פשרה והודאת סילוק (סעיף 29 לחוק)

1. הדין
סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"29. פשרה והודאת סילוק
פשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להן תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהן במפורש שהן לגבי פיצויי הפיטורים."

2. כללי - סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים וסעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים
סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, עוסק בכל הנוגע לפשרה והודאת סילוק, כלומר, חתימת העובד על כתב ויתור.

על-פי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים לא יהיה תוקף לפשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאת סילוק אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי הפיטורים.

מסקירת פסיקת בית-הדין עלה כי המדיניות הכללית של בית-הדין היא לתת תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ורק לאחר בדיקה קפדנית של תוקפם.

בית-הדין לא ייתן תוקף לכתב ויתור במקרים שכתב הוויתור אינו ברור וחד-משמעי, כתב הוויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין את תוכנו, העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב הוויתור, קיים פגם במסמך הוויתור, לאחר חתימת כתב הוויתור מתעוררים חילוקי-דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך, הזכויות עליהן ויתר העובד היו ידועות לו {דב"ע 2-10/98 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקויפמנט בע"מ, עבודה ארצי לב(3), 161; דב"ע נב/3-217 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי, פד"ע כז(3), 34}.

נעיר כי כתב ויתור תקף לגבי הנושאים עבורם מקבל העובד תמורה {ע"ע 1376/00 זכר בנקוביץ נ' גדות ים בע"מ, עבודה ארצי לג(12), 35}.

מגמת הפסיקה היא להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור, כאשר תוקפו של כתב הוויתור לרבות אומד-דעתם של הצדדים טרם החתימה, נמדד בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו.

נפסק לא אחת, שאין לוותר על זכות שהוקנתה על-פי חוק מגן, שהינו קוגנטי, כאשר מפסיקת בתי-הדין עלה כי נקבעו שלושה תנאים, שבהתקיימותם תינתן נפקות לכתב ויתור {דב"ע נב/3-217 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כז(3), 34}.

שלושת התנאים שבהתקיימותם תינתן נפקות לכתב הויתור:

האחד, הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו;

השני, העובד קיבל חשבון מפורט בדבר הסכום המגיע לו לסילוק תביעתו;

השלישי, כתב הסילוק צריך להיות מפורש וחד-משמעי.

לא-זו-אף-זו, לא יינתן תוקף לכתב ויתור, אם לאחר החתימה על כתב הוויתור מתעוררים חילוקי-דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך.

סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, נותן אפשרות לערוך פשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאת סילוק, אך על-פי ההלכה הפסוקה, כשעובד מוותר על חלק מפיצויי הפיטורים המגיעים לו, יש לראות מתוך כתב הוויתור כי העובד היה מודע לכך שהגיע לו סכום גבוה יותר וכי הוא קיבל פחות מהמגיע לו ומסתפק בכך או שהיו תביעות לכאן ולכאן והצדדים הגיעו לפשרה {דב"ע מו/3-65 כהן נ' מזרחי, פד"ע יז 416}.

סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, עוסק באיסור לוותר על זכויות, כאשר על-פי סעיף זה זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לוויתור.

סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים שולל נפקות, מוויתור על זכויות שנקבעו לעובד בהסכם קיבוצי.

כך גם אין לוותר מראש או לאחר מעשה, על זכויות שנקבעו בחוקי המגן במשפט העבודה.

סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, וכן הלכת איסור הוויתור על זכויות מגן במשפט העבודה, מצביעים על המגמה הכללית במשפט העבודה והיא צמצום המקרים בהם ניתן תוקף לכתב ויתור.

גם התוקף שניתן לכתב סילוק ופשרה כאמור בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים מותנה בתנאים מסויימים, כך לדוגמה, אין כל נפקות משפטית לוויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות.

במילים אחרות, ביחסי עובד-מעביד, בנוסף לחובת תום-הלב המוגברת שהיא יציר הפסיקה, קיימים גם חוקי מגן אשר לא ניתן לוותר עליהם. סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים שולל נפקות של ויתור עובד, מראש או לאחר מעשה, על זכויותיו, הן אלו שמקורן בהסכמים קיבוציים ואלו שמקורן בחוקי המגן.

3. כפיה - סעיף 17 לחוק החוזים
סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"17. כפיה
(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) אזהרה בתום-לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה."

