואף נציגתו לא חזרה על תביעות אלה בסכום טענותיה. טענה שנטענה בכתב הטענות, אך לא הועלתה בפני בית-המשפט בסיכומים והינה כדין טענה שנזנחה והשופט אינו חייב לדון בה (ראה: ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 512).

5. לפיכך על דעת כל חברי המותב דין תביעות התובע - להידחות."

8. העתקת מגורים מיישוב באזור פיתוח ליישוב אחר באזור פיתוח איננה מזכה בתשלום פיצויי פיטורים
ב- ד"מ (ב"ש) 2144/01 {בוזגלו שחר נ' פיצוחי א.מ.א פיצוחי אילת בע"מ, תק-עב 2002(2), 6574 (2002)} קבע בית-הדין, כי "חוק פיצויי פיטורים לא ציין, כי העתקה מיישוב באזור פיתוח ליישוב אחר באזור פיתוח תזכה בפיצויי פיטורים, רק מעבר מיישוב או אל יישוב שבאזור פיתוח ליישוב או מיישוב שאינו באזור פיתוח תזכה בפיצויי פיטורים. בנסיבות אלו, מאחר ואילת וקריית מלאכי נחשבות כיישובים באזור פיתוח, הרי שהמעבר ביניהן אינו מזכה בפיצויי פיטורים".

ב- ע"ב (ב"ש) 1566/99 {ב' פ' נ' רשת מעונות מרגלית, תק-עב 2001(4), 2878 (2001)} קבע בית-הדין, כי "אופקים ושלומי נחשבים יישובים באזור פיתוח ועל-פי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, העתקת מקום מגורים תזכה בפיצויי פיטורים רק אם מדובר במעבר מיישוב שאינו באזור פיתוח ליישוב באזור פיתוח. מכאן שמעבר מיישוב באזור פיתוח ליישוב באזור פיתוח, לא מקנה זכות לפיצויי פיטורים".

9. "יישוב חקלאי"
ב- ע"ב (ת"א) 1647/02 {תמר קרסנטי נ' דרורי טורס בע"מ, תק-עב 2003(2), 3845 (2003)} נדונה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בגין התפטרות התובעת עקב העתקת מקום מגוריה מיישוב שאינו יישוב חקלאי ליישוב חקלאי וזאת מכוח הוראת סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים. התובעת עברה לגור במושב נורדיה.

התובעת צירפה אישור של מזכיר מושב נורדיה, לפיו היא מתגוררת במושב החל מיום 01.06.01. בנוסף, התובעת צירפה מכתב של מזכירת הפנים של המושב והודעת תשלום עבור מים וחשמל לחודשים אוגוסט 2001 ואפריל 2002.

כב' השופט שמואל טננבוים קבע, כי הוכח בפניו, כי התובעת אכן העתיקה את מקום מגוריה ליישוב חקלאי מיישוב שאינו יישוב חקלאי והתגוררה בו לפחות שישה חודשים כנדרש בחוק ובתקנות, וכן נשאלה השאלה האם התפטרותה של התובעת באה עקב העתקת מקום מגוריה.

כב' השופט ש' טננבוים קבע, כי:

"יש לבדוק את הסיבה להתפטרותה של התובעת מהעבודה ולא במניע להעתקת מקום מגוריה. הואיל והתובעת החלה לעבוד בסמוך להתפטרותה במקום אחר, הרי שבמסגרת בדיקה זו יש לבחון את מכלול הנתונים הקשורים למקום עבודתה החדש. התובעת העידה כי במקום עבודתה החדש יום עבודתה הוא יום עבודה רצוף בניגוד ליום העבודה המפוצל בנתבעת. בימי שישי בשבוע עובדת התובעת במקום העבודה החדש אחת לחודשיים שלושה ואילו בנתבעת עבדה בכל יום שישי. מוסיפה התובעת ומציינת, כי ממקום מגוריה עד ממקום עבודתה החדש היא נוסעת כשלושת רבעי שעה ואילו למקום עבודתה הקודם היתה אמורה לנסוע ממקום מגוריה, כשעה וחצי. נתונים אלו לא נסתרו. בחינתן של עובדות אלו מלמד, כי קיים שוני משמעותי בין תנאי עבודתה בנתבעת ולבין אלו במקום עבודתה החדש ומכאן, כי יש לקבל את טענת התובעת שהתפטרותה באה עקב העתקת מקום מגוריה."

ב- ע"ב (ת"א) 912981/99 {הרשפלד לורנה נ' גלוב, תק-עב 2002(3), 5 (2002)} נדונה תביעה, בין-היתר, לתשלום פיצויי פיטורים הנסמכת על התפטרות לרגל העתקת מקום מגורים ליישוב חקלאי. התובעת עברה להתגורר בקיבוץ גניגר. בקבלו את התביעה קבע בית-הדין מפי כב' השופטת דינה אפרתי:

"שוכנענו כי התובעת קיבלה החלטה לעבור לגור בצפון הארץ ובמועד ההתפטרות כוונתה היתה לעבור ולהתגורר בקיבוץ גניגר, וזאת לאחר שביקרה בו פעמיים וראתה את המגורים שמציעים לה. כן שוכנענו כי בחירתה לעבור ולהתגורר בקיבוץ נבעה מכך שהכירה צורת חיים זו מתקופת שירותה הצבאי והקיבוץ נראה לה כמקום מגורים אידיאלי.

העובדה שההחלטה בדבר המעבר היתה בד-בבד עם מציאת עבודה באזור אין בה כדי לשנות, לדעתנו, את סיבת ההתפטרות. לא שוכנענו כי מטרת ההתפטרות היתה לעבור לעבוד באוקיינוס, כטענת הנתבעת.

העתקת המגורים לקיבוץ גניגר, בצפון הארץ, השליכה על יכולתה של התובעת להמשיך לעבוד אצל הנתבעת במשרדיה בתל-אביב. בנסיבות אלה לא היה זה סביר לדרוש מהתובעת להמשיך לעבוד אצל הנתבעת.

7.2 מששוכנענו כי התפטרותה של התובעת באה עקב הכוונה להעתיק את מקום מגוריה ליישוב חקלאי, וכי בנסיבות המעבר לא היה ביכולתה להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת, ומשהתגוררה התובעת בקיבוץ גניגר במשך התקופה המינימלית של 6 חודשים - אנו קובעים כי קמה לתובעת הזכאות לפיצויי פיטורים על-פי סעיף 8(2) לחוק."

10. "מחמת סיבות אחרות שנקבעו בתקנות", "עקב גירושיו" - סעיף 8(3) לחוק פיצויי פיטורים ותקנה 12(ז) לתקנות פיצויי פיטורים
ב- עד"מ 300284/98 {R.S.U נ' מרשה אשר, תק-אר 99(2), 52 (1999)} נפסק מפי כב' השופט ס' אדלר:

"1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (השופט הראשי מיבלום ונציג ציבור צימט; ד"מ 2713/98); אשר חייב את המערערת לשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסך 11,755 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 18.02.98 וכן הוצאות משפט בסך 600 ש"ח.

2. הנימוק של בית-הדין האזורי היה שהמעבר ממעלות לעפולה הינו מעבר לאזור פיתוח המזכה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים (להלן: "החוק"), אולם, תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשנ"ד-1964 (להלן: "התקנות"), קובעת כי הן מעלות תרשיחה והן עפולה מוגדרות כ- "יישוב פיתוח". לפי סעיף 8(2) לחוק, זכאי אדם לפיצויי פיטורים רק אם הוא עבר 'ליישוב באזור פיתוח מיישוב שאינו באזור פיתוח'.

היות והמערערת עברה מ- "יישוב באזור פיתוח" ליישוב פיתוח שגם הוא באזור פיתוח, הרי שהיא אינה זכאית לפיצויי פיטורים מכוח עילה זאת.

אולם, במקרה של המערערת מתקיימים התנאים לפי סעיף 8(3) לחוק, והתקנות שהותקנו לצורך אותו סעיף. הכוונה לאמור בתקנה 12(ז) לתקנות, שכן המערערת התגרשה, התפטרה, ועברה לגור ביישוב המצוי מעל 40 ק"מ ממקום מגוריה בעקבות הגירושין.

3. טענת המערערת היתה, כי שלוש השנים שעברו בין מועד הגירושין למועד ההתפטרות מנתקות את הקשר הסיבתי שבין הגירושין לבין ההתפטרות והמעבר.

לפיכך אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

4. לפי הנתונים המצויים בתיק, במיוחד מכתבה של העובדת הסוציאלית, עולה כי המשיבה התפטרה והעתיקה את מקום מגוריה בעקבות הגירושין.

התקופה הארוכה שחלפה בין הגירושין להתפטרות, הוסברה בהיעדר מקום דיור הולם, ומהצורך לבקש מהגורמים הממשלתיים דיור בקרבת משפחתה עקב הטראומה שנגרמה לה כתוצאה מהגירושין.

5. אנו דוחים את הערעור..."

11. מתפטר כדין מפוטר - סעיף 60 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005
סעיף 60 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 קובע כדלקמן:

"60. מתפטר כדין מפוטר
לעניין חוק פיצויי פיטורים, יראו כפיטורים התפטרות של עובד בשל העתקת מקום מגוריו עקב הפינוי, מהתחום האמור בסעיף 3 (בסעיף זה: "מקום המגורים הקודם") למקום מגורים מחוץ לתחום האמור (בסעיף זה: "מקום המגורים החדש"), אם התקיימו בו כל אלה:
(1) ביום הקובע מקום מגוריו היה בתחום האמור בסעיף 3;
(2) ביום הקובע הוא עבד אצל המעביד שמעבודתו אצלו הוא התפטר;
(3) ההתפטרות היתה במועד שאינו מאוחר מתום התקופה הקובעת;
(4) לעניין עובד שמקום עבודתו ביום ההתפטרות היה מחוץ לתחום האמור בסעיף 3 - המרחק בין מקום המגורים החדש לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות עולה על 40 קילומטרים וכן עולה על המרחק שבין מקום המגורים הקודם לבין מקום עבודתו כיום ההתפטרות."

ב- בג"צ 1661/05 {המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' ראש הממשלה - אריאל שרון ואח', פ"ד נט(2), 481 (2005)} קבע בית-המשפט מפי כב' השופט א' ברק:

"(5) פיצויי הפיטורין
368. יש להתייחס לעניין נוסף המשיק לנושא הפיצויים לבעלי העסקים. הועלתה טענה לפיה אין מקום לחייב את המעבידים לשאת בתשלום פיצויי הפיטורין לעובדים, שאלמלא ההתנתקות לא היו עוזבים את מקום עבודתם. על-פי הטענה, הטלת החובה על המעביד לשלם את פיצויי הפיטורין של עובדיו, פוגעת בזכות הקניין שלו וכן בזכות לשוויון מול מפוני סיני, שלגביהם נקבע, כי המדינה תישא בתשלום פיצויי פיטורין לעובדים בשל המעבר.

