botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

פיצויים ותגמולים (סעיף 14 לחוק)

1. הדין
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"14. פיצויים ותגמולים (תיקון התשע"ד (מס' 2))
תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על-ידי שר העבודה ובמידה שאושר."

2. כללי
ככלל, אין תשלום לקופת תגמולים או לקרן פנסיה, באים במקום פיצויי פיטורים {ראה לדוגמה ע"ב (יר') 1904/04 אלחנתי מוטי נ' ספיינס ישראל מערכות תוכנה בע"מ, תק-עב 2006(1), 6689 (2006)} אלא אם התקיים אחד מן התנאים המנויים בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

ואלה הם:

האחד, כאשר חל הסכם קיבוצי על המעביד והעובד הקובע כי התשלומים יבואו במקום פיצויי פיטורים, והשני, כאשר ניתן אישור בצו על-ידי שר העבודה והרווחה {דב"ע שם/3-139 מועצת פועלי חיפה נ' נ' יהושע רחמיאל ואח', פד"ע יב 365; דב"ע לו/3-34 שלמה בן יהודה נ' חברת גן החיות, תל-אביב, פד"ע ח 106}.

בית-הדין עסק רבות בשאלה האם להגדיר את התשלום לקופת תגמולים כסכום המשתלם במקום פיצויי פיטורים או על-חשבונם.

יש להעלות טענה הנסמכת על הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים כבר בכתב התביעה שאם לא יעשה כן, בית-הדין ימנע מלדון בטענה {ב- ע"ע 150/07 ח.א. בוני חיפה ואח' נ' עאמר ח'ורי ואח', תק-אר 2008(3), 398 (2008) קבע בית-הדין כי הטענה הנסמכת על הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, הועלתה על-ידי המערערים לראשונה בערעור ואשר-על-כן, משלא נטענה ולא התבררה בבית-הדין האזורי, טענה זו נדחתה}.

3. נטל ההוכחה
נטל ההוכחה כי התובע-העובד לא זכאי לפיצוי פיטורים כיוון שהתמלאו תנאי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על כתפי הנתבעת-המעבידה {דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ נ' נתי גפן, פד"ע כו 547}.

ב- ע"ב (ת"א) 1684/03 {יהודה כהן נ' אומר מעליות בע"מ ואח', תק-עב 2008(1), 9634 (2008)} הנתבעים-המעבידים לא הפנו להסכם קיבוצי רלוונטי בו נקבע כי ההפרשות הן "במקום" פיצויי פיטורים ולא "על-חשבון" הפיצויים.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי משהנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם בדבר טענתם כי ההפרשות שביצעו לזכות התובע הינם במקום פיצויי פיטורים ולא על-חשבונם, דחה בית-הדין את טענתם בדבר העדר חובה לתשלום פיצויי פיטורים על רקע סעיף 17 להסכם העבודה, זולת תשלום החוב לקופה.

סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים מהווה חריג לכלל הקבוע בחוק פיצויי פיטורים ויש לפרשו בצמצום, וזאת כאשר נטל ההוכחה לכך שהתקיימו כל תנאי סעיף 14 מוטל לפתחו של המעביד, הטוען לפטור מהחובה הקוגנטית, לשלם פיצויי פיטורים.

ב- ע"ב (יר') 1986/01 {אסקין יצחק נ' תנובה, מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית, תק-עב 2003(4), 7561 (2003)} קבע בית-הדין כי על הנתבעת היה להוכיח כי התובע-העובד לא זכאי לפיצוי פיטורים כיוון שהתמלאו תנאי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, בוודאי כאשר התובע טען כל העת שלא קיבל את כל פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי.

הנתבעת לא הוכיחה כי התקיימו תנאי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ולכן אין להסיק שהסכומים שהופרשו לקג"מ היו "במקום" פיצויי פיטורים.

ב- ע"ע 185/99 {נעימה בנדיתו נ' המרכז הרפואי שערי צדק, תק-אר 2002(1), 332 (2002)} קבע בית-הדין כי בכל הנוגע לתקופה הראשונה, בא עניינה של המערערת בגדר תחולתה של הרישא שבהוראתו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, לפיה תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה לא יבוא במקום פיצויי פיטורים.

בהעדר ראיה לתחולת הסייג שבסיפא לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים באשר לקיומם של הסכם קיבוצי, או אישור בצו שניתן על-ידי שר העבודה, ואף לא לסייג שבסעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים בדבר זכאות לגמלה מתוקף חיקוק, אין מתקיימים הפיטורים הנקובים בסיפא שבסעיף 14 ובסעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים.

אשר-על-כן, לא ניתן לראות ב- "כספי הצבירה" שפדתה המערערת משירות התעסוקה ככספים הבאים במקום פיצוי פיטורים {דב"ע שם/139-3 מועצת פועלי חיפה - יהושע ירחמיאל ואח', פד"ע יב 365, וב- מאמרו של מנחם גולדברג "פיצויי פיטורים לזכאים לפנסיה מכוח חוק או למבוטחים במערכת פנסיונית או בקופת גמל", עיוני משפט ט(3) (ספטמבר 1983), 569 והמובאות שם, לעניין הנדון)}.

ב- דב"ע נד/3-128, נד/3-133, נד/3-136 {אהרון דב קימחי נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פד"ע כח 342} קבע בית-הדין כי על הטוען לקבלת פיצויי פרישה, בשיעור העולה על זה שבחוק פיצויי פיטורים לגבי פיצויי פיטורים, עליו הנטל להוכיח את תביעתו.

ב- תב"ע (נצ') נה/3-95 {אברהים סלימאן נ' קל בניין בע"מ, תק-עב 97(3), 32 (1997)} קבע בית-הדין כי ללא קשר לעובדה שפסק כי חלק מהרכיבים השנויים במחלוקת דינם כשכרו הרגיל של התובע, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי היא יצאה ידי חובתה בביטוח זה, על-פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, וזאת מאחר שהנתבעת לא הוכיחה קיומו של הסכם קיבוצי או אישור של שר העבודה על כך שביטוחו של התובע בא במקום תשלום פיצויי פיטורים.