לחץ כלכלי יכול שייחשב לכפיה, כאשר יחד-עם-זאת, לא כל לחץ כלכלי יוכר ככפיה, ולשם כך הותוו בפסיקה אמות-מידה, על-פיהן מתי לחץ כלכלי אשר מוגדר ככפיה.

ההגיון המונח בבסיסו של סעיף 17 לחוק החוזים, הינו מתן הגנה למי שהתקשר בהסכם אך ורק בשל לחץ אשר שלל ממנו את יכולת הבחירה.

לכן, כדי שבית-הדין יוכל לקבוע כי במקרה המונח בפניו הופעל לחץ על העובד, נדרש שיהא זה לחץ, השקול ל- "מלתעות", מהן לא יכול המתקשר בחוזה להימלט {ראה, לדוגמה, ע"א 2299/99 אברהם שפיר ואח' נ' חברת דיור לעולה, פ"ד נה(4), 213 (2001)}.

כפיה במובנו של סעיף 17 לחוק החוזים דורשת קיומו של לחץ כלכלי בלתי-לגיטימי ובעל עוצמה {ראה לדוגמה, ע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5), 705 (1994)}.

עם-זאת, על-פי הפסיקה, אין לראות הודעת מעביד לעובד כי אם לא יחתום על כתב קבלה וסילוק לא יקבל את המגיע לו, כהודעה המפעילה לחץ או כפיה שכן בידו הברירה לא לחתום, ולתבוע את אשר מגיע לו בבית-הדין לעבודה.

4. המועד להעלאת הטענה והרחבת חזית
ב- ע"ב (יר') 1181/98 {אוסמה אסכנדר אל אג'רב נ' ג'מעיית אלשובאן אלמסיחייה י.מ.ק.א ואח', תק-עב 2002(1), 5011 (2002)} קבע בית-הדין כי התובע טען בסיכומיו שאין לתת נפקות לכתב הוויתור מאחר ובעת החתימה לא היה מודע לזכויותיו וכי אין כתב הוויתור מפרט את הרכיבים ואת דרך החישוב, אך מאחר וטענה זו הועלתה לראשונה רק בסיכומים, בית-הדין מצא בכך הרחבת חזית ודחה אותה.

עוד הוסיף בית-הדין כי משהודה התובע בכתב הוויתור במפורש כי קיבל את הפיצויים המגיעים לו ואין לו כל דרישות ותביעות בעניין מהנתבעת 1, אין התובע זכאי ליתרת פיצויי פיטורים מנתבעת 1.

5. נטל ההוכחה
ב- תב"ע (ב"ש) נד/3-306 {בכר אבו בכר נ' שריט בידוד, תק-עב 98(3), 543 (1998)} נדונה השאלה האם כתב הקבלה עובר לחתימתו מילא אחר התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, הן מבחינת דיני הוויתור והן מבחינת דיני החוזים לרבות ידיעת התובע על הזכות בטרם חתימת כתב הקבלה והשחרור לרבות הסכומים המגיעים לו ורכיבי השכר הנכללים בחישוב הפיצויים.

בית-הדין קבע כי נטל הראיה מוטל על כתפי התובע-העובד, להוכיח, כי לא מולאו התנאים הקבועים בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, עובר לחתימתו על כתב הקבלה והשחרור.

עוד קבע בית-הדין כי במקרה הנ"ל הוכח כי התובע היה מודע לזכויותיו טרם חתימתו על כתב הוויתור, שכן גם לפי גרסתו, הסך של 50,000 ש"ח שסוכם בכתב הקבלה והשחרור, היה בעד התקופה הראשונה בלבד ובתוספת לשיעור פיצויי הפיטורים שהגיעו לו בעד התקופה השניה.

במועד החתימה על כתב השחרור הוכח כי התובע ידע את זכויותיו, שכן זכויות אלה {זכאותו לשכר עבודה, לפיצויי פיטורים, לפדיון חופשה וכדומה} פורטו בכתב השחרור, וכן היה מלווה בייעוץ מקצועי-משפטי מטעם מועצת הפועלים.

לא הוכח במקרה הנ"ל כי היה ויתור שלא מדעת על זכות כלשהי אלא הוכח ויתור מדעת לאחר מעשה.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי גם מכוח דיני החוזים וגם מכוח דיני הוויתור שעניינם, סילוק זכויות מוגנות, יש לתת תוקף לכתב הקבלה והשחרור אשר עניינו סילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע בגין כל תקופת עבודתו.