369. לא נרחיב כאן בנוגע לטענה הכללית בדבר הפליה אל מול מפוני סיני. כאמור, ישנו קושי רב בעריכת השוואה כזו, בין שני הסדרים שנולדו בתקופות שונות על רקע נסיבות נבדלות.

בהקשר הספציפי, מפנים העותרים לחוק פיצוי מפוני סיני, סעיף 40(ג) לתוספת ז', הקובע כי 'שילם בעל עסק, עקב פינוי מהאזור, פיצויי פיטורין המגיעים לעובד לפי דין, הסכם או נוהג, הם יוחזרו לו מאת המדינה על-סמך ראיות מתאימות, בהצמדה למדד, בתנאי שלא חלה עליו חובה לפי דין או לפי הסכם להפריש סכומים לקרן מיוחדת בשל פיצויי פיטורין לעובדיו' (ראו גם סעיף-קטן (ד)). לעניין סעיף זה יש לציין, כי הסיפא נכונה גם היום: מקום בו הפריש המעביד סכומים לצורך פיצויי פיטורין, ישמשו סכומים אלה לצורך זה, והמדינה אינה נושאת בתשלום זה - כאז כן היום. אולם אף בהיעדר הפרשות כאלה - כך מבהירה המדינה - סכום פיצויי הפיטורין מגולם, למעשה, בפיצויים המשולמים לבעלי העסקים.

סוגיית פיצויים אחרונים אלה נדונה במקום אחר, ולענייננו נזכיר רק, כי אחד המסלולים לקביעת הפיצוי בגין עסקים הוא המסלול הפיננסי, הנשען על נתונים ספציפיים הנוגעים לנכס, העולים מדו"חותיו הכספיים, ובכלל זה, הרווח התפעולי שלו. רווח זה, מצידו, הוא גבוה יותר מקום בו לא נעשו במשך השנים הפרשות לצורך פיצויי פיטורין, וממילא - גם הפיצוי גבוה יותר.

370. הבחירה שלא להוציא מידי המעבידים את החבות לשלם פיצויי פיטורין לעובדים, אף מתיישבת עם הוראות הדין הכללי. כך גם הבחירה לסווג את ההתפטרות עקב העתקת מקום מגורים בשל הפינוי כפיטורין לצורך חוק פיצויי פיטורים. חוק אחרון זה מונה שורה של נסיבות שבהתקיימן, התפטרותו של עובד נחשבת כפיטורים לצורך תשלום פיצויי פיטורים. נסיבות אלה אינן בהכרח קשורות במעביד ואינן בהכרח פועל יוצא של רצונו בפיטורי העובד. בין הנסיבות שבהתקיימן נחשבת התפטרות של עובד כפיטורין לצורך חוק פיצויי פיטורים, ניתן להזכיר את ההתפטרות לרגל העתקת מגורים:

התפטרות לרגל העתקת מגורים
8. לעניין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו:

(1) לרגל נישואיו - ליישוב בישראל בו היה גר בן זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת;

(2) ליישוב חקלאי - מיישוב שאינו יישוב חקלאי, או ליישוב באזור פיתוח מיישוב שאינו באזור פיתוח, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת או מיישוב שאינו עיר פיתוח כמשמעותה בחוק ערי ואזורי פיתוח, התשמ"ח-1988, לעיר פיתוח לעניין סעיף 9 לחוק האמור, ובלבד שהוכיח כי הוא תושב, כהגדרתו בחוק האמור, בעיר הפיתוח; לעניין פסקה זו "יישוב חקלאי" או "יישוב באזור פיתוח" - יישוב שנמנה עם סוגי יישובים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת כיישובים חקלאיים או יישובים באזור פיתוח, הכל לפי העניין;

(3) מחמת סיבות אחרות שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, כסיבות המצדיקות את העתקת מקום מגוריו של העובד.

וכן את הסעיף הקובע כי:

'11. התפטרות אחרת שדינה כפיטורים
(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים.'

חוק יישום ההתנתקות קובע כי העתקת מקום עבודה של עובד עקב הפינוי היא נסיבה נוספת ההופכת התפטרות לפיטורים. אנו סבורים כי הסדר זה, והותרת חבותו של המעביד לשאת בתשלום פיצויי הפיטורין לעובדיו בעינה, עולה בקנה אחד עם דיני העבודה המקובלים אצלנו, מה גם שכאמור, הפיצויים המשולמים למעסיקים משקפים, ולוּ בעקיפין, גם חבות זו. מכל מקום, אין עילה להתערב בהכרעתו של החוק בעניין זה.

371. ראוי להוסיף כאן מספר מילים לגבי חוק פיצויי פיטורים. שאלת תחולתם של דיני העבודה הישראליים על העובדים בשטח המפונה - שאלה מתחום המשפט הבינלאומי הפרטי - לא התבררה בפנינו. עם-זאת, המדינה הטעימה בתגובתה, כי בנושא חוק פיצויי פיטורים ובנושא דמי האבטלה, חל לגבי המתיישבים הדין הישראלי, והוא בבחינת 'הנדבך הראשון אף להתמודדותו של מפונה הנאלץ להפסיק את עבודתו בעקבות הפינוי...'.

זאת ועוד, חוק יישום ההתנתקות (סעיף 60) מניח את תחולתו של חוק פיצויי פיטורים על עניינם של המתיישבים; מכל מקום: חוק יישום ההתנתקות, הוא עצמו, מחיל את החוק על עניין זה. שהרי, סעיף 60 קובע, כאמור, כי 'לעניין חוק פיצויי פיטורין, יראו כפיטורין התפטרות של עובד בשל העתקת מקום מגוריו...'. חוק יישום ההתנתקות מבקש, כאמור, להרחיב את מעגל ה- "מפוטרים" לצורך חוק פיצויי פיטורים, בדרך של הכללת מי שהתפטר מעבודתו בשל העתקת מקום מגוריו עקב הפינוי במעגל זה. מכאן נובע, שטבועה בחוק יישום ההתנתקות הנחה, או קביעה סטטוטורית, כי חוק פיצויי פיטורים אמנם חל על אותם מתיישבים-עובדים.

כפי שהובהר לעיל, לעניין התפטרות לרגל העתקת מקום מגורים, קובע חוק פיצויי פיטורים נסיבות שונות, שבהן ייחשב המתפטר למפוטר (סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים). מדובר במקרים של העתקת מקום מגורים עקב סיבות כאלה ואחרות, כגון נישואין, מעבר ליישוב חקלאי ועוד (ראו גם תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, תקנה 12). סעיף 60 לחוק יישום ההתנתקות מוסיף, איפוא, וקובע כי גם העתקת מגורים בשל ההתנתקות היא גורם ההופך התפטרות לפיטורין.

372. ומי בזכאים לפי סעיף 60? מדובר בעובד שהתגורר בשטח המפונה ביום הקובע, עבד אצל מעביד והתפטר מעבודתו בשל העתקת מקום מגוריו עקב הפינוי. החוק מבחין בין מי שעבד בשטח המפונה לבין מי שעבד מחוץ לאותו שטח; לגבי זה האחרון, נדרש כי המרחק בין מקום המגורים החדש לבין מקום עבודתו עולה על 40 ק"מ וכן עולה על המרחק שבין מקום המגורים בשטח המפונה לבין מקום עבודתו ביום ההתפטרות.

אולם, אין החוק חל על מי שמקום מגוריו לא היה בשטח המפונה, אף אם עבד בשטח המפונה ואף שמקום עבודתו פוסק מלהתקיים. לגבי עובד כזה לא קמה, איפוא, זכאות לפי סעיף 60. מכאן הטענה כי החוק מפלה בין עובדים שהם תושבי השטח המפונה לבין עובדים שאינם מתגוררים בשטח המפונה, לעניין הזכאות הנובעת מפינוי מקום העבודה. טענה זו ראוי לה שתתברר, אלא שבפנינו היא לא לובנה די הצורך; הטענה בעניין זה הועלתה, כטענה כללית ביותר, על-ידי העותרת 2 ב- בג"צ 2703/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2), 481 (2005) ולא על-ידי עובדים המיועדים להיפגע מן ההסדר. המדינה עצמה לא השמיעה עמדה בעניין זה. בנסיבות אלה כולן לא קם בסיס, היום, לבחינת קביעתו של המחוקק. אולם, כיוון שהכרזנו על בטלותו של "דין הוויתור" הוסר המחסום מפני העלאת הטענה הזו, כאחרות, על-ידי מי שיסמוך יהבו על הדין הכללי."

12. העתקה ל"אזור פיתוח"
ב- בר"ע 40248-08-15 {קו - עיתונות דתית בע"מ נ' דוד טויטו, תק-אר 2015(3), 825 (2015)} המשיב עבד בשירות המבקשת מחודש פברואר 2005 ועד לסוף חודש יולי 2011.
בחודש יולי 2011 הודיע המשיב למבקשת על סיום עבודתו בשירותה עקב מעבר דירה לעיר נתיבות. בהמשך הודיע על העתקת מקום מגוריו לעיר טבריה. נתיבות וטבריה הן בגדר "יישוב באזור פיתוח", כהגדרת מונח זה בתקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים.

על-פי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, ותקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים, התפטרות של עובד בשל העתקת מקום מגוריו ל"יישוב באזור פיתוח" לתקופה של שישה חודשים לפחות, תיראה כפיטורים.

בתביעה שהגיש בבית-הדין האזורי עתר המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, לטענתו בשל העתקת מקום מגוריו ל"יישוב באזור פיתוח", וכן עתר לתשלום גמול שעות נוספות.

לעניין פיצויי הפיטורים טענה המבקשת, כי המשיב העתיק את מקום מגוריו על-מנת לזכות בפיצויי פיטורים, ועל-כן לא ניתן לומר שהתפטר בשל העתקת מקום המגורים. עוד טענה, כי הבהירה למשיב שהיא נכונה להוסיף ולהעסיק אותו במקום מגוריו החדש, אלא שהוא דחה הצעתה זו. לעניין גמול השעות הנוספות טענה המבקשת, כי על המשיב לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, משום שמדובר במשרת אמון אישי ומאחר שאין לה דרך לפקח על עבודתו. עוד טענה, כי המשיב לא הועסק על-ידה שעות נוספות.

לאחר ששמע את עדי הצדדים קיבל בית-הדין האזורי את התביעה בעיקרה. בהסתמך על מסמכים שונים שצורפו לתצהיר המשיב נקבע, כי הוא אכן העתיק את מקום מגוריו לעיר טבריה, וכי התגורר בה כעשרה חודשים. במקביל, המבקשת לא הוכיחה שהמשיב יכול היה להוסיף ולעבוד בשירותה ממקום מגוריו החדש.

