זכות התערבות בהליכים (סעיף 30 לחוק)

1. הדין
סעיף 30 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"30. זכות התערבות בהליכים
(א) ראה היועץ המשפטי לממשלה, שבהליך פלוני שלפני בית-הדין כרוכים או נפגעים, או עלולים להיות כרוכים או נפגעים, זכות של מדינת ישראל, או זכות ציבורית או עניין ציבורי, רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו, או להסמיך במיוחד את נציגו לעשות זאת מטעמו.
(ב) ארגון עובדים או ארגון מעבידים שהוא צד להסכם קיבוצי רשאי להתייצב בכל הליך שלפני בית-הדין שבו נתון אותו הסכם קיבוצי לפירוש, להשמיע את טענותיו."

2. זכות הצירוף הינה של היועץ המשפטי לא של בית-הדין
ב- בר"ע 10314-12-14 {אודליה שרית וידס נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-אר 2014(4), 1835 (2014)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-הדין האזורי בתל אביב, בה נדחתה בקשת המבקשת להורות על צירוף היועץ המשפטי לממשלה להליך.

בית-הדין האזורי קבע, כי הסכסוך בהליך זה הוא סכסוך פרט בין עובדת לבין מעסיקה. על פני הדברים, לא מתעוררות בו שאלות עקרוניות המצדיקות את צירופו של היועץ המשפטי לממשלה, חרף האדרה העקרונית שהמבקשת מנסה לשוות לבקשתה.

מעבר לכך הזכות על-פי סעיף 30(א) לחוק בית-הדין לעבודה, נתונה ליועץ המשפטי לממשלה ולא לבית-הדין. משכך, הבהיר בית-הדין, כי אין מקום לצירופו של היועץ המשפטי לממשלה להליך. מסיבה זו, גם לא נתבקשה תגובת הצד שכנגד טרם דחיית הבקשה.

על החלטה זו הוגשה לבית-הדין בקשת רשות ערעור. בתמצית טענה המבקשת כי על-אף שמדובר בהחלטה דיונית הרי שיש ליתן רשות ערעור רק מהטעם שבית-הדין האזורי נהג כלפי המבקשת בחשש ממשי למשוא פנים בעטיו הגישה המבקשת בקשה לפסילת המותב.

עוד נטען, כי המשיב הוא מוסד ציבורי בבעלות הציבור אשר מבצע עבירות פליליות חמורות, בכלל זה במסגרת פגיעותיו במבקשת ובמסכת שקריו של מנהליו. בנוסף טענה המבקשת, כי בהליך כן מתעוררות שאלות עקרוניות המצדיקות את צירוף היועץ המשפטי לממשלה.

בית-הדין דחה את הבקשה וקבע, כי מדובר בהחלטה דיונית וככלל ערכאת ערעור לא תתערב בהחלטות שכאלה. במקרה הנדון לא מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מכלל זה.

העובדה, כי הוגשה בקשה לפסילת המותב לא מצדיקה התייחסות שונה לבקשת רשות הערעור, ודאי משלא הוכרעה בקשת הפסילה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בנסיבות העניין, לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 30 לחוק בית-הדין לעבודה, לצירוף היועץ המשפטי לממשלה להליך.

זאת ועוד, ככל שהמבקשת סבורה, כי ליועץ המשפטי לממשלה עשוי להיות עניין להתייצב להליך פתוחה לפניה הדרך לפנות ליועץ המשפטי ולשכנעו בכך. ככל שהיועץ המשפטי לממשלה יסבור שעליו להצטרף להליך, חזקה עליו, כי ידע כיצד עליו לפעול לשם כך. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחתה.

ב- ע"ע 10736-12-13 {ארגון העובדים מען - עמותה לסיוע עובדים נ' מגאהד פוזי חרישי מדנאבה, תק-אר 2014(4), 2513 (2014)} ארגון העובדים "מען - עמותה לסיוע עובדים" הגיש בקשה להצטרף להליך כעותר ציבורי או כידיד בית-המשפט.

