פיטורים והתפטרות בלא מתן הודעה מוקדמת (סעיף 10 לחוק)

1. הדין
סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"10. פיטורים והתפטרות בלא מתן הודעה מוקדמת (תיקון התשע"ד)
הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו:
(1) על עובד בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה; שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ובהתייעצות עם ארגוני עובדים וארגוני מעבידים שלדעתו הם יציגים, נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש מהעובד כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת;
(2) על מעסיק, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על-פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על-פי החלטת בית-דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי."

2. כללי
ב- ע"ע 4675-05-14 {חברת תוויות איכות בעמ נ' לירון אהרון בן יאיר, תק-אר 2015(3), 705 (2015)} בית-הדין חייב את החברה לשלם לעובד שכר עבור תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה, אך בשל החברה העובד לא עבד במהלכה. וכך נקבע על-ידי בית-הדין האזורי:
"... אנו סבורים, כי פריימן לא היה רשאי להפסיק באופן חד-צדדי את עבודתו של הנתבע במועד מוקדם מהמוסכם, מבלי שהתובעת תשלם לו עבור התקופה בה נמנעה ממנו האפשרות לעבוד. אמנם, התובעת חשדה במעשים לא כשרים של הנתבע, ובסופו-של-יום, אכן הוכח שפעל במידה מסויימת של חוסר תום-לב כלפיה, אולם, הפרת חובות הנתבע כלפי התובעת לא היתה כה חמורה כפי שסברה, ובפועל לא נגרם לה נזק ממשי בשל כך, מצד אחד, ואף הנתבע לא הרוויח מכך יתרון בלתי-הוגן, מצד שני. מה גם, שלדעתנו - אילו היתה התובעת מבררת את החשדות עם הנתבע, בזמן אמת, היתה מבינה בעצמה שהדברים אינם כפי שנדמו לה מלכתחילה."

החברה טענה, כי בנסיבות העניין לא היה מקום להמשיך ולהעסיק את העובד ולכן לא היה מקום לחייבה לשלם לעובד חלף הודעה מוקדמת.

בית-הדין קבע, כי אין מקום להתערב בהכרעת בית-הדין האזורי ודין ערעור החברה להדחות. וזאת מהטעמים הבאים: הטעם הראשון, יחסי העבודה הסתיימו בהסכמה, ונקבע מועד לסיומם. בנסיבות אלה חוזה העבודה של העובד הפך לחוזה עבודה לתקופה קצובה. מניעת עבודה מהעובד בתקופה הקצובה זו מקימה לו את הזכות לקבל את שכרו. הטעם השני, אמנם, זכותו של העובד לעבוד בתקופה הקצובה שזורה ושלובה בחובתו היסודית לבצע את עבודתו בתום-לב ובהגינות. הפרה יסודית של חובה זו עשויה להצדיק שחרור המעסיק מחובתו להעסיק את העובד. לעניין זה ניתן ללמוד גזירה שווה מהוראותיו של סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת, בו נקבעו נסיבות המשחררות את מי שחייב במתן ההודעה המוקדמת מנתינתה.

בעניין אטיאס {ע"ע (ארצי) 30021-02-12 יצחק אטיאס - חברה לעבודות בניין בע"מ נ' קירבייק קודיס, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.12.14)} בית-הדין פסק בהתייחס לסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת, כי:

"יתכנו מקרים בהן ההתפטרות אינה מזכה בפיצויי פיטורים, אך יתקיימו בהם נסיבות מיוחדות בהן אין לדרוש מהעובד לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. הכוונה למשל, למקרים בהן חובת העובד לעבוד שלובה ומותנית בקיומה של חובה מצד המעסיק, כך שבהפרת האחרונה משוחרר העובד מהחובה הראשונה. כך ארע במקרה שלפנינו. בדין פסק בית-הדין האזורי, כי משהועסקו המשיבים בשכר נמוך משמעותית משכר המינימום, התקיימו נסיבות מיוחדות בהן אין לדרוש מהמשיבים להמשיך ולעבוד. לפיכך, המשיבים היו פטורים מהחובה ליתן הודעה מוקדמת להתפטרות...

הנפסק שם נכון, בשינויים המחוייבים, גם למקרה בו העובד מפר חיוב השלוב בחובתו של המעסיק להעסיק. בית-הדין האזורי קבע, כי במעשיו של העובד, כפי שהוכחו לפניו, לא היה כדי להצדיק את שחרור החברה מחובתה להעסיק את העובד עד לתום ההודעה המוקדמת. לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו."

ב- ע"ע 3501-10-11{מוחמד עליאן נ' דרמוני אלקטרוקופי 1994 בע"מ, תק-אר 2014(4), 2288 (2014)} נקבע, כי סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת, קובע, כי הוראות סעיפים 2 עד 7 לחוק לא יחולו "על עובד, בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה".

בנסיבות העניין, בית-הדין היה סבור, כי לא היה מקום לדרוש מהמערער שיעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. כפי שהודה בני בחקירתו הנגדית, הוא אמר למערער "ללכת הביתה". כפי שהעידו הן בני והן המערער אין מדובר בפעם הראשונה שהתרחש אירוע מעין זה. בני העיד, כי לא פעם המערער היה מגיע לעבודה עייף וכי הוא הזהיר את המערער כמה פעמים בעניין זה. וכן, כי אירע מקרה דומה בו הוא ביקש מהמערער להזדרז בעבודה ואז "היה לנו כבר פיצוץ אחד לפני כן שהוא גם במסגרתו הלך הביתה, למחרת חזר והמשיך לעבוד אחרי שדיברתי אני חושב אז עם אבא שלו".

גם המערער העיד בחקירה הנגדית, כי כל פעם הדבר חוזר וכי "זה לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה, ואני לא צריך את זה יותר. שכל פעם הוא צועק עלי ומבקש שאחזור". בתצהירו העיד המערער כי סירב לבקשתו של בני לשוב לעבודה, "מפאת הכבוד ובשל העובדה שהוא פיטר אותי". גם אם טעה המערער בפרשנותו לאירוע בכך שראה בו כ"פיטורים", ניתן לקבל את עמדת המערער כי נוכח דבריו של בני "ללכת הביתה", ובמיוחד נוכח העובדה, כי אירוע זה הצטרף לאירועים קודמים בהם התנהל ויכוח כאמור בטונים גבוהים בין המערער לבין בני, המערער לא היה חייב לשוב לעבוד בנסיבות כאלה, ולכן לא היה חייב לתת הודעה מוקדמת להתפטרותו, בהתאם לסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת.

בית-הדין הדגיש, כי הפטור ממתן הודעה מוקדמת אינו מוגבל בהכרח למצבים בהם העובד מתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, כגון מצבים הבאים בגדרו של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. לפיכך, יתכנו מקרים בהם ההתפטרות אינה מזכה בפיצויי פיטורים, אך יתקיימו בהם נסיבות מיוחדות בהן אין לדרוש מהעובד לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת {ראה לעניין זה: ע"ע 30021-02-12 יצחק אטיאס - חברה לעבודות בניין בע"מ נ' קירבייק קודיס, תק-אר 2014(4), 1944 (2014)}. מכל מקום, במקרה הנדון המערער לא טען כי היה זכאי לפיצויי פיטורים בשל התפטרות "מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו" כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

3. במעשיו של העובד, לא היה כדי להצדיק את שחרור החברה מחובתה להעסיק את העובד עד לתום ההודעה המוקדמת - ערעור העובד נדחה בשלמותו וערעור החברה נדחה ברובו
ב- ע"ע 4675-05-14 {חברת תוויות איכות בע"מ נ' לירון אהרון בן יאיר, תק-אר 2015(3), 705 (2015)} החברה טענה, כי בנסיבות העניין לא היה מקום להמשיך ולהעסיק את העובד ולכן לא היה מקום לחייבה לשלם לעובד חלף הודעה מוקדמת.

בית-הדין קבע, כי אין מקום להתערב בהכרעת בית-הדין האזורי ודין ערעור החברה להידחות מהטעמים הבאים: הטעם הראשון, יחסי העבודה הסתיימו בהסכמה, ונקבע מועד לסיומם. בנסיבות אלה חוזה העבודה של העובד הפך לחוזה עבודה לתקופה קצובה. מניעת עבודה מהעובד בתקופה הקצובה זו מקימה לו את הזכות לקבל את שכרו. הטעם השני, אמנם, זכותו של העובד לעבוד בתקופה הקצובה שזורה ושלובה בחובתו היסודית לבצע את עבודתו בתום-לב ובהגינות. הפרה יסודית של חובה זו עשויה להצדיק שחרור המעסיק מחובתו להעסיק את העובד. לעניין זה ניתן ללמוד גזירה שווה מהוראותיו של סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת, בו נקבעו נסיבות המשחררות את מי שחייב במתן ההודעה המוקדמת מנתינתה.

בית-הדין האזורי קבע, כי במעשיו של העובד, כפי שהוכחו לפניו, לא היה כדי להצדיק את שחרור החברה מחובתה להעסיק את העובד עד לתום ההודעה המוקדמת. בית-הדין לא מצא מקום להתערב בקביעה זו. לאור האמור לעיל, בית-הדין דחה את ערעור החברה ברכיב זה.

4. פיטורים והתפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת - בנסיבות התפטרותו של העובד אין לדרוש ממנו ליתן הודעה מוקדמת - הערעור התקבל בחלקו
ב- ע"ע 1947-10-11 {בן ביטחון (1989) בע"מ נ' מסגנאו וונדאו, תק-אר 2013(3), 1304 (2013)} בית-הדין קבע, כי אין טעות בפסיקת בית-הדין האזורי שנמנע מלקזז תשלום תמורת הודעה מוקדמת מסכומים שפסק לעובד. בית-הדין האזורי קבע, כי העובד התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ומכאן זכאותו לפיצויי פיטורים.

לכן, קבע בית-הדין, כי בנסיבות התפטרותו של העובד אין לדרוש ממנו ליתן הודעה מוקדמת ולעבוד במהלכה בתנאים המרעים עימו {סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת}. כפועל יוצא מכך, קבע בית-הדין, כי אין לקזז משכרו של העובד כל סכום בגין אי-מתן הודעה מוקדמת.
5. פיטורים והתפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת - השבת דמי הודעה מוקדמת - שני הערעורים נדחו
ב- 38449/11 ע"ע {דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות 2007 בע"מ נ' לב פוטיחה, תק-אר 2012(4), 1125 (2012)} נדונו שני ערעורים על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב. בפסק-דינו קיבל בית-הדין האזורי בחלקה את תביעתו של המשיב, מר פוטיחה, להשבת דמי ההודעה המוקדמת אשר נוכו משכרו, ודחה את תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

כמו-כן דחה בית-הדין האזורי את התביעה שכנגד שהגישה המערערת, להשיב לידיה סכומים ששילמה למר פוטיחה לפנים משורת הדין ולחייבו בהוצאות הנזקים שגרם לה עקב סיום העסקתו. בערעורו ביקש מר פוטיחה, כי בית-הדין יקבע שהוא פוטר, או שלנוכח מצבו הבריאותי יש לראות בהתפטרותו כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, ואילו המערערת ביקשה בערעורה, כי בית-הדין יקבע, כי בנסיבות העניין היתה קיימת חובה למר פוטיחה ליתן הודעה מוקדמת טרם התפטרותו, וכי היא זכאית לפיצוי בגין הפרת אותה חובה.

בית-הדין האזורי פסק, כי לאור המסמכים הרפואיים בעניינו, ביניהם אישורים רפואיים מרופאה תעסוקתית, העובד לא היה כשיר לעבודה באופן רצוף מיום 19.08.07, הוא יום תחילת ההודעה המוקדמת, ועד ליום 10.06.08. לטענת החברה לא היה מקום ליתן משקל לאישורים אלה, משום שהם מבוססים על אמירות סובייקטיביות, ואינם עומדים בדרישות הדין. העובדה שעלתה מן האישורים הרפואיים, שלא נסתרה, היא שהעובד לא היה מסוגל לעבוד כלל במהלך אותה תקופה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי טענת החברה, לפיה יש מקום לפסוק פיצוי לטובתה על-פי סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת, דינה אף היא להידחות. לפי האישורים הרפואיים שהציג, היה העובד חולה בתקופת ההודעה המוקדמת. אין לדרוש מעובד להתייצב לעבודה, לרבות במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, כאשר הוא חולה והמציא על כך אישורי מחלה כדין. בענייננו הוכח, כי העובד לא היה כשיר לעבוד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת ומשך זמן משמעותי גם לאחריה. לאור האמור, בדין פסק בית-הדין האזורי, כי אין מקום לנכות את דמי ההודעה המוקדמת משכרו של העובד.

כמו-כן הוסיף בית-הדין, כי לא עלה בידי העובד להוכיח לפני בית-הדין האזורי, כי פוטר. מעדות העובד עצמו ואף מהתנהלותו האובייקטיבית, כפי שהתקיימה בזמן אמת בסיום יחסי העבודה, ניתן ללמוד באופן ברור שהוא זה שבחר להתפטר. על-כן, קביעתו העובדתית של בית-הדין האזורי כי בשיחת הטלפון העובד התפטר, ולא פוטר כטענתו, היתה מעוגנת היטב בחומר הראיות שהונח לפניו ובעדויות ששמע, ובית-הדין בחר שלא להתערב בה. לאור העובדה, כי העובד הוא זה שבחר לנהל את תביעתו במסלול פיטורים, באופן עקבי וללא סטיה ממנו, תוך הדגשה, כי אין מדובר בהתפטרות, והחזיק בטענה זו אף בערעור. אשר-על-כן, טענתו של העובד, כי התפטר מחמת מצב בריאותו, נדחתה.

כך גם לגבי טענת העובד, כי התפטר בדין מפוטר מחמת הרעת תנאים או מחמת נסיבות בגינן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. טענה זו לא נטענה לפני בית-הדין האזורי, קל וחומר שהיא לא הוכחה, ומשכך אין להידרש לה בהליך הערעור ודינה להידחות.

לאור האמור לעיל ומאחר שעילת ההתפטרות מטעמי בריאות או מכל טעם אחר המזכה בפיצויי פיטורים לא נטענה, וככל שנטענה לוותה מיד בצמוד בהכחשתה, קבע בית-הדין, כי אין מקום להתייחס לטענות העובד אשר הועלו במסגרת הערעור, כי למעשה לא פוטר, אלא התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. אשר-על-כן, נקבע, כי בדין דחה בית-הדין האזורי את תביעת העובד לפיצויי פיטורים.

לאור כל האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי דין שני הערעורים להידחות.

6. פיטורים והתפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת - העובדת התפטרה מעבודתה בנסיבות אשר אין לראות בהן משום פיטורים המקנים זכאות לפיצויי פיטורים - ערעורה של עמותת בית הורים "הדקל" התקבל כך שחיובה בתשלום פיצויי פיטורים לגב' ולנטינה בורק, מבוטל והערעור שכנגד נדחה
ב- ע"ע 523/07 {עמותת בית הורים הדקל נ' ולנטינה בורק, תק-אר 2008(3), 728 (2008)} נדון ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב בו התקבלה בחלקה תביעתה של המשיבה והמערערת שכנגד {העובדת} לתשלום פיצויי פיטורים לאחר שהתפטרה מעבודתה בבית האבות אותו מפעילה עמותת בית הורים "הדקל", שהיא המערערת והמשיבה שכנגד {העמותה}.

העובדת החלה לעבוד בבית האבות שמפעילה העמותה באפריל 1998, ועבדה בעמותה בסך הכל במשך 66 חודשים. ביום 06.09.03 נפגעה העובדת בגבה בעת שהרימה קשישה בבית האבות. האירוע הוכר כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבותיה הוכרו לה אחוזי נכות מעבודה {10% נכות צמיתה}. העובדת שבה לעבודה בבית האבות לאחר תום תקופת ימי אי-הכושר שהוכרו לה בעקבות הפגיעה בעבודה, אך בסופו-של-דבר התפטרה מעבודתה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי העובדת התפטרה מעבודתה ולא פוטרה.