4. אישור שר העבודה
ב- ע"ב (ת"א) 7781/04 {יונה רינה נ' אמונה תנועת האישה הדתית לאומית, תק-עב 2008(3), 2290 (2008)} קבע בית-הדין כי בגין תקופת העבודה השניה התובעת אינה זכאית ליתרת פיצויי פיטורים, נוכח ההפרשות שבוצעו לקרן "גלעד" וניתן לגביהם אישור שר העבודה לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

5. ההלכה הפסוקה
ב- ע"ע 764/07 {עאדל גאנם נ' דלתא גליל תעשיות בע"מ, תק-אר 2008(3), 720 (2008)} קבע בית-הדין כי החברה פטורה מלשלם את ההפרש מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע כי ממקרא הוראות ההסכם הקיבוצי, עולה כי ההפקדות שמפקידה החברה ל- "מבטחים" ולקופת הגמל "קשת" באות לכל דבר ועניין במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

במקרה הנדון, ההסכם הקיבוצי קבע כי המעסיק יפריש עבור כל עובד מדי חודש 6% מהשכר ל- "מבטחים" ו- 2.33% מהשכר ל- "מבטחים" או לקופת גמל, ותשלומים אלה יבואו במקום פיצויי הפיטורים.

ב- ע"ב (ת"א) 303289/98 {בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' יהודה פרוינד, תק-עב 2005(1), 3348 (2005)} קבע בית-הדין כי בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשלומים לקופת גמל או לקרן פנסיה לא יבואו במקום פיצויי פיטורים, אלא אם נקבע כך בהסכם קיבוצי ובמידה שנקבע.

בית-הדין קבע כי כאשר מדובר בזכות לפיצויי פיטורים מוגדלים מכוח ההסכם הקיבוצי, ההוראה הקובעת היא ההוראה שבהסכם הקיבוצי, כאשר בהסכם הקיבוצי לא נקבע כי הסכומים שבקופות מהווים 100% מפיצויי הפיטורים, אלא נקבע שהעובד זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים, תוך ויתור על הזכויות שהצטברו לזכותו בקרן הפנסיה "מקפת" ובקופת הגמל כלל.

מכאן יוצא כי העובד זכאי לתשלום מלוא פיצויי פיטורים מוגדלים מבזק, ובזק זכאית להשבת הסכומים שהצטברו לזכות העובד בגין פיצויי פיטורים במקפת ובכלל.

ב- ע"ב (חי') 383/01 {חזיזה יוסף נ' "אליאנס" מפעלי צמיגים, תק-עב 2002(3), 46 (2002)} קבע בית-הדין כי כאשר העובד מקבל בפועל מאת קופה או קרן גימלאות, הנזכרים בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, סכום המכסה את פיצויי הפיטורים הסטטוטוריים, פוקעת חובתו של המעביד לשלם פיצויי פיטורים כפי שטען בא-כוח העובד {וזוהי ההלכה עוד מהתקופה שלפני קיומו של בית-הדין לעבודה, כפי שנקבע גם ב- ה"מ 360/66 ירון נ' תנובה, פ"ד כ(3), 320 (1966), בתחילת עמ' 322}.

הגיונו המשפטי של סעיף 14 האמור, הוא למנוע נטל כספי כפול על המעביד וזכיה כפולה בפיצויי פיטורים על-ידי העובד.

ומה שקורה, בפועל, כאשר סכום תשלומי המעביד לקרן הגימלאות נמוך יותר מסכום הפיצויים הסטטוטוריים, הוא שמפיצויי הפיטורים שבהם חייב המעביד, מנכים את הסכום שהקופה או הקרן חייבת בו עקב התשלומים שהמעביד הפריש לה על-חשבון צבירת פיצויי פיטורים לעובד{דב"ע לה/3-8, פד"ע ו 125, 137 מול האות א'}.

בית-הדין ציין כי לא כל הפרש סכומים על-ידי המעביד לקופה או לקרן ניתנת לקיזוז מסכום הפיצויים הסטטוטוריים שעל המעביד לשלם לעובד {דב"ע לו/3-34, פד"ע ח 196, בעמ' 112-111 - פסקה 4}, כאשר התוצאה היא, שאם העובד טוען שמגיעים פיצויים סטטוטוריים בסכום הגבוה מן הסכומים שהצטברו מתשלומי המעביד, לקרן, אין יסוד לדחות את התביעה על-הסף בשל הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

זאת ועוד, ב- דב"ע נב/217-3 אליו כאמור הפנתה הנתבעת, נדונה השאלה, בעניין הפרשות מעביד לביטוח מנהלים, כאשר בית-הדין הארצי בנתחו את הסוגיה קבע כי משלא מפריש מעביד בחודש מסויים לקרן פנסיה בהתאם לחובה המוטלת עליו, צומחות לעובד שתי עילות: עילה אחת היא אכיפה, תביעה לחייב את המעביד להפריש לקרן הפנסיה ועילה שניה היא פיצוי בגין הנזק שנגרם לעובד.

העילות צומחות כתוצאה מאי-הפרשה כל חודש, ולא כתוצאה של אי-מתן המוצר המוגמר, או הפרה צפויה שלא יינתן המוצר המוגמר.

העילה נוצרה בגין אי-מימון הזכויות בפוליסת הביטוח, ולא בגלל אי-מתן הזכויות שנקבעו בפוליסת הביטוח.