לאור זאת נקבע, כי התפטרותו של המשיב דינה כפיטורים, והמבקשת חוייבה לשלם לו פיצויי פיטורים בשיעור של 32,526 ש"ח. באשר לגמול השעות הנוספות נקבע, כי על המשיב חל חוק שעות עבודה ומנוחה, מששני החריגים שעליהם הסתמכה המבקשת אינם חלים בעניינו.
לאור מועד כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, 01.02.09, קבע בית-הדין האזורי, כי יש להפריד בין התקופה שקדמה לתיקון ובין התקופה העוקבת. לגבי התקופה הראשונה, ממועד תחילת ההעסקה ועד ליום 01.02.09 נקבע, כי המשיב לא הציג "ראשית ראיה" לעניין שעות עבודתו. לפיכך נדחתה תביעתו לתשלום גמול שעות נוספות בגין תקופה זו. באשר לתקופה השניה, מיום 01.02.09 ועד ליום 31.07.11, נקבע, כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח שהמשיב לא עמד לרשותה בשעות השנויות במחלוקת.

לאור זאת ובהתאם לחוק הגנת השכר נקבע, כי המשיב זכאי לגמול שעות נוספות עד לגובה של 15 שעות שבועיות או 60 שעות חודשיות. לאור הנתונים שעמדו לעיני בית-הדין ותביעתו של המשיב, קבע בית-הדין קמא, כי המשיב זכאי לתשלום גמול שעות נוספות בשיעור של 52,542 ש"ח. בהתחשב בתוצאה חוייבה המבקשת לשלם למשיב סך של 10,000 ש"ח כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בבקשתה לפני בית-הדין שבה המבקשת {המערערת} וחזרה על הטענות שהעלתה בבית-הדין קמא. לטענתה, שגה בית-הדין בהחלטתו, משגם הפעם לא דן בגוף הטענות בבקשה לעיכוב ביצוע.

בית-הדין קבע, כי התוצאה האופרטיבית של פסק-הדין מבוססת על קביעות עובדתיות בהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב. כמפורט בהחלטה לדעת בית-הדין קמא לא הונחה בפניו תשתית לכאורית היכולה לתמוך בטענה, כי על רקע מצבו הכלכלי של המשיב יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע מההיבט של מאזן הנוחות.

העובדה, כי הערכתו של בית-הדין קמא את סיכויי הערער איננה תואמת את הערכת המבקשת, כמו גם העמדה בהחלטה לפייה לא עמדה המבקשת בתנאי הבסיס לקבלת הבקשה מההיבט של מאזן הנוחות, אינם מצדיקים את טענת המבקשת בבקשת רשות הערעור בפני בית-הדין ולפייה התעלם בית-הדין קמא בהחלטתו מושא הערעור מהדיון בשאלות הדורשות התייחסות במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהונחה לפתחו.
במאמר מוסגר הוסיף בית-הדין, כי המגמה השלטת בפסיקה היא לצמצום החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה, ועל רקע זה יש לבחון את טענות המבקשת לסיכויי הערעור המכוונות לתחולת החוק ביחסים בינה לבין המשיב שהועסק כשליח בשכר שבתום התקופה הגיע לסך של כ- 5000 ש"ח בלבד. ביחס לטענות שהועלו במסגרת בחינת מאזן הנוחות הזכיר בית-הדין, כי אין לקבל בקשה לעיכוב ביצוע מחמת עוניו של המשיב ולמהות החוב הפסוק, פיצויי פיטורים וגמול על העסקה בשעות נוספות, שהוא עצמו מהווה טעם שלא לעכב את ביצוע פסק-הדין.

לסיכום, לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי הבקשה נדחית.

13. התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין התפטרותו בשל העתקת מקום מגוריו לישוב באזור פיתוח - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (ת"א) 4197-11-11 {רבי דוד טויטו נ' קו - עיתונות דתית בע"מ, תק-עב 2015(2), 25002 (2015)} בית-הדין קבע, כי התובע ביסס את דרישתו לפיצויי פיטורים על סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, והוסיף, כי תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים קובעת, כי הן "נתיבות" והן "טבריה" הינן יישובים באזור פיתוח.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בהתאם לפסיקה, על-מנת שעובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים לרגל מעבר לישוב באזור פיתוח עליו להוכיח שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון, כי ההתפטרות באה עקב כוונה להתיישב באזור פיתוח; התנאי השני, כי העובד הוכיח כי הוא גר באותו יישוב ששה חודשים לפחות. נטל ההוכחה מוטל על העובד {דב"ע מח/159-3 חיים שלום נ' מירון, סובל, שור ושות', פד"ע כ 290}.

במקרה שלפנינו, קבע בית-הדין, כי המחלוקות בין הצדדים נוגעות לשני התנאים גם יחד, לטענת הנתבעת, התובע לא התפטר בשל רצונו לעבור להתגורר בערד אלא מטעמים אחרים, ובנוסף, התובע לא העתיק את מקום מגוריו בפועל לעיר טבריה.

כמו-כן, באשר לתנאי הראשון נקבע בפסיקה, כי אין בוחנים את המניע להעתקת מקום המגורים אלא את הסיבה להתפטרות מהעבודה. על-מנת שיקומו התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים, צריך שייווצר מצב אשר בו העתקת המגורים מביאה לכך שהעובד אינו יכול להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת ועל-כן מתפטר הוא מעבודתו {דב"ע לב/8-3 משה שויקי נ' מדינת ישראל, פד"ע ג 347 (1972)}.

באשר לתנאי השני, מגורים במשך שישה חודשים, בית-הדין קבע, כי יש לבחון אותו באופן מהותי, תוך לקיחה בחשבון של תכלית החקיקה, עידוד ההתיישבות באזורי פיתוח, ללא חשש, כי מעבר אליהם יגרום להפסד פיצויי פיטורים. לא די לפיכך להוכיח הימצאות פיזית באזור הפיתוח במשך ששה חודשים על-מנת להוכיח את התקיימותו של תנאי זה, אלא יש להראות כוונה אמתית להתגורר באזור הפיתוח תקופה מסויימת שאינה חולפת או ארעית.

במקרה שלפנינו, אין חולק, כי התובע העתיק את מגוריו בסוף חודש יולי 2011 לטבריה. התובע הציג מסמכים שונים לתמיכה בגרסתו ובין-היתר, הסכם שכירות מיום 31.07.11 לתקופה של 12 חודשים, צילום של ספח תעודת הזהות, ממנו עלה, כי הוא מתגורר בטבריה, העתק תביעה לדמי אבטלה לביטוח לאומי סניף טבריה וכן העתק של 3 תלושי שכר וקבלות שונות בגין רכישות שבוצעו בעיר.

מנגד, גרסת הנתבעת לפיה עצם העתקת מקום המגורים לא מנעה מהתובע להמשיך ולעבוד במקום עבודתו הקודם, לא הוכחה בפני בית-הדין די צורכה. מר קוניק העיד בתצהירו, כי הנתבעת פעלה בפריסה ארצית וכי הוצע לתובע להמשיך ולעבוד במקום מגוריו החדש.

בחקירתו הנגדית חזר על גרסה זו והעיד, כי התובע "יכל לעבור לגור שם ולהמשיך לעבוד אצלנו שם" ובהמשך "לו התובע היה רוצה להמשיך לעבוד לא היתה שום מניעה". אלא שבניגוד לכך, קבע בית-הדין, כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה לתמיכה בטענתה, כי לתובע הוצע מקום עבודה בו הוא יכול היה לעבוד במקום מגוריו החדש באותו תפקיד אותו ביצע קודם לכן.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בניגוד לטענת הנתבעת, בית-הדין לא מצא בעובדה לפיה התובע חזר לעיר בני-ברק בחלוף עשרה חודשים ממועד העתקת מגוריו כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיע בית-הדין, כי באשר התקנה דורשת, כאמור, תקופת מגורים של 6 חודשים, התנאי התקיים בענייננו.

מהאמור לעיל עלה, כי התפטרותו של התובע היא "התפטרות שדינה כדין פיטורים" על-פי הגדרתה בחוק פיצויי פיטורים ובתקנות פיצויי פיטורים ועל-כן, קבע בית-הדין, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין התפטרותו בשל העתקת מקום מגוריו לישוב באזור פיתוח.

14. החלטת התובע לעבור מנצרת עילית לחיפה, כשלעצמה, אינה מקימה לתובע זכות לפיצויי פיטורים - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (נצ') 56083-05-11 {האני סאלח נ' אס.אי.אס. שירותי שמירה ואבטחה בע"מ, תק-עב 2015(2), 14570 (2015)} בית-הדין קבע, כי בשעתו התובע לא טען לסיבתיות בין הפרת זכויותיו לבין התפטרותו, וגרסתו המוקדמת היתה, כי התפטרותו היתה עקב מעבר דירה בלבד.

אך בפניה מאוחרת של באי-כוח התובע לנתבעת, מצב העניינים הוצג באופן שונה. לא זו בלבד שנטען לראשונה לקשר סיבתי בין הפרת זכויות התובע לבין התפטרותו, אלא ששינוי מקום המגורים הוצגה כעילה משנית.

בהמשך נשאל התובע האם אמר למנהליו בנתבעת, כי אם לא ישלמו לו הוא יתפטר. התובע השיב בשלילה, אך ציין, כי הודיע לסוהיל על התפטרותו שבועיים מראש. טענות התובע בהקשר זה היו כלליות, ולא היה די בהן כדי להוכיח שהתובע התרה בנתבעת כנדרש.
בנסיבות אלו, בית-הדין קבע, כי לא הוכח קשר סיבתי בין התפטרות התובע לבין הפרת זכויותיו במהלך תקופת עבודתו, והמסקנה העובדתית המסתברת היא שהתובע התפטר עקב מעבר דירה.

לאור כל האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי הואיל ועסקינן בתנאים מצטברים, די בכך כדי לשלול את זכות התובע לפיצויי פיטורים. וכמו-כן נקבע, כי החלטת התובע לעבור מנצרת עילית לחיפה, כשלעצמה, אינה מקימה לתובע זכות לפיצויי פיטורים.

15. המרחק בין מקום המגורים הקודם של התובע למקום מגוריו החדש הוא 35.6 ק"מ בלבד - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ד"מ (ת"א) 32626-05-13 {מלקו דניאל נ' ברדו בית קפה ומאפה בע"מ, תק-עב 2015(2), 3688 (2015)} התובע, הועסק אצל הנתבעת תקופה של 29 חודשים ועד ליום 31.01.13, עת התפטר מעבודתו עקב העתקת מקום מגוריו, לרגל נישואיו. התובע עתר לחיוב המעביד בתשלום "פיצויי פיטורים" ו"גמול עבודה בשעות נוספות".

בית-הדין קבע, כי המרחק בין מקום המגורים הקודם של התובע למקום מגוריו החדש הוא 35.6 ק"מ בלבד, והמרחק האווירי אף נמוך יותר. למעלה מזאת, התובע גם לא הוכיח את טענתו, כי הוא נזקק למצער ל- 3 קווי אוטובוס לצורך הגעה לעבודה ממקום מגוריו החדש.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי התובע לא עונה על תנאי הזכאות שבסעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים, ודין תביעתו ברכיב זה להידחות.