העובדת הגישה תביעה לבית-הדין האזורי נגד העמותה לתשלום פיצויי פיטורים בטענה, כי יש לראות בהתפטרותה כדין פיטורים אשר בוצעו על רקע מצב בריאותי לקוי ובהסתמך על ממצאים רפואיים אשר על-פיהם היתה מנועה מלעבוד בעבודות שהוצעו לה על-ידי העמותה. העמותה, מצידה, הגישה תביעה שכנגד לקבלת פיצוי בגובה שכר חודש כדמי הודעה מוקדמת להם היתה זכאית מהעובדת.

בית-הדין האזורי פסק, כי העמותה תשלם לעובדת פיצויי פיטורים חלקיים בשיעור של 80% ובסך הכל 27,892 ש"ח, ודחה את התביעה שכנגד של העמותה.
כמו-כן מפסק-דינו של בית-הדין האזורי עלה, כי התובעת לאחר התאונה היתה מוגבלת רפואית. והוכח במשפט, כי עבודתה הרגילה של התובעת אכן היתה כרוכה בהרמת משאות. עם-זאת, המעביד הביע נכונות מסויימת להקל על תנאי העסקת התובעת ובכך לציית להוראת המסמכים הרפואיים. דווקא התובעת מצידה הערימה קשיים על נכונותו העקרונית של המעביד לחזור ולשלבה בעבודת בית האבות.

העובדת, במקום לשתף פעולה עם מעבידה, במציאת נוסחה מאוזנת של עבודה במגבלות הקיימות היא היתה באה והולכת במקום העבודה כאוות נפשה, ללא שום קבלת מרות של המעביד. והכל, בתירוץ של "מצבה הרפואי". יש לזכור, כי "מצבה הרפואי" של התובעת לא היה אי-כושר מלא לעבודה, אלא מגבלות מסויימות בתפקוד.

העמותה הגישה ערעור על פסק-הדין, בו הלינה על עצם חיובה בתשלום פיצויי פיטורים לעובדת ועל דחיית התביעה שכנגד שהגישה לבית-הדין האזורי. העמותה טענה, כי המערערת התפטרה בנסיבות אשר אינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים. לטענתה, בנסיבות העניין, בהם העובדת התפטרה ולא פוטרה, יש לבחון את תחולת החריג המופיע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. על-פי קביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי עצמו, העובדת לא עמדה בנטל להוכיח שמתקיימים החריגים בסעיף האמור, על-כן היה מקום לדחות את תביעתה.

עוד טענה העמותה, כי התוצאה המשפטית הנובעת מהעובדות שנקבעו בבית-הדין האזורי היא שהעובדת אינה זכאית כלל לפיצויי פיטורים. עוד הוסיפה העמותה, כי עניין "הפרת המשמעת החמורה" אינו רלוונטי לניתוח המשפטי. העמותה הדגישה, כי היא פעלה לספק לעובדת עבודה קלה פיזית ובהתאם למגבלותיה הרפואיות, כגון האכלת קשישים ופינוי מגשים מחדר האוכל. כן נטען, כי יש לקבל את התביעה שכנגד ולחייב את העובדת בתשלום פיצוי על אי-מתן הודעה מוקדמת, הואיל והיא עזבה את עבודתה ללא מתן הודעה מראש.

העובדת הגישה ערעור שכנגד בו היא טענה, כי היה מקום לפצותה בפיצויי פיטורים מלאים ולא חלקיים. העובדת, חלקה על קביעותיו העובדתיות של בית-הדין האזורי וטענה, כי העמותה נהגה כלפיה בחוסר תום-לב כאשר הציעה לה עבודות פיזיות "קשות" ו"מפרכות" ולאחר שבקשתה לקבלת עבודות קלות יותר לא נענו, היא נאלצה להתפטר מעבודתה. עוד טענה העובדת, כי אין במעשיה משום "הפרת משמעת חמורה", הואיל ולא הוצעו לה עבודות התואמות את מצבה הרפואי. לעניין ההודעה המוקדמת, טענה העובדת, כי מתקיימות בעניינה נסיבות מיוחדות בהן אין לדרוש ממנה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, בהתאם להוראות סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת.

בית-הדין קבע, כי העובדת לא עמדה בנטל להוכיח, כי מתקיים בעניינה החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ולא נמצאה סיבה מספקת להתפטרותה באותן נסיבות, ועל-כן תביעתה לפיצויי פיטורים, נדחתה.

עוד הוסיף בית-הדין הארצי, כי בית-הדין האזורי קבע כי מעשיה של העובדת הינם בגדר "הפרת משמעת חמורה" המצדיקה הפחתה של פיצויי הפיטורים. בית-הדין הארצי קבע, כי אין להסכים עם קביעה זו, הואיל ומעשיה של העובדת אינם מקנים לה מלכתחילה זכאות לפיצויי פיטורים. בית-הדין האזורי התבסס על סעיף 10 לפסק-הדין יוסף הרמן {ע"ע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ, תק-אר 2002(4), 86 (2002)}, אך בפסק-דין זה קמה לעובד זכאות לפיצויי פיטורים מכיוון שפוטר מעבודתו. לאחר שנקבע, כי קיימת זכאות לפיצויי פיטורים, יש לדון בשאלה האם יש הצדקה להפחתתם.

במקרה שבפנינו, העובדת התפטרה מעבודתה בנסיבות אשר אין לראות בהן משום פיטורים המקנים זכאות לפיצויי פיטורים, ועל-כן אין כל רלוונטיות לשאלה האם יש טעם משפטי להפחית את פיצויי הפיטורים.

כמו-כן, העובדת טענה, כי העמותה הציעה לה עבודה בשטיפת רצפות, שטיפת חדרי מדרגות וחדר אוכל ושטיפת כלים במטבח. העמותה טענה מנגד, כי לא הוצעו לעובדת עבודות ניקיון אלא עבודה בהאכלת קשישים ופינוי מגשים מחדר האוכל והמטבח. בהכרעה בין גרסאות סותרות אלה, בית-הדין הארצי קיבל את הכרעתו העובדתית של בית-הדין האזורי, המבוססת על עדויות שנשמעו בפניו, ולפיה העמותה היתה מוכנה לציית להוראות המסמכים הרפואיים ובית-הדין קבע, כי אין קיימת הצדקה להתערב בה.

בית-הדין קבע, כי מכל האמור לעיל עלה, כי דין ערעורה של העמותה להתקבל כך שיבוטל חיובה בתשלום פיצויי פיטורים לעובדת.

באשר לתביעה שכנגד שהגישה העמותה בבית-הדין האזורי. העמותה טענה, כי היא זכאית לתשלום פיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת של העובדת טרם החליטה להתפטר מעבודתה. העובדת מנגד, טענה, כי התקיימו בעניינה "נסיבות מיוחדות" בהן אין לדרוש ממנה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. בית-הדין האזורי דחה את התביעה שכנגד, מהנימוק, שהיא "מתבססת על טענה כי מדובר בהתפטרות גרידא". בית-הדין הארצי קבע, כי דין ערעורה של העמותה ברכיב זה, להידחות, למרות שלכאורה עלה מהתשתית העובדתית, כי העובדת התפטרה ללא זכות לפיצויי פיטורים.

עוד הוסיף בית-הדין הארצי, כי סכום התביעה שכנגד לא כומת כראוי על-פי הוראות החישוב הרלוונטיות המופיעות בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, וזהו טעם המצדיק את דחיית הערעור ברכיב זה בנסיבות העניין.

זאת ועוד, בית-הדין קבע, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות שלא לחייב את העובדת בפיצוי על אי-מתן הודעה מוקדמת. העובדת, מאז שחזרה לעבודה מתקופת המחלה, הצביעה בהתנהגותה על אי-רצונה לשוב לעבודה ולהשתלב בעבודה כך שעובדת התפטרותה לא הפתיעה את העמותה ואין ספק, כי היתה ידועה להם עם חזרתה לעבודה לאחר התאונה.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי ערעורה של עמותת בית הורים "הדקל" מתקבל כך שחיובה בתשלום פיצויי פיטורים לגב' ולנטינה בורק בפסק-דינו של בית-הדין האזורי, מבוטל. ערעורה של העמותה על דחיית תביעתה שכנגד לתשלום פיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, נדחה. הערעור שכנגד שהגישה גב' ולנטינה בורק, נדחה.

7. הפרת החובה ליתן הודעה מוקדמת להתפטרות, לא היוותה נימוק לביצוע הקיזוזים שהורה עליהם בית-הדין האזורי - הערעור התקבל
ב- עד"מ 22/06 {אמיליה גאורגה נ' ג'אן כץ, תק-אר 2007(1), 530 (2007)} המערערת טענה, כי במהלך הדיון שהתנהל בבית-הדין האזורי הוכח, כי המשיב לא שילם לה את שכרה, ולכן לפי ההוראה הקבועה בסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת, רשאית היתה לעזוב את העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת, ומכאן שכל הקיזוזים שנעשו בגין "עזיבתה הפתאומית" לא היה להם מקום.

עוד טענה המערערת, כי אין מקום לגלגל עליה את התשלום ששילם המשיב לחברת כוח-אדם "קריירה" בעד הסדרת הגעתה מרומניה לישראל, הואיל ואין בסיס משפטי לחיובה בחיוב זה מטעמים אלה: איש לא טען לחיוב חוזי של המערערת בתשלום זה; החיוב נוגד את הוראת סעיף 12(ב) לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, התשנ"ו-1996 {ייקרא להלן: "חוק קבלני כוח-אדם"}; איש לא חייב את המשיב לבחור להביא את המערערת ארצה באמצעות חברת כוח-האדם "קריירה" או באמצעות חברת כוח-אדם בכלל; אין קשר סיבתי בין אי-מתן ההודעה המוקדמת לבין התשלום לקריירה.

באשר להוצאות שהוציא המשיב עבור ביטוחה לשנה שלמה טענה המערערת, כי לא היה מקום להשיתן מטעמים אלה: המערערת הוכיחה, כי המשפחה האחרת אליה עברה עשתה לה ביטוח רפואי בתקופת עבודתה אצלה; על-פי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב-2001 המעסיק רשאי לנכות משכר העובד סכום שלא יעלה על 100.45 ש"ח לחודש ומכל מקום היה על המשיב לפעול להקטנת הנזק ולבטל את הביטוח הרפואי שנעשה למערערת עם עזיבתה. המערערת טענה גם, כי לא היה מקום לחייבה ב"הוצאות התרגום" של המשיב שכן תביעתה התקבלה ומשמעות הקיזוז היא, למעשה, פסיקת הוצאות לזכות המשיב.

המשיב תמך בפסק-דינו של בית-הדין האזורי וטען, כי לא היו נסיבות המצדיקות את עזיבתה הפתאומית של המערערת את מקום עבודתה, ולכן בדין קוזזו הסכומים שנפסק שיש לקזזם.

בית-הדין קבע, כי דין הערעור להתקבל וזאת משום שגם אם חלה על המערערת החובה ליתן הודעה מוקדמת להתפטרות, וחובה זו הופרה על-ידה, אין הפרת חובה זו יכולה להוות נימוק לביצוע הקיזוזים שהורה עליהם בית-הדין האזורי. ככל שאכן הופרה החובה ליתן הודעה מוקדמת, היה על בית-הדין האזורי לפסוק, כי על המערערת לשלם למשיב פיצוי בגין הפרת החובה, אך מכל מקום אין קשר סיבתי בין עזיבתה הפתאומית של המערערת והפרת החובה ליתן הודעה מוקדמת לקיזוזים שבוצעו בפסק-דינו של בית-הדין האזורי ושאין בינם ואי-מתן ההודעה המוקדמת והעזיבה הפתאומית זיקה כלשהיא.

באשר לקיזוז העמלה ששולמה לחברת כוח-האדם "קריירה", בית-הדין קבע, כי לקיזוז זה אין כל בסיס משפטי. סעיף 12(ב) לחוק קבלני כוח-אדם קובע, כי: "מי שאצלו מועסק בפועל עובד של קבלן כוח-אדם לא ידרוש ולא יגבה מהעובד בדרך כלשהי תמורה מלאה או חלקית של סכומים שהוא שילם לקבלן כוח-האדם בעד שירותיו או כהחזר הוצאותיו, בין במישרין בין בעקיפין".
במקרה הנוכחי, ספק אם הוראה זו חלה במישרין על המערערת, ואולם ניתן להסיק ממנה על המדיניות המשפטית הראויה. גם המסמך שהציג המשיב בבית-הדין האזורי הנחזה להיות חוזה העבודה בין הצדדים, כפי שפורט לעיל, אינו יכול לשמש מקור משפטי לחיוב המערערת בתשלום העמלה לקריירה, שכן לשונו אינו ברורה כלל ועיקר, ומכל מקום המערערת הכחישה, כי חתמה עליו, הספק בעניין זה פעל לרעת המשיב. כאמור, גם לו חתמה המערערת עליו, האמור בו לעניין זה סותר את הרציונל שמאחורי הוראת סעיף 12(ב) לחוק קבלני כוח-אדם, ולכן אין לאכוף אותו. לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי אין לקזז את העמלה ששילם המשיב לחברת כוח-האדם משכרה של המערערת.

באשר לקיזוז הביטוח הרפואי, נקבע, כי בבית-הדין האזורי אישרה המערערת, כי הסכימה לניכוי הביטוח הרפואי משכרה. משאלו הם פני הדברים, קבע בית-הדין, כי רשאי היה המשיב לנכות משכרה של המערערת את עלות הביטוח הרפואי. יחד-עם-זאת, היה על המשיב לפעול להקטנת נזקיו ולבטל את הביטוח הרפואי שנערך כאמור לשנה מראש עם עזיבתה של המערערת את ביתו. אשר-על-כן ומשעלות הביטוח לשנה שלמה עמדה על 1,696 ש"ח, בית-הדין קבע, כי העלות ליום עמדה על 4.6 ש"ח. המערערת הועסקה אצל המשיב 47 יום, ולכן עלות הביטוח הרפואי המותרת לניכוי עומדת על 218 ש"ח {47X4.6}.

באשר לקיזוז "הוצאות תרגום" שהוציא המשיב בשל ניהול ההליך בבית-הדין האזורי, קבע בית-הדין, כי תביעתה של המערערת בבית-הדין האזורי התקבלה, לכן קיזוז סכומים שהוציא המשיב לצורך ניהול המשפט משמעותו, הלכה למעשה, השתת הוצאות משפט על המערערת, ולכן דינו להתבטל. לאור כל האמור לעיל, בית-הדין קיבל את הערעור.

8. על רקע העימות שנאלץ המשיב לעבור במשטרה עם מנהליו, ובו הואשם במתן עדויות שקר, לא היה מקום לחייב את המשיב במתן הודעה מוקדמת - הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה
ב- ע"ע 35206-09-12 {פאנץ ליין אינטרטיינמנט בע"מ נ' רונן דדון, תק-אר 2012(4), 243 (2012)} בית-הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב וקבע, על-סמך חומר הראיות שהובא בפניו, כי המבקשת כשלה בהצגת הוכחה שהמשיב פעל בניגוד לנהלים לפיהם "רק שני ברמנים ביחד שנמצאים בבר מדליקים את המתקן" וכי "צריך לשפוך כמות מינימאלית של אלכוהול כדי לעשות את הרושם הדרוש". בקשר לכך נקבע כי המבקשת נמנעה מלהציג נהלים קיימים או להביא ראיות אחרות התומכות בטענתה, לרבות עדויות של עובדיה.