6. החזר הוצאות נסיעה - האם בעצם התנהגותה, בהשלימה עם תשלום השכר הכולל ובכך שלא הגישה תביעה בקשר לכך, עד לאחר שפוטרה, הסכימה בפועל להמשך העסקתה בשכר הכולל החזר הוצאות נסיעה?
ב- ד"מ (ת"א) 8006/03 {בן שלמה ענת נ' י. סמדר הנדסה וטכנולוגיה בע"מ, תק-עב 2005(1), 10746 (2005)} בית-הדין דחה את התביעה להחזר הוצאות נסיעה מאחר ולא קיבל את עדות התובעת, ובמקביל הנתבעת לא ראתה את דרישת התובעת לתשלום החזר נסיעות ועל-כן בית-הדין לא סבר כי יש במסמכים אלה להעיד על אי-הסכמתה של התובעת לשכר הכולל ששולם לה.

בית-הדין הוסיף כי סבר שמקום בו עובד דורש ממעסיקו כי ישולמו לו סכומי כסף מעבר לזכאותו על-פי הדין, והמעביד נעתר לבקשה, הגשת תביעה בנסיבות שכאלה, כאשר מדובר ברכיב שניתן לכלול אותו בשכר וכך אף נעשה בפועל זוהי התנהגות שאינה מקובלת ביחסי עבודה.

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את גרסת התובעת לפיה לא היתה הסכמה בדבר שכר כולל החזר נסיעות.

עוד ציין בית-הדין, כי העובדה שעובד ממשיך לעבוד באותם תנאים משך תקופה ארוכה של כשלוש שנים, עד לפיטוריו, לכל הפחות יוצרת הסכם תקף ומחייב את הצדדים.

בהתנהגותה, בהשלימה עם תשלום השכר הכולל ובכך שלא הגישה תביעה בקשר לכך, עד לאחר שפוטרה, הסכימה בפועל להמשך העסקתה בשכר הכולל החזר הוצאות נסיעה {ראה בנושא זה, דב"ע נד/86-3 גולן - אי. אל. די. בע"מ, פד"ע כז 270; דב"ע נד/3-3 כהן נ' החברה המרכזית לאוטומציה בע"מ, פד"ע כח 90; דב"ע נו/48-3 אגודת קריית נוער נ' כהן, עבודה ארצי ל(19), 134}.

בנוסף, התובעת לא פעלה בתום-לב כאשר גם לאחר סיום עבודתה, עם קבלת סכומים לפנים משורת הדין, הסתירה את כוונתה לתבוע את רכיב הנסיעות וחרף הצהרתה בנספח ז' לתצהירה עליו חתמה, תבעה את הנתבעת.

7. ההלכה הפסוקה
ב- ע"ב (ת"א) 7679/04 {ג'ון פרדריק הנדריי ואח' נ' טכנומאן בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 4843 (2008)} קבע בית-הדין כי אין בידו לקבל את טענת הנתבעות לפיה מששיעור התשלומים ששולמו לתובעים בסוף כל שנת עבודה עמד על 13% משכרם השעתי הרי שיש לראות בתשלומים אלו ככוללים תשלום פיצויי פיטורים.

עוד הוסיף וקבע בית-הדין במקרה זה, כי מעיון באישורי התשלום עליהם חתמו התובעים עד לשנת 2002 לא נכתב שהסכומים משולמים כנגד פיצויי פיטורים אלא שהם כנגד זכויות סוציאליות, חופשות וחגים, ומשכך לא ניתן לראות בתשלומים אלו תשלום בגין פיצויי פיטורים.

ב- ע"ב (ת"א-יפו) 5455/06 {אורית ריכטר נ' גלגלים מדריך רכב בע"מ, תק-עב 2008(2), 1507 (2008)} טענה הנתבעת כי התובעת חתמה ביום 03.04.06 על מסמך המאשר כי עם קבלת התשלום, כלומר במשכורת חודש 03/06, אין לה ולא יהיו כל תביעות כלפי הנתבעת.