הפרשות חלק המעסיק לקרן פנסיה או קופת גמל, הן אחד הכלים לקיים באופו חלקי או מלא חובה זו, ואולם תביעת עובד לפיצויי פיטורים או הפרשי פיצויי פיטורים, הינה קודם-כל תביעה כלפי המעביד מכוח חוק פיצויי פיטורים, ולא תביעה מכוח הסכם קיבוצי לבצע את ההפרשות בגין חלק הפיצויים לפוליסת הביטוח או קרן הפנסיה.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי דין טענת הנתבעת כי יש למנות את מרוץ ההתיישנות בכל הנוגע לזכות להפרשי פיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, החל מן המועד שבו היה על הנתבעת להפריש כספים בגין חלק פיצויי הפיטורים לקרן הפנסיה להידחות.

סיכומו-של-דבר, התוצאה היתה שדין טענות הנתבעת באשר להתיישנות התביעה שבנדון להפרשי פיצויי פיטורים - להידחות.

ב- ע"ב (יר') 2216/98 {אופנר פנחס נ' המרכז הרפואי שערי צדק, תק-עב 2002(1), 5242 (2002)} עלתה השאלה האם יש לראות פרישה מהעבודה כפיטורים תלויה בנסיבות הפרישה.

אם הזכות הפנסיונית הוסדרה הסדר מקיף, אין לראות את סיום יחסי העבודה כפיטורים, אלא כסיום יחסים חוזיים בדרך מוסכמת.

במקרה כזה, מאחר שלא מדובר בפיטורים, לא קמה לפורש מהעבודה זכאות לפיצויי פיטורים.

רק אם פרישת העובד נעשתה שלא במסגרת של מערכת פנסיונית, החוק מתייחס לסיום יחסי העבודה כלהתפטרות, או פיטורים, שיכול והם מזכים בפיצויי פיטורים.

רק במקרה בו רואים את סיום יחסי העבודה כהתפטרות או פיטורים יש להיזקק לסעיף 14 של חוק פיצויי פיטורים {בג"צ 739/79 פלתורס בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(3), 122 (1980); דב"ע נג/3-202 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' רות בליץ, פד"ע כו 528; דב"ע מד/3-18 גקט יעקב ואח' נ' מקורות בינוי ופיתוח בע"מ, פד"ע טו 294; דב"ע מא/3-115 ישיבת בני עקיבא "אוהל משה" נ' זגורי שמחה, פד"ע יג 171; דב"ע שם/3-139 מועצת פועלי חיפה נ' יהושע ירחמיאל ואח', פד"ע יב 365)}.

במקרה הנדון, זכויותיו הפנסיוניות של התובע הובטחו במלואן דרך הסדר כולל במסלול של ביטוח מנהלים, כפי שבחר, ומאחר שכך, קבע בית-הדין כי אין לראות בסיום יחסי העבודה בין התובע לנתבע כפיטורים, ועל-כן, לא קמה לתובע אף זכות לכאורה לפיצויי פיטורים, וכי אין להדרש במקרה זה להוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

סיכומו-של-דבר, מסלול ביטוח המנהלים הינו מסלול לגיטימי, הנושא יתרונות וחסרונות, כמו גם מסלול הפנסיה התקציבית ולא ניתן לבחור בשני המסלולים בו זמנית, אלא יש לבחור אחד מהם וללכת עימו עד תום המסלול, למרות שייתכן ויהיו נקודות זמן מסויימות בהן המסלול האחר יהיה זה שיעניק לעובד תנאים המיטיבים עימו.

עוד יצויין כי התובע בחר במסלול ביטוח המנהלים, ואין הוא יכול לטעון כי הוא לא היה מודע לבחירתו וכי הוא זכאי לכל פנסיה תקציבית ממתי שהוא נוכח לדעת כי לאחר מעשה ובנסיבות הספציפיות יכול והפנסיה התקציבית היתה מעניקה לו יותר.

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את התביעה.

ב- ע"ב (יר') 1578/99 {ארנה מחנאי נ' האגודה לקידום, תק-עב 2002(1), 98 (2002)} קבע בית-הדין כי מאחר שהנתבעת הפרישה עבור התובעת תשלומים ל- "מבטחים" כאמור בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, על הנתבעת לשלם לתובעת השלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 28% מסכום זה.

בית-הדין קבע כי יש לדחות מכל וכל את טענות בא-כוח הנתבעת כי אין לתובעת כל זכות לקבל את הסכומים שהופקדו במבטחים, וכי מדובר בכספים השייכים לנתבעת.

ב- ע"ב (ב"ש) 920176/97 {טויטו רחל נ' הסתדרות העובדים, תק-עב 2001(3), 150 (2001) קבע בית-הדין כי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי ככלל אין לראות תשלומים לקופת תגמולים, קרן פנסיה וכיו"ב כבאים במקום פיצויי פיטורים.

חריגים לכלל הם מקרים בהם נקבע כך בהסכם הקיבוצי או באישור שר העבודה.

הנוהג הקיים הוא כי עם סיום עבודתו של עובד במקום עבודה מסויים, נתונות בידיו שתי אפשרויות לעניין הכספים שנצברו לזכותו בקופות הגמל בגין תשלומי פנסיה או פיצויי פיטורים.

האפשרות הראשונה היא להשאיר בקופת הגמל את הכספים שנצברו בה לזכותו, ועם התמלא התנאים הנדרשים, לקבל כספים אלו כתשלום פנסיה חודשי.

האפשרות השניה הינה שעם סיום עבודתו יקבל, בסכום חד-פעמי, את הכספים שנצברו לזכותו.

אפשרות זו ניתנת למימוש כאשר המעסיק נותן לעובדו מכתב שיחרור הכספים המופנה לקופת הגמל אשר תוכנו הוא כי אין למעביד התנגדות שהכספים ישוחררו לעובד.

במקרה הנדון, לא הוכח כי התובעת ביקשה מהנתבעת שתיתן לה מכתבי שחרור ביחס לכספים בקרנות.

אשר-על-כן, תביעת התובעת להפרש פיצויי פיטורים נדחתה.