16. התובע לא הוכיח, כי בתקופת עבודתו אכן התגורר בירושלים - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (יר') 31241-08-11 {צור מאיר נ' מודיעין אזרחי בע"מ, תק-עב 2014(4), 24383 (2014)} התובע טען, כי בחודש יולי 2007 דיווח לנתבעת על מעבר מגורם למקום מרוחק 60 ק"מ ממקום העבודה וזאת עקב תחילת עבודת אשתו, שנשאה לו חודשים ספורים קודם באזור המגורים החדש.

בית-הדין קבע, כי מקום מגוריו המקורי של הנתבע היה בשערי תקווה. התובע אמנם למד באוניברסיטה בירושלים אך זאת עשה פעמיים בשבוע. שנה קודם לתחילת עבודת התובע אצל הנתבעת, גר באשקלון. כשסיים לעבוד, חזר לגור בשערי תקווה. התובע טס לחוץ-לארץ 5 חודשים לאחר סיום עבודתו. התובע צרף תלוש שכר של רעייתו, ממנו עלה כי החלה לעבוד במשרד רו"ח קוסט & פורר בחודש אוגוסט 2007. התובע לא פרט מתי נישא לרעייתו ואף לא מתי עברו הוא או היא להתגורר בשערי תקווה; לתובע הוצע מקום עבודה חלופי; התובע חתם על נ/3 בו מאשר, כי הוא מתפטר עקב מעבר לשערי תקווה.

לעניין סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים, קבע בית-הדין, כי התובע לא הצביע על כך שמקום מגורי בת זוגו קודם לכן היה בשערי תקווה. הדעת נותנת דווקא, כי לא כך הוא, שכן אין חולק כאמור, שזו כתובתו המקורית של התובע דווקא. ככל שעברה להתגורר בשערי תקווה מספר חודשים קודם לכן עקב נישואיה, הרי שאין מקום לומר, כי ההתפטרות היא "לרגל נישואיו" ואין לומר, כי המעבר היה ליישוב בו "היה גר בן זוגו".

לעניין תקנה 12(ט) לתקנות פיצויי פיטורים, קבע בית-הדין, כי אף שהתובע הצביע על כך שרעייתו החלה מיד בסמוך לסיום עבודתו לעבוד במקום עבודה חדש, התובע לא הצביע על כך שהיא עברה גם למקום מגורים חדש, כאמור. התובע אף לא הצביע על כך שגר בשערי תקווה, 6 חודשים לפחות מאז המעבר. להפך, התובע אישר כאמור כי טס לחוץ-לארץ 5 חודשים לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אף שאין הצדדים חולקים, כי שערי תקווה רחוקה למעלה מ- 40 ק"מ מירושלים, הרי שהתובע לא הוכיח, כי בתקופת עבודתו אכן התגורר בירושלים. התובע אף נמנע מלטעון זאת מפורשות באיזה מכתבי בית-הדין הגיש.
לפיכך, אף אם יתכן שיש ממש בטענותיו, הרי העובדה, כי נמנע מלציין מפורשות, כי הוא גר בירושלים {או בסמוך לה} ואף לא היכן גר, אינה יכולה לגבור על שאלת הסבירות שבנסיעות לירושלים, ומה פשוט יותר היה מלעשות כן. יוספו לכך שני נתונים רלבנטיים: האחד: כי, התובע למד בירושלים רק יומיים בשבוע, כאמור וכן העובדה, כי התובע לא עבד משרה מלאה. גם התנהלות התובע ושינוי גרסאותיו בעניינים אלה עמדה לו לרועץ ודומה, כי הוא ניסה להתאים את טענותיו העובדתיות למה שסבר, כי כדאי מבחינה משפטית.

נוכח כל האמור לעיל, בית-הדין דחה את תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורין.

17. התובע התחתן עם אישה מירדן, ולכן הוא לא עבר להתגורר ליישוב שבו התגוררה בת זוגו, בהתאם אינו זכאי התובע לפיצויי פיטורים בשל עילה זו - התביעה התקבלה {מכוח עילה אחרת}
ב- סע"ש (ת"א) 16860-04-13 {תומר בעראן נ' בן כהן, תק-עב 2014(4), 23089 (2014)} בית-הדין קבע, כי לפי עדויותיהם של התובע ושל אימו, מקום מגורי המשפחה, אליו עבר התובע להתגורר לאחר נישואיו, הוא בירושלים, ולא בשטח השייך לרשות הפלסטינאית כפי שנטען בכתב ההגנה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בתקופת העבודה התובע נהג ללון במהלך השבוע בשטח המפעל, בחולון, אך הוא לא שינה כתובת ברשות האוכלוסין.

על-אף-זאת, קבע בית-הדין, כי לא מתקיימות הדרישות של סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, מאחר שהעתקת מקום מגורים צריכה להיות לישוב בישראל בו היה גר בן זוגו. התובע התחתן עם אישה מירדן, ולכן הוא לא עבר להתגורר ליישוב שבו התגוררה בת זוגו. בהתאם אינו זכאי התובע לפיצויי פיטורים בשל עילה זו.

עם-זאת בית-הדין קבע שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים מכוח עילה אחרת {התחייבות הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים}.

18. התובעת הוכיחה, כי היא עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 8(3) לחוק פיצויי פיטורים ו- 12(ד) לתקנות פיצויי פיטורים - התביעה התקבלה
ב- דמ"ש (ת"א) 46427-09-11 {לי (מלכה) גלמידי נ' יעד פתרונות בטוחים בע"מ, תק-עב 2014(4), 6416 (2014)} הצדדים היו חלוקים באשר לזכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים עקב נסיבות סיום העסקתה.

התובעת טענה, כי סיום עבודתה בנתבעת היה עקב העתקת מקום מגוריה לאחר גירושיה, מתל אביב להתנחלות "בית אריה", בה היא מתגוררת גם כיום, כאשר התחבורה הציבורית מבית אריה לתל אביב הינה מוגבלת ביותר והיא נדרשה כאם חד-הורית להכניס ולהוציא את ילדתה מהגן.

הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת התפטרה מעבודתה ביום 15.11.10 באופן חד-צדדי וללא הודעה מוקדמת, לאחר מחלוקת עם מנהלת המשרד וללא כל קשר להעתקת מקום מגוריה או גירושיה.

בית-הדין קבע, כי תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים, באה להשלים את הדרוש לביצוע פסקאות (1) ו- (2) של סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, ולמלא תוכן את המסגרת שהותוותה בפסקה (3) לסעיף 8, היינו את "הנסיבות האחרות" בהן יראו כפיטורים, התפטרות עקב העתקת מקום מגורים.

כמו-כן, על-פי הפסיקה, עובד הטוען להתפטרות בדין פיטורים מכוח הוראות סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים והתקנות לפיו, עליו הראיה שהתפטרותו באה עקב העתקת מקום מגוריו {דב"ע מת/3-159 חיים שלום נ' מירון, סובל שור ושות', פד"ע כ', 290}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי התובעת טענה, כי היא עברה להתגורר בהתנחלות "בית אריה" במהלך חודש ספטמבר 2010 וכי היא עודנה מתגוררת שם.

בית-הדין ציין, כי "בית אריה" היא התנחלות שאושרה לצורך תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים. הגם שהתובעת לא הציגה אסמכתא רשמית להעתקת מקום מגוריה ל"בית אריה", עדותה בעניין זה לא נסתרה ונתמכה בעדות אביה ובהודעתה מיום 16.09.10 על הפסקת עבודתה בחברה עקב העתקת מקום מגוריה.

ומכל מקום, הנתבעת לא חלקה על עצם העתקת מקום המגורים של התובעת לבית אריה ועל מגוריה שם במשך שישה חודשים לפחות, כי אם מיקדה טענותיה בכך שלא זו היתה סיבת התפטרותה.

משכך, קבע בית-הדין, כי התובעת הוכיחה, כי היא העתיקה את מקום מגוריה למקום התנחלות וכי גרה באותו מקום לפחות שישה חודשים רצופים.

כמו-כן, מעדותה של התובעת עלה, כי עצם העתקת המגורים מתל-אביב לבית אריה השפיעה על יכולתה להמשיך ולעבוד בעבודתה אצל הנתבעת במתכונת הקודמת. על-פי עדותה של התובעת, התחבורה הציבורית מבית אריה לתל-אביב מוגבלת ביותר, כשלטענתה קיימים 3 קווים של אוטובוס בשלוש תדירויות בלבד במהלך היום.

לסיכומים מטעמה צירפה התובעת מפה בה צויין, כי זמן הנסיעה בתחבורה ציבורית לתל אביב הוא 3 שעות ו- 19 דקות, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת, כי מדובר בגורם בעל השפעה מכרעת על המשך עבודתה בתל אביב.

בנוסף לכך, על-פי עדותה, כאם חד-הורית היא נדרשה להכניס ולהוציא את ילדתה מהגן בצהריים.

גם עדות זו לא נסתרה כשברי, כי הצורך להוציא את הילדה מהגן בצהריים יש בו כדי להשפיע על יכולתה להמשיך ולעבוד בתל אביב.

יתרה-מכך, הוכח, כי הצדדים הגיעו במהלך חודש אוקטובר לסיכום על המשך עבודתה של התובעת מביתה, כשאף לשיטת מנהל הנתבעת, סיכום זה הושג על-מנת לבוא לקראת התובעת שתוכל לבצע את העבודה מביתה, עקב הקושי שנוצר בעקבות המעבר.

הוכח גם, כי התובעת אכן המשיכה לעבוד במשך כחודש נוסף מביתה אולם לטענתה, אשר לא נסתרה, נוצרו קשיים טכניים בעבודה מהבית בשל אי-קיומה של תשתית תקשורת מתאימה.

הן התובעת והן מנהל הנתבעת טענו, כי סיום ההעסקה נגרם בסופו-של-דבר מנתק בין הצדדים במהלך חודש נובמבר 2010, כשהתובעת טענה, כי הנתבעת הפסיקה להעביר לה תיקים בעוד הנתבעת טענה, כי התובעת הפסיקה לעבוד באופן חד-צדדי.

בית-הדין קבע, כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה מזמן אמת ממנה ניתן ללמוד על כך שהתובעת ניתקה את יחסי העבודה מיוזמתה, מלבד תרשומת שערכה מנהלת המשרד במועד לא ידוע, במסגרתה העתיקה יומן שניהלה, אשר כלל לא הוצג בפני בית-הדין.

ומכל מקום, אף אם נייחס לתרשומת זו משקל כלשהו, לא ניתן ללמוד ממנה על עזיבתה של התובעת את עבודתה באופן חד-צדדי.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הנתבעת אף לא הציגה כל פניה שכתבה לתובעת במסגרתה הבהירה לה, כי היא רואה בהתנהלותה התפטרות או דרשה את חזרתה לעבודה, כפי שמתבקש היה שייעשה לו אכן התובעת הפסיקה לעבוד באופן חד-צדדי במהלך חודש נובמבר.

משכך, קבע בית-הדין, כי לא ניתן לקבוע בבירור ביוזמת מי נותקו יחסי העבודה באופן סופי.