בית-הדין קבע כי בכתב הוויתור שחתמה התובעת לא הוכח כי הזכויות עליהן ויתרה היו ידועות לה, ואף לא הוכח כי בעת החתימה על כתב הוויתור הוגש לתובעת "חשבון סופי", כלומר, פירוט הסכומים המגיעים לה בסיום עבודתה.

בנסיבות אלה סבר בית-הדין כי אין מקום לתת תוקף לכתב הוויתור.

ב- ע"ב (ת"א) 2843/02 שמעון חדד נ' שלמה פלס סוכנויות ביטוח בע"מ ואח', תק-עב 2005(4), 5260 (2005)} בית-הדין קבע כי ההסכם הפשרה שהונח בפניו לא עומד בתנאים שקובע סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים.

עוד קבע בית-הדין כי הוא השתכנע כי שלגבי פיצויי פיטורים בשונה מאשר חופשה שנתית לא היה התובע מודע לזכותו לקבלת הפרשים הנובעים מהפרשי העמלות.

ב- ע"ב (ב"ש) 5190/04 {פלוס חיים ואח' נ' מרבק סלקטד (1999) בע"מ אצל מאיר עזרא ואח', תק-עב 2007(1), 9163 (2007)} התובעים חתמו על כתב ויתור, כאשר בתביעתם הם העלו כי יש לבטל את כתב הוויתור עליהם חתמו מחמת "חתימה תחת לחץ". הנתבעים טענו מנגד, כי יש לתת תוקף לכתבי הוויתור שכן, התובעים ידעו על מה חתמו וחתימתם לא נעשתה תחת לחץ.

מגמת הפסיקה היא להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור, כאשר תוקפו של כתב הוויתור, לרבות אומד-דעתם של הצדדים טרם החתימה, נלמד בכל מקרה ומקרה לפי נסיבות העניין.

בפסיקה נקבעו שלושה תנאים שבהתמלאם ניתן לתת נפקות לכתב ויתור: הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו; העובד קיבל חשבון מפורט בדבר הסכום המגיע לו לסילוק תביעתו וכי כתב הסילוק צריך להיות מפורש וחד-משמעי.

עוד נפסק כי לא יינתן תוקף לכתב ויתור אם לאחר החתימה על כתב הוויתור מתעוררים חילוקי-דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך.

כפיה במובן סעיף 17 לחוק החוזים דורשת קיומו של לחץ כלכלי בלתי-לגיטימי ובעל עוצמה.

על-פי הפסיקה, אין לראות הודעת מעביד לעובד שאם לא יחתום על כתב קבלה וסילוק לא יקבל את המגיע לו משום לחץ או כפיה, שכן בידו הברירה לא לחתום ולתבוע את אשר מגיע לו בבית-הדין לעבודה.

במקרה הנדון, התובעים 2 ו- 3 לא הוכיחו כי חתמו על כתבי הוויתור תחת לחץ מטעם הנתבעת 1, אך עם-זאת, אין בחתימתם על "כתב הוויתור" כדי לחסום אותם מלהוכיח תביעתם. זאת, בין-היתר, משום שקודם לזימון העובדים לחתימה לא נתנו להם לעיין במסמך, ובנוסף, לא הוסבר ולא ערכו להם חישוב באשר לאופן חישוב הזכויות.

אשר-על-כן, יש לדחות גרסת הנתבעים ויש לבחון תביעת התובע 2 לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, למרות שחתם על "כתב הוויתור".

ב- ע"ב (חי') 479/01 {לחמן יפים ואח' נ' כפיר שירותי כוח-אדם בע"מ, תק-עב 2004(1), 82 (2004)} טענה הנתבעת כי אין לעובדים להלין אלא על עצמם, שכן ויתרו מרצונם על פיצויי הפיטורים המגיעים להם לפי חוק פיצויי פיטורים, כאשר הנתבעת עושה שימוש בעקרונות של חופש החוזים וכיבודם של חוזים שהם פרי התקשרות חופשית ורצונית בין הצדדים.

בעניין הנדון, בית-הדין קבע כי לא היה ספק בדבר קיומו של לחץ בלתי-הוגן שהופעל על העובדים הן במצג השווא של מקום עבודה חלופי לכאורה, אשר לא היה ולא נברא, והן בניצול מצבם הקשה של העובדים, רובם עולים חדשים, קשיי יום שאין להם מקור פרנסה אחר. בית-הדין הסיק שאלמלא הופעל לחץ זה על העובדים, ואלמלא נמצאו תחת האיום של ישיבה בבית ללא שכר במשך חודשיים ומניעת מכתב פיטורים, בלעדיו לא יוכלו לקבל את דמי האבטלה המגיעים להם, לא היו חותמים על הסכם הפשרה.