ב- תב"ע (יר') נו/2-41 {הישאם חסן ג'ית נ' עזבון המנוחה פאטמה אלסיאד, תק-עב 2000(3), 269 (2000)} קבע בית-הדין כי במקרה הנדון לא חל על הצדדים כל הסכם קיבוצי או צו הרחבה הקובע חובת הפרשה לקרן פנסיה או קופת תגמולים, כאשר גם הנתבעת לא הוכיחה כי ביצוע ההפרשות עומד בכללים שקבע שר העבודה {הסכם בכתב בין העובד למעביד ובו הסכמת העובד להסדר}.

הנה-כי-כן, הנתבעת לא הוכיחה מהו הסכום אשר שולם לתובע על-חשבון הפצויים עם מותו של המנוח אלסיאד בשנת 1986.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי יש לראות בסכומים ששולמו לתובע הן בהפרשות למבטחים והן בהשלמה עם פיטוריו כסכומים ששולמו על-חשבון פיצויי הפיטורים ולא במקומם.

ב- תב"ע (ב"ש) נב/3-281 {מאיר עיני נ' תאגיד מדרשת שדה, תק-עב 98(1), 708 (1998)} קבע בית-הדין כי אם העובד טען שמגיעים לו פיצויים סטאטוטורים בסכום הגבוה מן הסכומים שהצטברו מתשלומי המעביד לקרן, אין לדחות התביעה על-הסף בשל הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

במקרה הנדון, כאשר נקבע, כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח קיום התנאים שבסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, כאשר קיימת הפקדה ישירה של כספים לקופת גמל לעניין פיצויי פיטורים, יבואו אלה על-חשבון פיצויי פיטורים, להבדיל מבמקום בו התמלאו הוראות חוק 14 לחוק פיצויי פיטורים.

מהראיות הוכח, כי הנתבעת הפרישה סך 6% לקרן הפנסיה המקיפה וכפי שנפסק, ידוע לבית-הדין כבית-דין לעבודה, שדמי הגמולים המשתלמים על-ידי מעביד לקופת פנסיה מקיפה כוללים בהם גם תשלומים בשיעור 6% על-חשבון פיצויי פיטורים, כאשר בנוגע לכספי השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.33% אין מחלוקת באשר למהותם הספיציפית להשלמת הסך 6% שהופרש במסגרת הפנסיה המקיפה.

בית-הדין דחה את התביעה לפיצויי פיטורים, מאחר ועל-פי הנתונים אשר פורטו, הסכומים אשר שולמו לתובע לרבות הסכומים אשר עמדו בקופת הגמל לזכותו של התובע ביום הפסקת עבודתו הינם בשיעור העולה על סכום פיצויי הפיטורים הסטטוטוריים.

ב- תב"ע (נצ') נה/3-82 {אברהם הרוש נ' גל מערכות ממוחשבות, תק-עב 97(3), 685 (1997)} הנתבעים טענו כי יש לראות את העדר אישורו של שר העבודה והרווחה על ההסכם לפיו התשלומים לחברת הביטוח יבואו במקום פיצויי פיטורים, כעניין טכני בלבד, שלא התבצע בשל הקשיים הכספיים אליהם נקלעה הנתבעת.

6. האם הסכום שנוכה מרכיב פיצויי הפיטורים והועבר לשלטונות המס מהווה תשלום?
ב- ס"ע (ת"א) 53270-06-14 {מיכאל ברקוביץ נ' גי' פור אס פתרונות אבטחה ישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.06.15)} נדונה הסוגיה האם הסכום שנוכה מרכיב פיצויי הפיטורים והועבר לשלטונות המס מהווה תשלום.

לא היתה מחלוקת בדבר זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים עם פיטוריו.

המחלוקת בין הצדדים היתה סביב הסכום ששולם לתובע, כאשר הנתבעת טענה, כי שילמה לתובע פיצויי פיטורים בסך של 31,282 ₪ {8,889 ₪ שהצטברו בחברת הביטוח מגדל והשלמה בסך 22,393 ₪}.

התובע אישר, כי הוא קיבל סך של 24,095 ₪.

בהתחשב בשכרו הקובע של התובע{23.70 ₪ * 170.5 שעות = 4,041 ₪} ותקופת ההעסקה {8 שנים, 8 חודשים ו- 19 ימים, שהינם 8.71 שנים}, סכום פיצויי הפיטורים להם היה זכאי התובע הסתכם בסך 35,197 ₪.

מאחר שלתובע שולם סך 22,393 ₪ ברוטו {הכולל את הסכום שנוכה במקור והועבר לשלטונות המס} בהמחאה והצטבר לזכותו סך 8,889 ₪ בחברת הביטוח מגדל, היתרה לתשלום מסתכמת בסך 3,915 ₪.

בהקשר זה יצויין, כי הסכום שנוכה מרכיב פיצויי הפיטורים והועבר לשלטונות המס מהווה תשלום לכל דבר ועניין.

יחד-עם-זאת, אין באמור כדי לגרוע מזכותו של התובע לפנות לרשויות המס וככל שהוא זכאי לקבלת החזר מס בגין הסכומים שנוכו, לבקש את קבלתם.

לעניין העברת סכום פיצויי הפיטורים לתובע, בית-הדין לא מצא כי הנתבעת עיכבה את תשלום פיצויי הפיטורים על-מנת להימנע מלשלם אותו במועד, אלא שהעיכוב חל עקב ענייני מיסוי שביקשה לפתור עם התובע.

7. מהם פיצויי הפיטורים שיש לשלם לתובע לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים כאשר חל על התובע צו הרחבה?
ב- ד"מ (ת"א) 16570-08-14 {ANYALEM EZRA נ' גולד פאוור מרקטינג בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.08.15)} נדונה השאלה מהם פיצויי הפיטורים שיש לשלם לתובע לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים כאשר חל על התובע צו הרחבה.