ארגון מען טען, כי השאלה העקרונית המתעוררת בערעור הינה בעלת משמעות מעשית, הרלוונטית לכלל העובדים הפלשתינאים המועסקים על-ידי אזרחים ישראלים באזור שהוא בשטחי C, שאינו מוגדר כיישוב, כפי הגדרתו בצו מס' 967 בדבר העסקת עובדים במקומות מסויימים.

הכרעה בעניין זכויות המערערים, שהם זכויות מתחום המשפט המגן נוגעת לתקנת הציבור ומעוררת שאלות בעלות אופי ערכי וציבורי. ארגון מען גרס, כי חלק נרחב מפעילותו הוא באיגוד עובדים פלשתינאים המועסקים על-ידי אזרחים ישראלים בישראל, בירושלים המזרחית וביהודה ושומרון, בטיפול בפניות פרטניות של עובדים תושבי הרשות הפלשתינאית וכי הארגון אף ליווה את המערערים בתהליך הגשת הערעור. עוד נטען, כי ארגון מען רכש מומחיות בתחום העסקת עובדים פלשתינאים באזור יהודה ושומרון.

ארגון מען גרס, כי מעמדו של העותר הציבורי אומץ בבתי-הדין לעבודה וכי במקרים מתאימים איפשר בג"צ לצרף עותר ציבורי לצדו של העותר בעל העניין הישיר בעתירה. אפשרות זו אומצה גם ביחס לבתי-הדין לעבודה, כך נטען. עוד טען ארגון מען, כי ניתן לצרפו מכוח סעיף 30(ב) לחוק בית-הדין לעבודה. אומנם לשון הסעיף דנה בהליכים הנוגעים לפירוש של הסכם קיבוצי אך הפסיקה קבעה, כי ניתן לפרש את הסעיף בגמישות.

לאור האמור, טען ארגון מען, כי צירופו לערעור יתרום משמעותית לבירור השאלה המשפטית הנדונה וכי צירופו אינו צפוי להכביד על הדיון המשפטי. שכן ארגון מען יגיש עמדתו במועדים שיקצוב בית-הדין, באופן בו לא יידחה מועד הדיון הקבוע ליום 24.02.15. פרט לכך מידת מעורבותו בהליך תקבע על-ידי בית-הדין.

המערערים, בתגובתם, נתנו את הסכמתם לבקשת ארגון מען להצטרף להליך מהטעמים המפורטים בבקשה.

המשיבה לערעור, בתגובתה מאותו היום, 17.12.14, גרסה, כי אין הצדקה לקבל את בקשת ארגון מען להגשת עמדתו במסגרת ההליך מכוח סעיף 30 לחוק בית-הדין לעבודה. העובדה שארגון מען מגלה עניין עקרוני בתיק, אין בה כדי להקנות לארגון מען זכות עמידה או יתרון כלשהו על פני כל ארגון אחר. גם אם יש להכרעת בית-הדין השלכה על עובדים נוספים, וחלק מאותם עובדים מיוצגים על-ידי ארגון מען, הרי שבאותו מצב עומדים שורה ארוכה של מעסיקים וארגוני מעסיקים העלולים להיות מושפעים מהפסיקה.

המשיבה טענה, כי בית-הדין נדרש להכרעה במחלוקת שבין הצדדים לתיק ולא לקיים דיון ציבורי בשאלת העסקת עובדים פלשתינאים על-ידי מעסיקים ישראלים. בשים לב לשאלה הייחודית של מעמד אזור תעשיה זה, להסכמות בין הצדדים ולמבחני הזיקות. ארגון מען אינו ארגון העובדים היציג במפעל המשיבה ולא נטען בבקשה, כי ארגון מען מייצג עובד כלשהו מקרב עובדי המשיבה. המשיבה ציינה, כי העובדים במפעלה היו מאורגנים ויוצגו על-ידי ועד עובדים מקומי ונציגי ארגון עובדים פלשתינאי ואף נעזרו בארגון קו לעובד.