עוד ציין בית-הדין, כי סעיף 29 לחוק פיצויי הפיטורים עניינו בפיצויים כאלו הניתנים לעובד מעבר למה שחוק פיצויי פיטורים מקנה לו, שכן אין להתנות על זכויות קוגנטיות, ולכן אין הוא רלוונטי כלל לעניין הנדון.

אשר-על-כן , בית-הדין קבע כי התובעים פוטרו מעבודתם על-ידי הנתבעת, והם זכאים למלוא פיצויי הפיטורים המגיעים להם בניכוי מה שקיבלו במסגרת הסכמי הפשרה שהושגו תחת לחץ.

ב- ע"ב (חי') 7700/00 {אלינזון צחי נ' בן עזרי ובניו ציוד והספקה לבניין בע"מ, תק-עב 2003(4), 9032 (2003)} דן בית-הדין בסוגיית כתב הוויתור וטענת הנתבעת לגבי תשלום 20,000 ש"ח

התובע הדגיש שפוטר מהעבודה, וכי התנו את מתן מכתב הפיטורים בחתימתו על כתב הוויתור, שאם-לא-כן לא יקבל את מכתב הפיטורים.

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה כתב ויתור החתום על-ידי התובע בו הוא הצהיר כי הפסיק את עבודתו בנתבעת ואין לו כל תביעה או טענה נגדה.

התובע המשיך וטען כי ויתר על זכויותיו כנגד קבלת מכתב הפיטורים כי היה זקוק למכתב הפיטורים.
עוד הסביר התובע, כי בתקופה זו היה בחובות, ולכן היה זקוק לדמי האבטלה, אולם לא ידע שגם ללא מכתב פיטורים זכותו לתבוע דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.

יצויין כי התובע כלל לא הזכיר בכתב התביעה את העובדה שחתם על כתב ויתור.

התובע אף אישר כי הבין שהוא מוותר על כל מה שמגיע לו אלא שטענתו היא שלכתב הוויתור אין תוקף לאור הוראת סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים הקובעת, כי לא יהיה תוקף לכתב ויתור מסוג זה, אלא אם נערך בכתב והוזכר בו במפורש כי הוא מתייחס לפיצויי פיטורים.

בית-הדין קבע כי הצדק בעניין זה עם התובע, ומשלא אוזכר תשלום פיצויי פיטורים בכתב הוויתור, די בכך כדי לחייב את הנתבעת בתשלומם.

עוד יצויין כי לעומת-זאת, משהתובע עצמו העיד כי ידע שהוא מוותר על כל מה שמגיע לו, יש לתת תוקף לכתב הוויתור, ככל שהדבר נוגע לתביעותיו האחרות.

ב- ע"ב (ת"א) 911549/99 {מנחם כהן נ' שקם בע"מ, תק-עב 2003(3), 13 (2003)} קבע בית-הדין כי לעניות דעתו על-מנת שיינתן תוקף לכתב הוויתור, אין די בציון הסכום הכולל אותו מקבל העובד במסגרת גמר חשבון, כפי שנעשה בסעיף ב' לכתב הוויתור.

זאת, במיוחד כאשר הסכום כולל מרכיבים שונים כגון פדיון חופשה, הפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים וניכוי חובות.

על-מנת שיינתן תוקף לכתב הוויתור, נדרש שהעובד יקבל תחשיב מפורט של הזכויות ששולמו לו עם סיום עבודתו.

לעומת-זאת, ב- ע"ב (חי') 920475/97 {יהב ז'נט נ' קרן כרפיס, שירותי תברואה (1994) בע"מ, תק-עב 2002(3), 7628 (2002)} קבע בית-הדין כי הוא סבור שהתובעת, חתמה בצורה מודעת על כתב הוויתור לאחר שבדקה וידעה את כל זכויותיה, וכי חתימתה שיקפה את גמירות דעתה לסילוק החיובים הנובעים מתקופת עבודתה בנתבעת וסיומה.

