הודעה מוקדמת להתפטרות (סעיף 5 לחוק)

1. הדין
סעיף 5 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"5. הודעה מוקדמת להתפטרות
הוראות סעיפים 3 ו- 4 יחולו, בשינויים המחוייבים לפי העניין, על הודעה מוקדמת להתפטרות."

2. הודעה מוקדמת להתפטרות - נטל ההוכחה לעזיבת העבודה בטרם סיום ימי ההודעה המוקדמת - התביעה נדחתה ברובה
ב- ס"ע (חי') 29634-12-11 {מ. שניר - שירותים טכנולוגיים בע"מ נ' איתמר אליה, תק-עב 2015(3), 508 (2015)} בית-הדין קבע, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי העובד הגיש הודעת התפטרות מהעבודה ביום 21.09.11, וכן, כי היה עליו להישאר לעבוד בחברה עד ליום 20.10.11 בהתאם לחוק הודעה מוקדמת, אולם הפסיק לעבוד בפועל ביום 10.10.11. המחלוקת היתה עובדתית, והיא נגעה לשאלה מי החליט להביא את יחסי העבודה לסיומם בטרם סיום ימי ההודעה המוקדמת המתחייבים על-פי חוק הודעה מוקדמת, האם העובד או מר מרי.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בהודעת ההתפטרות מטעמו, ביקש העובד לסיים את עבודתו בתום ימי ההודעה המוקדמת, אולם השאיר לשיקול החברה את הישארותו מעבר לכך עד ליום 31.10.11. משנשאל בעדותו מדוע החליט כך, השיב העובד: כדי "לעזור לחברה".
לגרסתו של העובד, תחילה אמר לו מר מרי כי הוא צריך לעזוב בתום ימי ההודעה המוקדמת, אולם לאחר-מכן שינה את דעתו והחליט לסיים העסקתו טרם סיום ימי ההודעה המוקדמת משיקולים כלכליים.

גרסתו של מר מרי שונה. הוא העיד כי לפני התפטרותו של העובד נפגשו השניים בחדרו, ולאחר שהעובד הציע להישאר בחברה עד 31.10.11, הוא הסכים לכך. לא למותר לציין, כי העובד לא ציין קיומה של פגישה זו בעדותו או בכתבי טענותיו.

בית-הדין קבע, כי אף אחת מהגרסאות לא נתמכה בראיות חיצוניות. למעשה, כפות המאזניים שקולות, ומכיוון שנטל הראיה הוא על התובעים, התובעים לא הוכיחו במידה העולה על מאזן ההסתברות במשפט האזרחי, כי העובד הוא שסיים את העסקתו קודם לימי ההודעה המוקדמת המתחייבים על-פי החוק.

בית-הדין קבע, כי העובד לא הפסיק את עבודתו כאמצעי לחץ לקבלת פיצויי פיטורים. ראשית, בתביעה שכנגד אשר הגיש העובד, הוא לא תבע רכיב זה אלא ציין בפה מלא, כי התפטר. שנית, לא הוכח, כי ההתקנה במכון ויצמן אכן היתה כזו דחופה עד שיכלה להוות אמצעי לחץ, שהרי מר מרי נסע להשתלמות על-מנת שיוכל להתקין את המערכת בעצמו במקום העובד, רק כחודשיים לאחר שהעובד סיים עבודתו בחברה.

זאת ועוד, לנוכח העובדה שמר מרי ידע, כי ממילא העובד עתיד לסיים את עבודתו ולא יספיק למלא את התחייבותו ולהתקין את המערכת במכון ויצמן, לא מן הנמנע שהחליט לוותר על העסקתו קודם לכן. מה גם, שכאמור, לא הוכח רצונו של העובד לסיים עבודתו קודם לסיום ימי ההודעה המוקדמת.

בית-הדין העיר, כי נכון הוא שהעובד לא התייחס במכתב התגובה מטעמו ובכתב התביעה שכנגד לעניין הודעה המוקדמת, אולם אין די בכך כדי לעמוד בנטל הראיה להוכיח בהסתברות של מעל 50% כי העובד הוא שסיים את עבודתו לפני תום ימי ההודעה המוקדמת כמתחייב על-פי הדין. לנוכח האמור, בית-הדין קבע, כי התובעים אינם זכאים לפיצוי לפי חוק הודעה מוקדמת.