במקרה הנדון, המפעל שבבעלות הנתבעת עוסק בצביעת מתכות.

לפי גרסת הנתבעת התובע היה עובד בניקיון, ולא בצביעה.

בין תחומי העיסוק של מפעלים עליהם חל צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מופיע "צביעה תעשייתית", ולפיכך צו ההרחבה חל על הנתבעת.

אותו צו הרחבה חל על כל עובד שמועסק על-ידי המעסיק ולכן אין רלוונטיות לשאלה האם התובע עסק בצביעת מתכת, כפי שהוא הצהיר, או בניקיון כטענת הנתבעת.

עוד יצויין רק כי לפי הצהרת התובע עשה ניקיון של המתכת לפני הצביעה, שהינו חלק מתהליך הייצור.

בהתאם לצו ההרחבה, על המעסיק לשלם עבור העובדים לפנסיה מקיפה בשיעור 12% מהשכר, כאשר הסכומים שיופרשו יבוא מקום פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

צו ההרחבה לא מגדיר תקופת ההמתנה, כך שחלה חובה להפריש החל מתחילת העבודה של העובד.

בית-הדין קיבל את חישובי התובע בנוגע לרכיבי ההפרשות, לפי החישוב שהתובע עבד 186 שעות בחודש, לפי 25 ₪ לשעה, והיה על הנתבעת להפריש 12% מהשכר, שלא הופרש ובסך-הכל 5,022 ₪.

8. קופת גמל בהקשר לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים
ב- ד"ט (יר') 19168-11-14 {הקרן לעידוד ופיתוח נ' יגאל קצב בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.06.15)} צויין כי "קופת גמל" - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעסיק והעובד או המעסיק בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעסיק שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לעניין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

במקרה הנדון התובעת טענה כי היא עוסקת בפעולות של קידום עובדים בענף הבניה, עורכת קורסים והכשרות שמטרתן להעשיר את הידע והיכולות של העובדים בענף זה ומקיימת פעולות רווחה לטובתם, והנתבעת לא חלקה על כך.

ההסכם הקיבוצי בענף הבניה, שהורחב בצו ההרחבה, קובע הוראות שונות לגבי פעילותה של התובעת ותביעתה זו נעשית במסגרתן.

לפי בית-הדין, התובעת נחשבת בגדרי הגדרתה הרחבה של "קופת גמל" כמשמעה בחוק פיצויי פיטורים, ולבית-דין זה סמכות עניינית לדון בתביעה זו שהגישה {ראו החלטת כב' השופטת רוית צדיק ב- ד"ט (ת"א) 14773-08-10 הקרן לעידוד ופיתוח נ' אלקטרה בניה בע"מ, פורסם באתר האינטנט נבו (21.04.13)}.

אשר-על-כן, בית-הדין דחה את הבקשה לדחיית התביעה על-הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

9. האם צו ההרחבה קובע שההפרשות האמורות באות במקום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים?
ב- סע"ש (ת"א) 27172-03-14 {PRASAN CHANO נ' משק פסקל עולש בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.06.15)} נדונה השאלה האם צו ההרחבה קובע שההפרשות האמורות באות במקום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים .

התובע העלה טענה לפיה הוא זכאי לתשלום בגובה ההפרשות עבור פיצויי הפיטורים שלהם היה זכאי לו ביצעה הנתבעת עבורו הפרשות לקרן הפיצויים על-פי הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות.

סעיף 43 לצו ההרחבה בענף החקלאות קובע ביצוע הפרשות סוציאליות שונות עבור העובדים בענף החקלאות ובכלל זה 4.5% עבור פיצויי פיטורים לעובדים קבועים חודשיים שנתיים ועונתיים.

צו ההרחבה אינו קובע שההפרשות האמורות באות במקום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

צו ההרחבה קובע שביצוע ההפרשות עליהן נמנות, בין-היתר, הפרשות על חשבון חופשה, דמי מחלה, והבראה, הן הפרשות המבוצעות לשם הבטחת הזכויות הסוציאליות לעובד הזמני, או עובד בניסיון, הקבוע, העונתי קבוע והחודשי בקרן ביטוח או פנסיה.

צו ההרחבה לא הרחיב את הוראותיהם של ההסכמים הקיבוציים בענף החקלאות בדבר ביצוע הפרשות לקופת פיצויים בקרן פנסיה מקיפה.

מלשון הצו עולה שאין המדובר בהפרשות המבוצעות במקום תשלום פיצויי פיטורים לעובד אלא לשם הבטחת זכויותיו הסוציאליות השונות של העובד בלבד, לרבות פיצויי פיטורים.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין, כי על-פי צו ההרחבה בענף החקלאות אין התובע זכאי לפיצוי בגין אי-ביצוע הפרשות עבור פיצויי פיטורים.

בד-בבד, דבר בית-הדין כי ממועד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה לפנסיה חובה, העובד זכאי, לכל הפחות, לפיצוי בגין אי-ביצוע הפרשות המעסיק עבור קופת פיצויים.

על-פי צו ההרחבה לפנסיה חובה, לאחר תום שישה חודשי העסקה, התובע היה זכאי לביצוע הפרשות המעסיק לפיצויים על-פי השיעורים שבצו האמור, ועל הפרשות אלה הוחל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

10. האם יש למעסיקה זכות לשחרר את כספי פוליסת ביטוח המנהלים לרבות פיצויי הפיטורים בפוליסה?
ב- סע"ש (ת"א) 46038-01-14 {שהם - שרותי השמה ומיון בע"מ נ' אנסטסיה ענת בת חן, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.11.14)} בית-הדין דחה את טענות התובעת {שהיתה המעסיקה במקרה הנדון} לשחרור כספי פוליסת ביטוח המנהלים לרבות פיצויי הפיטורים בפוליסה.