בית-הדין היה מודע לכך כי בכתב הוויתור אין אזכור מפורש לפיצויי פיטורים כפי שנדרש בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, אולם בנסיבות מקרה זה, היתה מקובלת גרסת הנתבעת, כי גם נושא פיצויי הפיטורים, עלה בפגישה, וככל שנותרה לתובעת יתרה היא ויתרה עליה.

ב- דב"ע 3-211/98 {אהרון זיבלי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-אר 99(2), 316 (1999)} קבע בית-הדין כי משהצדדים הגיעו להסכמי פרישה שלאחריהם חתמו המערערים על כתבי קבלה וסילוק, ומשאין חולק כי שולם למערערים מעל ומעבר לאשר היה משולם להם על-פי דין לו פוטרו מעבודתם בעת פרישתם, אז שאלת תוקפו של כתב הקבלה והסילוק עליו חתם כל אחד מהם מצטמצמת לבחינת תוקפו החוזי.

שאלת תוקפו החוזי של כתב הקבלה והסילוק שנחתם על-ידי כל אחד מהמערערים הינה שאלה של פרשנות חוזה, הצריכה להיחרץ על-פי אומד-דעת החותם עליו לאור סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי).

בית-הדין קבע כי במקרה הנדון נסיבות המקרה הצביעו על כך, שהחתימה על כתבי הקבלה והשחרור היתה חלק בלתי-נפרד מהסדר הפרישה בכללותו, הסדר שהגיע לידי מיצוי עם תשלום הסכום המוסכם תמורת החתימה על כתב קבלה והשחרור והפרישה מהעבודה.

ב- תב"ע (ב"ש) נז/14-80 {רמון הובלות ואח' נ' מנחם חלפון, תק-עב 97(3), 439 (1997)} קבע בית-הדין כי עיון בכתב הוויתור מלמד כי נתמלאו בו גם תנאי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים.

הלכה פסוקה שבמשפט העבודה ניתן תוקף מצומצם לוויתור, אולם, בהעדר נסיבות השוללות את תוקפו של כתב הוויתור, אדם החותם על מסמך לפיו הוא בא על סיפוקו בקשר לתקופת עבודה מסויימת, אצל מעביד מסויים, יש לראות בו כמי שמוותר על אותה זכות ואין לאפשר לו להעלותה באופן חוזר בפני בית-הדין {דב"ע מו/3-65 כהן נ' מזרחי, פד"ע יז 416; ע"א 11/84 אשר רבינוביץ נ' שלב בע"מ, פ"ד מ(4), 533 (1986)}.

ב- תב"ע (ת"א) נו/35-1438 פיסטנר נתן נ' י.ד., תק-עב 97(1), 630 (1997)} קבע בית-הדין כי משלא נאמר במסמך מפורשות שהתובע קיבל פיצויי פיטורים, אין במסמך זה משום הוכחה לטענת הנתבעת כי התובע קיבל את כל המגיע לו כולל פיצויי פיטורים.

עם-זאת, עלה מהראיות שהונחו בפני בית-הדין, שהנתבע האמין בתום-לב כי די בחתימת התובע על המסמך כדי לפטור אותו מכל חבות כספית כלפי התובע, ועקב טעות זו של הנתבע בית-הדין את פיצויי ההלנה על שיעור הריבית וההצמדה בלבד.

ב- תב"ע (ת"א) נב/3-1696 זאב נחמן בירנבוים נ' בנק לאומי, תק-עב 96(2), 137 (1996)} קבע בית-הדין כי כנגד קבלת התשלומים חתם התובע על כתב קבלה וסילוק.

בכתב הקבלה והסילוק הצהיר ואישר התובע שקיבל מהבנק פיצויי פיטורים בגין עבודתו בבנק, וכן הצהיר שעם קבלת סכום זה אין לו, לבאי-כוחו, או לבאים אחריו כל טענות, דרישות או תביעות נוספות מן הבנק בגין עבודתו בו, בין מכוח החוק ו/או הסכמים קיבוציים ו/או מכוח כל הסכם אחר, ועל-כן, קיבל את מלוא הסכומים המגיעים לו והוא מוותר על כל תביעה מכל סוג ועניין.

הצהרה זו היוותה הודאת סילוק ופשרה לגבי פיצויי הפיטורים לעניין סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים.