במקרה אחר, ב- ס"ע (ת"א) 16322-11-12 {סעיד אבו עיד נ' ירון ישעיהו בע"מ, תק-עב 2013(4), 5169 (2013)} התובע הצהיר, כי עת עבד באתר עבודה בבאר שבע, נתבקשו העובדים, ובכללם התובע, על-ידי "שייקה", הבעלים של הנתבעת, לחתום על מסמך ויתור על זכויות ותביעות. לגרסת התובע, משסירב לחתום על מסמך זה, נתבקש שלא לשוב עוד לעבודה.

הנתבעת מצידה טענה, כי התובע נטש את עבודתו בלא מתן הודעה מוקדמת, לאחר שבקשתו להיטיב את תנאי העסקתו סורבה על ידה.

בית-הדין קבע, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו לפיה פוטר מעבודתו אצל הנתבעת. על-כן, תביעתו של התובע להשלמת פיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, נדחתה. כמו-כן, הנתבעת טענה טענת קיזוז בסך של 5000 ש"ח בגין אי-מתן הודעה מוקדמת ונזקים. הנתבעת לא פירטה, וממילא לא הוכיחה, מהו הנזק שנגרם לה עקב נטישתו הפתאומית של התובע, ומה גובהו. בנסיבות אלה, טענתה לקיזוז הנזקים, נדחתה. אך עם-זאת, מאחר ובית-הדין העדיף את גרסת הנתבעת על פני זו של התובע באשר לנסיבות סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, טענת הנתבעת לקיזוז תמורת ההודעה המוקדמת, התקבלה.

לאור האמור לעיל, קבע בית-הדין, כי בהתאם להוראות סעיפים 4 ו- 5 לחוק הודעה מוקדמת, זכאית הנתבעת לפיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת בת חודש ימים. נקבע, כי על יסוד הקביעות, כי שכרו של התובע עמד על סך של 180 ש"ח נטו ליום, וכי עבד 14 ימים בממוצע בחודש, זכאית הנתבעת לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת בסך של 2,520 ש"ח נטו.

3. הודעה מוקדמת להתפטרות - עזיבה מוקדמת - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (ת"א) 47138-01-12 {מסעדת איציק הגדול בע"מ נ' מחאג'נה אחמד, תק-עב 2015(2), 12030 (2015)} הנתבע עבד בנתבעת כאופה החל ב- 01.10.08 ועד ל- 17.09.11. שכרו של התובע עמד על סך 9,000 ש"ח ברוטו בחודש.

בית-הדין קבע, כי חוק הודעה מוקדמת קובע, כי לאחר שנת עבודה נדרש העובד ליתן הודעה בכתב חודש ימים לפני התפטרותו {סעיפים 2(ב), 3(3) ו- 5 לחוק הודעה מוקדמת}. בענייננו הנתבע עבד בתובעת כשלוש שנים ועל-כן היה עליו להודיע על התפטרותו חודש לפני כניסתה לתוקף.

הנתבע הודיע לתובעת על כוונתו לעזוב את עבודתו ולא לשוב אליה לאחר נישואיו. אלא שהנתבע הודיע על כוונתו זו בראשית חודש ספטמבר 2011 ועבד עד ליום 17.09.11, כלומר מסר הודעה מוקדמת בת שבועיים ולא בת חודש כנדרש.

בית-הדין קבע, כי שכרו של הנתבע עמד על סך 9,000 ש"ח לחודש ועל-כן הוא חב בתשלום מחצית הסכום - 4500 ש"ח בשל אי-מתן הודעה מוקדמת בת חודש, כדין.

במקרה אחר, ב- ד"מ (יר') 5896/08 {חוסאם חמוס נ' אמיטול בע"מ, תק-עב 2009(2), 1864 (2009)} בית-הדין קבע, כי התביעה שכנגד מבוססת על אי-מתן הודעה מוקדמת להתפטרות כנדרש בחוק הודעה מוקדמת.