זאת קבע בית-הדין מאחר ולא היה להם בסיס משפטי בכל הנטען לשיחרורם על-פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ובפרט כי טיעונים אלו נטענו לראשונה בבקשה לצו עשה ולא בכתב התביעה.

11. האם המעסיקה חתמה עם עובדיה על הסכם לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ולכן אמורה לשלם לעובדת רק 28% מפיצויי הפיטורים?
ב- ע"ע (ארצי) 7157-12-14 {אמונה תנועת האישה הדתית לאומית נ' טנגרט ישעיהו, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.01.15)} בית-הדין קבע כי אין לקבל את טענת אמונה לפיה היא חתמה עם עובדיה על הסכם לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, ולכן היא אמורה לשלם לעובדת רק 28% מפיצויי הפיטורים {בנוסף להפרשות לקרנות}, שכן טענה זו עלתה רק בסיכומים ולעובדת לא ניתנה ההזדמנות להתגונן מפניה.

כן נקבע כי אמונה לא הפנתה לסעיף הרלוונטי בהסכם הקיבוצי.

ובנוסף נקבע כי אמונה יכולה לפרוע את פיצויי הפיטורים באמצעות שחרור רכיב זה מקרן הפנסיה.

בית-הדין קבע כי יש לחייב את אמונה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן אלה לא שולמו בשל ייעוץ משפטי שניתן לאמונה ככל הנראה בשל בניסיון להפעיל לחץ נגדי על התובעת למשוך את התביעה שהגישה.

יחד-עם-זאת מצא בית-הדין להפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים, ולהעמידם על שיעור פיצויי הפיטורים - סך של 17,732 ₪.



12. האם הנתבעת זכאית למשוך את הכספים שהופקדו בקרן ברכיב פיצויי פיטורים?
ב- סע"ש (ת"א) 2857-09-13 {יונתן סולמי נ' אר.ג'י.אר. גרופ בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.06.15)} קבע בית-הדין כי במקרה הנדון הנתבעת היתה חייבת על-פי דין להפקיד כספי פיצויים בקרן הפנסיה ולא הוכח כי הפקידה סכומים מעבר לחובתה על-פי דין.

הנתבעת אף אינה זכאית למשוך את הכספים שהופקדו בקרן ברכיב פיצויי פיטורים על-פי הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים שצו ההרחבה החילן על כלל המשק.

13. האם סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים מעניק למעסיק זכות קניינית בכספי הפיצויים המופקדים בקרן הפנסיה?
ב- ק"ג (ת"א) 29874-09-13 {כפר הנוער בן שמן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.08.2015)} קבע בית-הדין כי הן סעיף 14 והן סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים אינם מעניקים למעסיקים זכות קניינית בכספי הפיצויים המופקדים בקרן הפנסיה אלא להיפך, ברירת המחדל היא שכספי הפיצויים הם בבעלות העובד והבאים מכוחו בכפוף למספר תנאים מצטברים המעניקים למעסיק זכות למשיכת הכספים הללו בחזרה.

14. האם ניתן להחיל את הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בהסכם עבודה?
ב- סע"ש (ת"א) 20672-05-13 {איגור גורליק נ' שערי מידע בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.11.14)} נדונה הסוגיה האם ניתן להחיל את הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בהסכם העבודה.

במקרה הנדון לא היתה מחלוקת שהתובע התפטר, ולא היתה מחלוקת שלא השלים שנת עבודה מלאה.

עם-זאת, בהסכם העבודה הסכימו הצדדים להחיל את הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, וכן את ההיתר הכללי שהותקן על-פיו.

כידוע, בהתאם להסדר זה, המעסיקה ויתרה מראש על כל זכות שיכולה להיות לו להחזר הכספים שהופרשו לפיצויי פיטורים, וזאת גם במקרה של התפטרות מהעבודה בטרם חלפה שנה מסיום העבודה, כמו במקרה שלפנינו.

זאת, אלא אם נשללה זכות העובד לפיצויי פיטורים על-ידי בית-דין זה, וזאת בהתאם להוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים.

מגמת המחוקק כמו גם הפסיקה מהשנים האחרונות היא לראות בפיצויי הפיטורים כחלק מהזכות לפנסיה, ומשכך, במיוחד במקרה כמו זה שנדון בפני בית-הדין, שבו החילו הצדדים את הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, קבע בית-הדין כי יש מקום לשלול פיצויי פיטורים רק במקרים חריגים שבחריגים, שבהם מתקיימים שורה של שיקולים לחומרא, אותם לא מצא בית-הדין במקרה הנדון.

15. מהם ההפרשות אשר על מעסיק להפריש לקרן הפנסיה לעניין רכיב פיצויי פיטורים על-פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים?
ב- סע"ש (ב"ש) 57377-01-13 {ישי דהן נ' שאול שאתי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.07.14)} נדונה השאלה מהם ההפרשות אשר על מעסיק להפריש לקרן הפנסיה לעניין רכיב פיצויי פיטורים על-פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

התובע טען כי הנתבע לא הפריש הנתבע בעבורו כספים לפנסיה וזאת בניגוד לצו ההרחבה החל על הצדדים ורק במהלך ניהול התביעה, שילם לתובע תשלום זניח וחלקי בשיעור של 2,867 ₪ בלבד.
התובע הוסיף כי זכאי הוא לתשלום בסך של 17,000 ₪.

הנתבע טען כי בהתאם לשכרו של התובע ובניכוי הסך של 2,867 ₪ ששולמו לתובע במהלך הדיון, נותר חייב לתובע סך של 1,425 ₪ בלבד.

בית-הדין קיבל את טענת התובע כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה 2004, וכי שיש לפעול על-פי הוראות אלה.

הוראות סעיף ב.1. לפרק ו' בצו ההרחבה קובע, כי על מעסיק להפריש לקרן הפנסיה 12% מהשכר המבוטח כאשר הפרשות אלה כוללות גם פיצויי פיטורים על-פי סעיף 14 לחוק פיצויי הפיטורים.