עוד נקבע, כי האחריות לאירוע לא יכלה להיות מוטלת באופן בלעדי על כתפיו של עובד הפועל בחסות המעביד, ונדרש על ידיו ומנהליו לעשות שימוש שוטף במתקן על-מנת להרשים את לקוחות המסעדה, ובפרט שלא הוכח, כי פעל בניגוד לנהלים כלשהם. עוד קבע בית-הדין האזורי, כי המשיב הוכיח שהתפטר בנסיבות בהם אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, כהגדרת סעיף 11(א) לחוק הודעה מוקדמת ועל-כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

בית-הדין הגיע למסקנה זו מששוכנע, כי ההתפטרות של המשיב היתה על רקע האשמתו של המשיב במסירת עדויות כוזבות במשטרה ועל רקע העימות שנאלץ המשיב לעבור במשטרה עם מנהליו ובו הואשם במתן עדויות שקר. עוד נקבע, כי על רקע נסיבות אלה לא היה מקום לחייב את המשיב במתן הודעה מוקדמת וזאת מכוח סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת, ועל-כן הוא זכאי להחזר ניכוי שכר בגין רכיב זה.

המבקשת הגישה ערעור על פסק-הדין ובמקביל הגישה לבית-הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בית-הדין האזורי, דחה את הבקשה משלא עלה בידי המבקשת להוכיח, כי אם תזכה בערעור תתקשה לגבות בחזרה את שנפסק, ולכן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע לבית-הדין הארצי.

המבקשת טענה, כי אילו המשיב היה מודיע על כוונתו להתפטר בשל ההאשמות ההדדיות שבאו בעקבות אירוע הדליקה, יכולים היו מנהליה המבקשת לשקול פתרון המניח את דעתו. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, המשיב לא היה זכאי לפיצויי פיטורים. עוד נטען, כי טעה בית-הדין בכך שלא חייב את המשיב בפיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת, שכן משעה שלא התקיימו נסיבות מיוחדות הקבועות בחוק הודעה מוקדמת, המשיב אינו משוחרר ממתן הודעה מוקדמת.

עוד טענה המבקשת, כי משהוכח שחל שינוי מהותי בהעסקת המשיב בין התקופות השונות, על בית-הדין היה לחשב את השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים לפי משרתו הממוצעת של המשיב במשך כל תקופת עבודתו ולא לפי השכר הממוצע בשניים-עשר החודשים האחרונים לפני התפטרותו.

עוד הוסיפה המבקשת וטענה, כי סיכוייה להיפרע מן המשיב, אם יתקבל ערעורה, קלושים. בקשר לכך נטען, כי מצבו הכלכלי של המשיב אינו יציב, שכן הוא שכיר, המתגורר בשכירות ואין בבעלותו נכסים ואף עומדת ותלויה נגדו תביעת נזיקין בסדר גודל משמעותי. עוד טענה המבקשת, כי ביצוע פסק-הדין באופן מידי עלול לגרום לחברה נזק בלתי-הפיך, ולהוביל לסגירת המסעדה ולפיטורי עובדים רבים.

לחילופין ביקשה המבקשת לעכב את החלק של פסק-הדין המתייחס לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת או לחילופי חילופין לאפשר לה את פריסת הסכום הפסוק בעשרה תשלומים. בנוסף הציעה המבקשת ערבויות חלופיות שהחברה יכולה לתת על-מנת להבטיח את ביצוע פסק-הדין, אם ידחה הערעור.

המשיב התנגד לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין וטען, כי המסקנה שהמשיב זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת מושתתת על קביעות עובדתיות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. עוד טען המשיב, כי מעבר לעובדה שטענת המבקשת בנוגע לשכר הקובע מהווה הרחבת חזית אסורה, הרי שהיא לא הוכיחה את המועד המדוייק בו חל השינוי הנטען בתפקידו של המשיב, כך שבצדק דחה בית-הדין את טענתה בדבר פיצול תקופת העסקתו של המשיב.

בהיבט של מאזן הנוחות טען המשיב, כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן שהמשיב היה זכאי לקבלן לפני למעלה משנתיים, ואין הצדקה לדחיה נוספת של תשלומן. עוד טען המשיב, כי המבקשת לא פירטה בבקשה מדוע יהיה זה קשה להשיב את המצב לקדמותו אם יבוצע פסק-הדין ולאחר-מכן יתקבל הערעור.

בית-הדין קבע, כי הלכה פסוקה היא, כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק-הדין. עיכוב ביצועו של פסק-דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך-כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד, הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי-היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע.

השני, סיכויי הערעור טובים. כאשר פסק-הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטיה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא-אם-כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. עוד נפסק, כי לעיתים יש מקום לשקול את מצבו הכספי של המבקש ואת השפעת ביצועו המידי של פסק-הדין עליו, הרי שהדבר מותנה, בין-היתר, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק-הדין. לצורך כך עליו להגיש תצהיר בו יפורטו כדבעי העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו. לאור כל האמור לעיל בית-הדין קבע, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

9. פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת - אירועי משמעת - הסכם קיבוצי כללי - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (ת"א) 60042-06-13 {מועלם משה נ' פ.א.פ.א.ט.ל תעשיות מזון בע"מ, תק-עב 2015(3), 17589 (2015)} התובע טען, כי פוטר ללא עריכת שימוע כדין ובלי ששולמו לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בנוסף טען התובע, כי הוא זכאי לתשלום עבור שעות נוספות, ימי חופשה, דמי חג, הפרשות לקופת גמל ודמי הבראה, אשר שולמו לו באופן חלקי בלבד.

עוד טען התובע, כי הנתבעת אינה רשאית לשלול ממנו את פיצויי הפיטורין ללא אישור בית-הדין. וכי הנתבעת לא הוכיחה ברמה הנדרשת על-פי הפסיקה, כי הוא ביצע מעשה גניבה בנסיבות השוללות ממנו פיצויי פיטורים.

הנתבעת טענה, כי התובע לא זכאי לפיצויי פיטורין מכוח סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, ולדמי הודעה מוקדמת לפי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת, בגין אירועי המשמעת הרבים והחמורים שביצע עת עבד בנתבעת, כגון: נטילת כספים מקופת הנתבעת לשימושו הפרטי, נטילת מוצרים שונים מהנתבעת לשימושו הפרטי, אלימות מילולית כלפי מנהלת הנתבעת בסניף. התעסקות בעניינים פרטיים בזמן העבודה. עוד טענה הנתבעת, כי התובע איחר ואף "הבריז" ממשמרות, דבר שגרר איחור במשלוחים וחייב את הנתבעת לפצות לקוחות בכסף או בשווה כסף.

הנתבעת הוסיפה, כי התובע הפר את האמון הרב שניתן בו וחרף מתן הזדמנויות רבות לתקן את דרכיו, היא לא ראתה מנוס מלממש את הזכות המוקנית לה מכוח סעיף 3.2 להסכם העבודה ולפטרו ללא תשלום פיצויים וללא דמי הודעה מוקדמת.

בית-הדין קבע, כי הזכות לפיצויי פיטורים היא זכות סוציאלית יסודית המוענקת מכוח החוק, ולא מכוח חוזה העבודה בין העובד למעסיקו שברצונו יעניק וברצונו ישלול. שלילת הזכות אינה נתונה בידי המעסיק מכוח חוזה, אלא בראש ובראשונה בידי משפט העבודה האוטונומי שעל-פיו מונחה בית-הדין {דב"ע מב/3-18 ג. את ר. אורבך, מהנדסים יועצים בע"מ' נ' חיים גלנצר, פד"ע יד 92}.

עוד הוסיף בית-הדין, כי עיגון לשלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם מצוי בסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים. משלא הוכח בפני בית-הדין, כי התקיימו תנאי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, בית-הדין בחן את השאלה לאור סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.

בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, בית-הדין התייחס להסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים, שהוא ההסכם הקיבוצי הכללי, תקנון עבודה שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית מיום 19.09.62 {שתוקן ביום 18.06.78}, כאשר סעיף 53 שבו מאפשר שלילת פיצויי פיטורים או מתן פיצויים חלקיים במקרים של גניבה או הפרת משמעת חמורה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי נטל ההוכחה, כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת או הפחתת פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק ואין לדרוש מהעובד שיוכיח, כי לא התקיימו התנאים לשלילת זכותו {דב"ע תש"ן/3-119 עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי פד"ע כב 303; דב"ע ל/3-6 שמואלי נ' שרייר, פד"ע א 69}.

כמו-כן, נקבע בפסיקה, כי שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת תיעשה במשורה ובמקרים קיצוניים ביותר {ע"ע 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני, תק-אר 2002(3), 1220 (2002)} שכן הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, מהווים עונש {דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים רים בע"מ נ' נסים יוסף, תק-אר 1971(1), 1 (1971) ; ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ נ' דוד רטר, תק-אר 2002(2), 114 (2002)}.

לעניין טענת הגניבה ממעביד נקבע ב- דמ"ש 5808/09 {גולדמן ראובן נ' קסם מילניום בע"מ, תק-עב 2011(3), 6504 (2011), כי "טענת גניבה מהווה פגיעה קשה בשמו הטוב של אדם. משכך, קיים צורך בראיות חזקות ואין די בנסיבות מחשידות". בשל חומרת ההאשמה נקבע, כי מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי במסגרת הליך אזרחי, היא מוגברת וכבדה ממידת ההוכחה הרגילה, הנדרשת בהליך אזרחי רגיל של הטיית מאזן ההסתברויות, אך אינה מגיעה לזו הנדרשת בהליך פלילי רגיל, של "מעל לכל ספק סביר" {דב"ע לו/3-1 הלמן נ' וישינגרד, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.76)}.

בית-הדין קבע, כי התובע לא גנב מן הנתבעת, או עבר עבירת משמעת חמורה המצדיקה שלילה או הפחתה של פיצויי הפיטורים. אמנם ניכר, כי בין הצדדים נוצר משבר אמון חריף בעקבות אירועי משמעת חוזרים ונשנים מצד התובע, אולם מעשיו אינם עלו כדי גניבה. כך למשל הוכח, כי התובע לא היה משלם על מוצר לפני שהיה נוטל אותו מהנתבעת, עוד הוכח שביום 05.03.13 נטל התובע עודף מהקופה בתחילת משמרת ולא החזיר את העודף לקופה בסוף המשמרת, אלא רשם על פתק את הסכום שעליו להשיב לקופת הנתבעת.

במקרה אחר הסביר התובע שלא השיב את העודף לקופה משום שלא היה לו מספיק כסף, ומכיוון שידע שביום שישי לא נספרת קופה, התכוון להשיב את העודף ביום שבת.

בכל אותם מקרים לא הוכח, כי התובע לא השיב את כספי העודף או את כספי המוצרים שנטל מהנתבעת. כמו-כן, הנתבעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כספי ובאופן עקבי היה נוצר אצלה חוסר בקופה בשל התנהלות התובע. מעשים אלה מהווים לכל היותר עבירות משמעת, אך בוודאי שאינם עולים כדי גניבה במובן לו טענה הנתבעת.

עוד הוסיף בית-הדין, כי במהלך תקופת עבודתו רכש התובע את אמונה של הנתבעת וזו סמכה עליו ונתנה לו לשמש כאחראי משמרת, הפקידה ברשותו את מפתחות הקופה והעסק ואת כרטיס האשראי שלה. אין ספק, כי חל כרסום באמון שהנתבעת נתנה בתובע נוכח אירועי המשמעת השונים.
בנסיבות שנוצרו ראתה הנתבעת לפטר את התובע מעבודתו, אך בית-הדין קבע, כי לא עלה בידי הנתבעת לבסס את טענתה בדבר גניבה. התנהגות גסה כלפי המעסיק - אינה מצדיקה שלילת פיצויי פיטורים {ע"ע 300018/98 א.ו.ב.א מהנדסים בע"מ ואח' נ' אלון נוי, תק-אר 2002(1), 70 (2002)}. לכן, משאין בהתנהלותו, הגם שגרמה לאובדן אמון בו, כדי לשלול פיצויי פיטורין, נקבע, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.

עם-זאת, בית-הדין קבע, כי בין הצדדים נוצר משבר אמון חריף ובנסיבות שנוצרו לא ניתן היה לצפות מהנתבעת, להמשיך להעסיק את התובע, גם לא בתפקיד חלופי, אף בימי ההודעה המוקדמת ששימש אחראי. אי לכך, בית-הדין דחה את תביעתו של התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת.

10. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת - מתפטר בדין מפוטר - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ד"מ (ת"א) 43564-12-13 {חנן זיק תקווה נ' M.T.N, תק-עב 2015(3), 13552 (2015)} בית-הדין קבע, כי התובע הודיע מספר פעמים לנתבעת כי עליה להסדיר את תשלומי הפנסיה על-מנת שימשיך לעבוד, ויש לראות בהודעות אלו, בנסיבות העניין, כהודעה מוקדמת.

לפיכך, בית-הדין לא קיבל את עמדת הנתבעים, כי על התובע לשלם להם תמורת הודעה מוקדמת משלא הודיע להם על התפטרותו מראש, נוכח העובדה שבית-הדין קבע, כי מדובר בהתפטרות בדין מפוטר {סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת}.

11. פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת - מעילה באמון - התביעה התקבלה באופן חלקי
ב- סע"ש (ת"א) 52613-09-12 {אוריה שומרון נ' משה טביב, תק-עב 2015(3), 8212 (2015)} הנתבע הודיע לתובע במכתב על פיטוריו לאלתר, וזאת, לטענתו, לאור ביסוס החשדות כנגדו בדבר מעילה באמון, באופן השולל ממנו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

בית-הדין קבע, כי בנסיבות העניין בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, טביב היה רשאי לפטר את אורי בלא מתן הודעה מוקדמת. מאחר שאין חולק כי התובע עסק כטכנאי בתחום מיזוג האוויר וקירור, הרי שחלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה {תע"א (ת"א) 12444/09 בדוסה מוטי נ' אלפסי שרון, תק-עב 2014(2), 8844 (2014)}. במקרה זה, בהתאם לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף, הוא ההסכם הקיבוצי לתעשיית המתכת החשמל והאלקטרוניקה (מלאכה ותעשיה זעירה) {7032/03} מיום 10.07.03. בהתאם לפרק ז' להסכם הקיבוצי, שעניינו "סדרי פיטורים והתפטרות", תקנון העבודה הכללי בתעשיה הינו נספח מחייב להסכם הקיבוצי על כל סעיפיו.

תקנון העבודה הכללי בתעשיה, מיום 19.09.62 {מספרו 1108/62} שתוקן ביום 18.06.78 {ההסכם המתקן: 7028/78}, שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית, עוסק בסעיפים 51 עד 53 ברשימת עבירות המשמעת והעונש הצפוי עליהן. עבירות המשמעת החמורות יותר מנויות בסעיף 53 לתקנון.

העונש המרבי על עבירות אלה, הוא פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. במדרגי הביניים של הענישה, רשאי המעביד להחליט על פיטורים תוך שלילה חלקית של הפיצויים.

בית-הדין קבע, כי נסיבות המקרה מצדיקות שלילת 50% מפיצויי הפיטורים וכן שלילת ההודעה המוקדמת. אין ספק בדבר חומרת המעשים של התובע תוך הפגיעה במעסיקו, מדובר בעובד שעבד שנים רבות וניצל לרעה את מידת האמון שניתנה בו.

במקרה דומה, ב- ס"ע (ת"א) 20239-12-11 {ליאוניד וייסברד נ' פרולוג - לוגיסטיקה והפצה בקירור בע"מ, תק-עב 2015(3), 2439 (2015)} התובע עבד אצל הנתבעת כנהג משאית מעט למעלה משנתיים {26 חודשים} עד שפוטר לאלתר וללא פיצויי פטורים, על רקע טענה בדבר דיווחים כוזבים של שעות העבודה וקבלת שכר על יסוד אותם דיווחים כוזבים.

