הסמכות להרחיב הסכם קיבוצי

סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע כדלקמן:

"25. הסמכות להרחיב הסכם קיבוצי (תיקון התשע"ד)
שר העבודה רשאי, ביזמתו הוא או לפי בקשת בעל הסכם קיבוצי כללי, להרחיב, בצו, היקף תחולתה של כל הוראה שבהסכם קיבוצי כללי (להלן: "צו הרחבה"), אם לדעתו נכון לעשות כן בשים-לב למספר העובדים והמעסיקים, שעליהם חל ההסכם הקיבוצי הנדון, ולמשקלו של ההסכם בהסדר יחסי העבודה ובקביעת התנאים בשוק העבודה; השר רשאי לעשות כך בין שההסכם תקף ובין שהותנה תקפו במתן צו-הרחבה."

ב- ע"ע 2580-03-11 {דורון נגר נ' ליטוס מחשבים בע"מ, תק-אר 2015(1), 1806 (2015)} בית-הדין הארצי ציין כי על-פי סעיף 25 לחוק ההסכמים הקיבוציים שר העבודה רשאי ביזמתו הוא או לפי בקשת בעל הסכם קיבוצי כללי, להרחיב היקף תחולתה של כל הוראה שבהסכם קיבוצי כללי, בתנאים הקבועים באותו סעיף.

מדובר איפוא באקט חקיקתי מובהק שיש בו שילוב של משפט עבודה אוטונומי ומשפט עבודה ממלכתי המצוי בשדה משפט העבודה הקיבוצי {דב"ע לו/6-5 "מבטחים" - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' מרדכי סקילי, פד"ע ח, 321} והוא בגדר תקנה {דב"ע נו/3-303 לשכת המסחר תל-אביב-יפו - י.א.ד. אלקטרוניקה בע"מ, פד"ע ל, 240, 277 (1997)}.

מטרתו העיקרית של צו ההרחבה היא להחיל על עובדים בלתי-מאורגנים את התנאים של עובדים מאורגנים, כפי שבית-המשפט העליון ציין, כי צו ההרחבה ששר העבודה רשאי לתתו מכוח סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, מטרתו להשוות תנאי העבודה בענף ולהעניק גם למי שאינו משתייך לארגונים שהתקשרו בהסכם קיבוצי את היתרונות הנובעים ממנו לבעלי ההסכם, עקב ההסכם.

בדרך זו נוצרת רמה אחידה של תנאי העבודה בענף של תעשיה, כאשר במידה שהסכם עבודה הורחב, מתבטל ההבדל בין מאורגנים ובלתי-מאורגנים, ואלה כאלה חייבים לנהוג תנאי עבודה שווים {ע"א 53/71 צבי רוזן - מרדכי ינקלביץ שותפות נ' יחזקאל ליזרוביץ, פ"ד כו(1), 48, (1971)}.

בהצעת חוק ההסכמים הקיבוציים נאמר כי ההסכם הקיבוצי, הן המיוחד והן הכללי, מסדירים את תנאי העבודה של העובדים הקשורים בבעלי ההסכם, אך גם ההסכם הקיבוצי הכללי איננו מכשיר מספיק להסדר תנאי העבודה בענף שלם, היות ואין הוא חל על המפעלים שבעליהם אינם חברי ארגון מעבידים שהוא בעל ההסכם.

מצב זה משאיר את עובדי המפעלים הלא מאורגנים בנחשלותם, ומילא גורם להתחרות בין מפעלים ומהווה בכלל מכשול לקידום המשא-ומתן הקיבוצי, כאשר למניעת תוצאות אלה הוצע צו ההרחבה הנדון.

ממקבץ דברים אלה עלה כי התכלית העיקרית של צו ההרחבה היא להיטיב עם עובדים בלתי מאורגנים על-ידי החלתם של ההוראות המורחבות שבהסכם הקיבוצי גם עליהם.

צו ההרחבה על-פי תכליתו אינו בא לגרוע מההוראות המורחבות שבהסכם הקיבוצי, אלא להפך להיטיב עם העובדים הבלתי מאורגנים ולהחיל את ההוראות המורחבות עליהם כמו כשהן בהסכם הקיבוצי.

יש לציין כי ההוראות המורחבות מופיעות בתוספת לצו ההרחבה, אך הוראת התחולה מופיעה במבוא לצו ההרחבה.