עם-זאת, קבע בית-הדין כי התשלום יתבצע על שכר היסוד העומד בעניין הנדון על ממוצע של 3,850 ₪ {154 (שעות) * 25 ₪ לשעה} ומשכך, זכאי היה התובע כי יופרש בעבורו 9,009 ₪ {תגמולים + פיצויים}.

משמסר הנתבע לתובע סך של 2,867 ₪ בלבד, זכאי הוא להפרשי פנסיה בסך של 6,142 ₪.

16. האם רכיב פיצויי הפיטורים בשיעורים הנקובים בצו ההרחבה יבואו במקום תשלום פיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים?
ב- סע"ש (חי') 8654-02-13 {לימור פלג נ' טלי בניזרי, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.03.15)} קבע בית-הדין כי בהתאם לצו ההרחבה, תשלומי המעביד בגין רכיב פיצויי הפיטורים בשיעורים הנקובים בצו יבואו במקום תשלום פיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בגין השכר, הרכיבים התקופות והשיעורים בגינם בוצעה ההפרשה.

בהתאם לשיעורי ההפרשה היה על הנתבעת להפריש עבור התובעת סך של 4,800 ₪ בגין רכיב פיצויי הפיטורים. בחודש אוקטובר 2012 התובעת הפרישה עבור התובעת סך של 3,124.75 ₪ בגין רכיב הפיצויים, ולפיכך, התובעת זכאית להשלמה בסך של 1,675 ₪.

אשר-על-כן, בית-הדין קבע במקרה הנדון כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 2,723 ₪ בגין הפרשות בחסר לפנסיה מתכם סך של 1,048 ₪ בגין הפרשות בחסר לתגמולי המעביד וסך של 1,675 ₪ בגין הפרשות בחסר לרכיב פיצויי הפיטורים.

בנוסף, קבע בית-הדין כי הנתבעת תשחרר לתובעת את כספי התגמולים והפיצויים שנצברו לזכותה בקופת הפנסיה בחברת הראל.

17. האם תשלום המעסיק לקרן הפנסיה ברכיב הפיצויים בא במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים?
ב- ד"מ (ת"א) 3761-06-13 {GEBREZGI MESERET נ' ישראהוטל כוח-אדם בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.07.15)} נדונה השאלה האם תשלום המעסיק לקרן הפנסיה ברכיב הפיצויים בא במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע כי מהוראות צו ההרחבה עלה כי תשלום המעסיק לקרן הפנסיה ברכיב הפיצויים לא בא במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

אשר-על-כן, לתובעת לא היתה עילת תביעה בקשר לסכומי ההפקדה שהיה על הנתבעת להפקיד בגינה לקופת הפיצויים, לפי צו ההרחבה.

פני הדברים השתנו ממועד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה לפנסיה חובה, שכן על הפרשות לפיו חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים הנ"ל.

לכן, התובעת היתה זכאית לפי צו זה לביצוע הפרשות המעסיק לפיצויים.

18. האם במקרה הנדון חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, והתובע זכאי לשחרור כספי הפיצויים, הצבורים לזכותו בחברת הביטוח?
ב- סע"ש (חי') 24047-12-12 {יגאל יעיש אלימלך נ' אחים חנו, מפעלי מתכת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.12.14)} נדונה השאלה האם במקרה הנדון חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, והתובע זכאי לשחרור כספי הפיצויים, הצבורים לזכותו בחברת הביטוח.

במקרה הנדון הנתבעת עצמה טענה בכתב הגנתה, ובדיון המוקדם, לתחולתו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, והודתה שהתובע זכאי לשחרור כספי הפיצויים, הצבורים לזכותו בחברת הביטוח.

משלא הציגה הנתבעת הוראה אחרת בהסכם קיבוצי או צו הרחבה, המאפשרת החזרת ההפרשות ברכיב הפיצויים לידיה, הרי, שמכוח הודאתה בכך - יש להעביר הכספים הצבורים ברכיב זה לידי התובע.

19. מהי חובת המעביד לתשלום פיצויי פיטורים, לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בגין אותם מרכיבי שכר, בתקופה לגביה בוצעה ההפרשה?
ב- סע"ש (חי') 21707-09-12 {חוסין מחמוד נ' מ.צ. חשמל הצפון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.12.14)} נדונה השאלה מהי חובת המעביד לתשלום פיצויי פיטורים, לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בגין אותם מרכיבי שכר, בתקופה לגביה בוצעה ההפרשה .

במקרה הנדון, התובע טען כי הנתבעת לא הפרישה עבורו כספים לקרן השתלמות כלשהי.

הנתבעת לא חלקה על כך, שלא הפרישה עבור התובע לקרן השתלמות כלשהי, אולם, לטענתה, גם לא היתה אמורה לעשות כן.

עוד הוסיפה הנתבעת, כי באשר לזכאות לפיצוי בגין אי-הפרשות מלאות לקרן פנסיה, היא תמציא דוח מפורט של רואה החשבון המצביע על כך שבוצעו הפרשות עבור התובע כראוי, החל ממועד תחילת עבודתו ועד להתפטרותו.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים, באשר לתחולתו של צו ההרחבה בענף הבניה על מערכת יחסי עובד ומעביד שהתקיימה בין הצדדים.

יצויין גם שלא היתה מחלוקת, כי תחשיב פיצוי הפיטורים אמור להתבצע על בסיס שכר ברוטו של 7,930 ₪, בהתאם לשכרו האחרון של התובע.

בנוסף, לא היתה מחלוקת בין הצדדים שלא בוצעה הפרשה כלשהי לקרן השתלמות, עבור התובע.