בית-הדין קבע, כי התובע מסר דיווחי נוכחות כוזבים לנתבעת לאורך חודשים רבים ועל בסיסם קיבל שכר שלא שיקף את שעות עבודתו בפועל. מדובר בפגיעה קשה באמון המעביד וכמוה כגניבה, שכן למעשה, בעקבות דיווחיו הכוזבים, התובע שלשל לכיסו סכומים שאינם מגיעים לו. עוד ראוי להדגיש, כי לא היה מדובר במקרה חד-פעמי, אלא בדיווחים לאורך חודשים רבים וכי מדובר בהיקף שעות משמעותי {שעתיים, חמש שעות ואף שבע שעות ביום, מעבר לשעות העבודה שהתובע עבד בפועל}. הדברים מקבלים משנה-תוקף בשים לב לכך שהתובע עבד רוב הזמן מחוץ לחצרי המעביד והנתבעת שילמה לתובע את שכרו על יסוד דיווחיו הוא. כלומר, הנתבעת סמכה ידיה על דיווחיו באופן מלא.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי נסיבות אלה מצדיקים פיטורים ללא הודעה מוקדמת וכן שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים בשיעור של 75% כך שהתובע זכאי לסך של 2,222 ש"ח בגין רכיב זה {חישוב פיצויי הפיטורים נעשה על יסוד משרה מלאה בשכר מינימום שעתי, כעולה מתלושי השכר}.

במקרה אחר, ב- סע"ש (ת"א) 5450-02-13 {רונן צור נ' שיא טיולים והסעות 1983 בע"מ, תק-עב 2015(2), 14636 (2015)} נדונה הסוגיה האם פוטר התובע, שעבד כנהג הסעות, בנסיבות בהן היתה הנתבעת רשאית לשלול מחצית מפיצויי הפיטורים.

בית-הדין קבע, כי התובע לא ציית להוראות הממונים עליו, ובמספר מקרים לא התייצב לעבודה בהתאם לסידור העבודה שנקבע לו. התנהגותו של התובע כפי שתוארה, יש בה כדי להצדיק את פיטוריו מעבודתו אולם אין היא חמורה דיה כדי להצדיק שלילת מחצית מפיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת. עצם הפיטורים מהווים עונש מספיק ומידתי ביחס להתנהגותו של התובע, שהרי הפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור.

לאור כל האמור, קבע בית-הדין, כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מלאים, בהפחתת הסכום ששולם, וכן לפיצוי חלף הודעה מוקדמת.

במקרה אחר, ב- ס"ע (יר') 42113-11-10 {אברהם בן-שטרית נ' איי טו יו - אימג' טו יו בע"מ, תק-עב 2015(2), 7082 (2015)} התובע, עבד בחנות לצרכי צילום, מחודש מאי 2004 עד ליום 11.11.10, מועד בו פוטר ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים, בנימוק שהוא הודה, כי נטל שלא כדין רכוש מהחנות במספר הזדמנויות.

טענות הנתבעות הן שהתובע שלח ידו בכספי הנתבעות ולמעשה גנב מהן כספים שהתקבלו תמורת מכירות שבוצעו בחנות על-ידי התובע. אין מחלוקת, כי על-פי ההלכה הפסוקה, מוטל על הנתבעות להוכיח את טענתן, וכי מידת ההוכחה המוטלת עליהם היא בדרגת ביניים, בין הנטל האזרחי הרגיל של "מאזן ההסתברויות" לבין הנטל הפלילי "מעל לכל ספק סביר".

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי הנתבעת הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת את טענתה, כי התובע שלח ידו בכספי החנות בכך שנטל כספים שהתקבלו מלקוחות החנות כתמורה לתמונות פספורט, לאחר שהתובע לא רשם כספים אלה בקופת החנות.

בנסיבות אלה, הסביר בית-הדין, כי יש לקבוע האם היתה מוצדקת שלילה מלאה של פיצויי הפיטורים של התובע. כידוע, סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים קובע שבענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית-הדין לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויי פיטורים או בפיצויים חלקיים שיקבע, בהתאם לכללים שנקבעו בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים, הלא הוא תקנון העבודה בתעשיה שבהסכם הקיבוצי בין התאחדות בעלי התעשיה לבין ההסתדרות. סעיף 53(ג) לתקנון העבודה קובע כי ניתן לשלול פיצויי פיטורים מעובד שגנב.

פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה מפרטת כללים להפעלת שיקול-דעתו של בית-הדין. ב- ע"ע 214/06 {אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב, תק-אר 2007(2), 309 (2007)} נקבע, כי שיקולים לחומרה הם חומרת המעשה של העובד, הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו, משך הזמן ומספר הפעמים שבוצע אותו מעשה, מידת האמון של המעביד בעובד, השפעת התנהגות העובד על עובדים אחרים. שיקולים לקולא הם אופן ביצוע העבודה על-ידי העובד במשך תקופת עבודתו, עוצמת הפגיעה בעובד ובמשפחתו כתוצאה משלילת פיצויי פיטורים ונסיבות אישיות של העובד.

יישום אמות-מידה אלה לעניינו של התובע הביא את בית-הדין למסקנה שבדין החליטו הנתבעים לשלול מהתובע פיצויי פיטורים. נטילת כספי מעביד היא מעשה חמור בכל הנסיבות. התובע היה מנהל החנות והוא אישר בעדותו שתפקידו חייב אמון רב מצד הנהלת הרשת. התנהגותו של התובע ארכה פרק זמן ארוך, כשמונה חודשים. היא חשפה את הנתבעות לסנקציות פליליות ומינהליות מצד רשות המיסים. התובע גם לא אמר אמת לחוקר, כאשר נשאל אם היו מקרים שבהם התקבלו כספים שלא נרשמו בקופה, והודה בכך בחקירתו הנגדית. באמירת אי-אמת במסגרת בדיקת המעסיק יש משום הפרת משמעת חמורה אשר מהווה תוספת חומרה למעשה עצמו. בית-הדין קבע, כי שיקולי החומרה גוברים במקרה זה על שיקולי הקולא, ובהם תרומתו ארוכת השנים לחנות ולרשת ונסיבות אישיות מצערות בשל אירועים טרגיים בחייו האישיים.

אשר-על-כן, בית-הדין אישר את שלילת פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת שהגיעו לתובע עקב פיטוריו {סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת}.

במקרה דומה, ב- ס"ע (חי') 15909-03-12 {אלכסנדר רזץ נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ, תק-עב 2015(2), 6086 (2015)} התובע הועסק על-ידי הנתבעת כעובד שכיר, בתפקיד נהג מיכלית דלק, במשך תקופה העולה על 16 שנים. הוא פוטר לאלתר, מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים או פיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים. בתובענה, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים אלו וכן סכומים כספיים נוספים בגין זכויות אחרות הנובעות מיחסי עובד-מעביד ששררו בין הצדדים.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע ואת הסעדים להם הוא עתר, וטענה בין-היתר, כי נסיבות פיטוריו הצדיקו שלילה של פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים. הנתבעת טענה, כי התובע עשה שימוש בציוד הנתבעת לצרכיו הפרטיים תוך יצירת סיכון בטיחותי.

בית-הדין קבע, כי אף שהתובע לא גנב מהנתבעת דלק ביום האירוע, הוא כן פעל באופן פסול עת עשה שימוש בציוד הנתבעת {מיכלית} לצרכיו האישיים. מעשיו אלו של התובע יצרו גם סיכון בטיחותי.

עוד הוסיף בית-הדין, כי את פעולת אחסון הדלק עבור וואסף עשה התובע כנגד קבלת תמורה כספית של 200 ש"ח. פעולת אחסון הדלק במיכלית עבור וואסף, היתה הפרה בוטה של הוראות הנתבעת, הפרה שהיתה כרוכה בסיכון בטיחותי. אף התובע הודה בכך. הוא הודה, כי לא ביקש אישור לאחסון וכי אישור כזה אף לו נתבקש לא היה ניתן לו.

כמו-כן, התובע נדרש להחנות את המיכלית בסוף ימי העבודה שלו בחניון השמור, כשהיא ריקה מדלק. סטיה מהוראה זו היתה אפשרית רק עם קבלת אישור מראש לכך על-ידי הנתבעת. הבסיס להנחיה זו, להחנות את המיכלית כשהיא ריקה לחלוטין מדלק, היה בטיחותי, שכן קיימת סכנת דליפה מהמיכלית כאשר אינה מצויה תחת השגחה. התנהלותו של התובע יצרה סיכון בטיחותי כזה. זאת מאחר ואף לגרסתו, החנה את המיכלית בלילה בחניון השמור כאשר היא אינה ריקה, אלא מצוי בה הדלק של וואסף. רק במהלך שעות הבוקר המוקדמות {בשעה 04:00} פעל לריקון הדלק מהמיכלית לתוך הטנדר של וואסף.
בהסכמתו לאחסן את הדלק של וואסף במיכלית הנתבעת כנגד תמורה של 200 ש"ח, עשה התובע שימוש ברכוש של הנתבעת, הם המיכלית והיכולת של הנתבעת להחנותה בלילה בחניון מאובטח, לטובתו האישית, מבלי שקיבל לכך אישור מהנתבעת ומבלי שהדבר נדרש לשם ביצוע עבודתו בנתבעת. בכך בא לידי ביטוי פגם נוסף במעשהו זה של התובע.

בית-הדין קבע, כי הפעולה החד-פעמית של אחסון הדלק של וואסף במיכלית הנתבעת, כנגד תמורה של 200 ש"ח, היוותה הפרת משמעת חמורה. זאת מאחר והתובע פעל בניגוד מוחלט להוראות הנתבעת, תוך שהוא עושה כן לשם סיפוק טובתו האישית ומבלי שהדבר משרת בצורה כלשהי את מעסיקתו. בשל הפרת משמעת חמורה זו, בדין פיטרה הנתבעת את התובע לאלתר. זאת, מאחר ובנסיבות אלו, לא יכולה היתה עוד הנתבעת לשים את מבטחה בתובע אשר במסגרת תפקידו נדרש לשנע חומרים מסוכנים בעלי ערך כלכלי לא מבוטל. אך סביר היה שהנתבעת תפעל להרחקת התובע לאלתר ממקום העבודה, כפי שעשתה בפיטוריו. מכאן שלא נפל פגם בעילת פיטורי התובע.

באשר לפיצויי הפיטורים, קבע בית-הדין, כי לא היה מקום לשלילה מלאה של פיצויי הפיטורים אלא מן הדין היה לשלול פיצויים אלו באופן חלקי. במסגרת קביעה זו יש להביא את העובדה, כי התובע הועסק בנתבעת תקופה ארוכה העולה על 16 שנים. פיטורים לאלתר של עובד כזה, יש בהם כשלעצמם, סנקציה משמעותית בגין הפרת המשמעת החמורה. כן יש לשקול את העובדה, כי אחסון הדלק עבור וואסף נעשה אך פעם אחת וגם זאת כנגד תמורה כספית זניחה יחסית. בפעולתו זו של התובע לא התממש נזק כלשהו לנתבעת, לא ארעה דליפת דלק מהמכלית בעת שחנתה בלילה בחניון. כך, לא נטען כי פעולת אחסון הדלק הביאה למהילת דלקים שפגעה בלקוחות הנתבעת. לכל אלה ניתן להוסיף, כי יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבעת לאורך השנים היו תקינים. בראש ובראשונה מעידה על כך תקופת ההעסקה הממושכת. גם אם במהלך השנים ניתנו לתובע התראות כאלה ואחרות, הרי כפי שהוכח בפני בית-הדין, היה מדובר בהתראות בנושאים הקשורים, למשל, לתפעול המכלית או לשעת ההתייצבות במקום העבודה.

כמו-כן, מעולם לפני ליום האירוע, לא נחשד התובע בגניבה או בשימוש ברכוש הנתבעת לטובתו האישית. ממילא גם לא נטען שהיתה הוכחה לכך. עוד יש לשקול את העובדה, כי שלילה מלאה של הפיצויים תפגע בתובע ובמשפחתו. היא עשויה לפגוע גם בגובה גמלת הפרישה לה יהיה התובע זכאי מקופת הגמל, בשים לב לכך שהנתבעת הפרישה כספים לרכיב פיצויי הפיטורים. מנגד, קבע בית-הדין, כי אין להקל ראש במעשהו של התובע.

פיטורים אליהם נלווית שלילה מלאה של פיצויי פיטורים, יש להחיל רק על המקרים הקיצוניים ביותר, בתור רף ענישה עליון. המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים קיצוניים. בית-הדין קבע, כי יש לשלול את פיצויי הפיטורים באופן חלקי, ולהפחיתם בשיעור של 30%. מנגד נקבע, כי לא נפל פגם בכך שהנתבעת שללה באופן מלא את הפיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים {סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים; סעיף 53 להסכם קיבוצי כללי - תקנון העבודה מיום 19.09.62, בין התאחדות התעשיינים להסתדרות הכללית; סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת; ע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב, תק-אר 2007(2), 309 (2007)}.

באשר לפיצויי הפיטורים, בית-הדין קבע, כי שיעורם המלא עומד על 95,045 ש"ח, שהם מכפלת 16.66 שנות העסקה בשכר קובע של 5,705 ש"ח. מתוך סכום זה יש להפחית 30%, היינו סך של 28,514 ש"ח.

במקרה אחר, ב- תע"א (נצ') 1027/06 {אפיקי מים נ' רני פישר, תק-עב 2015(1), 21346 (2015)} נדונו שלושה תובענות הדדיות אשר הדיון בהן אוחד.

המעסיקות טענו, כי העובד עבר כלפיהן עבירות גניבה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, זיוף מסמכים ועבירה של שימוש במסמך מזוייף. עיקר טענות המעסיקות כנגד העובד היה שהמשיב פעל, בעודו מועסק על ידיהן, למען עסק פרטי משלו. זאת, ללא ידיעתן וביצע כלפיהן עוולות של גזל סוד מסחרי, שימוש במוניטין וגניבת עין וכי הוא גרף עקב כך רווחים כספיים גבוהים ומנגד, גרם להן הפסדים ניכרים.

העובד, הכחיש את הטענות שהועלו כנגדו. בכתב תביעתו, עתר העובד לחייב את המעסיקות לשחרר לזכותו את כספי הפיצויים שנצברו אצל מבטחים וכן לשלם לו סכום נוסף להשלמת פיצויי הפיטורים, על-פי חישובו של העובד. כמו-כן עתר העובד לחייב את המעסיקות לשלם לו תמורת הודעה מוקדמת.

לא נטען ולא הוכח בפני בית-הדין, כי על הענף שבו הועסק העובד, חל הסכם קיבוצי כלשהו. בנסיבות אלה, בית-הדין בחן את זכאות העובד לפיצויי פיטורים על-פי האמור בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר חל סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, על בית-הדין לעבודה להיות מונחה על-פי הוראות תקנון העבודה הכלול בהסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית. התקנון כולל פירוט של הפרות משמעת שונות, המנוסחות באורח כללי ביותר, עם מדרג עונשים הנע בין הסנקציה הקלה ביותר - "התראה" לבין הסנקציה החמורה ביותר, שהיא "פיטורים בלא הודעה מוקדמת ובלא פיצויי פיטורים". התקנון מייחס משמעות גם לשאלת ה"זדון" אל מול ה"רשלנות", ולשאלת הישנות הפרות המשמעת.

הסנקציה של פיטורים בלא הודעה מוקדמת ובלא פיצויי פיטורים מוסדרת בסעיף 53 לתקנון. כך נאמר בו:

"עשה עובד אחת מאלו:
א. הפר משמעת באופן חמור;
ב. גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות;
ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;
ד. קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד;
ה. בזבז חומרים בזדון;
ו. מסר סודות המפעל ...
ז. עישן במפעל או בחלק ממנו בו העישון קשור בסכנה וידוע על כך לעובדים;
ח. עבד במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל;
ט. עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה או תאונה;
י. עבר עבירה פלילית חמורה;
יהיה צפוי:
א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;
ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים;
ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים."