הנתבעת בכתב התביעה שכנגד טענה, כי נודע לה במהלך חודש דצמבר 2007, לאחר שהחליטה להפסיק את התקשרותה עם גמאטרוניק, כי התובע קיבל מגמאטרוניק הצעה להמשיך לעבוד אצלה וכי הוא החליט לעזוב את הנתבעת. הנתבעת הציעה לו לחזור לעבודה במפעלה אך התובע דחה הצעה זו.

הנתבעת טענה שהתובע לא נתן לה הודעה מוקדמת כנדרש בחוק הודעה מוקדמת. בית-הדין קבע, כי טענה זו ודאי נכונה באשר החוק מחייב מתן הודעה מוקדמת בכתב, וכזו לא ניתנה על-ידי התובע. על אף האמור, מטיעונה של הנתבעת עצמה עלה, כי במהלך חודש דצמבר 2007 התובע הודיע לה, כי לא ימשיך לעבוד אצלה. בנסיבות העניין, בית-הדין קבע, כי הדבר נודע לנתבעת מפי התובע באמצע חודש דצמבר 2007.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין, כי ההודעה המוקדמת שניתנה לנתבעת היתה של חצי חודש, במקום הודעה של חודש כנדרש בשילוב סעיפים 4 ו- 5 לחוק הודעה מוקדמת. אשר-על-כן נקבע, כי הפיצוי המגיע לנתבעת הוא בגובה משכורת של חצי חודש.

4. הודעה מוקדמת להתפטרות - אי-מתן הודעה מוקדמת כנדרש - התפטרות כדין פיטורים - התביעה התקבלה בחלקה
ב- ס"ע (חי') 24056-03-14 {פנחס עוזיאל נ' טרקפאר בע"מ, תק-עב 2015(1), 20620 (2015)} נדונה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים והחזר ניכויים שבוצעו משכרו האחרון של התובע בגין אי-מסירת הודעה מוקדמת להתפטרות ובגין הוצאות השתלמות.

אין מחלוקת, כי העובד החל את עבודתו אצל המעסיקה ביום 01.07.11. עוד הוסכם, כי במהלך תקופת העבודה זכה העובד למשכורת חודשית בסך 9,000 ש"ח נטו. העובד הועסק אצל המעסיקה בהפעלת מכונת גריסה ניידת.

השאלה העיקרית שעמדה להכרעה בהליך זה, היתה האם היה בנסיבות העסקתו של התובע כדי להצדיק את התפטרותו בדין פיטורים.

בית-הדין קבע, כי העובד לא עמד בנטל להראות, כי התפטרותו אכן באה על רקע אותן נסיבות לגביהן טען, כי הן מצדיקות את התפטרותו תוך תשלום פיצויי פיטורים {עיכובים בהעברת ההפרשות הפנסיוניות לקופת הביטוח והרעת תנאים}.

כאמור, מהראיות עלה כי במועד כניסת ההתפטרות לפועל ובמועד סיום יחסי העבודה לא התקיימה עוד העילה להתפטרות בדין פיטורים. זאת ועוד, עלה במפורש, כי במועד סיום יחסי העבודה לא התקיים התנאי של קשר סיבתי בין נסיבות העבודה לבין ההתפטרות.

בית-הדין קיבל את טענת המעסיקה, כי הודעת ההתפטרות נמסרה לה ביום 27.12.13, כלומר רק ימים בודדים לפני כניסת ההתפטרות לתוקף וקבע, כי ההעסקה בפועל הסתיימה ביום 31.12.13. מכאן, שהעובד לא עמד בחובתו לפי סעיפים 3 ו- 5 לחוק הודעה מוקדמת, ומכאן שהעובד חייב בפיצוי בגין אי-מסירת הודעה מוקדמת כנדרש {סעיף 7 לחוק}. לפיכך, בית-הדין קבע, כי בדין נוכה משכרו של העובד פיצוי בגין אי-מסירת הודעת מוקדמת להתפטרות בסך 7,300 ש"ח. הסכום האמור שיקף מסירת הודעה מוקדמת בת 3 ימים בלבד, בהתייחס למשכורת חודשית בסך 9,000 ש"ח.