בצו ההרחבה המתייחס להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי, בענף הבניה מתאריך 21.01.10 {פורסם ב- "ילקוט פרסומים" 6120, א' אלול תש"ע, 11.08.10}, מוגדר "מנהל עבודה", כך:

"כל מי שעבר קורס והוסמך על-ידי משרד העבודה לשמש כמנהל עבודה ומועסק בפועל באתר בניה בתפקיד מנהל עבודה, מנהל אתר או מנהל ביצוע בתחום התשתיות."

בהתאם לצו, זכאי כל עובד שהוראות הצו חלות עליו להיות מבוטח בקרן פנסיה מקיפה צוברת, אשר אליה אמור המעסיק להעביר, מידי חודש, 12% מהשכר המבוטח {6% לפיצויים ו-6% לתגמולים}, וכן להעביר 5.5% משכרו המבוטח של העובד, המנוכים מהעובד עצמו.

ככל שהמדובר בביטוח שמבוצע שלא בקרן פנסיה מקיפה, הרי שיעור ההפקדות אמור להיות 18.33%, מהן 13.33% על חשבון המעסיק, ו- 5% על חשבון העובד.

בית-הדין הוסיף כי הפקדות לקרן פנסיה מקיפה, או לקופת גמל, או קופת ביטוח שאינה קרן מקיפה, עבור רכיב פיציי הפיטורים, באות במקום 72% או 100% מחובת המעביד לתשלום פיצויי פיטורים, לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים {תלוי אם ההפקדה היתה 6%, או 8.33%}, בגין אותם מרכיבי שכר, באותה תקופה, לגביה בוצעה ההפרשה.

20. באיזה מצב יבואו תשלומים לקופת גמל במקום פיצויי פיטורים על-פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים?
ב- ס"ע (ת"א) 1033-03-12 {אלכסנדר סקריפניק נ' א. ו. ת. (אספקה ותעסוקת כוח אדם) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.11.14)} נדונה השאלה באיזה מצב יבואו תשלומים לקופת גמל במקום פיצויי פיטורים על-פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

התובע טען שיש לחשב את פיצויי הפיטורים בהתאם להגדרת "המשכורת המבוטחת" בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 21.11.91, המפנה לעניין זה לחוק שירות המדינה (גימלאות).

בהתאם לכך, השכר הקובע כולל תוספת ותק ותוספות קבועות כגון תוספת מפעלית ותוספת הסכם שכר 99, ומשכך טען התובע כי משכורתו הקובעת היא 4,712.59 ₪.

אשר-על-כן, הוא היה זכאי בעד תקופת עבודתו לפיצויי פיטורים בסך 14,923 ₪.

מאחר ששולם לו בפועל סך כולל של 8,922.93 ₪, הוא עתר לתשלום השלמת פיצויי פיטורים בסך 6,000 ₪.

הנתבעת טענה שהתובע התפטר מעבודתו על-מנת להיקלט כעובד הדואר, ומשכך לא היה זכאי לפיצויי פיטורים, ואלה שולמו לו לפנים משורת הדין בלבד.

לחלופין, טענה הנתבעת, גם אם ימצא בית-הדין שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים, הרי שאין לקבל את תחשיבו.

הנתבעת מציינת שהחל מיום 01.06.06 היא ערכה לתובע הסדר פנסיוני במסגרתו בוצעו הפרשות לקופת פיצויים בשיעור 6%. משכך, חל בעניינו של התובע סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, ועל הנתבעת להשלים את פיצויי הפיטורים בסך 2.33% בלבד.

השכר הקובע הוא ממוצע השתכרות ב- 12 החודשים האחרונים לעבודה בסך 2,960 ₪.

באשר ליתרת התקופה, התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך 3,206 ₪.

על-כן, טענה הנתבעת, התובע היה זכאי בעד תקופת עבודתו לתשלום פיצויי פיטורים בסך 4,930 ₪, בעוד בבפועל השלימה הנתבעת לתובע פיצויי פיטורים בסך 4,964 ₪.

בית-הדין לא קיבל את הטענה שהתובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, כאשר הנתבעת שילמה לתובע במועד סיום עבודתו פיצויי פיטורים. בנוסף, מעבר לשחרור קופת הפיצויים בלבד, על הנתבעת היה להוכיח שהתובע לא היה זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ואלה שולמו רק לפנים משורת הדין.

עלה כי בנסיבות בהן עובד קבלן נקלט לעבודה בדואר, הקבלן מתחייב לשלם לו פיצויי פיטורים גם אם אין לעובד הנ"ל זכאות על-פי דין לקבלת פיצויי פיטורים וגם אם העובד הנ"ל טרם השלים שנת עבודה.

הנטל להוכיח את תחולתו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, הפוטר מעסיק מתשלום פיצויי פיטורים בכך שההפרשות עבור קופת פיצויים באות במקום תשלום פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק הטוען לכך.

בית-הדין ציין כי ביצוע הפרשות לקופת פיצויים לא בוצע במהלך כל תקופת ההעסקה אלא רק החל מה- 06/06.

כמו-כן, הנתבעת הודתה שביצעה הפרשות לקופת פיצויים בשיעור 6% רק מהשכר הרגיל וללא תוספות קבועות, ובעניין הנדון, דובר על תוספת הוותק ו"הסכם 99".

לעניין זה נקבע שתשלומים לקופת גמל יבואו במקום פיצויי פיטורים על-פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, רק שעה שההפרשות היו כדין, להבדיל ממצב דברים שבו המעסיק לא הפריש מלוא ההפרשות על-פי המוסכם, ומכלל רכיבי המשכורת המבוטחת מהם מחוייבות להתבצע ההפרשות על-פי הוראות ההסכם הקיבוצי {ע"ע 616/07 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ נ' גונדבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.12.08)}.

בית-הדין קבע כי השכר הקובע יחושב, כטענת התובע, לפי השכר הרגיל בצירוף תוספת הוותק ו"תוספת הסכם 99".