בית-הדין קבע, כי התנהגותו של העובד, אשר במשך שנים פעל לקידום עסקו הפרטי, על חשבון עסקיהן של המעסיקות ואף תוך תחרות עם המעסיקות, בעודו מקבל מהן משכורת, ובהתחשב גם בבכירותו של העובד אצל המעסיקות ומידת האמון שהן היו רשאיות לרחוש כלפיו, היא הפרת משמעת במדרג חמור מספיק כדי להיות כלולה בסעיפון א' של הרישא לסעיף 52 לתקנון, וכן בסעיפון ח' של אותה רישא לסעיף 52 לתקנון. משכך, על-פי התקנון, ניתן להטיל על העובד את העונש המשמעתי החמור ביותר על-פי סעיפון ג' לסיפא של סעיף 52 לתקנון.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בהתאם להוראות סעיף 53 לתקנון, נכון לנקוט כלפי העובד את הסנקציה המשמעתית החריפה ביותר, של שלילת מלוא פיצויי הפיטורים ומלוא הזכאות להודעה מוקדמת. אמנם, לזכותו של העובד ניתן לזקוף את תקופת העבודה הממושכת שלו ואת העובדה שנראה שאין חולק שהיו שנים שבהן הוא קידם כראוי את עסקי המעסיקות. אולם מנגד, נכון להביא בחשבון, שפעולותיו של העובד לא נעשו בשל טעות או רשלנות. כעובד בכיר אצל המעסיקות, הוא פעל, במשך שנים, באופן מכוון לשם התעשרות על חשבון מעסיקותיו, תוך הסתרת פעילותו זו, ואף שלא הוכח גובה הנזק שנגרם למעסיקות, ברור כי אין מדובר בנזק פעוט.

בנסיבות אלה, קבע בית-הדין, כי נכון לקבוע שפיטוריו של העובד, היו בנסיבות ששוללות ממנו לחלוטין את זכאותו לפיצויי פיטורים ואת זכותו לתמורת הודעה מוקדמת {בית-הדין העיר, כי גם על-פי סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת, אין זכאות להודעה מוקדמת כאשר נשללת הזכות לפיצויי פיטורים}.

ובמקרה אחר, ב- סע"ש (נצ') 50660-07-12 {התובע/הנתבע שכנגד: נ' הנתבעים/התובעים שכנגד, תק-עב 2015(1), 11602 (2015)} נדונה תביעה שהגיש התובע כנגד מעסיקיו, הנתבעים 4-1 בגין פיטורים שלא כדין, תשלום שכר חודש יוני 2012, פיצויי פיטורים, תשלום בגין שעות נוספות, עבודה בחגים, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה ודמי הבראה ותביעה שכנגד שהגישו הנתבעים כנגד התובע בגין מעשה גניבה, ביטול הזמנות ורישום הזמנות פיקטיבי.

בית-הדין קבע, כי בנסיבות העניין ראוי להפחית את שיעור פיצויי הפיטורים ובשים לב לאופי עבירת המשמעת, שעבר התובע ולשאר העניינים הנלווים אליה נקבע, כי במקרה שלפנינו אין לחייב את הנתבעת בתשלום חלף הודעה מוקדמת.

ב- ס"ע (יר') 5243/10 {מוחמד אבו גומעה נ' חברת אלבן בע"מ, תק-עב 2014(3), 7982 (2014)} בית-הדין קיבל את גרסת הנתבעת בדבר ביצוע עבודת התובע ברישול, ואף ביצוע הפרות משמעת של היעלמות תוך כדי עבודתו, כפי שהודגם במקרה בו הוא ישן.

בית-הדין קבע, כי נסיבות כאלה מצדיקות שלילת הודעה מוקדמת, וכי אין זה סביר לדרוש ממעביד להמשיך ולהעסיק בתקופת ההודעה המוקדמת עובד ש"נופש" בזמן עבודתו. כמו-כן, בית-הדין קיבל את טענות הנתבעת, כי חומרת הפרות המשמעת מצדיקות את שלילת ההודעה המוקדמת, בשים לב לכך, כי מדובר בהפרה של יחסי האמון החלים על צדדים לחוזה עבודה, וכן בשים לב לנזקים שהתנהגות כמו זו של התובע היתה עלולה לגרום לנתבעת מבחינה תדמיתית בעיני לקוחותיה. אשר-על-כן בית-הדין החליט לדחות את תביעת התובע לדמי הודעה מוקדמת.

ב- ס"ע (ת"א) 36987-07-10 {דוד ססי נ' איזוטופ בע"מ, תק-עב 2014(3), 1928 (2014)} בית-הדין קבע, כי קיימת הצדקה לשלילה של 75% מפיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת. בקביעה זו בית-הדין לקח בחשבון מחד את שנות עבודתו הרבות של התובע ועצם הענישה בפיטוריו לאלתר, ומאידך את החומרה הרבה שיש לייחס להפרת האמון מצד התובע, דווקא בהתחשב בוותקו במקום העבודה ובאמון שרחשו לו, בהעברת דיווחים כוזבים באופן שיטתי, תוך נטילת שכר שלא הגיע לו ועל אף שהוזהר פעמיים.

12. פיטורים והתפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת - עבירות המשמעת לא הוכחו - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (נצ') 21606-09-12 {אופיר גרינוולד נ' אלאורית בע"מ, תק-עב 2014(4), 23750 (2014)} בית-הדין קבע, כי התובעת זכאית לתשלום מלוא פיצויי פיטורים שכן הנתבעת לא הוכיחה את טענתה לפיה התובעת נהגה לבצע, במשך תקופה ממושכת עבירות משמעת חמורות. כלומר, היא לא הצליחה להוכיח, כי התקיימו הנסיבות המצדיקות את שלילת פיצויי פיטוריה, של התובעת, מכוח סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים והיות ובסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת נקבע, כי ההוראות על חובת מתן הודעה מוקדמת לא יחולו על מעביד: "בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על-פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים...", קבע בית-הדין, כי על הנתבעת לשלם לתובעת דמי הודעה מוקדמת, כחוק.

בהתאם לוותקה של התובעת היא היתה זכאית ל- 14.5 ימי הודעה מוקדמת, לפיכך ובשים לב לשכרה הקובע ולהיקף משרתה הממוצע, קבע בית-הדין, כי על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 1,232 ש"ח בגין אי-מתן הודעה מוקדמת.

13. פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(2)}- הסכם עבודה - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (ת"א) 19213-03-12 {אלירם חקלאי נ' ארמוני החזקות בע"מ, תק-עב 2014(4), 11342 (2014)} התובעים דרשו לחייב את הנתבעים בגין תמורת הודעה מוקדמת של חודש אחד, כאשר לפי הסכמי ההעסקה היה על הנתבעים ליתן לתובעים הודעה מוקדמת בת 30 ימים על סיום ההתקשרות, והתובעים פוטרו ללא שימוע וללא כל התראה מוקדמת.

הסכמי העבודה הפנו להוראות חוק הודעה מוקדמת. בהסכמים נקבע, כי "בנסיבות שעל-פי דיון ניתן לשלול מעובד פיצויי פיטורין, כי אז יסתיים הסכם זה לאלתר ובלא הודעה מוקדמת...".

הנתבעים טענו, כי התובעים סירבו בכל תוקף ליתן חפיפה מסודרת, הם סירבו לכל פניות הנתבעת בעל-פה ובכתב לרבות הפניה בהודעת הפיטורים בה נתבקשו לתאם הגעה לחפיפה מסודרת. בפועל התובעים סירבו לשתף פעולה, ואף סירבו להשיב את כל הסיסמאות שנטלו מהנתבעים.

בית-הדין קבע, כי התובעים לא החזירו לנתבע את סיסמת הגישה לקוד המוצר ומכך נוצר חוסר אמון ויחסי עבודה עכורים ביותר בין הצדדים, שלא אפשרו מתן בפועל של הודעה מוקדמת. אף עלה מהתכתובות בין הצדדים, כי התובעים לא היו מוכנים לעשות חפיפה לאחר שהתנאים שהם העמידו להמשך עבודתם לא התקבלו.

על-כן, קבע בית-הדין, כי מדובר בנסיבות שבהן אין לדרוש מתן הודעה מוקדמת בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת, אליו הפנו הסכמי העבודה שנחתמו בין הצדדים.

14. פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת - גניבה מהמעסיק - התביעה התקבלה בחלקה
במקרה אחר, ב- תע"א (ת"א) 12037/09 {כספית ייצוג והפקת אמנים ואירועים בע"מ נ' רחל ניניו, תק-עב 2014(4), 2592 (2014)} בית-הדין קיבל את טענת החברה ולפיה בנסיבות העניין יש לשלול את מלוא זכאותן של זיוה ושל רחל לפיצויי פיטורים. כל גניבה היא עבירה חמורה בפני עצמה אולם קל וחומר עבירת גניבה ממעביד, לנוכח יחסי האמון השוררים בין הצדדים, ודאי לנוכח תפקידה של רחל אשר במשך 14 שנה היתה מנהלת החשבונות של החברה וכפי שעלה מהראיות, כל ענייניה הכספיים של החברה הופקדו בידיה כשהחברה נתנה בה את אמונה וסמכה עליה על-מנת שתבצע את עבודתה בנאמנות תוך שמירה על כספיה ורחל הפרה ברגל גסה את האמון שניתן בה ובשלב מסויים משהחלה גם אמה זיוה, לעבוד בחברה החלה אף היא לסייע לה במעשי הגניבה.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אין מדובר במעידה חד-פעמית ובודדת, אלא בפעולות שחזרו על עצמן, שבהן רחל וזיוה שיתפו פעולה בדרכים שונות על-מנת לגנוב, במועדים שונים ורבים ובשיטות שונות סכומים גבוהים מהחברה.

לנוכח הוראת סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת, בית-הדין קבע, כי רחל וזיוה אף אינן זכאיות לתמורת הודעה מוקדמת.

15. פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת - הודעה מוקדמת להתפטרות - נסיבות מיוחדות בהתאם לסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת - קיזוז - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (נצ') 10789-09-12 {ילנה ז'ירמנובסקי נ' שיווק רוסמן בע"מ, תק-עב 2014(3), 10108 (2014)} בית-הדין קבע, כי ייתכן מצב שבו לא יהיה נכון לדרוש מעובד שימשיך בעבודתו בשל נסיבות שביחסי עבודה {כך שהתפטרותו תזכה אותו בפיצויי פיטורים}, אך ספציפית, לא מתקיימות "נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת".

לעומת-זאת, עניינה של התובעת מלמד שאף שהתקיימו בעניינה נסיבות המצדיקות את זכאותה לפיצויי פיטורים בשל כך שלא היה נכון לדרוש ממנה להמשיך בעבודה אצל הנתבעת, היא הצליחה לעבוד אצל הנתבעת מספר חודשים נוספים, כך שברור שאין מדובר ב"נסיבות מיוחדות" שאינן מאפשרות לה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. כשם שהתובעת נתנה לנתבעת התראה והזדמנות לתקן את דרכי הנתבעת, והצליחה להמשיך לעבוד עוד זמן מה, כך היא היתה יכולה לתת לנתבעת הודעה מוקדמת ספציפית עם מועד מתוכנן להתפטרות.

על-כן, בית-הדין קבע, כי היה על התובעת לתת לנתבעת הודעה מוקדמת ספציפית בטרם התפטרותה. תקופת ההודעה המוקדמת היתה אמורה להיות בת חודש אחד {לפי סעיפים 4(4) ו- 5 לחוק הודעה מוקדמת}.

משהתובעת לא נתנה הודעה מוקדמת כלל, קבע בית-הדין, כי הנתבעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת, בשיעור השווה לשכר חודש אחד. בעניין זה, בית-הדין לא התחשב בשכר הקובע שהתובעת טענה לו ואף לא בשכר הקובע הגבוה יותר שבית-הדין סבר שהוא הנכון, אלא בשכר הקובע שהנתבעת ביקשה לקזז, בסך 3,600 ש"ח, שכן אין מקום לקזז מזכויות התובעת סכום גבוה יותר מזה שהנתבעת עתרה לקזזו.

16. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת - רשת השיווק לא פעלה על-פי צו ההרחבה בענף - מתפטר בדין מפוטר - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (נצ') 51484-01-13 {ניקולאי מלנדוביץ' נ' שיווק רוסמן בע"מ, תק-עב 2014(3), 3190 (2014)} בית-הדין קבע, כי התובע עבד בשירות הנתבעת מעל לשש שנים לכן, היה זה מחובתו ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת של 30 ימים קודם להפסקת עבודתו. התובע לא נתן הודעה מוקדמת ברורה ומפורשת לא בכתב ולא בעל-פה אלא התפטר ללא כל הודעה.

כמו-כן, קבע בית-הדין, כי אין לראות במכתב ההתראה והגשת כתב התביעה כמתן הודעה מוקדמת, שכן על אף העובדה שהתובע דרש את זכויותיו כאמור הוא המשיך ועבד מספר חודשים לאחר-מכן. לכן נקבע, כי אף לא מתקיים החריג שנקבע בסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת.

בנסיבות אלה, מאחר והתובע לא נתן הודעה מוקדמת ברורה ומפורשת לא בכתב ולא בעל-פה, אלא התפטר לאלתר, קבע בית-הדין, כי יש לחייבו בתשלום תמורת הודעת מוקדמת של 30 ימים.

בנוסף לאמור לעיל, קבע בית-הדין, כי התובע התפטר בעקבות מחדליה של הנתבעת אשר בחרה שלא לפעול על-פי צו ההרחבה ובכך נמנעה מלשלם לתובע את הזכויות להן הוא זכאי וזאת ללא כל הסבר המתקבל על הדעת. התובע התפטר לא בכדי לעבור ולעבוד במקום אחר אלא הסיבה מאחורי התפטרותו היתה הפרת זכויותיו. לכן, קבע בית-הדין, כי יש לראות בתובע כמתפטר בדין מפוטר ועל-כן, נקבע, כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

17. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(1)}- הרעת תנאים מוחשית - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (ת"א) 9055-06-10 {אלעד אפרתי נ' רשף ביטחון בע"מ ואח', תק-עב 2012(3), 8295 (2012)} בית-הדין קבע, כי על אף שהתפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה אינה פוטרת את העובד מחובתו ליתן הודעה מוקדמת טרם ההתפטרות, בנסיבות העניין, בהן התובע שובץ למשמרת אחת בלבד בחודש יוני 2009 על אף שהעמיד עצמו לרשות הנתבעת ומבלי שהנתבעת סיפקה הסבר מספק לאי-שיבוצו בהיקף נרחב יותר, יש לראות זאת כנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש מן התובע ליתן הודעה מוקדמת, כהגדרת סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת.

במקרה אחר, ב- ס"ע (יר') 35108-01-12 {YIETER TESGAY נ' מפעל החסד שערי עזרה בע"מ, תק-עב 2013(4), 5789 (2013)} התובע טען, כי לאחר ששב מחופשתו, הודיעה לו הנתבעת, כי ייקלט לעבודה כעובד חדש, תוך "מחיקת" הוותק שצבר בעבודה עד אותו מועד. התובע טען, כי סירב להצעת הנתבעת, ואז נאמר לו, כי אם הוא לא מסכים להיקלט כעובד חדש, הוא יכול לעזוב את העבודה. התובע טען, כי הוא עזב את העבודה מטעם זה.

בית-הדין קבע, כי התובע התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה. כמו-כן, בית-הדין דחה את טענתה של הנתבעת בדבר זכאותה לקיזוז תמורת ההודעה המוקדמת שחב לה התובע בגין התפטרותו. זאת, בהתאם להוראת סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת, ומאחר שאין לדרוש מהתובע, כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת נוכח ההרעה בתנאי עבודתו.

18. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(1)}- מתפטרת בדין מפוטרת - הרעת תנאים מוחשית - התביעה נדחתה
ב- ד"מ (ת"א) 4003-08-12 {עליזה צדקיה נ' עמליה דאואן, תק-עב 2013(4), 4080 (2013)} בית-הדין קבע, כי התובעת תכננה לפתוח גן משל עצמה, וזאת ברמת השרון, באותה עיר בו ממוקם גנה של הנתבעת. באותו שלב אף לא היה ברור באיזה איזור גיאוגרפי ייפתח הגן, ועלתה גם האפשרות, כי ייפתח בסמיכות גיאוגרפית לגנה של הנתבעת. זאת ועוד, גם אם הגנים אינם בסמיכות גיאוגרפית ממשית, מהראיות עלה, כי קיימת בפועל תחרות על אותם "לקוחות", לפחות במידה מסויימת, גם כאשר הגנים ממוקמים בשכונות שונות.
עוד הוסיף בית-הדין, כי הנתבעת לא ניסתה לעמוד בדרכה של התובעת ברצונה לפתוח גן משלה, ועוד במהלך שנת הלימודים, ואף איחלה לה הצלחה וניסתה לסייע לה. עם-זאת, כאשר הגיעו לנתבעת "שמועות", כי במסגרת שיווק הגן החדש פונה התובעת גם להורי הגן שלה, ביקשה מהתובעת, בבוקר חגיגת יום המשפחה אליה הגיעו כל הורי הגן, שלא לנצל את המפגש המשותף לצורך שיווק הגן החדש.

בית-הדין קיבל את גרסת הנתבעת, אשר העידה באופן עקבי ומהימן, כי התובעת לא הרגיעה את חששותיה בעקבות הבקשה הלגיטימית שהפנתה אליה הנתבעת, ואף לא הסכימה להימנע מ"שידול" כאמור, אלא אישרה כי בכוונתה לפנות בין-היתר גם להורי הגן.

למעשה גם מעדותה של התובעת עלה, כי לפחות שלושה זוגות הורים שילדיהם רשומים לגנה של הנתבעת כבר "שמעו" באותו שלב על הגן שבכוונתה לפתוח, כאשר אמרה דברים אלו לנתבעת במענה לפנייתה בבוקר יום המשפחה.

לאור האמור לעיל, הנתבעת שבה וביקשה מהתובעת לחדול מפניה להורי הגן, כאשר בתגובה לכך התובעת היא שהחליטה, על דעת עצמה, לסיים את השיחה ולעזוב את המקום. התובעת למעשה אישרה זאת בעדותה, ואף טענה, כי הנתבעת הורתה לה במפורש שלא לעזוב, ואף-על-פי-כן החליטה ללכת לדרכה. בית-הדין קבע, כי פנייתה של הנתבעת לתובעת היתה לגיטימית ולכן לא היתה כל סיבה לתובעת לחוש מושפלת או נפגעת או לעזוב בשל כך באמצע יום עבודה.

לאור האמור, בית-הדין קבע, כי גם אם היו חילופי דברים קשים בין התובעת לנתבעת באותו בוקר, וגם אם השיחה גלשה לפסים לא נעימים, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח, כי היו אלו "נסיבות מיוחדות" שאפשרו לה, מכוח סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת, להביא לידי סיום מידי את עבודתה ולקצר על דעת עצמה את תקופת ההודעה המוקדמת.

במקרה אחר, ב- ס"ע (ת"א) 3056-09 {קרן ברנשטיין נ' יאיר שרון ואח', תק-עב 2012(4), 2526 (2012)} התובעת טענה, כי הסיבות להתפטרותה היו נעוצות במספר גורמים ובכללם: אי-תשלום הפרשות לקרן הפנסיה, התנהגותו של מר שרון שהתבטאה, בין-היתר, בהעברתה "מחברה לחברה" וכן באווירה שנוצרה במקום העבודה עקב הזמנתה לחקירה במשטרה. חקירה שבעקבותיה נודע לה, לאחר התפטרותה, על כך שתלויים ועומדים כנגדה תיקים פליליים שעניינם מעורבות בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

בית-הדין קבע, כי התובעת הוכיחה, כי התקיימו בעניינה הנסיבות המזכות על-פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. משכך ובהתאם לנתבע בכתב התביעה, בית-הדין חייב את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים לתובעת.

באשר לתביעה לתשלום חלף הודעה מוקדמת, קבע בית-הדין, כי מקום בו התובעת היא שיזמה את הפסקת עבודתה, הרי שעליה היתה מוטלת החובה ליתן הודעה מוקדמת למעסיק ולא כפי שתבעה. יחד-עם-זאת ובשים לב לטענת הקיזוז שהעלו הנתבעים ביחס לאי-מתן הודעה מוקדמת מצד התובעת, בנסיבות שתוארו, קבע בית-הדין, כי התובעת היתה פטורה ממתן הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת.

ב- ס"ע (יר') 16360-03-11 {רטה אדנה נ' נגר יחיאל, תק-עב 2012(4), 13120 (2012)} התובע טען, כי הנתבעת סיימה את העסקתו, בניקיון ישיבת חורב שבהר חוצבים. כיוון שלא הוצעה לו עבודה מתאימה אחרת, ולחלופין מה שהוצע היה בו הרעה מוחשית של תנאי העבודה, אזי יש לראותו כזכאי לפיצויי פיטורים. כמו-כן טען התובע, כי עוד קודם לכך הודיע בא-כוח התובע, על כי הוא אינו מוכן לעבור לעבוד בבית וגן, שהוא מקום העבודה החלופי שהוצע לאחר שעבודתו בישיבת חורב שבהר חוצבים הופסקה. התובע טען, כי העבודה שהוצעה בבית וגן שמרוחקת יותר ממגוריו {שנמצאים במעלה אדומים} מהווה הרעת תנאים, המזכה אותו בפיצויי פיטורים.

הנתבע טען, כי הוצע לתובע לעבוד בבית וגן והוא סירב. למעשה זנח את העבודה לטובת עבודה אחרת, שהיתה לו אף היא בהר חוצבים. לנוכח זאת הואיל וזנח את העבודה, יש לחייבו בתשלום חלף הודעה מוקדמת.

בית-הדין קבע, כי הואיל והתובע הודיע כבר ביום 08.10.10, במכתבו של בא-כוחו, על-כי אינו מוכן לעבור לעבוד בבית וגן בימי שישי, הרי שיש בכך מתן הודעה מוקדמת כנדרש על-פי דין. לנוכח זאת ההודעה החד-צדדית שנתן הנתבע ביום 07.11.10 לפיה מועבר התובע מיום 14.11.10, מהווה למעשה ניתוק יחסי עובד ומעביד ובנסיבות אלה יש לומר, כי ניתנה הודעה מוקדמת, על-ידי התובע.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לחילופין מדובר בשינוי חד-צדדי אותו ביקש המעביד לכפות על התובע מכאן ואילך. אלה הן נסיבות מיוחדות שעקב קיומן, אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת במקום החדש, כאמור בסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת. לפיכך, בית-הדין קבע, כי הנתבע ניכה שלא כדין מהתובע, בתלוש שכר חודש נובמבר 2010, סכום של 4,207 ש"ח.

לאור כל האמור לעיל, בית-הדין קיבל את התביעה וקבע, כי התובע זכאי בין-היתר לפיצויי פיטורים והחזר ניכוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת.

19. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(1)}- מתפטרת בדין מפוטרת - הרעת תנאים מוחשית - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (ת"א) 22412-02-11 {בת שבע ליבה נ' ש. ניצן בע"מ ואח', תק-עב 2013(2), 16020 (2013)} בית-הדין קבע, כי ככל שהעובד התפטר עקב אי-כיבוד זכויותיו וניתנה התראה למעביד, גם אם הפרת הזכויות היתה לאורך תקופה ארוכה ולא רק סמוך להתפטרותו, הוא יהא זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

את הפרת ניתן היה לראות בחוזה העבודה של התובעת, בו נקבע ששכרה יהיה נתון לשינויים חד-צדדיים של הנתבעת, כך הנתבעת אף פעלה בפועל. בנוסף החוזה כלל תניות בלתי-חוקיות לפיהן השכר ששולם לתובעת כלל תמורה בגין פיצויים, דמי חופשה והפרשות לקרן פנסיה, לרבות חלק המעביד.

על-פי סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אין לכלול בשכר הרגיל דמי חופשה, אלא בתנאים שנקבעו בחוק. אין חולק שתנאים אלו לא התקיימו בענייננו ומשכך התניה החוזית הנ"ל מנוגדת לחוק. בנוסף, לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, המאפשרים הכללת פיצויי פיטורים בשכר הרגיל. זאת ועוד, על-פי הוראות צו ההרחבה בדבר פנסיית חובה במשק, מיום 01.01.08, חלה חובת ביצוע הפרשות לפנסיה, כאשר על המעביד לשאת בתשלום חלקו בדמי הגמולים והפיצויים. יוזכר, כי על-פי הוראות סעיפים 20 ו- 30 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, הוראות שנקבעו בצו ההרחבה אינן ניתנות לוויתור.

עוד הוסיף בית-הדין, כי מעדויות הנתבעת עלה, כי הנתבעת היתה ערה לכך שההוראות החוזיות בנושא הכללת הפיצויים ודמי החופשה בשכר הקבלני, מנוגדות לדין. בנסיבות אלה, דרישתה של התובעת לבוא בדברים עם הנתבעת כדי לקבוע תנאי עבודה מוסכמים, טרם שתשוב לעבודה בפועל, היתה מתבקשת והכרחית.

בהקשר זה, בית-הדין קיבל את עדות התובעת לפיה היא איבדה את האמון בנתבעת נוכח השינויים והפגיעה בתנאי עבודתה אשר בוצעו חדשות לבקרים ובנסיבות אלה היה צורך ברור בהסדרת תנאי עבודתה.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי משהנתבעת סירבה להסדיר את תנאי עבודתה של התובעת שהיו נחותים מתנאי העבודה על-פי הוראות החוק במידה ניכרת, התקיימו נסיבות בהן לא ניתן היה לדרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה, כאמור בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. לאור האמור קבע בית-הדין, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.
כמו-כן, משנקבע כי התובעת התפטרה בנסיבות בהן לא ניתן היה לדרוש ממנה להמשיך ולעבוד בנתבעת, מתקיימות הוראות סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת ועל-כן טענת הנתבעת בנושא זה נדחתה.

20. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(1)}- אי-תשלום שכר - קיזוז - התביעה התקבלה ברובה
ב- דמ"ר (יר') 22322-01-11 {חיים טרכטנברג נ' אור גרף בע"מ, תק-עב 2013(3), 15633 (2013)} בית-הדין קבע, כי דין טענתה של הנתבעת לקיזוז דמי ההודעה המוקדמת משכרו של התובע, להידחות. זאת מן הטעם, שהתובע העיד, כי התפטר מעבודתו בנתבעת בשל אי-תשלום שכר חודש ספטמבר 2010 ועדותו לא נסתרה.

במצב דברים זה, ובהתאם להוראת סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת, אין לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת מהסכום הפסוק על-פי פסק-דין זה. זאת ועוד, הנתבעת לא ביארה מהו הסכום אשר לדעתה יש לקזז משכרו של התובע בגין רכיב זה, וגם מטעם זה יש לדחות את טענתה. באשר לטענה בעניין "נזקים" אשר כביכול גרם התובע לנתבעת בעבודתו, בית-הדין קבע, כי מדובר בטענה שהנתבעת לא הניחה ראשית ראיה להוכחתה, ומשכך דינה להידחות.

במקרה אחר, ב- ס"ע (ת"א) 7525-03-12 {ליזה אסאילוב נ' חברת טעם גן עדן בע"מ, תק-עב 2013(3), 3888 (2013)} בית-הדין קבע, כי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת קובע, כי הוראות החוק אינן חלות על "עובד בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה".

בענייננו, מאחר שהתובעת לא יכלה לבצע את עבודתה מסיבה בריאותית, קבע בית-הדין, כי אין לדרוש ממנה, כי תעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. לפיכך, נדחתה טענת הנתבעת, כי יש לקזז מהתשלום המגיע לתובעת פיצוי עבור אי-מתן הודעה מוקדמת.
21. פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(2)}- מעשי מרמה והפרת אמונים - התביעות נדחו
ב- תל"א (ת"א) 5293-08 {עידן סובול ואח' נ' לשכת עורכי הדין, תק-עב 2013(3), 801 (2013)} התובע, שימש במשך עשרים ושש שנים בתפקידים בכירים בלשכת עורכי-הדין. התובעת שימשה כעוזרתו האישית במשך כשלוש עשרה שנים. עבודתם הופסקה בשנת 1994 עקב חשדות לאי-סדרים חמורים בהוצאה לאור של הלשכה. השניים הועמדו לדין והורשעו בביצוע מעשי מרמה, גניבה בידי נושא משרה והפרת אמונים. ההליכים הפליליים בעניינם הסתיימו, והרשעתם הפכה לחלוטה, רק בשנת 2004, דהיינו כעשר שנים לאחר פיטוריהם.

זאת ועוד, ביום 10.05.94 הודיע מזכ"ל הלשכה לתובע, כי הוועד המרכזי החליט על פיטוריו לאלתר נוכח ממצאי הביקורת, שהתייחסו לרכישה ושכירת נכסים בשם הלשכה ללא הסמכה ואישור, להעברות כספים רטרואקטיביות עבור דמי שכירות ומיסי ועד בית שלא כדין, ולתשלומים של מענקים כספיים לעובדים ללא הסמכה וללא אישור. הלשכה הודיעה לתובע, כי היא רואה בו כמי שפעל תוך מעילה באמון וביצוע לכאורה של עבירות פליליות. בנסיבות אלה, הלשכה הודיעה לתובע כי שכר עבודתו במהלך תקופת השעייתו ישולם במלואו אולם הוא לא יקבל פיצויי פיטורים. מכתב דומה נשלח גם לתובעת.

בית-הדין קבע, כי אין במקרה של התובע די שיקולים לכף הזכות המצדיקים שלא לשלול ממנו את מלוא פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת. בהקשר זה העיר בית-הדין, כי רוב-רובם של פסקי-הדין אליהם הפנו התובעים אל בית-הדין, שבהם לא נשללו מעובדים מלוא פיצויי הפיטורים, היו מקרים בהם לא הוגשו כתבי אישום נגד העובדים, או מקרים שהוגש כתב אישום ולאחר-מכן הפרקליטות חזרה בה מכתב האישום; או שנסגר תיק החקירה בהעדר ראיות מספיקות להעמדה לדין; או שההליך הפלילי בוטל.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי במקרה שלפנינו יש לשלול לשני התובעים את מלוא פיצויי הפיטורים, וכן את תמורת ההודעה המוקדמת {סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת}.

במקרה אחר, ב- תע"א (ת"א) 3086-09 {דורון אביטן נ' משמר השרון אלון אחזקות בע"מ, תק-עב 2013(2), 480 (2013)} בית-הדין קבע, כי הוכחה הפרת משמעת חמורה מצידו של התובע, והתנהלות בלתי-תקינה על-ידו, כמנהל תחנת הדלק, בכל הנוגע לזיכויים מול חברת נצ"מ {אשר מכרה את השמנים לתחנה} ומול חברת "איזי פארק". עוד קבע בית-הדין, כי הגם שלא הוכח משך הזמן המדוייק בו פעל התובע באופן שאינו תקין, אין מדובר במעידה חד-פעמית או אקראית.

בית-הדין קבע, כי יש לשלול מהתובע 30% מפיצויי הפיטורים המגיעים לו, באופן שיהא זכאי ל - 70% מפיצויי הפיטורים לפי דין. בנוסף, קבע בית-הדין, כי התובע זכאי ל - 70% מחלף ההודעה המוקדמת.

22. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(1)}- חוסר תום-לב - התביעה נדחתה ברובה
ב- ס"ע (ת"א) 15244-03-10 {איגור קרייזמן נ' אלכסיי שבורין, תק-עב 2013(2), 7739 (2013)} התובע מסר לנתבע מכתב התפטרות ביום 25.11.09, בו נרשם בין השאר, כי "על אף שלדעתי בנסיבות הקיימות אינך זכאי לזה, אני נותן לך 30 יום הודעה מראש על התפטרותי... יומי האחרון בעבודה יהיה ביום 25.12.09.".

כלומר, במכתב ההתפטרות התובע התחייב לתת לנתבע הודעה מוקדמת בת 30 ימים. בפועל, התובע הציג אישורי מחלה ולא שב לעבודה. חרף אישורי המחלה, כבר ביום 01.12.09 החל לעבוד במקום עבודה חדש.

בית-הדין קבע, כי התובע נהג שלא בתום-לב והציג אישורים רפואיים שהוא עצמו לא פעל על פיהם. לפיכך, נדחתה טענת התובע, כי בנסיבות התפטרותו, לא היה עליו ליתן הודעה מוקדמת.

במקרה אחר, ב- תע"א (ת"א) 3155-10 {יהודה קורין ואח' נ' אלשייך הנדסה בע"מ ואח', תק-עב 2013(2), 3256 (2013)} נדונה תביעתו של עובד לשעבר בנתבעת, לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין תקופת העבודה וסיומה.

הסוגיה העיקרית שעמדה להכרעה במקרה זה היתה האם הנתבעת עמדה בנטל הנדרש להוכיח את טענתה בדבר גניבת כספים על-ידי התובע מהנתבעת במהלך תקופת עבודתו, והאם יש בכך כדי לשלול את זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים וכדי לדחות את תביעתו לזכויות נוספות, נוכח טענת קיזוז שהעלתה הנתבעת ביחס לאותם כספים.

בית-הדין קבע, כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה והוכיחה, כי התובע נטל ממנה כספים, שלא כדין. כל גניבה היא עבירה חמורה בפני עצמה אולם קל וחומר עבירת גניבה ממעביד, לנוכח יחסי האמון השוררים בין הצדדים, ודאי לנוכח תפקידו של התובע, אשר היה במשך תקופה של קרוב ל- 9 שנים, האחראי על מערך ההוצאות וההכנסות בנתבעת, והנתבעת נתנה בו את אמונה וסמכה עליו על-מנת שיבצע את עבודתו בנאמנות תוך שמירה על כספיה והתובע הפר ברגל גסה את האמון שניתן בו.

לנוכח כל אלה, קבע בית-הדין, כי הכף נוטה לחומרה באופן המצדיק את שלילת מלוא פיצויי הפיטורים. ולנוכח הוראת סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת הקובעת כי הוראות החוק בדבר חובת מתן הודעה מוקדמת לא יחולו "על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על-פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים" - נדחתה גם התביעה לתמורת הודעה מוקדמת.

במקרה אחר, ב- ס"ע (חי') 21879-10-09 {עופר פוירמן ואח' נ' מוקד קשב לב, בריאות, ביטחון והצלה ואח', תק-עב 2013(2), 3281 (2013)} התובע, הועסק בשותפות בשם "מוקד קשב לב בריאות, ביטחון והצלה - שותפות לא רשומה" אשר עוסקת במתן שירותי הצלה ושירותים רפואיים פרטיים, החל מיום 15.01.00 ועד למועד פיטוריו ביום 01.09.09.

בית-הדין קבע, כי התובע התחמק במכוון מלסייע לנתבעת בעת שהתרחשה התקלה החמורה, מסכנת החיים, נמנע מליצור עימה קשר אף שידע על התקלה וכי הנתבעת מנסה להשיגו.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי סעיף 10(ב) לחוק הודעה מוקדמת קובע, כי חובת מתן הודעה מוקדמת לפיטורים לא תחול כאשר העובד פוטר בנסיבות השוללות את פיצויי הפיטורים. בית-הדין הארצי פירש הוראה זו כחלה גם במקרה של שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים, עקב גניבה. משבית-הדין קבע, כי התובע פוטר בנסיבות המצדיקות שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים, התביעה ברכיב זה נדחתה.

23. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(1)}- התנהגות פסולה כלפי העובד - התביעה נדחתה
ב- תע"א (ת"א) 2143-08 {א. חזן ליסינג ישיר בע"מ נ' אייל זילכה, תק-עב 2012(3), 6019 (2012)} התובעת עתרה לתשלום פיצוי מהנתבע בשל אי-מתן הודעה מוקדמת וזאת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת.

בהקשר זה עלתה בין הצדדים מחלוקת הנוגעת לנסיבות סיום העבודה. בעוד הנתבע טען, כי הוא הודיע לתובעת ביום 08.10.07 על הפסקת עבודתו, תוך מתן הודעה מוקדמת לפיה הוא יעבוד עד לסוף חודש אוקטובר 2010, וכי היתה זו התובעת שביקשה ממנו להפסיק את עבודתו על אתר, הרי שהתובעת טענה, כי הנתבע סיים את עבודתו ביום 08.10.10 ללא מתן הודעה מוקדמת.
אשר למחלוקת זו קבע בית-הדין, כי הנתבע לא הרים את הנטל להראות כי הוא אכן נתן לתובעת הודעה מוקדמת כפי הנדרש על-פי החוק. זאת בשים לב לכך שהנתבע לא מסר לתובעת הודעה בכתב על סיום עבודתו בהתאם לנדרש בסעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת.

בנסיבות אלה של אי-מתן הודעה בכתב, הנטל להראות כי ניתנה הודעה עובר לכתפיו של מי שנמנע מלפעול על-פי הוראות החוק המחייבות מתן הודעה בכתב. זאת, בהתאם למדיניות הראייתית המקובלת בהקשרים דומים {ראה: ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בעמ נ' וואיל סנדוקה ואח', תק-אר 2004(2), 172 (2004); ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים, תק-אר 2008(4), 433 (2008)}.

עם-זאת, בקביעה זו אין כדי ללמד כי יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 7 לחוק הודעה מוקדמת. זאת, נוכח הוראת סעיף 10 לחוק הקובעת, כי סעיפים 2 ו- 7 לחוק הודעה מוקדמת לא יחולו על עובד בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק.

במקרה דנן, בית-הדין קבע, כי הנתבע אכן הפסיק את עבודתו בתובעת מהטעם שהוא זכה ליחס משפיל מצד מנכ"ל התובעת, מר חזן, שהתבטא בשימוש בלשון בוטה ומשפילה כלפיו ולבסוף גם בהפחתה שרירותית בשכרו.

אישוש לדברים הללו מצא בית-הדין בעדותו של מר חזן, שסגנונו החריג בא לידי ביטוי בהתנהלותו במהלך הדיון.

משמע, מר חזן עצמו הוא שהעיד על סגנונו הבוטה. אולם, בניגוד למר חזן הסבור, כי זוהי "זכותו המלאה" לעשות שימוש בסגנון שכזה כלפי הכפופים לו, עמדתו של בית-הדין שונה היא. בית-הדין קבע, כי שימוש בלשון בוטה, ובמיוחד שעה שהדבר נעשה דרך קבע ולעיני כל, בא במתחמן של הנסיבות שעקב קיומן אין לדרוש מן העובד לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת כאמור בסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי יש לדחות את רכיב תביעה זה שעניינו תשלום פיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת.

24. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(1)}- דמי נסיעה - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (ת"א) 11057-09 {פיליפ מרטינס אינס נ' ירדן לייבוביץ', תק-עב 2013(2), 17473 (2013)} בית-הדין קבע, כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת לאלתר.

באשר למחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים קבע בית-הדין, כי הדין הוא עם התובע שכן הוכח כאמור, כי לתובע לא שולמו דמי הנסיעה בגין עבודתו בחדרה. אי-תשלום דמי נסיעה במשך תקופה ארוכה, ובמיוחד כשמדובר בסכום משמעותי ביחס לשכרו של התובע, הן נסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו.

בנסיבות אלה, בית-הדין קבע, כי התקיימו התנאים המזכים עובד מתפטר בפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. בפסיקה נקבע, כי כאשר מדובר "בנסיבות" שבידי המעביד לשנותן, כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן להעמיד את המעביד על כוונתו כך שתהא לו ההזדמנות לעשות לסילוק הסיבה ורק אם לא עשה לסילוקה יתקיים האמור בסעיף. התובע טען כי הודיע לנתבעת כי מאחר ואין ברשותו כסף לנסיעות הוא אינו יכול להגיע לעבודה בביתה בחדרה. בנסיבות העניין, בית-הדין ראה בכך התראה.

באשר לקיזוז הודעה מוקדמת, הנתבעת טענה, כי יש לקזז מתביעתו של התובע דמי הודעה מוקדמת לאור עזיבתו הפתאומית את עבודתו. מנגד טען התובע, כי הוא עזב את עבודתו משהנתבעת סירבה לשלם לו בגין הוצאות הנסיעה ומשלא היה ביכולתו לממן הוצאות אלו.

בית-הדין קבע, כי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת פוטר עובד מליתן הודעה מוקדמת ב"בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת". בנסיבות המקרה לפנינו משמדובר בעובד סיעוד ולנוכח מצבה הקשה של הנתבעת הגם שאין לדרוש מהתובע, כי ימשיך בעבודתו נקבע, כי אין לפטור אותו מחובתו למתן הודעה מוקדמת. בנסיבות העניין, קבע בית-הדין, כי הגם שנקבעה זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים יש מקום להורות על קיזוז ההודעה המוקדמת בסך 1,540 ש"ח, שכר המינימום לו היה זכאי התובע בהתאם להיקף משרתו.

25. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(1)}- העדר יכולת רפואית להמשיך בעבודה - התביעה התקבלה
ב- ס"ע (חי') 35834-03-10 {חני בוני נ' עמותת הכדורסל שטראוס נהריה, תק-עב 2013(2), 11798 (2013)} בית-הדין קבע, כי מצבה הרפואי של התובעת לא אפשר לה להמשיך בעבודתה כמאמנת כדורסל ולכל הפחות הקנה לה את הזכות להתפטר לרגל מצבה הרפואי, לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

אישור הרופא התעסוקתי כמו גם אישור המוסד לביטוח לאומי על מתן שיקום מקצועי, העידו, כי בריאותה של התובעת לא אפשרה לה להמשיך בתפקידה כמאמנת כדורסל. בנסיבות אלו, קבע בית-הדין, כי אין כל נפקות לניסיונה של הנתבעת להראות כי התובעת יכולה היתה, לו רצתה בכך, להמשיך לבצע את עיקר עבודתה, חרף הבעיות הרפואיות בכתפה.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

באשר לטענת הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת, קבע בית-הדין, כי אין לקזז את דמי ההודעה המוקדמת, שכן בנסיבות סיום עבודתה של התובעת, מחמת העדר יכולת רפואית להמשיך בעבודתה, לא ניתן היה לדרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה למשך תקופת ההודעה המוקדמת.

26. פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(2)}- הפרה של הוראות הסכם עבודה - התביעה נדחתה
ב- ס"ע (נצ') 3270-04-11 {ראגדה חלאק נ' ויטאמד תעשיות פרמצבטיות בע"מ, תק-עב 2013(1), 11102 (2013)} בית-הדין קבע, כי התובעת פעלה בניגוד להוראות ההסכם בין הצדדים ולכן מימשה הנתבעת את זכאותה לפטר אותה, בהתאם להסכם העבודה ביניהן.

הנתבעת טענה, כי התובעת הפרה מספר לא מבוטל של הוראות מהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים: סעיף 7א להסכם: "במהלך העבודה יקדיש העובד את כל זמנו , מרצו ...ותשומת ליבו... ויעשה כל שבאפשרותו, במסגרת עבודתו, לקידום עסקי המעביד", הנתבעת טענה, כי צילום התובעת את אחת הלקוחות, בציוד שניתן לה על-ידיה, כמעסיקתה, לצורכי העבודה, בזמן העבודה וללא הסכמת הלקוחה אינו עולה בקנה אחד, עם הדרישה לפעולה המקדמת את עסקי המעביד.

סעיף 8א להסכם, שעניינו התחייבות העובד לשמור בסוד "כל מידע ואינפורמציה המגיעים אליו מידע אישי, מקצועי, מסחרי, טכני וכו' של המעביד או של הספקים והלקוחות והאנשים והחברות העומדים בקשר עם המעביד ואשר אינם נחלת הכלל וכן לא לתת שירותים מכל מין וסוג שהוא שלא במסגרת עסקו של המעביד, וכן לשמור בסודיות מוחלטת כל הקשור בעסקי החברה, עניינה ומצבה הכספי". הנתבעת הבהירה כי צילום הלקוחה ומתן מידע לצד ג' בדבר מעשיה של הלקוחה בהימצאה באכסניית הנתבעת, עולה כדי הפרת חובת הסודיות, לה היתה מחוייבת התובעת.

סעיף 8ג סיפא להסכם, במסגרתו התחייבה "לא לתת שירותים מכל מין וסוג שהוא שלא במסגרת עסקו של המעביד", כאשר בכלל זה היתה אמורה התובעת להתרכז בתפקידה ובוודאי שלא לנהל שיחות טלפון עם צד ג' המבקש ממנה לבצע מעקב על אשתו.

סעיף 8ד להסכם, "העובד לא יעשה שום שימוש במידע ובאינפורמציה כנ"ל ולא יאשר לאחרים שימוש במידע ואינפורמציה כנ"ל שלא ברשות המעביד". התובעת צילמה את הלקוחה מתוך כוונה להעביר לבן זוגה של הלקוחה הוכחה לגורם עימו היא התרועעה במסעדה.

סעיף 8ה להסכם, "הפרת סעיף זה תחשב הפרה יסודית של ההסכם". התובעת צילמה את הלקוחה מתוך כוונה לסייע לבן זוגה של הלקוחה לדעת עם מי מתרועעת אשתו.

לסיכום שאלת זכאותה התובעת לקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, קבע בית-הדין, כי הנתבעת, היתה רשאית לפטר את התובעת, בדרך בה פיטרה אותה, בשל המעשה החמור אשר עשתה, עת צילמה לקוחה אשר סעדה במסעדה. ועת נהגה בחוסר יושר מוחלט משלא סיפרה על המעשה החמור הנ"ל, גם לאחר שניתנה לה הזדמנות הוגנת לעשות כן.

מעבר לעובדה שהנתבעת הוכיחה, כי התובעת הפרה את הסכם עבודתה, בכך שבמעשיה הנ"ל, הפרה את האמון שנתנה בה הנתבעת, קבע בית-הדין, כי מעשיה היו חמורים בכל קנה מידה ואין לצפות ממעסיק שישלים עם מכלול התנהגות שכזו, מצד עובדת שלו, בכלל ומצד עובדת במעמד של התובעת, בפרט.

לאור האמור לעיל, בית-הדין דחה על-הסף, את טענתה החלופית של התובעת, אותה העלתה, לראשונה, בסיכומיה, ולפיה היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, שכן מעבר לעובדה שמדובר בהרחבת חזית אסורה, ממילא לא זכאית התובעת לרכיב זה שהרי היא הועסקה בשירות הנתבעת כתשעה חודשים בלבד, ומכאן שבהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, אין היא זכאית לפיצויי פיטורים.

באשר לחלף הודעה מוקדמת, בית-הדין קבע, כי בשים לב למעשיה החמורים של התובעת, אשר היה בהם כדי להפר מספר סעיפים בהסכם העבודה שלה וכן את חובת תום-הלב הבסיסית שאמורה להתקיים ביחסים שבין עובד למעסיקו {ולהיפך}, אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת.

27. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(1)}- גזענות והפליה בעבודה - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (יר') 40666-03-11 {אבטה וונדמאגון נ' אייל גור מזון איכות בע"מ, תק-עב 2013(1), 9134 (2013)} הנתבעת עסקה באספקת ארוחות חמות לבתי ספר וגני ילדים ושירותי קייטרינג. התובע החל לעבוד אצלה, כעובד במטבח, בחודש אוקטובר 2007 ועבד למעשה עד סוף אוקטובר 2010 או תחילת חודש נובמבר 2010. במהלך תקופת עבודתו עלה שכרו והגיע ל 23 ש"ח לשעה.

התובע טען, כי הוא התפטר לאחר שהממונה עליו העליב אותו וכינה אותו בכינויי גנאי כמו "חמור ושחור". לפיכך, התובע טען, כי יש לראות את התפטרותו כהתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.

בית-הדין קיבל את טענת התובע לפיה למצער במשך שנה לפני סיום עבודתו כונה על-ידי הממונה עליו בכינויי גנאי, שביניהם נאמר "שחור וחמור". מדובר בביטוים גזעניים ומפלים. בנסיבות אלה זכאי היה התובע להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בהתאם לפסיקה, פגיעה בעובד על רקע מוצאו הינה בגדר נסיבות המהוות הצדקה להתפטרות בדין פיטורין. כך, ב- ע"ע 1271/00 {אמי מתום - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ המערערת נ' חיים אברהם ואח', תק-אר 2004(1), 253 (2004)} נקבע, כי נסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן "שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין כלליים ובין כאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד, אי-קיום הוראות חוקי המגן, צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים, פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו, וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, ביוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים" {עד"מ 18/06 דנדינו מרכז טכסטיל לאופנה בע"מ נ' ילנה ויבלי, תק-אר 2007(4), 1001 (2007)}. מדובר בנסיבות שביחסי העבודה, בהן אין לדרוש מעובד, כי ימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.

לפיכך, בית-הדין קבע, כי התובע רשאי היה להתפטר לאלתר אף מבלי לתת הודעה מוקדמת. התובע נתן התראה סבירה לנתבעת על כוונתו להתפטר מהטעמים לעיל, כך שתהא לה הזדמנות לעשות לתיקון המצב, אך היא בחרה שלא לעשות כן. התובע חש מחוייבות לפרנס את משפחתו ולכן המתין עד לאחר שמצא עבודה אחרת. בעבודה האחרת, העיד התובע שהשתכר עם תחילת עבודתו שם, שכר של 3000 ש"ח עבור משרה מלאה. בכל אופן כשכלו כל הקיצין ביכר לעבוד בשכר נמוך יותר מזה שהיה לו אצל הנתבעת ולשמור על כבודו מחד גיסא ולפרנס את משפחתו מאידך גיסא. בית-הדין קבע, כי מדובר בנסיבות שבהם פטור היה התובע מלתת הודעה מוקדמת כאמור בסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת. לנוכח האמור, בית-הדין קבע, כי התובע זכאי לקבל פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.

28. פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(2)}- הנתבעת טענה, כי התובע ביצע מעשים המצדיקים שלילת פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (ב"ש) 2747-09 {אריעד שיקנאג'י נ' אודי בן זאב בע"מ ואח', תק-עב 2013(1), 12567 (2013)} התובע טען, כי במהלך התקופה שקדמה לחג הפסח 2008 הודיע לנתבע על כוונתו להירשם לקורס פסיכומטרי אשר יארך כשלושה חודשים ובשל כך יאלץ לצמצם את היקף עבודתו. לדבריו, במהלך חודש אפריל, ערב חג הפסח, נוצר לחץ רב בעבודה והנתבע החל להפנות כלפיו באופן יומיומי טענות קטנוניות, מופרכות ומתנכלות תוך עיוות המציאות והרמת קול. עוד טען התובע, כי הנתבע האשימוֹ בכך שפח צבע שלא נפרק מהרכב ביום הקודם, נשפך ברחבת האיימקס בבוקר המחרת, וכן התלונן בפניו על אופן ביצוע העבודה. בהמשך נמסרו לתובע 4 מכתבי התראה, עד כי ביום 10.06.08 פוטר לאלתר. התובע טען, כי משפוטר ללא כל הודעה מוקדמת זכאי הוא לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 41,410 ש"ח וכן לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך של 9,500 ש"ח.

בית-הדין קבע, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהתובע ביצע מעשים שיש בהם כדי להצדיק את שלילת פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת, בין באופן מלא, בין באופן חלקי. כמו-כן בית-הדין הדגיש, כי שעה שעולה טענה, כי עובד פעל במתכוון על-מנת להביא לפיטוריו, ומשנטל ההוכחה בעניין זה מוטל, כאמור, על המעביד, אין די ב"תחושתו" של המעביד בעניין זה. אין חולק, כי לקראת פיטורי התובע עלו יחסי הצדדים על שרטון, אלא שלא הוכח, כי באחריות לכך נושא התובע לבדו.

עוד הוסיף בית-הדין, כי אין מחלוקת שהתובע הודיע לנתבעת כי יתחיל להשתתף בקורס וכי על-כן לא יוכל לעבוד מעבר להיקף משרה מלאה. בעניין זה לא נפל כל פגם בהתנהלות התובע. כמו-כן, הנתבעת לא סתרה את גרסת התובע שלפיה לא היתה לו יד בעניין פח הצבע ולא הוכיחה את אחריותו לכך. הנתבעת אף לא הצליחה להוכיח, כי התובע גרם במזיד נזק לרכב שבו נהג. אף אם היה ממש בטענת הנתבעת להפרה חד-פעמית מצד התובע של נוהלי הבטיחות, הרי שהיא אינה מצדיקה את שלילתם המלאה או החלקית של פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת, ודאי אם נלקחות בחשבון טענותיו הנגדיות של התובע להפרות בטיחות מצד הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

במקרה אחר, ב- דמ"ר (חי') 29573-06-12 {מימון ביטון נ' ב.ה. לוי בע"מ, תק-עב 2013(1), 5516 (2013)} בית-הדין קבע, כי התובע לא הציג חשבוניות רכישה, ביקש לפצל באופן מלאכותי את חשבוניות ההחזר וביקש להימנע מקבלת אישור קצין הביטחון. מכאן שיש לקבוע, כי התנהלותו של התובע יש בה משום אי-ציות להוראות ההנהלה באשר לדרך ביצוע העבודה ואף משום הפרת משמעת חמורה, עבירות שיכולות להצדיק שלילת ההודעה המוקדמת.

בית-הדין קבע, כי היה ניתן היה להצדיק שלילה מוחלטת של דמי ההודעה המוקדמת לאור השיקולים הנוגעים לתפקידו הבכיר של התובע בנתבעת מכוחו אף היה מוטל עליו לאכוף את הוראות ההנהלה על עובדים הכפופים לו, לא כל שכן להימנע מביצועם בעצמו, והצורך בהרתעת עובדים אחרים בהתחשב בטיב העסק המנוהל על-ידי הנתבעת. במסגרת השיקולים להחמרה יש גם לקחת בחשבון כי טווח הענישה במקרה של הפרת משמעת חמורה עולה גם כדי שלילת פיצויי פיטורים בנוסף לשלילת ההודעה המוקדמת, ובנסיבות המקרה כאן שולמו לתובע פיצויי פיטורים בשיעורם המלא. מנגד יש להתחשב גם בתקופת העבודה הממושכת של התובע אצל הנתבעת ולכך שעצם הפיטורים לאלתר יש בהם משום עונש נכבד. בהתחשב בשיקולים אלה, בית-הדין קבע, כי יש במעשיו של התובע כדי להצדיק שלילה חלקית של דמי ההודעה המוקדמת ובשיעור של 50%.

במקרה אחר, ב- תע"א (ת"א) 4095-09 {גולדשטיין שחר נ' חוגלה - קימברלי שווק בע"מ, תק-עב 2013(1), 1259 (2013)} בית-הדין קבע, כי התובע נטל מהנתבעת סחורה ללא רשות. בנוסף, התובע סירב להודות כי נפל רבב במעשיו. לאור מעשיו, בית-הדין קבע, כי אין מקום לפסוק לתובע תמורת הודעה מוקדמת.

ב- תע"א (ת"א) 2880-10 {פדילי גולן ראיד נ' ד. פולק ד. בע"מ, תק-עב 2012(4), 2628 (2012)} הנתבעת טענה, כי התובע פוטר בגין שורה של עבירות משמעת, שכללו גרימת נזקים מכוונת לנתבעת במהלך תקופה שהשתרעה על פני למעלה משנה.

בית-הדין קבע, כי נסיבות אלה הצדיקו, שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים וכן שלילה של דמי ההודעה המוקדמת וזאת בהתאם לסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת.

29. התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(1)}- טיפול בילד - התביעה התקבלה ברובה
ב- ס"ע (יר') 33536-01-11 {אביטל מרקוס נ' אביר (אברהם) קארה, תק-עב 2013(1), 15891 (2013)} בית-הדין קבע, כי עובדת המתפטרת לרגל טיפול בילד בהתאם להוראת סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, בנסיבות בהן אין לה סידור לילד, הן נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. התובעת העידה שאימה שהיתה אמורה לטפל בילדתה חלתה ולא היה לה סידור חלופי. עדותה של התובעת בעניין זה לא נסתרה. על יסוד האמור, בית-הדין דחה את טענת הקיזוז שהעלה הנתבע בעניין פיצוי חלף הודעה מוקדמת.

30. פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(2)}- מעילה באמון והפרות משמעת - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (ת"א) 7670-08 {נועם הירשקורן נ' אתגרים פנסיוניים סוכנות משווקות לביטוח בע"מ ואח', תק-עב 2013(1), 12630 (2013)} התובע פוטר מעבודתו בנתבעת לאלתר. הנתבעת טענה, כי התובע ביצע הפרות משמעת חמורות ומעילה באמון.

בין-היתר טענה הנתבעת, כי התובע הגיש לנתבעת דיווחים מטעים בהם הוצגו העברות פנימיות שבוצעו בחברה כמכירות חדשות שיש בצידן תשלום דמי ניהול לנתבעת. כמו-כן, התובע ניסה, בדרך מרמה, להחתים את יו"ר הנתבעת, מר שמעון ימין, על ביטוח ריסק אישי לתובע בסכום של מיליון ש"ח וזאת על-ידי הגנבת מסמך הסכמה לביטוח ריסק אישי לערימת מסמכים שוטפים עליהם נדרש מר ימין לחתום.

בהתאם לכך, טענה הנתבעת, כי לאור הוראות חוזה העבודה עליו חתם התובע, הקובעות כי העובד לא יהיה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת במקרה שסיום עבודתו יהא בנסיבות של הפרת משמעת חמורה או מעילה באמון, היתה רשאית הנתבעת לפטרו לאלתר מבלי שהוא יהיה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

בית-הדין ציין, כי הדיון בנוגע לפיצויי פיטורים נכון גם לעניין ההודעה המוקדמת. בהתאם לסעיף 13ד להסכם העבודה התובע היה זכאי להודעה מוקדמת של 90 יום. אלא, שהסכם העסקה קובע כי בנסיבות בהם ניתן לשלול פיצויי פיטורים ניתן לשלול גם הודעה מוקדמת. כבר נפסק, כי כשמפטרים עובד מטעמי הפרת משמעת חמורה, בנסיבות המצדיקות שלילת הודעה מוקדמת, אין העובד ממילא זכאי לדמי ההודעה המוקדמת.

על-כן, בית-הדין קבע, כי התובע פוטר בנסיבות של הפרת משמעת חמורה והפרת חובות האמון, ולכן, אין הוא זכאי להודעה מוקדמת. עוד הוסיף בית-הדין, כי הוראות תקנון העבודה והוראות סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים יפורשו כהתוויית גבול עליון לסמכות הענישה ולפיכך, בעניין פיצויי הפיטורים בית-הדין קבע, כי יש לשלול 60% מפיצויי הפיטורים. יחד-עם-זאת, בית-הדין קבע, כי אין להחיל דין זהה גם על ההודעה המוקדמת.

לכן, לאור מעמדו של התובע בעת ביצוע המעשים, החומרה במעשיו והעובדה, כי בחר להיעדר מהעבודה חרף ההוראות בדבר איסור היעדרות עד לבדיקת הדוחות שהיו באחריותו והעובדה, כי הקים עסק מתחרה, יש לשלול את הזכות להודעה מוקדמת הן מכוח הדין והן מכוח הסכם העבודה.

למעלה מהדרוש העיר בית-הדין, כי באשר לדרישת התובע לתשלום התנאים הסוציאליים הנלווים בתקופת ההודעה המוקדמת, וביניהם, הפרשות לקרן פנסיה, קופת גמל וקרן השתלמות, רכב צמוד ושימוש בטלפון סלולרי, הרי שבשורה ארוכה של פסקי-דין נקבע כי בסיס הפיצוי המגיע בגין אי-מתן הודעה מוקדמת הוא הפסד שכר ללא תנאים נלווים {ע"ע 319, 299/99 קציר רובינסון נ' משה איתם, תק-אר 2002(3), 107 (2002)}.

במקרה דומה, ב- תע"א 3971-09 {אשטמקר שרון נ' הגבעה בברנר אירועים וכנסים (2006) בע"מ, תק-עב 2013(1), 14406 (2013)} בית-הדין קבע, כי התובע מעל באמונה של הנתבעת, ניצל לרעה את האמון שניתן בו וביצע שורה של מעשים שבסופו-של-יום הביאו לכך שהוציא כספים שלא כדין מהנתבעת. מדובר במעשים חמורים במיוחד. בנוסף, התובע סירב להודות כי נפל רבב במעשיו. לכך יש להוסיף כי אין מדובר במקרה חד-פעמי או בסכום כסף נמוך שהתובע שלשל לכיסו. מדובר בהתנהגות שיטתית שנמשכה תקופה ארוכה.

כמו-כן, הוסיף בית-הדין, כי התובע אדם צעיר ולא מתקיימות בו נסיבות אישיות שמצדיקות שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים. למעשה, עמדה לזכות התובע רק העובדה שעבד אצל הנתבעות כשש שנים. ברם נוכח חומרת המעשים, עובדה זו לבדה אינה מצדיקה שלילה חלקית בלבד של פיצויי הפיטורים.

לאור האמור לעיל, בית-הדין קבע, כי יש להורות על שלילת פיצויי הפיטורים לתובע. וכמו-כן, אין מקום לפסוק לתובע תמורת הודעה מוקדמת.

31. פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת {סעיף 10(2)}- מסירת ידיעה כוזבת - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (יר') 1145-07 עזאם חסן קיק נ' THE UNITED STATES OF AMERICA, תק-עב 2012(4), 7909 (2012)} בית-הדין קבע, כי מסירת ידיעה כוזבת במהלך תחקיר ביטחוני מהווה הפרה חמורה של חובת אמון של עובד כלפי מעביד והיא מהווה "עבירה פלילית חמורה" במובן סעיף 53(י) של תקנון העבודה בתעשיה {אשר מהווה הסכם קיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים לעניין סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים}.

ה"עבירה הפלילית החמורה" היא עבירה של קבלת דבר במרמה או עבירה, שוודאי קיימת בחקיקה הפדרלית האמריקאית, המקבילה להוראת סעיף 45 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, המגדירה עבירה של השגת משרה בשירות המדינה "במסירת ידיעה כוזבת או בהעלמת עובדה הנוגעת לעניין".

עוד הוסיף בית-הדין, כי חומרת התנהגותו של התובע אשר התבטאה הן במסירת ידיעה כוזבת במהלך תחקיר ביטחוני לצורך קבלה לעבודה והן בהסתרת מהות החשדות אודותם נחקר בעקבות מעצר התובע ביום 21.08.06, ביססה את שלילת פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פיטורים והתפטרות בלא מתן הודעה מוקדמת (סעיף 10 לחוק)