המשיבה גרסה, כי ארגון מען אינו עונה לקריטריונים שנקבעו בפסיקה לצירוף עותר ציבורי, שכן, ישנם בעלי דין שהם בעלי העניין הישיר אשר יזמו את ההליך; אין בפנינו שאלה חוקתית חשובה ולא פגיעה בשלטון החוק; אין בעמדת ארגון מען תרומה פוטנציאלית להליך.
לטענת המשיבה, אין בדיון בערעור משום עניין תקדימי וכי אין בידי המבקש מידע נוסף על זה המצוי בידי הצדדים. המבקש אינו יכול לשפוך אור חדש על העובדות ביחס לאופיו המיוחד של ניצני שלום או של מפעל המשיבה, על הסכמות הצדדים, על תנאי ההעסקה של המערערים ועל-פילוח העובדים במפעל המשיבה. לסיום טענה המשיבה כי, אם בהרחבת חזית מדובר, הרי שאם בית-הדין סבור שיש מקום לשמוע עותר ציבורי ישנם שורה של גורמים שקודמים למבקש ואשר תרומתם הפוטנציאלית עשויה להיות גדולה מתרומת המבקש. לפיכך התבקש בית-הדין, ככל שיחליט על צירוף המבקש, ליתן הזדמנות לבעלי עניין אחרים להצטרף לתיק בפרק זמן הולם.

בית-הדין דחה את הבקשה וקבע, כי המוסד של "ידיד בית-המשפט" נועד לאפשר למי שאינו צד ישיר לסכסוך להציג בפני בית-המשפט אינטרס או מומחיות מיוחדים שהוא מייצג מתוקף תפקידו או עיסוקו, כאשר הדבר רלוונטי ועשוי לתרום תרומה משמעותית להכרעה בסכסוך הספציפי שבפני בית-המשפט, זאת על יסוד הצגת מלוא העובדות הרלוונטיות, תוך מתן ייצוג ופתחון פה ודעת לגופים מייצגים ומקצועיים.

זכות עמידה זו הורחבה על-ידי בתי-המשפט למעמד של "עותר ציבורי", מקום בו ישנו גוף ציבורי אשר יש לו אינטרס רחב בפתרון ההליך והיכרות עם המאטריה הנדונה, על-מנת לסייע לבית-המשפט בגיבוש הלכה המשקפת נאמנה את מגוון הבעיות בסוגיה המונחת לפניו להכרעה {מ"ח 7929/96 אחמד קוזלי ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1), 529 (1999)}.

שעריו של בית-הדין לעבודה אינם נעולים ופתוחים הם בפני העותר הציבורי {ע"ע 1233/01 יהודה אוריאלי נ' עיריית הרצליה, לז(2002), 508, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.01))}. אולם על בית-המשפט לעמוד על המשמר ולוודא שאכן יש בצירוף צד נוסף להליך כדי לתרום הן לדיון והן לאינטרס הציבורי.

הבדל רב נמצא בין חירותו של המבקש להציג את ממצאיו בפני הציבור, להעמידו לשימוש המערערים ולהביאם לידיעת המשיב, לבין הליך בו הוא מבקש להצטרף כבעל מעמד בדין. יש מקום לשקול הצטרפות של עותר ציבורי אם מתוך בקשתו נראה, כי הוא מוסיף לעמדת הצד שאליו הוא מבקש להצטרף, ויש יסוד להניח שהבירור הנאות ילקה בשל אי-צירופו של אותו צד.

אין מקום להורות על צירוף עותר ציבורי כצד להליך אם מתוך בקשתו נראה, כי הוא חוזר על עמדות שכבר נטענו על-ידי הצד אליו הוא מבקש להצטרף {בג"צ 5368/96 ח"כ רפאל פנחסי נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נ(4), 364, 373 (1996) וכן הלכת קוזלי שלעיל}. השאלה שיש לבחון, איפוא, היא האם המבקש הוא הגורם הנכון לתרום להליך שבפנינו.