אולם, ככל שקיים ספק בדבר הגורם שהביא לסיום ההעסקה, קבע בית-הדין, כי יש להפעיל ספק זה לטובת התובעת, אשר הוכיחה, כי היא העתיקה את מקום מגוריה להתנחלות כחודש בלבד לפני סיום ההעסקה בפועל והוכיחה, כי המעבר השפיע על יכולתה להמשיך ולעבוד עבור הנתבעת במתכונת ההעסקה הקודמת.

משכך, קבע בית-הדין, כי אף אם היה גורם נוסף כלשהו שהוביל לסיום ההעסקה, משהתובעת הוכיחה, כי היא עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 8(3) לחוק פיצויי פיטורים ו- 12(ד) לתקנות פיצויי פיטורים, היא זכאית לפיצויי פיטורים עקב סיום העסקתה.

19. לא הוכח בפני בית-הדין פרק הזמן בו התגוררו התובע ורעייתו בדימונה - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (ת"א) 2581/09 {אדם בן ברוך נ' חברת מיקוד בע"מ, תק-עב 2014(3), 6754 (2014)} בית-הדין קבע, כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת. התובע טען, כי התפטרותו נבעה מהעתקת מקום מגוריו לעיר דימונה, ומשכך, עתר הוא לפיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, עליו מבסס התובע את דרישתו לפיצויי פיטורים קובע, כי יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו ליישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח, בתנאים שנקבעו לצורך כך בתקנות. תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים קובעת כי "רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (2) לסעיף 8 לחוק אם העובד גר לפחות 6 חודשים ביישוב חקלאי או ביישוב באזור פיתוח שאליו העתיק את מגוריו". עוד קובעות תקנות אלה כי "דימונה" הנה יישוב באזור פיתוח.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לפי הפסיקה, הזכאות לפיצויי פיטורים לרגל מעבר לישוב באזור פיתוח נוצרת אם התמלאו שני תנאים מצטברים: האחד, ההתפטרות באה "עקב" כוונה להתיישב באזור פיתוח; השני, העובד הוכיח, כי הוא גר באותו יישוב שישה חודשים לפחות.

כמו-כן, הוסיף בית-הדין, כי גרסתו של התובע היתה רווית סתירות ובלתי-עקבית. אף בגרסתה של הגב' סבח לא היה כדי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים, שכן הגב' סבח לא זכרה באלו תאריכים היא והתובע התגוררו בבאר-שבע ובדימונה ועדותה הותירה את גרסת התובע מעורפלת. מבלי לגרוע מכך, אף מעדותו של התובע עלה, כי התפטרותו לא היתה על רקע רצונו להעתיק את מקום מגוריו לדימונה, כי אם לדרום, לבאר שבע, ורק לאחר שהתובע לא התקבל לעבודה לה ייחל, בחר לעבור לדירת הוריה של זוגתו בדימונה.

זאת ועוד, לא הוכח בפני בית-הדין פרק הזמן בו התגוררו התובע ורעייתו בדימונה. התובע לא מסר תאריכים מפורטים או כל גרסה ממנה ניתן ללמוד מהו משך הזמן בו התגורר בדימונה. התובע הגיש אישור תושב מעיריית דימונה מתאריך 14.10.07. עם-זאת, קבע בית-הדין, כי נוכח הנימוקים שפורטו לעיל, אין בראיה זו כדי לשנות את המסקנה כי אין התפטרותו של התובע מזכה אותו בנסיבות אלו בפיצויי פיטורים.

20. התפטרותו של התובע נועדה אך ורק לשם לימודיו, דבר שאינו מזכה בפיצויי פיטורים - התביעה נדחתה
ב- דמ"ש (ת"א) 29689-02-12 {ליאור חקמז נ' ש. רוטשטיין הנדסה, תק-עב 2012(4), 8242 (2012)} נדונה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בטענה, כי התובע התפטר בהתאם לסעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים כאשר עבר להתגורר באריאל בשל החלטתו ללמוד באריאל.

הנתבעת טענה מנגד, כי התובע התפטר בשל רצונו לנסוע לחופשה וללא כל קשר ללימודים ולמעבר לאריאל וכי התובע לא נתן הודעה מוקדמת ולכן טענה לחילופין לקיזוז הודעה מוקדמת שלא ניתנה.

בפני בית-הדין העידו התובע ובעלת הנתבעת הגב' רוטשטיין שושנה וכבר בראשית פסק-הדין בית-המשפט קבע, כי הוא מצא את עדותה של הגב' רוטשטיין אמינה ועדיפה על עדותו של התובע.

התובע סיפר, כי התפטר בחודש אוגוסט על-מנת לנסוע לטיול לפני לימודיו וכי בחודש אוקטובר החל ללמוד באריאל ועבר להתגורר במגורים באריאל. התובע טען עוד, כי נודע לו בדיעבד לאחר שהתפטר, כי עצם המעבר לאריאל מזכה אותו בפיצויי פיטורים וכן תבע בדיעבד פיצויי פיטורים מהנתבעת.

הנתבעת טענה מנגד, כי ידעה על כוונת התובע ללמוד באריאל החל מחודש אוקטובר וכן ידעה, כי בכוונתו לנסוע לחוץ-לארץ בקיץ, וסברה, כי מיד לאחר הנסיעה יחזור לעבודה. וככל שהמשרד יזדקק למחליף באם התובע יעזוב בשל לימודיו, יתארגן המשרד בהתאם.

עוד טענה הנתבעת, כי התובע לא מסר הודעה מוקדמת על התפטרותו, והודיע לאחר קבלת שכר חודש אוגוסט, אותו ביקש כמקדמה טרם נסיעתו, כי אינו מתכוון לחזור והותיר את הנתבעת בפני שוקת שבורה.

הנתבעת טענה לנזקים אשר לא נתבעו על-ידה וטענה לקיזוז הודעה מוקדמת.

בית-הדין קבע, כי בהתאם לעדות התובע אין חולק, כי התובע התפטר במחצית חודש אוגוסט, ימים ספורים לפני שנסע לחוץ-לארץ. התובע הציג לטענתו מסמך של אתר באינטרנט שנקרא ארכיגו'ב, אך לא מצויין בו דבר באשר לתאריך פרסום המודעה ותוצאות פרסום זה. התובע אף לא הציג בפני בית-הדין את שם העובדת שטען, כי החליפה אותו ולא ידע למסור כל מידע בעניין זה.
מעבר לכך התובע הודה כי נסע לחוץ-לארץ, לא שב לעבודה לאחר חזרתו מחוץ-לארץ ולו לתקופה קצרה, על-מנת להעביר את תפקידו כיאות זאת למרות בקשת בעלה של הנתבעת, כי התובע יחזור לעבודה באוקטובר .

כמו-כן, התובע לא מסר גרסה מדוייקת באשר למועד נסיעתו, מועד חזרתו ומועד תחילת הלימודים ומתי בדיוק עבר לאריאל. ספח תעודת הזהות לימד כמו גם התכתובת שבין הצדדים, כי במועד בו דרש את פיצויי הפיטורים לא היה רשום עדיין באריאל ואף זאת ראיה לכך, כי התובע לא התפטר בשל רצונו לעבור לישוב אריאל כאמור בסעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים.

יוצא איפוא, כי התובע התפטר מאחר והחליט לנסוע לחוץ-לארץ ולא לחזור לעבודה בנתבעת תוך כדי לימודיו ועשה זאת בניגוד לחוק ולא נתן הודעה מוקדמת כנדרש בחוק.

התובע אף לא הביא כל ראיה של ממש, כי הסיבה להתפטרותו היתה בשל כך כי עבר לישוב אריאל ועלה, כי התפטרותו נועדה אך ורק לשם לימודיו, דבר שאינו מזכה בפיצויי פיטורים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי החוק והפסיקה קבעו שהסיבה ומתן פיצוי פיטורים במקרים של עובד העובר לישוב פיתוח או להתנחלות הוא על-מנת לעודד את המעוניינים בכך לעבור ללא חשש של הפסד הפיצויים. לא זה המקרה שלפנינו. לאור האמור לעיל, בית-הדין דחה את תביעת התובע לפיצויי פיטורים.

21. התובעת הוכיחה, כי היא עומדת בתנאי סעיף 8(3) לחוק פיצויי פיטורים ותקנה 12(ז) לתקנות פיצויי פיטורים - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (יר') 1566-08 {שרה אפרת כהן נ' נווה מעבדות בע"מ, תק-עב 2012(3), 12612 (2012)} בית-הדין קבע, כי התובעת התפטרה מעבודתה. השאלה שעמדה להכרעה היא, אם התובעת התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים לפי הוראות סעיף 8(3) לחוק פיצויי פיטורים ותקנה 12(ז) לתקנות פיצויי פיטורים, הקובעות זכאות לפיצויי פיטורים לעובד שהתפטר עקב גירושים והעתיק את מקום מגוריו ליישוב המרוחק 40 קילומטר לפחות ממקום מגוריו הקודם ובלבד שגר ביישוב החדש שישה חודשים לפחות.

התובעת טענה, כי היא נאצלה לעזוב את מקום עבודתה ומקום מגוריה עקב גירושיה. התובעת העידה בתצהירה, כי בשיחה שקיימה עם מנהל הנתבעת, מר מנהיים, היא יידעה אותו על כוונתה לעזוב "לאור מעבר מגורים בעקבות הגירושין", וכי בין השניים הוסכם כי מנהל הנתבעת יודיע לה אם הוא עומד על המשך עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת, אם לאו. לטענתה, מזכירת מנהל הנתבעת, מרים, הודיעה לה בו ביום, כי מנהל הנתבעת החליט לוותר על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת ולפיכך היא לא עבדה מיום 28.06.07. לטענת התובעת היא עברה להתגורר בבית הוריה בבינימינה ולאחר שמצאה דירת מגורים בשכירות בצפת היא עברה להתגורר בה.

הנתבעת אישרה את העובדה שביום 28.06.07 התקיימה שיחה בין התובעת למנהל הנתבעת בה הביעה התובעת את רצונה לעזוב את עבודתה. הנתבעת הכחישה, כי התפטרות התובעת נעשתה עקב גירושיה והעתקת מקום מגוריה לצפת. לטענת הנתבעת, בין השניים סוכם, כי התובעת תמשיך לעבוד עד שיימצא לה מחליף ואז תתפטר, אולם לאחר אותה שיחה התובעת חדלה מלהופיע לעבודתה ו"נעלמה".

מר מנהיים, מנהל הנתבעת, העיד בתצהירו, כי "באותה שיחה היא לא הזכירה שהיא רוצה לעזוב את ירושלים, ולא סיפרה שמתכננת לעבור דירה. היא פשוט הודיעה שהיא רוצה לעזוב את העבודה".

בית-הדין קבע, כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את התפטרותה עקב גירושיה והעתקת מקום מגוריה לצפת.
עוד הוסיף בית-הדין, כי בא-כוח הנתבעת נמנעה מלחקור את התובעת בחקירתה הנגדית בקשר לסיבת התפטרותה ולדברים שהוחלפו בינה לבין מנהל הנתבעת בפגישה. ועובדה זו מחזקת את גרסת התובעת בקשר לסיבת התפטרותה מהעבודה בשל גירושיה.