5. הודעה מוקדמת להתפטרות - נסיבות מיוחדות בהתאם לסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת - קיזוז - התביעה התקבלה בחלקה
ב- סע"ש (נצ') 10789-09-12 {ילנה ז'ירמנובסקי נ' שיווק רוסמן בע"מ, תק-עב 2014(3), 10108 (2014)} בית-הדין קבע, כי ייתכן מצב שבו לא יהיה נכון לדרוש מעובד שימשיך בעבודתו בשל נסיבות שביחסי עבודה {כך שהתפטרותו תזכה אותו בפיצויי פיטורים}, אך ספציפית, לא מתקיימות "נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת".

לעומת-זאת, עניינה של התובעת מלמד שאף שהתקיימו בעניינה נסיבות המצדיקות את זכאותה לפיצויי פיטורים בשל כך שלא היה נכון לדרוש ממנה להמשיך בעבודה אצל הנתבעת, היא הצליחה לעבוד אצל הנתבעת מספר חודשים נוספים, כך שברור שאין מדובר ב"נסיבות מיוחדות" שאינן מאפשרות לה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. כשם שהתובעת נתנה לנתבעת התראה והזדמנות לתקן את דרכי הנתבעת, והצליחה להמשיך לעבוד עוד זמן מה, כך היא היתה יכולה לתת לנתבעת הודעה מוקדמת ספציפית עם מועד מתוכנן להתפטרות.

על-כן, בית-הדין קבע, כי היה על התובעת לתת לנתבעת הודעה מוקדמת ספציפית בטרם התפטרותה. תקופת ההודעה המוקדמת היתה אמורה להיות בת חודש אחד {לפי סעיפים 4(4) ו- 5 לחוק הודעה מוקדמת}.

משהתובעת לא נתנה הודעה מוקדמת כלל, קבע בית-הדין, כי הנתבעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת, בשיעור השווה לשכר חודש אחד. בעניין זה, בית-הדין לא התחשב בשכר הקובע שהתובעת טענה לו ואף לא בשכר הקובע הגבוה יותר שבית-הדין סבר שהוא הנכון, אלא בשכר הקובע שהנתבעת ביקשה לקזז, בסך 3,600 ש"ח, שכן אין מקום לקזז מזכויות התובעת סכום גבוה יותר מזה שהנתבעת עתרה לקזזו.

6. הודעה מוקדמת להתפטרות - קיזוז משכר התובעת בשל עזיבתה המוקדמת - התביעה נדחתה
ב- ד"מ (ת"א) 4003-08-12 {עליזה צדקיה נ' עמליה דאואן, תק-עב 2013(4), 4080 (2013)} הסוגיה שבמחלוקת היתה באשר לחלף הודעה מוקדמת שקוזז משכרה האחרון של התובעת.

בית-הדין קבע, כי התובעת היתה מחוייבת ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת בת 30 יום {סעיפים 3(3) ו - 5 לחוק הודעה מוקדמת}, ולהמשיך לעבוד כרגיל במהלכה, אלא אם הנתבעת היתה מוותרת על עבודתה בתקופה זו, או ככל שהיו מגיעות להסכמה אחרת {תקופת הודעה מוקדמת מקוצרת}.

בית-הדין קבע, כי לא סוכמה בין הצדדים תקופת הודעה מוקדמת מקוצרת, והתובעת אף לא טענה לכך באופן מפורש. מהעדויות עלה, כי סוכם בין הצדדים, שהתובעת תמשיך לעבוד עד תום 30 ימי ההודעה המוקדמת, ורק ככל שהנתבעת תמצא סייעת חלופית מתאימה ותוכל מבחינתה "לשחרר" את התובעת קודם לכן, תעשה כן. אין חולק, כי ביום בו עזבה התובעת טרם החלה לעבוד סייעת חלופית כלשהי. התובעת טרם "שוחררה" לפיכך על-ידי הנתבעת ביום בו עזבה את מקום עבודתה, ואמורה היתה להמשיך ולעבוד בו עד ליום 22.03.12.