על-פי לשון סעיף 25 לחוק ההסכמים הקיבוציים, סמכות שר העבודה היא להרחיב הוראות בהסכם הקיבוצי, לא לשנותן, לא לתקנן, אלא להרחיבן כמות שהן.

מקום שקיים הבדל בין הוראה מורחבת בצו הרחבה להוראה המקורית בהסכם הקיבוצי אותו הרחיבו, נוסח ההוראה בהסכם הקיבוצי היא הקובעת וזאת מאחר ובצו ההרחבה לא ניתן ליצור יש מאין, כאשר כל מה שניתן הוא להעתיק ולהדביק.

שינוי הוראה בהסכם הקיבוצי בעת הרחבתה בצו הרחבה היא בגדר חריגה ולכן בטלה.
יחד-עם-זאת, על-פי מבנהו, מטרתו ותכליתו, יכול צו הרחבה להינתן לגבי היקף התחולה של ההוראה ההסכמית, מבחינה גיאוגרפית או מבחינה הענפית, יכול הוא להינתן לגבי היקף תחולה שהוא פחות מהיקפה הגיאוגרפי או הענפי של ההוראה ההסכמית, ויכול הוא להינתן לגבי היקף תחולה שהוא מעבר להיקפה של ההוראה ההסכמית, מבחינה גיאוגרפית או מבחינה ענפית {צווי ההרחבה של תוספת היוקר, דמי נסיעה וקצובת הבראה ונופש}.

כל זאת, מבלי לשנות את מהותה של ההוראה המורחבת, וזאת כאשר גם קביעת היקף תחולה, החריג מההוראה ההסכמית, צריך שתהיה מטעמים ענייניים.

ב- דבע נו/3-303 {לשכת המסחר תל-אביב נ' י.א.ד. אלקטרוניקה, תק-אר 97(3), 447 (1997)} בית-הדין קבע כי על-פי סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, רשאי שר העבודה והרווחה להרחיב, בצו, היקף תחולתה של כל הוראה שבהסכם קיבוצי כללי, אם לדעתו נכון לעשות כן בשים-לב למספר העובדים והמעבידים, שעליהם חל ההסכם הקיבוצי הנדון, ולמשקלו של ההסכם בהסדר יחסי העבודה ובקביעת התנאים בשוק העבודה.

צו הרחבה זה יכול להינתן רק לגבי הוראה שבהסכם קיבוצי כללי, והינו, בשדה משפט העבודה הקיבוצי אקט חקיקתי מובהק שיש בו שילוב של משפט עבודה אוטונומי ומשפט עבודה ממלכתי {דב"ע לו/6-5 מבטחים נ' מרדכי סקילי, פד"ע ח 321 (324)}.
תכליתו של צו ההרחבה, היא להרחיב את תחולתן של הוראות מסויימות בהסכם קיבוצי כללי, גם על מעבידים שאינם חברים בארגון המעבידים שחתם על ההסכם, וכן על העובדים של מעבידים אלה.

מטרתו של צו ההרחבה ששר העבודה רשאי לתת מכוח סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוצים הוא להשוות תנאי העבודה בענף ולהעניק גם למי שאינו משתייך לארגונים שהתקשרו בהסכם קיבוצי את היתרונות הנובעים ממנו לבעלי ההסכם, עקב ההסכם.

בדרך זו נוצרת רמה אחידה של תנאי העבודה בענף של תעשיה, כאשר במידה שהסכם עבודה הורחב, מתבטל ההבדל בין מאורגנים ובלתי-מאורגנים, ואלה כאלה חייבים לנהוג תנאי עבודה שווים {ע"א 53/71 צבי רוזן - מרדכי ינקלביץ שותפות נ' יחזקאל ליזרוביץ, פ"ד כו(1), 48, (1971)}.

ארגון המעסיקים, שהוא צד להסכם הקיבוצי, מעוניין, בדרך-כלל, בהרחבת ההסכם על כלל המפעלים שבאותו ענף, וזאת כאשר מטרתו של ארגון המעסיקים היא למנוע תחרות בלתי-הוגנת בין המפעלים המסונפים לארגון המעסיקים לבין מפעלים שאינם מסונפים אליו, כלומר, למנוע מצב שבגלל תנאי ההסכם הקיבוצי יצטרך מעסיק החבר בארגון המעסיקים להציע לעובדיו תנאי עבודה שעלותם גבוהה מזו שהתחייב לה מעביד שאיננו חבר בארגון המעסיקים {אריה שירום בספרו מבוא ליחסי עבודה בישראל (1983), 210}.