כמו-כן, גרסת הנתבעת, לפיה התובעת הודיעה למר מנהיים על רצונה לעזוב את עבודתה מבלי שפירטה בפניו את המניעים העומדים בבסיס החלטתה, אינה סבירה בעיני בית-הדין.

בשים לב לאורך תקופת עבודתה הארוכה של התובעת ו"האווירה המשפחתית" ששררה במקום העבודה {כפי שעדי הנתבעת תיארו אותה}. היא גם אינה מתיישבת עם הראיות והעדויות שהובאו בפני בית-הדין, ביניהן עדותו של מר מנהיים עצמו, שהודה בחקירתו הנגדית, כי התובעת מסרה לו שסיבת התפטרותה מעבודתה היא גירושיה: "היא אמרה שהיא מתגרשת ורוצה לעזוב".

בהתאם לכך, קבע בית-הדין, כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח קיום קשר סיבתי בין התפטרותה לגירושיה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי התובעת צירפה לתצהיר עדותה הראשית עמוד אחד מהסכם שכירות לדירת מגורים בצפת שנחתם בינה לבין המשכיר לתקופה של 11 חודשים.

כמו-כן, התובעת לא נחקרה בחקירתה הנגדית על עובדת העתקת מקום מגוריה לצפת או על הסכם השכירות שצירפה לכתבי טענותיה. חקירתה הנגדית של התובעת בעניין זה התמצתה בשאלה, היכן התגוררה במועד התפטרותה והאם היא חיה בנפרד מבעלה לפני מועד הגירושין ובאילו כתובות.

התובעת העידה בחקירתה הנגדית, כי היא חיה בנפרד מבעלה משך תקופה של שמונה חודשים קודם למועד הגירושין, בשלוש כתובות שונות.
הנתבעת ביקשה, כי בית-הדין יסיק מעובדה זו על היעדר קשר סיבתי בין התפטרותה לגירושיה ולחילופין, על כך שהתובעת המשיכה להתגורר בירושלים לאחר מועד גירושיה מבעלה.

בית-הדין קבע, כי טענה זו אינה מקובלת עליו. העובדה שהתובעת חיה בנפרד במשך תקופה של שמונה חודשים עד למועד גירושיה, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין התפטרותה לבין גירושיה.

העובדה שהתובעת נדרשה להחליף שלוש כתובות מגורים בתקופה קצרה של שמונה החודשים שקדמו לגירושיה יכולה ללמד על המצוקה שבה התובעת היתה נתונה בהיעדר קורת גג קבועה.

יש בכך כדי ללמד על כך שהתובעת לא חיפשה מקום מגורים חלופי קבוע בירושלים אלא מקום מגורי חלופי וזמני עד להשלמת כל הסידורים הקשורים להליך גירושיה מבעלה. בית-הדין קבע, כי עובדה זו אך מחזקת את גרסת התובעת ואת הקשר הסיבתי שבין ההתפטרות לבין גירושיה.

גם העיתוי של הודעת ההתפטרות של התובעת מעבודתה, כחודש לאחר מועד גירושיה מחזקת את הקשר הסיבתי בין התפטרות התובעת לבין גירושיה.

הנתבעת לא הוכיחה את טענתה לפיה התובעת המשיכה להתגורר בירושלים לאחר מועד גירושיה, וטענת התובעת לפיה היא העתיקה את מקום מגוריה לצפת לא נסתרה.

עוד ציין בית-הדין, כי הבקשות שהוגשו בהליך על-ידי התובעת לדחיית מועד דיון תמכו בגרסת התובעת לעניין העתקת מקום מגוריה לצפת לתקופה העולה על שישה חודשים.

כך למשל לבקשה לדחיית מועד הדיון צורפו אישורים רפואיים החתומים על-ידי שני רופאי משפחה שונים בסניף מרפאת קופת חולים מכבי בצפת ובהם מפורטים כתובות התובעת בצפת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי התובעת לא הוכיחה שבמועד התפטרותה היא התגוררה ביישוב המרוחק 40 קילומטר לפחות מירושלים תקופה של שישה חודשים. אך עם-זאת תקנה 12(ז) לתקנות לא קובעת תנאי לפיו העובד צריך להתגורר 40 ק"מ ממקום מגוריו הקודם במועד ההתפטרות, אלא דרישת התקנה היא, כי יתקיים קשר סיבתי בין הגירושים להתפטרות וכי בנוסף לכך יתקיים קשר ענייני בין הגירושים וההתפטרות לבין העתקת המגורים.

לאור כל האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התובעת הוכיחה שהיא עברה להתגורר במקום המרוחק 40 ק"מ לפחות ממקום מגוריה בירושלים כתוצאה מגירושיה והתפטרותה ובמועד הגשת התביעה {18.03.08} היא צברה את תקופת המגורים הנדרשת בצפת ולפיכך היא זכאית לפיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 8(3) לחוק פיצויי פיטורים ותקנה 12(ז) לתקנות פיצויי פיטורים.

22. התובעת לא התפטרה בשל המעבר לראשל"צ אלא בשל הגירושין והנסיבות המשפחתיות והכלכליות אליהן נקלעה עקב הליך זה - התביעה התקבלה בחלקה
ב- דמ"ש (ב"ש) 9060-12-11 {אנט חזיזה נ' חברת לקסן ישראל בע"מ ואח', תק-עב 2012(2), 7881 (2012)} התובעת טענה, כי היא נאלצה להתפטר ולעבור ממקום מגוריה בשל העובדה, כי החיים באילת נהפכו בלתי-נסבלים בעקבות גרושיה שהיו קשורים בחיי משפחתה ובעיקר בילדיה.

בית-הדין קבע, כי מטרת החוק היתה שלא לשלול מאת העובדת את פיצויי הפטורים עקב העתקת מקום המגורים מאחת הסיבות שהוכרו על-פי האמור בתקנות, ובמקרה שלפנינו בשל הגירושין על-פי תקנה 12(ז) לתקנות פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי התובעת השכילה להוכיח את טענתה, כי בעקבות גרושיה נאלצה להתפטר ממקום עבודתה ועברה להתגורר בראשל"צ סמוך למשפחתה.

התובעת התפטרה כעבור כשנה ו- 5 חודשים לאחר מועד הגירושין אך בית-הדין קבע, כי למרות מעבר הזמן הוכח קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין גירושיה. אמנם מדובר במעבר זמן בלתי-מבוטל אולם התובעת לאחר גירושיה המשיכה להחזיק ב - 4 ילדים משותפים אשר למדו בבית-ספר יסודי, בחטיבת ביניים, בשנה ראשונה בתיכון ובשנה אחרונה בתיכון. גרסתה, כי גירושיה יצרו מצב חדש וקשה לילדים אף מבחינה נפשית, עד כי לא יכולה היתה לשאת את חייה באילת וביקשה לעבור למרכז הארץ כפי שתארה מובילים למסקנה, כי אכן קיים קשר סיבתי בין גירושיה לבין התפטרותה במועד בו התפטרה לרבות המעבר לראשל"צ.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי התובעת לא התפטרה בשל המעבר לראשל"צ אלא בשל הגירושין והנסיבות המשפחתיות והכלכליות אליהן נקלעה עקב הליך זה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אין לשלול את המסקנה, כי התובעת ניסתה בתחילת הדרך להמשיך בחייה באילת ולפיכך אף המשיכה בעבודתה במלון הנסיכה ולו לפרנסתה, אולם בית-הדין קבע, כי במכלול נסיבות המקרה הספציפי הוכיחה התובעת, כי היא נאלצה להתפטר שכן ניסיונה כשל והתובעת לא צלחה בהמשך חייה באילת. לא הוכחה כל סיבה אחרת להתפטרותה והמעבר לראשל"צ, אף אם מדובר במעבר שלא בסמוך לתחילת שנת הלימודים.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי התובעת התפטרה ומיד בסמוך לכך עברה להתגורר בראשל"צ. והוכח, כי התובעת טרם פנייתה לקבלת פיצויים השלימה 6 חודשי מגורים במקום מגוריה החדש. עובדה זו לא נסתרה.

כמו-כן, העובדה, כי התובעת שבה למקום מגוריה טרם נישואיה וזאת לאחר הגירושין, תומכת אף היא במסקנה, כי בסופו-של-היום הסיבה להתפטרות ולמעבר נעוצה ונובעת מהגירושין.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי יש לזכות את התובעת בפיצויי פיטורים בגין התפטרותה.

23. הוכח על-ידי התובע, קיומו של קשר סיבתי סביר בין העתקת מקום מגוריו להתפטרותו
ב- תע"א (ת"א) 4404-07 {יניב סימן טוב נ' כריכית מאירי בע"מ, תק-עב 2012(2), 4372 (2012)} בית-הדין קבע, כי מחקירתו של התובע עלה, כי על אף שהתנהל משא ומתן בעניין אפשרות חזרתו של התובע לנתבעת, החליט התובע שלא לחזור לעבוד בנתבעת על רקע העתקת מקום מגוריו.

בית-הדין קבע, כי אין כל פסול בניהול המו"מ ובשקילת האפשרות לשוב ולעבוד בנתבעת ואין בכך הוכחה לטענת הנתבעת, כי ההתפטרות לא נעשתה עקב העתקת מקום המגורים.

באשר לעבודתו בהרצליה פיתוח טען התובע, כי "אחרי שעברתי לנצרת עילית ניסיתי עוד חודש ימים לפתור את הבעיה של הדרך ולנסוע למאירי. מנצרת עילית לרבגון לוקח אותו זמן מרבגון לחולון מבחינת הפקקים והזמן. גם יותר דלק".

התובע טען, כי הנסיעה מהרצליה פיתוח לחולון אורכת זמן רב בשל הפקקים, ולמעשה אורכת אותו זמן כמו הנסיעה מנצרת עילית להרצליה.

לעניין זה נפסק בפרשת שוויקי כדלקמן:

"ברור כי אין מדובר שם באי-יכולת אבסולוטית להמשיך לעבוד במקום העבודה הקודם, אלא ברור כי במצב שנוצר אין זה סביר לדרוש מן העובד כי ימשיך לעבוד במקום שעבד, למרות העתקת המגורים למקום אחר."

בית-הדין קבע, כי אכן אין מדובר באי-יכולת אבסולוטית, אולם התובע הצביע על קושי אמיתי להגיע לחולון ופירט, כי הנסיעה מהרצליה פיתוח לחולון מהווה תוספת משמעותית {ואף כפולה} לדרך שעשה מנצרת עילית, הן מבחינת הזמן והן מבחינת הוצאות הדלק.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי אין לגזור מעבודתו של התובע בהרצליה פיתוח את המסקנה אליה הגיעה הנתבעת לפיה הדבר מעיד על כך שיכול היה לעבוד גם בחולון.

ולדעת בית-הדין, הוכח על-ידי התובע קיומו של קשר סיבתי סביר בין העתקת מקום מגוריו להתפטרותו והנתבעת לא הראתה, כי היה קיים שיקול אחר בהתפטרותו של התובע.