עוד הוסיף בית-הדין, כי סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת קובע, כי "עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת". על בסיס הוראה זו, ובהתאם לסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, קבע בית-הדין, כי זכאית היתה הנתבעת לקזז משכרה האחרון של התובעת את הפיצוי המגיע לה בגין אי-השלמת תקופת ההודעה המוקדמת על-ידי התובעת, כאשר שלחה על כך הודעה מידית לתובעת והקיזוז אף בא לידי ביטוי מפורש בתלוש השכר. בית-הדין קבע, כי הקיזוז משכרה האחרון של התובעת, בגין אי-מתן הודעה מוקדמת מלאה על-ידה, נעשה כדין ובהתאם להוראות החוק. משכך, התביעה נדחתה.

במקרה אחר, ב- ס"ע (חי') 49787-03-11 {לוגינוב טטיאנה נ' נטו מלינדה סחר בע"מ, תק-עב 2013(3), 13546 (2013)} בית-הדין קבע, כי היה על התובעת עת התפטרה ליתן לנתבעת 5 ימי הודעה מוקדמת {בהתאם לסעיפים 5-4 לחוק הודעה מוקדמת}. כאמור לעיל, הנתבעת העמידה את תביעתה כאמור על 630 ש"ח בלבד, וזאת על אף ששכרה היומי של התובעת עמד על 176 ש"ח בלבד. לפיכך, ומשהנתבעת בחרה להעמיד את תביעתה בגין רכיב זה על 630 ש"ח בלבד, בית-הדין קבע, כי יש לקזז מכל סכום שנפסק לתובעת סך של 630 ש"ח בגין תמורת הודעה מוקדמת.

7. מתן הודעה מוקדמת להתפטרות - אי-מתן הודעה מוקדמת להתפטרות - קיזוז - התביעה התקבלה בחלקה
ב- תע"א (ת"א) 8998-08 {בליאכר איליה נ' אריה קליפר, תק-עב 2010(2), 19293 (2010)} התובע נאלץ להודות במהלך החקירה הנגדית, כי התחיל לעבוד במקום אחר יום לאחר שהפסיק את עבודתו אצל הנתבע. בית-הדין קבע, כי לא סביר שלתובע היה מקום עבודה אחר במועד כה מוקדם לאחר הפסקת העבודה אם אכן גרסתו באשר לכך נכונה.

יתר-על-כן. התובע הודה, כי הנתבע ניסה להחזיר אותו לעבודה מספר פעמים הן בפניות טלפוניות ובנוסף היה אצלו בבית וביקש ממנו לחזור לעבודה. הדברים מלמדים, כי הנתבע כלל לא פיטר את התובע ולא היתה לו כל כוונה לעשות זאת. התובע מסיבותיו שלו וללא כל קשר לזכויותיו, שהתקבלו או שלא התקבלו, החליט לעזוב את מקום העבודה על דעת עצמו וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת כדין. ברי, כי בנסיבות אלו, אין התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת.

כמו-כן, קבע בית-הדין, כי מכוח סעיפים 2(ב), 3(3) ו- 5 לחוק הודעה מוקדמת, זכאי היה הנתבע לקבל מהתובע הודעה מוקדמת בשיעור של חודש ימים טרם התפטרותו. התובע לא נתן הודעה מוקדמת ועל-כן, מכוח סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת נקבע, כי זכאי היה הנתבע לפיצוי השווה לשכר החודשי הרגיל. משלא הוגשה תביעה שכנגד, בית-הדין קבע, כי יש לקזז את זכויותיו של התובע כנגד זכותו של הנתבע כאמור.