הנוהל במתן צו הרחבה נקבע על-פי הסעיפים 26, 27, 28 ו- 29 לחוק הסכמים קיבוציים, וכן תקנות הסכמים קיבוציים {הנוהל במתן צו הרחבה} וביסודו הוא דומה להליך מעין-שיפוטי מחד גיסא ולמשא-ומתן קיבוצי מאידך גיסא {צ' בר-ניב דיני עבודה, קובץ סדרי שלטון ומשפט (מהדורה רביעית-1971, 489}.

צו ההרחבה יפורסם ברשומות ויפורטו בו ההוראות שהורחבו וסוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו או סוגי המפעלים שעליהם יחול הצו, או אף כלל העובדים, ומשפורסם צו הרחבה, אין עוררין על תוקפו.

ב- סע"ש (ת"א) 55350-05-13 {אורנשטיין אלכסנדר, נ' ששון אלומיניום בע"מ, תק-עב 2015(3), 11640 (2015)} בית-הדין קבע כי צווי הרחבה אשר מתפרסמים על-ידי שר העבודה והרווחה מכוח סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, הם בבחינת ידיעת דיינים בכל בית-משפט נוכח פרסומם ברשומות, ולבטח בבתי-הדין לעבודה {ראה גם דב"ע (ארצי) מט/3-16 אגודת השומרים בע"מ נ' שלייבי עיידה, פד"ע כ 213}.

ב- ס"ע (ת"א) 25172-08-11 {ילנה אידלצ'וק נ' אסף בן בסט, תק-עב 2015(1), 15408 (2015)} בית-הדין קבע כי צווי הרחבה מכוח סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, הם בבחינת "ידיעת דיינים" של בית-דין זה כערכאה המתמחה במשפט העבודה והבטחון הסוציאלי, אף מבלי שיוגשו לבית-הדין.

אם התשתית העובדתית לתחולת הצו עולה מהראיות שהוכחו בהליך, אין מניעה כי במסגרת פסק-הדין תבחן תחולת צו הרחבה שלא נטען בכתבי הטענות {ראה גם דב"ע מט/3-16 אגודת השומרים נ' שלבי, פד"ע כ 213 (1989); דב"ע נא/3-12 אדירים חברה לעבודות ציבוריות בע"מ נ' שבתאי, פד"ע כז 192 (1991)}.

במקרה הנדון בית-הדין קבע כי צו ההרחבה במלאכה אינו חל על הנתבע, גם אם אין חולק כי הנתבע מפעיל מכבסה.

זאת מאחר שהצו חל על כל העובדים והמעבידים בישראל המעסיקים לא יותר מ-20 עובדים בענפי המלאכה והתעשיה הזעירה המפורטים בתוספת השניה.

נדרש כי עסקו של הנתבע יכלל בהגדרת הרישא לצו ולא די בכך שיופיע בתוספת לצו {ד"ט (ת"א) 33314-04-12 לשכת המסחר תל אביב נ' אלרון מערכות משולבות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.14)}.

שם בית-הדין הגיע למסקנה כי צווי ההרחבה עליהם התובעת הצביעה אינם חלים על הצדדים, ובשל כך דחה את התביעות לדמי גמולים ולתוספת ותק.

ב- ס"ע (ת"א) 9264-03-12 {אולג גורב נ' תבנוגרף בע"מ, תק-עב 2014(4), 7107 (2014)} צויין כי הנתבעת היתה חברה בהתאחדות המלאכה והתעשיה החל משנת 1992 כאשר מכוח חברותה בהתאחדות חל על הנתבעת ההסכם הקיבוצי הכללי - מלאכה ותעשיה זעירה, שנערך ונחתם ביום 08.03.79.

התובעות טענו כי משעיסוקה של הנתבעת בתחום הפלסטיקה אזי שעל יחסי הצדדים חל גם צו ההרחבה בענף הפלסטיקה משנת 1974 בו מעוגנת הזכות לתוספת בגין עבודה במשמרת שלישית שאינה נכללת במסגרת ההסכם הקיבוצי הכללי.