8. האם כתב הויתור וסילוק בנוגע לתשלום פיצויי פיטורים, נערך בהתאם לסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים?
ב- בר"ע (ארצי) 16388-07-12 {יהלומי א. שוורץ ובניו בע"מ נ' צבי בן יוסף, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.07.12)} בית-הדין הארצי קבע באשר לכתב הוויתור, כי הסכם הפשרה בין הצדדים אינו מזכיר ולו ברמז את קיומם של יחסי עובד ומעביד ביניהם.

בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, על-מנת שיינתן תוקף לכתב ויתור וסילוק בנוגע לתשלום פיצויי פיטורים, עליו להיערך בהתאם לסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, ובנוגע לזכויות הנובעות מעבודה בכלל, על כתב הוויתור לציין במפורש מהן הזכויות המגיעות לעובד ועל אילו מהן הוא מוותר.

בכתב הוויתור הנדון לא היה שום אזכור לוויתור על זכויות הנובעות מיחסי עובד ומעביד, וגם בהסכם הפשרה אליו הפנה כתב הוויתור, לא היה כל אזכור והתייחסות לכך.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין האזורי, כי לא ניתן לראות בכתב הוויתור כוויתור תקף על זכויות המשיב בשלב מקדמי זה בטרם נשמעו ראיות, אולם לא היה בכך כדי לקבוע מסמרות בשאלת המשמעות שיש לייחס לכתב הוויתור על-פי חוקי מדינת ישראל או על-פי חוקי מדינת ניו יורק, בהתחשב בין השאר בכך שבהתאם לחוות-דעת שהוגשה מטעם המבקשת, כתב הוויתור חל גם על הנובע מיחסי עובד ומעביד בהתאם לדין במדינת ניו יורק.

בסופו-של-דבר דחה בית-הדין הארצי את בקשת סילוק על-הסף של המבקשת.

9. האם חתימת ההסכם נעשתה בנסיבות של סיום יחסי עובד-מעביד או בנסיבות המחייבות תשלום פיצויי פיטורים?
ב- פ"ה (יר') 22554-09-14 {חנן כהן נ' שלגיה צעצועים סנו וויט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.09.14)} צויין כי פיצויי פיטורים הם זכות סוציאלית ראשונה במעלה הנמנית עם חקיקת המגן. זכות סוציאלית אינה ניתנת לוויתור או להתנאה, אלא בנסיבות שפורטו בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים הקובע כי פשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהיה להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי הפיטורים.

עוד בראשית דרכו פרש בית-הדין הארצי הוראה זו בצמצום ובהתאם קבע, כי מדובר בפיצויים עקב סיום יחסי עובד-מעביד, בנסיבות המחייבות בתשלום פיצויים בלבד {דב"ע (ארצי) לד/3-8 לוסטמן -פרל, פד"ע ה 184, 193 (1974)}.

הצדדים הודו כי חתימת ההסכם לא נעשתה בנסיבות של סיום יחסי עובד-מעביד או בנסיבות המחייבות תשלום פיצויי פיטורים, כפי שעלה מפורשות מסעיף 6 להסכם שם התובע ויתר על זכאות כזו ככל שתקום ביחס לתקופת העסקתו וסיומה.

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את התביעה.

10. האם הסכם פיצויי הפיטורים כלל אמירה מפורשת כי הוא נערך לעניין פיצויים?
ב- סע"ש (נצ') 38988-10-13 {יוסף סלמה נ' ע.י.ר. עפולה מוטורס שירותי רכב בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.04.15)} קבע בית-הדין כי גם אם ההסכם המהותי היה ברור ומפורט וגם אם ניתן לראותו ככתב וויתור, הרי שהוא אינו עומד בתנאי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים שכן הוא היה צריך לכלול אמירה מפורשת כי הוא נערך לעניין פיצויים.

בנוסף, אם התובע התכוון או הסכים לוותר על זכויותיו, בשל הסכום ששולם לו, היה על הצדדים לחתום על הסכם נפרד, אשר היה מתייחס ליחסיהם כעובד ומעסיק ולזכויות התובע כעובד.

אשר-על-כן, דחה בית-הדין את התביעה.