8. מתן הודעה מוקדמת להתפטרות - דרישת הכתב היא דרישה ראייתית בלבד - התביעה התקבלה בחלקה
ב- דמ"ש (יר') 5356-09 {מיטל מידן נ' דרור טכנולוגיות אדל'ס תוספות שיער, תק-עב 2010(3), 3249 (2010)} בית-הדין קבע, כי ההודעה המוקדמת מיום 25.01.09 ניתנה בעל-פה, וכי על-פי סעיף 2(ג) לחוק הודעה מוקדמת, על הודעה כאמור להינתן בכתב. ואולם, בשורה ארוכה של פסקי-דין נקבע, כי דרישת הכתב האמורה היא דרישה ראייתית בלבד {ע"ב (ת"א) 3256/03 ריקנטי נ' טי.אנ.טי אקספרס וורלדוויד (ישראל) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.06.07)} זאת, משתכלית ההודעה המוקדמת הינה ליתן ביטוי חד-משמעי ושאינו משתמע לשני פנים, על כוונת מי מן הצדדים להביא לסיום יחסי העבודה {יצחק לובוצקי סיום יחסי עבודה, כרך ג', פרק 2, 5-4 (2004)}. ברי, כי במקרה זה, הובהר למר אמינוף חד-משמעית, כי התובעת גמרה בדעתה לסיים את עבודתה בחברתו.

עוד הוסיף בית-הדין, כי לאור האמור לעיל, משניתנה הודעה מוקדמת כנדרש בחוק, הרי שקיזוז דמי ההודעה המוקדמת כפי שנעשה על-ידי הנתבעת איננו כדין ולפיכך נקבע, כי עליה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים מלאים בסך של 4,803.58 ש"ח. כאמור, הועברה לידי התובעת המחאה בסך של 2,000 ש"ח. ואולם, בכתב תביעתה המתוקן העמידה התובעת את תביעתה בגין רכיב זה בגובה 2,654 ש"ח. משכך, ומשאין בית-הדין רשאי לפסוק סכום הגדול מהסכום אשר נתבע בפועל, נקבע, כי על הנתבעת להעביר לידי התובעת סך של 2,654 ש"ח בלבד.

9. הודעה מוקדמת להתפטרות - אי-רציפות העסקה - התביעה נדחתה
ב- ע"ב (נצ') 1697/06 {טל-אד סוללים קבלנים בע"מ נ' שפיגלמן אדוארד, תק-עב 2007(3), 10584 (2007)} במסגרת תביעה זו, טענה המעסיקה כי יש לקבוע, כי העובד חב לה השלמת דמי הודעה מוקדמת בסכום של 3,200 ש"ח וזאת מהטעם שנתן לה הודעה מוקדמת בת שבועיים ימים בלבד.

העובד עבד אצל המעסיקה בשלוש תקופות שונות. התובעת טענה, כי בתקופה האחרונה לעבודתו של העובד, חל שינוי משמעותי לרעה בהתנהגותו, כאשר ניסה לגרום לפיטוריו. ביום 14.09.05, נחתם הסכם בין הצדדים בדבר חזרת העובד לעבודה אצל המעסיקה {התקופה השלישית}. החל מיום 20.06.06 לא נראה העובד במקום העבודה וזאת מבלי שנתן הודעה מוקדמת בעניין.
בית-הדין קבע, כי התקופה השלישית קטעה את רצף התקופה השנייה {סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים}. חלפה תקופה בת כשישה חודשים, בין התקופה השנייה לבין התקופה השלישית ועל-כן נותק רצף עבודתו של העובד. לכן, בית-הדין קבע, כי בהתאם לסעיפים 4 ו- 5 לחוק הודעה מוקדמת, טענת המעסיקה לפיה העובד היה מחוייב ליתן לה הודעה מוקדמת בת חודש אחד, אינה נכונה.

בית-הדין קבע, כי לאור הודעת המעסיקה, כי העובד נתן תקופת הודעה מוקדמת בת שבועיים, ונוכח קביעת בית-הדין, כי התקופה השלישית היא תקופה בפני עצמה, נקבע, כי ההודעה המוקדמת שמסר העובד מקיימת את דרישות חוק הודעה מוקדמת ועל-כן, נדחה גם רכיב "השלמת דמי הודעה מוקדמת" שתבעה המעסיקה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הודעה מוקדמת להתפטרות (סעיף 5 לחוק)