התובעות ביססו טענה זו על סעיף ו' לפרק השני של ההסכם הקיבוצי הכללי שקבע כי תנאי העבודה שנקבעו ושעליהם הוסכם בהסכם זה באו להוסיף ולהשלים על ההסכמים הקיבוציים אשר היו נהוגים וקיימים, ולא באו במטרה להרע ולגרוע מהם.

עוד טענו התובעות כי מכוח סעיף זה יש להחיל על הצדדים את ההוראה המיטיבה הקבועה בצו ההרחבה, משזו לא נשללה במפורש בהסכם הקיבוצי.

בית-הדין לא קיבל טענה זו מאחר וסעיף זה קובע כי תנאיו מוסיפים על הסכמים קיבוציים קודמים שחלו על יחסי הצדדים ואשר הצדדים נהגו על-פיהם, כאשר ההסכם אינו מתייחס לצווי הרחבה ענפיים כפי שטענו התובעות.

יתרה-מכך, בית-הדין הוסיף כי בעת שנכרת ההסכם הקיבוצי הנ"ל כבר פורסם צו ההרחבה בענף הפלסטיקה כך שהצדדים היו מודעים לו וככל שהיו מבקשים להחיל תנאים אלה או אחרים ממנו היו קובעים זאת במפורש.

שתיקתם של הצדדים בהקשר זה לימדה כי זו לא היתה כוונתם.
בהתאם לפסיקתו של בית-הדין הארצי ניתן להחיל על עובד מספר הסכמים קיבוציים ו/או צווי הרחבה ובתנאי שהיתה הסכמה מפורשת לכך {ע"ע 324/05 ריבה אצ'לדייב נ' עמישב שירותים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.03.06)}.

אשר-על-כן, דברים אלה התיישבו עם האמור בפתיח לצו ההרחבה שהחריג תחולת הוראות הצו על עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בהסכמים קיבוציים.

צו ההרחבה קובע מפורשות כי הוראותיו לא יחולו על עובדים ומעבידים שתנאי עבודתם יוסדרו בהסכמים קיבוציים מאוחרים, כדוגמת המקרה הנדון.

עוד צויין כי אין לקבל את טיעונו של התובע, שהוראות מיטיבות בצו ההרחבה, ככל שיש כאלה ברכיב מסויים, גוברות על ההסכם הקיבוצי ומחייבות לגבי התובע.

הסכם קיבוצי הוא מקשה אחת, תוצאה של משא-ומתן בין הצדדים לו, בו ייתכן שרכיב מסויים נמוך בתמורה להעלאה ברכיב אחר.

אשר-על-כן, כאשר חל על צדדים ליחסי עבודה הסכם קיבוצי, צו ההרחבה נסוג מפניו ואין כל הצדקה להעניק לעובדים הטבות מכוח הסכם קיבוצי, הבאות להסדיר את כל תנאי עבודתם במקום עבודה מסויים, ובד-בבד להתיר להם ליהנות גם מהוראות כלליות במשק, בצווי הרחבה, שנועדו לעובדים שאינם מאורגנים.

ניתן לעשות כך רק אם יש הוראה מפורשת בהסכם הקיבוצי, המפנה לצו הרחבה כלשהו, ומחילה את הוראותיו על הצדדים להסכם הקיבוצי - כפי שנראה, למשל, ברכיב הוצאות הנסיעה - או הוראה בצו ההרחבה, שאינה מסויגת, או הקובעת שהוא חל גם על עובדים במקומות עבודה מאורגנים, בהם יש תחולה להסכם קיבוצי מסויים.

סיכומו-של-דבר, בעניין הנדון הוא שצו ההרחבה הוציא מתחולתו עובדים שחל עליהם הסכם קיבוצי ולכן, בתקופת תוקפו, הוראותיו גוברות, במיוחד כאשר הוא מאוחר לצו ההרחבה {ס"ע (חי') 20055-05-09 סמיר אבו סויד נ' ש.א.ש. צפון ועמקים נ' אבטחה ושמירה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.09.11)}.

לפיכך, קבע בית-הדין כי התוצאה היא כי על יחסי העבודה בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי - מלאכה ותעשיה זעירה, שנערך ונחתם ביום 08.03.79 והסכם זה בלבד.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסמכות להרחיב הסכם קיבוצי