11. האם ההסכם בין הצדדים תואם את דרישות הפסיקה?
ב- ס"ע (נצ') 45587-03-12 {שלומי אזרן נ' צמרת הגליל נייר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.05.15)} קבע בית-הדין כי ההסכם תואם את דרישות הפסיקה כולל תיאור של הזכויות המשולמות לתובע ומועד תשלומן, כאשר בהסכם צויין גם מפורשות, בהתאם לדרישותיו של סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים שהוא מתייחס גם לפיצויי פיטורים ואף סכום פיצויי הפיטורים צויין בנפרד.

בית-הדין סבר כי יש לתת תוקף להסכם בין התובע לנתבעת, ולהסדר הכולל לסיום יחסי העבודה בין הצדדים אליו הגיעו הצדדים בהסכמה בזמן אמת, כאשר התובע, אשר העיד על היותו אדם רציני ואחראי, אף אישר בחתימתו כי בדק את זכויותיו וכי ניתנו לו הסברים לשביעות רצונו וכי הוא הבין את תוכנו של ההסכם.

אשר-על-כן, בית-הדין לא מצא שיש מקום לאפשר לתובע לחזור בו מההסכם ולכן הגיע בית-הדין למסקנה כי הוא מנוע מלדרוש סכומים נוספים מהנתבעת.

12. האם הסכם העברת המניות עונה על הדרישות אשר נקבעו בפסיקה לעניין תוקפו של הסכם בהתאם לסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים?
ב- ס"ע (חי') 27483-11-11 {עיסא ג'ירייס נ' פיתגל חברת בניין ועבודות פיתוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.07.15)} הסכם העברת המניות לא עונה על הדרישות אשר נקבעו בפסיקה לעניין תוקפו של הסכם, בהתאם לסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, וכיוון שנוסח על-ידי בא-כוח הנתבעת קבע בית-הדין כי יש לפרשו לטובת התובע.

13. האם הדרישה לפירוט הזכויות המשולמות או הזכויות עליהן מוותר העובד במסגרת הסכם ויתור וסילוק, הנה דרישה קונסטיטוטיבית וקוגנטית?
ב- ס"ע (ת"א) 2076-06-10 {צבי בן יוסף נ' יהלומי א.שורץ ובניו בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.07.15)} בית-הדין קבע כי הסכם הפשרה אינו מזכיר ולו ברמז את נושא זכיותיו של התובע כעובד.

בית-הדין הוסיף כי אין להניח כי משעה ששני הצדדים היו מיוצגים על-ידי עורכי-דין עת נוסח ההסכם עליו חתמו, חזקה עליהם שאילו היו רוצים להכליל את זכויותיו של התובע כעובד, היו מציינים זאת מפורשות, כמצוות סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים.

בית-הדין הוסיף וסיכם בקביעתו, כי הדרישה לפירוט הזכויות המשולמות או הזכויות עליהן מוותר העובד במסגרת הסכם ויתור וסילוק, הינה דרישה קונסטיטוטיבית וקוגנטית.

אשר-על-כן, אין לקבל טענה כי העובד ויתר במשתמע על זכויותיו, שעה שאלה כלל לא נזכרו בהסכם, או, לחילופין, כי עמידה עליהן בשלב מאוחר יותר, מהווה התנהגות שלא בתום-לב.

14. האם הפשרה לעניין פיצויי הפיטורים והודאת הסילוק, לא יהיה להם תוקף אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי הפיטורים?
ב- תע"א (ת"א) 12439-09 {מקונן גנטו נ' השמירה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.07.13)} בית-הדין קבע, כי לעניין פיצויי פיטורים נקבע במפורש בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים כי פשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהיה להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי הפיטורים.

בפסיקה נקבע כי על המעביד להראות כי העובד היה מודע לכך שהוא זכאי לסכום גדול יותר {תב"ע לד/695-3 (ת"א) יצחק לוי נ' אמקור, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.02.76)}.

בית-הדין סיכם וקבע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התובע חתם על מסמך וכן לא הוכיחה כי הוא הבין מהן זכויותיו, לא כל שכן שוויתר עליהן.
עוד הוסיף בית-הדין כי הוא התרשם שעדותו של התובע בנוגע לסיום עבודתו ולדרך בה קיבל את מענק הפרישה אמינה, מאחר והתובע דיבר בפשטות ובתום-לב, ומנגד, עדותה של הנתבעת היתה פחות אמינה ואחידה מבחינת בית-הדין.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פשרה והודאת סילוק (סעיף 29 לחוק)