המבקש טען, כי הוא ארגון עובדים שאחד מתחומי פעילותו הוא בטיפול וייצוג עובדים פלשתינאים אצל מעבידים ישראלים בירושלים המזרחית, ובאזור יהודה ושומרון. בבקשתו ציין המבקש, כי ליווה את המערערים בתהליך הגשת הערעור, ללא תימוכין לטענה זו.

המערערים, העובדים הפלשתינאים, במערכת יחסי העבודה עם המשיב, היו מאורגנים לא על-ידי המבקש ומינו ועד עובדים ואף נעזרו בארגון העובדים קו לעובד. למבקש, על פני הדברים, אין מידע עובדתי נוסף על זה המצוי בידי הצדדים. אין למבקש אינטרס אישי ממשי וישיר כאחד מבעלי הדין בעתירה, מלבד רצונו ליטול חלק בהליך אשר תהיה לו השלכה על זכויותיהם ותנאי עבודתם של עובדים פלשתינאים, נוכח האינטרס המיוחד לו, כמייצג עובדים פלשתינאים. המבקש אינו מעוניין להגן על האינטרס המשותף לו ולכלל הציבור כ"עותר ציבורי".

עוד הוסיף בית-הדין, כי ככלל יש נסיבות בהן בית-הדין יפתח דלתו גם בפני מי שאינו בעל אינטרס אישי, ממשי וישיר. אולם אין להבין, כי בכל נושא ובכל עת יכול מי שחושב עצמו לבעל עניין לגבי סוגיה פלונית להניע את גלגליו של בית-הדין. הרחבת שערי הכניסה להיכל צדק פניה רק לסוג מיוחד של הליכים כאשר הבעיה היא בעלת אופי חוקתי, שיש לה נגיעה ישירה לקידומו של שלטון החוק {בג"צ 217/80 זאב סגל נ' שר הפנים, פ"ד לד(4), 429 (1980)}.

בית-הדין קבע, כי הערעור שלפניו אינו קולע לחריגים אלו ואין בבקשת ארגון מען כדי להוסיף על עמדת הצד אליו הוא מבקש להצטרף ודומה, כי הוא חוזר על טענות שכבר נטענו על-ידי המערערים.

עניינו של המבקש אינה שונה מעניינם של ארגונים בעלי אינטרס דומה. המבחן אינו טכני ואין הוא נותן עדיפות אך לפונה הראשון. המבחן הוא מהותי. שומה על מבקש להצטרף כצד להליך להצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי, אשר יש בו כדי לחדד את האבחנה בין עניינו המיוחד של המבקש לבין עניינם של אחרים בעלי אינטרס דומה.

בשולי הדברים ציין בית-הדין, כי הבקשה הוגשה שנה לאחר פתיחת ההליך בבית-הדין, חודשיים לפני מועד הדיון בהליך. וגם מטעם זה נראה, כי דין הבקשה להידחות. משאלו הם הדברים, קבע בית-הדין, כי הבקשה אינה מצדיקה את צירוף ארגון מען להליך כעותר ציבורי או כידיד בית-המשפט. כמובן שאין באמור בכדי למנוע מארגון מען לסייע למערערים בטיעוניהם בהליך.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בנסיבות תיק זה התעוררה שאלת צירוף היועץ המשפטי לממשלה בהליך, כצד נדרש להליך. שאמנם אינו צד ישיר אולם יש לו אינטרס רחב בפתרון הנושא והיכרות עם הסוגיה הנדונה, על-מנת לסייע לבית-הדין בהצגת עמדה המשקפת נאמנה את מגוון הבעיות העולות בערעור. אשר-על-כן, קבע בית-הדין, כי היועץ המשפטי לממשלה יודיע האם ברצונו להתייצב בהליך.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

זכות התערבות בהליכים (סעיף 30 לחוק)