לפיכך, בית-הדין קבע, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים.

במקרה אחר, ב- דמ"ש (חי') 8393-01-09 {שרית רפאלי נ' אס.איי.אי. אבטחה נקיון ושרותים בע"מ, תק-עב 2009(2), 7067 (2009)} בית-הדין קבע, כי התובעת הביאה ראשית ראיה כדי להוכיח שהיא עברה ליקנעם באוגוסט 2008. מאחר והנתבעת לא הביאה ראיה כלשהי לסתור את טענתה בעניין זה, בית-הדין קיבל את טענת התובעת בדבר המעבר ליקנעם.

בית-הדין ציין, כי גרסת התובעת מתבססת הן על הסכם שכירות והן על שיקים והן על עדותה. העובדה שהתובעת העידה, כי הפסיקה לעבוד לאלתר עקב כך שמצאה עבודה ביקנעם {ובכך פגעה בסיכוייה בכל הקשור בתביעה להחזרת שכר שקוזז}, חיזקה את מהימנותה בעניין זה.

כמו-כן, כתב התביעה הוגש בינואר 2009, דהיינו - כ- 6 חודשים לאחר שהתובעת עברה להתגורר ביקנעם, כאשר היא העידה שהיא עדיין מתגוררת שם.

לאור האמור, בית-הדין קבע, כי מתמלאים תנאי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים.

באשר לתנאי, כי על ההתפטרות לנבוע "עקב" המעבר לישוב פיתוח, הרי שבמקרה דנן בית-הדין קבע, כי ההתפטרות אכן נבעה מהמעבר ליישוב הפיתוח ומהקושי להגיע לעבודה בחיפה מיקנעם, קושי שהתבטא הן בשעות המוקדמות שבהן התובעת יצאה לדרך, והן לעניין תכיפות האוטובוסים.

מכל האמור לעיל, בית-הדין קיבל את טענתה של התובעת, כי היא זכאית לפיצויי פיטורים.

במקרה אחר, ב- ע"ב (ת"א) 9073/06 {אריק יודלה נ' בנדן הנדסה בעמ ואח', תק-עב 2009(2), 10155 (2009)} בית-הדין קבע, כי התובע העתיק את מקום מגוריו לישוב יובלים שבגליל והתגורר שם עם משפחתו החל מיום 06.09.05 במשך תקופה של למעלה מחצי שנה.

כך עלה מאישור מזכירות היישוב יובלים מיום 19.03.06 ומחוזה שכירות עליו חתם התובע, לשכירת בית מגורים ביובלים, לתקופה של 12 חודשים החל מיום 01.08.05. התובע הציג מסמכים נוספים המעידים על מגוריו ביובלים בתקופה הרלוונטית לרבות צילום ספח ת.ז., חשבונות חשמל וטלפון ואישור תשלום לבית-הספר עבור ילדי התובע מחודש ספטמבר 2005. הנתבע לא הכחיש, כי התובע עבר להתגורר ביובלים במהלך חקירתו הנגדית.

הנתבעים לא חלקו על טענת התובע כי יישוב יובלים הוכרז כיישוב באזור פיתוח, כהגדרתו בסעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים.

גם טענת התובע, כי הישוב יובלים מרוחק כ- 150 ק"מ מכתובתה של החברה ברמת-גן לא נסתרה.

הנתבעים טענו, כי התפטרותו של התובע לא נבעה ממעברו לישוב יובלים, אלא מכוונתו לפתח את עסקו העצמאי, במתחרה בעסקי החברה. לפיכך, לשיטת הנתבעים, לא מתקיים הקשר הסיבתי בין התפטרותו של התובע לבין העתקת מקום מגוריו, כנדרש בסעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים.

לטענת הנתבעים התובע ניהל משא ומתן לשיפור תנאי עבודתו בחברה בחודש יוני 2005, לאחר שחתם על חוזה שכירות של בית המגורים ביובלים, ומכאן, כי עצם המעבר ליובלים לא היווה שיקול מבחינת התובע לגבי המשך עבודתו בחברה.

כמו-כן, לטענת הנתבעים, גם לאחר המעבר ליישוב יובלים המשיך התובע לנהל את עסקיו באזור המרכז.

הוסיף בית-הדין, כי הלכה פסוקה היא כי:

"דבר מיקומו של מקום העבודה החדש יכול שישקול לעניין הזכאות מכוח סעיף זה אם מתברר שהמקום החדש סמוך ממש למקום העבודה הקודם או מרוחק יותר או בעל גישה נוחה פחות מאשר מקום העבודה הקודם."
{דב"ע לו/3-89 הטיס, גרינבאום ושות' נ' נעמי קמפ, פד"ע ח 141}

התובע לא הכחיש, כי הוא ניהל עסק עצמאי לאחר סיום עבודתו בחברה, כאשר חלק מלקוחותיו הם מאזור המרכז, וכי במידת הצורך הוא נהג להגיע לפגישות או לאתרים באזור המרכז, אך זאת במועדים ובשעות הנוחים לו ולא יותר מ- 6 פעמים בחודש בממוצע.
טענה זו של התובע לא נסתרה, כאשר בחקירתו הנגדית הנתבע לא ידע לומר כמה פעמים נדרש התובע להגיע לאזור המרכז לצרכים עסקיים. בית-הדין קבע, כי טענת התובע מתיישבת אף עם אופי עבודתו, הכוללת בין-היתר נסיעות לאתרים שרחבי הארץ לשם מתן הערכה או חוות-דעת מקצועית, כאשר אין חולק כי גם במסגרת עבודתו בחברה נאלץ התובע להגיע לאתרים שונים ברחבי הארץ, לא רק באזור המרכז.

התובע אישר, כי משרד רוה"ח שלו הוא בעיר ראשון-לציון, אך טען, כי הוא מגיע לפגישות עם רוה"ח פעמיים בשנה בלבד. גם טענה זו של התובע לא נסתרה, כאשר מעדותו של הנתבע בחקירה נגדית עלה, כי לא ידוע לו כמה פעמים נפגש התובע עם רוה"ח.

אין ספק כי נסיעות מרוכזות מאזור הצפון לאזור המרכז מספר פעמים בחודש, לצורך ביקור באתרים או פגישות עסקיות, אינן שקולות לנסיעות היומיומיות למרחק של כ-150 ק"מ לכל כיוון, אותו נאלץ התובע לעבור מידי יום, לו המשיך לעבוד בחברה לאחר העתקת מגוריו ליובלים.

הנתבעים סמכו את טענתם לפיה עסקו של התובע התנהל באזור המרכז, על העובדה, כי תיבת הדואר של התובע נותרה בעיר רמת גן, וכתובת עסקו, כפי שהופיעה בחשבונית שהוציא בחודש ינואר 2006 מצויינת אף היא ברמת גן.

בית-הדין קבע, כי אין בעובדה זו כשלעצמה, כדי להצביע בודאות על כך שעסקו של התובע נמצא ברמת גן. עוד צויין, כי באותה החשבונית שהוצגה על-ידי הנתבעים הופיע מספר הטלפקס של התובע באזור חיוג 04 {אזור צפון}. זאת ועוד, מהמסמכים שהציג התובע עלה, כי החל מחודש נובמבר 2005 הפעיל התובע את שירות הדואר "דואר עוקב" של רשות הדואר, לשם העברת דברי הדואר המגיעים לתיבת הדואר שלו ברמת-גן לכתובתו החדשה ביובלים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי העובדה, ששירות ה"דואר העוקב" הופעל על-ידי התובע רק כחודשיים לאחר מעברו ליובלים, ולא באופן מיידי, אין בה כדי להעיד על כך כי עד למועד זה התנהל העסק באזור המרכז. התובע הסביר בחקירתו הנגדית, כי יש לו בני משפחה המתגוררים באזור המרכז, אשר סייעו לו בהוצאת דברי הדואר עד להפעלת השירות "דואר עוקב". פרק הזמן שחלף בין מעברו של התובע לישוב יובלים לבין הפעלת שירות "הדואר העוקב", הוא פרק זמן סביר בנסיבות העניין. יתירה-מכך, לו אכן המשיך התובע לנהל את עסקו באזור המרכז יש להניח כי לא היה טורח לדאוג להעברת דברי הדואר לביתו החדש ביובלים.

כמו-כן, מעדותו של הנתבע בחקירה הנגדית עלה, כי לא ידוע לו אם לתובע יש משרד ברמת גן או באזור גוש דן, והאם התובע הקים עסק ביובלים או העביר את עסקו לשם. בנסיבות העניין טענת התובע, כי לאחר התפטרותו מהחברה ניהל את עסקו מביתו החדש ביובלים, לא נסתרה. משכך לא הוכח, כי מקום עבודתו החדש של התובע נמצא בסמוך למקום עבודתו בחברה, ממנה התפטר לרגל העתקת מקום מגוריו.

התובע הכחיש, כי ניהל משא ומתן לשיפור תנאי העסקתו עובר להתפטרותו מהחברה וטען כי פגישותיו עם הנתבע בחודש יוני 2005 נועדו למימוש הזכויות המגיעות לו מהחברה בגין ועקב עבודתו. בית-הדין קבע, כי המסמכים שהציג הנתבע בקשר לפגישתו עם התובע מחודש יוני 2005 אינם מעידים בהכרח על שיפור בתנאי העסקה {העלאת שכר, הוספת תנאים וכדו'}, מה גם שהנתבע עצמו אישר, כי מסמכים אלה לא הועברו על-ידו לתובע.

זאת ועוד, טענת התובע, כי כאשר נפגש עם הנתבע בחודש יוני 2005, טרם קיבל החלטה סופית בנוגע למעברו לישוב יובלים לא נסתרה והיא נתמכה במכתבו של התובע מיום 08.07.05 ממנו עלה, כי רק במועד זה אישר סופית את הסכמתו לשכירת בית המגורים ביובלים.

בנסיבות המתוארות, בית-הדין קבע, כי עם מעברו לישוב יובלים הועברה פעילותו העסקית של התובע לאזור מגוריו החדש. עת העתיק התובע את מגוריו לישוב המרוחק כ- 150 ק"מ ממקום עסקה של החברה, הרי שאין זה סביר לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד בחברה.

בנסיבות העניין, קבע בית-הדין, כי עלה בידי התובע להוכיח, כי התפטרותו מהחברה באה עקב מעברו לישוב יובלים, המצוי באזור פיתוח, שם התגורר התובע במשך תקופה העולה על שישה חודשים. לפיכך, בהתאם להוראת סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, נקבע, כי יש לראות בהתפטרותו של התובע כפיטורים המזכים בפיצויי פיטורין כדין.

