botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף של דיני העבודה במשפט בישראל - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הפסקות - הפסקה לשם שימוש בחדר שירותים (סעיף 20א לחוק)

סעיף 20א לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 קובע כדלקמן:

"20א. הפסקה לשם שימוש בחדר שירותים (תיקונים: התש"ע, התשע"ד)
(א) עובד זכאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, בהתאם לצרכיו.
(ב) (1) המעסיק יוודא כי יש חדר שירותים תקין וראוי לשימוש העובדים, במקום העבודה או בקרבתו;
(2) שר התעשיה המסחר והתעסוקה רשאי, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לפטור בתקנות מתחולת הוראות פסקה (1) סוגי מעסיקים, סוגי עבודות או סוגי מקומות עבודה, או לקבוע כללים ותנאים לתחולת ההוראות האמורות עליהם.
(ג) אין בהוראות סעיף-קטן (ב) כדי לגרוע מחובות המוטלות לפי כל דין לעניין חדרי שירותים, אלא להוסיף עליהן.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו, לעניין מעביד ועובד, גם על מעסיק בפועל ועל עובד של קבלן כוח-אדם המועסק אצל מעסיק בפועל ועל מזמין שירות ועל עובד של קבלן שירות המועסק אצל מזמין השירות, ובלבד שלעניין תחולת הוראות סעיף-קטן (ב)(1), העובד מועסק בחצרים שבהחזקתו של המעסיק בפועל או מזמין השירות, לפי העניין; בסעיף זה:
"מזמין שירות" - מי שמקבל אצלו שירות מקבלן שירות, במסגרת עסקו, משלח ידו או פעילותו הציבורית;
"מעסיק בפועל", "קבלן כוח-אדם" - כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, התשנ"ו-1996;
"קבלן שירות" - מי שעיסוקו במתן שירות, באמצעות עובדיו, אצל זולתו.
(ה) על הליכים בשל הפרת הוראות סעיף זה, יחולו הוראות סעיף 5א לחוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007."

ב- סע"ש (נצ') 47676-11-13 {אחמד תייסיר שקיר נ' ביג זול ישראל 1997 בעמ, תק-עב 2015(4), 9589 (2015)} התובע חישב את סך ההפרשות שהיה על הנתבעת לשלם לו בשנים בהן חל צו ההרחבה, ואילו הנתבעת לא הציעה תחשיב נגדי.

תחשיביו של התובע לא היו מקובלים על בית-הדין, היות שהחישוב מתעלם מהוראות הצו, המורות, כי יש להפריש לקרן ההשתלמות "ממשכורתו של העובד". בסעיף ההגדרות של צו ההרחבה נרשם, כי משכורת הינה "השכר המשולם לעובד עבור שעות עבודה הרגילות..", וישנה הפניה להגדרת שעות העבודה בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.

בית-הדין ציין, כי ההגדרה בחוק שעות עבודה ומנוחה הינה כדלקמן: "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר ולרבות הפסקות לפי סעיף 20א(א), חוץ מהפסקות על-פי סעיף 20"."

ב- ד"מ (נצ') 18033-07-12 {טטיאנה סמירניק נ' קו אופ ישראל רשת סופרמרקטים בע"מ, תק-עב 2014(4), 4600 (2014)} התובעת טענה, כי במסגרת עבודתה נמנעה ממנה האפשרות לצאת להפסקות. מכיוון שכך, היא עתרה לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ש"ח; וכמו-כן לפיצויים לדוגמה בסך 100,000 ש"ח, מכוח סעיפים 20(א) ו- 20א(ה) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

בית-הדין קבע, כי גרסתה העובדתית היסודית של התובעת, שלפיה נמנעה ממנה האפשרות לצאת להפסקות, לא הוכחה.
גרסת התובעת היא, כי עבודתה היתה כרוכה בעומס רב, ודרשה אחריות רבה; כי היא נדרשה לאייש הן את מחלקת המאפים ואת את מחלקת הגבינות; כי על-פי הוראות המחלקה, ובהיותה עובדת יחידה במשמרת, היא לא היתה רשאית להותיר את המחלקה לא מאויישת; כי מנהל הסניף הבהיר לה, כי במקרה של אובדן סחורה, ינוכה הנזק ממשכורתה; וכי מסיבות אלו היא לא יכלה לצאת להפסקות כלל וכלל.

היא הדגישה, כי מסוף חודש נובמבר 2011 המצב החמיר, הואיל ועובדת הבוקר הקבועה, גב' סבג, הועברה למחלקה אחרת, ומאז כל האחריות נפלה על שכמה.

בית-הדין הוסיף, כי חלק הארי של עובדי הנתבעת שהו במהלך הפסקותיהם בקומה העליונה של הסניף, שם ניתנה להם האפשרות להכין כריך ומשקה.

מן העדויות שנשמעו בפני בית-הדין התחוור אומנם, כי התובעת מיעטה לקיים את הפסקותיה בקומה העליונה. אולם, אין פירוש הדבר, כי התובעת לא יצאה להפסקות כלל. שכן, התמונה העובדתית שהצטיירה מן העדויות שנשמעו בפני בית-הדין היא שהתובעת אכן יצאה להפסקות במהלך עבודתה, אלא שעל-פי בחירתה אלו קויימו בחדר האחורי הסמוך למחלקת המאפיה.

למעשה, טענתה הקשיחה של התובעת שלפיה לא היתה לה שום אפשרות להפסקה, נחלשה מחקירתה הנגדית ממנה עלה כי היא הרבתה לעשן, וכי היא נהגה לעשן בחדר האחורי.

בית-הדין לא מצא עדות לכך שהנתבעת מנעה, או ניסתה למנוע, במישרין או בעקיפין, הפסקות מן התובעת. אדרבא, דומה, כי לעיתים תכופות מנהל הסניף ואף עובדים בסניף הציעו להחליף את התובעת, על-מנת שתצא להפסקה.

כך, מר תורג'מן העיד, כי מידי יום פנתה עובדת מהסניף לתובעת והציעה לה להחליפה, על-מנת שהתובעת תוכל לצאת להפסקה, כאשר לדבריו לעיתים התובעת הסכימה להצעה ולעיתים דחתה אותה.

לסיכום, קבע בית-הדין, כי לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי שלפיו התובעת לא יצאה להפסקות כטענתה, כי אין בידי בית-הדין לקבוע שלא התאפשרו לתובעת הפסקות לשם שימוש בחדר שירותים, לפי צרכיה.

אף אילו הוכח, כי התובעת לא יצאה להפסקות, ואין זה המצב בענייננו, הרי שבית-הדין קבע, כי לא ניתן לקבוע, כי הנתבעת במישרין או באמצעות תנאי העבודה שקבעה מנעו מן התובעת הפסקות.

הנה-כי-כן, התמונה העובדתית שנפרסה בפני בית-הדין, אינה מצביעה על הפרה של סעיף 20 או סעיף 20א לחוק שעות עבודה ומנוחה.