24. הסיבה העיקרית והאמיתית להפסקת עבודתה אינה קשורה כלל ועיקר במעבר של בעלה לירושלים - התביעה נדחתה ברובה
ב- תע"א (ת"א) 7709-09 {אורית הלר נ' קווליטסט בע"מ, תק-עב 2012(1), 7587 (2012)} התובעת טענה, כי היא התפטרה לרגל העתקת מקום מגוריה ומגורי בעלה, לנוכח עבודתו החדשה בירושלים, וכי היא עומדת בתנאי התקנה ובכללם, המרחק שבין מקום מגוריה החדש בירושלים למקום מגוריה הקודם במושב חמד עולה על 40 ק"מ; והיא התגוררה שישה חודשים במקום המגורים החדש בירושלים.

בית-הדין קבע, כי מעדותה האמורה של התובעת, המעבר, במועד שבו אירע, לא היה קשור בתחילת עבודת בעלה בירושלים במובן זה שהוא היה הגורם המניע לתוצאה, שכן, מרכז חייו של בעלה של התובעת היה ממילא בירושלים גם קודם לתחילת עבודתו כמתמחה בעיר, שכן לימודיו האקדמיים לתואר ראשון ושני היו בירושלים.

כמוכן, היה קשה שלא לקבל את הרושם, כי התובעת נאחזה בעבודת בעלה על-מנת ליישם מעבר דירה אותו כבר תכננה ממילא לבצע, וזאת לנוכח הלידה, והמעבר למגורים קרובים יותר להורי בעלה.
לאמור לעיל, מצטרפת העובדה רבת המשמעות ביותר, כי התובעת כבר רשמה את בתה למעון בירושלים עוד בטרם הודיעה על ההתפטרות, או לכל הפחות החליטה על כך וערכה בירורים בנוגע לרישום, שכן כבר בהודעת ההתפטרות ציינה התובעת, כי המעבר נעשה, בעצם, על-מנת שביתה תתחיל את שנת הלימודים במעון בירושלים.

גם סירובה של התובעת להענות להצעות חלופיות של הנתבעת שנועדו להקל עליה בתקופת הביניים, מצביעות על כך שהסיבה העיקרית והאמיתית להפסקת עבודתה אינה קשורה כלל ועיקר במעבר של בעלה לירושלים, שכן יכולה היתה התובעת להשלים את תקופת ההתחייבות שעוד נותרה לה, אלא שכאמור גמלה בליבם של בני הזוג ההחלטה לעבור לירושלים, ומשתחילת שנת הלימודים של בתם בגן היתה בפתח, קבע בית-הדין, כי זו הסיבה העיקרית למעבר, שכן מבחינתו של בעלה, לא חל שינוי במצב ביום 01.09.08 לעומת המצב קודם לכן.

לפיכך, בית-הדין קבע, כי התובעת התפטרה, בנסיבות שאין בהן כדי לזכותה בפיצויי פיטורים והתביעה בגין רכיב זה נדחתה.

25. התובעת העתיקה את מגוריה מאזור פיתוח {אילת} לאזור פיתוח {קריית שמונה} - התביעה נדחתה
ב- דמ"ש (ב"ש) 26878-11-10 {יותם אושרת נ' צינג פלייס בע"מ, תק-עב 2011(2), 14311 (2011)} התובעת התפטרה מעבודתה והעתיקה את מקום מגוריה מאילת לקריית שמונה לצורך לימודים. התובעת התגוררה בקריית שמונה תקופה העולה על שישה חודשים והינה מתגוררת שם עד היום.

המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים בשל מעבר ליישוב באזור פיתוח וזאת מכוח הוראות סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים.

התובעת טענה, כי כעולה ממסמכי משרד הפנים אין אילת מהווה עוד עיירת פיתוח, כי אם הפכה לעיר בישראל ובהמשך בוטלו הטבות המס שנועדו לתושבי אילת, ולפיכך, אין לראותה כעיר פיתוח.

הנתבעת טענה, כי אילת מופיעה ברשימת היישובים באזור פיתוח ומשכך, אין עובד העוקר ממנה ליישוב אחר באזור פיתוח זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי מעבר מיישוב המצוי באזור פיתוח הגם שהמעבר נעשה ליישוב באזור פיתוח, אינו מקנה זכאות לקבלת פיצויי פיטורים. מטרתו של סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים היתה לעודד עובדים לעבור לאזורי פיתוח וישובים חקלאיים כחלק מהמדיניות של עיבוי האוכלוסיה ביישובים מסוג זה ופיתוח אותם אזורים. מטרה זו אינה מתקיימת כאשר עובד עובר מישוב באזור פיתוח אחד למשנהו.

כמו-כן, הוראות תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים, מגדירות מהו יישוב חקלאי ומציינות רשימה של ישובים המהווים "יישוב באזור פיתוח" ואשר עליהם נמנים הן העיר אילת, הן העיר קריית שמונה.

לאור כל האמור, קבע בית-הדין, כי יש לראות באילת יישוב באזור פיתוח וכי התפטרותה של התובעת לא נכנסת לגדר סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים. לפיכך, התביעה נדחתה.

במקרה אחר, ב- ד"מ (ב"ש) 1797/08 {עוזי חדד נ' רשת ישרוטל רויאל גארדן בע"מ, תק-עב 2009(1), 5140 (2009)} קבע בית-הדין, כי באשר לזכאות התובע לפיצויים בשל העתקת מקום מגורים, הרי שהוראות סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, מקנות זכות לקבלת פיצויי פיטורים מקום בו המעבר נעשה מיישוב שאינו באזור פיתוח ליישוב באזור פיתוח או לעיר פיתוח.

רשימת הישובים הנכללים באזורי הפיתוח נקבעה בתקנות פיצויי פיטורים. מעיון ברשימה עלה, כי העיר אילת הינה ישוב באזור פיתוח ואילו העיר נשר אינה באזור פיתוח.

מכאן, משעבר התובע מישוב באזור פיתוח ליישוב שאינו באזור פיתוח, אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בשל העתקת מקום מגוריו.

במקרה אחר, ב- ע"ב (ת"א) 2276/06 {יובל לידור נ' ידיעות אחרונות בע"מ, תק-עב 2009(1), 7122 (2009)} בית-הדין קבע, כי התובע לא הוכיח שהתפטר מעבודתו עקב העתקת מקום מגוריו לישוב חקלאי, אלא דווקא גרסת הנתבעת, לפיה הגורם להתפטרות היה הצעת העבודה שקיבל מעיתון "מעריב", היא הסבירה.

במקרה נוסף, ב- ע"ב (יר') 2404/05 {מיכאלה חדד (אדרי) נ' בית היתומות הכללי ע"ש וינגרטן, תק-עב 2009(1), 5336 (2009)} בית-הדין קבע, כי התובעת עברה לגור ביישוב ניר עקיבא שבנגב {ולא לרגל נישואיה}. על-פי התקנות אין היישוב נמנה עם ישוב באזור פיתוח, ומנגד לא הוכח, כי מדובר ביישוב חקלאי.

על-פי הפסיקה, הזכאות לפיצויים לרגל מעבר ליישוב חקלאי דורשת תנאים מצטברים: כוונה לגור בישוב חקלאי, {שמרבית תושביו חקלאים} וכן מגורים בפועל באותו יישוב 6 חודשים לפחות. התובעת לא הוכיחה כי עמדה בדרישות החוק. לפיכך, קבע בית-הדין, כי התובעת אינה זכאית להפרשי פיצויי פיטורין בגין המעבר לישוב זה.

26. ההתפטרות לא נבעה מהעתקת מקום מגוריה של התובעת - התביעה נדחתה
ב- דמ"ש (ת"א) 7924-09 {סמאי ארגיטו נ' צומן רוקח 2003 בע"מ, תק-עב 2011(1), 5168 (2011)} התובעת טענה, כי היא התפטרה בעקבות העתקת מקום מגוריה לקריית מלאכי, לתמיכה בטענתה צרפה את רישום מנהל האוכלוסין לפיו היא מתגוררת בקרית מלאכי וכן טופס משירות התעסוקה בעיר. התובעת טענה, כי היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע, כי: "לא במניע להעתיק את מקום המגורים מדובר בסעיף 8 לחוק, אלא בסיבה להתפטרות מהעבודה מדובר בו. על-מנת שיקומו התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 8, פסקה (2) לחוק, צריך שיווצר מצב אשר בו העתקת מגורים מביאה לכך שהעובד אינו יכול להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת, ועל-כן מתפטר הוא מעבודתו" {דב"ע לב/8-3 משה שויקי-מדינת ישראל, פד"ע ג 347}.

הנתבעת טענה, כי אין קשר סיבתי בין המעבר הנטען לקריית מלאכי לבין התפטרותה של התובעת, מה גם שהתובעת לא הוכיחה, כי התגוררה במקום בששת החודשים שלאחר התפטרותה ומכל מקום, קריית מלאכי נמצאת במרחק של 26 קילומטרים ממשרדי הנתבעת הממוקמים ברחובות.

בית-הדין קבע, כי התפטרותה של התובעת לא נעשתה עקב העתקת מקום מגוריה לקריית מלאכי אלא בעקבות בעיות אישיות משפחתיות אליהן נקלעה, התובעת אישרה, כי היה בכוונתה להתפטר אף אם לא היה עליה להעתיק את מקום מגוריה ומכאן, התפטרותה אינה נובעת מהעתקת מקום מגוריה כאמור ומשכך אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים.

27. התובעת לא הוכיחה, כי היא עברה ליישוב שבו גר בן זוגה קודם - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ד"מ (נצ') 1570/09 {ענת דייני נ' שחף אבטחה בע"מ, תק-עב 2009(4), 5211 (2009)} בית-הדין קבע, כי אין מגורים משותפים בלבד תוך מעבר למקום מגורים במרחק של יותר מ- 40 ק"מ מהמקום הקודם כדי להצדיק זכאות לפיצויי פיטורים, אלא על התובעת היה להוכיח, כי היא עברה ליישוב שבו גר בן זוגה קודם. על כך לא הובאה כל הוכחה שהיא והתובעת לא התייחסה לנקודה זו בעדותה בדיון.

לפיכך, קבע בית-הדין, כי בהעדר הוכחה שבן זוגה של התובעת התגורר קודם לכן בבאר שבע, יישוב אליו עברה התובעת, לא מתקיימות הדרישות שבסעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים ואין לראות את התפטרותה של התובעת כמזכה בפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף זה.

במקרה דומה, ב- ד"מ (יר') 5706/08 {ניסים אייל נ' חברת קייטרינג אייל גור מזון איכות בע"מ, תק-עב 2008(4), 5374 (2008)} בית-הדין קבע, כי התובע לא התפטר עקב העתקת מקום מגורים לישוב בישראל בו גרה בת זוגו. בתאריך ההתפטרות, 11.05.08, שהוא התאריך הקובע, התגוררה בת זוגו בבאר שבע, כאמור באישור לרישום נישואין מיום 15.05.08, והתובע אף לא ביקש לטעון אחרת. לית מאן דפליג, שאשדוד לא היה מקום מגוריה טרם הנישואים, ולכן התנאי הקבוע בסעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים לשם הכרה בהתפטרות כפיטורים, לא התמלא.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

התפטרות לרגל העתקת מגורים (סעיף 8 לחוק)